Chip Kidd: The art of first impressions — in design and life

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Blah blah blah blah blah.

בלה בלה בלה בלה בלה ,

Blah blah blah blah,

בלה בלה בלה בלה,

blah blah, blah blah blah blah blah blah.

בלה בלה, בלה בלה בלה בלה בלה בלה,

Blah blah blah, blah.

בלה בלה בלה בלה,

So what the hell was that?

אז מה זה היה לעזאזל?

Well, you don't know because you couldn't understand it.

ובכן, אתם לא יודעים בגלל שלא יכולתם להבין את זה.

It wasn't clear.

זה לא היה ברור.

But hopefully, it was said with enough conviction

אבל בתקווה, זה נאמר עם מספיק כוונה

that it was at least alluringly mysterious.

שזה היה לפחות מעט מסתורי.

Clarity or mystery?

בהירות או מסתורין?

I'm balancing these two things in my daily work as a graphic designer,

אני מאזן את שני הדברים האלה בעבודה היום יומית כמעצב גרפי,

as well as my daily life as a New Yorker

כמו גם החיים היום יומיים כניו יורקי

every day,

כל יום,

and there are two elements that absolutely fascinate me.

ויש שני אלמנטים שלגמרי מרתקים אותי.

Here's an example.

הנה דוגמה.

Now, how many people know what this is?

עכשיו, כמה אנשים יודעים מה זה?

Okay. Now how many people know what this is?

אוקיי, עכשיו כמה אנשים יודעים מה זה?

Okay. Thanks to two more deft strokes by the genius Charles M. Schulz,

אוקיי, תודות לעוד שתי משיכות עט גאוניות של הגאון צ'ארלס מ. שולץ,

we now have seven deft strokes that in and of themselves

עכשיו יש לנו שבע משיכות עט שבעצמן

create an entire emotional life,

יוצרות חיים אמוציונליים שלמים,

one that has enthralled hundreds of millions of fans

כאלה שריתקו מאות מליונים של מעריצים

for over 50 years.

במשך 50 שנה.

This is actually a cover of a book

זה למעשה עטיפה של ספר

that I designed about the work of Schulz and his art,

שעיצבתי סביב העבודה של שולץ והאמנות שלו,

which will be coming out this fall,

שיצא בסתיו הזה,

and that is the entire cover.

וזאת כל העטיפה.

There is no other typographic information or visual information on the front,

אין מידע טיפוגרפי אחר או מידע ויזואלי על החזית,

and the name of the book is "Only What's Necessary."

והשם של הספר הוא "רק מה שדרוש."

So this is sort of symbolic about the decisions I have to make every day

אז זה סוג של סימבוליזם על ההחלטות שאני צריך לקבל כל יום

about the design that I'm perceiving,

בנוגע לעיצוב שאני קולט,

and the design I'm creating.

והעיצוב שאני יוצר.

So clarity.

אז בהירות.

Clarity gets to the point.

בהירות מגיעה לנקודה.

It's blunt. It's honest. It's sincere.

זה בוטה, זה כן, זה אמיתי.

We ask ourselves this. ["When should you be clear?"]

אנחנו שואלים את עצמנו. ["מתי אתה צריך להיות ברור?"]

Now, something like this, whether we can read it or not,

עכשיו, משהו כזה, בין אם נוכל לקרוא את זה או לא,

needs to be really, really clear.

צריך להיות באמת, באמת ברור.

Is it?

באמת?

This is a rather recent example of urban clarity that I just love,

זו דוגמה די עדכנית לבהירות אורבנית שאני פשוט אוהב,

mainly because I'm always late and I am always in a hurry.

בעיקר בגלל שאני תמיד מאחר ואני תמיד ממהר.

So when these meters started showing up a couple of years ago on street corners,

אז כשהמונים האלה התחילו להופיע לפני כמה שנים בפינות הרחובות,

I was thrilled, because now I finally knew

התרגשתי, בגלל שלבסוף ידעתי

how many seconds I had to get across the street

כמה שניות היו לי כדי לעבור את הכביש

before I got run over by a car.

לפני שתדרוס אותי מכונית.

Six? I can do that. (Laughter)

שש? אני יכול לעשות את זה. (צחוק)

So let's look at the yin to the clarity yang,

אז בואו נביט על הין לבהירות שהיא יאנג,

and that is mystery.

וזו תעלומה.

Mystery is a lot more complicated by its very definition.

מסתורין הוא הרבה יותר מסובך לפי הגדרתו.

Mystery demands to be decoded,

מסתורין דורש להיות מפוענח,

and when it's done right, we really, really want to.

וכשזה נעשה נכון, אנחנו באמת באמת רוצים.

["When should you be mysterious?"]

["מתי אתם צריכים להיות מסתוריים?"]

In World War II, the Germans really, really wanted to decode this,

במלחמת העולם השניה, הגרמנים באמת באמת רצו לפענח את זה,

and they couldn't.

והם לא הצליחו.

Here's an example of a design that I've done recently

הנה דוגמה לעיצוב שעשיתי לאחרונה

for a novel by Haruki Murakami,

לרומן של הארוקי מורקמי,

who I've done design work for for over 20 years now,

עבורו עשיתי עבודות עיצוב במשך 20 שנה עכשיו,

and this is a novel about a young man who has four dear friends

וזה רומן על איש צעיר שיש לו ארבעה חברים יקרים

who all of a sudden, after their freshman year of college,

שפתאום, אחרי השנה הראשונה שלו בקולג',

completely cut him off with no explanation,

מתנתקים ממנו לגמרי בלי הסברים בכלל,

and he is devastated.

והוא הרוס.

And the friends' names each have a connotation in Japanese to a color.

ולכל אחד משמות החברים יש קונוטציה ביפנית לשם של צבע.

So there's Mr. Red, there's Mr. Blue, there's Ms. White, and Ms. Black.

אז יש את מר אדום, יש את מר כחול, יש את גברת לבן, וגברת שחור.

Tsukuru Tazaki, his name does not correspond to a color,

טצוקורו טזקי, שמו לא מתייחס לצבע,

so his nickname is Colorless, and as he's looking back on their friendship,

אז הכינוי שלו הוא חסר צבע, וכשהוא מביט על החברות שלהם,

he recalls that they were like five fingers on a hand.

הוא נזכר שכולם היו כמו חמש אצבעות על יד.

So I created this sort of abstract representation of this,

אז יצרתי סוג של יצוג מופשט של זה,

but there's a lot more going on underneath the surface of the story,

אבל יש הרבה יותר שמתרחש מתחת לפני השטח של הסיפור,

and there's more going on underneath the surface of the jacket.

ויש הרבה יותר שמתרחש מתחת לפני העטיפה.

The four fingers are now four train lines

ארבע האצבעות הם עכשיו ארבעה קווי רכבת

in the Tokyo subway system,

ברכבת התחתית של טוקיו,

which has significance within the story.

שיש לה משמעות בתוך הסיפור.

And then you have the colorless subway line

ואז יש לכם את קו הרכבת חסר הצבע

intersecting with each of the other colors,

שנחתך עם כל אחד מהקוים הצבעוניים,

which basically he does later on in the story.

שלמעשה הוא עושה זאת בהמשך הסיפור.

He catches up with each of these people

הוא מגיע לאנשים האלו

to find out why they treated him the way they did.

כדי לגלות למה הם התייחסו אליו כך.

And so this is the three-dimensional finished product

וכך זה מוצר תלת מימדי מוגמר

sitting on my desk in my office,

שיושב על השולחן שלי במשרדי,

and what I was hoping for here is that you'll simply be allured

ומה שקיוויתי לו פה היה שפשוט תמשכו

by the mystery of what this looks like,

למסתורין של איך שזה נראה,

and will want to read it

ותרצו לקרוא את זה

to decode and find out and make more clear why it looks the way it does.

כדי לפענח ולגלות ולעשות את זה יותר ברור למה זה נראה כך.

["The Visual Vernacular."]

["שפת המקום הויזואלית."]

This is a way to use a more familiar kind of mystery.

זו דרך לשתמש במסתורין יותר מוכר.

What does this mean?

מה זה אומר?

This is what it means. ["Make it look like something else."]

זה מה שזה אומר. ["לגרום לזה להראות כמו משהו אחר."]

The visual vernacular is the way we are used to seeing a certain thing

שפת המקום הויזואלית היא דרך בה אנחנו רגילים לראות דבר מסויים

applied to something else so that we see it in a different way.

שמוכל על משהו אחר כך שאנחנו רואים אותו בדרך אחרת.

This is an approach I wanted to take to a book of essays by David Sedaris

זו גישה אותה רציתי לקחת לספר של מאמרים מאת דייויד סדריס

that had this title at the time. ["All the Beauty You Will Ever Need"]

שהיתה לו את הכותרת הזו באותו הזמן. ["כל היופי אותו אי פעם תצטרכו"]

Now, the challenge here was that this title actually means nothing.

עכשיו, האתגר פה היה שהכותרת למעשה לא אומרת כלום.

It's not connected to any of the essays in the book.

היא לא קשורה לאף אחד מהמאמרים בספר.

It came to the author's boyfriend in a dream.

זה הגיע לחבר של הסופר בחלום.

Thank you very much, so -- (Laughter) -- so usually, I am creating a design

תודה רבה לך, אז -- (צחוק) -- אז בדרך כלל, אני יוצר עיצוב

that is in some way based on the text, but this is all the text there is.

שמבוסס בצורה כלשהי על הטקסט, אבל זה כל הטקסט שיש.

So you've got this mysterious title that really doesn't mean anything,

אז יש לכם את הכותרת המסתורית הזו שבאמת לא אומרת כלום,

so I was trying to think:

אז ניסיתי לחשוב:

Where might I see a bit of mysterious text that seems to mean something but doesn't?

איפה אני אראה טקסט יותר מסתורי שנראה שמשמעותו משהו אבל היא לא?

And sure enough, not long after,

וברור, לא הרבה אחרי זה,

one evening after a Chinese meal,

ערב אחד אחרי ארוחה סינית,

this arrived, and I thought, "Ah, bing, ideagasm!" (Laughter)

זה הגיע, וחשבתי, "אה, בינג, אורגזמה רעיונית!" (צחוק)

I've always loved the hilariously mysterious tropes of fortune cookies

תמיד אהבתי את המליצה המסתורית והמצחיקה של עוגיית מזל

that seem to mean something extremely deep

שנראתה כאילו היא מתכוונת למשהו מאוד עמוק

but when you think about them -- if you think about them -- they really don't.

אבל כשאתם חושבים עליהן -- אם אתם חושבים עליהן -- הן באמת לא.

This says, "Hardly anyone knows how much is gained by ignoring the future."

זה אומר, "כמעט אף אחד לא יודע כמה מרווח מהתעלמות מהעתיד."

Thank you. (Laughter)

תודה לכם. (צחוק)

But we can take this visual vernacular and apply it to Mr. Sedaris,

אבל אנחנו יכולים לקחת את השפה המקומית הויזואלית וליישם אותה למר סדריס,

and we are so familiar with how fortune cookie fortunes look

ואנחנו מכירים כל כך טוב איך מזל של עוגיית מזל נראה

that we don't even need the bits of the cookie anymore.

שאנחנו לא צריכים בכלל את החלקים של העוגייה יותר.

We're just seeing this strange thing

אנחנו רק רואים את הדבר המוזר הזה

and we know we love David Sedaris,

ואנחנו יודעים שאנחנו אוהבים את דייויד סדריס,

and so we're hoping that we're in for a good time.

וכך אנחנו מקווים שיהיה לנו זמן טוב.

["'Fraud' Essays by David Rakoff"] David Rakoff was a wonderful writer

["חיבורי תרמית של דייויד ראקוף"] דייויד ראקוף היה סופר נפלא

and he called his first book "Fraud"

והוא קרא לספר הראשון שלו "תרמית"

because he was getting sent on assignments by magazines

מפני שהוא נשלח למשימות על ידי מגזינים

to do things that he was not equipped to do.

כדי לעשות דברים שלא היתה לו היכולת לעשות.

So he was this skinny little urban guy

אז הוא היה בחור אורבני רזה וקטן

and GQ magazine would send him down the Colorado River

ומגזין GQ היו שולחים אותו לנהר קולורדו

whitewater rafting to see if he would survive.

לראפטינג כדי לראות אם הוא ישרוד.

And then he would write about it, and he felt that he was a fraud

ואז הוא היה כותב על זה, והוא הרגיש שהוא היה מתחזה

and that he was misrepresenting himself.

ושהוא לא יצג את עצמו היטב.

And so I wanted the cover of this book to also misrepresent itself

וכך רציתי שהעטיפה של הספר הזה גם לא תייצג את עצמה היטב

and then somehow show a reader reacting to it.

ואז איך שהוא תראה קורא שמגיב לה.

This led me to graffiti.

זה הוביל אותי לגרפיטי.

I'm fascinated by graffiti.

אני מוקסם מגרפיטי.

I think anybody who lives in an urban environment

אני חושב שכל אחד שחי בסביבה עירונית

encounters graffiti all the time, and there's all different sorts of it.

נתקל בגרפיטי כל הזמן, ויש כל מיני סוגים שונים שלה.

This is a picture I took on the Lower East Side

זו תמונה שצילמתי בלוואר איסט סייד

of just a transformer box on the sidewalk

של קופסת שנאי על המדרכה

and it's been tagged like crazy.

וזה היה מתוייג כמו משוגע.

Now whether you look at this and think, "Oh, that's a charming urban affectation,"

עכשיו בין אם אתם מסתכלים על זה וחושבים, "הו, זו העמדת פנים עירונית מקסימה,"

or you look at it and say, "That's illegal abuse of property,"

או שאתם מביטים בזה ואומרים, "זה שימוש לא חוקי ברכוש,"

the one thing I think we can all agree on

הדבר היחיד שאני חושב שאנחנו יכולים להסכים עליו

is that you cannot read it.

זה שאתם לא יכולים לקרוא את זה.

Right? There is no clear message here.

נכון? איו מסר ברור פה.

There is another kind of graffiti that I find far more interesting,

יש סוג נוסף של גרפיטי שאני מוצא הרבה יותר מעניין.

which I call editorial graffiti.

שאני קורא לו גרפיטי מערכתי.

This is a picture I took recently in the subway,

זו תמונה שצילמתי לאחרונה ברכבת התחתית,

and sometimes you see lots of prurient, stupid stuff,

ולפעמים אתם רואים הרבה דברים שטופי זימה ומטופשים,

but I thought this was interesting, and this is a poster that is saying

אבל חשבתי שזה מעניין, וזה פוסטר שאומר

rah-rah Airbnb,

רה-רה אייר בי אנד בי,

and someone has taken a Magic Marker

ומישהו לקח מרקר

and has editorialized about what they think about it.

וערכו מה שהם חושבים על זה.

And it got my attention.

וזה תפש את תשומת הלב שלי.

So I was thinking, how do we apply this to this book?

אז חשבתי, איך אנחנו מיישמים את זה לספר הזה?

So I get the book by this person, and I start reading it, and I'm thinking,

אז אני מקבל את הספר הזה של האדם הזה, ואני מתחיל לקרוא אותו, ואני חושב,

this guy is not who he says he is; he's a fraud.

הבחור הזה הוא לא מי שהוא אומר שהוא; הוא מתחזה.

And I get out a red Magic Marker,

ואני מוציא מרקר אדום,

and out of frustration just scribble this across the front.

ומתוך יאוש פשוט משרבט את זה לרוחב החזית.

Design done. (Laughter)

העיצוב גמור. (צחוק)

And they went for it! (Laughter)

והם הלכו על זה!(צחוק)

Author liked it, publisher liked it,

הסופר אהב את זה, המוציא לאור אהב את זה,

and that is how the book went out into the world,

וכך הספר יצא לעולם,

and it was really fun to see people reading this on the subway

וזה היה באמת כיף לראות אנשים קוראים את זה בתחתית

and walking around with it and what have you,

והולכים עם זה ומה שתרצו,

and they all sort of looked like they were crazy.

וכולם סוג של נראו כאילו הם משוגעים.

(Laughter)

(צחוק)

["'Perfidia' a novel by James Ellroy"] Okay, James Ellroy, amazing crime writer,

["פרפידיה, רומן של ג'יימס אלרוי"] אוקיי, ג'יימס אלרוי, סופר פשע מדהים,

a good friend, I've worked with him for many years.

חבר טוב, עבדתי איתו הרבה שנים.

He is probably best known as the author

הוא כנראה ידוע ביותר כסופר

of "The Black Dahlia" and "L.A. Confidential."

של "דליה השחורה" ו" לוס אנג'לס החשאית."

His most recent novel was called this, which is a very mysterious name

הרומן האחרון שלו נקרא כך, שזה שם מאוד מסתורי

that I'm sure a lot of people know what it means, but a lot of people don't.

שאני בטוח שהרבה אנשים יודעים מה זה אומר, אבל הרבה אנשים לא.

And it's a story about a Japanese-American detective in Los Angeles in 1941

וזה סיפור על בלש יפני אמריקאי בלוס אנג'לס ב 1941

investigating a murder.

שחוקר רצח.

And then Pearl Harbor happens,

ואז פרל הארבור התרחשה,

and as if his life wasn't difficult enough,

וכאילו שהחיים שלו לא היו מסובכים מספיק,

now the race relations have really ratcheted up,

עכשיו יחסי הגזע באמת העלו מדרגה,

and then the Japanese-American internment camps are quickly created,

ואז מחנות הריכוז ליפנים אמריקאים מוקמים במהירות,

and there's lots of tension

ויש הרבה לחץ

and horrible stuff as he's still trying to solve this murder.

ודברים נוראיים כשהוא עדיין מנסה לפתור את הרצח הזה.

And so I did at first think very literally about this in terms of

וכך חשבתי לראשונה ממש מילולית על זה במונחים של

all right, we'll take Pearl Harbor and we'll add it to Los Angeles

בסדר, ניקח את פרל הארבור ונוסיף אותה ללוס אנג'לס

and we'll make this apocalyptic dawn on the horizon of the city.

ונעשה את השחר האפוקליפטי על האופק של העיר.

And so that's a picture from Pearl Harbor

וכך זו התמונה של פרל הארבור

just grafted onto Los Angeles.

ממש מולבשת על לוס אנג'לס.

My editor in chief said, "You know, it's interesting

העורך שלי אמר, "אתה יודע, זה מעניין

but I think you can do better and I think you can make it simpler."

אבל אני חושב שאתה יכול לעשות יותר טוב ושאתה יכול לעשות את זה פשוט יותר."

And so I went back to the drawing board, as I often do.

וכך חזרתי לשולחן השרטוט, כמו שאני עושה הרבה.

But also, being alive to my surroundings,

אבל גם, להיות בחיים בסביבה שלי,

I work in a high-rise in Midtown,

עבדתי ברב קומות במרכז העיר,

and every night, before I leave the office,

וכל לילה, לפני שעזבתי את המשרד,

I have to push this button to get out,

הייתי חייב ללחוץ על הכפתור הזה כדי לצאת,

and the big heavy glass doors open and I can get onto the elevator.

ודלתות הזכוכית העבה והכבדה נפתחו ויכולתי להגיע למעלית.

And one night, all of a sudden,

ולילה אחד, פתאום,

I looked at this and I saw it in a way that I hadn't really noticed it before.

הבטתי בזה וראיתי את זה בדרך שמעולם לא ראיתי את זה לפני כן.

Big red circle, danger.

עיגול גדול אדום, סכנה.

And I thought this was so obvious

וחשבתי שזה היה כל כך ברור

that it had to have been done a zillion times,

שהייתי צריך לעשות את זה זיליון פעמים,

and so I did a Google image search, and I couldn't find another book cover

וכך עשיתי חיפוש תמונות בגוגל, ולא יכולת למצוא עטיפת ספר נוספת

that looked quite like this,

שנראתה ממש כך,

and so this is really what solved the problem,

וכך זה באמת מה שפתר את הבעיה,

and graphically it's more interesting

וגרפית זה יותר מעניין

and creates a bigger tension between the idea

ויוצר מתח גדול יותר בין הרעיון

of a certain kind of sunrise coming up over L.A. and America.

של סוג מסויים של זריחה שעולה על לוס אנג'לס ואמריקה.

["'Gulp' A tour of the human digestive system by Mary Roach."]

["בליעה, סיור במערכת העיכול האנושית של מארק רואץ'."]

Mary Roach is an amazing writer

מרי רואץ' היא כתבת מדהימה

who takes potentially mundane scientific subjects

שלוקחת פרוייקטים מדעיים רגילים פוטנציאלית

and makes them not mundane at all; she makes them really fun.

והופכת אותם ללא רגילים בכלל; היא הופכת אותם לכיף באמת.

So in this particular case,

אז במקרה הספציפי הזה,

it's about the human digestive system.

זה נוגע למערכת העיכול האנושית.

So I'm trying to figure out what is the cover of this book going to be.

אז אני מנסה להבין מה תהיה העטיפה של הספר הזה.

This is a self-portrait. (Laughter)

זה פורטרט עצמי.(צחוק)

Every morning I look at myself in the medicine cabinet mirror

כל בוקר אני מביט בעצמי במראה של ארון התרופות

to see if my tongue is black.

כדי לראות אם הלשון שלי שחורה.

And if it's not, I'm good to go.

ואם היא לא, אני בסדר.

(Laughter)

(צחוק)

I recommend you all do this.

אני ממליץ לכולכם לעשות את זה.

But I also started thinking, here's our introduction.

אבל אני גם מתחיל לחשוב, הנה ההקדמה שלנו.

Right? Into the human digestive system.

נכון? לתוך מערכת העיכול האנושית.

But I think what we can all agree on

אבל אני חושב שמה שאנחנו יכולים להסכים עליו

is that actual photographs of human mouths, at least based on this,

זה שתמונות מסויימות של פיות של אנשים, לפחות בהתבסס על זה,

are off-putting. (Laughter)

דוחים. (צחוק)

So for the cover, then, I had this illustration done

אז לעטיפה, אז, עשיתי את האיור הזה

which is literally more palatable

שמילולית יותר ניתן לבליעה

and reminds us that it's best to approach the digestive system

ומזכיר לנו שהכי טוב לגשת למערכת העיכול

from this end.

מהקצה הזה.

(Laughter)

(צחוק)

I don't even have to complete the sentence. All right.

אני אפילו לא צריך להשלים את המשפט. בסדר.

["Unuseful mystery"]

["מסתורין לא מועיל"]

What happens when clarity and mystery get mixed up?

מה קורה כשבהירות ומסתורין מתערבבים?

And we see this all the time.

ואנחנו רואים את זה כל הזמן.

This is what I call unuseful mystery.

זה מה שאני קורא לו מסתורין לא מועיל.

I go down into the subway -- I take the subway a lot --

אני נכנס לרכבת התחתית -- אני נוסע בתחתית הרבה --

and this piece of paper is taped to a girder.

ופיסת הנייר הזו מודבקת לקורה.

Right? And now I'm thinking, uh-oh,

נכון? ועכשיו אני חושב, או-או,

and the train's about to come and I'm trying to figure out what this means,

והרכבת עומדת להגיע ואני מנסה להבין מה זה אומר,

and thanks a lot.

ותודה רבה.

Part of the problem here is that they've compartmentalized the information

חלק מהבעיה פה היא שהם מידרו את המידע

in a way they think is helpful, and frankly, I don't think it is at all.

בדרך שהם חושבים שהיא יעילה, ולמעשה, אני לא חושב שזה כך בכלל.

So this is mystery we do not need.

אז זה מסתורין שאנחנו לא צריכים.

What we need is useful clarity, so just for fun, I redesigned this.

מה שאנחנו צריכים זו בהירות מועילה, אז רק בשביל הכיף, עיצבתי מחדש את זה.

This is using all the same elements.

זה משתמש בכל אותם אלמנטים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. I am still waiting for a call from the MTA. (Laughter)

תודה לכם. אני עדיין מחכה לשיחה מה MTA. (צחוק)

You know, I'm actually not even using more colors than they use.

אתם יודעים, אני למעשה אפילו לא משתמש ביותר צבעים משהם משתמשים.

They just didn't even bother to make the 4 and the 5 green,

הם פשוט לא טרחו אפילו לעשות את ה 4 וה 5 ירוקים,

those idiots. (Laughter)

האידיוטים האלה. (צחוק)

So the first thing we see is that there is a service change,

אז הדבר הראשון שאנחנו רואים זה שיש שינוי בשרות,

and then, in two complete sentences with a beginning, a middle and an end,

ואז, בשני משפטים שלמים עם התחלה, אמצע וסוף,

it tells us what the change is and what's going to be happening.

זה אומר לנו מה השינוי ומה עומד להתרחש.

Call me crazy! (Laughter)

תקראו לי משוגע! (צחוק)

["Useful mystery"] All right.

["מסתורין יעיל"] בסדר.

Now, here is a piece of mystery that I love:

עכשיו, הנה פיסה של מסתורין שאני אוהב:

packaging.

אריזה.

This redesign of the Diet Coke can

העיצוב מחדש הזה של פחית הדיאט קוקה קולה

by Turner Duckworth is to me truly a piece of art.

על ידי טרנר דאקוורת' הוא בשבילי באמת פיסת אמנות.

It's a work of art. It's beautiful.

זו יצירת אומנות, זה יפיפה.

But part of what makes it so heartening to me as a designer

אבל חלק ממה שעושה את זה לכל כך מרגש בשבילי כמעצב

is that he's taken the visual vernacular of Diet Coke --

זה שהוא לקח את השפה של דיאט קוקה קולה --

the typefaces, the colors, the silver background --

הפונט, הצבעים, והרקע הכסוף --

and he's reduced them to their most essential parts,

והוא הפחית אותם לחלקים הכי חיוניים,

so it's like going back to the Charlie Brown face.

כך שזה כמו לחזור לפנים של צ'ארלי בראון.

It's like, how can you give them just enough information so they know what it is

זה כאילו, איך אתם יכולים לתת להם רק מספיק מידע שהם ידעו מה זה

but giving them the credit for the knowledge that they already have

אבל לתת להם את הקרדיט על הידע שכבר יש להם

about this thing?

בנוגע לדבר הזה?

It looks great, and you would go into a delicatessen

זה נראה מעולה, והייתם נכנסים למעדנייה

and all of a sudden see that on the shelf, and it's wonderful.

ופתאום רואים את זה על המדף, וזה נפלא.

Which makes the next thing --

מה שהופך את הדבר הבא --

["Unuseful clarity"] -- all the more disheartening,

["בהירות לא מועילה"] -- עוד יותר לא מרגשת,

at least to me.

לפחות בשבילי.

So okay, again, going back down into the subway,

אז בסדר, שוב, חזרה למטה לרכבת התחתית,

after this came out,

אחרי שזה יצא,

these are pictures that I took.

אלה תמונות שצילמתי.

Times Square subway station:

תחנת התחתית של כיכר טיימס:

Coca-Cola has bought out the entire thing for advertising. Okay?

קוקה קולה קנו את כולה לפרסום. אוקיי?

And maybe some of you know where this is going.

ואולי כמה מכם יודעים לאן זה הולך.

Ahem.

אהם.

"You moved to New York with the clothes on your back,

"עברת לניו יורק עם הבגדים על גופך,

the cash in your pocket, and your eyes on the prize.

הכסף בכיסך, והעיניים על הפרס.

You're on Coke." (Laughter)

אתם על קוק."(צחוק)

"You moved to New York with an MBA, one clean suit,

"עברת לניו יורק עם תואר שני במנהל, חליפה אחת נקיה,

and an extremely firm handshake.

ולחיצת יד חזקה במיוחד.

You're on Coke." (Laughter)

אתם על קוק."(צחוק)

These are real! (Laughter)

אלה אמיתיים!(צחוק)

Not even the support beams were spared,

זה לא נחסך אפילו מקורות התמיכה,

except they switched into Yoda mode. (Laughter)

אבל הם עברו למוד יודה.(צחוק)

"Coke you're on." (Laughter)

"קוק אתם על זה."(צחוק)

["Excuse me, I'm on WHAT??"]

["סלחו לי, אני על מה?"]

This campaign was a huge misstep.

הקמפיין היה צעד שגוי ענק.

It was pulled almost instantly due to consumer backlash

הוא הוסר כמעט מייד בשל תלונות של הצרכנים

and all sorts of unflattering parodies on the web --

וכל סוגי הפרודיות הלא מחמיאות ברשת --

(Laughter) --

(צחוק) --

and also that dot next to "You're on," that's not a period, that's a trademark.

וגם הנקודה ליד "קדימה,," זו לא נקודה, זה סימן מסחרי.

So thanks a lot.

אז תודה רבה.

So to me, this was just so bizarre

אז בשבילי, זה היה פשוט מוזר

about how they could get the packaging so mysteriously beautiful and perfect

בנוגע לאיך שהם יכלו להגיע לאריזה כל כך יפה ומושלמת במסתורין שלה

and the message so unbearably, clearly wrong.

והמסר כל כך בלתי נסבל ושגוי בברור.

It was just incredible to me.

זה היה פשוט מדהים בשבילי.

So I just hope that I've been able to share with you some of my insights

אז אני פשוט מקווה שהייתי מסוגל לחלוק איתכם כמה מהתובנות שלי

on the uses of clarity and mystery in my work,

על השימוש בבהירות ומסתורין בעבודה שלי,

and maybe how you might decide to be more clear in your life,

ואולי איך שאתם אולי תחליטו להיות יותר ברורים בחייכם,

or maybe to be a bit more mysterious and not so over-sharing.

או אולי להיות מעט יותר מסתוריים ולא כל כך חולקים מדי.

(Laughter)

(צחוק)

And if there's just one thing that I leave you with from this talk,

ואם יש רק דבר אחד שאני אשאיר לכם מההרצאה הזו,

I hope it's this:

אני מקווה שזה זה:

Blih blih blih blah. Blah blah blih blih. ["'Judge This,' Chip Kidd"]

בלי בלי בלי בלה, בלה בלה בלי בלי. ["'תשפטו את זה', צ'יפ קיד"]

Blih blih blah blah blah. Blah blah blah.

בלי בלי בלה בלה בלה. בלה בלה בלה.

Blah blah.

בלה בלה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)