Baba Shiv: Sometimes it's good to give up the driver's seat

Translator: Morton Bast Reviewer: Thu-Huong Ha

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I'm going to start on a slightly somber note.

ברצוני להתחיל בנימה קודרת מעט.

שנת 2007, לפני חמש שנים,

Two thousand and seven, five years ago,

my wife gets diagnosed with breast cancer.

אובחן אצל אשתי סרטן השד,

שלב 2ב'.

Stage IIB.

ובמבט לאחור,

Now, looking back, the most harrowing part of that experience

החלק המציק ביותר של אותה התנסות

was not just the hospital visits --

היה לא רק הביקורים בבית החולים--

these were very painful for my wife, understandably so.

שהיו מאד מכאיבים עבור אשתי, ומובן שכך.

It was not even the initial shock of knowing that she had breast cancer

ואפילו לא ההלם הראשוני של הידיעה

שיש לה סרטן השד, והיא רק בת 39,

at just 39 years old,

בלי שום היסטוריה של סרטן במשפחתה.

absolutely no history of cancer in her family.

The most horrifying and agonizing part of the whole experience

החלק הכי מחריד ומייסר

בכל ההתנסות ההיא היה זה שקיבלנו

was we were making decisions after decisions after decisions

החלטות על גבי החלטות

that were being thrust upon us.

בשאלות שהוטחו בנו.

Should it be a mastectomy? Should it be a lumpectomy?

האם לבצע כריתת-שד? האם לבצע כריתת-גידול?

Should it be a more aggressive form of treatment,

האם לנקוט בטיפול תוקפני יותר?

given that it was stage IIB?

לאור העובדה שזה היה שלב 2ב'

With all the side effects?

עם כל תופעות הלוואי שלו?

Or should it be a less aggressive form of treatment?

או אולי לנקוט בטיפול תוקפני פחות?

והופעל עלינו לחץ להחליט

And these were being thrust upon us by the doctors.

מצד הרופאים.

Now you could ask this question,

אולי תשאלו,

מדוע הרופאים עשו זאת?

why were the doctors doing this?

A simplistic answer would be,

תשובה פשטנית תהיה,

the doctors are doing this

שהרופאים עושים זאת כדי להגן על עצמם מבחינה חוקית.

because they want to protect themselves legally.

לדעתי זה פשטני מדי.

I think that is too simplistic.

These are well-meaning doctors,

מדובר ברופאים בעלי כוונות טובות,

חלקם הפכו לידידים טובים מאד.

some of them have gone on to become very good friends.

כנראה שהם פשוט פעלו בהתאם לתבונה

They probably were simply following the wisdom

שהונחלה במרוצת הדורות, האומרת שכאשר מקבלים החלטות,

that has come down through the ages,

this adage that when you're making decisions,

במיוחד החלטות חשובות,

especially decisions of importance,

it's best to be in charge, it's best to be in control,

מוטב להיות האחראי, מוטב להיות בשליטה,

it's best to be in the driver's seat.

מוטב להימצא במושב הנהג.

And we were certainly in the driver's seat,

ואין ספק שהיינו במושב הנהג

making all these decisions.

וקיבלנו את כל ההחלטות, ואני רוצה לומר לכם,

And let me tell you -- if some of you have been there,

אם מישהו מכם היה במצב הזה:

זו חוויה כואבת ומציקה ביותר.

it was a most agonizing and harrowing experience.

Which got me thinking.

וזה גרם לי לתהות

I said, is there any validity to this whole adage

אם יש איזה תוקף

לאמירה הזו, שכאשר מקבלים החלטות

that when you're making decisions,

it's best to take the driver's seat,

מוטב להתיישב במושב הנהג,

be in charge, be in control?

ליטול אחריות, להיות בשליטה?

או שבהקשרים מסוימים כדאי הרבה יותר

Or are there contexts where we're far better off

taking the passenger's seat

לשבת במושב הנוסע ולהניח למישהו אחר לנהוג?

and have someone else drive?

For example, a trusted financial advisor,

למשל, יועץ פיננסי מהימן,

could be a trusted doctor, etc.

או רופא אמין, וכדומה.

And since I study human decision making,

ומכיוון שאני חוקר את התהליך האנושי של קבלת החלטות,

אמרתי, הבה ואערוך כמה מחקרים

I said, I'm going to run some studies

to find some answers.

כדי למצוא כמה תשובות.

And I'm going to share one of these studies with you today.

והיום אשתף אתכם באחד המחקרים האלה.

אז תארו לעצמכם שכולכם משתתפים במחקר הזה.

So, imagine that all of you are participants in the study.

ברצוני לומר לכם שמה שתעשו במחקר

I want to tell you that what you're going to do in the study is,

הוא לשתות כוס תה.

you're going to drink a cup of tea.

אם אתם תוהים מדוע, מיד אגלה לכם.

If you're wondering why, I'll tell you why in a few seconds from now.

You are going to solve a series of puzzles,

אתם תפתרו מספר חידות,

and I'm going to show you examples of these puzzles momentarily.

ומיד אראה לכם דוגמאות של החידות האלה.

וככל שתפתרו יותר חידות,

And the more puzzles you solve,

the greater the chances that you'll win some prizes.

יגדל הסיכוי שלכם לזכות בפרסים.

אז מדוע עליכם לשתות תה?

Now, why do you have to consume the tea?

Why? Because it makes a lot of sense:

מדוע? זה מאד הגיוני.

כדי לפתור את החידות ביעילות,

In order to solve these puzzles effectively, if you think about it,

אם תחשבו על זה, המוח שלכם צריך להיות בו-זמנית בשני מצבים.

your mind needs to be in two states simultaneously, right?

נכון? עליו להיות ערני,

It needs to be alert,

for which caffeine is very good.

והקפאין מאד עוזר לכך.

ובו-זמנית עליו להיות רגוע.

Simultaneously, it needs to be calm --

not agitated, calm --

לא סוער, רגוע. ולכך מועיל מאד הבבונג.

for which chamomile is very good.

Now comes the between-subjects design,

עכשיו מגיע מערך המחקר הבין-קבוצתי

the AB design, the AB testing.

מבנה הא"ב, בדיקת הא"ב.

כעת נחלק אתכם באופן מקרי

So what I'm going to do is randomly assign you to one of two groups.

לאחת משתי קבוצות.

תארו לעצמכם שעובר כאן קו דמיוני,

So imagine that there is an imaginary line out here,

so everyone here will be group A,

כל אלה שכאן יהיו קבוצה א',

everyone out here will be group B.

וכל אלה שכאן יהיו קבוצה ב'.

Now, for you folks, what I'm going to do is I'm going to show you these two teas,

לגביכם, מה שאעשה הוא

להראות לכם שני סוגי תה,

and I'll go ahead and ask you to choose your tea.

ואבקש אתכם,

לבחור את התה שלכם. תבחרו איזה תה אתם מעדיפים.

So you can choose whichever tea you want.

You can decide, what is your mental state:

באפשרותכם להחליט מה יהיה מצבכם המנטלי:

OK, I choose the caffeinated tea,

אני בוחר תה עם קפאין

I choose the chamomile tea.

או אני בוחר תה בבונג.

So you're going to be in charge, you're going to be in control,

כך שאתם האחראיים,

השליטה בידכם, אתם היושבים במושב הנהג.

you're going to be in the driver's seat.

ולכם אראה שני סוגי תה,

You folks, I'm going to show you these two teas,

אבל אינכם יכולים לבחור.

but you don't have a choice.

I'm going to give you one of these two teas,

אתן לכם אחד מהם,

and keep in mind, I'm going to pick one of these two teas

וזיכרו: אני אבחר

באחד משני סוגי התה עבורכם בצורה אקראית.

at random for you.

And you know that.

ואתם תדעו זאת.

So if you think about it, this is an extreme-case scenario,

אם תחשבו על זה, זהו תרחיש קיצוני,

כי בעולם האמיתי,

because in the real world,

whenever you are taking passenger's seat,

בכל פעם שאתם בוחרים לשבת במושב הנוסע,

very often the driver is going to be someone you trust,

לעתים קרובות הנהג הוא מישהו שיש לכם אמון בו,

מומחה וכדומה. כך שזהו תרחיש קיצוני.

an expert, etc.

So this is an extreme-case scenario.

Now, you're all going to consume the tea.

כעת כולכם תשתו את התה.

So imagine that you're taking the tea now,

דמיינו שאתם שותים כעת את התה,

נחכה עד שתסיימו לשתות.

we'll wait for you to finish the tea.

נמתין עוד 5 דקות עד שהרכיבים יתחילו להשפיע.

We'll give another five minutes for the ingredient to have its effects.

כעת תקבלו 30 דקות להשלים 15 חידות.

Now you're going to have 30 minutes to solve 15 puzzles.

Here's an example of the puzzle you're going to solve.

הנה דוגמה לחידות שתפתרו.

Anyone in the audience want to take a stab?

מישהו מוכן לנחש מה זה?

(קהל: "פלפיט") באבה שיוו: וואו!

Audience member: Pulpit! Baba Shiv: Whoa! OK.

יפה מאד.

That's cool.

Yeah, so what we'd do if we had you who gave the answer

אילו אתה, שידעת את התשובה,

היית המשתתף, היינו מכיילים את רמת הקושי

as a participant,

we would have calibrated the difficulty level

of the puzzles to your expertise.

של החידות לפי המומחיות שלך.

כי חשוב לנו שהחידות תהיינה קשות.

Because we want these puzzles to be difficult.

אלו חידות ערמומיות, כי הנטייה הראשונית

These are tricky puzzles,

because your first instinct is to say "tulip."

היא לומר "טוליפ", ואז עליכם לצאת מהתקיעות.

And then you have to unstick yourself.

Right?

נכון? אז אלה הותאמו לדרגת המומחיות שלכם.

So these have been calibrated to your level of expertise,

כי חשוב לנו שהן תהיינה קשות, ומיד אומר לכם מדוע.

because we want this to be difficult,

and I'll tell you why, momentarily.

הנה דוגמה נוספת.

Now, here's another example.

Anyone? This is much more difficult.

מישהו יודע? זה הרבה יותר קשה.

Audience member: Embark. BS: Yeah. Wow! OK.

(קהל: "אימברק"). ב"ס: נכון, וואו, נכון.

So, yeah, so this is, again, difficult.

נכון. אז גם זה קשה.

You'll say "kamber," then you'll go, "maker," and all that,

תחילה הייתם אומרים "קאמבר", ואז הייתם ממשיכים ל"מאייקר",

וכן הלאה, ורק אז הייתם יוצאים מהתקיעות.

and then you can unstick yourself.

בסדר. כעת יש לכם 30 דקות לפתור את 15 החידות האלה.

So you have 30 minutes now to solve these 15 puzzles.

והשאלה שאנו שואלים כאן

Now, the question we're asking here is, in terms of the outcome --

היא במונחים של תוצאה,

and it comes in the number of puzzles solved --

במונחי מספר החידות שנפתרו,

האם אתם, שיושבים במושב הנהג,

will you in the driver's seat end up solving more puzzles

תפתרו יותר חידות,

כי אתם בשליטה, ויכולתם לבחור בסוג התה שלכם,

because you are in control,

you could decide which tea you would choose,

או שאתם תנצחו,

or would you be better off,

במונחי מספר החידות הפתורות?

in terms of the number of puzzles solved?

And, systemically, what we will show,

ובאופן שיטתי, מה שנוכיח

across a series of studies,

בעזרת סדרת מחקרים,

הוא שאתם, הנוסעים,

is that you, the passengers,

למרות שסוג התה נבחר עבורכם אקראית,

even though the tea was picked for you at random,

תפתרו יותר חידות מאשר אתם, הנהגים.

will end up solving more puzzles than you, the drivers.

אנו מבחינים בדבר נוסף,

We also observe another thing,

and that is, you folks not only are solving fewer puzzles,

והוא שאתם לא רק פותרים פחות חידות,

you're also putting less juice into the task -- less effort,

אלא גם משקיעים פחות במשימה.

פחות מאמץ, פחות עקשנות, וכדומה.

you're less persistent, and so on.

איך יודעים זאת?

How do we know that?

Well, we have two objective measures.

יש לנו שני מדדים אובייקטיביים.

One is, what is the time, on average, you're taking

האחד, מה הזמן הממוצע שהשקעתם

in attempting to solve these puzzles?

בנסיון לפתור את החידות?

אתם תקדישו פחות זמן מאשר אתם.

You will spend less time compared to you.

Second, you have 30 minutes to solve these;

שנית, יש לכם 30 דקות לפתור אותם.

are you taking the entire 30 minutes

האם תנצלו את כל ה-30 דקות או האם תוותרו

or are you giving up before the 30 minutes elapse?

לפני תום הזמן?

אתם כנראה תוותרו לפני תום ה-30 דקות, בהשוואה אליכם.

You will be more likely to give up before the 30 minutes elapse,

compared to you.

אז אתם משקיעים פחות, ולכן התוצאה היא

So you're putting in less juice,

and therefore, the outcome: fewer puzzles solved.

פחות חידות פתורות.

That brings us now to: why does this happen?

וזה מביא אותנו לשאלה: מדוע זה קורה?

And under what situations -- when -- would we see this pattern of results

ובאילו מצבים, מתי נראה דפוס תוצאות כזה,

where the passenger is going to show better, more favorable outcomes,

שהנוסע משיג תוצאות טובות ועדיפות יותר

compared to the driver?

בהשוואה לנהג?

It all has to do with when you face what I call the INCA.

הכל קשור לרגע בו אתם ניצבים בפני "אינק"ה"

It's an acronym that stands for the nature of the feedback you're getting

אלה ראשי-תיבות שמתייחסים

לאופי המשוב שאתם זוכים לו אחרי שקיבלתם החלטה.

after you made the decision.

So if you think about it, in this particular puzzle task --

ואם תחשבו על זה, במשימת החידות הזו,

זה יכול לקרות בהשקעות בבורסה,

it could happen in investing in the stock market,

זה מאד הפכפך שם, זה עשוי להיות במצב רפואי--

very volatile out there,

it could be the medical situation --

המשוב כאן הוא מיידי.

the feedback here is immediate.

You know the feedback, whether you're solving the puzzles or not.

אתם יודעים מהו המשוב: אם פתרתם את החידות או לא.

Right? Second, it is negative.

נכון? שנית, הוא שלילי.

Remember, the deck was stacked against you,

זיכרו שהסיכויים הם לרעתכם.

in terms of the difficulty level of these puzzles.

במונחי רמת הקושי של החידות האלה.

And this can happen in the medical domain.

וזה עשוי לקרות בתחום הרפואי.

למשל, בשלב מוקדם מאד בטיפול,

For example, very early on in the treatment,

things are negative, the feedback, before things become positive.

הדברים הם שליליים, המשוב, לפני שהם משתפרים.

Right? It can happen in the stock market.

נכון? זה עשוי לקרות בבורסה.

בורסה הפכפכה, קבלת משוב שלילי שגם הוא מיידי.

Volatile stock market, getting negative feedback, it is also immediate.

והמשוב בכל המקרים האלה הוא ממשי.

And the feedback in all these cases is concrete, it's unambiguous;

הוא לא דו-משמעי. אתם יודעים אם פתרתם או לא.

you know if you've solved the puzzles or not.

Now, the added one,

ובנוסף למיידיות הזו,

apart from this immediacy, negative, this concreteness --

לשליליות, לממשיות הזו,

now you have a sense of agency.

יש לכם גם תחושת אקטיביות.

You were responsible for your decision.

אתם האחראיים להחלטתכם.

So what do you do?

אז מה אתם עושים?

You focus on the foregone option.

מתמקדים בבחירה הקודמת,

You say, you know what?

ואומרים, הייתי צריך לבחור בסוג התה השני.

I should have chosen the other tea.

[צחוק]

(Laughter)

That casts your decision in doubt,

זה זורע בהחלטתכם ספק,

מפחית את בטחונכם בהחלטתכם,

reduces the confidence you have in the decision,

the confidence you have in the performance,

מפחית את בטחונכם בביצועיכם,

כלומר בנוגע לפתרון החידות.

the performance in terms of solving the puzzles.

ולכן גם תשקיעו פחות במשימה,

And therefore less juice into the task,

fewer puzzles solved

תפתרו פחות חידות ותשיגו תוצאה גרועה בהשוואה אליכם.

and less favorable outcomes compared to you folks.

וזה עלול לקרות בתחום הרפואי, אם תחשבו על זה.

And this can happen in the medical domain, if you think about it, right?

נכון? חולה שיושב במושב הנהג, למשל.

A patient in the driver's seat, for example.

פחות השקעה, כלומר היא או הוא

Less juice, which means keeping herself or himself

less physically fit, physically active to hasten the recovery process,

יהיו פחות כשירים ופעילים גופנית כדי לזרז את תהליך ההחלמה,

which is what is often advocated.

מה שמומלץ לעתים קרובות. ודאי לא הייתם רוצים בכך.

You probably wouldn't do that.

And therefore, there are times when you're facing the INCA,

ולכן קורה שאתם ניצבים בפני "אינק"ה"

when the feedback is going to be immediate, negative, concrete

כשהמשוב עתיד להיות מיידי, שלילי,

ממשי, ויש לכם תחושת אקטיביות,

and you have the sense of agency,

where you're far better off taking the passenger's seat

כשעדיף בהרבה אילו ישבתם במושב הנוסע

and have someone else drive.

והנחתם למישהו אחר לנהוג.

Now, I started off on a somber note.

התחלתי

בנימה קודרת.

I want to finish up on a more upbeat note.

ברצוני לסיים בנימה עליזה יותר.

עברו כבר 5 שנים, מעט יותר מ-5 שנים,

It has now been five years, slightly more than five years,

and the good news, thank God, is that the cancer is still in remission.

והבשורות הטובות, תודה לאל,

הן שהסרטן לא חזר.

So it all ends well.

אז הכל הסתיים בטוב,

אך מה שלא ציינתי הוא,

But one thing I didn't mention was that very early on into her treatment,

שבשלב מוקדם מאד בטיפול שלה,

my wife and I decided that we would take the passenger's seat.

אשתי ואני החלטנו לעבור למושב הנוסע.

וזה שינה הרבה מאד

And that made so much of a difference

in terms of the peace of mind that came with that;

מבחינת שלוות הנפש שהתלוותה לכך.

יכולנו להתמקד בהחלמתה.

we could focus on her recovery.

הנחנו לרופאים לקבל את כל ההחלטות,

We let the doctors make all the decisions

and take the driver's seat.

לתפוס את מושב הנהג.

תודה לכם.

Thank you.

(Applause)

[מחיאות כפיים]