A brief history of plastic

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

Today, plastics are everywhere.

היום, פלסטיק נמצא בכל מקום.

All of this plastic originated from one small object—

כל הפלסטיק מקורו בעצם אחד קטן --

that isn’t even made of plastic.

שאפילו לא עשוי מפלסטיק.

For centuries, billiard balls were made of ivory from elephant tusks.

במשך מאות שנים, כדורי ביליארד היו עשויים שנהב מחטי פילים.

But when excessive hunting caused elephant populations to decline

אבל כשציד מוגזם גרם להתדלדלות באוכלוסיות הפילים

in the 19th century,

במאה ה 19,

billiard balls makers began to look for alternatives, offering huge rewards.

יצרני כדורי ביליארד החלו לחפש חלופות, והציעו פרסים גדולים.

So in 1863 an American named John Wesley Hyatt took up the challenge.

אז ב 1863 אמריקאי בשם ג’ון ווסלי האייט לקח על עצמו את האתגר.

Over the next five years, he invented a new material called celluloid,

במשך חמש השנים הבאות, הוא המציא חומר חדש שנקרא צלולואיד,

made from cellulose, a compound found in wood and straw.

שעשוי מצלולוז, תרכובת שנמצאת בעץ וקש.

Hyatt soon discovered celluloid couldn’t solve the billiard ball problem––

האייט גילה במהרה שצלולויד לא יכול לפתור את בעיית הביליארד --

the material wasn’t heavy enough and didn’t bounce quite right.

החומר לא היה כבד מספיק ולא קיפץ בצורה הנכונה.

But it could be tinted and patterned

אבל הוא היה יכול להצבע ולקבל צורות

to mimic more expensive materials like coral,

לחיקוי חומרים יותר יקרים כמו אלמוגים,

tortoiseshell, amber, and mother-of-pearl.

שריון צב, ענבר, ואם פנינה.

He had created what became known as the first plastic.

הוא יצר מה שהפך להיות הפלסטיק הראשון.

The word ‘plastic’ can describe any material made of polymers,

המילה ’פלסטיק, יכולה לתאר כל חומר שעשוי פולמרים,

which are just the large molecules consisting of the same repeating subunit.

שהם פשוט מולקולות גדולות שעשויות אותה יחידה חוזרת על עצמה.

This includes all human-made plastics,

זה כולל את כל הפלסטיקים מעשה ידי אדם,

as well as many of the materials found in living things.

כמו גם הרבה חומרים שנמצאים בדברים חיים.

But in general, when people refer to plastics,

אבל באופן כללי, כשאנשים מתייחסים לפלסטיק,

they’re referring to synthetic materials.

הם מתייחסים לחומרים סינטטיים.

The unifying feature of these is that they start out soft and malleable

התכונה המאחדת של אלה היא שהם מתחילים רכים וגמישים

and can be molded into a particular shape.

ואפשר לצקת אותם לצורות מסויימות.

Despite taking the prize as the first official plastic,

למרות שהוא לוקח את הפרס כפלסטיק הרשמי הראשון,

celluloid was highly flammable, which made production risky.

צלולואיד היה מאוד דליק, מה שהפך את היצור שלו למסוכן.

So inventors began to hunt for alternatives.

אז ממציאים החלו לצוד חלופות.

In 1907 a chemist combined phenol—

ב 1907 כימאי שילב פנול --

a waste product of coal tar—

תוצר לוואי של זפת פחם --

and formaldehyde, creating a hardy new polymer called bakelite.

ופורמלדהיד, ויצר פולימר חזק חדש שנקרא בקליט.

Bakelite was much less flammable than celluloid and the raw materials

בקליט היה פחות דליק מצלולואיד וחומרי הגלם

used to make it were more readily available.

ששימשו להכנתו היו זמינים יותר.

Bakelite was only the beginning.

בקליט היה רק ההתחלה.

In the 1920s, researchers first commercially developed polystyrene,

בשנות ה 20 של המאה ה 20, חוקרים פיתחו לראשונה באופן מסחרי פוליסטרין,

a spongy plastic used in insulation.

פלסטיק ספוגי ששימש לבידוד.

Soon after came polyvinyl chloride, or vinyl, which was flexible yet hardy.

במהרה אחריו הגיע פוליוויניל כלוריד, או ויניל, שהיה גמיש אבל עמיד.

Acrylics created transparent,

אקריליק יצר לוחות שקופים,

shatter-proof panels that mimicked glass.

עמידים לשבירה שחיקו זכוכית.

And in the 1930s nylon took centre stage—

ובשנות ה 30 של המאה ה 20 ניילון לקח את מרכז הבמה --

a polymer designed to mimic silk, but with many times its strength.

פולימר שתוכנן לחקות משי, אבל חזק בהרבה.

Starting in 1933, polyethylene became one of the most versatile plastics,

החל ב 1933, פוליאתילן הפך לאחד ממני הפלסטיק הכי רב גוניים,

still used today to make everything from grocery bags, to shampoo bottles,

ועדיין בשימוש היום כדי ליצור הכל משקיות קניות, לבקבוקי שמפו,

to bulletproof vests.

לווסטים עמידים לכדורים.

New manufacturing technologies accompanied this explosion of materials.

טכנולוגיות יצור חדשות בשילוב עם התפוצצות של חומרים.

The invention of a technique called injection-moulding

ההמצאה של שיטה שנקראה הזרקה לתבנית

made it possible to insert melted plastics into molds of any shape,

הפכה את זה לאפשרי להחדיר פלסטיק מותך לתבניות בכל צורה,

where they would rapidly harden.

שם הם מתקשים במהירות.

This created possibilities for products in new varieties and shapes—

זה יצר אפשרויות למוצרים במגוונים וצורות חדשים --

and a way to inexpensively and rapidly produce plastics at scale.

ודרך ליצר במהירות ובזול פלסטיק בקנה מידה גדול.

Scientists hoped this economical new material

מדענים קיוו שהחומר החדש והכלכלי הזה

would make items that once had been unaffordable accessible to more people.

יעשה פריטים שפעם היו לא כלכליים לזמינים ליותר אנשים.

Instead, plastics were pushed into service in World War Two.

במקום, פלסטיק נדחק לשרות במלחמת העולם השניה.

During the war, plastic production in the United States quadrupled.

במהלך המלחמה, יצור פלסטיק בארצות הברית גדל פי ארבעה.

חיילים חבשו בטנות קסדות מפלסטיק ומעילים חסיני מים מויניל.

Soldiers wore new plastic helmet liners and water-resistant vinyl raincoats.

Pilots sat in cockpits made of plexiglass, a shatterproof plastic,

טייסים ישבו בקוקפיט שעשוי מפלקסיגלאס, פלסטיק עמיד לניפוץ,

and relied on parachutes made of resilient nylon.

והסתמכו על מצנחים שעשויים מניילון עמיד.

Afterwards, plastic manufacturing companies

אחרי זה, חברות יצור פלסטיק

that had sprung up during wartime turned their attention to consumer products.

שצצו במהלך המלחמה הפנו את תשומת הלב שלהם ליצור מוצרים צרכניים.

Plastics began to replace other materials like wood, glass, and fabric

פלסטיק החל להחליף חומרים אחרים כמו עץ, זכוכית ובדים

in furniture, clothing, shoes, televisions, and radios.

ברהיטים, ביגוד, נעלים, טלוויזיות ורדיו.

Versatile plastics opened up possibilities for packaging—

פלסטיקים מגוונים פתחו אפשרויות לאריזה --

mainly designed to keep food and other products fresh for longer.

בעיקר תוכננו לשמור על אוכל ומוצרים אחרים טריים לזמן רב יותר.

Suddenly, there were plastic garbage bags, stretchy plastic wrap,

פתאום, היו שקיות זבל מפלסטיק, עטיפות פלסטיק נמתחות,

squeezable plastic bottles, takeaway cartons,

בקבוקי פלסטיק מעיכים, מיכליי טייק אווי,

and plastic containers for fruit, vegetables, and meat.

ומיכליי פלסטיק לפירות, ירקות ובשר.

Within just a few decades, this multifaceted material

תוך כמה עשורים בלבד, החומר הרב גוני הזה

ushered in what became known as the “plastics century.”

הביא מה שהפך להקרא "מאת הפלסטיק."

While the plastics century brought convenience and cost-effectiveness,

בעוד מאת הפלסטיק הביאה נוחות ומחירים נוחים,

it also created staggering environmental problems.

היא גם יצרה בעיות סביבתיות עצומות.

Many plastics are made of nonrenewable resources.

הרבה סוגי פלסטיק עשויים ממקורות לא ברי קיימא.

And plastic packaging was designed to be single-use,

ואריזות פלסטיק תוכננו לשימוש בודד,

but some plastics take centuries to decompose,

אבל לחלק מסוגי הפלסטיק לוקח מאות שנים להתפרק,

creating a huge build up of waste.

מה שיוצר הצטברות עצומה של פסולת.

This century we’ll have to concentrate our innovations on addressing those problems—

במאה הזו נצטרך להתרכז בהמצאות שיטפלו בבעיה --

by reducing plastic use, developing biodegradable plastics,

על ידי הפחתת שימוש בפלסטיק, פיתוח פלסטיק ביולוגי מתפרק,

and finding new ways to recycle existing plastic.

ומציאת דרכים חדשות למחזר פלסטיק קיים.