What happens to our bodies after we die? - Farnaz Khatibi Jafari

מה קורה לגוף שלנו אחרי שאנחנו מתים? – פרנאז חטיבי ג'פארי

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Since the dawn of humanity,

משחר האנושות,

an estimated 100.8 billion people have lived and died,

מוערך ש-100.8 מיליארד אנשים חיו ומתו,

a number that increases by about .8% of the world's population each year.

מספר שגדל בבערך 0.8% מאוכלוסיית העולם כל שנה.

What happens to all of those people's bodies after they die

מה קורה לכל גופות האנשים האלה אחרי שהם מתים

and will the planet eventually run out of burial space?

והאם יגמר לבסוף מקום לקבורה בעולם?

When a person's heart stops beating,

כשלב האדם מפסיק לפעום,

the body passes through several stages before it begins decomposing.

הגוף עובר מספר שלבים לפני שהוא מתחיל להרקב.

Within minutes after death,

תוך מספר דקות מהמוות,

the blood begins settling in the lower-most parts of the body.

הדם עובר למקומות הנמוכים בגוף.

Usually eight to twelve hours later,

בדרך כלל שמונה עד שתים עשרה שעות לאחר מכן,

the skin in those areas is discolored by livor mortis, or post-mortem stain.

העור באזורים האלה משנה את צבעו בשל כיחלון, או הכתמה לאחר המוות.

And while at the moment of death the body's muscles relax completely

ובעוד שברגעי המוות השרירים נרפים לגמרי

in a condition called primary flaccidity,

במצב שנקרא רפיון ראשוני,

they stiffen about two to six hours later in what's known as rigor mortis.

הם מתקשים לאחר שעתיים עד שש שעות במה שנקרא כהתקשות אחרי המוות.

This stiffening spreads through the muscles,

ההתקשות הזו מתפשטת בשרירים,

and its speed can be affected by age, gender, and the surrounding environment.

ומהירותה מושפעת מהגיל, מהמין, והסביבה.

The body also changes temperature,

הגוף גם משנה את הטמפרטורה שלו,

usually cooling off to match its environment.

בדרך כלל מתקרר ומתאים את עצמו לסביבה.

Next comes decomposition,

לאחר מכן מגיע הריקבון,

the process by which bacteria and insects break apart the body.

התהליך בו חיידקים וחרקים מפרקים את הגוף.

Many factors affect the rate of decomposition.

הרבה גורמים משפיעים על קצב הרקבון.

There is, however, a basic guide of the effect of the environment on decompositon

יש עם זאת, מדריך בסיסי להשפעה של הסביבה על הרקבון

called Casper's Law.

שנקרא חוק קספר.

It says that if all other factors are equal,

הוא אומר שאם כל הגורמים האחרים שווים,

a body exposed to air decomposes twice as fast as one immersed in water

גוף שחשוף לאוויר נרקב במהירות כפולה מגוף ששקוע במים

and eight times as fast as one buried in earth.

ופי שמונה מהר מגוף שקבור באדמה.

Soil acidity also greatly affects bone preservation.

חומציות האדמה משפיעה מאוד גם על שימור העצמות.

High-acidity soils with a pH of less than 5.3

אדמה עם חומציות גבוהה של פחות מ-pH 5.3

will rapidly decompose bone,

תפרק את העצמות במהירות,

whereas in a neutral or basic soil with a pH of 7 or more,

בעוד שבאדמה ניטרלית או בסיסית עם pH של 7 או יותר,

a skeleton can remain in relatively good condition for centuries.

שלד יכול להשאר במצב די טוב במשך מאות שנים.

Different cultures throughout history have developed unique approaches to burials.

תרבויות שונות במהלך ההסטוריה פיתחו גישות יחודיות לקבורה.

As far back as the first Neanderthal burials,

עד לקבורות נאנדרטלים,

death was accompanied by rituals,

מוות היה מלווה בטקסים,

like the positioning, coloring, or decorating of corpses.

כמו מיקום, צביעה, או קישוט הגופות.

Traditional Christian burials decorate the body in dress,

קבורות נוצרים מסורתיות מקשטות את הגופה בתלבושות,

while in traditional Islam,

בעוד באיסלם המסורתי,

a body is wrapped in a piece of ritual fabric

גופה נעטפת בפיסה של בד טקסי

with the face oriented toward Mecca.

כשהפנים מופנות לכיוון מכה.

Traditional Hindus ceremonially burn the body,

הינדים מסורתיים שורפים בטקסיות את הגופה,

and Zoroastrians, followers of one of the oldest monotheistic religions,

וזורואסטריאנים, המאמינים באחת הדתות המוֹנוֹתֵאִיסְטִיות המוקדמות ביותר,

traditionally place bodies atop a tower to expose them to the Sun

נוהגים להניח את הגופות על מגדל כדי לחשוף אותן לשמש

and scavenging birds.`

ולציפורים אוכלות נבלות.

Before the Industrial Revolution, burials were simple and accessible.

לפני המהפכה התעשייתית, קבורות היו פשוטות ונגישות.

These days, with suitable burial land running out in high-population areas,

היום, עם מחסור באדמות קבורה מתאימות באזורים בעלי אוכלוסיה רבה,

purchasing private gravesites can be costly,

רכישת אזור קבורה פרטי יכול להיות מאוד יקר,

and many people can't afford simple burials.

והרבה אנשים לא יכולים להרשות לעצמם קבורות פשוטות.

Even cremation, the second most common burial practice in the world,

אפילו שריפה, צורה הקבורה השניה הכי נפוצה בעולם,

comes with a high cost.

מגיעה במחיר גבוה.

As for the question of running out of space,

ובנוגע לשאלה אם נגמר לנו המקום לקבורה,

the issue isn't so much about total land in the world

הנושא לא נוגע כל כך לסך כל האדמה בעולם

as it is that large populations cluster together within cities.

כמו למצבורי אוכלוסיה גדולים בתוך ערים.

Most of the big cities in the world

ברוב הערים הגדולות בעולם

may run out of suitable burial grounds within a century.

מקום לקבורה מתאימה יכול להיגמר בתוך מאה.

For London, it's even sooner.

עבור לונדון, זה אפילו מוקדם יותר.

That may happen by 2035.

זה אולי יקרה עד 2035.

So are there alternatives to traditional burials

אז האם יש חלופות לקבורה מסורתית

that might help with the space issue?

שאולי יעזרו לנו עם בעיית המקום?

In some countries, skyscraper cemeteries enable vertical burials.

בכמה מדינות, בתי קברות בגורדי שחקים מאפשרים קבורה אנכית.

Some options focus on the body's relationship with the environment.

כמה אפשרויות מתמקדות ביחס הגוף לסביבה.

Promession, for example, freeze-dries and pulverizes the body,

בפרומסייה, לדוגמה, מקפיאים את הגוף וטוחנים אותו,

creating a powder that can turn into compost

מה שיוצר אבקה שיכולה להפוך לקומפוסט

when mixed with oxygen and water.

כשהיא מעורבבת עם חמצן ומים.

There are also green burials that use special materials,

יש גם קבורות ירוקות שמשתמשות בחומרים מיוחדים,

such as biodegradable caskets,

כמו ארונות שמתפרקים ביולוגית,

urns that sprout trees,

כדים שמצמיחים עצים,

and burial suits that grow mushrooms.

וחליפות קבורה שמגדלות פטריות.

Eternal reefs take that concept to the depths of the ocean

שוניות-עד מיישמות את הרעיון הזה בעומק האוקיינוס

using a mixture of ashes and cement to create marine habitats for sea life.

בעזרת תערובות של אפר ומלט היוצרות סביבות מחיה ימיות לחיים בים.

Death is an inevitable part of the human condition,

מוות הוא חלק בלתי נמנע מהמצב האנושי,

but how we treat bodies and burials continues to evolve.

אבל הדרך בה מטפלים בגופות וקבורה ממשיכה להתפתח.

We may each have different spiritual,

יש ביננו אולי הבדלים בגישה הרוחנית,

religious,

הדתית,

or practical approaches to dying,

או הפרקטית כלפי המוות,

but the ever-increasing demand for burial space

אבל הצורך הגובר במקום קבורה

might give us a push to be creative

אולי ידחוף אותנו להיות יצירתיים

about where our bodies go after the final stages of life.

בנוגע למיקום הגופות שלנו בתום החיים.