What causes seizures, and how can we treat them? - Christopher E. Gaw

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

Nearly three millennia ago,

לפני כמעט שלושה אלפים,

a Babylonian tablet described a curious illness called miqtu.

לוח בבלי תיאר מחלה מסתורית שנקראת מיקטו.

Said to cause symptoms ranging from facial twitching to full body convulsions,

נאמר שהיא גורמת לתסמינים שנעים מעוויתות בפנים לפרכוסים בכל הגוף,

the Babylonians believed those afflicted were possessed by evil spirits,

הבבלים האמינו שהחולים היו אחוזי דיבוק על ידי רוחות רעות,

and the only treatment was divine intervention.

והטיפול היחיד היה התערבות אלוהית.

Today, we know the symptoms of miqtu by another name,

היום, אנחנו מכירים את התסמינים של מיקטו בשם אחר,

and modern medicine has developed numerous treatments

והרפואה המודרנית פיתחה טיפולים רבים

for those experiencing seizures.

לאלה שחווים התקפים.

But these ancient afflictions still hold a surprising number of secrets.

אבל המחלות העתיקות האלו עדיין שומרות מספר מפתיע של סודות.

Doctors define a seizure as any set of symptoms

רופאים מגדירים התקף ככל סט של תסמינים

resulting from excess electrical activity in the brain.

שנגרם מעודף פעילות חשמלית במוח.

Outside this shared feature, there is a massive range of seizure symptoms,

חוץ מהתכונה המשותפת הזו, יש מגוון רחב של תסמינים אפילפטיים,

and researchers have identified a variety of different seizure types.

וחוקרים זיהו מגוון של סוגי התקפים.

But regardless of the underlying conditions that cause them,

אבל בלי קשר למצב הבסיסי שגורם להם,

every seizure begins here.

כל התקף מתחיל פה.

Hippocrates identified the brain as the source of seizures around 400 BCE.

היפוקרטס זיהה את המוח כמקור להתקפים סביב 400 לפני הספירה.

However, this insight didn't immediately lead to better treatments.

עם זאת, התובנה הזו לא הובילה מיד לטיפולים טובים יותר.

Generally, ancient Greeks prescribed medicinal herbs and alterations in diet.

ככלל, ביוון העתיקה טיפלו בעזרת צמחי מרפא ושינויים בתזונה.

If they believed the seizure was caused by bleeding in the skull,

אם הם האמינו שההתקפים נגרמו על ידי דימום בגולגולת,

they sometimes employed a technique called trepanation.

הם לפעמים הפעילו שיטה שנקראה טרפנציה.

This early surgery involved drilling a hole in the skull to let blood escape

הניתוח הקדום הזה כלל קדיחת חור בגולגולת כדי לנקז דם

and relieve pressure on the brain.

ולשחרר לחץ על המוח.

Trepanation had... sizable risks.

לקידוח גולגולת... היו סיכונים גדולים.

But it wasn’t until the 19th century that scientists would make

אבל רק במאה ה-19 מדענים עשו

the next leap forward in seizure treatment.

את הצעד הבא בטיפול בהתקפים.

In 1870, two German researchers discovered that using electricity

ב-1870, שני חוקרים גרמנים גילו ששימוש בחשמל

to stimulate specific areas of a dog’s brain could move parts of its body.

כדי לעורר אזורים ספציפיים במוח של כלב גורמים לחלקים בגוף שלו לנוע.

Around the same time, other scientists discovered the brain and nervous system

סביב אותו זמן, מדענים אחרים גילו שהמוח ומערכת העצבים

were connected via a network of cells called neurons

מחוברים דרך רשת של תאים שנקראים נוירונים

that transmitted electrical signals throughout the body.

שמזרימים אותות חשמליים בכל הגוף.

This established the brain as the control center for nerve impulses

התגלית ביססה את המוח כמרכז השליטה באותות עצביים

that determine our thoughts and movement.

שקובע את המחשבות והתנועות שלנו.

Better yet, this model made it clear that seizures were due to errors

וטוב יותר, המודל הזה הבהיר שההתקפים נגרמו משגיאות

in that control center,

במרכז השליטה הזה,

such as misfiring neurons or excess electrical activity.

כמו נוירונים שיורים באופן שגוי או עודף פעילות חשמלית.

Early experiments even suggested that different patterns of misfiring

ניסויים ראשוניים אפילו הציעו שתבניות שונות של ירייה שגויה

could account for different seizure types and symptoms.

יכולים להסביר סוגי התקפים ותסמינים שונים.

So if seizures were due to neurons misfiring,

אז אם התקף נגרם מנוירונים שיורים באופן שגוי,

how could doctors stop this from happening?

איך רופאים יכולים למנוע את זה?

Physicians like Sir Charles Locock hypothesized that sedative drugs

רופאים כמו סר צ’ארלס לוקוק העלו תאוריה שתרופות הרגעה

might calm overactive brain activity,

אולי ירגיעו פעילות מוחית ערה מדי,

a theory he confirmed by treating seizures

תאוריה שהוא אישר על ידי טיפול בהתקפים

with a medication called potassium bromide.

בתרופה שנקראת אשלגן ברומיד.

Others like Sir Victor Horsley

אחרים כמו סר ויקטור הורסלי

suspected that removing damaged parts of the brain might stop a patient's seizures.

חשדו שהסרת אזורים פגומים של המוח אולי תעצור התקפים של חולים.

In 1886, he performed a craniotomy,

ב-1886, הוא ביצע חיתוך גולגולת,

temporarily removing part of a patient's skull to extract scarred brain tissue.

כשהסיר זמנית חלק מהגולגולת של החולים כדי להסיר רקמת מוח מצולקת.

Not only did his patient survive, but his seizures improved,

לא רק שהחולה שלו שרד, אלא שההתקפים השתפרו,

launching further research in surgical treatments.

ופתחו מחקר נוסף על טיפולים ניתוחיים.

Over the next two centuries, seizure treatments advanced rapidly.

בשתי המאות הבאות, הטיפול בהתקפים התקדם במהירות.

And today, there are dozens of available seizure medications

והיום, יש עשרות תרופות לטיפול בהתקפים

that work with unprecedented specificity.

שעובדות בדיוק חסר תקדים.

Some newer medications are able to focus on specific proteins

כמה תרופות חדשות יותר מסוגלות להתמקד בחלבונים מסוימים

in the neuron to help manage electrical activity.

בנוירון כדי לעזור לשלוט בפעילות החשמלית.

And advanced brain imaging techniques can sometimes allow doctors to pinpoint

וטכניקות דימות מוח מתקדמות מאפשרות לפעמים לרופאים לאתר

exactly what parts of the brain are causing an individual's seizures.

בדיוק אילו חלקים של המוח גורמים להתקפים באדם מסוים.

Surgeons then use this information to perform targeted surgeries.

מנתחים משתמשים אז במידע כדי לבצע ניתוחים ממוקדים.

These various treatments help doctors manage the majority of seizure cases,

הטיפולים השונים האלה עוזרים לרופאים לנהל את רוב מקרי ההתקפים,

allowing most people with seizures to live healthy and comfortable lives.

ומאפשרים לרוב האנשים עם התקפים לחיות חיים בריאים ונוחים.

But the underlying pathology of many seizures remains elusive.

אבל הפתולוגיה הבסיסית של הרבה מההתקפים נשארה חמקמקה.

In cases without clear brain damage or certain types of pre-existing conditions,

במקרים שבהם אין פגיעה מוחית ברורה או סוגים מסוימים של מחלות רקע,

it's incredibly difficult to determine what causes neurons to misfire.

קשה במיוחד לקבוע מה גורם לנוירונים לירות באופן שגוי.

It's also not always clear why some treatments are effective.

גם לא תמיד ברור למה חלק מהטיפולים יעילים.

And even more mysterious are cases where seizures are resistant

ואפילו יותר מסתוריים המקרים שבהם ההתקפים עמידים

to existing treatments that work on similar seizure types.

בפני טיפולים קיימים שעובדים על סוגי התקפים דומים.

Scientists are still working on these questions,

מדענים עדיין עובדים על השאלות האלו,

but there are clear answers for what to do

אבל יש תשובות ברורות לגבי מה עושים

if you encounter someone experiencing a seizure.

אם נתקלים במישהו שחווה התקף.

You should never hold a seizing person down,

לעולם אל תחזיקו בכוח אדם עם התקף,

put objects in their mouth, or perform CPR.

אל תשימו עצמים בפה שלו, או תבצעו החייאה.

Instead, try to keep the person safe from falling or bumping their head,

במקום זאת, נסו לשמור על האדם בטוח מנפילה או ממכה בראשו,

shift them onto their side to keep airways open,

השכיבו אותו על הצד כדי לשמור על דרכי האוויר פתוחות,

and stay with them until medical help arrives.

והישארו איתו עד שתגיע עזרה רפואית.