Sir Martin Rees: Earth in its final century?

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

If you take 10,000 people at random, 9,999 have something in common:

אם תקחו 10,000 אנשים אקראיים, ל9999 יש משהו במשותף:

their interests in business lie on or near the Earth's surface.

העניין שלהם בעסקים נמצא על או קרוב לפני כדור הארץ.

The odd one out is an astronomer, and I am one of that strange breed.

יוצא הדופן הוא האסטרונום, ואני אחד מהמין המוזר ההוא.

(Laughter)

(צחוק)

My talk will be in two parts. I'll talk first as an astronomer,

ההרצאה שלי תהיה בשני חלקים. אני אדבר ראשית כאסטרונום,

and then as a worried member of the human race.

ואז כחבר מודאג של המין האנושי.

But let's start off by remembering that Darwin showed

אבל הבה ניזכר בדרווין שהראה לנו

how we're the outcome of four billion years of evolution.

שאנחנו תוצאה של 4 מיליארד שנות אבולוציה.

And what we try to do in astronomy and cosmology

ומה שאנחנו מנסים לעשות באסטרונומיה וקוסמולוגיה

is to go back before Darwin's simple beginning,

זה ללכת אחורה עוד לפני נקודת ההתחלה של דרווין,

to set our Earth in a cosmic context.

כדי לשים את הכוכב שלנו בהקשר קוסמי.

And let me just run through a few slides.

ותנו לי להראות לכם כמה שקופיות.

This was the impact that happened last week on a comet.

זו היתה הפגיעה שקרתה בשבוע שעבר על כוכב שביט.

If they'd sent a nuke, it would have been rather more spectacular

אם הם היו שולחים נשק גרעיני, זה היה הרבה יותר מרשים

than what actually happened last Monday.

ממה שבאמת קרה ביום שני שעבר.

So that's another project for NASA.

אז זה עוד פרוייקט של נאסא.

That's Mars from the European Mars Express, and at New Year.

זה מאדים ממארס אקספרס הארופאי, ובשנה החדשה.

This artist's impression turned into reality

ההתרשמות של האמן הפכה למציאות

when a parachute landed on Titan, Saturn's giant moon.

כשמצנח נחת על טיטאן, הירח הענק של שבתאי.

It landed on the surface. This is pictures taken on the way down.

הוא נחת על פני השטח. אלה תמונות שנלקחו בדרך למטה.

That looks like a coastline.

זה נראה כמו קו חוף.

It is indeed, but the ocean is liquid methane --

זה בהחלט כך, אבל האוקיינוס הוא מתאן נוזלי --

the temperature minus 170 degrees centigrade.

הטמפרטורה מינוס 170 מעלות צלזיוס.

If we go beyond our solar system,

אם נצא מעבר למערכת השמש שלנו,

we've learned that the stars aren't twinkly points of light.

למדנו שהכוכבים הם לא רק נקודות מנצנצות של אור.

Each one is like a sun with a retinue of planets orbiting around it.

כל אחד הוא כמו שמש עם כוכבי לכת סובבים אותה,

And we can see places where stars are forming,

ואנחנו יכולים לראות מקומות בהם כוכבים נוצרים,

like the Eagle Nebula. We see stars dying.

כמו ערפילית העיט. אנחנו רואים כוכבים דועכים.

In six billion years, the sun will look like that.

בעוד שש מיליארד שנים, השמש שלנו תראה כך.

And some stars die spectacularly in a supernova explosion,

וכמה כוכבים מתים בצורה מרהיבה בפיצוץ סופרנובה,

leaving remnants like that.

ומשאירים שאריות כאלו.

On a still bigger scale, we see entire galaxies of stars.

בקנה מידה אפילו גדול יותר, אנחנו רואים גלקסיות שלמות של כוכבים.

We see entire ecosystems where gas is being recycled.

אנחנו רואים אקוסיסטמות שלמות בהן גז ממוחזר.

And to the cosmologist,

ולקוסמולוג,

these galaxies are just the atoms, as it were, of the large-scale universe.

הגלקסיות האלו הן רק האטומים, כך נראה, של היקום בקנה מידה הגדול יותר.

This picture shows a patch of sky

התמונה מראה חלקת שמיים

so small that it would take about 100 patches like it

כל כך קטנה שצריך 100 כאלו

to cover the full moon in the sky.

כדי לכסות ירח מלא בשמיים.

Through a small telescope, this would look quite blank,

דרך טלסקופ קטן, היא תראה די ריקה,

but you see here hundreds of little, faint smudges.

אבל אתם רואים פה מאות כתמים קטנים וחלשים.

Each is a galaxy, fully like ours or Andromeda,

כל אחד מהם הוא גלקסיה, שלמה כמו שלנו או אנדרומדה,

which looks so small and faint because its light

שנראית כל כך קטנה ודהויה מפני שלאור

has taken 10 billion light-years to get to us.

לקח 10 מיליארד שנות אור כדי להגיע אלינו.

The stars in those galaxies probably don't have planets around them.

לכוכבים בגלקסיות האלו כנראה אין כוכבי לכת שמקיפים אותם.

There's scant chance of life there -- that's because there's been no time

הסיכוי הזעיר לחיים שם -- זה בגלל שלא היה מספיק זמן

for the nuclear fusion in stars to make silicon and carbon and iron,

להיתוך הגרעיני בכוכבים ליצור סיליקון ופחמן וברזל,

the building blocks of planets and of life.

אבני הבניין של פלנטות וחיים.

We believe that all of this emerged from a Big Bang --

אנחנו מאמינים שכל זה נוצר מהמפץ הגדול --

a hot, dense state. So how did that amorphous Big Bang

מצב חם ודחוס. אז איך המפץ הגדול האמורפי הזה

turn into our complex cosmos?

הפך ליקום המורכב שלנו?

I'm going to show you a movie simulation

אני אראה לכם סרט סימולציה

16 powers of 10 faster than real time,

10 בחזקת 16 פעמים יותר מהר מבמציאות,

which shows a patch of the universe where the expansions have subtracted out.

שמראה חלקה ביקום בה ההתפשטות פחתה.

But you see, as time goes on in gigayears at the bottom,

אבל אתם רואים, כשהזמן עובר במיליארדי שנים בתחתית,

you will see structures evolve as gravity feeds

תראו מבנים נוצרים כשהכבידה ניזונה

on small, dense irregularities, and structures develop.

מחוסר אחידות צפופה וקטנה, ומבנים נוצרים.

And we'll end up after 13 billion years

ונגיע אחרי 13 מיליארד שנה

with something looking rather like our own universe.

למשהו שנראה כמו היקום שלנו.

And we compare simulated universes like that --

ואנחנו משווים יקומים בהדמיות כמו זו --

I'll show you a better simulation at the end of my talk --

אני אראה לכם הדמיה טובה יותר בסוף ההרצאה --

with what we actually see in the sky.

עם מה שאנחנו באמת רואים בשמיים.

Well, we can trace things back to the earlier stages of the Big Bang,

ובכן, אנחנו יכולים לעקוב אחרי דברים חזרה לשלבים המוקדמים של המפץ הגדול,

but we still don't know what banged and why it banged.

אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה התפוצץ ולמה.

That's a challenge for 21st-century science.

זה אתגר למדע המאה ה21.

If my research group had a logo, it would be this picture here:

אם לקבוצת המחקר שלי היה לוגו, זה היה התמונה הזו:

an ouroboros, where you see the micro-world on the left --

ארובורוס, בו אתם רואים מיקרו עולם משמאל --

the world of the quantum -- and on the right

את עולם הקוואנטי -- ומימין

the large-scale universe of planets, stars and galaxies.

את קנה המידה הגדול של היקום והפלנטות, כוכבים וגלקסיות.

We know our universes are united though --

אבל אנחנו יודעים שהיקומים שלנו מאוחדים --

links between left and right.

קשרים בין ימין לשמאל.

The everyday world is determined by atoms,

העולם היום יומי נקבע על ידי אטומים,

how they stick together to make molecules.

איך הם נקשרים ביחד ליצור מולקולות.

Stars are fueled by how the nuclei in those atoms react together.

כוכבים מתודלקים מהתגובה בין גרעיני האטומים האלו.

And, as we've learned in the last few years, galaxies are held together

וכמו שלמדנו בשנים האחרונות, גלקסיות מוחזקות ביחד

by the gravitational pull of so-called dark matter:

על ידי הכבידה של מה שנקרא חומר אפל:

particles in huge swarms, far smaller even than atomic nuclei.

חלקיקים בנחילים עצומים, קטנים בהרבה מגרעיני אטום.

But we'd like to know the synthesis symbolized at the very top.

אבל היינו רוצים לדעת את התהליכים שקורים בקצה העליון.

The micro-world of the quantum is understood.

העולם הקוונטי מובן.

On the right hand side, gravity holds sway. Einstein explained that.

מימין, גרביטציה מובנת, איינשטיין הסביר אותה.

But the unfinished business for 21st-century science

אבל החלק הלא גמור למדע המאה ה21

is to link together cosmos and micro-world

הוא לחבר את הקוסמוס עם העולם הקוונטי

with a unified theory -- symbolized, as it were, gastronomically

עם תאוריה מאוחדת --מסומלת , אם תרצו, גסטרונומית

at the top of that picture. (Laughter)

בקצה העליון של התמונה.(צחוק)

And until we have that synthesis,

ועד שיהיה לנו החיבור הזה,

we won't be able to understand the very beginning of our universe

לא נוכל להבין את תחילת היקום

because when our universe was itself the size of an atom,

מפני שכשהיקום היה בעצמו בגודל של אטום,

quantum effects could shake everything.

האפקטים הקוונטיים יכלו לנער את הכל.

And so we need a theory that unifies the very large and the very small,

אז אנחנו צריכים תאוריה שמאחדת את המאוד גדול והמאוד קטן,

which we don't yet have.

שעדיין אין לנו.

One idea, incidentally --

רעיון אחד, במקרה --

and I had this hazard sign to say I'm going to speculate from now on --

ויש לי את שלט האזהרה כדי להגיד שאני עומד לשער מעכשיו --

is that our Big Bang was not the only one.

הוא שהמפץ הגדול שלנו לא היה היחיד.

One idea is that our three-dimensional universe

רעיון אחר הוא שהיקום התלת מימדי שלנו

may be embedded in a high-dimensional space,

אולי מוטמע במרחב רב מימדי,

just as you can imagine on these sheets of paper.

כמו שאתם יכולים לדמיין עם דפי הנייר האלה.

You can imagine ants on one of them

תוכלו לדמיין נמלים על אחד מהם

thinking it's a two-dimensional universe,

חושבות שזה יקום דו מימדי,

not being aware of another population of ants on the other.

לא מודעות לאוכלוסיה אחרת של נמלים על אחר.

So there could be another universe just a millimeter away from ours,

אז יכול להיות יקום אחר מילימטר משלנו,

but we're not aware of it because that millimeter

אבל אנחנו לא מודעים לו מפני שהמילימטר הזה

is measured in some fourth spatial dimension,

נמדד במימד מרחבי רביעי,

and we're imprisoned in our three.

ואנחנו לכודים בשלושה שלנו.

And so we believe that there may be a lot more to physical reality

וכך אנחנו מאמינים שיכול להיות יותר במציאות הפיסית שלנו

than what we've normally called our universe --

ממה שאנחנו בדרך כלל קוראים לו היקום שלנו --

the aftermath of our Big Bang. And here's another picture.

התוצאה של המפץ הגדול. ויש תמונה אחרת.

Bottom right depicts our universe,

הימנית התחתונה מתארת את היקום שלנו,

which on the horizon is not beyond that,

שבאופק הוא לא מעבר לזה,

but even that is just one bubble, as it were, in some vaster reality.

אבל אפילו זה רק על בועה אחת, כמו שזה, במציאות רחבה יותר.

Many people suspect that just as we've gone from believing

הרבה אנשים מאמינים שכמו שעברנו מאמונה

in one solar system to zillions of solar systems,

במערכת שמש אחת לזיליון מערכות שמש,

one galaxy to many galaxies,

גלקסיה אחת להרבה גלקסיות,

we have to go to many Big Bangs from one Big Bang,

אנחנו צריכים לעבור להרבה מפצים גדולים ממפץ גדול אחד.

perhaps these many Big Bangs displaying

אולי ההרבה מפצים גדולים האלה

an immense variety of properties.

מציגים מגוון רחב של תכונות.

Well, let's go back to this picture.

ובכן, בואו נחזור לתמונה הזו.

There's one challenge symbolized at the top,

יש אתגר אחד מתואר למעלה,

but there's another challenge to science symbolized at the bottom.

אבל יש עוד אתגר למדע מתואר למטה.

You want to not only synthesize the very large and the very small,

אתם רוצים לא רק לחבר את הגדול מאוד עם הקטן מאוד,

but we want to understand the very complex.

אלא גם להבין את המורכב מאוד.

And the most complex things are ourselves,

והדברים המורכבים ביותר הם אנחנו,

midway between atoms and stars.

באמצע הדרך בין אטומים לכוכבים.

We depend on stars to make the atoms we're made of.

אנחנו נסמכים על כוכבים כדי ליצור את האטומים מהם אנחנו עשויים.

We depend on chemistry to determine our complex structure.

אנחנו נסמכים על הכימיה כדי לקבוע את המבנה המורכב שלנו.

We clearly have to be large, compared to atoms,

אנחנו חייבים בברור להיות גדולים, יחסית לאטומים,

to have layer upon layer of complex structure.

כדי שתהיה לנו שכבה על שכבה של מבנה מורכב.

We clearly have to be small, compared to stars and planets --

אנחנו בברור צריכים להיות קטנים, יחסית לכוכבים ופלנטות --

otherwise we'd be crushed by gravity. And in fact, we are midway.

אחרת נמחץ על ידי גרביטציה. ולמעשה, אנחנו באמצע הדרך.

It would take as many human bodies to make up the sun

נצטרך אותה כמות של גופות אנושיים כדי ליצור את השמש

as there are atoms in each of us.

כמו שיש אטומים בגופנו.

The geometric mean of the mass of a proton

הממוצע הגאומטרי של מאסת הפרוטון

and the mass of the sun is 50 kilograms,

ומסת השמש הוא 50 קילו,

within a factor of two of the mass of each person here.

בתוך פקטור שתיים של המאסה של כל אדם פה.

Well, most of you anyway.

ובכן, רובכם בכל אופן.

The science of complexity is probably the greatest challenge of all,

מדע המורכבות הוא כנראה האתגר הגדול מכולם,

greater than that of the very small on the left

גדול יותר מהקטן מאוד משמאל

and the very large on the right.

והגדול מאוד מימין.

And it's this science,

וזה המדע הזה,

which is not only enlightening our understanding of the biological world,

שלא רק מרחיב את ההבנה שלנו את העולם הביולוגי,

but also transforming our world faster than ever.

אלא גם משנה את עולמנו מהר יותר מתמיד.

And more than that, it's engendering new kinds of change.

ויותר מזה, זה מייצר סוגים חדשים של שינוי.

And I now move on to the second part of my talk,

ועכשיו אני עובר לחלק השני של ההרצאה שלי,

and the book "Our Final Century" was mentioned.

והספר "המאה האחרונה שלנו" הוזכר.

If I was not a self-effacing Brit, I would mention the book myself,

אם לא הייתי בריטי מצטנע. הייתי מזכיר את הספר בעצמי,

and I would add that it's available in paperback.

והייתי מוסיף שהוא זמין בכריכה רכה.

(Laughter)

(צחוק)

And in America it was called "Our Final Hour"

ובאמריקה הוא נקרא "שעתנו האחרונה"

because Americans like instant gratification.

מפני שאמריקאים צריכים סיפוק מיידי.

(Laughter)

(צחוק)

But my theme is that in this century,

אבל הנושא הוא שבמאה הזו,

not only has science changed the world faster than ever,

לא רק שהמדע שינה של העולם מהר יותר מבעבר,

but in new and different ways.

אלא גם בדרכים חדשות ושונות.

Targeted drugs, genetic modification, artificial intelligence,

תרופות מוכוונות, שינויים גנטיים, בינה מלאכותית,

perhaps even implants into our brains,

אולי אפילו שתלים לתוך מוחנו,

may change human beings themselves. And human beings,

יכולים לשנות את האנשים עצמם. והאנשים,

their physique and character, has not changed for thousands of years.

הצורה והאופי שלהם, לא השתנו אלפי שנים.

It may change this century.

זה אולי ישתנה במאה הזו.

It's new in our history.

זה חדש בהסטוריה שלנו.

And the human impact on the global environment -- greenhouse warming,

וההשפעה האנושית על הסביבה הגלובלית -- התחממות גזי החממה,

mass extinctions and so forth -- is unprecedented, too.

הכחדות המוניות ועוד -- נטולות תקדים, גם הן.

And so, this makes this coming century a challenge.

וכך, זה הופך את המאה הזו לאתגר.

Bio- and cybertechnologies are environmentally benign

ביו- וסייברטכנולוגיה הן שפירות מבחינה סביבתית

in that they offer marvelous prospects,

בכך שהן מציעות אפשרויות מדהימות,

while, nonetheless, reducing pressure on energy and resources.

ובאותו זמן, בנוסף, מפחיתות את הלחץ על האנרגיה והמשאבים.

But they will have a dark side.

אבל יהיה להן צד אפל.

In our interconnected world, novel technology could empower

בעולם המחובר שלנו, טכנולוגיות חדשניות יוכלו לחזק

just one fanatic,

רק פנאטי אחד,

or some weirdo with a mindset of those who now design computer viruses,

או תימהוני אחד עם הלך החשיבה של אלו שמתכננים עכשיו וירוסים למחשבים,

to trigger some kind on disaster.

ולגרום לסוג של אסון.

Indeed, catastrophe could arise simply from technical misadventure --

ובאמת, קטסטרופה יכולה לעלות מאי הצלחה טכנית --

error rather than terror.

שגיאה בניגוד לטרור.

And even a tiny probability of catastrophe is unacceptable

ואפילו אפשרות קטנה לקטסטרופה היא לא מתקבלת

when the downside could be of global consequence.

כשלצד השלילי יכולות להיות השלכות גלובליות.

In fact, some years ago, Bill Joy wrote an article

למעשה, לפני כמה שנים, ביל ג'וי כתב מאמר

expressing tremendous concern about robots taking us over, etc.

שמבטא דאגות גדולות על רובוטים שישתלטו עלינו, וכו'.

I don't go along with all that,

אני לא מסכים עם כל זה,

but it's interesting that he had a simple solution.

אבל זה מעניין שהיה לו פיתרון פשוט.

It was what he called "fine-grained relinquishment."

זה היה ויתור בקנה מידה עדין.

He wanted to give up the dangerous kind of science

הוא רצה לותר על הסוג המסוכן של המדע

and keep the good bits. Now, that's absurdly naive for two reasons.

ולשמור על החלקים הטובים. עכשיו, זה נאיבי בצורה אבסורדית משתי סיבות.

First, any scientific discovery has benign consequences

ראשית, לכל תגלית מדעית יש השלכות שפירות

as well as dangerous ones.

כמו השלכות מסוכנות.

And also, when a scientist makes a discovery,

וגם, כשמדען מגלה משהו,

he or she normally has no clue what the applications are going to be.

אין לו או לה מושג מה השימושים עומדים להיות.

And so what this means is that we have to accept the risks

אז מה שזה אומר זה שאנחנו צריכים לקבל את הסיכונים

if we are going to enjoy the benefits of science.

אם אנחנו רוצים להנות מהיתרונות של המדע.

We have to accept that there will be hazards.

אנחנו צריכים לקבל את העובדה שיהיו סיכונים.

And I think we have to go back to what happened in the post-War era,

ואני חושב שאנחנו צריכים לחזור למה שקרה בעידן הפוסט מלחמתי,

post-World War II, when the nuclear scientists

אחרי מלחמת העולם השניה, כשהיו לנו מדעני גרעין

who'd been involved in making the atomic bomb,

שהיו מעורבים ביצירת הפצצה האטומית

in many cases were concerned that they should do all they could

ובמקרים רבים היו מודאגים שהם צריכים לעשות ככל יכולתם

to alert the world to the dangers.

להזהיר את העולם מהסכנות.

And they were inspired not by the young Einstein,

והם קיבלו השראה לא מאיינשטיין הצעיר,

who did the great work in relativity, but by the old Einstein,

שעשה את העבודה הנפלאה של היחסות, אלא מאיינשטיין המבוגר,

the icon of poster and t-shirt,

האייקון של הפוסטרים והחולצות,

who failed in his scientific efforts to unify the physical laws.

שכשל בנסיונות המדעיים שלו לאחד את החוקים הפיסיקליים.

He was premature. But he was a moral compass --

הוא הקדים את זמנו. אבל הוא היה מצפן מוראלי --

an inspiration to scientists who were concerned with arms control.

השראה למדענים שהיו מודאגים מפיקוח על הנשק.

And perhaps the greatest living person

ואולי האדם הגדול ביותר שחי

is someone I'm privileged to know, Joe Rothblatt.

הוא מישהו שיש לי את הזכות להכיר, ג'ו רוטבלט.

Equally untidy office there, as you can see.

משרד מבולגן באותה מידה, כמו שאתם רואים.

He's 96 years old, and he founded the Pugwash movement.

הוא בן 96, והוא יסד את תנועת פאגווש.

He persuaded Einstein, as his last act,

הוא שיכנע את איינשטיין, באקט האחרון שלו,

to sign the famous memorandum of Bertrand Russell.

לחתום על המזכר מפורסם של ברטרנד ראסל.

And he sets an example of the concerned scientist.

והוא מהווה דוגמה של מדען מודאג.

And I think to harness science optimally,

ואני חושב שכדי לרתום את המדע בצורה אופטימלית,

to choose which doors to open and which to leave closed,

לבחור איזה דלתות לפתוח ואיזה להשאיר סגורות,

we need latter-day counterparts of people like Joseph Rothblatt.

אנחנו צריכים את ממשיכי הדרך של ג'וזף רוטבלט.

We need not just campaigning physicists,

אנחנו צריכים לא רק פיסיקאים משפיעים,

but we need biologists, computer experts

אנחנו צריכים ביולוגים, מומחי מחשב

and environmentalists as well.

ואנשי איכות הסביבה גם.

And I think academics and independent entrepreneurs

ואני חושב שלאקדמיה והיזמים הפרטיים

have a special obligation because they have more freedom

יש חובה מיוחדת מפני שלהם יש יותר חופש

than those in government service,

מאלה בשרותים הממשלתיים,

or company employees subject to commercial pressure.

או עובדי חברה שכפופים ללחצים מסחריים.

I wrote my book, "Our Final Century," as a scientist,

כתבתי את ספרי, "המאה האחרונה שלנו," כמדען,

just a general scientist. But there's one respect, I think,

כמדען כללי. אבל יש פן אחד, אני חושב,

in which being a cosmologist offered a special perspective,

בו להיות קוסמולוג נתן נקודת מבט מיוחדת,

and that's that it offers an awareness of the immense future.

והיא שהיא מציעה מודעות לעתיד העצום.

The stupendous time spans of the evolutionary past

טווחי הזמן הבלתי נתפשים של האבולוציה בעבר

are now part of common culture --

הם עכשיו חלק מהתרבות הנפוצה --

outside the American Bible Belt, anyway --

מחוץ לחגורת התנך האמריקאית, בכל אופן --

(Laughter)

(צחוק)

but most people, even those who are familiar with evolution,

אבל רוב האנשים, אפילו אלה שמכירים את האבולוציה,

aren't mindful that even more time lies ahead.

מודעים לעובדה שיש אפילו יותר זמן לפנינו.

The sun has been shining for four and a half billion years,

השמש זורחת כבר ארבעה וחצי מיליארד שנים,

but it'll be another six billion years before its fuel runs out.

אבל יעברו עוד ששה מיליארד שנים לפני שהדלק שלה יגמר.

On that schematic picture, a sort of time-lapse picture, we're halfway.

בתמונה הסכמתית הזו, מעין תמונה של קפיצות זמן, אנחנו באמצע הדרך.

And it'll be another six billion before that happens,

ויעברו עוד ששה מיליארד שנים עד שזה יקרה,

and any remaining life on Earth is vaporized.

וכל החיים שישרדו על כדור הארץ יתאדו.

There's an unthinking tendency to imagine that humans will be there,

יש נטיה מחשבתית לדמיין שאנשים יהיו שם,

experiencing the sun's demise,

יחוו את מותה של השמש,

but any life and intelligence that exists then

אבל כל חיים ואינטיליגנציה שיתקיימו אז

will be as different from us as we are from bacteria.

יהיו שונים מאיתנו כמו שאנחנו שונים מבקטריה.

The unfolding of intelligence and complexity

להתפתחות של אינטיליגנציה ומורכבות

still has immensely far to go, here on Earth and probably far beyond.

יש עוד דרך ארוכה לעבור, כאן על כדור הארץ וכנראה הרחק מחוצה לו.

So we are still at the beginning of the emergence of complexity

אז אנחנו עדיין בהתחלה של ההופעה של המורכבות

in our Earth and beyond.

על כדור הארץ שלנו ומחוצה לו.

If you represent the Earth's lifetime by a single year,

אם תייצגו את אורך החיים של כדור הארץ על ידי שנה אחת,

say from January when it was made to December,

נגיד מינואר בו הוא נוצר עד דצמבר,

the 21st-century would be a quarter of a second in June --

המאה ה21 תהיה רבע שניה ביוני --

a tiny fraction of the year.

חלקיק זעיר של השנה.

But even in this concertinaed cosmic perspective,

אבל אפילו בהבט הקוסמי המקופל הזה,

our century is very, very special,

המאה שלנו היא מאוד מאוד מיוחדת.

the first when humans can change themselves and their home planet.

הראשונה בה אנשים יכולים לשנות את עצמם ואת כוכב הבית שלהם.

As I should have shown this earlier,

כמו שהייתי צריך להראות קודם,

it will not be humans who witness the end point of the sun;

אלה לא יהיו אנשים שיצפו בנקודת הסוף של השמש,

it will be creatures as different from us as we are from bacteria.

אלה יהיו יצורים שונים מאיתנו כמו שאנו שונים מבקטריה.

When Einstein died in 1955,

כשאיינשטיין מת ב1955,

one striking tribute to his global status was this cartoon

הוקרה מרשימה אחת למיצוב הגלובלי שלו היתה הקריקטורה הזו

by Herblock in the Washington Post.

על ידי הרבלוק בוושינגטון פוסט.

The plaque reads, "Albert Einstein lived here."

בשלט כתוב, "אלברט איינשטיין גר פה."

And I'd like to end with a vignette, as it were, inspired by this image.

והייתי רוצה לסיים בקטע קצר שקיבל השראה מהתמונה הזו.

We've been familiar for 40 years with this image:

הכרנו 40 שנה את התמונה הזו:

the fragile beauty of land, ocean and clouds,

היופי השביר של אדמה, אוקיינוס ועננים,

contrasted with the sterile moonscape

בניגוד לנוף הירח הסטרילי

on which the astronauts left their footprints.

עליו השאירו האסטרונאוטים את עיקבותייהם.

But let's suppose some aliens had been watching our pale blue dot

אבל הבה נניח שחייזרים צפו בנקודה הכחולה העמומה שלנו

in the cosmos from afar, not just for 40 years,

ביקום מרחוק, לא רק במשך 40 שנה,

but for the entire 4.5 billion-year history of our Earth.

אלא במשך כל ה4.5 מיליארד שנים של ההסטוריה שלו.

What would they have seen?

מה הם היו רואים?

Over nearly all that immense time,

במשך כמעט כל הזמן הארוך הזה,

Earth's appearance would have changed very gradually.

המראה של כדור הארץ השתנה מאוד בהדרגה.

The only abrupt worldwide change

השינוים העולמים הפתאומים היחידים

would have been major asteroid impacts or volcanic super-eruptions.

היו פגיעת אסטרואיד גדולה או סופר התפרצות געשית.

Apart from those brief traumas, nothing happens suddenly.

חוץ מהטראומות הקצרות האלו, שום דבר לא קרה בפתאומיות.

The continental landmasses drifted around.

המאסות היבשתיות נסחפו להן באיטיות.

Ice cover waxed and waned.

הקרח כיסה ונסוג.

Successions of new species emerged, evolved and became extinct.

דורות של מינים חדשים הופיעו, התפתחו ולעיתים קרובות נכחדו.

But in just a tiny sliver of the Earth's history,

אבל בשבריר קטן של היסטוריית כדור הארץ,

the last one-millionth part, a few thousand years,

המיליונית האחרונה, כמה אלפי שנים,

the patterns of vegetation altered much faster than before.

תבניות הצמחיה השתנו יותר מהר מבעבר.

This signaled the start of agriculture.

זה סימן את תחילת החקלאות.

Change has accelerated as human populations rose.

השינוי האיץ כשאוכלוסיית האנשים גדלה.

Then other things happened even more abruptly.

אז דברים אחרים קרו אפילו יותר בפתאומיות.

Within just 50 years --

תוך 50 שנה בלבד --

that's one hundredth of one millionth of the Earth's age --

וז מאית המליונית של גיל כדור הארץ --

the amount of carbon dioxide in the atmosphere started to rise,

כמות תחמוצות הפחמן באטמוספירה החלו לעלות,

and ominously fast.

ובמהירות מאיימת.

The planet became an intense emitter of radio waves --

הכוכב הפך למקור אדיר של גלי רדיו --

the total output from all TV and cell phones

הפליטה הכוללת של כל משדרי הטלויזיה והסלולוי

and radar transmissions. And something else happened.

ומכ"מים. ומשהו נוסף קרה.

Metallic objects -- albeit very small ones, a few tons at most --

חפצים מטאליים -- אמנם מאוד קטנים, כמה טונות לכל היותר --

escaped into orbit around the Earth.

ברחו למסלול מסביב לכדור הארץ.

Some journeyed to the moons and planets.

חלק המשיכו לירחים ולפלנטות.

A race of advanced extraterrestrials

גזע של חוצנים

watching our solar system from afar

שצופים במערכת השמש שלנו מרחוק

could confidently predict Earth's final doom in another six billion years.

יכולים לחזות בבטחון את קיצו של כדור הארץ עוד ששה מיליארד שנה.

But could they have predicted this unprecedented spike

אבל האם הם יכלו לצפות את הקפיצה חסרת התקדים הזו

less than halfway through the Earth's life?

פחות מחצי הדרך בחייו של כדור הארץ?

These human-induced alterations

השינויים מושפעי האנושות האלה

occupying overall less than a millionth of the elapsed lifetime

תופסים בסך הכל פחות ממליונית מאורך החיים שעבר

and seemingly occurring with runaway speed?

ולכאורה קרו במהירות אדירה?

If they continued their vigil,

אם הם יעמדו על משמרם,

what might these hypothetical aliens witness

במה החייזרים ההיפותטיים האלה יחזו

in the next hundred years?

במאה השנים הבאות?

Will some spasm foreclose Earth's future?

האם עווית כלשהי תחרוץ את עתידו של כדור הארץ?

Or will the biosphere stabilize?

או שהביוספירה תתאזן?

Or will some of the metallic objects launched from the Earth

או שחלק מהעצמים המטאליים ששוגרו מכדור הארץ

spawn new oases, a post-human life elsewhere?

יצמיחו נווי מדבר חדשים, חיים פוסט אנושיים במקום אחר?

The science done by the young Einstein will continue

המדע שנעשה על ידי איינשטיין הצעיר ימשיך

as long as our civilization, but for civilization to survive,

כל עוד הציויליזציה שלנו תמשיך, אבל בשביל שציויליזציות ישרדו,

we'll need the wisdom of the old Einstein --

נצטרך את התבונה של איינשטיין המבוגר --

humane, global and farseeing.

אנושי, גלובלי ורואה למרחק.

And whatever happens in this uniquely crucial century

ומה שלא יקרה במאה היחודית והכרחית

will resonate into the remote future and perhaps far beyond the Earth,

יהדהד לתוך העתיד הרחוק ואולי הרבה מעבר לכדור הארץ,

far beyond the Earth as depicted here.

הרבה מעבר לכדור הארץ כמו שמתואר פה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)