The rise and fall of the Berlin Wall - Konrad H. Jarausch

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In the early hours of August 13, 1961,

בשעות המוקדמות של ה-13 באוגוסט, 1961,

East German construction workers flanked by soldiers and police

עובדי בנין ממזרח גרמניה מאוגפים על ידי חיילים ושוטרים

began tearing up streets and erecting barriers throughout the city of Berlin

החלו לפרק רחובות ולהרים מחסומים לרוחב העיר ברלין וסביבתה.

and its surroundings.

This night marked the beginning of one of history's most infamous dividing lines,

לילה זה ציין את תחילתו של אחד מקווי ההפרדה הידועים ביותר לשמצה:

the Berlin Wall.

חומת ברלין.

Construction on the wall continued for the next decade

העבודות על החומה המשיכו עד העשור הבא

as it cut through neighborhoods,

בעוד היא חתכה שכונות,

separated families,

הפרידה משפחות,

and divided not just Germany, but the world.

ופיצלה לא רק את גרמניה, אלא את העולם.

To understand how we got to this point,

כדי להבין איך הגענו לנקודה הזו,

we have to go back to World War II.

אנחנו צריכים לחזור למלחמת העולם השניה.

America, Britain, and France

אמריקה, בריטניה, וצרפת

joined forces with the Soviet Union against the Axis Powers.

איחדו כוחות עם ברית המועצות מול מדינות הציר.

After they defeated Nazi Germany,

אחרי שהביסו את גרמניה הנאצית,

each of the victorious nations occupied part of the country.

כל אחת מהאומות המנצחות שלטה על חלק מהמדינה.

The division was meant to be temporary,

החלוקה היתה אמורה להיות זמנית,

but the former allies found themselves at odds

אבל בעלות הברית לשעבר מצאו את עצמן במחלוקת

over their visions for post-war Europe.

על החזון שלהן לאירופה של אחרי המלחמה.

While Western powers promoted liberal market economies,

בעוד המעצמות המערביות קידמו כלכלות שוק ליברליות,

the Soviet Union sought to surround itself with obedient Communist nations,

ברית המועצות רצתה להקיף את עצמה באומות קומוניסטיות צייתניות,

including a weakened Germany.

כולל גרמניה מוחלשת.

As their relations deteriorated,

כשהיחסים בינהן התדרדרו,

the Federal Republic of Germany was formed in the West

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה נוצרה במערב

while the Soviets established the German Democratic Republic in the East.

בעוד הסובייטים הקימו את הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית במזרח.

The Soviet satellite countries restricted Western trade and movement,

מדינות הלוויין הסובייטיות הגבילו מסחר עם המערב ונסיעות אליו,

so a virtually impassable border formed.

כך נוצר גבול בלתי עביר.

It became known as the Iron Curtain.

הוא היה ידוע כמסך הברזל.

In the former German capital of Berlin, things were particularly complicated.

בבירת גרמניה לשעבר, ברלין, המצב היה מורכב במיוחד.

Although the city lay fully within the East German territory of the GDR,

למרות שהעיר היתה לגמרי בתוך הטריטוריה המזרחית הגרמנית של GDR,

the post-war agreement gave the allies joint administration.

ההסכם של אחרי המלחמה העניק לבעלות הברית ניהול משותף.

So America, Britain, and France created a Democratic enclave

אז אמריקה, בריטניה וצרפת יצרו מובלעת דמוקרטית

in Berlin's western districts.

ברבעים המערביים של ברלין.

While East Germans were officially banned from leaving the country,

למרות שלמזרח גרמניים היה אסור לעזוב את המדינה,

in Berlin, it was simply a matter of walking,

בברלין, זה היה עניין פשוט של הליכה,

or riding a subway, streetcar or bus,

או נסיעה ברכבת התחתית, חשמלית או אוטובוס,

to the Western half,

לחלק המערבי,

then traveling on to West Germany or beyond.

ואז המשך נסיעה למערב גרמניה ומעבר.

This open border posed a problem for the East German leadership.

הגבול הפתוח הזה היווה בעיה למנהיגות המזרח גרמנית.

They had staked a claim to represent the Communist resistance against Hitler

הם טענו שהם מייצגים את ההתנגדות הקומוניסטית להיטלר

and portrayed Western Germany as a continuation of the Nazi regime.

והציגו את מערב גרמניה כהמשך השלטון הנאצי.

While the U.S. and its allies poured money into West Germany's reconstruction,

בעוד ארצות הברית ובעלות בריתה שפכו כסף לשיקום מערב גרמניה,

the Soviet Union extracted resources from the East as war reparations,

ברית המועצות הוציאה משאבים מהמזרח כפיצויי מלחמה,

making its planned economy even less competitive.

מה שהפך את הכלכלה המתוכננת שלה לעוד פחות אטרקטיבית.

Life in East Germany passed under the watchful eye of the Stasi,

החיים במזרח גרמניה התנהלו תחת עינה הפקוחה של השטאזי,

the secret police whose wiretaps and informants monitored citizens

המשטרה החשאית שהציתותים והמודיעים שלה ניטרו את האזרחים,

for any hint of disloyalty.

לכל סימן של חוסר נאמנות.

While there was free health care and education in the East,

בעוד שבמזרח היו שרותי חינוך ורפואה בחינם,

the West boasted higher salaries,

המערב התגאה במשכורות גבוהות יותר,

more consumer goods,

יותר מוצרי צריכה,

and greater personal freedom.

וחופש אישי גדול יותר.

By 1961, about 3.5 million people, nearly 20% of the East German population,

עד 1961, בערך 3.5 מיליון איש, בערך 20% מאוכלוסיית מזרח גרמניה,

had left, including many young professionals.

עזבו, כולל הרבה בעלי מקצוע צעירים.

To prevent further losses,

כדי למנוע הפסדים נוספים,

East Germany decided to close the border, and that's where the Berlin Wall came in.

במזרח גרמניה החליטו לסגור את הגבול, וכך נכנסה לתמונה חומת ברלין.

Extending for 43 kilometers through Berlin,

היא נפרשה לאורך 43 קילומטר דרך ברלין,

and a further 112 through East Germany,

ועוד 112 ק"מ דרך מזרח גרמניה,

the initial barrier consisted of barbed wire and mesh fencing.

המחסום הראשוני היה מורכב מחוטי תייל וגדרות.

Some Berliners escaped by jumping over the wire

כמה ברלינאים ברחו בקפיצה מעבר לגדר

or leaving from windows,

או יציאה מחלונות,

but as the wall expanded, this became more difficult.

אבל כשהחומה התרחבה, זה הפך לקשה בהרבה.

By 1965, 106 kilometers of 3.6-meter-high concrete barricades had been added

עד 1965, נוספו 106 קילומטר של מחסום בגובה 3.6 מטר מבטון

topped with a smooth pipe to prevent climbing.

עם צינור חלק למעלה כדי למנוע טיפוס.

Over the coming years, the barrier was strengthened with spike strips,

במשך השנים הבאות, המחסום חוזק ברצועות חודים,

guard dogs,

כלבי שמירה,

and even landmines,

ואפילו מוקשים,

along with 302 watchtowers and 20 bunkers.

יחד עם 302 מגדלי שמירה ו-20 בונקרים.

A parallel fence in the rear set off a 100-meter area called the death strip.

גדר מקבילה מאחור יצרה שטח של 100 מטר שנקרא רצועת המוות.

There, all buildings were demolished and the ground covered with sand

שם נהרסו כל הבניינים, והאדמה כוסתה בחול

to provide a clear line of sight for the hundreds of guards

כדי לספק קו ראיה פנוי למאות השומרים

ordered to shoot anyone attempting to cross.

שקיבלו הוראה לירות בכל מי שמנסה לחצות.

Nevertheless, nearly 5,000 people in total managed to flee East Germany

עם זאת, כמעט 5,000 איש בסך הכל הצליחו לברוח ממזרח גרמניה

between 1961 and 1989.

בין 1961 ל-1989.

Some were diplomats or athletes who defected while abroad,

כמה מהם היו דיפלומטים או אתלטים שערקו כששהו מחוץ למדינה,

but others were ordinary citizens who dug tunnels,

אבל אחרים היו אזרחים רגילים שחפרו מנהרות,

swam across canals,

שחו לרוחב תעלות,

flew hot air balloons,

טסו בבלונים פורחים,

or even crashed a stolen tank through the wall.

ואפילו התפרצו עם טנק גנוב דרך החומה.

Yet the risk was great.

ועדיין הסיכונים היו גדולים.

Over 138 people died while attempting escape.

מעל 138 איש מתו בעודם מנסים לברוח.

Some shot in full view of West Germans powerless to help them.

כמה נורו לעיניי מערב גרמנים שלא יכלו לעזור להם.

The wall stabilized East Germany's economy by preventing its work force from leaving,

החומה ייצבה את כלכלת מזרח גרמניה בכך שמנעה מכוח העבודה שלה לעזוב,

but tarnished its reputation,

אבל היא הכתימה את המוניטין שלה,

becoming a global symbol of Communist repression.

והפכה לסמל של הדיכוי הקומוניסטי.

As part of reconciliation with the East,

כחלק מהפיוס עם המזרח,

the Basic Treaty of 1972 recognized East Germany pragmatically

האמנה הבסיסית של 1972 הכירה פרגמטית במזרח גרמניה

while West Germany retained its hope for eventual reunification.

בעוד מערב גרמניה שמרה על התקווה לאיחוד לבסוף.

Although the Eastern regime gradually allowed family visits,

למרות ששלטון המזרח איפשר בהדרגה ביקורי משפחות,

it tried to discourage people from exercising these rights

הוא ניסה להניא אנשים ממימוש הזכויות האלה

with an arduous bureaucratic process and high fees.

בתהליך בירוקרטי מעייף ותעריפים גבוהים.

Nonetheless, it was still overwhelmed by applications.

עם זאת, הוא היה עמוס לעייפה בבקשות.

By the end of the 1980's,

עד סוף שנות השמונים,

the liberalization of other Eastern Bloc regimes

הליברליזציה של משטרים אחרים בגוש המזרחי

caused mass demonstrations for free travel and demands for democracy.

גרמה להפגנות מסיביות למעבר חופשי ולדרישה לדמוקרטיה.

On the evening of November 9, 1989,

בערב ה-9 בנובמבר 1989,

East Germany tried to defuse tension by making travel permits easier to obtain.

מזרח גרמניה ניסתה להפיג את המתח בכך שהפכה את אשרות המעבר לקלות יותר להשגה.

But the announcement brought thousands of East Berliners

אבל ההכרזה הביאה אלפי תושבי מזרח ברלין

to the border crossing points in the wall,

למעברי הגבול בחומה,

forcing the surprised guards to open the gates immediately.

וזה הכריח את השומרים המופתעים לפתוח את השערים מיידית.

Rejoicing crowds poured into West Berlin

קהלים שמחים זרמו למערב ברלין

as people from both sides danced atop the wall.

כשאנשים משני הצדדים רקדו על החומה.

And others began to demolish it with whatever tools they could find.

ואחרים החלו להרוס אותה עם כל כלי שהצליחו למצוא.

Although the border guards initially tried to maintain order,

למרות ששומרי הגבול ניסו לשמור תחילה על סדר,

it was soon clear that the years of division were at an end.

התבהר במהרה ששנות החלוקה הסתיימו.

After four decades, Germany was officially reunified in October 1990.

אחרי ארבעה עשורים, גרמניה אוחדה רשמית באוקטובר 1990.

And the Soviet Union fell soon after.

וברית המועצות נפלה במהרה לאחר מכן.

Today, parts of the wall still stand as a reminder

היום, חלקים מהחומה עדיין עומדים כתזכורת לכך

that any barriers we put up to impede freedom,

שכל מחסום שאנו מקימים כדי למנוע מאנשים חופש,

we can also break down.

אנחנו יכולים גם להרוס.