Leyla Acaroglu: Paper beats plastic? How to rethink environmental folklore

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

So imagine, you're in the supermarket,

דמיינו לרגע שאתם בסופרמרקט,

you're buying some groceries,

אתם קונים מצרכים,

and you get given the option

ואתם צריכים לבחור

for a plastic or a paper shopping bag.

בין שקית פלסטיק לשקית נייר.

Which one do you choose if you want to do

באיזה שקית תבחרו אם אתם רוצים

the right thing by the environment?

לשמור על הסביבה?

Most people do pick the paper.

רוב האנשים יבחרו בשקית הנייר.

Okay, let's think of why.

בסדר, בואו נחשוב למה.

It's brown to start with.

שקית הנייר חומה.

Therefore, it must be good for the environment.

לכן, היא בטח ידידותית לסביבה.

It's biodegradable. It's reusable.

השקית מתכלה. ניתן להשתמש בה שימוש חזר.

In some cases, it's recyclable.

במקרים מסוימים, ניתן למחזר אותה.

So when people are looking at the plastic bag,

כשאנשים מביטים בשקיות הפלסטיק,

it's likely they're thinking of something like this,

בדרך כלל הם יחשבו על דברים כאלו,

which we all know is absolutely terrible,

שכולנו יודעים שהם איומים ונוראים,

and we should be avoiding at all expenses

ושצריך להימנע מהם בכל מחיר,

these kinds of environmental damages.

נזקים איומים לסביבה.

But people are often not thinking

אבל, הציבור בדרך כלל לא חושב

of something like this,

על השיקולים הבאים,

which is the other end of the spectrum.

שנמצאים בקצה השני של הספקטרום.

When we produce materials,

בעת ייצור חומרים,

we need to extract them from the environment,

יש צורך להפיק אותם מהסביבה,

and we need a whole bunch of environmental impacts.

ובדרך, נגרמות השפעות שונות על הסביבה.

You see, what happens is, when we need

אתם מבינים, כאשר אנחנו צריכים

to make complex choices,

לבצע החלטה מורכבת,

us humans like really simple solutions,

רוב האנשים מעדיפים את הפתרונות הפשוטים,

and so we often ask for simple solutions.

ובמקרים רבים מבקשים פתרונות פשוטים.

And I work in design.

אני עובדת בתחום העיצוב.

I advise designers

אני מייעצת למעצבים

and innovators around sustainability,

ולממציאים בנושאי קיימות,

and everyone always says to me, "Oh Leyla,

וכולם תמיד אומרים לי, "או ליילה,

I just want the eco-materials."

אני פשוט רוצה להשתמש בחומרים ידידותיים לסביבה."

And I say, "Well, that's very complex,

ואני עונה, "ובכן, זה מאד מסובך,

and we'll have to spend four hours talking about

ונצטרך לדבר במשך ארבע שעות בשיחה

what exactly an eco-material means,

על המשמעות האמתית של חומרים ידידותיים לסביבה,

because everything at some point

כי כל החומרים, בשלב מסויים

comes from nature,

מגיעים מהטבע,

and it's how you use the material

וצורת השימוש בחומר

that dictates the environmental impact.

מכתיבה את השפעתו הסביבתית."

So what happens is, we have to rely

כך שאנחנו חייבים להסתמך

on some sort of intuitive framework

על מסגרות אינטואיטיבית

when we make decisions.

בשעה שאנחנו מקבלים החלטות.

So I like to call that intuitive framework

ואני אוהבת לקרוא למסגרת האינטואיטיבית הזו

our environmental folklore.

הפולקלור הסביבתי שלנו.

It's either the little voice at the back of your head,

מדובר בקול הקטן ששומעים בראש,

or it's that gut feeling you get

או בתחושת הבטן שלנו

when you've done the right thing,

שאופיינית לעשיית המעשה הנכון,

so when you've picked the paper bag

שמופיע כאשר אנחנו בוחרים בשקית הנייר

or when you've bought a fuel-efficient car.

או כשקונים מכונית חסכונית.

And environmental folklore is a really important thing

והפולקלור הסביבתי הוא בעל חשיבות אמיתית

because we're trying to do the right thing.

כי אנחנו מנסים לעשות את הדבר הנכון.

But how do we know if we're actually

אבל איך נדע שאנחנו באמת

reducing the net environmental impacts

מקטינים את השפעתנו על הסביבה

that our actions as individuals and as professionals

שמעשינו כאנשים בודדים, וכבעלי מקצוע

and as a society are actually having

וכחברה, גורמים

on the natural environment?

לסביבה הטבעית?

So the thing about environmental folklore is

הבעיה עם פולקלור סביבתי היא

it tends to be based on our experiences,

שהוא נוטה להתבסס על הניסיון האישי שלנו,

the things we've heard from other people.

על דברים ששמענו מאנשים אחרים.

It doesn't tend to be based on any scientific framework.

לרוב הוא לא מבוסס על נתונים מדעיים.

And this is really hard, because we live

וזה מאד קשה, כי אנחנו חיים

in incredibly complex systems.

בתוך מערכת מסובכת להפליא.

We have the human systems

ישנה המערכת האנושית

of how we communicate and interrelate

המורכבת מהדרך בה אנחנו מתקשרים ומתייחסים זה לזה

and have our whole constructed society,

ומתפקדים כחלק ממבנה חברתי,

We have the industrial systems, which is essentially the entire economy,

ישנה המערכת התעשייתית, שהיא בעצם הכלכלה כולה,

and then all of that has to operate

וכל הדברים הללו צריכים לפעול

within the biggest system,

בתוך המערכת הגדולה ביותר,

and, I would argue, the most important,

והייתי אומרת, החשובה ביותר,

the ecosystem.

המערכת האקולוגית.

And you see, the choices that we make

וכפי שאתם רואים, הבחירות שאנחנו בוחרים

as an individual,

כיחידים,

but the choices that we make

והבחירות שאנחנו עושים

in every single job that we have,

בכל עבודה בה אנחנו עוסקים,

no matter how high or low you are in the pecking order,

לא משנה מה מקומנו בחברה,

has an impact on all of these systems.

הן בעלות השפעה על כל המערכות הללו.

And the thing is that we have to find ways

והנקודה היא שאנחנו חייבים למצוא דרכים

if we're actually going to address sustainability

שיאפשרו לנו להתייחס לבעיות הקיימות

of interlocking those complex systems

על מנת לפתור את ההשפעות של המערכות המסובכות הללו

and making better choices that result

ולבצע בחירות נכונות יותר

in net environmental gains.

שבסופו של תהליך יועילו לסביבה.

What we need to do is we need to learn

מה שעלינו לעשות הוא ללמוד

to do more with less.

לעשות יותר בעזרת פחות.

We have an increasing population,

האוכלוסייה גדלה,

and everybody likes their mobile phones,

וכולם אוהבים את הטלפונים הסלולריים שלהם,

especially in this situation here.

במיוחד כאן.

So we need to find innovative ways of solving some of these problems that we face.

ואנחנו צריכים למצוא דרכים חדשניות על מנת לפתור חלק מהבעיות העומדות בפנינו.

And that's where this process called life cycle thinking comes in.

וכאן הזמן להציג את התהליך הקרוי חשיבה על מחזור החיים.

So essentially, everything that is created

באופן בסיסי, כל דבר שנוצר

goes through a series of life cycle stages,

עובר מספר שלבים במהלך חייו,

and we use this scientific process

ואנחנו משתמשים בתהליך מדעי

called life cycle assessment,

שנקרה הערכת מחזור חיים,

or in America, you guys say life cycle analysis,

ובארה"ב, אתם קוראים לו ניתוח מחזור חיים,

in order to have a clearer picture of how

על מנת לקבל תמונה ברורה יותר, של הדרך בה

everything that we do in the technical part of those systems

כל פעולה שאנחנו מבצעים בחלקים הטכניים של מערכות אלו

affects the natural environment.

משפיעה על הסביבה הטבעית.

So we go all the way back

אנחנו חוזרים כל הדרך בחזרה

to the extraction of raw materials,

אל הפקת חומרי הגלם,

and then we look at manufacturing,

ואז בוחנים את תהליכי הייצור,

we look at packaging and transportation,

בוחנים את תהליכי האריזה והשינוע,

use, and end of life,

השימוש, וסוף החיים,

and at every single one of these stages,

ובכל אחד מהשלבים הללו,

the things that we do

הדברים שאנו עושים

have an interaction with the natural environment,

משפיעים על הסביבה הטבעית,

and we can monitor how that interaction

וניתן לעקוב ולראות איך ההשפעות הללו

is actually affecting the systems and services

משנות באופן מעשי את המערכות והשירותים

that make life on Earth possible.

שמאפשרים את קיום החיים על פני כדור הארץ.

And through doing this,

ובדרך זו,

we've learned some absolutely fascinating things.

למדנו מספר דברים מרתקים.

And we've busted a bunch of myths.

וכיסחנו מספר מיתוסים.

So to start with, there's a word that's used a lot.

בתור התחלה, ישנה מילה שנמצאת בשימוש רב.

It's used a lot in marketing,

משתמשים בה בשיווק,

and it's used a lot, I think, in our conversation

ומשתמשים בה הרבה, לדעתי, בשיחות שלנו

when we're talking about sustainability,

כאשר אנו מדברים על קיימות,

and that's the word biodegradability.

והמילה היא חומרים "מתכלים".

Now biodegradability is a material property;

ההתכלות היא תכונה של החומר,

it is not a definition of environmental benefits.

לא מדובר בהגדרה של תועלת סביבתית.

Allow me to explain.

תנו לי להסביר.

When something natural,

כאשר משהו טבעי,

something that's made from a cellulose fiber

משהו שמיוצר מסיבי תַאִית

like a piece of bread, even, or any food waste,

כמו פרוסת לחם, או כל פסולת מזון,

or even a piece of paper,

או אפילו פיסת נייר,

when something natural ends up

כאשר משהו טבעי מסיים את חייו

in the natural environment, it degrades normally.

בסביבה הטבעית, הוא מתכלה בצורה נורמלית.

Its little carbon molecules that it stored up

מולקולות הפחמן שבנו אותו

as it was growing are naturally released

כאשר הוא גדל, משתחררות באופן טבעי

back into the atmosphere as carbon dioxide,

בחזרה אל האטמוספרה בתור פחמן דו חמצני,

but this is a net situation.

אבל מדובר במצב טהור.

Most natural things

רוב הדברים הטבעיים

don't actually end up in nature.

לא מסיימים את חייהם בטבע.

Most of the things, the waste that we produce, end up in landfill.

רוב הדברים, האשפה שאנחנו מייצרים, מסיימים את חייהם במזבלות.

Landfill is a different environment.

המזבלה היא סביבה שונה.

In landfill, those same carbon molecules

במזבלה, אותן מולקולות פחמן

degrade in a different way,

מתכלות בצורה שונה,

because a landfill is anaerobic.

מכיוון שהמזבלה היא סביבה נטולת חמצן.

It's got no oxygen. It's tightly compacted and hot.

אין בה חמצן. היא דחוסה וחמה.

Those same molecules, they become methane,

ואותן מולקולות, הופכות לגז מתאן,

and methane is a 25 times more potent

ומתאן גורם פי 25 יותר

greenhouse gas than carbon dioxide.

לאפקט החממה, בהשוואה לפחמן דו חמצני.

So our old lettuces and products

כך שכך החסות ומוצרי המזון

that we have thrown out that are made

שזרקנו לאשפה שעשויים

out of biodegradable materials,

מחומרים מתכלים,

if they end up in landfill,

אם הם יגיעו למזבלה

contribute to climate change.

הם יתרמו את חלקם לשינויי האקלים.

You see, there are facilities now

אתם מבינים, יש כיום מתקנים

that can actually capture that methane

שיכולים ללכוד את גז המתאן

and generate power,

ולייצר ממנו אנרגיה,

displacing the need for fossil fuel power,

ולהחליף דלק כמקור לאנרגיה,

but we need to be smart about this.

אבל אנו חייבים להיות חכמים בנושא זה,

We need to identify how we can start to leverage

אנחנו חייבים לזהות את הדרכים בהם ניתן למנף

these types of things that are already happening

את הדברים שקורים כיום

and start to design systems and services

ולהתחיל לעצב מערכות ושרותים

that alleviate these problems.

שפותרים את הבעיות הללו.

Because right now, what people do is they turn around and they say,

מפני שכיום, מה שאנשים עושים הוא להגיד:

"Let's ban plastic bags. We'll give people paper

"בואו נחרים את שקיות הפלסטיק. ניתן לאנשים שקיות נייר

because that is better for the environment."

כי הן טובות יותר לסביבה."

But if you're throwing it in the bin,

אבל אם זורקים אותן לפח הזבל,

and your local landfill facility

והמזבלה העירונית

is just a normal one,

היא מזבלה רגילה,

then we're having what's called a double negative.

אנחנו מקבלים אפקט שלילי כפול.

I'm a product designer by trade.

אני מעצבת מוצר במקצועי.

I then did social science.

ואז למדתי מדעי החברה.

And so I'm absolutely fascinated

ולכן אני לגמרי מרותקת

by consumer goods and how the consumer goods

ממוצרי צריכה, והדרך בה מוצרי צריכה

that we have kind of become immune to

מהם אנחנו מתעלמים

that fill our lives

וממלאים את חיינו

have an impact on the natural environment.

משפיעים על הסביבה הטבעית.

And these guys are, like, serial offenders,

והחבר'ה האלה, הם, כמו עבריינים סדרתיים,

and I'm pretty sure everyone in this room

ואני כמעט בטוחה שלכל היושבים כאן בחדר

has a refrigerator.

יש מקרר.

Now America has this amazing ability

לאמריקה יש יכולת מדהימה

to keep growing refrigerators.

לגרום למקררים לגדול.

In the last few years, they've grown one cubic foot

בשנים האחרונות, הם גדלו בכ- 28 ליטר

on average, the standard size

בממוצע, בגודל הרגיל

of a refrigerator.

של מקרר ביתי.

And the problem is, they're so big now,

והבעיה היא, שהמקררים כל כך גדולים היום,

it's easier for us to buy more food

שקל לנו יותר לקנות מזון נוסף

that we can't eat or find.

שלא נוכל לאכול או למצוא.

I mean, I have things at the back of my refrigerator

יש לי דברים בעומק המקרר שלי

that have been there for years, all right?

ששוכבים שם כבר שנים, כן?

And so what happens is, we waste more food.

כך שמה שקורה הוא, שאנחנו מבזבזים יותר מזון.

And as I was just explaining, food waste is a problem.

וכפי שהסברתי, בזבוז מזון הוא בעיה.

In fact, here in the U.S., 40 percent

לעשה, כאן בארה"ב, 40 אחוז

of food purchased for the home is wasted.

של המזון שנרכש עבור שימוש ביתי מבוזבז.

Half of the world's produced food is wasted.

חצי מהמזון המופק בעולם מבוזבז.

That's the latest U.N. stats. Up to half of the food.

אלה הנתונים הסטטיסטיים האחרונים של האו"ם. עד חצי מהמזון.

It's insane. It's 1.3 billion tons of food per annum.

זה ממש משוגע. מדובר ב- 1.3 מיליארד טון של מזון כל שנה.

And I blame it on the refrigerator,

ואני מאשימה את המקררים,

well, especially in Western cultures,

ובמיוחד את תרבות המערב,

because it makes it easier.

כי קל יותר לבזבז.

I mean, there's a lot of complex systems going on here.

פועלות כאן הרבה מערכות מורכבות.

I don't want to make it so simplistic.

אני לא רוצה שתחשבו שזה פשטני.

But the refrigerator is a serious contributor to this,

אבל המקרר הוא גורם תורם רציני לבעיה,

and one of the features of it

ואחד המאפיינים הבעייתיים

is the crisper drawer.

הוא מגירת הצינון.

You all got crisper drawers?

לכולכם יש מגירות צינון?

The drawer that you put your lettuces in?

המגרה במקרר בה שמים את החסה?

Lettuces have a habit of going soggy

החסה נוטה להפוך לסמרטוטית

in the crisper drawers, don't they?

במגירת הצינון, נכון?

Yeah? Soggy lettuces?

כן? חסה סמרטוטית?

In the U.K., this is such a problem

בבריטניה זו בעיה כל כך גדולה

that there was a government report a few years ago

שלפני כמה שנים פורסם דו"ח ממשלתי

that actually said the second biggest offender

שטען שהגורם השני בחשיבותו

of wasted food in the U.K. is the soggy lettuce.

לבזבוז מזון באנגליה הוא חסה סמרטוטית.

It was called the Soggy Lettuce Report.

קוראים לו דו"ח החסה הסמרטוטית.

Okay? So this is a problem, people.

הבנתם? זו בעיה אמתית, אנשים.

These poor little lettuces are getting thrown out

החסות הקטנות והמסכנות נזרקות

left, right and center because the crisper drawers

לכל הכיוונים מכיוון שמגירות הצינון

are not designed to actually keep things crisp.

לא תוכננו לצנן דברים נכון.

Okay. You need a tight environment.

צריך אריזה צמודה.

You need, like, an airless environment

צריך, סביבה ללא אויר

to prevent the degrading that would happen naturally.

על מנת למנוע את הפרוק שקורה באופן טבעי.

But the crisper drawers, they're just a drawer

אבל מגירות הצינון, הן סתם מגירות

with a slightly better seal.

עם אטימה משופרת מעט.

Anyway, I'm clearly obsessed.

בכל מקרה, זו אובססיה שלי.

Don't ever invite me over because I'll just start going through your refrigerator

אף פעם אל תזמינו אותי אליכם הביתה, כי אני אתחיל לעבור על דברים במקרר שלכם

and looking at all sorts of things like that.

ולחפש עוד בעיות דומות.

But essentially, this is a big problem.

אבל באופן בסיסי, מדובר בבעיה גדולה.

Because when we lose something like the lettuce from the system,

כי כאשר אנחנו מאבדים מוצר כמו חסה במערכת,

not only do we have that impact I just explained at the end of life,

לא רק שגרמנו להחמרת ההשפעה הסביבתית במזבלות,

but we actually have had to grow that lettuce.

אלא שיש גם את נושא גידול החסה.

The life cycle impact of that lettuce is astronomical.

השפעת מחזור החיים של החסה היא עצומה.

We've had to clear land.

היא מתחילה בבירוא של שדות.

We've had to plant seeds, phosphorus,

וממשיכה בזריעת זרעים, הוספת זרחן,

fertilizers, nutrients, water, sunlight.

דשן, חומרי מזון, מים, שמש.

All of the embodied impacts in that lettuce

כל ההשפעות הללו שמגולמות בחסה

get lost from the system,

מתבזבזות במערכת,

which makes it a far bigger environmental impact

כך שמדובר בהשפעה סביבתית גדולה בהרבה

than the loss of the energy from the fridge.

מאובדן האנרגיה במקרר.

So we need to design things like this far better

כך שאנחנו צריכים לתכנן דברים כאלה בצורה טובה בהרבה

if we're going to start addressing serious environmental problems.

אם אנחנו מתכוונים להתחיל להתייחס ברצינות לבעיות הסביבתיות.

We could start with the crisper drawer and the size.

אפשר להתחיל עם מגירות הצינון וגודל המקרר.

For those of you in the room who do design fridges,

לכל האנשים באולם שבמקרה מתכננים מקררים,

that would be great.

זה יהיה נהדר.

The problem is, imagine if we

הבעיה היא... דמיינו מה היה קורה אם היינו

actually started to reconsider how we designed things.

מתחילים לשקול מחדש את כל נושא עיצוב החפצים.

So I look at the refrigerator as a sign of modernity,

אני מתייחסת למקרר כסימן לקִדמה,

but we actually haven't really changed the design

אבל בפועל לא שינינו את העיצוב

of them that much since the 1950s.

של המקררים מאז שנות ה- 50.

A little bit, but essentially they're still big boxes,

קרו שינויים קטנים, אבל עדיין מדובר בקופסאות גדולות,

cold boxes that we store stuff in.

קופסאות קרות שמאכסנות דברים בתוכן.

So imagine if we actually really started

דמיינו מצב בו היינו מתחילים באמת

to identify these problems and use that

לזהות את הבעיות, הללו ולהשתמש בידע

as the foundation for finding innovative and elegant

כבסיס למציאת פתרונות חדשניים ואלגנטיים

design solutions that will solve those problems.

מתחום העיצוב שיפתרו את הבעיות הללו.

This is design-led system change,

מדובר בשינוי מערכתי שמתחיל בעיצוב,

design dictating the way in which the system

עיצוב שמכתיב את הדרך בה המערכת

can be far more sustainable.

יכולה להיות הרבה יותר בת קיימא.

Forty percent food waste is a major problem.

40 אחוז בזבוז של מזון היא בעיה עצומה.

Imagine if we designed fridges that halved that.

דמיינו שיכולנו לעצב מקרר שיצמצם את הבזבוז בחצי.

Another item that I find fascinating

פריט נוסף שמרתק אותי

is the electric tea kettle,

הוא קומקום המים החשמלי,

which I found out that

גיליתי לאחרונה

you don't do tea kettles in this country, really, do you?

שלא משתמשים בקומקומים חשמליים כאן בארה"ב, נכון?

But that's really big in the U.K.

אבל משתמשים בהם המון בבריטניה

Ninety-seven percent of households

ב- 97% מהבתים

in the United Kingdom own an electric tea kettle.

בבריטניה יש קומקום חשמלי.

So they're very popular.

הם מאד פופולריים.

And, I mean, if I were to work with a design firm

ואם הייתי עובדת בחברת עיצוב

or a designer, and they were designing one of these,

או כמעצבת, שמעצבת קומקומים כאלה,

and they wanted to do it eco,

והם היו רוצים לעצב קומקומים אקולוגיים,

they'd usually ask me two things.

הם ברוב המקרים יבקשו ממני שני דברים.

They'd say, "Leyla, how do I make it technically efficient?"

הם יגידו: ליילה, איך אני הופך את הקומקום ליעיל מבחינה טכנית?"

Because obviously energy's a problem with this product.

כי ברור שבזבוז אנרגיה הוא הבעיה העיקרית של המוצר.

Or, "How do I make it green materials?

או, "איך נשתמש בחומרים ירוקים?

How do I make the materials green

איך אני משתמש בחומרים ירוקים

in the manufacturing?"

בתהליך הייצור?"

Would you ask me those questions?

האם אתם הייתם שואלים את השאלות הללו?

They seem logical, right? Yeah.

הן נשמעות הגיוניות? נכון.

Well I'd say, "You're looking at the wrong problems."

ואני הייתי עונה, "אתם מתייחסים לבעיה הלא נכונה."

Because the problem is with use.

כי הבעיה היא בשימוש.

It's with how people use the product.

הבעיה היא בדרך בה אנשים משתמשים במוצר.

Sixty-five percent of Brits

65% מהבריטים

admit to over-filling their kettle

מודים שהם ממלאים את הקומקום יותר מדי

when they only need one cup of tea.

גם כשהם רוצים לשתות רק כוס תה אחת.

All of this extra water that's being boiled

כל המים הנוספים שמורתחים

requires energy, and it's been calculated

צורכים אנרגיה, ומישהו חישב

that in one day of extra energy use

שיום אחד של צריכת אנרגיה מיותרת

from boiling kettles

מהרתחת קומקומים,

is enough to light all of the streetlights

מספיקה על מנת להאיר את כל פנסי הרחוב

in England for a night.

באנגליה במשך הלילה.

But this is the thing.

אבל זו הנקודה.

This is what I call a product-person failure.

יש כאן כשל בממשק המוצר והמשתמש.

But we've got a product-system failure going on with these little guys,

ויש לנו כשל במערכת המוצר של הקומקומים,

and they're so ubiquitous, you don't even notice they're there.

והם כל כך נפוצים, שאנחנו אפילו מודעים לזה שהם שם.

And this guy over here, though, he does. He's named Simon.

והבחור שם, הוא מודע אליהם. קוראים לו סימון.

Simon works for the national electricity company in the U.K.

סימון עובד עבור חברת החשמל של בריטניה.

He has a very important job of monitoring

הוא אחראי על ניטור

all of the electricity coming into the system

ייצור החשמל במערכת

to make sure there is enough

על מנת לוודא שמיוצר מספק חשמל

so it powers everybody's homes.

על מנת לספק אנרגיה לכל הבתים.

He's also watching television.

הוא צופה גם בטלוויזיה.

The reason is because there's a unique

והסיבה היא שיש תופעה ייחודית

phenomenon that happens in the U.K.

שקורה בבריטניה,

the moment that very popular TV shows end.

ברגע שתכנית טלוויזיה פופולרית מסתיימת,

The minute the ad break comes on,

ברגע שמתחילה הפסקת הפרסומות,

this man has to rush

סימון חייב למהר

to buy nuclear power from France,

ולקנות אנרגיה אטומית מצרפת,

because everybody turns their kettles on

כי כולם בבריטניה מפעילים את הקומקומים שלהם

at the same time.

בדיוק באותו הזמן.

(Laughter)

(צחוק)

1.5 million kettles, seriously problematic.

מליון וחצי קומקומים, בעיה גדולה.

So imagine if you designed kettles,

דמיינו לכם שאתם הייתם מעצבים את הקומקומים החשמליים,

you actually found a way to solve these system failures,

הייתם מוצאים דרך לפתור את הבעיות הללו,

because this is a huge amount of pressure

מכיוון שמדובר בבעיה שמפעילה לחץ עצום

on the system,

על המערכת,

just because the product hasn't thought about the problem

רק משום שהמוצר לא מתייחס לבעייה

that it's going to have when it exists in the world.

שהוא ייצור מעצם קיומו בעולם.

Now, I looked at a number of kettles available on the market,

אני בדקתי מספר דגמים של קומקומים שנמכרים בחנויות,

and found the minimum fill lines,

ומצאתי שיש בהם קו שמראה מה כמות המים המינימלית,

so the little piece of information that tells you

והסימן שאמור להראות לכם

how much you need to put in there,

כמה מים יש לשים בקומקום,

was between two and a five-and-a-half cups of water

מראה על כמות שבין 2 ל- 5.5 כוסות מים

just to make one cup of tea.

עבור הכנת כוס תה אחת.

So this kettle here is an example of one where

כך שהקומקום שלפנינו הוא דוגמה של מוצר

it actually has two reservoirs.

שלמעשה מכיל שני מכלים.

One's a boiling chamber, and one's the water holder.

הראשון הוא מכל ההרתחה, והשני הוא מכל אכסון המים.

The user actually has to push that button

המשתמש צריך ללחוץ על הכפתור

to get their hot water boiled,

על מנת לגרום למים לרתוח,

which means, because we're all lazy,

והמשמעות היא, שמכיוון שכולנו עצלנים,

you only fill exactly what you need.

נמלא בדיוק מה שאתם צריכים.

And this is what I call behavior-changing products:

ואני קוראת למוצרים כאלו מוצרים משני התנהגות:

products, systems or services

מוצרים, מערכות או שירותים

that intervene and solve these problems up front.

שמתערבים ופותרים את הבעיה מראש.

Now, this is a technology arena,

מדובר בזירה טכנולוגית,

so obviously these things are quite popular,

כך שברור שהדברים הללו פופולריים למדי,

but I think if we're going to keep

אבל אני חושבת שאם נמשיך

designing, buying and using and throwing out

לעצב, לקנות ולהשתמש ולזרוק

these kinds of products at the rate we currently do,

את המוצרים הללו בקצב בנוכחי,

which is astronomically high,

שהוא מהיר ביותר,

there are seven billion people

ישנם 7 מיליארד איש

who live in the world right now.

שחיים על פני כדור הארץ כיום.

There are six billion mobile phone subscriptions

יש 6 מיליארד מנויי טלפון סלולרי

as of last year.

נכון לשנה שעברה.

Every single year, 1.5 billion mobile phones

כל שנה, 1.5 מיליארד טלפונים סלולריים

roll off production lines,

יורדים מפס הייצור,

and some companies report their production rate

וישנן חברות שמדווחות שקצב הייצור שלהן

as being greater than the human birth rate.

גבוה מקצב הלידות בעולם.

One hundred fifty-two million phones were thrown out in the U.S. last year;

152 מיליון טלפונים נזרקו בארה"ב בשנה שעברה,

only 11 percent were recycled.

רק 11% מוחזרו.

I'm from Australia. We have a population of 22 million -- don't laugh --

אני מגיעה מאוסטרליה. גרים שם 22 מיליון איש -- אל תצחקו --

and it's been reported that 22 million phones

ודווח ש- 22 מיליון טלפונים

are in people's drawers.

מאוחסנים במגירות בבתים.

We need to find ways of solving the problems around this,

אנחנו חייבים למצוא דרכים לפתרון הבעיות שנובעות מהטלפונים,

because these things are so complicated.

כי מדובר במוצרים מורכבים.

They have so much locked up inside them.

הם מכילים כל כך הרבה בתוכם.

Gold! Did you know that it's actually cheaper now

זהב! ידעתם שיותר זול כיום

to get gold out of a ton of old mobile phones

להפיק זהב מטון של טלפונים סלולריים ישנים

than it is out of a ton of gold ore?

מאשר מטון של עפרות זהב?

There's a number of highly complex and valuable

ישנם מספר חומרים מורכבים ויקרים

materials embodied inside these things,

שנמצאים בתוך הטלפונים,

so we need to find ways of encouraging disassembly,

כך שחשוב שנעודד את המחזור שלהם,

because this is otherwise what happens.

כי זו היא החלופה.

This is a community in Ghana,

זוהי קהילה בגאנה,

and e-waste is reported, or electronic waste

ופסולת אלקטרונית (e-waste)

is reported by the U.N.

על פי דוחות האו"ם

as being up to 50 million tons trafficked.

נסחרת בכמויות של 50 מיליון טון.

This is how they get the gold

כך הם מפיקים את הזהב

and the other valuable materials out.

ואת שאר החומרים היקרים.

They burn the electronic waste

הם שורפים את הפסולת האלקטרונית

in open spaces.

במקומות פתוחים.

These are communities, and this is happening all over the world.

מדובר בקהילות שלמות, והתופעה קורה ברחבי העולם.

And because we don't see the ramifications

ומכיוון שאנחנו לא רואים את ההשלכות

of the choices that we make as designers,

של הבחירות שאנחנו מבצעים בתור מעצבים,

as businesspeople, as consumers,

בתור אנשי עסקים, בתור צרכנים,

then these kinds of externalities happen,

תוצאות מרוחקות כאלה קורות,

and these are people's lives.

ועולות בחיי אדם.

So we need to find smarter, more systems-based,

כך שאנחנו חייבים למצוא דרכים חכמות יותר, מערכתיות יותר,

innovative solutions to these problems,

פתרונות חדשניים יותר לבעיות הללו,

if we're going to start to live sustainably within this world.

אם אנחנו שואפים לחיים ברי קיימא בעולם.

So imagine if, when you bought your mobile phone,

דמיינו אם, ביום בו קניתם את הטלפון שלכם,

your new one because you replaced your old one --

את הטלפון החדש שהחליף את הטלפון הישן --

after 15 to 18 months is the average time

אחרי 15 עד 18 חודשים בממוצע

that people replace their phones, by the way —

אנשים מחליפים את הטלפון שלהם, דרך אגב --

so if we're going to keep this kind of expedient

כך שאם אנחנו רוצים להמשיך לצרוך

mobile phone replacing, then we should

טלפונים סלולריים בקצב הזה, אנחנו חייבים

be looking at closing the loop on these systems.

לחפש דרכים לסגור את מעגל החיים במערכות הללו.

The people who produce these phones,

האנשים שמייצרים את הטלפונים הללו,

and some of which I'm sure are in the room right now,

ואני בטוחה שחלקם נמצאים אתנו באולם כיום,

could potentially look at doing what we call closed-loop systems,

יכולים לנסות וליצור מה שמכונה מערכות במעגל סגור,

or product system services,

או שרותי מערכות יצור,

so identifying that there is a market demand

זיהוי הדרישה בשוק

and that market demand's not going to go anywhere,

דרישה שאינה עומדת להיעלם,

so you design the product to solve the problem.

ועיצוב מוצר שיפתור את הבעיה.

Design for disassembly, design for light-weighting.

עיצוב מכוון לפירוק, עיצוב למשקל נמוך.

We heard some of those kinds of strategies

שמענו על כמה מהגישות הללו

being used in the Tesla Motors car today.

שמיושמות כיום במכוניות של טסלה.

These kinds of approaches are not hard,

הגישות האלו אינן קשות ליישום,

but understanding the system

אבל הן דורשות את הבנת המערכת

and then looking for viable, market-driven

וחיפוש פתרונות ברי יישום, שנובעים מדרישות השוק

consumer demand alternatives

ומציעות חלופות לצרכנים

is how we can start radically altering

הם השלב הראשון בדרך לשינוי הרדיקלי

the sustainability agenda,

של תפיסת העולם ברת הקיימא,

because I hate to break it to you all:

כי אני עצובה לבשר לכם:

Consumption is the biggest problem.

תרבות הצריכה היא הבעיה העיקרית שלנו.

But design is one of the best solutions.

אבל עיצוב הוא אחד מהפתרונות הטובים ביותר.

These kinds of products are everywhere.

המוצרים הללו נמצאים בכל מקום.

By identifying alternative ways of doing things,

על ידי זיהוי דרכים חלופיות לעשיית הדברים,

we can actually start to innovate,

ניתן באמת להתחיל ולחדש,

and I say actually start to innovate.

ואני אומרת שבאמת נתחיל לחדש.

I'm sure everyone in this room is very innovative.

אני בטוחה שכל מי שיושב בחדר היום הוא אדם יצירתי.

But in the regards to using sustainability

אבל אם נבחן אם אתם משתמשים בפתרונות ברי קיימא

as a parameter, as a criteria

כמדד, כקריטריון בדיקה

for fueling systems-based solutions,

לשם יצירת פתרונות מערכתיים,

because as I've just demonstrated with these simple products,

כי כפי שהדגמתי קודם עם המוצרים שתיארתי,

they're participating in these major problems.

הם חלק מהבעיה הגדולה.

So we need to look across the entire life

ואנחנו צריכים לבחון את כל חיינו

of the things that we do.

את כל הדברים שעשינו.

If you just had paper or plastic --

אם צריך לבחור בין נייר ופלסטיק --

obviously reusable is far more beneficial --

ברור ששקית רב פעמית עדיפה בהרבה --

then the paper is worse,

כך ששקית הנייר היא הבחירה הרעה,

and the paper is worse because it weighs

והנייר הוא רע כי משקלו

four to 10 times more than the plastic,

גבוה פי 4 עד 10 ממשקל הפלסטיק,

and when we actually compare, from a life cycle perspective,

וכשנשווה את שתי השקיות, מבחינת מחזור החיים,

a kilo of plastic and a kilo of paper,

קילו פלסטיק וקילו נייר,

the paper is far better,

אז הנייר עדיף בהרבה,

but the functionality of a plastic or a paper bag

אבל השימוש של שקית פלסטיק או נייר

to carry your groceries home is not done with a kilo of each material.

לנשיאת מצרכים הביתה, אינה נעשית עם קילו מכל חומר.

It's done with a very small amount of plastic

מדובר בכמות קטנה מאד של פלסטיק

and quite a lot more paper.

ודי הרבה יותר נייר.

Because functionality defines environmental impact,

מכיוון שהשימוש מגדיר את ההשפעה הסביבתית,

and I said earlier that the designers always ask me for the eco-materials.

וסיפרתי קודם שהמעצבים תמיד מבקשים ממני להשתמש בחומרים אקולוגיים.

I say, there's only a few materials that you should completely avoid.

אני עונה, יש רק מספר קטן של חומרים מהם אתם חייבים להימנע.

The rest of them, it's all about application,

שאר החומרים, תלויים בצורת השימוש,

and at the end of the day, everything we design and produce in the economy

ובסופו של דבר, כל מה שאנחנו מעצבים ומייצרים בכלכלה

or buy as consumers is done so for function.

או רוכשים כצרכנים, נעשה עבור מטרה מסוימת.

We want something, therefore we buy it.

אנחנו רוצים משהו, ולכן אנחנו קונים אותו.

So breaking things back down and delivering

כך שפרוק הבעיה לגורמים, ומתן

smartly, elegantly, sophisticated solutions

פתרונות חכמים, אלגנטיים, מתוחכמים

that take into consideration the entire system

שמביאים בחשבון את כל המערכת

and the entire life of the thing, everything,

ואת כל מחזור החיים של המוצר, את הכל,

all the way back to the extraction through to the end of life,

כל הדרך החל מהפקת חומרים וכלה בפרוק המוצר,

we can start to actually find really innovative solutions.

נוכל להתחיל ולמצוא פתרונות יצירתיים באמת.

And I'll just leave you with one very quick thing

ורציתי שתחשבו על משהו מאד קצר

that a designer said to me recently who I work with, a senior designer.

שאמר לי מעצב עמו עבדתי לאחרונה, מעצב בכיר.

I said, "How come you're not doing sustainability? I know you know this."

אני אמרתי: "מדוע אתה לא מעצב מוצרים ברי-קיימא? אני יודעת שאתה מכיר את הנושא."

And he said, "Well, recently I pitched a sustainability project to a client,

והוא ענה, "האמת היא שהגשתי פרויקט בר קיימא ללקוח לא מזמן,

and turned and he said to me,

והוא פנה אלי ואמר לי,

'I know it's going to cost less,

'אני יודע שהמוצר יעלה לי פחות,

I know it's going to sell more,

ואני יודע שהוא ימכור יותר טוב,

but we're not pioneers, because pioneers have arrows in their backs.'"

אבל אנחנו לא חלוצים, כי לחלוצים תקועים חצים בגב.'"

I think we've got a roomful of pioneers,

אני חושבת שהחדר כאן מלא בחלוצים,

and I hope there are far more pioneers out there, because we need to solve these problems.

ואני מקווה שיש עוד חלוצים מחוץ לאולם, כי אנחנו צריכים לפתור את הבעיות האלו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)