Mental Health for All by Involving All | Vikram Patel | TED Talks

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Ido Dekkers

I want you to imagine this for a moment.

דמיינו לעצמכם לרגע את זה:

Two men, Rahul and Rajiv,

שני גברים, רהול ורג'יב,

living in the same neighborhood,

שניהם חיים באותה השכונה,

from the same educational background, similar occupation,

לשניהם אותה השכלה, מקצוע דומה,

and they both turn up at their local accident emergency

ושניהם מופיעים בחדר המיון

complaining of acute chest pain.

ומתלוננים על כאב חריף בחזה.

Rahul is offered a cardiac procedure,

לרהול מציעים נוהל טיפול לב,

but Rajiv is sent home.

אך את רג'יב שולחים הביתה.

What might explain the difference in the experience

מה עשוי להסביר את ההבדל בחוויה

of these two nearly identical men?

של שני הגברים הכמעט-זהים האלה?

Rajiv suffers from a mental illness.

רג'יב סובל ממחלת נפש.

The difference in the quality of medical care

ההבדל באיכות הטיפול הרפואי

received by people with mental illness is one of the reasons

שמקבלים חולי-נפש הוא אחת הסיבות

why they live shorter lives

לכך שחייהם קצרים יותר

than people without mental illness.

מאנשים ללא מחלות נפש.

Even in the best-resourced countries in the world,

אפילו בארצות הכי עשירות במשאבים בעולם,

this life expectancy gap is as much as 20 years.

הפער בתוחלת החיים הוא 20 שנה.

In the developing countries of the world, this gap

בארצות המתפתחות בעולם, הפער הזה

is even larger.

אפילו גדול יותר.

But of course, mental illnesses can kill in more direct ways

אך כמובן שמחלות נפש יכולות להרוג גם בצורות ישירות יותר.

as well. The most obvious example is suicide.

הדוגמה הברורה ביותר היא התאבדות.

It might surprise some of you here, as it did me,

חלקכם אולי יופתעו, כמוני,

when I discovered that suicide is at the top of the list

כשגיליתי שהתאבדות נמצאת בראש הרשימה

of the leading causes of death in young people

של גורמי המוות אצל צעירים

in all countries in the world,

בכל הארצות בעולם,

including the poorest countries of the world.

כולל העניות ביותר.

But beyond the impact of a health condition

אך מעבר להשפעה של המצב הבריאותי

on life expectancy, we're also concerned

על תוחלת החיים, מעניינת אותנו

about the quality of life lived.

גם איכות החיים.

Now, in order for us to examine the overall impact

וכדי לבחון את ההשפעה הכוללת

of a health condition both on life expectancy

של המצב הבריאותי הן על תוחלת החיים

as well as on the quality of life lived, we need to use

והן על איכות החיים, עלינו להשתמש

a metric called the DALY,

בשיטת מדידה בשם שחמ"ן,

which stands for a Disability-Adjusted Life Year.

או שנת חיים מותאמת-נכות.

Now when we do that, we discover some startling things

וכשאנו עושים זאת, אנו מגלים כמה דברים מבהילים

about mental illness from a global perspective.

לגבי מחלות נפש בהיבט הגלובלי.

We discover that, for example, mental illnesses are

אנו מגלים למשל, שמחלות הנפש

amongst the leading causes of disability around the world.

הן מהגורמים המובילים לנכות בכל העולם.

Depression, for example, is the third-leading cause

דכאון, למשל, הוא הגורם השלישי במעלה

of disability, alongside conditions such as

לנכות, לצד מחלות כמו

diarrhea and pneumonia in children.

שלשול ודלקת-ריאות אצל ילדים.

When you put all the mental illnesses together,

כל מחלות הנפש יחד

they account for roughly 15 percent

אחראיות בקושי ל-15 אחוזים

of the total global burden of disease.

מסך-כל נטל המחלות הגלובלי.

Indeed, mental illnesses are also very damaging

נכון שמחלות הנפש פוגעות מאד

to people's lives, but beyond just the burden of disease,

בחיי האנשים, אך מעבר לנטל המחלות בלבד,

let us consider the absolute numbers.

הבה נתבונן במספרים המוחלטים.

The World Health Organization estimates

ארגון הבריאות העולמי מעריך

that there are nearly four to five hundred million people

שקרוב ל-400 או 500 מליוני בני-אדם

living on our tiny planet

שחיים בעולמנו הקטנטן

who are affected by a mental illness.

מושפעים ממחלות נפש.

Now some of you here

חלק מכם

look a bit astonished by that number,

נראה מעט המום לנוכח המספר הזה,

but consider for a moment the incredible diversity

אך חישבו רגע על המגוון המדהים

of mental illnesses, from autism and intellectual disability

של מחלות הנפש, מאוטיזם ונכות שכלית

in childhood, through to depression and anxiety,

בילדות, דרך דכאון וחרדה,

substance misuse and psychosis in adulthood,

שימוש בסמים ופסיכוזה בבגרות,

all the way through to dementia in old age,

ועד שיטיון לעת זקנה,

and I'm pretty sure that each and every one us

ואני בטוח למדי שכל אחד ואחד

present here today can think of at least one person,

מהנוכחים כאן יכול לחשוב לפחות על אדם אחד,

at least one person, who's affected by mental illness

לפחות אדם אחד, שנפגע ממחלת נפש

in our most intimate social networks.

ברשתות החברתיות האינטימיות ביותר שלנו.

I see some nodding heads there.

אני רואה כמה ראשים מהנהנים.

But beyond the staggering numbers,

אך מעבר למספרים המזעזעים,

what's truly important from a global health point of view,

מה שבאמת חשוב מן ההיבט הבריאותי הגלובלי,

what's truly worrying from a global health point of view,

מה שבאמת מדאיג מן ההיבט הבריאותי הגלובלי,

is that the vast majority of these affected individuals

הוא שרוב עצום של פגועי נפש אלה

do not receive the care

לא זוכה לטיפול

that we know can transform their lives, and remember,

שכיום ידוע לנו שהוא עשוי לשנות את חייהם, וזיכרו,

we do have robust evidence that a range of interventions,

יש לנו עדות מוצקה לכך שקשת של סוגי התערבות,

medicines, psychological interventions,

תרופות, התערבות פסיכולוגית

and social interventions, can make a vast difference.

והתערבות חברתית, יכולה לחולל שינוי עצום.

And yet, even in the best-resourced countries,

ועדיין, אפילו בארצות הכי מבוססות,

for example here in Europe, roughly 50 percent

למשל כאן, באירופה, בערך 50 אחוזים

of affected people don't receive these interventions.

מפגועי הנפש אינם זוכים להתערבויות האלה.

In the sorts of countries I work in,

בארצות מהסוג שבהן אני עובד,

that so-called treatment gap

מה שמכונה "פער הטיפול"

approaches an astonishing 90 percent.

מגיע לשיעור מדהים של 90 אחוזים.

It isn't surprising, then, that if you should speak

לכן אין פלא, שאם תשוחחו

to anyone affected by a mental illness,

עם פגוע-נפש,

the chances are that you will hear stories

הסיכויים הם שתשמעו סיפורים

of hidden suffering, shame and discrimination

על סבל, בושה ואפליה מודחקים

in nearly every sector of their lives.

כמעט בכל תחום בחייהם.

But perhaps most heartbreaking of all

אך מה שאולי הכי שובר את הלב

are the stories of the abuse

הם הסיפורים על ההשפלה,

of even the most basic human rights,

על ביזוי זכויות האדם הבסיסיות ביותר,

such as the young woman shown in this image here

כמו הצעירה שנראית כאן בתמונה

that are played out every day,

שסובלים מכך מידי יום ביומו,

sadly, even in the very institutions that were built to care

למרבה הצער, אפילו באותם מוסדות שהוקמו כדי לטפל

for people with mental illnesses, the mental hospitals.

בחולי נפש: בתי החולים לחולי נפש.

It's this injustice that has really driven my mission

חוסר הצדק הזה הוא זה שדוחף אותי

to try to do a little bit to transform the lives

לעשות מעט יותר כדי לשנות את חייהם

of people affected by mental illness, and a particularly

של פגועי הנפש, ופעולה קריטית מסוימת

critical action that I focused on is to bridge the gulf

בה אני מתמקד היא לגשר על הפער

between the knowledge we have that can transform lives,

בין הידע שיש לנו ושיכול לשנות חיים,

the knowledge of effective treatments, and how we actually

הידע של הטיפולים היעילים, ואיך נוכל בפועל

use that knowledge in the everyday world.

להשתמש בידע זה בעולם האמיתי.

And an especially important challenge that I've had to face

ואתגר חשוב במיוחד שהיה עלי להתגבר עליו

is the great shortage of mental health professionals,

הוא המחסור הגדול באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש,

such as psychiatrists and psychologists,

כמו פסיכיאטרים ופסיכולוגים,

particularly in the developing world.

במיוחד בעולם המתפתח.

Now I trained in medicine in India, and after that

אני למדתי רפואה בהודו ואחר כך

I chose psychiatry as my specialty, much to the dismay

בחרתי להתמחות בפסיכיאטריה, למורת רוחם

of my mother and all my family members who

של אימי ושל כל בני משפחתי

kind of thought neurosurgery would be

שחשבו משום-מה שנוירו-כירורגיה היא

a more respectable option for their brilliant son.

בחירה מכובדת יותר עבור בנם המבריק.

Any case, I went on, I soldiered on with psychiatry,

בכל אופן, המשכתי בעוז עם הפסיכיאטריה,

and found myself training in Britain in some of

ומצאתי את עצמי לומד בבריטניה

the best hospitals in this country. I was very privileged.

בכמה מטובי בתי החולים בארץ. זכות גדולה.

I worked in a team of incredibly talented, compassionate,

עבדתי בצוות מוכשר להדהים, מלא להט,

but most importantly, highly trained, specialized

אך חשוב יותר, מיומן מאד ועתיר מומחיות

mental health professionals.

של מקצועני בריאות הנפש.

Soon after my training, I found myself working

מיד בתום לימודי, מצאתי עצמי עובד

first in Zimbabwe and then in India, and I was confronted

תחילה בזימבאבווה ואחר בהודו, ופגשתי

by an altogether new reality.

מציאות חדשה לגמרי.

This was a reality of a world in which there were almost no

מציאות של עולם שבו כמעט ואין בכלל

mental health professionals at all.

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.

In Zimbabwe, for example, there were just about

למשל, בזימבאבווה היו רק

a dozen psychiatrists, most of whom lived and worked

כתריסר פסיכיאטרים, ורובם חיו ועבדו

in Harare city, leaving only a couple

בעיר הבירה חררה, ועל שניים בלבד

to address the mental health care needs

נפלו כל צרכי הטיפול הבריאותי הנפשי

of nine million people living in the countryside.

של 9 מיליון האנשים שחיים בכפרים.

In India, I found the situation was not a lot better.

בהודו לא מצאתי מצב טוב בהרבה.

To give you a perspective, if I had to translate

כדי להמחיש לכם, אילו הייתי מסיק

the proportion of psychiatrists in the population

את היחס בין מספר הפסיכיאטרים לאוכלוסיה

that one might see in Britain to India,

שיש בריטניה, להודו,

one might expect roughly 150,000 psychiatrists in India.

הייתם מצפים למצוא כ-150,000 פסיכיאטרים בהודו.

In reality, take a guess.

נחשו מה המספר במציאות.

The actual number is about 3,000,

המספר בפועל הוא כ-3,000.

about two percent of that number.

כ-2 אחוזים.

It became quickly apparent to me that I couldn't follow

התברר לי במהרה שלא אוכל לנהוג

the sorts of mental health care models that I had been trained in,

לפי המודלים של הטיפול הנפשי בהם הוכשרתי,

one that relied heavily on specialized, expensive

שמסתמכים מאד על אנשי מקצוע מומחים ויקרים

mental health professionals to provide mental health care

שיספקו טיפול נפשי

in countries like India and Zimbabwe.

בארצות כגון הודו וזימבאבווה.

I had to think out of the box about some other model

היה עלי לחשוב מחוץ לריבוע על מודלים שונים

of care.

של טיפול.

It was then that I came across these books,

ואז נתקלתי בספרים האלה,

and in these books I discovered the idea of task shifting

ובהם גיליתי את הרעיון של העתקת מטלות

in global health.

בבריאות העולמית.

The idea is actually quite simple. The idea is,

הרעיון בעצם פשוט מאד. הרעיון אומר,

when you're short of specialized health care professionals,

שכשחסרים לך אנשי מקצוע מומחים בתחום הבריאות,

use whoever is available in the community,

תשתמש במי שזמין לך בקהילה,

train them to provide a range of health care interventions,

תכשיר אותם לספק כל מיני התערבויות טיפוליות,

and in these books I read inspiring examples,

ומצאתי בספרים האלה דוגמאות רבות השראה,

for example of how ordinary people had been trained

למשל, איך אנשים רגילים הוכשרו

to deliver babies,

ליילד תינוקות,

diagnose and treat early pneumonia, to great effect.

לאבחן ולטפל בדלקת-ריאות מוקדמת בהצלחה רבה.

And it struck me that if you could train ordinary people

ועלה בדעתי שאם ניתן להכשיר אנשים רגילים

to deliver such complex health care interventions,

לבצע התערבויות בריאותיות מורכבות כאלה,

then perhaps they could also do the same

אולי זה אפשרי גם

with mental health care.

בתחום בריאות הנפש.

Well today, I'm very pleased to report to you

אז היום אני שמח לבשר לכם

that there have been many experiments in task shifting

שנערכו ניסויים רבים בהעתקת מטלות

in mental health care across the developing world

בתחום בריאות הנפש בעולם המתפתח

over the past decade, and I want to share with you

בעשור האחרון, וברצוני לשתף אתכם

the findings of three particular such experiments,

בממצאים של 3 ניסויים כאלה,

all three of which focused on depression,

שלושתם התמקדו בדכאון,

the most common of all mental illnesses.

מחלת הנפש הנפוצה ביותר.

In rural Uganda, Paul Bolton and his colleagues,

באוגנדה הכפרית, פול בולטון ועמיתיו,

using villagers, demonstrated that they could deliver

בעזרת הכפריים, הראו שביכולתם ליצור

interpersonal psychotherapy for depression

פסיכותרפיה בין-אישית לטיפול בדכאון

and, using a randomized control design,

ובאמצעות תכנון בקרה אקראית

showed that 90 percent of the people receiving

הראו ש-90 אחוז מאלה שקיבלו

this intervention recovered as compared

את ההתערבות הזו החלימו, לעומת

to roughly 40 percent in the comparison villages.

בקושי 40 אחוז בכפרי הבקרה.

Similarly, using a randomized control trial in rural Pakistan,

בדומה לכך, בניסוי בקרה אקראית בפקיסטן הכפרית,

Atif Rahman and his colleagues showed

אטיף רחמן ועמיתיו הראו

that lady health visitors, who are community maternal

שמבקרות רפואיות, שהן עובדות קהילה מיילדות

health workers in Pakistan's health care system,

במערכת הבריאות של פקיסטן,

could deliver cognitive behavior therapy for mothers

יכולות לספק טיפול התנהגותי קוגניטיבי לאמהות

who were depressed, again showing dramatic differences

שהיו בדכאון, ושוב הראו הבדלים דרמטיים

in the recovery rates. Roughly 75 percent of mothers

בשיעורי ההחלמה. כמעט 75 אחוז מהאמהות

recovered as compared to about 45 percent

החלימו בהשוואה לכ-45 אחוז

in the comparison villages.

בכפרי הבקרה.

And in my own trial in Goa, in India, we again showed

ובניסוי שלי בגואה, הודו, הוכחנו שוב

that lay counselors drawn from local communities

שיועצים הדיוטות שנלקחו מהקהילות המקומיות

could be trained to deliver psychosocial interventions

יכולים לעבור הכשרה ולספק התערבות פסיכולוגית

for depression, anxiety, leading to 70 percent

לדכאון וחרדה, ולהביא ל-70 אחוז

recovery rates as compared to 50 percent

החלמה, בהשוואה ל-50 אחוז

in the comparison primary health centers.

במרכזי הבריאות הראשיים ששימשו לצורך השוואה.

Now, if I had to draw together all these different

אז אם נצרף את כל הניסויים השונים

experiments in task shifting, and there have of course

בהעתקת מטלות, וכמובן

been many other examples, and try and identify

שיש עוד דוגמאות רבות, וננסה לזהות

what are the key lessons we can learn that makes

מהם הלקחים המרכזיים שניתן להפיק

for a successful task shifting operation,

לצורך העתקת מטלות מוצלחת,

I have coined this particular acronym, SUNDAR.

טבעתי עבור זה את ראשי-התיבות "סונדר".

What SUNDAR stands for, in Hindi, is "attractive."

"סונדר" בהינדי פירושו "מושך".

It seems to me that there are five key lessons

נראה לי שיש חמישה לקחים מרכזיים

that I've shown on this slide that are critically important

שאני מציג בשקופית זו, והם בעלי חשיבות מכרעת

for effective task shifting.

להעתקת מטלות יעילה.

The first is that we need to simplify the message

הראשון: עלינו לפשט את המסר שלנו,

that we're using, stripping away all the jargon

לסלק ממנו את כל העגה המקצועית

that medicine has invented around itself.

שהרפואה המציאה מסביב לנושא.

We need to unpack complex health care interventions

עלינו לפרק התערבויות רופאיות מורכבות

into smaller components that can be more easily

לרכיבים קטנים יותר שאותם קל יותר

transferred to less-trained individuals.

להעביר לאנשים בעלי הכשרה פחותה.

We need to deliver health care, not in large institutions,

עלינו לספק טיפול רפואי לא במוסדות גדולים,

but close to people's homes, and we need to deliver

אלא קרוב לבתי האנשים, ועלינו לספק

health care using whoever is available and affordable

טיפול רפואי באמצעות כל מי שזמין וזול

in our local communities.

בקהילות המקומיות שלנו.

And importantly, we need to reallocate the few specialists

וחשוב מאד, עלינו לשנות את הקצאת המומחים המעטים

who are available to perform roles

שזמינים לנו למילוי תפקידים

such as capacity-building and supervision.

כגון בניית-יכולת ופיקוח.

Now for me, task shifting is an idea

מבחינתי, העתקת מטלות היא רעיון

with truly global significance,

בעל משמעות גלובלית אמיתית,

because even though it has arisen out of the

כי גם אם זה נבע

situation of the lack of resources that you find

מהעדר המשאבים, שמוצאים

in developing countries, I think it has a lot of significance

בארצות המתפתחות, לדעתי יש לזה משמעות רבה

for better-resourced countries as well. Why is that?

גם בארצות מרובות משאבים. ומדוע?

Well, in part, because health care in the developed world,

חלקית, כי הטיפול הרפואי בעולם המפותח,

the health care costs in the [developed] world,

עלויות הטיפול הרפואי בעולם המפותח,

are rapidly spiraling out of control, and a huge chunk

יוצאות במהירות מכלל שליטה, ונתח עצום

of those costs are human resource costs.

מהעלויות האלה הן עלויות משאבי אנוש.

But equally important is because health care has become

אבל לא פחות חשוב זה שכיוון שהטיפול הרפואי הפך

so incredibly professionalized that it's become very remote

לכל כך מקצועי, שהוא הפך לפחות נגיש

and removed from local communities.

ואיננו בנמצא לאוכלוסיה המקומית.

For me, what's truly sundar about the idea of task shifting,

בשבילי, הערך המוסף ברעיון של העתקת מטלות,

though, isn't that it simply makes health care

שבנוסף לכך שהוא הופך את הטיפול הרפואי

more accessible and affordable but that

לזמין ונגיש מבחינה כלכלית הוא גם

it is also fundamentally empowering.

בבסיס שלו גורם להעצמה.

It empowers ordinary people to be more effective

הוא גורם להעצמה של האנשים הפשוטים וגורם להם להיות אפקטיביים יותר

in caring for the health of others in their community,

בטיפול הרפואי של אחרים בתוך הקהילה שלהם,

and in doing so, to become better guardians

ועל ידי כך, גורם להם לשמור טוב יותר

of their own health. Indeed, for me, task shifting

על בריאותם שלהם. בשבילי, העתקת מטלות

is the ultimate example of the democratization

היא הדוגמא האולטימטיבית לדמוקרטיזציה של

of medical knowledge, and therefore, medical power.

הידע הרפואי, ומכאן, של הכח הרפואי.

Just over 30 years ago, the nations of the world assembled

לפני קצת יותר מ-30 שנה, מדינות העולם התכנסו

at Alma-Ata and made this iconic declaration.

בעלמה-אטה ויצאו בהכרזה האיקונית הזאת.

Well, I think all of you can guess

אני חושב שאתם יכולים לנחש

that 12 years on, we're still nowhere near that goal.

ש-12 שנים לאחר תאריך היעד, אנחנו לא קרובים אפילו למטרה.

Still, today, armed with that knowledge

ועדיין, היום, חמושים בידע הזה

that ordinary people in the community

שאנשים רגילים בתוך הקהילה

can be trained and, with sufficient supervision and support,

יכולים להיות מאומנים, ועם השגחה ותמיכה מתאימה,

can deliver a range of health care interventions effectively,

יכולים לספק טווח רחב של טיפולים רפואיים בצורה יעילה,

perhaps that promise is within reach now.

אולי ההבטחה היא בטווח השגתינו כעת.

Indeed, to implement the slogan of Health for All,

על מנת להטמיע וליישם את הסלוגן של "בריאות לכל",

we will need to involve all

נצטרך כולנו להתערב

in that particular journey,

במסע הספציפי הזה,

and in the case of mental health, in particular we would

ובמקרה של מחלות נפש בפרט, נצטרך

need to involve people who are affected by mental illness

לערב אנשים שמושפעים ממחלות נפש

and their caregivers.

והמטפלים שלהם.

It is for this reason that, some years ago,

בגלל הסיבה הזאת, לפני כמה שנים,

the Movement for Global Mental Health was founded

התנועה הגלובלית לבריאות הנפש הוקמה

as a sort of a virtual platform upon which professionals

כסוג של פלטפורמה שבעזרתה אנשי מקצוע

like myself and people affected by mental illness

כמוני ואנשים שנפגעו ממחלות נפש

could stand together, shoulder-to-shoulder,

יוכלו לעמוד יחדיו, כתף אל כתף,

and advocate for the rights of people with mental illness

ולעמוד על זכותם של אנשים בעלי מחלות נפש

to receive the care that we know can transform their lives,

לקבל את הטיפול הרפואי שאנו יודעים שיכול לשנות את חייהם,

and to live a life with dignity.

ולחיות את חייהם בכבוד.

And in closing, when you have a moment of peace or quiet

לסיכום, כאשר יש לכם רגע של שקט

in these very busy few days or perhaps afterwards,

בימים העמוסים הללו ואולי לאחריהם,

spare a thought for that person you thought about

הקדישו מחשבה לאיש שעליו חשבתם

who has a mental illness, or persons that you thought about

שיש לו מחלת נפש, או לאנשים שחשבתם אותם

who have mental illness,

לחולי נפש,

and dare to care for them. Thank you. (Applause)

והעיזו להראות אכפתיות לגביהם. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)