The accident that changed the world - Allison Ramsey and Mary Staicu

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

London, 1928: a group of mold spores surf a breeze through a lab.

לונדון, 1928: קבוצה של נבגי עובש מרחפים על הרוח במעבדה.

They drift onto a petri dish, and when they land,

הם נסחפים לתוך צלחת פטרי, וכשהם נוחתים,

they germinate a medical revolution.

הם מנביטים מהפכה רפואית.

This lab belongs to Alexander Fleming, a Scottish scientist

המעבדה הזו שייכת לאלכסנדר פלמינג, מדען סקוטי

investigating the properties of infectious bacteria.

שחוקר את התכונות של בקטריות מדבקות.

At this time, Fleming is away on vacation.

בזמן הזה פלמינג נמצא בחופשה.

When he returns, he finds a colony of mold growing on a petri dish

כשהוא חוזר, הוא מוצא מושבה של עובש גדלה על צלחת פטרי

he’d forgotten to place in his incubator.

שהוא שכח לשים באינקובטור.

And around this colony of mold is a zone

וסביב המושבה של העובש יש אזור

completely and unexpectedly clear of bacteria.

נקי לגמרי באופן לא צפוי מבקטריות.

In studying this mysterious phenomenon,

בחקר התופעה המוזרה הזו,

Fleming came to realize that the mold was secreting some kind of compound

פלמינג הבין שהעובש הפריש סוג מסויים של תרכובת

that was killing the bacteria.

שהרגה את הבקטריות.

The mold was a species in the Penicillium genus,

העובש היה מין של גנוס של פניצילין,

so Fleming dubbed the antibacterial compound “penicillin.”

אז פלמינג קרא לתרכובת האנטי בקטריאלית “פניצילין.”

What Fleming stumbled upon was a microbial defense system.

מה שפלמינג נתקל בו היה מערכת הגנה מיקרוביאלית.

The penicillium mold constantly produces penicillin

עובש הפניציליום יצר פניצילין בהמשכיות

in order to defend itself from threats,

כדי להגן על עצמו מאיומים,

such as nearby bacterial colonies that might consume its resources.

כמו קולוניות שכנות של בקטריות שאולי יצרכו את המשאבים שלהם.

Penicillin destroys many types of bacteria

פניצילין משמיד הרבה סוגים של בקטריות

by disrupting synthesis of their cell walls.

על ידי הפרעה לסינטזה של קירות התא שלהם.

These walls get their strength from a thick, protective mesh of sugars

הקירות האלה מקבלים את כוחם מרשת עבה ומגינה של סוכרים

and amino acids,

וחומצות אמינו,

שכל הזמן מתפרקים ונבנים מחדש.

that are constantly being broken down and rebuilt.

Penicillin binds to one of the compounds that weaves this mesh together

פניצילין נקשר לאחת התרכובות האלה שאורגת את הרשת

ומונע מהקיר מלהיבנות מחדש בשלב קריטי.

and prevents the wall from being reconstructed at a critical phase.

Meanwhile, penicillin stimulates the release of highly reactive molecules

בינתיים, פניצילין מעורר את השיחרור של מולקולות מגיבות ביותר

that cause additional damage.

שגורמות לנזק נוסף.

Eventually, the cell’s structure breaks down completely.

לבסוף, מבנה התאים מתפרק לגמרי.

This two-pronged attack is lethal to a wide range of bacteria,

ההתקפה הדו כיוונית קטלנית למגוון רחב של בקטריות,

whether in petri-dishes, our bodies, or elsewhere.

בין אם בצלחת פטרי, בגוף שלנו, או במקום אחר.

It’s not, however, harmful to our own cells,

עם זאת, זה לא מזיק לתאים שלנו,

because those don’t have cell walls.

בגלל שלהם אין קירות תא.

For a decade or so after Fleming’s discovery,

במשך עשור אחרי הגילוי של פלמינג,

penicillin remained a laboratory curiosity.

פניצילין נשאר משהו מעניין במעבדה.

But during World War II,

אבל במהלך מלחמת העולם השניה,

researchers figured out how to isolate the active compound

חוקרים הבינו איך לבודד את הרכיב הפעיל

and grow the mold in larger quantities.

ולגדל עובש בכמויות גדולות יותר.

They then went on to win the Nobel Prize for their work.

הם יצאו אז לזכות בפרס הנובל על עבודתם.

צוותים באוקספורד ומספר חברות אמריקאיות המשיכו את הפיתוח,

Teams at Oxford and several American drug companies continued development,

and within a few years it was commercially available.

ותוך כמה שנים הוא היה זמין מסחרית.

Penicillin and similar compounds quickly transformed the treatment of infections.

פניצילין ותרכובות דומות שינו במהירות את הטיפולים בזיהומים.

For the time being,

בינתיים,

they remain some of the most important, life-saving antibiotics used in medicine.

הם נשארים כמה מהאנטיביוטיקות הכי חשובות, ומצילות החיים בשימוש ברפואה.

However, the more we use any antibiotic, the more bacteria evolve resistance to it.

עם זאת, ככל שאנחנו משתמשים יותר באנטיביוטיקה, הבקטריות מפתחות עמידות אליה.

In the case of penicillin,

במקרה של פניצילין,

some bacteria produce compounds that can break down the key structure

כמה בקטריות מייצרות תרכובות שיכולות לפרק את המבנה העיקרי

that interferes with cell wall synthesis.

שמפריע לסינטזת קירות התא.

כששימוש באנטיביוטיקה גבר,

As antibiotic use has increased,

more and more bacteria have evolved this defense,

יותר ויותר בקטריות פתחו את ההגנה הזו,

making these antibiotics ineffective

מה שהפך את האנטיביוטיקה הזו ללא יעילה

against a growing number of bacterial infections.

נגד מספר גדל של הדבקויות בקטריאליות.

This means it’s essential that doctors not overprescribe the drug.

זה אומר שזה חיוני שרופאים לא יתנו מרשמים מיותרים של התרופה.

Meanwhile, 5 to 15% of patients in developed countries

בינתיים, 5 עד 15% מהחולים במדינות מפותחות

self-identify as allergic to penicillin,

מזדהים כאלרגים לפניצילין,

making it the most commonly reported drug allergy.

מה שהופך אותה לאלרגית התרופות הנפוצה ביותר.

However, the vast majority— over 90%— of people

עם זאת, הרוב המוחלט - יותר מ 90% מהאנשים

who think they’re allergic to penicillin actually are not.

שחושבים שהם אלרגים לפניצילין למעשה לא.

Why the misperception?

למה התפישה המוטעית?

הרבה חולים קיבלו את תוית האלרגיה כילדים,

Many patients acquire the allergy label as children,

when a rash appears after they’re treated for an infection with penicillin

כשהפריחה הופיעה אחרי שהם טופלו בפניצילין

or closely related drugs.

או תרופה קרובה.

The rash is often blamed on penicillin,

הפריחה הרבה פעמים הואשמה בגלל פניצילין,

while the more likely culprit is the original infection,

בעוד הסיבה האפשרית יותר היא המחלה המקורית,

or a reaction between the infection and the antibiotic.

או תגובה בין המחלה והאנטיביוטיקה.

However, genuine penicillin allergies,

עם זאת, אלרגיה אמיתית לפניצילין,

where our immune systems mistake penicillin for an attacker,

בה מערכת החיסון חושבת בטעות שפניצילין הוא התוקף,

do occur rarely and can be very dangerous.

מתרחשת באופן נדיר ויכולה להיות מאוד מסוכנת.

So if you think you’re allergic but don’t know for sure,

אז אם אתם חושבים שאתם אלרגים אבל לא בטוחים,

your best bet is to visit an allergist.

הסיכוי הטוב ביותר שלכם הוא לבקר אלרגולוג.

They’ll complete an evaluation that’ll confirm

הם יבצעו הערכה שתאשר

whether or not you have the allergy.

אם יש לכם אלרגיה או לא.

Even if you do have a penicillin allergy,

אפילו אם יש לכם אלרגיה לפניצילין,

your immune cells that react to the drug may lose their ability to recognize it.

תאי החיסון שלכם שמגיבים לתרופה אולי יאבדו את היכולת שלכם להכיר אותה.

In fact, about 80% of people who are allergic to penicillin

למעשה, בערך 80% מהאנשים שאלרגים לפניצילין

outgrow their allergy within ten years.

גדלים לאבד את האלרגיה תוך עשר שנים.

This is great news for people who currently identify

אלה חדשות מעולות לאנשים שכרגע מזדהים

as allergic to penicillin;

עם אלרגיה לפניצילין;

the drug may one day save their lives, as it has done for so many others.

התרופה אולי יום אחד תציל את חייהם, כמו שעשתה עבור כל כך הרבה אחרים.