"A Bird Made of Birds" | Sarah Kay

תרגום: Alsa Saal עריכה: Ido Dekkers

I have a friend named Kaveh Akbar, who is a fellow poet.

יש לי חבר ששמו קווה אכבר, שהוא משורר עמית.

And Kaveh found this photo online

קווה מצא ברשת את התמונה הזו

of the anatomical heart of a blue whale

של הלב האנטומי של לוויתן כחול

that scientists had hung on a hook from the ceiling,

שמדענים תלו על וו מהתקרה,

which is how they were able to observe that the heart of a blue whale

וכך הם הצליחו להבחין בכך שהלב של לוויתן כחול

is big enough that a person can stand up fully inside of it.

גדול דיו, כך שאדם יכול לעמוד זקוף בתוכו.

And when Kaveh shared this photo online,

כאשר קווה שיתף את התמונה הזו ברשת,

he did so with the caption,

הוא עשה זאת עם הכותרת,

"This is another reminder

"זוהי תזכורת נוספת

that the universe has already written the poem you were planning on writing."

שהיקום כבר כתב את השיר שתכננתם לכתוב".

And when I first saw that, I was horrified.

כשראיתי את זה בפעם הראשונה נחרדתי.

I was like, "Come on, man! I'm trying to invent new metaphors!

חשבתי, "באמת, בנאדם! אני מנסה להמציא מטאפורות חדשות!

I'm trying to discover beauty that hasn't been discovered yet.

אני מנסה לגלות יופי שטרם התגלה.

What do you mean, the universe is always going to get there before me?"

למה אתה מתכוון שהטבע תמיד יגיע לשם לפניי?"

And I know this isn't a uniquely poet problem,

אני יודעת שזו לא בעיה ייחודית למשוררים,

but on days when the world feels especially big

אבל בימים שבהם העולם מרגיש גדול במיוחד

or especially impossible

או בלתי אפשרי במיוחד

or especially full of grandeur,

או מלא במיוחד בהוד,

those are the days when I feel,

אלו הימים שבהם אני מרגישה,

"What do I possibly have to contribute

"מה כבר יש לי לתרום

to all of this?"

לכל זה?"

Not long ago, I saw this video that some of you may have seen.

לפני זמן מה, צפיתי בסרטון שחלקכם בוודאי ראה.

It makes the internet rounds every couple of months.

הוא מסתובב באינטרנט אחת למספר חודשים.

There are these birds that are called starlings,

יש ציפורים שנקראות זרזירים,

and they fly in what's called a "murmuration,"

והן עפות במבנה שמכונה "murmuration"

which is generally just a big cloud of birds.

שהוא באופן עקרוני ענן גדול של ציפורים.

And someone happened to catch a quick video on their phone

ואנשים הצליחו לצלם סרטון קצר באמצעות הטלפון הנייד שלהם

of these starlings flying.

של הזרזירים האלו עפים.

And at first, it's just an amorphous blob,

בהתחלה זהו רק כתם חסר צורה,

and then there's a moment where the birds shift,

ואז יש רגע שבו הציפורים פונות,

and they form the shape of a starling

והן יוצרות צורה של זרזיר

in the sky!

בשמים!

(Laughter)

(צחוק)

And as soon as I saw it, I was like,

מיד כשראיתי את זה חשבתי,

(Gasps) "The universe has already written the poem

(נשימה) "היקום כבר כתב את השיר

you were planning on writing!"

שתכננתם לכתוב!"

(Laughter)

(צחוק)

Except, for the first time, it didn't fill me with despair.

אלא שבפעם הראשונה זה לא מילא אותי בייאוש.

Instead, I thought, "OK.

במקום זאת חשבתי, "אוקיי.

Maybe it's not my job to invent something new.

אולי זה לא התפקיד שלי להמציא משהו חדש.

Maybe instead it's my job to listen to what the universe is showing me

אולי במקום זאת התפקיד שלי הוא להקשיב למה שהעולם מציג בפניי

and to keep myself open to what the universe offers,

ולהישאר פתוחה למה שהיקום מציע,

so that when it's my turn,

כדי שכאשר יגיע תורי,

I can hold something to the light,

אוכל להחזיק משהו מול האור,

just for a moment,

רק לרגע אחד,

just for as long as I have.

רק ככל שאוכל.

The universe has already written the poem

היקום כבר כתב את השיר

that you were planning on writing.

שתכננתם לכתוב.

And this is why

וזו הסיבה

you can do nothing but point at the flock of starlings

שאתם יכולים רק להצביע על להקת זרזירים

whose bodies rise and fall in inherited choreography,

שגופם עולה ויורד בכוריאוגרפיה שהם ירשו

swarming the sky in a sweeping curtain

שוטפים את השמים במסך סוחף

that, for one blistering moment,

שלרגע עוצמתי אחד

forms the unmistakeable shape

יוצר את הצורה שלא ניתן לטעות בה

of a giant bird

של ציפור ענקית

flapping against the sky.

שמנפנפת בכנפיה כלפי השמים.

It is why your mouth forms an "o"

זו הסיבה שהפה שלכם יוצר צורה של "O"

that is not a gasp,

זוהי לא התנשפות,

but rather, the beginning of,

אלא תחילתו של,

"Oh. Of course."

"או, כמובן".

As in, of course the heart of a blue whale is as large as a house

כמו, כמובן, שלבו של לוויתן כחול הוא גדול כמו בית

with chambers tall enough to fit a person standing.

עם חדרים גדולים דיים להכיל אדם זקוף.

Of course a fig becomes possible

כמובן שפרי התאנה נוצר

when a lady wasp lays her eggs inside a flower,

כשנקבת הצרעה מטילה את ביציה בתוך פרח.

dies and decomposes,

מתה, ומתפרקת לחלקים,

the fruit, evidence of her transformation.

הפרי הוא ההוכחה לשינוי הצורה שלה.

Sometimes, the poem is so bright,

לפעמים, השיר הוא כה מבריק,

your silly language will not stick to it.

שהשפה הטפשית שלכם לא תוכל לו.

Sometimes, the poem is so true,

לפעמים, השיר הוא כה אמיתי,

nobody will believe you.

שאף אחד לא יאמין לכם.

I am a bird

אני ציפור

made of birds.

שעשויה מציפורים.

This blue heart a house you can stand up inside of.

הלב הכחול הזה הוא בית, שאתם יכולים לעמוד בתוכו.

I am dying

אני מתה

here

כאן

inside this flower.

בתוך הפרח הזה.

It is OK.

זה בסדר.

It is what I was put here to do.

זה מה שנועדתי לעשות.

Take this fruit.

קחו את הפרי הזה.

It is what I have to offer.

זה מה שיש לי להציע.

It may not be first,

יתכן שהוא אינו הראשון,

or ever best,

או הטוב ביותר,

but it is the only way to be sure

אבל זוהי הדרך היחידה להיות בטוחה

that I lived at all.

שחייתי בכלל.

(Applause)

(מחיאות כפיים)