How I use art to bridge misunderstanding | Adong Judith

תרגום: tomer malovani עריכה: Tal Dekkers

I'm a writer-director who tells social-change stories,

אני כותבת-במאית שמספרת סיפורים על שינוי חברתי,

because I believe stories touch and move us.

בגלל שאני מאמינה שסיפורים נוגעים ומרגשים אותנו.

Stories humanize and teach us to empathize.

סיפורים הופכים אותנו לאנושיים ומלמדים אותנו להזדהות.

Stories change us.

סיפורים משנים אותנו.

When I write and direct plays,

כשאני כותבת ומביימת מחזות,

I'm amplifying voices of disadvantaged groups,

אני מגבירה את קולם של הקבוצות המקופחות,

I'm fighting the self-censorship

אני נלחמת בצנזורה העצמית

that has kept many Ugandan artists away from social, political theater

ששמרה על הרבה מהאומנים האוגנדים הרחק מהתיאטרון החברתי פוליטי

since the persecution of artists by former Ugandan president, Idi Amin.

מאז הרדיפות של אמנים על ידי הנשיא האוגנדי לשעבר, אידי אמין.

And most importantly, I am breaking the silence

והכי חשוב, אני שוברת את השתיקה

and provoking meaningful conversations on taboo issues,

ומתגרה בשיחות משמעותיות בנושאי הטאבו,

where often "Silence is golden" is the rule of thumb.

כאשר לרוב ה"שתיקה שווה זהב" היא ההלכה למעשה.

Conversations are important

שיחות הן חשובות

because they inform and challenge our minds to think,

בגלל שהן מאתגרות ומודיעות למוחות שלנו לחשוב,

and change starts with thinking.

ושינוי מתחיל עם חשיבה.

One of my struggles with activism is its often one-sided nature

אחד מהקשיים שלי עם אקטיביזם הוא לעתים קרובות הטבע החד צדדי שלו

that blinds us to alternative view,

שמעוור אותנו לנקודת מבט חלופית,

that numbs our empathy,

שמרדים את אמפתיה שלנו,

that makes us view those who see issues differently

שגורם לנו לראות את אלו שרואים את הדברים בצורה שונה

as ignorant, self-hating, brainwashed, sellout or plain stupid.

כבורים, כשונאים את עצמם, שטופי מוח, ממוסחרים או פשוט טיפשים.

I believe no one is ignorant.

אני מאמינה שאף אחד אינו בור.

We are all experts, only in different fields.

כולנו מומחים, רק בתחומים שונים.

And this is why, for me, the saying "stay in your truth" is misleading.

וזה למה, בשבילי, האמירה "דבוק באמת שלך" מטעה.

Because if you're staying in your truth,

מפני שאם אתה דבק באמת שלך,

isn't it logical that the person you believe is wrong

זה לא הגיוני שהבן אדם שאתה מאמין שטועה

is also staying in their truth?

גם דבק באמת שלו?

So, what you have is two extremes

אז, מה שיש לך זה שני קיצוניים

that shut out all possible avenues of conversations.

שמסרבים לכל דרך אפשרית לשיח.

I create provocative theater and film to touch, humanize

אני יוצרת תיאטרון וקולנוע פרוטקטיבי בשביל לגעת, להאניש

and move disagreeing parties to the conversation table

ולרגש קבוצות מנוגדות אל שולחן השיחה

to bridge misunderstandings.

לגשר בין אי הבנות.

I know that listening to one another will not magically solve all problems.

אני יודעת שלהקשיב אחד לשני לא תמיד יפתור באורח קסם את כל הבעיות.

But it will give a chance to create avenues

אבל זה ייתן סיכוי ליצור דרכים

to start to work together to solve many of humanity's problems.

להתחיל לעבוד ביחד על מנת לפתור הרבה מבעיות האנושות.

With my first play, "Silent Voices,"

עם המחזה הראשון שלי, "קולות שקטים",

based on interviews with victims of the Northern Uganda war

מבוסס על ראיונות עם קורבנות המלחמה בצפון אוגנדה

between the government and Joseph Kony's LRA rebel group,

בין הממשלה וקבוצת המורדים של ג'וזף קוני,

I brought together victims, political leaders, religious leaders,

הבאתי יחדיו קורבנות, מנהיגים פוליטים, מנהיגים דתיים,

cultural leaders, the Amnesty Commission and transitional justice leadership

מנהיגים תרבותיים, ועדת אמנסטי,

ואת מנהיגות הצדק המעברי

for critical conversations on issues of justice for war crime victims --

לשיחות קריטיות בנושאי הצדק עבור קורבנות פשעי המלחמה--

the first of its kind in the history of Uganda.

הראשון מסוגו בהיסטוריית אוגנדה.

And so many powerful things happened,

וכל-כך הרבה דברים עוצמתיים קרו,

that I can't even cover them all right now.

שאני אפילו לא יכולה לעבור על כולם כרגע.

Victims were given the opportunity to sit at the table

קורבנות קיבלו את ההזדמנות לשבת בשולחן

with Amnesty Commission leadership,

עם הנהגת אמנסטי,

and they expressed the big injustice they suffered

והם ביטאו את חוסר הצדק העצום ממנו סבלו

when the Commission ignored them

כשהוועדה התעלמה מהם

and instead facilitated the resettlement of the war perpetrators.

ובמקום זאת הקלה על ההתיישבות מחדש של פושעי המלחמה.

And the Amnesty Commission acknowledged the victims' pain

וועדת אמנסטי הכירה בכאב של הקורבנות

and explained the thinking behind their flawed approaches.

והסבירה את החשיבה שמאחורי גישותיהם הפגומות.

But one of the things that has stayed with me

אבל אחד מהדברים שנשארו איתי

is when, during my Northern Uganda tour of the play,

זה כאשר, במהלך הסיור שלי באוגנדה הצפונית במחזה,

a man approached me and introduced himself

בחור ניגש אליי והציג את עצמו

as a former rebel soldier of Joseph Kony.

כחייל מורד לשעבר של יוסף קוני.

He told me that he didn't want me to leave feeling disappointed,

הוא אמר לי שהוא לא רוצה להשאיר אותי בהרגשה של אכזבה,

due to some of what I considered inappropriate laughter.

בגלל מה שאני החשבתי כצחוק לא הולם.

He explained that his was a laughter of embarrassment

הוא הסביר שהצחוק היה מתוך מבוכה

and a recognition of his own embarrassment.

והכרה במבוכתו.

He saw himself in the actors onstage

הוא ראה את עצמו בשחקנים שעל הבמה

and saw the meaninglessness of his past actions.

וראה את החוסר משמעות במעשיו בעבר.

So I say: share your truths.

אז אני אומרת: שתף את האמת שלך.

Listen to one another's truths.

הקשב לאמת של האחר.

You will discover a more powerfully uniting truth

אתה תגלה אמת עוצמתית ומאוחדת יותר

in the middle ground.

בעמק השווה.

When I lived in the USA,

כשגרתי בארצות הברית,

many of my American friends would be shocked at my ignorance

הרבה מחבריי האמריקאים היו המומים מהבורות שלי

at fancy Western dishes like lasagna, for instance.

כלפיי מנות מערביות כמו לזניה, למשל.

(Laughter)

(צחוק)

And my question to them would be,

והשאלה שלי אליהם הייתה,

"Well, do you know malakwang?"

"טוב, אתה יודע מה זה מאלאקוואנג?"

And then I would tell them about malakwang,

ואז הייתי מספרת להם על המאלאקוואנג,

a fancy vegetable dish from my culture.

מנת ירקות מפוארת מהתרבות שלי.

And they would tell me about lasagna.

והם היו מספרים לי על הלזניה.

And we would leave richer and fuller individuals.

והיינו עוזבים כאנשים יותר מלאים ועשירים.

Therefore, share your recipe truth.

לכן, שתפו את מתכון האמת שלכם.

It makes for a better meal.

זה עושה ארוחה טובה יותר.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)