Esther Duflo: Social experiments to fight poverty

מתרגם: Eyal Peer מבקר: Sigal Tifferet

So here it is. You can check: I am short, I'm French,

הנה, אתם יכולים לראות: אני נמוכה, אני צרפתייה,

I have a pretty strong French accent,

יש לי מבטא צרפתי די כבד.

so that's going to be clear in a moment.

אז זה הולך להיות ברור בעוד רגע.

Maybe a sobering thought

הנה תמונה עגומה,

and something you all know about.

שכולנו מכירים.

And I suspect many of you gave

ואני משערת שרבים מכם תרמו

something to the people of Haiti this year.

משהו עבור התושבים של האיטי בשנה האחרונה.

And there is something else

והנה תמונה נוספת

I believe in the back of your mind

שאני מאמינה,

you also know.

שגם במקרה זה, אתם יודעים

That is, every day,

שבכל יום

25,000 children die

25,000 ילדים מתים

of entirely preventable causes.

מגורמים שהיו ניתנים למניעה.

That's a Haiti earthquake every eight days.

זה כמו רעידת אדמה כל שמונה ימים.

And I suspect many of you probably gave something

ואני משערת שרבים מכם תרמו משהו

towards that problem as well,

גם לטובת הבעיה הזו.

but somehow it doesn't happen

אבל איכשהו ההתגייסות מתרחשת

with the same intensity.

לא באותה העוצמה.

So why is that?

אז מה הסיבה לכך?

Well, here is a thought experiment for you.

ובכן, הנה תרגיל מחשבתי בשבילכם.

Imagine you have a few million dollars that you've raised --

דמיינו כי יש לכם מספר מיליוני דולרים שאספתם.

maybe you're a politician in a developing country

אולי אתם פוליטיקאים במדינה מתפתחת,

and you have a budget to spend. You want to spend it on the poor:

ויש לכם תקציב ואתם רוצים להוציא אותו על העניים.

How do you go about it?

כיצד תעשו זאת?

Do you believe the people who tell you

האם אתם מאמינים לאנשים שאומרים לכם

that all we need to do is to spend money?

שכל מה שצריך לעשות הוא להוציא כסף,

That we know how to eradicate poverty,

שאנחנו יודעים כיצד למגר את העוני,

we just need to do more?

אנו פשוט צריכים לעשות יותר?

Or do you believe the people who tell you that

או שאתם מאמינים לאנשים שאומרים לכם

aid is not going to help, on the contrary it might hurt,

שהסיוע לא יעזור, להפך, הוא עלול להזיק,

it might exacerbate corruption, dependence, etc.?

הוא עלול לעודד שחיתות, תלות וכו'?

Or maybe you turn to the past.

או שאולי תפנו לעבר,

After all, we have spent billions of dollars on aid.

אחרי הכל, כבר הוצאנו מיליארדי דולרים על סיוע.

Maybe you look at the past and see.

אולי תסתכלו על העבר ותראו

Has it done any good?

אם זה עזר.

And, sadly, we don't know.

ולצערנו, איננו יודעים.

And worst of all, we will never know.

וגרוע מכך, לעולם לא נדע.

And the reason is that -- take Africa for example.

והסיבה לכך - למשל באפריקה --

Africans have already got a lot of aid.

אפריקה קיבלה סיוע רב,

These are the blue bars.

אלו הן העמודות הכחולות,

And the GDP in Africa is not making much progress.

והתוצר הגולמי באפריקה לא מראה צמיחה.

Okay, fine. How do you know what

בסדר. כיצד תדעו מה

would have happened without the aid?

היה קורה אם לא היה ניתן סיוע?

Maybe it would have been much worse,

אולי המצב היה הרבה יותר גרוע.

or maybe it would have been better.

או שאולי המצב היה יותר טוב.

We have no idea. We don't know what the counterfactual is.

אין לנו מושג. איננו יודעים את התוצאה הנגדית.

There's only one Africa.

יש רק אפריקה אחת.

So what do you do?

אז מה תעשו?

To give the aid, and hope and pray that something comes out of it?

תתנו סיוע ותקוו ותתפללו שמשהו יצא מזה?

Or do you focus on your everyday life

או שתתמקדו בחיי היומיום שלכם

and let the earthquake every eight days

ותתנו לרעידת האדמה להמשיך לקרות

continue to happen?

כל שמונה ימים?

The thing is, if we don't know

העניין הוא, אם אנו לא יודעים

whether we are doing any good,

אם אנו עוזרים בכלל

we are not any better

אנו לא יותר טובים

than the Medieval doctors and their leeches.

מהרופאים של ימי הביניים והעלוקות שלהם.

Sometimes the patient gets better, sometimes the patient dies.

לפעמים החולה החלים ולפעמים הוא מת.

Is it the leeches? Is it something else?

האם זה בגלל העלוקות? האם זה משהו אחר?

We don't know.

איננו יודעים.

So here are some other questions.

אז הנה כמה שאלות אחרות

They're smaller questions,

אלה שאלות קטנות יותר

but they are not that small.

אבל הן אינן קטנות בכלל.

Immunization, that's the cheapest way

חיסונים, זו הדרך הזולה ביותר

to save a child's life.

להציל חיים של ילד.

And the world has spent a lot of money on it:

והעולם הוציא כסף רב על כך

The GAVI and the Gates Foundations

הברית העולמית לחיסונים וקרנות "גייטס"

are each pledging a lot of money towards it,

מקדישות כסף רב למטרה זו

and developing countries themselves have been doing a lot of effort.

והמדינות המתפתחות עשו מאמצים רבים בעצמן

And yet, every year

ולמרות זאת, בכל שנה,

at least 25 million children

לפחות 25 מיליון ילדים

do not get the immunization they should get.

לא מקבלים את החיסונים שהם צריכים.

So this is what you call a "last mile problem."

זה מה שנקרא "בעיית המייל האחרון."

The technology is there,

הטכנולוגיה קיימת,

the infrastructure is there,

התשתית קיימת,

and yet it doesn't happen.

ולמרות זאת, זה לא קורה.

So you have your million.

אז יש לך מיליון דולר

How do you use your million

כיצד תשתמש בהם

to solve this last mile problem?

כדי לפתור את בעיית המייל האחרון?

And here's another question:

והנה בעייה נוספת:

Malaria. Malaria kills almost

מלריה. מלריה הורגת כמעט

900,000 people every year,

900,000 אנשים בכל שנה,

most of them in Sub-Saharan Africa,

מרביתם במדינות אפריקה הדרומיות לסהרה,

most of them under five.

רובם מתחת לגיל 5.

In fact, that is the leading cause of under-five mortality.

למעשה זו הסיבה המובילה למוות מתחת לגיל 5.

We already know how to kill malaria,

אנו כבר יודעים כיצד לחסל מלריה

but some people come to you and say,

אבל כמה אנשים באים ואומרים

"You have your millions. How about bed nets?"

יש לך מילוני דולרים. מה לגבי כילות?

Bed nets are very cheap.

כילות הן מאוד זולות.

For 10 dollars, you can manufacture and ship

תמורת 10 דולרים, אפשר לייצר ולשלוח

an insecticide treated bed net

כילה נגד יתושים

and you can teach someone to use them.

וניתן ללמד כיצד להשתמש בהן

And, not only do they protect the people who sleep under them,

ולא רק שהן מגינות על האנשים שישנים איתן

but they have these great contagion benefits.

יש להן גם יתרונות נגד הידבקות.

If half of a community sleeps under a net,

אם חצי מהקהילה ישנה תחת כילה

the other half also benefits

החצי השני גם מרוויח

because the contagion of the disease spread.

כי ההידבקות במחלה נעצרת.

And yet, only a quarter of kids at risk sleep under a net.

ולמרות זאת, רק רבע מהילדים בסיכון ישנים תחת כילה.

Societies should be willing to go out

חברות אמורות להיות מוכנות

and subsidize the net, give them for free,

לסבסד את הכילות, לתת אותן בחינם

or, for that matter, pay people to use them

או, למעשה, לשלם לאנשים כדי להשתמש בהן

because of those contagion benefits.

בגלל אותם יתרונות של הדבקה.

"Not so fast," say other people.

"לא כל כך מהר" אומרים אנשים אחרים,

"If you give the nets for free,

"אם תתנו את הכילות בחינם,

people are not going to value them.

אנשים לא יעריכו אותן.

They're not going to use them,

הם לא ישתמשו בהן.

or at least they're not going to use them as bed nets,

או לפחות לא ישתמשו בהן ככילות,

maybe as fishing nets."

אולי כרשתות דייג."

So, what do you do?

אז מה עושים?

Do you give the nets for free to maximize coverage,

לחלק כילות בחינם, כדי למקסם את אזור הכיסוי?

or do you make people pay

או לגרום לאנשים לשלם עליהן

in order to make sure that they really value them?

כדי שהם יעריכו אותן?

How do you know?

איך אפשר לדעת?

And a third question: Education.

ושאלה שלישית: חינוך,

Maybe that's the solution, maybe we should send kids to school.

אולי זה הפתרון. אולי צריך לשלוח ילדים לבית ספר.

But how do you do that?

אבל איך עושים את זה?

Do you hire teachers? Do you build more schools?

האם לשכור מורים? האם לבנות עוד בתי ספר?

Do you provide school lunch?

האם לספק ארוחות צהריים?

How do you know?

איך אפשר לדעת?

So here is the thing.

אז הנה העניין.

I cannot answer the big question,

אני לא יכולה לענות על השאלה הגדולה,

whether aid did any good or not.

האם הסיוע עזר או לא,

But these three questions, I can answer them.

אבל אני יכולה לענות על שלוש השאלות האלו.

It's not the Middle Ages anymore,

אלו אינם ימי הביניים כבר

it's the 21st century.

זוהי המאה ה-21.

And in the 20th century,

ובמאה ה-20

randomized, controlled trials

ניסויים מקריים ומבוקרים

have revolutionized medicine

יצרו מהפיכה ברפואה

by allowing us to distinguish

בכך שאפשרו לנו להבחין

between drugs that work

בין תרופות שעובדות

and drugs that don't work.

לבין תרופות שלא עובדות.

And you can do the same

ואפשר לעשות את אותו הדבר -

randomized, controlled trial for social policy.

ניסוי מקרי ומבוקר למדיניות חברתית.

You can put social innovation to the same

אפשר לבחון יוזמה חברתית תחת אותם

rigorous, scientific tests

מבחנים מחמירים ומדעיים

that we use for drugs.

בהם משתמשים עבור תרופות,

And in this way, you can take the guesswork

וכך להוציא את משחק הניחושים

out of policy-making

מחוץ לקביעת מדיניות

by knowing what works,

בכך שנדע מה עובד,

what doesn't work and why.

מה לא עובד, ולמה.

And I'll give you some examples with those three questions.

ואני אתן לכם כמה דוגמאות עם שלוש השאלות הללו.

So I start with immunization.

אתחיל עם חיסונים.

Here's Udaipur District, Rajasthan. Beautiful.

הנה מחוז אודיפור ברג'אסטן. יפהפה.

Well, when I started working there,

ובכן, כשהתחלתי לעבוד שם

about one percent of children

בערך אחוז אחד מהילדים

were fully immunized.

היו מחוסנים במלואם.

That's bad, but there are places like that.

זה גרוע, אבל יש מקומות כאלה.

Now, it's not because the vaccines are not there --

כעת, זה לא בגלל שאין חיסונים,

they are there and they are free --

יש חיסונים והם בחינם.

and it's not because parents do not care about their kids.

וזה לא בגלל שלהורים לא אכפת מילדיהם,

The same child that is not immunized against measles,

אותו הילד שלא מחוסן נגד חצבת,

if they do get measles, parents will spend

אם הוא אכן יחלה בחצבת, הוריו יוציאו

thousands of rupees to help them.

אלפי רופי כדי לעזור לו.

So you get these empty village subcenters

אז רואים מרכזי חיסונים ריקים

and crowded hospitals.

ובתי חולים מלאים.

So what is the problem?

אז מה הבעיה?

Well, part of the problem, surely, is people do not fully understand.

ובכן, חלק מהבעיה הוא שאנשים לא מבינים לגמרי,

After all, in this country as well,

אחרי הכל, גם במדינה הזו,

all sorts of myths and misconceptions

יש כל מיני מיתוסים ותפיסות מוטעות

go around immunization.

לגבי חיסונים.

So if that's the case, that's difficult,

אז אם זהו המקרה, זה קשה

because persuasion is really difficult.

כי לשכנע יהיה מאוד קשה.

But maybe there is another problem as well.

אבל אולי יש בעיה נוספת

It's going from intention to action.

והיא לעבור מכוונה לפעולה.

Imagine you are a mother

דמיינו כי אתם אמא

in Udaipur District, Rajasthan.

במחוז אודיפור ברג'סטאן,

You have to walk a few kilometers to get your kids immunized.

אתם צריכים ללכת כמה קילומטרים כדי לחסן את ילדכם.

And maybe when you get there, what you find is this:

ואולי כשתגיעו, תמצאו את הדבר הבא.

The subcenter is closed. Ao you have to come back,

המרכז סגור, אז תצטרכו לבוא שוב.

and you are so busy and you have so many other things to do,

ואתם כל כך עסוקים עם כל כך הרבה דברים,

you will always tend to postpone and postpone,

תמיד תדחו ותדחו

and eventually it gets too late.

עד שלבסוף זה יהיה מאוחר מדי.

Well, if that's the problem, then that's much easier.

ובכן, אם זוהי הבעיה, אז זה יותר קל

Because A, we can make it easy,

בגלל ש-א', אפשר להקל על האנשים,

and B, we can maybe

ו-ב', אנו יכולים, אולי

give people a reason to act today,

לתת לאנשים סיבה לפעול היום,

rather than wait till tomorrow.

במקום לחכות למחר.

So these are simple ideas, but we didn't know.

אז אלו הם רעיונות פשוטים, אבל לא ידענו.

So let's try them.

אז בואו ננסה אותם.

So what we did is we did a randomized, controlled trial

מה שעשינו היה ניסוי מקרי ומבוקר

in 134 villages in Udaipur Districts.

ב-134 כפרים במחוזות אודיפור.

So the blue dots

אז בנקודות הכחולות

are selected randomly.

שנבחרו באופן מקרי,

We made it easy -- I'll tell you how in a moment.

הקלנו על האנשים. אספר לכם בעוד רגע.

In the red dots, we made it easy

בנקודות האדומות, הקלנו על האנשים

and gave people a reason to act now.

וגם נתנו להם סיבה לפעול כעת.

The white dots are comparisons, nothing changed.

הנקודות הלבנות הן להשוואה, דבר לא השתנה.

So we make it easy by organizing

הקלנו על האנשים בכך שארגנו

this monthly camp where people can

את המחנה החודשי הזה בו אנשים יכולים

get their kids immunized.

לחסן את ילדיהם.

And then you make it easy

וגם הקלנו על אנשים

and give a reason to act now

ונתנו להם סיבה לפעול כעת

by adding a kilo of lentils for each immunization.

על ידי כך שחילקנו קילו עדשים על כל חיסון.

Now, a kilo of lentils is tiny.

עכשיו, קילו עדשים הוא קטן.

It's never going to convince anybody

זה לא ישכנע אף אחד

to do something that they don't want to do.

לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות.

On the other hand, if your problem is you tend to postpone,

מצד שני, אם הבעיה היא הנטייה לדחות,

then it might give you a reason to act today

זה יכול לתת סיבה לפעול היום

rather than later.

במקום מאוחר יותר.

So what do we find?

אז מה מצאנו?

Well, beforehand, everything is the same.

ובכן, בהתחלה הכל היה אותו הדבר,

That's the beauty of randomization.

זה היופי של הקצאה מקרית.

Afterwards,

לאחר מכן,

the camp -- just having the camp --

המחנה, המחנה לבד,

increases immunization from six percent to 17 percent.

העלה את שיעור החיסון מ-6 ל-17 אחוזים.

That's full immunization.

זה לגבי ילדים עם חיסון מלא.

That's not bad, that's a good improvement.

זה לא רע. זהו שיפור מבורך.

Add the lentils and you reach to 38 percent.

תוסיפו את העדשים ותגיעו ל-38 אחוזים.

So here you've got your answer.

אז הנה התשובה

Make it easy and give a kilo of lentils,

אם מקלים על אנשים ונותנים קילו של עדשים

you multiply immunization rate by six.

מכפילים את שיעור החיסון פי ששה.

Now, you might say, "Well, but it's not sustainable.

כעת, אתם עלולים לומר, "טוב, זה לא בר-קיימא,

We cannot keep giving lentils to people."

אי אפשר להמשיך לתת עדשים לאנשים."

Well, it turns out it's wrong economics,

ובכן, מסתבר שזוהי כלכלה גרועה

because it is cheaper

בגלל שזול יותר

to give lentils than not to give them.

לתת עדשים מאשר לא לתת אותם.

Since you have to pay for the nurse anyway,

כי אתם צריכים לשלם על האחות בכל מקרה,

the cost per immunization

העלות לכל חיסון

ends up being cheaper if you give incentives than if you don't.

נהיית זולה יותר אם נותנים תמריצים מאשר אם לא.

How about bed nets?

מה לגבי הכילות?

Should you give them for free, or should you ask people to pay for them?

האם לתת אותם בחינם, או לבקש מאנשים לשלם עבורן?

So the answer hinges

התשובה תלויה

on the answer to three simple questions.

בתשובה לשלוש שאלות פשוטות.

One is: If people must pay for a bed net,

האחת היא: אם אנשים צריכים לשלם על כילות,

are they going to purchase them?

האם הם הולכים לרכוש אותם?

The second one is:

השנייה היא:

If I give bed nets for free,

אם ניתן כילות בחינם,

are people going to use them?

האם אנשים ישתמשו בהם?

And the third one is:

והשלישית היא:

Do free bed nets discourage future purchase?

האם כילות בחינם יפחיתו קנייה בעתיד?

The third one is important

השלישית היא חשובה.

because if we think people get used to handouts,

כי אם אנו חושבים שאנשים מתרגלים לנדבות,

it might destroy markets to distribute free bed nets.

הפצת כילות בחינם יכולה להרוס את השוק.

Now this is a debate that has generated

זהו וויכוח שעורר

a lot of emotion and angry rhetoric.

הרבה רגשות ודיבורים כועסים.

It's more ideological than practical,

זה יותר אידיאולוגי מאשר מעשי,

but it turns out it's an easy question.

אבל זה עונה על שאלה קלה.

We can know the answer to this question.

אנו יכולים לדעת את התשובה לשאלה זו.

We can just run an experiment.

ניתן פשוט להריץ ניסוי,

And many experiments have been run, and they all have the same results,

וניסויים רבים בוצעו עם תוצאות דומות,

so I'm just going to talk to you about one.

אז אני אדבר רק על אחד.

And this one that was in Kenya,

והניסוי הזה היה בקניה.

they went around and distributed to people

הם הלכו וחילקו לאנשים

vouchers, discount vouchers.

שוברים, שוברי הנחה,

So people with their voucher

כך שאנשים, עם השוברים שלהם,

could get the bed net in the local pharmacy.

יכלו לקבל את הכילה בבית מרקחת מקומי.

And some people get 100 percent discount,

וכמה אנשים קיבלו הנחה של 100%,

and some people get 20 percent discounts,

וכמה אנשים קיבלו הנחה של 20%,

and some people get 50 percent discount, etc.

וכמה אנשים קיבלו הנחה של 50%, וכולי.

And now we can see what happens.

ועכשיו אפשר לראות מה קורה.

So, how about the purchasing?

אז מה לגבי הקנייה?

Well, what you can see is that

ובכן, מה שאפשר לראות הוא

when people have to pay for their bed nets,

שכשאנשים צריכים לשלם על הכילות

the coverage rate really falls down a lot.

איזור הכיסוי קטן בהרבה.

So even with partial subsidy,

אותו הדבר אפילו עם סבסוד חלקי -

three dollars is still not the full cost of a bed net,

3 דולרים הם עדיין לא המחיר המלא של הכילה.

and now you only have 20 percent of the people with the bed nets,

ועכשיו יש כילות רק ל-20% מהאנשים,

you lose the health immunity, that's not great.

מאבדים את ההישג הרפואי, זה לא טוב.

Second thing is, how about the use?

דבר שני, מה לגבי השימוש?

Well, the good news is, people, if they have the bed nets,

ובכן, החדשות הטובות הן שאם יש לאנשים כילות

will use the bed nets regardless of how they got it.

הם ישתמשו בהן בלי קשר לאופן בו קיבלו אותן.

If they get it for free, they use it.

אם קיבלו אותן בחינם, הם ישתמשו בהן.

If they have to pay for it, they use it.

אם הם צריכים לשלם עבורן, הם ישתמשו בהן.

How about the long term?

מה לגבי הטווח הארוך?

In the long term,

בטווח הארוך,

people who got the free bed nets,

אנשים שקיבלו את הכילות בחינם,

one year later, were offered the option

שנה אחרי, קיבלו אופציה

to purchase a bed net at two dollars.

לקנות כילה בשני דולרים.

And people who got the free one

ואנשים אשר קיבלו את הכילה בחינם

were actually more likely to purchase the second one

נטו לקנות כילה שנייה יותר

than people who didn't get a free one.

מאשר אנשים שלא קיבלו כילה בחינם.

So people do not get used to handouts; they get used to nets.

אז אנשים לא מתרגלים לנדבות, הם מתרגלים לכילות.

Maybe we need to give them a little bit more credit.

אולי צריך לתת להם קצת יותר קרדיט.

So, that's for bed nets. So you will think, "That's great.

זה לגבי כילות. אז אתם חושבים, "זה נהדר,

You know how to immunize kids, you know how to give bed nets."

יודעים איך לחסן, יודעים איך לתת כילות."

But what politicians need is a range of options.

אבל מה שפוליטיקאים צריכים הוא טווח של אפשרויות.

They need to know: Out of all the things I could do,

הם צריכים לדעת: מתוך כל הדברים שאני יכול לעשות,

what is the best way to achieve my goals?

מהי הדרך הטובה ביותר להשיג את מטרותי?

So suppose your goal is to get kids into school.

אז נניח שהמטרה שלכם היא להביא ילדים לבית הספר.

There are so many things you could do. You could pay for uniforms,

יש הרבה דברים שניתן לעשות. אפשר לקנות בגדים,

you could eliminate fees, you could build latrines,

אפשר למחוק תשלומים, אפשר לבנות בתי שימוש,

you could give girls sanitary pads, etc., etc.

אפשר לתת לבנות תחבושות היגייניות, ועוד ועוד.

So what's the best?

אז מה הכי טוב?

Well, at some level, we think

ובכן, ברמה מסוימת, אנו חושבים,

all of these things should work.

כל הדברים הללו צריכים לעבוד.

So, is that sufficient? If we think they should work intuitively,

אז האם זה מספיק שיש לנו אינטואיציה שהם יעבדו

should we go for them?

כדי שנלך על זה?

Well, in business, that's certainly not the way we would go about it.

בעסקים, זו לבטח אינה הדרך.

Consider for example

חישבו למשל

transporting goods.

על הובלת מצרכים.

Before the canals were invented

לפני שהתעלות הומצאו

in Britain before the Industrial Revolution,

בבריטניה לפני המהפיכה התעשייתית,

goods used to go on horse carts.

מצרכים הובלו בעגלות סוסים.

And then canals were built,

ואז בנו תעלות,

and with the same horseman and the same horse,

ועם אותם רוכבים וסוסים

you could carry ten times as much cargo.

אפשר היה לסחוב פי עשרה מטען.

So should they have continued

אז האם היו צריכים להמשיך

to carry the goods on the horse carts, on the ground,

לסחוב מצרכים על עגלות סוסים, על האדמה,

that they would eventually get there?

כך שהם בסוף יגיעו?

Well, if that had been the case,

ובכן, אם זה היה המצב,

there would have been no Industrial Revolution.

לא הייתה מתרחשת המהפיכה התעשייתית.

So why shouldn't we do the same with social policy?

אז למה לא לעשות את אותו הדבר עם מדיניות חברתית?

In technology, we spend so much time

בטכנולוגיה, אנו מקדישים זמן כה רב

experimenting, fine-tuning,

בניסויים, בכיוונים עדינים,

getting the absolute cheapest way to do something,

כדי למצוא את הדרך הזולה ביותר לעשות משהו.

so why aren't we doing that with social policy?

אז מדוע איננו עושים כך במדיניות חברתית?

Well, with experiments, what you can do

ובכן, עם ניסויים, מה שניתן לעשות

is answer a simple question.

זה לענות על שאלה פשוטה.

Suppose you have 100 dollars to spend

נניח שיש לך 100 דולרים להוציא

on various interventions.

על התערבויות שונות,

How many extra years of education

כמה שנות חינוך נוספות

do you get for your hundred dollars?

תקבלו עבור 100 הדולרים שלכם?

Now I'm going to show you

כעת אני אראה לכם

what we get with various education interventions.

מה אנו מקבלים עם התערבויות חינוכיות שונות.

So the first ones are if you want the usual suspects,

אז הראשונות הן החשודות הרגילות:

hire teachers, school meals,

לשכור מורים, ארוחות בית ספר,

school uniforms, scholarships.

תלבושת אחידה, מלגות.

And that's not bad. For your hundred dollars,

וזה לא רע. עבור 100 הדולרים שלכם

you get between one and three extra years of education.

תקבלו בין שנה אחת לשלוש שנים נוספות של חינוך.

Things that don't work so well is bribing parents,

דברים שלא עובדים טוב הם לשחד את ההורים,

just because so many kids are already going to school

רק בגלל שהרבה ילדים הולכים לבית ספר בכל מקרה

that you end up spending a lot of money.

כך שבסוף מתבזבז כסף רב.

And here are the most surprising results.

והנה התוצאות המפתיעות ביותר.

Tell people the benefits of education,

להסביר לאנשים את היתרונות של חינוך.

that's very cheap to do.

זה מאוד זול.

So for every hundred dollars you spend doing that,

אז עבור כל 100 דולרים שתוציאו על כך,

you get 40 extra years of education.

תקבלו 40 שנות חינוך נוספות.

And, in places where there are worms,

ובמקומות בהם יש תולעים,

intestinal worms,

תולעי מעיים,

cure the kids of their worms.

תרפאו את הילדים מהתולעים הללו

And for every hundred dollars,

ועבור כל 100 דולרים,

you get almost 30 extra years of education.

תקבלו כמעט 30 שנות חינוך נוספות.

So this is not your intuition,

אז זוהי אינה האינטואיציה שלכם.

this is not what people would have gone for,

זה לא מה שאנשים היו בוחרים,

and yet, these are the programs that work.

אולם, אלו תכניות שעובדות.

We need that kind of information, we need more of it,

אנו צריכים מידע כזה. יותר ממנו.

and then we need to guide policy.

ואז אנו צריכים להנחות את המדיניות.

So now, I started from the big problem, and I couldn't answer it.

התחלתי מהבעיה הגדולה, ולא יכולתי לענות עליה.

And I cut it into smaller questions,

וחתכתי אותה לשאלות קטנות

and I have the answer to these smaller questions.

ויש לי את התשובה לשאלות הקטנות.

And they are good, scientific, robust answers.

ואלו תשובות טובות, מדעיות וחסונות.

So let's go back to Haiti for a moment.

אז בואו נחזור להאיטי לרגע.

In Haiti, about 200,000 people died --

בהאיטי, כ-200,000 אנשים נהרגו.

actually, a bit more by the latest estimate.

למעשה, קצת יותר לפי ההערכה האחרונה.

And the response of the world was great:

והתגובה של העולם הייתה עצומה.

Two billion dollars got pledged just last month,

2 מיליארד דולרים נאספו רק בחודש האחרון.

so that's about 10,000 dollars per death.

זה בערך 10,000 דולר לכל מוות.

That doesn't sound like that much when you think about it.

זה לא נשמע כל כך הרבה כשחושבים על זה.

But if we were willing to spend 10,000 dollars

אבל אם היינו מוכנים להוציא 10,000 דולרים

for every child under five who dies,

עבור כל ילד שמת מתחת לגיל 5,

that would be 90 billion per year

זה היה מגיע ל-90 מיליארד בכל שנה

just for that problem.

רק עבור הבעיה הזו.

And yet it doesn't happen.

ועדיין, זה לא קורה.

So, why is that?

אז, למה?

Well, I think what part of the problem is that,

ובכן, אני חושבת שחלק מהבעיה הוא

in Haiti, although the problem is huge,

שבהאיטי, למרות שהבעיה היא עצומה,

somehow we understand it, it's localized.

אנו מבינים אותה, היא ממוקדת.

You give your money to Doctors Without Borders,

אתם תורמים ל"רופאים ללא גבולות"

you give your money to Partners In Health,

אתם תורמים ל"שותפים בבריאות"

and they'll send in the doctors, and they'll send in the lumber,

והם ישלחו את הרופאים, והם ישלחו את העצים,

and they'll helicopter things out and in.

והם יטיסו דברים במסוק החוצה ופנימה.

And the problem of poverty is not like that.

והבעיה עם עוני היא לא כזו.

So, first, it's mostly invisible;

ראשית, היא ברובה בלתי-נראית.

second, it's huge;

שנית, היא עצומה.

and third, we don't know whether we are doing the right thing.

ושלישית, אנו לא יודעים אם אנו עושים את הדבר הנכון.

There's no silver bullet.

אין שום קליע כסף.

You cannot helicopter people out of poverty.

אי אפשר לחלץ אנשים מהעוני במסוק.

And that's very frustrating.

וזה מאוד מתסכל.

But look what we just did today.

אבל תראו מה עשינו היום.

I gave you three simple answers to three questions:

נתתי לכם שלוש תשובות פשוטות לשלוש שאלות

Give lentils to immunize people,

תנו עדשים כדי לחסן אנשים,

provide free bed nets, deworm children.

ספקו כילות בחינם, רפאו ילדים מתולעים.

With immunization or bed nets,

עם חיסונים או כילות,

you can save a life for 300 dollars per life saved.

ניתן להציל חיים עבור 300 דולרים.

With deworming, you can get

עם ריפוי מתולעים, אפשר לקבל

an extra year of education for three dollars.

שנת חינוך נוספת עבור שלושה דולרים.

So we cannot eradicate poverty just yet,

אז לא נוכל למגר את העוני עדיין,

but we can get started.

אבל אפשר להתחיל.

And maybe we can get started small

ואולי נתחיל בקטן,

with things that we know are effective.

עם דברים שאנו יודעים שהם יעילים.

Here's an example of how this can be powerful.

הנה דוגמה כיצד זה יכול להיות עוצמתי.

Deworming.

ריפוי מתולעים.

Worms have a little bit of a problem grabbing the headlines.

לתולעים יש בעיה לתפוס את הכותרות.

They are not beautiful and don't kill anybody.

הן אינן יפהפיות ולא הורגות אף אחד.

And yet, when the young global leader in Davos

אולם, כשהמנהיג הצעיר בדאבוס

showed the numbers I gave you,

הציג את המספרים שהראיתי לכם,

they started Deworm the World.

הם התחילו לרפא את העולם מתולעים.

And thanks to Deworm the World,

ותודות לארגון "ריפוי העולם מתולעים",

and the effort of many country governments and foundations,

והמאמץ של ממשלות וקרנות רבות,

20 million school-aged children got dewormed in 2009.

20 מיליון ילדי בית ספר רופאו מתולעים ב-2009.

So this evidence is powerful.

זוהי עדות בעלת עוצמה.

It can prompt action.

היא יכולה להניע לפעולה.

So we should get started now.

אז אנו צריכים להתחיל עכשיו.

It's not going to be easy.

זה לא יהיה קל.

It's a very slow process.

זה תהליך איטי.

You have to keep experimenting, and sometimes ideology

צריך להמשיך בניסויים, ולפעמים האידיאולוגיה

has to be trumped by practicality.

צריכה לוותר לטובת המעשיות.

And sometimes what works somewhere doesn't work elsewhere.

ולפעמים מה שעובד במקום אחד לא עובד במקום אחר.

So it's a slow process,

זהו תהליך איטי.

but there is no other way.

אבל אין דרך אחרת.

These economics I'm proposing,

הכלכלה הזו שאני מציעה,

it's like 20th century medicine.

דומה לרפואה של המאה ה-20.

It's a slow, deliberative process

זהו תהליך איטי ומכוון

of discovery.

של גילוי.

There is no miracle cure,

אין תרופת פלא,

but modern medicine is saving

אבל הרפואה המודרנית מצילה

millions of lives every year,

מיליוני אנשים בכל שנה,

and we can do the same thing.

ואנו יכולים לעשות את אותו הדבר.

And now, maybe, we can go back to the bigger question

וכעת, אולי, ניתן לחזור לשאלה הגדולה יותר

that I started with at the beginning.

בה פתחתי בהתחלה.

I cannot tell you

אני לא יכולה לומר לכם

whether the aid we have spent in the past has made a difference,

אם הסיוע שנתנו בעבר שינה משהו,

but can we come back here in 30 years

אבל האם נוכל להפגש בעוד 30 שנה

and say, "What we have done,

ולומר, "מה שעשינו,

it really prompted a change for the better."

באמת גרם לשינוי לטובה."

I believe we can and I hope we will.

אני מאמינה שאנו יכולים, ומקווה שנעשה זאת.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)