How does anesthesia work? - Steven Zheng

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

If you've had surgery,

אם היה לכם ניתוח,

you might remember starting to count backwards from ten,

אתם אולי זוכרים שהתחלתם לספור אחורה מעשר,

nine,

תשע,

eight,

שמונה,

and then waking up with the surgery already over before you even got to five.

ואז התעוררתם כשהניתוח כבר נגמר לפני שאפילו הגעתם לחמש.

And it might seem like you were asleep, but you weren't.

וזה אולי נראה כאילו ישנתם, אבל אתם לא.

You were under anesthesia,

הייתם תחת הרדמה,

which is much more complicated.

שהיא הרבה יותר מורכבת.

You were unconscious,

הייתם חסרי הכרה,

but you also couldn't move,

אבל גם לא יכולתם לזוז,

form memories,

ליצור זיכרונות,

or, hopefully, feel pain.

או בתקווה, להרגיש כאב.

Without being able to block all those processes at once,

בלי להיות מסוגלים לחסום את כל התהליכים האלה יחד,

many surgeries would be way too traumatic to perform.

הרבה ניתוחים היו הרבה יותר טראומטיים לביצוע.

Ancient medical texts from Egypt, Asia and the Middle East

טקסטים רפואיים עתיקים ממצריים, אסיה והמזרח התיכון

all describe early anesthetics

תיארו כולם הרדמה מוקדמת

containing things like opium poppy,

שמכילה דברים כמו אופיום מפרגים,

mandrake fruit,

פרי מנדרייק,

and alcohol.

ואלכוהול.

Today, anesthesiologists often combine

היום, מרדימים הרבה פעמים משלבים

regional, inhalational and intravenous agents

גורמים אזוריים, נשימתיים וורידיים

to get the right balance for a surgery.

כדי לקבל את האיזון לניתוח.

Regional anesthesia blocks pain signals from a specific part of the body

הרדמה אזורית חוסמת אותות כאב מחלק ספציפי בגוף

from getting to the brain.

מלהגיע למוח.

Pain and other messages travel through the nervous system as electrical impulses.

כאב ואותות אחרים שנעים דרך מערכת העצבים כאותות חשמליים.

Regional anesthetics work by setting up an electrical barricade.

הרדמה אזורית עובדת על ידי הרמת מחסום חשמלי.

They bind to the proteins in neurons' cell membranes

הם נקשרים אל החלבונים בממברנות תאי העצב

that let charged particles in and out,

שמאפשרים לחלקיקים טעונים להכנס ולצאת,

and lock out positively charged particles.

וחוסמים חלקיקים טעונים חיובית.

One compound that does this is cocaine,

רכיב אחד שעושה את זה הוא קוקאין,

whose painkilling effects were discovered by accident

שהשפעת חסימת הכאב שלו התגלתה בטעות

when an ophthalmology intern got some on his tongue.

כשסטודנט רפואת העיניים שם מעט על לשונו.

It's still occasionally used as an anesthetic,

זה עדיין מקושר לשימוש כהרדמה,

but many of the more common regional anesthetics

אבל להרבה מההרדמות המקומיות היותר נפוצות

have a similar chemical structure and work the same way.

יש מבנה כימי דומה והן עובדות באותה דרך.

But for major surgeries where you need to be unconscious,

אבל לניתוח גדול שם אתם צריכים להיות חסרי הכרה,

you'll want something that acts on the entire nervous system,

אתם תרצו משהו שפועל על כל מערכת העצבים,

including the brain.

כולל המוח.

That's what inhalational anesthetics do.

זה מה שהרדמה בשאיפה עושה.

In Western medicine, diethyl ether was the first common one.

ברפואה המערבית, דיאתיל אתר היה הראשון הנפוץ.

It was best known as a recreational drug

הוא היה ידוע יותר כסם רגיל

until doctors started to realize that people sometimes didn't notice

עד שרופאים התחילו להבין שאנשים לפעמים לא שמו לב

injuries they received under the influence.

לפצעים שקיבלו תחת השפעתו.

In the 1840s, they started sedating patients with ether

בשנות הארבעים של המאה ה 19, הם התחילו להרדים חולים עם אתר

during dental extractions and surgeries.

במהלך עקירת שיניים וניתוחים.

Nitrous oxide became popular in the decades that followed

חומצת ניטרוס הפכה לפופולרית בעשורים שלאחר מכן

and is still used today.

והיא עדיין משמשת היום,

although ether derivatives, like sevoflurane, are more common.

למרות שנגזרות אחרות, כמו סבופלואורנס, יותר נפוצות.

Inhalational anesthesia is usually supplemented with intravenous anesthesia,

הרדמה שאיפתית בדרך כלל באה יחד עם הרדמה תוך ורידית,

which was developed in the 1870s.

שפותחה בשנות ה 70 של המאה ה 19.

Common intravenous agents include sedatives, like propofol,

חומרים תוך ורידיים נפוצים כוללים מרדימים כמו פרופופול,

which induce unconsciousness,

שגורם חוסר הכרה,

and opioids, like fentanyl, which reduce pain.

ואופיודים, כמו פנטניל, שמפחית כאב.

These general anesthetics also seem to work

נראה שהמרדימים הכללים עובדים גם

by affecting electrical signals in the nervous system.

על ידי השפעה על אותות חשמליים במערכת העצבים.

Normally, the brain's electrical signals are a chaotic chorus

באופן נורמלי, האותות החשמליים של המוח הם מקהלה כאוטית

as different parts of the brain communicate with each other.

כשחלקים שונים של המוח מתקשרים אחד עם השני.

That connectivity keeps you awake and aware.

הקישוריות הזו שומרת עליכם ערים ומודעים.

But as someone becomes anesthetized,

אבל כשמישהו מורדם,

those signals become calmer and more organized,

האותות האלו הופכים לרגועים יותר ומאורגנים יותר,

suggesting that different parts of the brain

מה שגורם לחלקים שונים של המוח

aren't talking to each other anymore.

לא לדבר יותר אחד עם השני.

There's a lot we still don't know about exactly how this happens.

יש עוד הרבה שאנחנו לא יודעים בדיוק איך זה קורה.

Several common anesthetics bind to the GABA-A receptor in the brain's neurons.

מספר הרדמות נפוצות נקשרות לקולטן GABA-A בניורונים של המוח.

They hold the gateway open,

הם מחזיקים את השער פתוח,

letting negatively charged particles flow into the cell.

ומאפשרים לחלקיקים טעונים שלילית לזרום לתוך התא.

Negative charge builds up and acts like a log jam,

חלקיקים טעונים שלילית מצטברים ופועלים כמו סכר,

keeping the neuron from transmitting electrical signals.

שומרים על ניורונים מלשדר אותות חשמליים.

The nervous system has lots of these gated channels,

למערכת העצבים יש הרבה ערוצי שערים כאלה,

controlling pathways for movement,

ששולטים בנתיבים לתנועה,

memory,

זיכרון,

and consciousness.

והכרה.

Most anesthetics probably act on more than one,

רוב ההרדמות כנראה פועלות על יותר מאחד,

and they don't act on just the nervous system.

והן לא פועלות רק על מערכת העצבים.

Many anesthetics also affect the heart,

הרבה הרדמות משפיעות גם על הלב,

lungs,

הריאות,

and other vital organs.

ואברים חיוניים אחרים.

Just like early anesthetics,

ממש כמו הרדמות מוקדמות,

which included familiar poisons like hemlock and aconite,

שכוללות רעלים מוכרים כמו רוש ואקוניטון,

modern drugs can have serious side effects.

לסמים מודרניים יכולות להיות השפעות לא רצויות רציניות.

So an anesthesiologist has to mix just the right balance of drugs

אז מרדים צריך לערבב בדיוק את האיזון המתאים של תרופות

to create all the features of anesthesia,

כדי ליצור את התכונות של ההרדמה,

while carefully monitoring the patient's vital signs,

בעודו מנטר בקפידה את הסימנים החיוניים של החולה,

and adjusting the drug mixture as needed.

ולכוונן את ערוב התרופות לפי הצורך.

Anesthesia is complicated,

הרדמה היא מורכבת,

but figuring out how to use it

אבל הבנה איך להשתמש בה

allowed for the development of new and better surgical techniques.

איפשרה את הפיתוח של שיטות ניתוח טובות וחדשות.

Surgeons could learn how to routinely and safely perform C-sections,

מנתחים יכולים ללמוד איך לבצע ניתוחים קיסריים באופן שוטף ובטוח,

reopen blocked arteries,

לפתוח מחדש עורקים חסומים,

replace damaged livers and kidneys,

להחליף כבדים וכליות פגומים,

and many other life-saving operations.

והרבה ניתוחים מצילי חיים אחרים.

And each year, new anesthesia techniques are developed

וכל שנה, שיטות הרדמה חדשות מפותחות

that will ensure more and more patients survive the trauma of surgery.

שיבטיחו שיותר ויותר חולים ישרדו את הטראומה של הניתוח.