The secret student resistance to Hitler - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

In 1943 Allied aircraft swooped over Nazi Germany,

ב 1943 מטוסים של בעלות הברית שטפו מעל גרמניה הנאצית,

raining tens of thousands of leaflets on people below.

והמטירו עשרות אלפי עלונים על האנשים למטה.

Written by anonymous Germans, the leaflets urged readers to renounce Hitler,

הם נכתבו על ידי גרמנים אנונימיים, העלונים דחקו בקוראים להתנגד להיטלר,

to fight furiously for the future— and to never give up hope.

ללחום בעוז על עתידם -- ולעולם לא לאבד תקווה.

Their call to action rippled through homes and businesses—

הקריאה שלהם לפעולה הדהדה בבתים ובעסקים --

and news of their message even reached concentration camps and prisons.

וחדשות על המסר שלהם אפילו הגיעו למחנות ריכוז ולבתי כלא.

It was only after the war had ended that the authors’ identities, stories,

רק אחרי שהמלחמה נגמרה זהות הכותבים, הסיפורים,

and tragic fate would come to light.

והגורל הטראגי יצאו לאור.

When Hitler seized power 10 years earlier,

כשהיטלר תפס את השלטון 10 שנים קודם לכן,

Hans and Sophie Scholl were teenagers in the town of Forchtenberg.

האנס וסופי שול היו בני עשרה בעיר פורשטנברג.

At that time, fear, propaganda, and surveillance

באותו זמן, פחד, תעמולה, ומעקב

kept all aspects of life for the Scholl family and millions of other Germans

שמרו על כל הפנים של חייהם של משפחת שול ומליוני גרמנים אחרים

under Nazi control.

תחת שליטה נאצית.

The government specifically targeted young people,

הממשל התמקד במיוחד באנשים צעירים,

setting up institutions to regulate their behavior and police their thoughts.

הקים מוסדות כדי לנטר את ההתנהגות שלהם ולמשטר את מחשבותיהם.

As teenagers, Hans was a member of the Hitler Youth

כמו בני עשרה, האנס היה חבר בנוער היטלר

and Sophie joined The League of German Girls.

וסופי הצטרפה לליגה לבנות גרמניות.

Hans rose through the ranks

האנס עלה בדרגות

and oversaw the training and indoctrination of other young people.

ופיקח על האימון והאינדוקטרינציה של צעירים אחרים.

In 1936, he was chosen to carry the flag at a national rally.

ב 1936, הוא נבחר לשאת את הדגל בעצרת ארצית.

But when he witnessed the zeal of Nazi rhetoric,

אבל כשהוא חזה בקנאות של הרטוריקה הנאצית,

he began to question it for the first time.

הוא החל לפקפק בה בפעם הראשונה.

Meanwhile, Sophie was also starting to doubt the information she was being fed.

בינתיים, סופי החלה גם היא לפקפק במידע שנתנו לה.

Their parents Robert and Magdalena,

ההורים שלהם רוברט ומגדלנה,

who had feared they were losing their children to Nazi ideology,

שפחדו שהם מאבדים את ילדיהם לאידיאולוגיה הנאצית,

encouraged these misgivings.

עודדו את ההתנהגויות האלו.

At home, Robert and Magdalena listened to foreign radio stations

בבית, רוברט ומגדלנה הקשיבו לתחנות רדיו נוכריות

that the government first discouraged and later banned.

שהממשל לא עודד בתחילה, ואז אסר.

While the government churned out national broadcasts which denied Nazi atrocities,

בעוד הממשל הוציא שידורים לאומיים שדחו את הזוועות הנאציות,

the Scholls learned shocking truths.

השולים למדו את האמת המטרידה.

And yet, they were still subject to the rules of life in Hitler’s Germany.

ועדיין, הם היו נתונים לחוקי החיים בגרמניה של היטלר.

After the outbreak of war,

אחרי פרוץ המלחמה,

Sophie reluctantly worked for the national effort,

סופי עבדה בחוסר רצון עבור המאמץ הלאומי,

and Hans had to take on army duties while attending medical school in Munich.

והאנס היה חייב לקבל חובות צבאיות בעודו בבית ספר לרפואה במינכן.

That was where Hans met Christoph Probst, Willi Graf and Alexander Schmorell.

אז האנס פגש את כריסטוף פרובסט, ווילי גראף ואלכסנדר שמורל.

Day by day, each grew more sickened by Nazi ideology.

יום אחרי יום, כולם נבחלו יותר מהאידיאולוגיה הנאצית.

They longed to share their views.

הם השתוקקו לחלוק את הדעות שלהם.

But how could they spread them, when it was impossible to know who to trust?

אבל איך יוכלו להפיץ אותן, כשהיה בלתי אפשרי לדעת במי לבטוח?

And so, the friends decided to rebel anonymously.

וכך, החברים החליטו להתמרד באופן אנונימי.

They pooled their money and bought printing materials.

הם אספו כסף וקנו חומרי דפוס.

An acquaintance let them use a cellar under his studio.

מכר הרשה להם להשתמש במרתף תחת הסטודיו שלו.

In secret, they began drafting their message.

בחשאי, הם החלו לכתוב את המסר שלהם.

In June 1942, mysterious anti-Nazi leaflets began appearing all over Munich.

ביוני 1942, עלונים אנטי נאציים מסתוריים החלו להופיע בכל רחבי מינכן.

They were signed: the White Rose.

הם היו חתומים: הורד הלבן.

The first leaflet denounced Hitler

העלונים הראשונים התכחשו להיטלר

and called for Germans to sabotage the war effort:

וקראו לגרמנים לחבל במאמץ המלחמתי:

“Adopt passive resistance…

"אמצו התנגדות פסיבית...

block the functioning of this atheistic war machine before it is too late,

חסמו את הפעולה של מכונת המלחמה האתאיסטית הזו לפני שיהיה מאוחר מדי,

before the last city is a heap of rubble…

לפני שהעיר האחרונה תהפוך לערמת הריסות...

before the last youth of our nation bleeds to death...

לפני שהנוער האחרון של המדינה שלנו ידמם למוות...

Don’t forget that each people gets the government it deserves!”

אל תשכחו שכל אחד מקבל את הממשל שמגיע לו!"

At a time when a sarcastic remark could constitute treason,

בזמן בו הערות סרקסטיות יכלו להחשב כבגידה,

this language was unprecedented.

השפה הזו היתה ללא תקדים.

It was written mostly by Hans Scholl.

היא נכתבה בעיקר על ידי האנס שול.

In 1942, Sophie came to Munich knowing nothing of her brother’s activities.

ב 1942, סופי הגיעה למינכן ללא ידיעה על מעשיו של אחיה.

She soon encountered the leaflets at school.

היא פגשה במהרה את העלונים בבית הספר.

But it was not until she discovered evidence in Han’s room

אבל רק כשגילתה עדויות בחדרו של האנס

that she realized who’d written them.

היא הבינה מי כתב אותם.

Her shock soon gave way to resolve: she wanted in.

השוק שלה התחלף במהירות להחלטה: היא רצתה להשתתף.

For both siblings, it was time to escalate the fury that had been brewing for years.

לשני האחים, הגיע הזמן להגביר את הזעם שרתח בהם שנים.

From June 1942 to February 1943, the group worked feverishly.

מיוני 1942 עד פברואר 1943, הקבוצה עבדה ללא לאות.

While the Gestapo searched for leads,

בעוד הגסטאפו חיפש רמזים,

the White Rose were constantly on guard.

הורד הלבן היו כל הזמן ערניים.

The war raged on. Regulations tightened, and Munich suffered air raids.

המלחמה המשיכה, הרגולציות הודקו, ומינכן סבלה מפשיטות.

But the White Rose ventured deeper into conspiracy.

אבל הורד הלבן נכנסו עמוק יותר למזימה.

They graffitied buildings and braved trains swarming with Gestapo.

הם ציירו גרפיטי על בניינים ועלו על רכבות מלאות בגסטפו.

In the winter of 1942,

בחורף 1942,

Hans made a treacherous journey to the Czechoslovakian border

האנס עשה מסע בוגדני לגבול הצ'כוסלובקי

to meet anti-Nazi rebels.

כדי לפגוש מורדים אנטי נאציים.

On February 18, 1943,

ב 18 בפברואר, 1943,

Sophie and Hans brought a suitcase of leaflets to their university.

סופי והאנס הביאו מזוודה של עלונים לאוניברסיטה שלהם.

A custodian noticed what they were doing and reported them to the Gestapo.

שומר הבחין במה שעשו ודיווח עליהם לגסטפו.

Both calmly denied any involvement—

שנייהם דחו ברוגע את ההאשמות --

until the police gathered all the leaflets and placed them back in the empty case,

עד שהמשטרה אספה את כל העלונים ושמה אותם חזרה במזוודה הריקה,

where they fit perfectly.

לשם התאימו בדיוק.

When Hans and Sophie confessed,

כשהאנס וסופי הודו,

they were immediately led to court and sentenced to death by guillotine.

הם מיד הובלו לבית המשפט ונידונו למוות בגיליוטינה.

Despite a grueling interrogation, the two refused to betray their co-conspirators.

למרות חקירות אכזריות, השניים סרבו לבגוד בשותפיהם.

Before her execution, Sophie declared her fury at the state of her country.

לפני ההוצאה להורג, סופי הכריזה על הזעם שלה למדינה ולארץ שלה.

But she also spoke to a more hopeful future:

אבל היא גם דיברה על עתיד מלא תקווה יותר:

“How can we expect righteousness to prevail when there is hardly anyone

"איך אנחנו יכולים לצפות שהצדק ישגשג כשאין כמעט אף אחד

willing to give himself up individually to a righteous cause?

שמוכן לוותר על עצמו אישית למטרה צודקת?

Such a fine, sunny day, and I have to go,

יום כזה יפה ושמשי, ואני חייבת ללכת,

but what does my death matter, if through us,

אבל מה המוות שלי משנה, אם דרכנו,

thousands of people are awakened and stirred to action?”

אלפי אנשים מתעוררים ויוצאים לפעולה?"