Mike deGruy: Hooked by an octopus

מתרגם: eviatar edlerman מבקר: Ido Dekkers

I first became fascinated with octopus at an early age.

התחלתי להתעניין בתמנונים בגיל צעיר

I grew up in Mobile, Alabama --

גדלתי במוביל, אלבמה.

somebody's got to be from Mobile, right? --

מישהו חייב להיות ממוביל, נכון.

and Mobile sits at the confluence of five rivers,

ומוביל יושבת על נקודת חיבור של חמישה נהרות

forming this beautiful delta.

שיוצרים דלתא מדהימה.

And the delta has alligators crawling

ובדלתא הזו זוחלים תנינים

in and out of rivers filled with fish

פנימה והחוצה מהנהרות שמלאים בדגים

and cypress trees dripping with snakes,

ועצי ברוש מלאים בנחשים

birds of every flavor.

ציפורים מכל סוג.

It's an absolute magical wonderland to live in --

זאת ממש ארץ פלאית לחיות בה

if you're a kid interested in animals, to grow up in.

אם אתה ילד שמתעניין בחיות לגדול בה,

And this delta water flows to Mobile Bay, and finally into the Gulf of Mexico.

והמים מהדלתא זורמים למפרץ מוביל ולבסוף לתוך מפרץ מקסיקו.

And I remember my first real contact with octopus

ואני זוכר את המפגש הראשון שלי עם תמנון

was probably at age five or six.

שאני בטח הייתי בן חמש או שש.

I was in the gulf, and I was swimming around and saw a little octopus on the bottom.

הייתי במפרץ, שוחה, וראיתי תמנון קטן על הקרקעית.

And I reached down and picked him up, and immediately

צללתי למטה ואספתי אותו, ומיד

became fascinated and impressed by its speed and its strength and agility.

הייתי מוקסם מהמהירות,כוח וזריזות שלו.

It was prying my fingers apart and moving to the back of my hand.

הוא הפריד את האצבעות שלי ונע לצד השני של היד שלי

It was all I could do to hold onto this amazing creature.

זה כל מה שיכולתי לעשות בכדי להחזיק את היצור המדהים הזה.

Then it sort of calmed down in the palms of my hands

ואז הוא נרגע בכף היד שלי

and started flashing colors,

והתחיל להחליף צבעים.

just pulsing all of these colors.

פשוט מחליף את כל הצבעים במהירות

And as I looked at it, it kind of tucked its arms under it,

ובזמן שאני מסתכל עליו, הוא פשוט תחב את הזרועות שלו מתחת לגוף

raised into a spherical shape

התרומם לצורה של ספרה

and turned chocolate brown with two white stripes.

ונבצע בצבע שוקולד עם שני פסים לבנים.

I'm going, "My gosh!" I had never seen anything like this in my life!

ואני אמרתי "אלוהים" מעולם לא ראיתי דבר כזה בחיי!

So I marveled for a moment, and then decided it was time to release him,

אז התפעלתי לרגע, ואז החלטתי שזה זמן לשחרר אותו,

so I put him down.

ושמתי אותו למטה

The octopus left my hands and then did the damnedest thing:

והתמנון עזב את הידיים שלי ואז עשה את הדבר המופלא ביותר

It landed on the bottom in the rubble

הוא נחת על הקרקעית

and -- fwoosh! -- vanished

ואז ---פווווש!--- נעלם!

right before my eyes.

ממש לנגד עיניי.

And I knew, right then, at age six,

וידעתי כבר אז, בגיל שש,

that is an animal that I want to learn more about. So I did.

שזאת חיה שאני רוצה ללמוד עליה יותר, וכך עשיתי.

And I went off to college and got a degree in marine zoology,

הלכתי לקולג ולמדתי זאולוגיה ימית.

and then moved to Hawaii and entered graduate school

ואז עברתי להוואי בכדי לעשות תואר שני

at the University of Hawaii.

באוניברסיטה של הוואי.

And while a student at Hawaii, I worked at the Waikiki Aquarium.

ובזמן שהייתי סטודנט בהוואי, עבדתי באקווריום של וקיקי

And the aquarium had a lot of big fish tanks

ובאקווריום היו הרבה מיכלים לדגים גדולים,

but not a lot of invertebrate displays,

אבל מעט מאד תצוגות של חסרי חוליות,

and being the spineless guy, I thought, well

ומכיוון שהייתי הבחור של חסרי החוליות חשבתי, טוב

I'll just go out in the field and collect these wonderful animals

אני פשוט אצא לשטח ואאסוף את החיות הנפלאות האלה

I had been learning about as a student

שעליהם למדתי בתור סטודנט

and bring them in, and I built these elaborate sets and put them on display.

ואביא אותם פנימה ואבנה תצוגות מרשימות.

Now, the fish in the tanks were gorgeous to look at,

עכשיו הדגים באקווריוםהיו מדהימים למראה,

but they didn't really interact with people.

אבל הדגים לא ממש תקשרו עם האנשים.

But the octopus did.

התמנונים כן.

If you walked up to an octopus tank,

אם התקרבת לאקווריום של תמנון,

especially early in the morning before anyone arrived,

בייחוד מוקדם בבוקר לפני שמישהו מגיע,

the octopus would rise up and look at you

התמנון היה מתרומם ומביט בך

and you're thinking, "Is that guy really looking at me? He is looking at me!"

ואתה חושב, "הבחור הזה באמת מסתכל עלי? הוא מסתכל עלי!"

And you walk up to the front of the tank. Then you realize

ואתה הולך לקדמת המיכל ואז אתה מבין

that these animals all have different personalities:

שלכל אחת מהחיות האלה יש אישיות שונה.

Some of them would hold their ground,

חלק מהם ישמרו על העמדה שלהם.

others would slink into the back of the tank and disappear in the rocks,

אחרים יברחו לחלק האחורי של המיכל ויתחבאו בין הסלעים.

and one in particular, this amazing animal ...

ואחד, מיוחד, יצור מדהים...

I went up to the front of the tank, and he's just staring at me,

התקרבתי לקדמת המיכל, והוא פשוט בהה בי.

and he had little horns come up above his eyes.

והיו לו קרנים קטנות מעל העיינים שלו.

So I went right up to the front of the tank --

אז התקרבתי לקדמת המיכל.

I was three or four inches from the front glass --

הייתי במרחק של שלוש או ארבע אינצים מהזכוכית

and the octopus was sitting on a perch, a little rock,

והתמנון היה יושב על סלע קטן

and he came off the rock and he also came down right to the front of the glass.

והוא היה יורד מהסלע וגם הוא היה מתקרב לזכוכית

So I was staring at this animal about six or seven inches away,

אז אני הייתי בוהה בחיה מקרוב,

and at that time I could actually focus that close;

ובזמן הזה עוד יכולתי ממש לראות מקרוב,

now as I look at my fuzzy fingers I realize those days are long gone.

ועכשיו אני מביט על האצבעות המעורפלות שלי ומבין שהימים האלה תמו.

Anyway, there we were, staring at each other,

בכל מקרה, הסתכלנו זה על זה,

and he reaches down and grabs an armful of gravel

והוא התכופף והרים חופן של חצץ

and releases it in the jet of water entering the tank

ושחרר את זה בסילון המים שנכנס למיכל

from the filtration system,

ממערכת הסינון,

and -- chk chk chk chk chk! -- this gravel hits the front of the glass and falls down.

ו "צאק צאק צאק צאק!" החצץ פוגע בקדמת הזכוכית ונופל.

He reaches up, takes another armful of gravel, releases it --

הוא מתכופף מרים חופן חצץ נוסף ומשחרר...

chk chk chk chk chk! -- same thing.

"צאאק צאק צאק צאק!"--- אותו דבר.

Then he lifts another arm and I lift an arm.

ואז הוא מרים יד. ואני גם מרים יד.

Then he lifts another arm and I lift another arm.

הוא מרים יד נוספת, ואני מרים יד נוספת.

And then I realize the octopus won the arms race,

ואז אני מבין שהתמנון זכה בתחרות הידים,

because I was out and he had six left. (Laughter)

בגלל שאני סיימתי ולו נשארו עוד שש.

But the only way I can describe what I was seeing that day

אבל הדרך היחידה שאני יכול לתאר את מה שראיתי באותו יום

was that this octopus was playing,

זה שהתמנון שיחק,

which is a pretty sophisticated behavior for a mere invertebrate.

וזאת התנהגות די מתוכחמת לחיה חסרת חוליות.

So, about three years into my degree,

אחרי שלוש שנים של לימודים

a funny thing happened on the way to the office,

דבר מצחיק קרה לי בדרך למשרד,

which actually changed the course of my life.

שלמעשה שינה את מסלול חיי.

A man came into the aquarium. It's a long story, but essentially

גבר נכנס לאקווריום. זה סיפור ארוך, אבל בעיקרון

he sent me and a couple of friends of mine to the South Pacific

הוא שלח אותי וכמה חברים שלי לדרום הפסיפיק

to collect animals for him,

לאסוף בשבילו חיות.

and as we left, he gave us two 16-millimeter movie cameras.

ולפני עזבנו הוא נתן לנו שתי מצלמות וידיאו 16 ממ

He said, "Make a movie about this expedition."

הוא אמר " תעשו סרט על המשלחת."

"OK, a couple of biologists making a movie --

...אוקי, קבוצה של ביולוגים שעושה סרט---

this'll be interesting,"

זה יהיה מעניין.

and off we went. And we did, we made a movie,

יצאנו לדרך, ועשינו סרט,

which had to be the worst movie ever made

שבמקרה היה הסרט הכי גרוע שאי פעם נוצר

in the history of movie making,

בהיסטוריה של עשיית סרטים.

but it was a blast. I had so much fun.

אבל זה היה ממש כיף, ממש נהנתי.

And I remember that proverbial light going off in my head,

ואני זוכר את הנורה הנדלקת מעל ראשי,

thinking, "Wait a minute.

חושב, "רגע.

Maybe I can do this all the time.

אולי אני יכול לעשות את זה כל הזמן.

Yeah, I'll be a filmmaker."

כן, אני אעשה סרטים."

So I literally came back from that job,

חזרתי מהעבודה הזאת,

quit school, hung my filmmaking shingle

עזבתי את בית ספר, תליתי את שלט עושה הסרטים שלי

and just never told anyone that I didn't know what I was doing.

ופשוט לא אמרתי לאף אחד שאני לא יודע מה אני עושה.

It's been a good ride.

זאת הייתה חוויה טובה.

And what I learned in school though was really beneficial.

ומה שלמדתי בבית הספר מאד עזר לי.

If you're a wildlife filmmaker

אם אתה רוצה להיות במאי של סרטי טבע

and you're going out into the field to film animals,

ואתה הולך להיות בשטח ולצלם חיות,

especially behavior,

ביחוד התנהגות של חיות,

it helps to have a fundamental background

זה עוזר אם יש לך רקע בסיסי

on who these animals are,

על החיות האלה,

how they work and, you know, a bit about their behaviors.

איך הן עובדות וקצת על איך שהן מתנהגות.

But where I really learned about octopus

אבל המקום שבו באמת למדתי על תמנונים

was in the field, as a filmmaker

היה בשטח כבמאי סרטים,

making films with them,

לעשות עליהם סרטים,

where you're allowed to spend large periods of time

במקום שבו מותר לך לבלות תקופה ארוכה

with the animals, seeing octopus being octopus

במחיצת החיות, לראות תמנונים שמתנהגים כמו תמנונים

in their ocean homes.

בסביבה הביתית שלהם.

I remember I took a trip to Australia,

אני זוכר שעשיתי טיול לאוסטרליה,

went to an island called One Tree Island.

והלכתי לאי שנקרא " אי של עץ אחד".

And apparently, evolution had occurred

ונראה שהאבולוציה התרחשה שם

at a pretty rapid rate on One Tree,

בקצב גבוה במיוחד ב" אי של עץ אחד"

between the time they named it and the time I arrived,

בין הזמן שבו נתנו לו שם והזמן שאני הגעתי

because I'm sure there were at least three trees

מכיוון שאני בטוח שיש שם לפחות שלושה עצים

on that island when we were there.

על האי בזמן שאני הייתי שם.

Anyway, one tree is situated right next to

בכל מקרה, "עץ אחד" נמצא ליד

a beautiful coral reef.

ריף אלמוגים מדהים.

In fact, there's a surge channel

למעשה, יש שם תעלת גאות

where the tide is moving back and forth, twice a day, pretty rapidly.

שבה הגאות מתקדמת קדימה אחורה, פעמים ביום, בצורה די מהירה

And there's a beautiful reef,

ויש שם ריף יפה

very complex reef, with lots of animals,

ריף מורכב מאד עם חיות רבות,

including a lot of octopus.

כולל הרבה מאד תמנונים.

And not uniquely

לא באופן חריג

but certainly, the octopus in Australia

אבל ללא ספק, התמנונים של אוסטרליה

are masters at camouflage.

הם אשפים בהסוואה.

As a matter of fact,

למעשה

there's one right there.

יש אחד ממש כאן

So our first challenge was to find these things,

אז האתגר הראשון שלנו היה למצוא אותם,

and that was a challenge, indeed.

וזה היה אתגר ללא ספק.

But the idea is, we were there for a month

אבל הרעיון היה כזה: היה לנו תקופה של חודש להעביר שם,

and I wanted to acclimate the animals to us

ורצינו להרגיל את החיות אלינו.

so that we could see behaviors without disturbing them.

כך שנוכל לראות את ההתנהגות שלהם, מבלי להפריע להם.

So the first week was pretty much spent

אז השבוע הראשון הוקדש בעיקרו

just getting as close as we could,

להתקרב ככל שניתן,

every day a little closer, a little closer, a little closer.

כל יום התקרבנו קצת יותר, קרוב יותר, קרוב יותר.

And you knew what the limit was: they would start getting twitchy

וידעת היכן עומד הגבול שבו הם מתחילים להתעצבן

and you'd back up, come back in a few hours.

והיית נסוג וחוזר אחרי כמה שעות,

And after the first week, they ignored us.

אחרי השבוע הראשון הם התעלמו מאיתנו.

It was like, "I don't know what that thing is, but he's no threat to me."

זה היה כמו, "אני לא יודע מה זה אבל הוא לא מאיים עלי."

So they went on about their business

אז הם המשיכו בעיניינים שלהם.

and from a foot away, we're watching mating

וממרחק של פחות ממטר, צפינו בהזדווגות

and courting and fighting

חיזור ומלחמות

and it is just an unbelievable experience.

וזאת היתה חוויה שלא תאמן.

And one of the most fantastic displays

ואחד התצוגות הכי מרשימות

that I remember, or at least visually,

שאני זוכר באופן חזותי

was a foraging behavior.

הייתה טכניקה ללכידת מזון.

And they had a lot of different techniques

והיו להם הרבה טכניקות שונות

that they would use for foraging,

שבעזרתן הם לכדו מזון.

but this particular one used vision.

אבל זאת באופן מיוחד דרשה חזון.

And they would see a coral head,

והם היו רואים ראש של אלמוג

maybe 10 feet away,

ממרחק של אולי 3 מטרים

and start moving over toward that coral head.

הם התחילו לזוז לכיוון האלמוג.

And I don't know whether they actually saw crab in it, or imagined that one might be,

ואני לא יודע אם הם ראו סרטן בפנים או שהם דמיינו שיש שם אחד,

but whatever the case, they would leap off the bottom

אבל בכל מקרה הם קפצו מהקרקעית

and go through the water and land right on top of this coral head,

ושחו לכיוון המים שמצאים ממש מעל האלמוג,

and then the web between the arms

ואז הרשת שנמצא בין הזרועות שלהם

would completely engulf the coral head,

בלעה לחלוטין את האלמוג

and they would fish out, swim for crabs.

והם דגו, ושחו לסרטנים.

And as soon as the crabs touched the arm, it was lights out.

וברגע שהסרטן נגע בזרועות, זה היה כיבוי אורות

And I always wondered what happened under that web.

ואני תמיד תהיתי מה קורה מתחת לרשת.

So we created a way to find out, (Laughter)

אז יצרנו דרך לברר את זה.

and I got my first look at that famous beak in action.

ואני השגתי את המבט הראשון שלי על המקור המפורסם בפעולה

It was fantastic.

זה היה מדהים.

If you're going to make a lot of films about a particular group of animals,

אם אתה הולך לעשות הרבה סרטים על קבוצה מסוימת של בעלי חיים.

you might as well pick one that's fairly common.

עדיף שתבחר חיה שהיא די נפוצה.

And octopus are, they live in all the oceans.

ותמנונים הם, הם חיים בכל האוקינוסים

They also live deep.

והם גם חיים במים העמוקים.

And I can't say octopus are responsible

ואני לא יכול לומר שתמנונים אחראים

for my really strong interest

לעניין החזק שיש לי

in getting in subs and going deep,

בלהכנס לתוך צוללות ולרדת למעמקים,

but whatever the case, I like that.

בכל מקרה אני אוהב את זה.

It's like nothing you've ever done.

זה לא דומה לשום דבר אחר.

If you ever really want to get away from it all

אם אתה באמת רוצה להתרחק מהכל

and see something that you have never seen,

ולראות משהו שמעולם לא ראית

and have an excellent chance of seeing something

ולהיות בעל סיכוי מצוין לראות משהו

no one has ever seen, get in a sub.

שאף אחד אחר לא ראה, תכנס לצוללת.

You climb in, seal the hatch, turn on a little oxygen,

את מטפס פנימה, אוטם את הפתח, מכניס קצת חמצן,

turn on the scrubber,

מפעיל את הסופח.

which removes the CO2 in the air you breathe, and they chuck you overboard.

שמסלק את הפחמן דו חמצני מהאוויר שאתה נושם, ןהם זורקים אותך מהסיפון.

Down you go. There's no connection to the surface

יורדים למטה. אין תקשורת לפני השטח

apart from a pretty funky radio.

חוץ מאשר רדיו מאד מיוחד.

And as you go down, the washing machine

ובזמן שאתה יורד למטה, מכונת הכביסה

at the surface calms down.

שמורגשת בפני המים נרגעת.

And it gets quiet.

וזה נעשה שקט.

And it starts getting really nice.

וזה נעשה נחמד מאד.

And as you go deeper, that lovely, blue water you were launched in

וככל שאתה מעמיק,המים הכחולים שלתוכם צללת

gives way to darker and darker blue.

נהפכים לכחול כהה וכהה יותר.

And finally, it's a rich lavender,

ולבסוף סגול עשיר

and after a couple of thousand feet, it's ink black.

אחרי כמה קילומטרים הכל חשוך

And now you've entered the realm

ואתה נכנס לעולם

of the mid-water community.

של קהילת איזור הביניים.

You could give an entire talk

אפשר לתת הרצאה שלמה

about the creatures that live in the mid-water.

על היצורים החיים באזור הביינים.

Suffice to say though, as far as I'm concerned,

מספיק להגיד, לפחות לדעתי,

without question, the most bizarre designs

שללא כל ספק, העיצובים המוזרים ביותר

and outrageous behaviors

והתנהגויות המדהימות ביותר

are in the animals that live in the mid-water community.

מופיעים בבעלי החיים שנמצאים באוכלוסית איזור הביניים.

But we're just going to zip right past this area,

אבל אנחנו הולכים לדלג על האזור הזה,

this area that includes about 95 percent

האזור הזה שמכיל 95%

of the living space on our planet

ממרחב המחייה על הפלנטה שלנו

and go to the mid-ocean ridge, which I think is even more extraordinary.

ונמשיך לרכס במרכז האוקינוס, שלדעתי הוא אפילו יותר מרשים.

The mid-ocean ridge is a huge mountain range,

רכס מרכז האוקיינוס הוא רכס הרים ענק

40,000 miles long, snaking around the entire globe.

40000 מייל לאורך, מתפתל לאורך כל כדה"א

And they're big mountains, thousands of feet tall,

ויש שם הרים גדולים , בגובה של אלפי מטרים,

some of which are tens of thousands of feet

חלקם בגובה של כמה עשרות אלפי מטרים

and bust through the surface,

והם פורצים החוצה מהמים

creating islands like Hawaii.

יוצרים איים כמו הוואי.

And the top of this mountain range

ובשיא הגובה של רכס הרים זה

is splitting apart, creating a rift valley.

הרכס מתפצל ויוצר עמק

And when you dive into that rift valley, that's where the action is

ושאתה צולל לתוך העמק הזה, שם כל האקשן

because literally thousands of active volcanoes

בגלל שלמעשה אלפי הרי געש פעילים

are going off at any point in time

מתפרצים בכל נקודה בזמן,

all along this 40,000 mile range.

לאורך הרכס

And as these tectonic plates are spreading apart,

ואלו הם למעשה הלוחות הטקטונים שמתרחקים זה מזה.

magma, lava is coming up and filling those gaps,

מגמה,לבה יוצאת וממלאת את החללים האלה.

and you're looking land -- new land --

ואתם מסתכלים על אדמה,אדמה חדשה

being created right before your eyes.

נוצרת ממש לנגד עיניכם.

And over the tops of them is 3,000 to 4,000 meters of water

ומעל לכל ההתרחשות הזאת יש שלושת אלפים או ארבעת אלפים מטרים של מים,

creating enormous pressure,

שיוצרים לחץ עצום,

forcing water down through the cracks toward the center of the earth,

דוחפים את המים לתוך הסדקים אל עבר מרכז כדור הארץ,

until it hits a magma chamber

עד שהמים פוגעים בחלל המכיל מגמה,

where it becomes superheated

שם הם מחוממים באופן קיצוני

and supersaturated with minerals,

ונעשים רווים במינרלים,

reverses its flow and starts shooting back to the surface

הופכים את כיוון הזרימה ומתחילים לצאת חזרה על עבר פני הים,

and is ejected out of the earth like a geyser at Yellowstone.

הם יוצאים מתוך הסדקים כמו גייזר בילוסטון

In fact, this whole area

למעשה כל האזור הזה

is like a Yellowstone National Park with all of the trimmings.

הוא כמו הפארק הלאומי ילוסטון עם כל התוספות.

And this vent fluid is about 600 or 700 degrees F.

החום בארובה הזאת הוא בערך 370 מעלות צלסיוס

The surrounding water is just a couple of degrees above freezing.

המים הסובבים אותה נמצאים ממש קצת מעל נקודת הקיפאון.

So it immediately cools,

כך שהסילון הנפלט מתקרר מהר,

and it can no longer hold in suspension

והוא לא מצליח להכיל

all of the material that it's dissolved,

את כל המינרלים שהוא ספג,

and it precipitates out, forming black smoke.

והמינרלים האלה נפלטים החוצה ויוצרים ענן שחור.

And it forms these towers, these chimneys

וזה מה שיוצר את המגדלים האלה, הארובות האלו

that are 10, 20, 30 feet tall.

שמגיעות לגובה של 3,7,10 מטרים.

And all along the sides of these chimneys

והצדדים של הארובות האלה

is shimmering with heat and loaded with life.

שופעות בחום ובחיים.

You've got black smokers going all over the place

יש לך עשן שחור בכל המקום

and chimneys that have tube worms

וארובות שגדלות סביבן תולעי צינור

that might be eight to 10 feet long.

שיכולות להגיע לאורך של 3 מטרים.

And out of the tops of these tube worms

ובחלק העליון של התולעים האלו

are these beautiful red plumes.

ישנה פריחה אדומה מדהימה.

And living amongst the tangle of tube worms

ובין הפלונטר של תולעי הצינור

is an entire community of animals:

ישנה מערכת שלמה של בעלי חיים,

shrimp, fish, lobsters, crab,

חסילונים,דגים,סרטנים,

clams and swarms of arthropods

צדפות ונחילים של פרוקי רגליים

that are playing that dangerous game

שמשחקים משחק מסוכן

between over here is scalding hot and freezing cold.

בין פה לפה זה חם בצורה קיצונית וקפוא.

And this whole ecosystem

וכל המערכת האקולוגית הזאת

wasn't even known about

לא היתה ידועה עד

until 33 years ago.

לפני 33 שנים.

And it completely threw science on its head.

וזה לגמרי שינה את המדע.

It made scientists rethink

זה גרם למדע לחשוב מחדש

where life on Earth might have actually begun.

על המקום שבו התחילו החיים על כדור הארץ

And before the discovery of these vents,

לפני שגילו את הארובות האלה,

all life on Earth, the key to life on Earth,

כל החיים על כדור הארץ, המרכיבים העיקריים שמקיימים חיים על כדור הארץ,

was believed to be the sun and photosynthesis.

היו השמש ופוטוסינתזה,

But down there, there is no sun,

אבל פה למטה אין שמש,

there is no photosynthesis;

אין פוטוסינתזה.

it's chemosynthetic environment down there driving it,

יש סביבה החיה על כימוסינתזה

and it's all so ephemeral.

והכל כל כך ארעי.

You might film this

אתם יכולים לצלם את

unbelievable hydrothermal vent,

הארובה המדהימה הזאת

which you think at the time has to be on another planet.

ואתם חושבים שאתם נמצאים בכוכב אחר.

It's amazing to think that this is actually on earth;

וזה מדהים לחשוב שזה למעשה כדור הארץ.

it looks like aliens in an alien environment.

זה נראה כמו סביבה חייזרית.

But you go back to the same vent eight years later

אבל אתם חוזרים לאותה ארובה שמונה שנים אח"כ,

and it can be completely dead.

והיא מתה לגמרי.

There's no hot water.

אין מים חמים.

All of the animals are gone, they're dead,

כל בעלי החיים נעלמו. הם מתים.

and the chimneys are still there

הארובות עדיין שם

creating a really nice ghost town,

יוצרים עיר רפאים יפה,

an eerie, spooky ghost town,

עיר רפאים מפחידה,

but essentially devoid of animals, of course.

ונטולת בעלי חיים כמובן.

But 10 miles down the ridge...

אבל כמה קילומטרים בהמשך הרכס....

pshhh! There's another volcano going.

פששש!! יש הר געש אחר שמתפרץ.

And there's a whole new hydrothermal vent community that has been formed.

ויש קהילה הידרוטרמית חדשה שנוצרת שם.

And this kind of life and death of hydrothermal vent communities

ותהליך כזה של חיים ומוות של קהילות סביב ארובות הידרוטרמיות

is going on every 30 or 40 years

מתרחש בכל 30 או 40 שנים

all along the ridge.

לאורך הרכס.

And that ephemeral nature

והטבע הארעי של

of the hydrothermal vent community

הקהילות האלו

isn't really different from some of the

לא כל כך שונה

areas that I've seen

מחלק מהמקומות

in 35 years of traveling around, making films.

שבהם טיילתי ב35 השנים האחרונות, בזמן שעשיתי סרטים.

Where you go and film a really nice sequence at a bay.

שאתה מצלם סרט ממש נחמד במפרץ

And you go back, and I'm at home,

ואתה חוזר הביתה. ואני בבית,

and I'm thinking, "Okay, what can I shoot ...

ואני חושב, "אוקי מה אני יכול לעשות

Ah! I know where I can shoot that.

אה, אני יודע איפה אני הולך לצלם את זה.

There's this beautiful bay, lots of soft corals and stomatopods."

יש מפרץ מדהים, הרבה אלמוגים רכים וחסרי חוליות."

And you show up, and it's dead.

ואתה מגיע לשם והמפרץ מת.

There's no coral, algae growing on it, and the water's pea soup.

אין אלמוגים,אצה גדלה על הכל והמים נראים כמו מרק אפונה.

You think, "Well, what happened?"

אתה חושב " איך זה קרה?"

And you turn around,

ואז אתה מסתובב,

and there's a hillside behind you with a neighborhood going in,

ועל הגבעה לידך נבנת שכונה,

and bulldozers are pushing piles of soil back and forth.

ובולדוזרים דוחפים ערמות של אדמה הלוך חזור.

And over here

ופה

there's a golf course going in.

יש מגרש גולף שנבנה.

And this is the tropics.

וזה אזור טרופי.

It's raining like crazy here.

גשום מאד כאן.

So this rainwater is flooding down the hillside,

אז מי הגשמים שוטפים את המדרונות של הגבעה,

carrying with it sediments from the construction site,

סוחפים איתם משקעים מאתר הבניה,

smothering the coral and killing it.

חונקים את האלמוגים והורגים אותם.

And fertilizers and pesticides

וחומרי דשן והדברה

are flowing into the bay from the golf course --

נכנסים לתוך המפרץ ממגרש הגולף.

the pesticides killing all the larvae and little animals,

חומרי ההדברה הורגים את כל החיות הקטנות

fertilizer creating this beautiful plankton bloom --

והדשנים גורמים לפריחה היפה הזאת של הפלנקטון

and there's your pea soup.

וככה מקבלים את מרק האפונה.

But, encouragingly, I've seen just the opposite.

אבל, באופן מעודד, ראיתי גם תהליכים הפוכים.

I've been to a place that was a pretty trashed bay.

הייתי במפרץ שנראה כמו מזבלה.

And I looked at it, just said, "Yuck,"

והסתכלתי עליו ואמרתי "יאק"

and go and work on the other side of the island.

והלכתי לעבוד בצד השני של האי.

Five years later, come back,

חמש שנים לאחר מכן, חזרתי,

and that same bay is now gorgeous. It's beautiful.

ואותו המפרץ נראה עכשיו נהדר. הוא יפהפה.

It's got living coral, fish all over the place,

פתאום יש בו אלמוגים, דגים בכל פינה,

crystal clear water, and you go, "How did that happen?"

מים צלולים, ואתה שואל "איך זה קרה?"

Well, how it happened is

טוב אז הסיבה שבגללה זה קרה

the local community galvanized.

זה שהקהילה המקומית התאחדה.

They recognized what was happening on the hillside and put a stop to it;

הם שמו לב למה שקורה על צידי הגבעה ועצרו את זה.

enacted laws and made permits required

יצרו חוקים ודרשו רשיונות

to do responsible construction

בכדי לבנות בצורה אחראית

and golf course maintenance

וליצור תחזוקה ראויה למסלול הגלוף

and stopped the sediments flowing into the bay,

ועצרו את הסחף מלזרום לתוך המפרץ,

and stopped the chemicals flowing into the bay,

ועצרו את הכימיקלים מלזרום לתוך המפרץ,

and the bay recovered.

והמפרץ השתקם.

The ocean has an amazing ability

לאוקינוס יש יכולת מופלאה

to recover, if we'll just leave it alone.

להתאושש אם רק נעזוב אותו בשקט.

I think Margaret Mead

אני חושב שמרגרט מיד

said it best.

אמרה את זה הכי טוב.

She said that a small group of thoughtful people

היא אמרה שקבוצה קטנה של אנשים רגישים

could change the world.

יכולה לשנות את העולם.

Indeed, it's the only thing that ever has.

ובאמת, זה הדבר היחידי שבאמת שינה.

And a small group of thoughtful people

קבוצה קטנה של אנשים רגישים

changed that bay.

שינתה את המפרץ.

I'm a big fan of grassroots organizations.

אני מעריץ גדול של ארגונים סביבתיים

I've been to a lot of lectures

הייתי בהרבה הרצאות

where, at the end of it, inevitably,

שבסופן באופן בלתי נמנע.

one of the first questions that comes up is,

אחת השאלות הראשונות שעולות היא

"But, but what can I do?

"אבל מה אני יכול לעשות?

I'm an individual. I'm one person.

אני רק בן אדם אחד.

And these problems are so large and global, and it's just overwhelming."

והבעיות האלה הן כל כך גדולות גלובליות, וזה פשוט יותר מידי"

Fair enough question.

שאלה הוגנת.

My answer to that is don't look

התשובה שלי לזה היא אל תסתכל על

at the big, overwhelming issues of the world.

הבעיות הגדולות של העולם.

Look in your own backyard.

תסתכל בחצר האחורית שלך.

Look in your heart, actually.

תסתכל לתוך הלב למעשה.

What do you really care about that isn't right where you live?

איזה נושא באמת חשוב לך שאינו מתנהל כהלכה בחיים שלך.

And fix it.

ותנסה לתקן אותו

Create a healing zone in your neighborhood

תנסה ליצור איזורי הבראה בשכונה שלך

and encourage others to do the same.

ותעודד אחרים לעשות דברים דומים.

And maybe these healing zones can sprinkle a map,

ואולי האיזורים האלה יכלים לצייר מפה

little dots on a map.

נקודות קטנות על המפה

And in fact, the way that we can communicate today --

ולמעשה, הדרך שבה אנחנו מתקשרים היום,

where Alaska is instantly knowing what's going on in China,

שאלסקה יודעת בזמן אמיתי מה קורה בסין,

and the Kiwis did this, and then over in England they tried to ...

והניוזילנדים לזה, ובאנגליה הם מנסים ל...

and everybody is talking to everyone else --

וכולם מדברים אחד עם השני

it's not isolated points on a map anymore,

זה לא נקודות בודדות על המפה,

it's a network we've created.

זאת רשת שאנחנו יצרנו.

And maybe these healing zones can start growing,

ואולי איזורי הריפוי האלו יתחילו לגדול,

and possibly even overlap, and good things can happen.

ואולי אפילו ליצור אזורי חפיפה, ודברים טובים יתחילו לקרות.

So that's how I answer that question.

אז ככה אני עונה על השאלה.

Look in your own backyard, in fact, look in the mirror.

הסתכלו בחצר האחורית שלכם, למעשה, הסתכלו במראה.

What can you do that is more responsible

מה אתם יכולים לעשות בצורה יותר אחראית

than what you're doing now?

מהדברים שאתם עושים עכשיו?

And do that, and spread the word.

ותעשו את הדבר הזה. תפיצו את השמועה.

The vent community animals

קהילת החיות מסביב לארובות

can't really do much

לא באמת יכולה לעשות משהו

about the life and death

בנוגע לחיים ולמוות

that's going on where they live, but up here we can.

שקורים במקום בו הם חיים, אבל כאן למעלה אנחנו יכולים.

In theory, we're thinking, rational human beings.

בתאוריה, אנחנו חושבים, בני אדם הגיוניים.

And we can make changes to our behavior

ואנחנו יכולים ליצור שינוי בהתנהגות שלנו

that will influence and affect the environment,

שישפיע על הסביבה,

like those people changed the health of that bay.

כמו האנשים ששינו את מצב המפרץ.

Now, Sylvia's TED Prize wish

המשאלה של סילביה זוכת פרס TED

was to beseech us to do anything we could,

הייתה להפציר בנו לעשות כל דבר שאנחנו יכולים.

everything we could,

כל דבר שאנחנו יכולים

to set aside not pin pricks,

להניח, לא דקירות סיכה,

but significant expanses

אלא לחלקים משמעותיים

of the ocean for preservation,

של האוקינוס לשימור,

"hope spots," she calls them.

"נקודות תקווה" היא קראה להן.

And I applaud that. I loudly applaud that.

ואני מעריך את זה. מאד מעריך את זה.

And it's my hope that some of these "hope spots"

והתקווה שלי היא שחלק מ"נקודות התקווה" האלה

can be in the deep ocean,

יהיו במעמקי האוקינוס,

an area that has historically

אזור שמבחינה היסטורית,

been seriously neglected, if not abused.

הוזנח בצורה רצינית אם לא לומר נוצל--

The term "deep six" comes to mind:

המונח הטמנה עמוקה עולה.

"If it's too big or too toxic for a landfill,

אם זה גדול מדי או רעיל מדי להטמנה באדמה

deep six it!"

זרוק את זה לים.

So, I hope that we can also keep

אז, אני מקווה שנוכל לשמור

some of these "hope spots" in the deep sea.

על חלק מנקודות התקווה האלה בים העמוק.

Now, I don't get a wish,

עכשיו, אני לא מקבל משאלה,

but I certainly can say

אבל אני בהחלט יכול לומר

that I will do anything I can

שאני אעשה כל דבר שאני יכול

to support Sylvia Earle's wish.

בכדי לתמוך במשאלה של סלביה ארלס.

And that I do.

ואת זה, אני עושה.

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה (מחיאות כפיים)