James Geary, metaphorically speaking

מתרגם: Moshe Sayag מבקר: Sigal Tifferet

Metaphor lives a secret life all around us.

מטאפורות מנהלות חיים סודיים בכל מקום סביבנו.

We utter about six metaphors a minute.

אנחנו מבטאים כשש מטאפורות בדקה.

Metaphorical thinking is essential

חשיבה מטאפורית חיונית

to how we understand ourselves and others,

לדרך שבה אנו מבינים את עצמנו ואחרים,

how we communicate, learn, discover

לדרך שבה אנו מתקשרים, לומדים, מגלים

and invent.

וממציאים.

But metaphor is a way of thought before it is a way with words.

אבל מטאפורה היא דרך מחשבה לפני הכל.

Now, to assist me in explaining this,

עכשיו, כדי להסביר את זה,

I've enlisted the help of one of our greatest philosophers,

גייסתי את עזרתו של אחד מהפילוסופים הגדולים ביותר,

the reigning king of the metaphorians,

המלך השולט של אנשי המטאפורות,

a man whose contributions to the field

אדם שתרומתו לנושא

are so great that he himself

כה אדירה עד שהוא עצמו

has become a metaphor.

הפך למטאפורה.

I am, of course, referring to none other

אני, כמובן, מתכוון ללא אחר

than Elvis Presley.

מאשר אלוויס פרסלי.

(Laughter)

(צחוק)

Now, "All Shook Up" is a great love song.

עכשיו, "אני מנוענע" ("All Shook Up") הוא שיר אהבה גדול.

It's also a great example of how

הוא גם דוגמה נפלאה לכך

whenever we deal with anything abstract --

שבכל פעם שאנחנו מתעסקים בדבר מופשט

ideas, emotions, feelings, concepts, thoughts --

רעיונות, רגשות, תחושות, רעיונות, מחשבות,

we inevitably resort to metaphor.

אנחנו משתמשים באופן בלתי נמנע במטאפורות.

In "All Shook Up," a touch is not a touch, but a chill.

ב-"אני מנוענע", נגיעה אינה נגיעה אלא קור.

Lips are not lips, but volcanoes.

שפתיים אינן שפתיים, אלא הרי געש.

She is not she, but a buttercup.

היא אינה היא, אלא נורית.

And love is not love, but being all shook up.

ואהבה אינה אהבה, אלא נענוע של הכל.

In this, Elvis is following Aristotle's classic definition of metaphor

בכך, אלוויס הולך בעקבות ההגדרה הקלאסית של אריסטו למטאפורה

as the process of giving the thing

כתהליך של כינוי משהו

a name that belongs to something else.

בשם ששייך למשהו אחר.

This is the mathematics of metaphor.

זוהי המתמטיקה של מטאפורות.

And fortunately it's very simple.

ולמזלנו היא מאוד פשוטה.

X equals Y.

X שווה ל-Y.

(Laughter)

(צחוק)

This formula works wherever metaphor is present.

הנוסחה הזו עובדת בכל מקום שיש מטאפורה.

Elvis uses it, but so does Shakespeare

אלוויס השתמש בזה, כמו גם שייקספיר.

in this famous line from "Romeo and Juliet:"

בשורה המפורסמת מ"רומיאו ויוליה",

Juliet is the sun.

יוליה היא השמש.

Now, here, Shakespeare gives the thing, Juliet,

עכשיו, כאן, שייקספיר מכנה משהו, יוליה,

a name that belongs to something else, the sun.

בשם ששייך למשהו אחר, השמש.

But whenever we give a thing a name that belongs to something else,

אבל כשאנו נותנים למשהו שם ששייך למשהו אחר,

we give it a whole network of analogies too.

אנחנו נותנים לו גם רשת שלמה של אנלוגיות.

We mix and match what we know about the metaphor's source,

אנו מערבבים ומתאימים את מה שאנחנו יודעים על

in this case the sun,

מקור המטאפורה, במקרה זה, השמש,

with what we know about its target, Juliet.

עם מה שאנחנו יודעים על המטרה שלה, יוליה.

And metaphor gives us a much more vivid understanding of Juliet

והמטאפורה מספקת לנו הבנה הרבה יותר טובה של יוליה

than if Shakespeare had literally described what she looks like.

מאשר אם שייקספיר היה מתאר את מראה באופן מילולי.

So, how do we make and understand metaphors?

אז איך אנחנו מייצרים ומבינים מטאפורות?

This might look familiar.

זה עשוי להראות מוכר.

The first step is pattern recognition.

הצעד הראשון הוא זיהוי תבניות.

Look at this image. What do you see?

הביטו בתמונה הזו. מה אתם רואים?

Three wayward Pac-Men,

למעשה יש שלושה פּאקמנים מסובבים

and three pointy brackets are actually present.

ושלושה סוגריים משולשים.

What we see, however,

מה שאנחנו רואים, לעומת זאת,

are two overlapping triangles.

הוא שני משולשים חופפים.

Metaphor is not just the detection of patterns;

מטאפורה אינה רק זיהוי תבניות,

it is the creation of patterns.

היא יצירת תבניות.

Second step, conceptual synesthesia.

צעד שני, סינסתזיה מושגית.

Now, synesthesia is the experience of a stimulus in once sense organ

עכשיו, סינסתזיה היא החוויה של גירוי חושי אחד

in another sense organ as well,

באמצעות חוש אחר,

such as colored hearing.

כמו שמיעה בצבעים.

People with colored hearing

אנשים עם שמיעה בצבעים

actually see colors when they hear the sounds

ממש רואים צבעים כשהם שומעים צלילים

of words or letters.

של מילים או אותיות.

We all have synesthetic abilities.

לכולנו יש יכולות סינסתטיות.

This is the Bouba/Kiki test.

זהו מבחן ה-בואובה/קיקי.

What you have to do is identify which of these shapes

מה שאתם צריכים לעשות הוא לזהות איזו מהצורות הללו

is called Bouba, and which is called Kiki.

נקראת בואובה, ואיזו נקראת קיקי.

(Laughter)

(צחוק)

If you are like 98 percent of other people,

אם אתם כמו 98 אחוזים מהאנשים,

you will identify the round, amoeboid shape as Bouba,

תזהו את הצורה המעוגלת, דמויית האמבה, כבואובה,

and the sharp, spiky one as Kiki.

ואת המחודדת כקיקי.

Can we do a quick show of hands?

האם נוכל להרים ידיים?

Does that correspond?

האם זה מתאים?

Okay, I think 99.9 would about cover it.

OK, אני חושב שזה בערך 99.9.

Why do we do that?

למה אנחנו עושים את זה?

Because we instinctively find, or create,

כי אנחנו מוצאים באופן אינסטינקטיבי, או יוצרים,

a pattern between the round shape

תבנית בין הצורה המעוגלת,

and the round sound of Bouba,

והצליל המעוגל של בואובה,

and the spiky shape and the spiky sound of Kiki.

והצורה המחודדת, והצליל המחודד של קיקי.

And many of the metaphors we use everyday are synesthetic.

ורבות מהמטאפורות שבהן אנו משתמשים הן סינסתטיות.

Silence is sweet.

השקט מתוק.

Neckties are loud.

העניבה רועשת.

Sexually attractive people are hot.

אנשים סקסיים הם חמים.

Sexually unattractive people leave us cold.

אנשים לא סקסיים הם קרים.

Metaphor creates a kind of conceptual synesthesia,

מטאפורה יוצרת סוג של סינסתזיה מושגית,

in which we understand one concept

שבו אנו מבינים מושג אחד

in the context of another.

בהקשר של אחר.

Third step is cognitive dissonance.

הצעד השלישי הוא "דיסוננס קוגניטיבי".

This is the Stroop test.

זהו מבחן סטרוּפּ.

What you need to do here is identify

מה שאתם צריכים לעשות פה הוא לזהות

as quickly as possible

במהירות האפשרית

the color of the ink in which these words are printed.

את צבע הדיו שבה המילים האלה כתובות.

You can take the test now.

אתם יכולים לבחון את עצמכם עכשיו.

If you're like most people, you will experience

אם אתם כמו רוב האנשים, תחוו

a moment of cognitive dissonance

רגע של דיסוננס קוגניטיבי

when the name of the color

כשהשם של הצבע

is printed in a differently colored ink.

מודפס בדיו בצבע שונה.

The test shows that we cannot ignore the literal meaning of words

המבחן מראה שאיננו יכולים להתעלם מהמשמעות המילולית של המילים

even when the literal meaning gives the wrong answer.

אפילו אם המשמעות המילולית נותנת תשובה שגויה.

Stroop tests have been done with metaphor as well.

מבחן סטרוּפּ נעשה גם עם מטאפורות.

The participants had to identify, as quickly as possible,

המשתתפים התבקשו לזהות, מהר ככל האפשר,

the literally false sentences.

את המשפטים השגויים.

They took longer to reject metaphors as false

לקח להם יותר זמן לדחות את המטאפורות

than they did to reject literally false sentences.

מאשר את המשפטים השגויים מילולית.

Why? Because we cannot ignore

למה? כי אנחנו לא יכולים להתעלם

the metaphorical meaning of words either.

גם מהמשמעות המטאפורית של מילים.

One of the sentences was, "Some jobs are jails."

אחד המשפטים היה "עבודות מסויימות הן כמו כלא".

Now, unless you're a prison guard,

עכשיו, אלא אם אתה סוהר,

the sentence "Some jobs are jails" is literally false.

המשפט "עבודות מסויימות הן כמו כלא" שגוי מילולית.

Sadly, it's metaphorically true.

לצערנו, הוא נכון מטאפורית.

And the metaphorical truth interferes with our ability

ונכונות מטאפורית משבשת את יכולתנו

to identify it as literally false.

לזהות אותו כשגוי מילולית.

Metaphor matters because

מטאפורות חשובות כי

it's around us every day, all the time.

הן מסביבנו כל יום, כל הזמן.

Metaphor matters because it creates expectations.

מטאפורות חשובות כי הן יוצרות ציפיות.

Pay careful attention the next time you read the financial news.

שימו לב בפעם הבאה שאתם קוראים חדשות כלכליות.

Agent metaphors describe price movements

מטאפורות סוכן מתארות תזוזות מחירים

as the deliberate action of a living thing,

כפעולה מכוונת של יצור חי,

as in, "The NASDAQ climbed higher."

כמו "הנאסדק טיפס גבוה יותר".

Object metaphors describe price movements

מטאפורות עצם מתארות תזוזות מחירים

as non-living things,

כחפצים דוממים,

as in, "The Dow fell like a brick."

כמו "הדאו נפל כמו אבן".

Researchers asked a group of people

חוקרים ביקשו מקבוצת אנשים

to read a clutch of market commentaries,

לקרוא אוסף פרשנויות על מניות,

and then predict the next day's price trend.

ואז לחזות את המגמה העתידית.

Those exposed to agent metaphors

אלו שנחשפו למטאפורות הסוכן

had higher expectations that price trends would continue.

ציפו שהכוון הנוכחי יימשך.

And they had those expectations because

והם החזיקו בציפיות אלו מפני

agent metaphors imply the deliberate action

שמטאפורות הסוכן רומזות על פעולה מכוונת

of a living thing pursuing a goal.

של דבר חי השואף למטרה.

If, for example, house prices

אם, לדוגמה, מחירי הבתים

are routinely described as climbing and climbing,

מתוארים באופן שגרתי כמטפסים ומטפסים,

higher and higher, people might naturally assume

מעלה ומעלה, אנשים יניחו באופן טבעי

that that rise is unstoppable.

שעליה זו אינה ניתנת לעצירה.

They may feel confident, say,

הם יחושו בטחון, נניח,

in taking out mortgages they really can't afford.

לקחת משכנתא שאינם יכולים ממש להרשות לעצמם.

That's a hypothetical example of course.

זוהי כמובן דוגמה היפותטית.

But this is how metaphor misleads.

אבל זוהי הדרך שבה מטאפורות מטעות.

Metaphor also matters because it influences decisions

מטאפורות חשובות גם בגלל שהן משפיעות על החלטות

by activating analogies.

ע"י הפעלת אנלוגיות.

A group of students was told that a small democratic country

לקבוצת סטודנטים נאמר שפלשו למדינה דמוקרטית קטנה

had been invaded and had asked the U.S. for help.

והיא מבקשת סיוע מארה"ב.

And they had to make a decision.

והם היו צריכים להחליט.

What should they do?

מה הם צריכים לעשות?

Intervene, appeal to the U.N., or do nothing?

להתערב, לפנות לאו"ם או לא לעשות כלום?

They were each then given one of three

כל אחד מהם קיבל אחד משלושה

descriptions of this hypothetical crisis.

תיאורים של המשבר ההיפותטי.

Each of which was designed to trigger

כל אחד מהם תוכנן כך שיעורר

a different historical analogy:

הקבלה היסטורית שונה:

World War II, Vietnam,

מלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם,

and the third was historically neutral.

והשלישי היה ניטראלי מבחינה היסטורית.

Those exposed to the World War II scenario

אלו שנחשפו לתרחיש מלחמת העולם השנייה

made more interventionist recommendations

המליצו יותר על התערבות

than the others.

מאשר האחרים.

Just as we cannot ignore the literal meaning of words,

כמו שאיננו יכולים להתעלם מהמשמעות המילולית של מילים,

we cannot ignore the analogies

איננו יכולים להתעלם מההקבלות

that are triggered by metaphor.

שמעוּררות ע"י מטאפורות.

Metaphor matters because it opens the door to discovery.

מטאפורות חשובות כי הן פותחות פתח לגילוי.

Whenever we solve a problem, or make a discovery,

בכל פעם שאנחנו פותרים בעיה, או מגלים משהו,

we compare what we know with what we don't know.

אנחנו משווים בין מה שידוע למה שאינו ידוע.

And the only way to find out about the latter

והדרך היחידה לגלות את מה שאינו ידוע

is to investigate the ways it might be like the former.

היא לחקור את הדרכים שבהם הוא עשוי להיות דומה למה שכבר ידוע.

Einstein described his scientific method as combinatory play.

איינשטיין תיאר את שיטתו המדעית כמשחק קומבינטורי.

He famously used thought experiments,

נודע שהשתמש בניסויים מחשבתיים,

which are essentially elaborate analogies,

שהם, למעשה, אנלוגיות משוכללות,

to come up with some of his greatest discoveries.

כדי להגיע לכמה מהתגליות הגדולות ביותר שלו.

By bringing together what we know

ע"י כך שאנו מצרפים את מה שאנו יודעים

and what we don't know through analogy,

ואת מה שאיננו יודעים, דרך אנלוגיה,

metaphorical thinking strikes the spark

מחשבה מטאפורית יוצרת את הניצוץ

that ignites discovery.

שמצית תגלית.

Now metaphor is ubiquitous, yet it's hidden.

עכשיו, מטאפורות קיימות בכל מקום, אך הן חבויות.

But you just have to look at the words around you

אבל אם תביטו על המילים שסביבכם

and you'll find it.

תמצאו אותן.

Ralph Waldo Emerson described language

ראלף וואלדו אמרסון תיאר שפה

as "fossil poetry."

כ"שירה מאובנת".

But before it was fossil poetry

אבל לפני שהיתה שירה מאובנת

language was fossil metaphor.

שפה היתה מטאפורה מאובנת.

And these fossils still breathe.

והמאובנים האלה עדיין נושמים.

Take the three most famous words in all of Western philosophy:

קחו את שלוש המילים הכי מפורסמות בכל הפילוסופיה המערבית:

"Cogito ergo sum."

"Cogito ergo sum".

That's routinely translated as, "I think, therefore I am."

בד"כ הן מתורגמות כ-"אני חושב משמע אני קיים".

But there is a better translation.

אבל קיים תרגום טוב יותר.

The Latin word "cogito"

המילה הלטינית "Cogito"

is derived from the prefix "co," meaning "together,"

נגזרת מהתחילית "קו" שפרושה "ביחד",

and the verb "agitare," meaning "to shake."

והפועל "אגיטר" שפרושו "לנענע", "לזעזע".

So, the original meaning of "cogito"

אז הפרוש המקורי של "Cogito"

is to shake together.

הוא לנענע ביחד

And the proper translation of "cogito ergo sum"

והתרגום הראוי של "Cogito ergo sum"

is "I shake things up, therefore I am."

הוא: "אני מזעזע דברים, משמע אני קיים".

(Laughter)

(צחוק)

Metaphor shakes things up,

מטאפורות מזעזעות דברים,

giving us everything from Shakespeare to scientific discovery in the process.

ותוך כדי כך נותנות לנו הכל, משייקספיר ועל תגליות מדעיות.

The mind is a plastic snow dome,

המחשבה היא כמו כיפת שלג מפלסטיק,

the most beautiful, most interesting,

הכי יפה, הכי מעניינת,

and most itself, when, as Elvis put it,

והכי עצמה, מתי ש, כמו שאלוויס ניסח את זה,

it's all shook up.

מזעזעים אותה לגמרי.

And metaphor keeps the mind shaking,

ומטאפורות שומרות על המחשבה מנוערת,

rattling and rolling, long after Elvis has left the building.

חורקת ומתגלגלת, הרבה אחרי שאלוויס עזב את הבניין.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)