Where do superstitions come from? - Stuart Vyse

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Are you afraid of black cats?

אתם מפחדים מחתולים שחורים?

Would you open an umbrella indoors?

הייתם פותחים מטריה בתוך הבית?

And how do you feel about the number thirteen?

ואיך אתם מרגישים בנוגע למספר שלוש עשרה?

Whether or not you believe in them,

בין אם אתם מאמינים בהן או לא,

you're probably familiar with a few of these superstitions.

כנראה מוכרות לכם כמה מהאמונות התפלות האלו.

So how did it happen that people all over the world

אז איך קרה שאנשים מסביב לעולם

knock on wood,

נוקשים על עץ,

or avoid stepping on sidewalk cracks?

או נמנעים מלדרוך על סדקים במדרכה?

Well, although they have no basis in science,

ובכן, למרות שאין להן ביסוס מדעי,

many of these weirdly specific beliefs and practices

להרבה מהאמונות וההרגלים המוזרים האלה

do have equally weird and specific origins.

יש מקורות מוזרים באותה מידה.

Because they involve supernatural causes,

בגלל שהן כוללות סיבות על טבעיות,

it's no surprise that many superstitions are based in religion.

זה לא מפתיע שהרבה אמונות תפלות מבוססות על דת.

For example. the number thirteen was associated with the biblical Last Supper,

לדוגמה, המספר שלוש עשרה היה משוייך לארוחה האחרונה התנכית,

where Jesus Christ dined with his twelve disciples

בה ישו סעד עם שנים עשר המאמינים שלו

just before being arrested and crucified.

ממש לפני שנעצר ונצלב.

The resulting idea that having thirteen people at a table was bad luck

מזה עלה הרעיון ששלושה עשר אנשים ליד השולחן מביאים מזל רע

eventually expanded into thirteen being an unlucky number in general.

והרעיון התרחב לכך ששלוש עשרה הוא מספר חסר מזל בכללי.

Now, this fear of the number thirteen, called triskaidekaphobia,

היום, הפחד הזה מהמספר שלוש עשרה, הנקרא טריסקידקפוביה,

is so common that many buildings around the world skip the thirteenth floor,

הוא כל כך נפוץ שהרבה בניינים מסביב לעולם מדלגים על הקומה השלוש עשרה,

with the numbers going straight from twelve to fourteen.

והמספרים עוברים ישר משתים עשרה לארבע עשרה.

Of course, many people consider the story of the Last Supper to be true

כמובן שהרבה אנשים חושבים שהסיפור של הארוחה האחרונה נכון,

but other superstitions come from religious traditions

אבל אמונות תפלות אחרות מגיעות ממסורות דתיות

that few people believe in or even remember.

שמעט אנשים מאמינים בהן או אפילו זוכרים.

Knocking on wood is thought to come from the folklore of the ancient Indo-Europeans

חושבים שנקישה על עץ מגיעה מפולקלור של אינדו אירופאים קדמונים

or possibly people who predated them

או אולי אנשים שקדמו להם

who believed that trees were home to various spirits.

שהאמניו שעצים משמשים בית לרוחות.

Touching a tree would invoke the protection

נגיעה בעץ תפעיל את ההגנה

or blessing of the spirit within.

או ברכה מהרוח בתוכם.

And somehow,

ואיך שהוא,

this tradition survived long after belief in these spirits had faded away.

המסורת הזו שרדה הרבה אחרי שהאמונות ברוחות האלו נמוגו.

Many superstitions common today in countries from Russia to Ireland

הרבה אמונות תפלות שנפוצות היום במדינות מרוסיה ועד אירלנד

are thought to be remnants of the pagan religions that Christianity replaced.

נחשבות לשאריות של האמונות הפגאניות שהנצרות החליפה.

But not all superstitions are religious.

אבל לא כל האמונות התפלות דתיות.

Some are just based on unfortunate coincidences and associations.

כמה מבוססות על מקריות חסרת מזל ואסוציאציות.

For example, many Italians fear the number 17

לדוגמה, הרבה איטלקים מפחדים מהמספר 17

because the Roman numeral XVII can be rearranged to form the word vixi,

כי המספר הרומי XVII יכול להיות מאורגן מחדש כמילה ויקסי,

meaning my life had ended.

שמשמעה שהחיים שלי הסתיימו.

Similarly, the word for the number four

בדומה, המילה למספר ארבע

sounds almost identical to the word for death

נשמעת כמעט זהה למילה מוות

in Cantonese,

בקנטונזית,

as well as languages like Japanese

כמו גם בשפות כמו יפנית

and Korean that have borrowed Chinese numerals.

וקוראנית ששאלו מספרים סיניים.

And since the number one also sounds like the word for must,

ומאחר והמספר אחד נשמע גם כמו המילה חייב,

the number fourteen sounds like the phrase must die.

המספר ארבע עשרה נשמע כמו הביטוי חייב למות.

That's a lot of numbers for elevators and international hotels to avoid.

אלה הרבה מספרים שמעליות ומלונות בין לאומיים צריכים להמנע מהם.

And believe it or not,

ותאמינו או לא,

some superstitions actually make sense,

כמה אמונות תפלות הן למעשה הגיוניות,

or at least they did until we forgot their original purpose.

או לפחות הן היו כך, עד ששכחנו את מטרתן המקורית.

For example, theater scenery used to consist of large painted backdrops,

לדוגמה, תפאורה בתיאטרון הכילה רקעים מצויירים גדולים,

raised and lowered by stagehands who would whistle to signal each other.

שהועלו והורדו על ידי עובדי במה ששרקו כדי לאותת אחד לשני.

Absentminded whistles from other people could cause an accident.

שריקות של אנשים אחרים יכלו לגרום לתאונה.

But the taboo against whistling backstage still exists today,

אבל הטאבו נגד שריקה מאחורי הבמה עדיין קיים היום,

long after the stagehands started using radio headsets.

הרבה אחרי שעובדי הבמה התחילו להשתמש בתקשורת אלחוטית.

Along the same lines, lighting three cigarettes from the same match

באותו אופן, הדלקת שלוש סיגריות עם אותו גפרור

really could cause bad luck if you were a soldier in a foxhole

באמת יכולה לגרום למזל רע אם הייתם חיילים בשוחה,

where keeping a match lit too long could draw attention from an enemy sniper.

שם החזקת גפרור דלוק זמן רב מדי יכלה למשוך תשומת לב מצלף אוייב.

Most smokers no longer have to worry about snipers,

רוב המעשנים לא צריכים לדאוג יותר מצלפים,

but the superstition lives on.

אבל האמונה התפלה ממשיכה.

So why do people cling to these bits of forgotten religions,

אז למה אנשים נאחזים בפיסות האמונות הנשכחות האלו,

coincidences,

המקרים,

and outdated advice?

או העצות המיושנות האלו?

Aren't they being totally irrational?

האין הם לגמרי לא רציונליים?

Well, yes, but for many people,

ובכן, כן, אבל עבור אנשים רבים,

superstitions are based more on cultural habit than conscious belief.

אמונות תפלות מבוססות יותר על הרגלים חברתיים מאשר על אמונות מודעות.

After all, no one is born knowing to avoid walking under ladders

אחרי הכל, אף אחד לא נולד עם הידיעה לא ללכת מתחת סולמות

or whistling indoors,

או לשרוק בתוך הבית,

but if you grow up being told by your family to avoid these things,

אבל אם אתם גדלים כשבמשפחה אומרים לכם להמנע מהדברים האלה,

chances are they'll make you uncomfortable,

סיכוי טוב שהם יגרמו לכם אי נוחות,

even after you logically understand that nothing bad will happen.

אפילו אחרי שאתם מבינים בהיגיון ששום דבר רע לא יקרה.

And since doing something like knocking on wood doesn't require much effort,

ומאחר שלעשות משהו כמו לדפוק על עץ לא דורש הרבה מאמץ,

following the superstition is often easier than consciously resisting it.

פעמים רבות, קל יותר למלא את האמונה התפלה מאשר להתנגד לה באופן מודע.

Besides, superstitions often do seem to work.

חוץ מזה, לעיתים קרובות נראה שאמונות תפלות עובדות.

Maybe you remember hitting a home run while wearing your lucky socks.

אולי אתם זוכרים שעשיתם הום ראן כשלבשתם את גרבי המזל שלכם.

This is just our psychological bias at work.

זה רק הטיה פסיכולוגית בפעולה.

You're far less likely to remember all the times you struck out

יש סיכוי קטן יותר שתזכרו את כל הפעמים שלא הצלחתם

while wearing the same socks.

בעודכם גורבים את אותן גרביים.

But believing that they work could actually make you play better

אבל האמונה שהן עובדות יכולה למעשה לגרום לכם לשחק טוב יותר,

by giving you the illusion of having greater control over events.

על-ידי האשליה שיש לכם יותר שליטה על הארועים.

So in situations where that confidence can make a difference, like sports,

אז במצבים בהם ביטחון עצמי חשוב, כמו ספורט,

those crazy superstitions might not be so crazy after all.

האמונות התפלות המשוגעות האלו אולי לא משוגעות אחרי הכל.