Francis Collins: We need better drugs -- now

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

So let me ask for a show of hands.

אני מבקש לראות ידיים:

How many people here are over the age of 48?

כמה אנשים כאן עברו את גיל 48?

Well, there do seem to be a few.

נראה שיש די הרבה.

Well, congratulations,

איחולי.

because if you look at this particular slide of U.S. life expectancy,

כי אם תביטו בשקופית הזו של תוחלת החיים בארה"ב

you are now in excess of the average life span

משך החיים שלכם ארוך יותר בממוצע

of somebody who was born in 1900.

ממי שנולד בשנת 1900.

But look what happened in the course of that century.

אבל ראו מה קרה במרוצת אותה מאה.

If you follow that curve,

אם תעקבו אחרי העקומה,

you'll see that it starts way down there.

תראו שהיא מתחילה אי-שם הרחק למטה.

There's that dip there for the 1918 flu.

הנפילה הזו היא בגלל מגפת השפעת של 1918.

And here we are at 2010,

וכאן אנו בשנת 2010.

average life expectancy of a child born today, age 79,

תוחלת החיים של ילד שנולד היום היא 79 שנים,

and we are not done yet.

והזרוע עוד נטויה.

Now, that's the good news.

אלה הבשורות הטובות.

But there's still a lot of work to do.

אך יש עוד הרבה עבודה.

So, for instance, if you ask,

למשל, אם תשאלו,

how many diseases do we now know

בכמה מחלות אנו מכירים

the exact molecular basis?

את הבסיס המולקולרי המדויק,

Turns out it's about 4,000, which is pretty amazing,

מסתבר שמדובר בכ-4,000, שזה די מדהים,

because most of those molecular discoveries

כי רוב התגליות המולקולריות האלה

have just happened in the last little while.

נתגלו ממש לאחרונה.

It's exciting to see that in terms of what we've learned,

מרגש לראות זאת, מבחינת מה שלמדנו,

but how many of those 4,000 diseases

אבל לכמה מ-4,000 המחלות האלה

now have treatments available?

יש טיפול?

Only about 250.

רק ל-250 בערך.

So we have this huge challenge, this huge gap.

אז יש לנו אתגר עצום, פער ענק.

You would think this wouldn't be too hard,

אולי אתם חושבים שזה לא יהיה קשה כל-כך,

that we would simply have the ability

שוודאי יש לנו היכולת

to take this fundamental information that we're learning

לקחת את המידע הבסיסי הזה שאנו מפיקים

about how it is that basic biology teaches us

מתוך מה שהביולוגיה הפשוטה מלמדת אותנו

about the causes of disease

לגבי גורמי המחלות

and build a bridge across this yawning gap

ונקים בעזרתו גשר על פני הפער הכביר הזה

between what we've learned about basic science

בין מה שלמדנו אודות המדע הבסיסי

and its application,

לבין יישומו,

a bridge that would look maybe something like this,

גשר שאולי ייראה כך,

where you'd have to put together a nice shiny way

נבנה לנו נתיב נוצץ ונחמד

to get from one side to the other.

כדי להגיע מקצה לקצה.

Well, wouldn't it be nice if it was that easy?

נכון שהיה נחמד אילו זה היה כל-כך קל?

Unfortunately, it's not.

למרבה הצער, זה לא המצב.

In reality, trying to go from fundamental knowledge

במציאות, הנסיון לעבור מהידע הבסיסי ליישומו

to its application is more like this.

נראה יותר כך.

There are no shiny bridges.

אין גשרים נוצצים.

You sort of place your bets.

זה יותר כמו הימור:

Maybe you've got a swimmer and a rowboat

יש לכם אולי שחיין, סירת משוטים,

and a sailboat and a tugboat

סירת מפרש וספינת-גרר

and you set them off on their way,

ואתם שולחים אותם לדרכם.

and the rains come and the lightning flashes,

והגשם יורד והברק מבזיק,

and oh my gosh, there are sharks in the water

ואוי ואבוי, יש במים גם כרישים

and the swimmer gets into trouble,

והשחיין נקלע לצרה,

and, uh oh, the swimmer drowned

והנה השחיין טבע

and the sailboat capsized,

וסירת המפרש התהפכה,

and that tugboat, well, it hit the rocks,

וספינת הגרר עלתה על שרטון,

and maybe if you're lucky, somebody gets across.

ואם יש לכם מזל, מישהו יצליח לצלוח.

Well, what does this really look like?

אז איך זה באמת נראה?

Well, what is it to make a therapeutic, anyway?

ובכן, מה זה לייצר תרופה?

What's a drug? A drug is made up

מהי תרופה? תרופה עשויה

of a small molecule of hydrogen, carbon,

ממולקולה קטנה של מימן, פחמן,

oxygen, nitrogen, and a few other atoms

חמצן, חנקן ועוד כמה אטומים

all cobbled together in a shape,

כולם מסודרים בצורה מסוימת,

and it's those shapes that determine whether, in fact,

והצורות האלה הן שקובעות בעצם

that particular drug is going to hit its target.

אם אותה תרופה תפגע במטרתה.

Is it going to land where it's supposed to?

האם היא תנחת במקומה המיועד?

So look at this picture here -- a lot of shapes dancing around for you.

הביטו בתמונה הזו-- המון צורות שרוקדות לפניכם.

Now what you need to do, if you're trying to develop

מה שעליכם לעשות, אם אתם מנסים לפתח

a new treatment for autism

טיפול חדש לאוטיזם,

or Alzheimer's disease or cancer

או לאלצהיימר או סרטן,

is to find the right shape in that mix

הוא למצוא את הצורה הנכונה בתערובת הזו

that will ultimately provide benefit and will be safe.

שתביא תועלת ותהיה בטוחה.

And when you look at what happens to that pipeline,

ואם תסתכלו מה קורה במשפך הזה,

you start out maybe with thousands,

אתם מתחילים אולי עם אלפים,

tens of thousands of compounds.

עשרות אלפי תרכובות.

You weed down through various steps

אתם מעשבים ומצמצמים בכל מיני שלבים

that cause many of these to fail.

שגורמים לרבות מאלה להיכשל.

Ultimately, maybe you can run a clinical trial with four or five of these,

בסופו של דבר אולי תערכו ניסוי קליני עם 4 או 5 מאלה,

and if all goes well, 14 years after you started,

ואם הכל יתנהל כשורה, 14 שנה אחרי שהתחלתם,

you will get one approval.

תקבלו אישור אחד ויחיד.

And it will cost you upwards of a billion dollars

וזה יעלה לכם בסביבות המיליארד דולר

for that one success.

בשביל ההצלחה הבודדת הזו.

So we have to look at this pipeline the way an engineer would,

אז עלינו לראות את התהליך הזה בעיניו של מהנדס,

and say, "How can we do better?"

ולשאול, "איך אפשר לשפר את זה?"

And that's the main theme of what I want to say to you this morning.

וזה הנושא המרכזי של מה שאני רוצה לומר לכם הבוקר.

How can we make this go faster?

איך אפשר להאיץ את זה?

How can we make it more successful?

איך אפשר לעשות את זה מוצלח יותר?

Well, let me tell you about a few examples

אספר לכם על כמה דוגמאות

where this has actually worked.

שבהן זה באמת עבד.

One that has just happened in the last few months

אחת מהן, שאירעה ממש בחודשים האחרונים,

is the successful approval of a drug for cystic fibrosis.

היא האישור המוצלח של תרופה לסיסטיק פיברוזיס.

But it's taken a long time to get there.

אבל ארך זמן רב להגיע לכך.

Cystic fibrosis had its molecular cause discovered in 1989

הגורם המולקולרי של הסיסטיק פיברוזיס נתגלה ב-1989

by my group working with another group in Toronto,

ע"י קבוצתי שעבדה עם קבוצה נוספת בטורונטו,

discovering what the mutation was in a particular gene

והם גילו את המוטציה בגן מסוים

on chromosome 7.

בכרומוזום מס' 7.

That picture you see there?

התמונה הזו?

Here it is. That's the same kid.

הנה זה. זה אותו ילד.

That's Danny Bessette, 23 years later,

זהו דני באסט כעבור 23 שנה,

because this is the year,

כי זו השנה -

and it's also the year where Danny got married,

וגם השנה בה דני התחתן -

where we have, for the first time, the approval by the FDA

שבה יש לנו לראשונה אישור של מינהל המזון והתרופות האמריקאי

of a drug that precisely targets the defect in cystic fibrosis

לתרופה שקולעת במדויק למום של הסיסטיק פיברוזיס

based upon all this molecular understanding.

על יסוד כל ההבנה המולקולרית הזו.

That's the good news.

אלו הבשורות הטובות.

The bad news is, this drug doesn't actually treat all cases of cystic fibrosis,

הבשורות הרעות הן שהתרופה הזו לא מטפלת בכל מקרי הסיסטיק פיברוזיס,

and it won't work for Danny, and we're still waiting

והיא לא עוזרת לדני, ואנו עדיין ממתינים

for that next generation to help him.

לתרופת הדור הבא שתעזור לו.

But it took 23 years to get this far. That's too long.

אך נדרשו 23 שנים להגיע לכך. זה יותר מדי.

How do we go faster?

איך נוכל לפעול מהר יותר?

Well, one way to go faster is to take advantage of technology,

דרך אחת לפעול מהר יותר היא לנצל את הטכנולוגיה,

and a very important technology that we depend on

וטכנולוגיה חשובה מאד שאנו מסתמכים עליה

for all of this is the human genome,

לצורך כל זה היא הגנום האנושי,

the ability to be able to look at a chromosome,

היכולת להתבונן בכרומוזום מסוים,

to unzip it, to pull out all the DNA,

לפרום אותו, להוציא את כל הדנ"א,

and to be able to then read out the letters in that DNA code,

ואז להיות מסוגלים לקרוא את האותיות של אותו קוד דנ"א,

the A's, C's, G's and T's

את אותיות האיי, סי, ג'י וטי

that are our instruction book and the instruction book for all living things,

שהן ספר ההוראות שלנו וספר ההוראות של כל הדברים החיים,

and the cost of doing this,

והעלות הכרוכה בכך,

which used to be in the hundreds of millions of dollars,

שהיתה פעם בסביבות מאות מיליוני דולרים,

has in the course of the last 10 years

צנחה במהלך 10 השנים האחרונות

fallen faster than Moore's Law, down to the point

מהר יותר מחוק מור, עד לנקודה שבה

where it is less than 10,000 dollars today to have your genome sequenced, or mine,

עולה פחות מ-10,000 דולר לרצף את הגנום שלכם, או את שלי,

and we're headed for the $1,000 genome fairly soon.

ואנו מתקרבים במהירות לאזור הגנום ב-1,000 דולר.

Well, that's exciting.

זה מרגש.

How does that play out in terms of application to a disease?

מה המשמעות של זה מבחינת יישום עבור מחלה?

I want to tell you about another disorder.

אני רוצה לספר לכם על מחלה נוספת.

This one is a disorder which is quite rare.

מדובר בליקוי נדיר למדי.

It's called Hutchinson-Gilford progeria,

הוא קרוי תסמונת פרוגריה ע"ש הטצ'ינסון-גילפורד,

and it is the most dramatic form of premature aging.

וזו הצורה החמורה ביותר של הזדקנות מוקדמת.

Only about one in every four million kids has this disease,

בערך אחד בלבד מכל 4 מיליון ילדים חולה במחלה הזו,

and in a simple way, what happens is,

ובלשון פשוטה, מה שקורה הוא,

because of a mutation in a particular gene,

שעקב מוטציה בגן מסוים,

a protein is made that's toxic to the cell

נוצר חלבון שרעיל לתא

and it causes these individuals to age

והוא גורם לאותם בני-אדם להזדקן

at about seven times the normal rate.

בקצב מהיר פי 7 בערך מהקצב הרגיל.

Let me show you a video of what that does to the cell.

אציג לכם סרטון של מה שזה עושה לתא.

The normal cell, if you looked at it under the microscope,

בתא התקין, אם מביטים בו מתחת למיקרוסקופ,

would have a nucleus sitting in the middle of the cell,

יש גרעין שנמצא במרכז התא,

which is nice and round and smooth in its boundaries

והוא נחמד ועגול ובעל גבולות חלקים

and it looks kind of like that.

ונראה בערך כך.

A progeria cell, on the other hand,

בתא פרוגריה, לעומת זאת,

because of this toxic protein called progerin,

בגלל החלבון הרעלני הקרוי "פרוגרין",

has these lumps and bumps in it.

יש גבשושיות ובליטות כאלה.

So what we would like to do after discovering this

אז מה שאנו רוצים לעשות, אחרי שגילינו את זה

back in 2003

כבר ב-2003,

is to come up with a way to try to correct that.

הוא למצוא דרך לתקן את זה.

Well again, by knowing something about the molecular pathways,

אז שוב, כשיודעים משהו אודות המסלולים המולקולריים,

it was possible to pick

אפשר לבחור

one of those many, many compounds that might have been useful

אחת מהתרכובות הרבות האלה שאולי תועיל כאן

and try it out.

ולנסותה.

In an experiment done in cell culture

בניסוי שבוצע בתרבית תאים

and shown here in a cartoon,

ומוצג כאן בסרטון הנפשה,

if you take that particular compound

אם לוקחים את התרכובת המסוימת הזו

and you add it to that cell that has progeria,

ומוסיפים אותה לתא עם הפרוגריה,

and you watch to see what happened,

ומתבוננים כדי לראות מה קורה,

in just 72 hours, that cell becomes,

תוך 72 שעות בלבד התא הופך,

for all purposes that we can determine,

עבור כל המטרות שקבענו לו,

almost like a normal cell.

להיות כמעט כמו תא תקין.

Well that was exciting, but would it actually work in a real human being?

זה היה מרגש, אבל האם זה אכן יעבוד אצל אדם אמיתי?

This has led, in the space of only four years

זה הוביל, תוך 4 שנים בלבד

from the time the gene was discovered to the start of a clinical trial,

מגילוי הגן, לתחילתו של ניסוי קליני,

to a test of that very compound.

ולבדיקה של אותה תרכובת.

And the kids that you see here

והצעירים שאתם רואים כאן

all volunteered to be part of this,

התנדבו כולם להשתתף בו,

28 of them,

28 מהם,

and you can see as soon as the picture comes up

ותוכלו לראות, מיד כשהתמונה תופיע,

that they are in fact a remarkable group of young people

שזו קבוצה נהדרת של צעירים

all afflicted by this disease,

שנפגעו כולם במחלה הזו,

all looking quite similar to each other.

כולם נראים מאד דומים זה לזה.

And instead of telling you more about it,

ובמקום שאמשיך לדבר על כך,

I'm going to invite one of them, Sam Berns from Boston,

אזמין אחד מהם, סאם ברנס מבוסטון,

who's here this morning, to come up on the stage

שנמצא כאן הבוקר, לעלות לבמה

and tell us about his experience

ולספר לנו על נסיון חייו

as a child affected with progeria.

כילד שנפגע מפרוגריה.

Sam is 15 years old. His parents, Scott Berns and Leslie Gordon,

סאם הוא בן 15. הוריו, סקוט ברנס ולסלי גורדון,

both physicians, are here with us this morning as well.

רופאים שניהם, נמצאים איתנו הבוקר גם הם.

Sam, please have a seat.

סאם, שב בבקשה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

So Sam, why don't you tell these folks

סאם, אולי תספר לאנשים כאן

what it's like being affected with this condition called progeria?

איך זה להיות חולה במחלה הזו, פרוגריה?

Sam Burns: Well, progeria limits me in some ways.

סאם ברנס: הפרוגריה מגבילה אותי בצורות מסוימות.

I cannot play sports or do physical activities,

אני לא יכול לעשות ספורט או פעילויות גופניות,

but I have been able to take interest in things

אבל הצלחתי להתעניין בדברים

that progeria, luckily, does not limit.

שהפרוגריה, למזלי, לא מגבילה אותי בהם.

But when there is something that I really do want to do

אבל כשיש משהו שאני ממש רוצה לעשות

that progeria gets in the way of, like marching band

ושהפרוגריה מפריעה לי, כמו לנגן בתזמורת מצעדים

or umpiring, we always find a way to do it,

או לתפקד כשופט, אנו תמיד מוצאים דרך לעשות זאת,

and that just shows that progeria isn't in control of my life.

וזו הוכחה שהפרוגריה לא מנהלת לי את החיים.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Francis Collins: So what would you like to say to researchers

פרנסיס קולינס: מה היית רוצה לומר לחוקרים

here in the auditorium and others listening to this?

כאן באולם, ולאחרים שמאזינים לנו?

What would you say to them both about research on progeria

מה היית אומר להם גם בקשר לחקר הפרוגריה

and maybe about other conditions as well?

ואולי גם בקשר למחלות נוספות?

SB: Well, research on progeria has come so far

ס"ב: חקר הפרוגריה עבר דרך ארוכה

in less than 15 years,

בפחות מ-15 שנה,

and that just shows the drive that researchers can have

וזה מוכיח איזה דחף עשוי להיות לחוקרים

to get this far, and it really means a lot

להתקדם כל-כך, ויש לכך המון משמעות

to myself and other kids with progeria,

עבורי ועבור נערים אחרים עם פרוגריה,

and it shows that if that drive exists,

וזה מראה שאם הדחף קיים,

anybody can cure any disease,

כל אחד יכול לרפא כל מחלה,

and hopefully progeria can be cured in the near future,

ואני מקווה שתימצא תרופה לפרוגריה בעתיד הקרוב,

and so we can eliminate those 4,000 diseases

כדי שנוכל לחסל את 4,000 המחלות הללו

that Francis was talking about.

שפרנסיס הזכיר.

FC: Excellent. So Sam took the day off from school today

פ"ק: מצוין. סאם לקח היום יום חופש מביה"ס

to be here, and he is — (Applause) --

כדי לבוא לכאן, והוא-- [מחיאות כפיים]--

He is, by the way, a straight-A+ student in the ninth grade

הוא, אגב, תלמיד מצטיין בכיתה ט'

in his school in Boston.

בבית ספרו בבוסטון.

Please join me in thanking and welcoming Sam.

הצטרפו-נא אלי באמירת תודה וברכת ברוך הבא לסאם.

SB: Thank you very much. FC: Well done. Well done, buddy.

ס"ב: תודה רבה לכם. פ"ק: יפה מאד, יפה מאד, חביבי.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

So I just want to say a couple more things

אני רוצה רק לומר עוד כמה מלים

about that particular story, and then try to generalize

על הסיפור המסוים הזה, ואז אנסה להקיש ממנו

how could we have stories of success

איך נוכל לזכות בסיפורי הצלחה נוספים

all over the place for these diseases, as Sam says,

בכל מקום ומקום בטיפול במחלות אלה, כפי שאומר סאם,

these 4,000 that are waiting for answers.

ב-4,000 המחלות הללו שמחכות לפתרון.

You might have noticed that the drug

ודאי שמתם לב שהתרופה

that is now in clinical trial for progeria

שנמצאת כרגע בניסוי קליני לטיפול בפרוגריה

is not a drug that was designed for that.

אינה תרופה שתוכננה לכך.

It's such a rare disease, it would be hard for a company

המחלה היא כה נדירה, שלחברת תרופות יהיה קשה

to justify spending hundreds of millions of dollars to generate a drug.

להצדיק הוצאה של מאות מיליוני דולרים על ייצור תרופה.

This is a drug that was developed for cancer.

זו תרופה שפותחה לטיפול בסרטן.

Turned out, it didn't work very well for cancer,

התברר שהיא לא מוצלחת כל-כך לטיפול בסרטן,

but it has exactly the right properties, the right shape,

אבל יש לה התכונות המדויקות, הצורה המדויקת,

to work for progeria, and that's what's happened.

לטיפול בפרוגריה, וזה מה שקרה.

Wouldn't it be great if we could do that more systematically?

האם לא יהיה נפלא אם נוכל לעשות זאת באופן יותר שיטתי?

Could we, in fact, encourage all the companies that are out there

האם נוכל בעצם לעודד את כל חברות התרופות

that have drugs in their freezers

ששומרות תרופות במקפיאים שלהן

that are known to be safe in humans

שידוע שהן בטוחות לבני-אדם,

but have never actually succeeded in terms

אך מעולם לא הראו הצלחה

of being effective for the treatments they were tried for?

בכל הקשור בטיפולים שבהם נוסו?

Now we're learning about all these new molecular pathways --

היום אנו לומדים על כל המסלולים המולקולריים החדשים האלה--

some of those could be repositioned or repurposed,

לחלקם ניתן לשנות את המיקום והייעוד,

or whatever word you want to use, for new applications,

או כל מילה אחרת שתרצו, עבור יישומים חדשים,

basically teaching old drugs new tricks.

ובעצם ללמד את התרופות הישנות תכסיסים חדשים.

That could be a phenomenal, valuable activity.

זו יכולה להיות עשייה נפלאה ורבת-ערך.

We have many discussions now between NIH and companies

יש היום הרבה דיונים בין מכוני הבריאות הלאומיים והחברות

about doing this that are looking very promising.

בקשר לכך, וזה נראה מבטיח מאד.

And you could expect quite a lot to come from this.

ואתם יכולים לצפות שייצא מזה די הרבה.

There are quite a number of success stories one can point to

יש די הרבה סיפורי הצלחה שאפשר לציין,

about how this has led to major advances.

ושמעידים איך זה הביא להתקדמות רבה.

The first drug for HIV/AIDS

התרופה הראשונה לאיידס

was not developed for HIV/AIDS.

לא פותחה עבור האיידס.

It was developed for cancer. It was AZT.

היא פותחה בשביל הסרטן. זו היתה האיי-זי-טי.

It didn't work very well for cancer, but became

היא לא פעלה היטב נגד הסרטן, אבל הפכה

the first successful antiretroviral,

לתרופה נוגדת הרטרו-וירוס המוצלחת הראשונה,

and you can see from the table there are others as well.

ולפי הטבלה אתם רואים שיש עוד כאלה.

So how do we actually make that a more generalizable effort?

אז איך נהפוך את זה למאמץ מקיף יותר?

Well, we have to come up with a partnership

ובכן, עלינו להקים שותפות

between academia, government, the private sector,

בין האקדמיה, הממשל, המגזר הפרטי

and patient organizations to make that so.

וארגוני החולים לשם כך.

At NIH, we have started this new

במכונים הלאומיים לבריאות הקמנו כעת

National Center for Advancing Translational Sciences.

את "המרכז הלאומי לקידום המדע העל-לאומי".

It just started last December, and this is one of its goals.

זה הוקם ממש בדצמבר האחרון, וזו אחת המטרות שלו.

Let me tell you another thing we could do.

אומר לכם מה עוד נוכל לעשות.

Wouldn't it be nice to be able to a test a drug

נכון שהיה נחמד אילו יכולנו לבחון תרופה

to see if it's effective and safe

כדי לראות אם היא יעילה ובטוחה

without having to put patients at risk,

מבלי לסכן את החולים,

because that first time you're never quite sure?

כי בפעם הראשונה אין אף פעם בטחון מוחלט?

How do we know, for instance, whether drugs are safe

איך נדע, למשל, אם התרופות בטוחות

before we give them to people? We test them on animals.

לפני שניתן אותן לבני-אדם? אנו מנסים אותן על בעלי-חיים.

And it's not all that reliable, and it's costly,

וזה לא הכי אמין, וזה יקר,

and it's time-consuming.

וזה גוזל זמן.

Suppose we could do this instead on human cells.

נניח שיכולנו לעשות זאת על תאים אנושיים.

You probably know, if you've been paying attention

אתם ודאי יודעים, אם עקבתם

to some of the science literature

אחרי חלק מהספרות המדעית,

that you can now take a skin cell

שאפשר היום לקחת תא-עור

and encourage it to become a liver cell

ולעודד אותו להפוך לתא-כבד,

or a heart cell or a kidney cell or a brain cell for any of us.

תא-לב, תא-כליה או תא-מוח עבור כל אחד מאיתנו.

So what if you used those cells as your test

מה אם נשתמש בתאים אלה כדי לבחון

for whether a drug is going to work and whether it's going to be safe?

אם תרופה כלשהי תעבוד ואם היא תהיה בטוחה?

Here you see a picture of a lung on a chip.

אתם רואים כאן תמונה של ריאה על גבי שבב.

This is something created by the Wyss Institute in Boston,

זה משהו שנוצר ע"י מכון "וויס" שבבוסטון,

and what they have done here, if we can run the little video,

ומה שהם עשו כאן, אם נריץ את הסרטון,

is to take cells from an individual,

זה לקחת תאים ממישהו,

turn them into the kinds of cells that are present in the lung,

להפוך אותם לסוג התאים שקיימים בריאה,

and determine what would happen

ולקבוע מה יקרה

if you added to this various drug compounds

אם מוסיפים לזה תרכובות תרופתיות שונות

to see if they are toxic or safe.

כדי לראות אם הן רעילות או בטוחות.

You can see this chip even breathes.

אתם רואים שהשבב הזה אפילו נושם.

It has an air channel. It has a blood channel.

יש לו ערוץ אוויר. יש לו ערוץ דם.

And it has cells in between

וביניהם יש לו תאים

that allow you to see what happens when you add a compound.

שמאפשרים לראות מה קורה כשמוסיפים איזו תרכובת.

Are those cells happy or not?

האם התאים האלה שמחים או לא?

You can do this same kind of chip technology

אפשר להשתמש בסוג זה של טכנולוגיית שבבים

for kidneys, for hearts, for muscles,

עבור כליות, לב, שרירים,

all the places where you want to see whether a drug

כל מקום שבו רוצים לראות אם תרופה כלשהי

is going to be a problem, for the liver.

עתידה להוות בעיה, עבור הכבד.

And ultimately, because you can do this for the individual,

ובסופו של דבר, היות שאפשר לעשות זאת עבור אדם מסוים,

we could even see this moving to the point

אפשר אפילו לחזות שזה יגיע לשלב

where the ability to develop and test medicines

שבה היכולת לפתח ולבדוק תרופות

will be you on a chip, what we're trying to say here is

תהיה אתם על גבי שבבים, מה שאנו מנסים לומר כאן

the individualizing of the process of developing drugs

הוא הפיכת פיתוח התרופות לאישי

and testing their safety.

יחד עם בדיקת בטיחותן.

So let me sum up.

אז הבה ואסכם.

We are in a remarkable moment here.

אנו נמצאים ברגע מיוחד.

For me, at NIH now for almost 20 years,

מבחינתי, כאיש המכונים הלאומיים לבריאות מזה כמעט 20 שנה,

there has never been a time where there was more excitement

מעולם לא היתה תקופה עם התרגשות כה רבה

about the potential that lies in front of us.

סביב הפוטנציאל שקיים מולנו.

We have made all these discoveries

הגענו לכל התגליות האלה

pouring out of laboratories across the world.

שנשפכות מתוך מעבדות בכל רחבי העולם.

What do we need to capitalize on this? First of all, we need resources.

מה נדרש כדי להתקדם? ראשית, אנו זקוקים למשאבים.

This is research that's high-risk, sometimes high-cost.

זהו מחקר עתיר-סיכונים, לפעמים עתיר-עלויות.

The payoff is enormous, both in terms of health

הגמול הוא כביר, הן במונחי הבריאות

and in terms of economic growth. We need to support that.

והן במונחי הצמיחה הכלכלית. עלינו לתמוך בכך.

Second, we need new kinds of partnerships

שנית, נחוצים לנו סוגים חדשים של שותפויות

between academia and government and the private sector

בין האקדמיה, הממשל, המגזר הפרטי

and patient organizations, just like the one I've been describing here,

וארגוני החולים, בדיוק כמו מה שתיארתי כאן,

in terms of the way in which we could go after repurposing new compounds.

מבחינת הדרך שבה עלינו ללכת אחרי שינוי ייעודן של תרכובות חדשות.

And third, and maybe most important, we need talent.

ושלישית, ואולי הכי חשוב, אנו זקוקים לכשרונות.

We need the best and the brightest

אנו צריכים שהטובים והמבריקים ביותר

from many different disciplines to come and join this effort --

מכל התחומים יבואו ויצטרפו למאמץ הזה--

all ages, all different groups --

מכל הגילים, מכל הקבוצות--

because this is the time, folks.

כי עכשיו הזמן, חברים.

This is the 21st-century biology that you've been waiting for,

זאת היא הביולוגיה של המאה ה-21 שחיכינו לה,

and we have the chance to take that

ויש לנו הזדמנות לקחת אותה

and turn it into something which will, in fact,

ולהפוך אותה למשהו, שלמעשה,

knock out disease. That's my goal.

יחסל את המחלות. זאת מטרתי.

I hope that's your goal.

אני מקווה שזו גם מטרתכם.

I think it'll be the goal of the poets and the muppets

לדעתי זו תהיה מטרתם של המשוררים ושל החבובות

and the surfers and the bankers

ושל הגולשים ושל הבנקאים

and all the other people who join this stage

ושל כל שאר האנשים שיעלו על הבמה הזאת

and think about what we're trying to do here

ויחשבו מה אנו מנסים לחולל כאן

and why it matters.

ומדוע זה חשוב.

It matters for now. It matters as soon as possible.

זה חשוב במיידי. זה חשוב מהר ככל האפשר.

If you don't believe me, just ask Sam.

ואם אינכם מאמינים לי, שאלו את סאם.

Thank you all very much.

תודה רבה לכולכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]