Are athletes really getting faster, better, stronger? | David Epstein

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

The Olympic motto is "Citius, Altius, Fortius."

המוטו האולימפי הוא "סיטוס, אלטיוס, פוריטוס."

Faster, Higher, Stronger.

מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר.

And athletes have fulfilled that motto rapidly.

ואתלטים הגשימו את המוטו הזה במהירות.

The winner of the 2012 Olympic marathon

הזוכה של אולימפיאדת 2012 במרתון

ran two hours and eight minutes.

רץ שעתיים ושמונה דקות.

Had he been racing against the winner

אם הוא היה מתחרה מול הזוכה

of the 1904 Olympic marathon,

של אולימפיאדת 1904 במרתון,

he would have won by nearly an hour and a half.

הוא היה זוכה בהפרש של כמעט שעה וחצי.

Now we all have this feeling

עכשיו לכולנו יש את ההרגשה

that we're somehow just getting better

שאנחנו משתפרים איך שהוא

as a human race, inexorably progressing,

כמין אנושי, מתקדמים בצעדי ענק,

but it's not like we've evolved into a new species

אבל זה לא כאילו התפתחנו למין חדש

in a century.

במאה אחת.

So what's going on here?

אז מה קורה פה?

I want to take a look at what's really behind

אני רוצה להביט במה שבאמת מאחורי

this march of athletic progress.

המצעד הזה של התקדמות אתלטית.

In 1936, Jesse Owens

ב 1936, ג'סי אוונס

held the world record in the 100 meters.

החזיק את השיא העולמי ב 100 מטר.

Had Jesse Owens been racing last year

אם ג'סי אוונס היה מתחרה בשנה שעברה

in the world championships of the 100 meters,

באליפות העולם ב 100 מטר,

when Jamaican sprinter Usain Bolt finished,

כשהאצן מג'מייקה יוסיין בולט סיים,

Owens would have still had 14 feet to go.

לאוונס היו עדיין 4 מטר לעבור.

That's a lot in sprinter land.

זה הרבה בארץ הספרינטים.

To give you a sense of how much it is,

כדי לתת לכם תחושה של כמה זה,

I want to share with you a demonstration

אני רוצה להראות לכם הדגמה

conceived by sports scientist Ross Tucker.

שנוצרה על ידי מדען הספורט רוס טאקר.

Now picture the stadium last year

עכשיו דמיינו את האצטדיון בשנה שעברה

at the world championships of the 100 meters:

באליפות העולם ב 100 מטר:

thousands of fans waiting with baited breath

אלפי אוהדים עם נשימה עצורה

to see Usain Bolt, the fastest man in history;

רואים את יוסיין בולט, האיש הכי מהיר בהיסטוריה;

flashbulbs popping as the nine fastest men in the world

פלאשים מהבהבים כשתשעת האנשים הכי מהירים בעולם

coil themselves into their blocks.

מכווצים את עצמם לתוך עמדת הזינוק.

And I want you to pretend

ואני רוצה שתדמיינו

that Jesse Owens is in that race.

שג'סי אוונס במרוץ הזה.

Now close your eyes for a second and picture the race.

עכשיו עצמו את העיניים לשנייה ודמיינו את המרוץ.

Bang! The gun goes off.

באנג! האקדח נורה.

An American sprinter jumps out to the front.

אצן אמריקאי קופץ לחזית.

Usain Bolt starts to catch him.

יוסיין בולט מתחיל לתפוס אותו.

Usain Bolt passes him, and as the runners come to the finish,

יוסיין בולט עוקף אותו, וכשהרצים מגיעים לקו הגמר,

you'll hear a beep as each man crosses the line.

אתם תשמעו צפצוף כשכל איש עובר את הקו.

(Beeps)

(צפצופים)

That's the entire finish of the race.

זה כל סיום המרוץ.

You can open your eyes now.

אתם יכולים לפקוח את העיניים עכשיו.

That first beep was Usain Bolt.

הצפצוף הראשון היה יוסיין בולט.

That last beep was Jesse Owens.

הצפצוף האחרון היה ג'סי אוונס.

Listen to it again.

תקשיבו לזה שוב.

(Beeps)

(צפצופים)

When you think of it like that,

כשאתם חושבים על זה ככה,

it's not that big a difference, is it?

זה לא הבדל כזה גדול, נכון?

And then consider that Usain Bolt started

ואז תשקלו את העובדה שיוסיין בולט זינק

by propelling himself out of blocks

על ידי דחיפתו מבלוקים

down a specially fabricated carpet

על שטיח שיוצר במיוחד

designed to allow him to travel

שמעוצב לאפשר לו לעבור

as fast as humanly possible.

מהר ככל הניתן.

Jesse Owens, on the other hand,

ג'סי אוונס, מצד שני,

ran on cinders, the ash from burnt wood,

רץ על אפר, האפר של עץ שרוף,

and that soft surface stole far more energy

והמשטח הרך הזה גנב הרבה יותר אנרגיה

from his legs as he ran.

מרגליו כשרץ.

Rather than blocks, Jesse Owens had a gardening trowel

במקום בלוקים, לג'סי אוונס היתה כף גינון

that he had to use to dig holes in the cinders to start from.

בה היה צריך להשתמש כדי לחפור חורים באפר להתחיל מהם.

Biomechanical analysis of the speed

אנליזה ביומכאנית של המהירות

of Owens' joints shows that had been running

של המפרקים של אוונס מראה שאם הוא היה רץ

on the same surface as Bolt,

על אותו משטח כמו בולט,

he wouldn't have been 14 feet behind,

הוא לא היה 4 מטר מאחור,

he would have been within one stride.

הוא היה במרחק של צעד.

Rather than the last beep,

במקום הצפצוף האחרון,

Owens would have been the second beep.

אוונס היה השני.

Listen to it again.

תקשיבו לזה שוב.

(Beeps)

(צפצופים)

That's the difference track surface technology has made,

זה ההבדל שטכנולוגית מסלול עשתה,

and it's done it throughout the running world.

וזה נעשה ברחבי עולם הריצה.

Consider a longer event.

חשבו על מקצה ארוך יותר.

In 1954, Sir Roger Bannister

ב 1954, סר רוג'ר באניסטר

became the first man to run under four minutes in the mile.

הפך לאדם הראשון לרוץ מייל בפחות מארבע דקות.

Nowadays, college kids do that every year.

היום, תלמידים במכללה עושים זאת כל שנה.

On rare occasions, a high school kid does it.

במקרים נדירים ילדי תיכון עושים את זה.

As of the end of last year,

נכון לסוף השנה שעברה,

1,314 men

1,314 גברים

had run under four minutes in the mile,

רצו מייל בפחות מארבע דקות,

but like Jesse Owens,

אבל כמו ג'סי אוונס,

Sir Roger Bannister ran on soft cinders

סר רוג'ר באניסטר רץ על אפר רך

that stole far more energy from his legs

שגנב הרבה יותר אנרגיה מרגליו

than the synthetic tracks of today.

מהמסלולים הסינטטים היום.

So I consulted biomechanics experts

אז התיעצתי עם מומחי ביומכאניקה

to find out how much slower it is to run on cinders

כדי לגלות כמה לאט יותר זה לרוץ על האפר

than synthetic tracks,

מאשר על מסלול סינטטי,

and their consensus that it's one and a half percent slower.

וההסכמה שלהם היא שזה אחד וחצי אחוז איטי יותר.

So if you apply a one and a half percent slowdown conversion

אז אם תיישמו המרת האטה של אחוז וחצי

to every man who ran his sub-four mile

לכל איש שרץ את המייל בפחות מארבע

on a synthetic track,

על מסלול סינטטי,

this is what happens.

זה מה שקורה.

Only 530 are left.

רק 530 נשארו.

If you look at it from that perspective,

אם אתם מביטים בזה מנקודת המבט הזו,

fewer than ten new men per [year]

פחות מעשרה אנשים בעשור

have joined the sub-four mile club

הצטרפו למועדון המייל בפחות מארבע

since Sir Roger Bannister.

מאז סר רוג'ר באניסטר.

Now, 530 is a lot more than one,

עכשיו, 530 זה הרבה יותר מאחד,

and that's partly because there are many more people

וזה בעיקר בגלל שיש הרבה יותר אנשים

training today and they're training more intelligently.

שמתאמנים היום והם מתאמנים בצורה חכמה יותר.

Even college kids are professional in their training

אפילו נערי מכללה הם מקצוענים באימונים שלהם

compared to Sir Roger Bannister,

יחסית לסר רוג'ר באניסטר,

who trained for 45 minutes at a time

שהתאמן 45 דקות כל פעם

while he ditched gynecology lectures in med school.

כשהוא מתחמק מהרצאות גניקולוגיה בבית הספר לרפואה.

And that guy who won the 1904 Olympic marathon

והבחור הזה שזכה במרתון באולימפיאגת 1904

in three in a half hours,

בשלוש וחצי שעות,

that guy was drinking rat poison and brandy

הבחור הזה שתה רעל עכברושים וברנדי

while he ran along the course.

בעודו רץ על המסלול.

That was his idea of a performance-enhancing drug.

זה היה הרעיון שלו לסם משפר ביצועים שלו.

(Laughter)

(צחוק)

Clearly, athletes have gotten more savvy

בברור, אתלטים נעשו יותר שאפתנים

about performance-enhancing drugs as well,

גם בנוגע לסמים משפרי ביצועים,

and that's made a difference in some sports at some times,

וזה עשה הבדל בכמה ענפי ספורט בזמנים מסויימים,

but technology has made a difference in all sports,

אבל טכנולוגיה יצרה הבדל בכל ספורט,

from faster skis to lighter shoes.

ממגלשי סקי מהירים יותר לנעליים קלות יותר.

Take a look at the record for the 100-meter freestyle swim.

הביטו בשיא לשחיית 100 מטר בסגנון חופשי.

The record is always trending downward,

השיא תמיד נע למטה,

but it's punctuated by these steep cliffs.

אבל הוא מובלט על ידי הצוקים העמוקים האלה.

This first cliff, in 1956, is the introduction

הצוק הראשון, ב 1956, הוא ההצגה

of the flip turn.

של ההיפוך.

Rather than stopping and turning around,

במקום לעצור ולהסתובב,

athletes could somersault under the water

אתלטים יכלו לעשות סלטה מתחת למים

and get going right away in the opposite direction.

ולהמשיך מיד בכיוון השני.

This second cliff, the introduction of gutters

הצוק השני, ההצגה של מרזבים

on the side of the pool

בצידי הבריכה

that allows water to splash off,

שאפשרו למים לגלוש,

rather than becoming turbulence

במקום להפוך למערבולות

that impedes the swimmers as they race.

שמפריעות לשחיינים במרוץ.

This final cliff,

הצוק האחרון,

the introduction of full-body

ההצגה של חליפת גוף

and low-friction swimsuits.

מלאה עם חיכוך נמוך.

Throughout sports, technology has changed the face of performance.

בכל ענפי הספורט, הטכנולוגיה שינתה את פני הביצועים.

In 1972, Eddy Merckx set the record

ב 1972, אדי מרקס קבע את השיא

for the longest distance cycled in one hour

למרחק הגדול ביותר שנרכב בשעה

at 30 miles, 3,774 feet.

של 49 קילומטר ו 430 מטר.

Now that record improved and improved

עכשיו השיא הזה השתפר והשתפר

as bicycles improved and became more aerodynamic

כשאופניים השתפרו והפכו ליותר ארודינמיות

all the way until 1996,

עד 1996,

when it was set at 35 miles, 1,531 feet,

כשהוא נקבע על 56 קילומטר ו 764 מטר,

nearly five miles farther

כמעט 8 קילומטר יותר

than Eddy Merckx cycled in 1972.

משאדי מרקס דיווש ב 1972.

But then in 2000, the International Cycling Union

אבל אז ב 2000, איגוד האופניים הבין לאומי

decreed that anyone who wanted to hold that record

קבע שכל מי שרוצה להחזיק בשיא

had to do so with essentially the same equipment

היה צריך לעשות את זה עקרונית על אותו ציוד

that Eddy Merckx used in 1972.

שאדי מרקס השתמש בו ב 1972.

Where does the record stand today?

אז איפה השיא עומד היום?

30 miles, 4,657 feet,

49 קילומטר, 699 מטר,

a grand total of 883 feet

שיפור של 269 מטר

farther than Eddy Merckx cycled

יותר משאדי מרקס דיווש

more than four decades ago.

לפני יותר מארבעה עשורים.

Essentially the entire improvement in this record

בעיקרון כל השיפור של השיא הזה

was due to technology.

היה בשל הטכנולוגיה.

Still, technology isn't the only thing pushing athletes forward.

ועדיין, טכנולוגיה היא לא הדבר היחיד שדוחף אתלטים קדימה.

While indeed we haven't evolved

בעוד שבאמת לא התפתחנו

into a new species in a century,

למין חדש במאה,

the gene pool within competitive sports

מאגר הגנים בתוך הספורט התחרותי

most certainly has changed.

בהחלט השתנה.

In the early half of the 20th century,

בתחילת מחצית המאה ה 20,

physical education instructors and coaches

למורי החינוך הגופני והמאמנים

had the idea that the average body type

היה רעיון שסוג הגוף הממוצע

was the best for all athletic endeavors:

היה הכי טוב לכל סוגי הספורט:

medium height, medium weight, no matter the sport.

גובה ממוצע, משקל ממוצע, לא משנה איזה ספורט.

And this showed in athletes' bodies.

וזה נראה בגוף האתלטים.

In the 1920s, the average elite high-jumper

בשנות ה 20, גובה הקופץ לגובה הממוצע

and average elite shot-putter were the same exact size.

וזורק כדור הברזל הממוצע היה זהה.

But as that idea started to fade away,

אבל כשהרעיון הזה התחיל להתפוגג,

as sports scientists and coaches realized that

כשמדעני הספורט ומאמנים הבינו

rather than the average body type,

שבמקום גוף ממוצע,

you want highly specialized bodies

אתם רוצים צורות גוף מיוחדות

that fit into certain athletic niches,

שמתאימות לנישות אתלטיות,

a form of artificial selection took place,

מורה של בחירה מלאכותית התחילה,

a self-sorting for bodies that fit certain sports,

מיון עצמי של צורות גוף שמתאימים לענפי ספורט מסויימים,

and athletes' bodies became more different from one another.

והגוף של האתלטים הפך לשונה יותר אחד מהשני.

Today, rather than the same size as the average elite high jumper,

היום, במקום אותו גודל כמו קופץ לגובה ממוצע,

the average elite shot-putter

זורק כדור הברזל הממוצע

is two and a half inches taller

גבוה בשישה סנטימטר

and 130 pounds heavier.

וכבד ב 59 ק"ג.

And this happened throughout the sports world.

וזה קורה בכל ענפי הספורט.

In fact, if you plot on a height versus mass graph

למעשה, אם אתם מסרטטים גרף של גובה מול משקל

one data point for each of two dozen sports

נקודת מידע אחת לכל שני תריסרי ענפי ספורט

in the first half of the 20th century, it looks like this.

בראשית המאה ה 20, זה נראה כך.

There's some dispersal,

יש מעט פיזור,

but it's kind of grouped around that average body type.

אבל זה סוג של מקובץ סביב הגוף הממוצע.

Then that idea started to go away,

אז הרעיון הזה מתחיל להתפוגג,

and at the same time, digital technology --

ובאותו הזמן, טכנולוגיה דיגיטלית --

first radio, then television and the Internet --

הרדיו הראשון, אז הטלוויזיה והאינטרנט --

gave millions, or in some cases billions, of people

נתנו למליונים, או במקרים מסויימים מיליארדים, של אנשים

a ticket to consume elite sports performance.

כרטיס לצריכת ארועי ספורט עילית.

The financial incentives and fame and glory afforded elite athletes skyrocketed,

התמריץ הכלכלי והתהילה אפשרו לספורטאי עילית להמריא,

and it tipped toward the tiny upper echelon of performance.

וזה הטה לכיוון הרמה העליונה של הביצועים.

It accelerated the artificial selection for specialized bodies.

זה האיץ את הבחירה המלאכותית של צורות גוף מותאמות.

And if you plot a data point for these same

ואם אתם משרטטים נקודות מידע לאותם

two dozen sports today, it looks like this.

שני תריסרי ענפי ספורט, זה נראה כך.

The athletes' bodies have gotten

גוף האתלטים הפך

much more different from one another.

לשונה יותר אחד מהשני.

And because this chart looks like the charts

ובגלל שהגרף נראה כמו הגרפים

that show the expanding universe,

שמראים את היקום המתפשט,

with the galaxies flying away from one another,

עם הגלקסיות מתרחקות אחת מהשניה,

the scientists who discovered it call it

המדענים שגילו את זה קראו לזה

"The Big Bang of Body Types."

"המפץ הגדול של צורות גוף."

In sports where height is prized, like basketball,

בענפי ספורט בהם גובה הוא מעלה, כמו כדורסל,

the tall athletes got taller.

האתלטים הגבוהים הפכו גבוהים יותר.

In 1983, the National Basketball Association

ב 1983, איגוד הכדורסל הלאומי

signed a groundbreaking agreement

חתם הסכם פורץ דרך

making players partners in the league,

שהפך שחקנים לשותפים בליגה,

entitled to shares of ticket revenues

ונתן להם חלק מרווחי הכרטיסים

and television contracts.

וחוזי הטלוויזיה.

Suddenly, anybody who could be an NBA player

פתאום, כל מי שיכל להיות שחקן NBA

wanted to be,

רצה להיות,

and teams started scouring the globe

וקבוצות התחילו לסקור את העולם

for the bodies that could help them win championships.

לאנשים עם גוף שיוכל לעזור להם לזכות באליפויות.

Almost overnight,

כמעט מייד,

the proportion of men in the NBA

הפרופורציות של גברים ב NBA

who are at least seven feet tall doubled

שהם לפחות בגובה 2.13 מטר הוכפל

to 10 percent.

ל 10 אחוז.

Today, one in 10 men in the NBA

היום, אחד מכל 10 גברים ב NBA

is at least seven feet tall,

הוא בגובה של לפחות 2.13 מטר,

but a seven-foot-tall man is incredibly rare

אבל אנשים בגובה זה הם מאוד נדירים

in the general population --

באוכלוסיה הכללית --

so rare that if you know an American man

כל כך נדירים שאם אתם מכירים גבר אמריקאי

between the ages of 20 and 40

בגיל 20 עד 40

who is at least seven feet tall,

בגובה של 2.13 מטר,

there's a 17 percent chance

יש סיכוי של 17 אחוז

he's in the NBA right now.

שהוא ב NBA עכשיו.

(Laughter)

(צחוק)

That is, find six honest seven footers,

זה אומר, מצאו שישה אנשים בגובה 2.13,

one is in the NBA right now.

ואחד מהם ב NBA עכשיו.

And that's not the only way that NBA players' bodies are unique.

וזו לא הדרך היחידה בה הגוף של שחקני ה NBA יחודי.

This is Leonardo da Vinci's "Vitruvian Man,"

זה האיש הויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י,

the ideal proportions,

הפרופורציות האידיאליות,

with arm span equal to height.

עם רוחב זרועות שזהה לגובה.

My arm span is exactly equal to my height.

רוחב הזרועות שלי שווה במדויק לגובה שלי.

Yours is probably very nearly so.

שלכם גם כנראה דומה.

But not the average NBA player.

אבל לא בשחקן ה NBA הממוצע.

The average NBA player is a shade under 6'7",

שחקן ה NBA הממוצע הוא מעט פחות משני מטר,

with arms that are seven feet long.

עם זרועות באורך 2.13.

Not only are NBA players ridiculously tall,

לא רק ששחקני NBA הם גבוהים בצורה מגוכחת,

they are ludicrously long.

הם ארוכים במידה מגוכחת.

Had Leonardo wanted to draw

אם לאונרדו היה רוצה לצייר

the Vitruvian NBA Player,

את שחקן ה NBA הויטרובי,

he would have needed a rectangle and an ellipse,

היא היה צריך מלבן ואליפסה,

not a circle and a square.

לא עיגול ומרובע.

So in sports where large size is prized,

אז בספורט שם גודל גדול הוא יתרון,

the large athletes have gotten larger.

האתלטים הגדולים הפכו לגדולים יותר.

Conversely, in sports where diminutive stature is an advantage,

בניגוד לזה, בענפי ספורט שם גובה נמוך הוא יתרון,

the small athletes got smaller.

האתלטים הקטנים נעשו קטנים יותר.

The average elite female gymnast

מתעמלת העילית הנשית הממוצעת

shrunk from 5'3" to 4'9" on average

התכווצה ממטר שישים למטר עשרים ושתיים בממוצע

over the last 30 years,

במהלך 30 השנה האחרונות,

all the better for their power-to-weight ratio

יותר טוב ליחס הכוח למשקל שלהן

and for spinning in the air.

ולסיבסובים באויר.

And while the large got larger

ובעוד הגדול הופך לגדול יותר

and the small got smaller,

והקטן לקטן יותר,

the weird got weirder.

המוזר הפך למוזר יותר.

The average length of the forearm

האורך הממוצע של האמה

of a water polo player in relation

של שחקן פולו מים ביחס

to their total arm got longer,

לאורך הכללי של הזרוע התארך,

all the better for a forceful throwing whip.

מה שטוב יותר לזריקת שוט חזקה.

And as the large got larger,

וכשהגדול הפך לגדול יותר,

small got smaller, and the weird weirder.

קטן לקטן יותר, ומוזר למוזר יותר.

In swimming, the ideal body type

בשחיה, סוג הגוף האידיאלי

is a long torso and short legs.

היא פלג גוף עליון ורגליים קצרות.

It's like the long hull of a canoe

זה כמו הגוף הארוך של הקאנו

for speed over the water.

למהירות על מים.

And the opposite is advantageous in running.

וההפך נותן יתרון בריצה.

You want long legs and a short torso.

אתם רוצים רגליים ארוכות ופלג גוף עליון קצר.

And this shows in athletes' bodies today.

וזה נראה בגוף של האתלטים היום.

Here you see Michael Phelps,

כאן אתם רואים את מייקל פלפס,

the greatest swimmer in history,

השחיין הטוב בהסטוריה,

standing next to Hicham El Guerrouj,

עומד ליד הישאם אל גורוג',

the world record holder in the mile.

מחזיק השיא העולמי בריצת מייל.

These men are seven inches different in height,

הבדל הגובה בינהם הוא 16 ס"מ,

but because of the body types

אבל בגלל יתרונות

advantaged in their sports,

סוגי הגוף בענפי הספורט שלהם,

they wear the same length pants.

הם לובשים מכנסיים באותו אורך.

Seven inches difference in height,

הבדל של 16 ס"מ בגובה,

these men have the same length legs.

ויש להם את אותו אורך רגל.

Now in some cases, the search for bodies

עכשיו במקרים מסויימים, החיפוש אחר גוף

that could push athletic performance forward

שיכול לדחוף את הביצועים האתלטים קדימה

ended up introducing into the competitive world

הגיע ללהציג לעולם התחרותי

populations of people that weren't previously competing at all,

אוכלוסיות של אנשים שלא התחרו בו בעבר בכלל,

like Kenyan distance runners.

כמו רצים למרחק קנייתים.

We think of Kenyans as being great marathoners.

אנחנו חושבים על קנייתים כרצי מרתון מעולים.

Kenyans think of the Kalenjin tribe

קנייתים חושבים על שבט קלנג'ין

as being great marathoners.

כרצי מרתון מעולים.

The Kalenjin make up just 12 percent

הקלנג'ין הם 12 אחוז

of the Kenyan population

מהאוכלוסייה הקנייתית

but the vast majority of elite runners.

אבל הרוב המוחלט של רצי העילית.

And they happen, on average,

ויש להם, בממוצע,

to have a certain unique physiology:

פיזיולוגיה יחודית:

legs that are very long

רגליים מאוד ארוכות

and very thin at their extremity,

ומאוד רזות בקצוות,

and this is because they have their ancestry

וזה בגלל שאבותיהם

at very low latitude

חיו בקוי גובה מאוד נמוכים

in a very hot and dry climate,

ומזג אויר חם ויבש מאוד,

and an evolutionary adaptation to that

והתאמה אבולוציונית לזה

is limbs that are very long

היא גפיים מאוד ארוכות

and very thin at the extremity

ומאוד רזות בקצוות

for cooling purposes.

למטרות קירור.

It's the same reason that a radiator has long coils,

זו אותה סיבה שלרדיאטור יש סלילים ארוכים,

to increase surface area compared to volume

כדי להגדיל את שטח הפנים יחסית לנפח

to let heat out,

כדי לשחרר חום,

and because the leg is like a pendulum,

ובגלל שהרגל היא כמו מטוטלת,

the longer and thinner it is at the extremity,

ככל שהן ארוכות ודקות יותר בקצוות,

the more energy-efficient it is to swing.

הן יותר יעילות אנרגטית להנפה.

To put Kalenjin running success in perspective,

כדי לשים את הצלחת הקלינג'ין בפרופורציה,

consider that 17 American men in history

זכרו ש 17 גברים אמריקאים בהסטוריה

have run faster than two hours and 10 minutes

רצו מהר יותר משעתיים ועשר דקות

in the marathon.

במרתון.

That's a four-minute-and-58-second-per-mile pace.

זה קצב של ארבע דקות ו 58 שניות למייל.

Thirty-two Kalenjin men did that last October.

שלושים ושניים קלנג'ין עשו את זה באוקטובר האחרון.

(Laughter)

(צחוק)

That's from a source population the size

זה מאוכלוסיות מקור בגודל

of metropolitan Atlanta.

של אטלנטה העירונית.

Still, even changing technology

עדיין, אפילו טכנולוגיות משתנות

and the changing gene pool in sports

ומאגר גנים משתנה בדפורט

don't account for all of the changes in performance.

לא מכסים את כל השינויים בביצועים.

Athletes have a different mindset than they once did.

לאתלטים יש צורת חשיבה שונה משהייתה להם.

Have you ever seen in a movie when someone gets

האם אי פעם ראיתם סרט בו מישהו

an electrical shock

מקבל שוק חשמלי

and they're thrown across a room?

והם מועפים לצד השני של החדר?

There's no explosion there.

איך פיצוץ שם.

What's happening when that happens is that

מה שקורה כשזה קורה זה

the electrical impulse is causing

שהזרמים החשמליים גורמים

all their muscle fibers to twitch at once,

לכל סיבי השריר להתכווץ בבת אחת,

and they're throwing themselves across the room.

והם משליכים את עצמם לרוחב החדר.

They're essentially jumping.

הם למעשה קופצים.

That's the power

זה הכוח

that's contained in the human body.

שמוכל בגוף האנושי.

But normally we can't access nearly all of it.

אבל באופן נורמלי אנחנו לא יכולים לגשת לכולו.

Our brain acts as a limiter,

המוח שלנו פועל כמגביל,

preventing us from accessing all of our physical resources,

מונע מאיתנו גישה לכל המשאבים הפיסיים,

because we might hurt ourselves,

מפני שאולי נפגע בעצמנו,

tearing tendons or ligaments.

נקרע גידים או רצועות.

But the more we learn about how that limiter functions,

אבל ככל שאנחנו לומדים איך המגביל עובד,

the more we learn how we can push it back

אנחנו לומדים יותר איך לדחוף אותו אחורה

just a bit,

רק מעט,

in some cases by convincing the brain

בכמה מקרים על ידי שיכנוע המוח

that the body won't be in mortal danger

שהגוף לא יהיה בסכנת מוות

by pushing harder.

על ידי דחיפה חזק יותר.

Endurance and ultra-endurance sports

ענפי ספורט של סבולת ואולטרה סבולת

serve as a great example.

משמשים כדוגמה מעולה.

Ultra-endurance was once thought to be harmful

אולטרה סבולת נחשב פעם למזיק

to human health,

לבריאות האנושית,

but now we realize

אבל עכשיו אנחנו מבינים

that we have all these traits

שיש לנו את כל התכונות האלו

that are perfect for ultra-endurance:

שמושלמות לאולטרה סבולת:

no body fur and a glut of sweat glands

אין פרווה ויש כמות גדולה של בלוטות זעה

that keep us cool while running;

ששומרות עלינו קרירים בעודנו רצים;

narrow waists and long legs compared to our frames;

מותניים צרים ורגליים ארוכות יחסית למבנה שלנו;

large surface area of joints for shock absorption.

שטח פנים גדול של משטחים לשיכוך זעזועים.

We have an arch in our foot that acts like a spring,

יש לנו קשת בכך הרגל שמשמשת כמו קפיץ.

short toes that are better for pushing off

אצבעות קצרות שטובות יותר בדחיפה

than for grasping tree limbs,

מאשר בלפיתה של ענפים,

and when we run,

וכשאנחנו רצים,

we can turn our torso and our shoulders

אנחנו יכולים להפנות את פלג הגוף העליון והכתפיים

like this while keeping our heads straight.

כך בעודנו שומרים על הראשים מופנים קדימה.

Our primate cousins can't do that.

בני דודינו הפרימטים לא יכולים לעשות את זה.

They have to run like this.

הם צריכים לרוץ כך.

And we have big old butt muscles

ויש לנו שרירי עכוז גדולים

that keep us upright while running.

ששומרים עלינו זקופים כשאנחנו רצים.

Have you ever looked at an ape's butt?

האם אי פעם ראיתם עכוז של קוף?

They have no buns because they don't run upright.

אין להם לחמניות מפני שהם לא הולכים זקוף.

And as athletes have realized

וכשאתלטים הבינו

that we're perfectly suited for ultra-endurance,

שאנחנו מותאמים בצורה מושלמת לאולטרה סבולת,

they've taken on feats

הם לקחו על עצמם אתגרים

that would have been unthinkable before,

שלא נשקלו בעבר,

athletes like Spanish endurance racer Kílian Jornet.

אתלטים כמו אצן הסבולת הספרדי קיליאן ג'ורנה.

Here's Kílian running up the Matterhorn.

הנה קיליאן רץ במעלה המטהורן.

(Laughter)

(צחוק)

With a sweatshirt there tied around his waist.

עם חולצה קשורה שם למותניים.

It's so steep he can't even run here.

זה כל כך תלול שהוא אפילו לא יכול לרוץ פה.

He's pulling up on a rope.

הוא מושך בחבל.

This is a vertical ascent

זו עליה אנכית

of more than 8,000 feet,

של יותר מ 2.5 קילומטר,

and Kílian went up and down

וקיליאן עלה וירד

in under three hours.

בפחות משלוש שעות.

Amazing.

מדהים.

And talented though he is,

וכמה שהוא מוכשר,

Kílian is not a physiological freak.

קיליאן הוא לא פריק פיזיולוגי.

Now that he has done this,

עכשיו שהוא עשה את זה,

other athletes will follow,

אתלטים אחרים יעקבו,

just as other athletes followed

ממש כמו שאתלטים אחרים עשו

after Sir Roger Bannister

אחרי שסר ג'ורג' באניסטר

ran under four minutes in the mile.

רץ מייל בפחות מארבע דקות.

Changing technology, changing genes,

טכנולוגיה משתנה, גנים משתנים,

and a changing mindset.

ומחשבה משתנה.

Innovation in sports,

חדשנות בספורט,

whether that's new track surfaces

בין אם זה על משטחי ריצה חדשים

or new swimming techniques,

או טכניקות שחיה חדשות,

the democratization of sport,

הדמוקרטיזציה של הספורט,

the spread to new bodies

המנעד של צורות הגוף

and to new populations around the world,

והאוכלוסיות החדשות מסביב לעולם,

and imagination in sport,

ודמיון בספורט,

an understanding of what the human body

הבנה של מה הגוף האנושי

is truly capable of,

באמת מסוגל לו,

have conspired to make athletes stronger,

התאחדו לעשות אתלטים חזקים יותר,

faster, bolder,

מהירים יותר, אמיצים יותר,

and better than ever.

וטובים יותר מבעבר.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)