Norman Spack: How I help transgender teens become who they want to be

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

I want you all to think

אני רוצה שכולכם תחשבו

about the third word that was ever said about you --

על המילה השנייה שאי פעם נאמרה

עליכם,

or, if you were delivering,

או אם ילדתם,

about the person you were delivering.

על האדם שילדתם.

And you can all mouth it if you want or say it out loud.

ואתם יכולים להגיד את זה בשקט אם תרצו

או להגיד את זה בקול.

It was -- the first two were, "It's a ..."

זה היה, הראשונה הייתה, "זה..."

Audience: (Mixed reply) Girl. Boy.

(Laughter)

Well, it shows you that --

ובכן, זה מראה לכם

I also deal with issues where there's not certainty

שאני גם מטפל בנושאים בהם יש

חוסר ודאות אם זה בן או בת,

of whether it's a girl or a boy,

so the mixed answer was very appropriate.

אז התשובה המעורבת היתה מאוד מתאימה.

Of course, now the answer often comes not at birth but at the ultrasound,

כמובן, עכשיו התשובה מגיעה פעמים רבות

לא בלידה אלא באולטרסאונד,

unless the prospective parents choose to be surprised,

אלא אם ההורים המצפים בוחרים

להיות מופתעים כמו שכולנו היינו.

like we all were.

But I want you to think about what it is that leads to that statement

אבל אני רוצה שתחשבו על מה זה

שמוביל להצהרה הזו

on the third word,

במילה השנייה,

because the third word

מפני שהמילה השנייה

is a description of your sex.

היא תאור של המין שלכם,

ובזה אני מתכוון,

And by that I mean,

made by a description of your genitals.

שנעשתה לפי האבחנה של אברי המין שלכם.

Now, as a pediatric endocrinologist,

עכשיו, כאנדוקרינולוג ילדים,

I used to be very, very involved and still somewhat am, in cases

הייתי מאוד מאוד מעורב,

ועדין מעט מעורב,

במקרים בהם

in which there are mismatches in the externals

יש חוסר התאמה

בין החלקים החיצונים

or between the externals and the internals,

או בין החלקים החיצוניים והפנימיים,

and we literally have to figure out

ואנחנו מילולית צריכים להבין

what is the description of your sex.

מה התאור של המין שלכם.

But there is nothing that is definable at the time of birth

אבל אין משהו שבר הגדרה

בזמן הלידה

that would define you.

שיגדיר אתכם,

וכשאני מדבר על הגדרה,

And when I talk about definition,

אני מדבר על הנטיה המינית שלכם,

I'm talking about your sexual orientation.

We don't say, "It's a ... gay boy!"

אנחנו לא אומרים, "זה ילד הומו."

"A lesbian girl!"

"ילדה לסבית."

Those situations don't really define themselves

המצבים האלה בדרך כלל לא מגדירים את עצמם

more until the second decade of life.

עד העשור השני של החיים.

Nor do they define your gender,

והם גם לא מגדירים את המגדר שלכם,

which, as different from your anatomic sex,

שבשונה מהמין האנטומי שלכם,

describes your self-concept:

מתאר את הקונספט העצמי שלכם.

Do you see yourself as a male or female,

האם אתם רואים את עצמכם

כזכרים או נקבות

or somewhere in the spectrum in between?

או היכן שהוא על הספקטרום בינהם?

That sometimes shows up

זה לפעמים מופיע

in the first decade of life,

בעשור הראשון של החיים,

but it can be very confusing for parents,

אבל זה יכול להיות מאוד מבלבל להורים

because it is quite normative for children

מפני שזה די נורמטיבי

לילדים לשחק או להתנהג בדרך חוצת מגדרים,

to act in a cross-gender play and way,

and, in fact, there are studies that show

ושיש למעשה מחקרים שמראים

that even 80 percent of children who act in that fashion

שאפילו 80 אחוז מהילדים

שמתנהגים בדרך זו

will not persist in wanting to be the opposite gender

לא ימשיכו בלרצות להיות

במגדר הנגדי

at the time when puberty begins.

בזמן שההתבגרות תתחיל.

But, at the time that puberty begins --

אבל באותו זמן שההתבגרות מתחילה,

that means between about age 10 to 12 in girls, 12 to 14 in boys --

זה אומר בין גיל 10 ל 12 בבנות,

12 עד 14 בבנים,

with breast budding,

עם שדיים שיוצאים

or two to three times' increase in the gonads

או גדילה של פי שתיים או שלוש באשכים

in the case of genetic males,

אצל זכרים גנטית,

by that particular point,

בנקודה הספציפית הזו, הילד שאומר

the child who says they are in the absolute wrong body

שהם בגוף לא נכון לחלוטין

is almost certain to be transgender

הוא כמעט בוודאות יהיה טרנסג'נדר

and is extremely unlikely to change those feelings,

ויש סבירות מאוד נמוכה שישנה את הרגשות האלה,

no matter how anybody tries reparative therapy

לא משנה איך מנסים תרפיה מתקנת

or any other noxious things.

או כל סוג אחר של דברים מבחילים.

Now, this is relatively rare,

עכשיו זה מאוד נדיר,

so I had relatively little personal experience with this.

אז היה לי מעט מאוד נסיון אישי עם זה,

And my experience was more typical,

והנסיון שלי היה יותר טיפוסי

only because I had an adolescent practice.

רק בגלל שהיתה לי מרפאה למתבגרים.

And I saw someone age 24,

וראיתי מישהו בגיל 24,

genetically female, went through Harvard with three male roommates

עובר את הארווארד, ניקבי גנטית,

עובר את הארווארד עם שלושה שותפים זכרים לחדר

who knew the whole story,

שידעו את כל הסיפור,

a registrar who always listed his name on course lists as a male name,

רשם שתמיד רשם את שמו

על רשימות קורסים כשם זכרי,

והגיע אלי אחרי הסיום ואמר, "תעזור לי.

and came to me after graduating,

saying, "Help me. I know you know a lot of endocrinology."

אני יודע שאתה יודע הרבה אנדוקרינולוגיה."

ובאמת טיפלתי בהרבה אנשים

And indeed, I've treated a lot of people who were born without gonads.

שנולדו ללא אשכים.

This wasn't rocket science.

זה לא היה מדע טילים.

But I made a deal with him:

אבל עשיתי עסקה איתו:

"I'll treat you if you teach me."

אני אטפל בך אם תלמד אותי.

And so he did.

וכך הוא עשה.

ואיזה חינוך קיבלתי

And what an education I got

from taking care of all the members of his support group.

מלטפל בכל חברי

קבוצת התמיכה שלו.

And then I got really confused,

ואז נעשיתי ממש מבולבל,

מפני שחשבתי שזה יחסית קל בגיל הזה

because I thought it was relatively easy at that age

to just give people the hormones

פשוט לתת לאנשים את ההורמונים

of the gender in which they were affirming.

של המגדר שהם הרגישו שייכים אליו,

But then my patient married,

אבל אז הפציינט שלי נישא,

and he married a woman who had been born as a male,

והוא נישא לאישה

שנולדה זכר,

had married as a male, had two children,

נישאה כזכר, היו להם שני ילדים,

then went through a transition into female.

ואז עברה מהפך לאישה,

And now this delightful female

ועכשיו האישה הנחמדה הזו

was attached to my male patient -- in fact, got legally married,

היתה עם הפציינט הזכר שלי,

למעשה נישאו חוקית מפני שהם הגיעו

because they showed up as a man and a woman, and who knew, right?

כאיש ואישה, ומי ידע?

נכון? (צחוק)

(Laughter)

And I was confused --

ובעוד אני הייתי מבולבל בנושא,

"Does this make so-and-so gay?

האם זה הופך מישהו להומו?

Does this make so-and-so straight?"

האם זה הופך מישהו לסטרייט?

I was getting sexual orientation confused with gender identity.

בלבלתי נטייה מינית

עם זהות מגדרית.

And my patient said to me,

והפציינט שלי אמר לי,

"Look, look, look.

"תראה, תראה, תראה.

If you just think of the following, you'll get it right:

אם רק תחשוב על זה, אתה תבין את זה:

Sexual orientation is who you go to bed with.

נטיה מינית זה עם מי אתה נכנס למיטה;

זהות מגדרית זה איך אתה נכנס למיטה."

Gender identity is who you go to bed as."

(Laughter)

And I subsequently learned from the many adults --

ובסופו של דבר למדתי מהרבה מבוגרים --

I took care of about 200 adults --

טיפלתי בערך ב 200 מבוגרים --

למדתי מהם

I learned from them

that if I didn't peek as to who their partner was in the waiting room,

שאם אני לא הסתכלתי, הצצתי למי

הפרטנר שלהם בחדר ההמתנה,

I would never be able to guess better than chance,

לעולם לא הייתי מצליח לנחש

יותר טוב ממזל

whether they were gay, straight, bi or asexual

אם הם הומואים, סטרייט, בי,

או לא סקסואלים במגדר המורגש שלהם.

in their affirmed gender.

In other words,

במילים אחרות,

one thing has absolutely nothing to do with the other.

לאחד אין שום קשר

לאחר.

And the data show it.

והמידע מראה את זה.

עכשיו, כשטיפלתי ב 200 המבוגרים,

Now, as I took care of the 200 adults,

I found it extremely painful.

מצאתי את זה ממש כואב.

These people -- many of them --

האנשים האלה היו -- הרבה מהם

had to give up so much of their lives.

היו צריכים לוותר על כל כך הרבה בחיים שלהם.

לפעמים ההורים שלהם היו דוחים אותם,

Sometimes their parents would reject them,

siblings, their own children,

אחים, הילדים שלהם,

and then their divorcing spouse

ואז בני הזוג שהתגרשו מהם

would forbid them from seeing their children.

היו אוסרים עליהם לראות את הילדים שלהם.

It was so awful,

זה היה כל כך נורא, אבל למה הם עשו את זה

but why did they do it at 40 and 50?

בגיל 40 ו 50?

Because they felt they had to affirm themselves

מפני שהם הרגישו שהם צריכים לאשר את עצמם

לפני שהם יהרגו את עצמם.

before they would kill themselves.

And indeed, the rate of suicide among untreated transgendered people

ובאמת, יחס ההתאבדויות

בין טראנסג'נדרים לא מטופלים

is among the highest in the world.

הוא מהגבוהים בעולם.

אז מה לעשות?

So, what to do?

I was intrigued, in going to a conference in Holland,

התעניינתי ללכת לוועידה

where they are experts in this,

בהולנד, שם הם מומחים בזה,

וראיתי את הדבר הנפלא ביותר.

and saw the most remarkable thing.

They were treating young adolescents

הם טיפלו בבני עשרה

after giving them the most intense psychometric testing of gender,

אחרי שנתנו להם את

המבדק הפסיכולוגי הכי מקיף למגדר,

and they were treating them by blocking the puberty that they didn't want.

והם טיפלו בהם בכך שחסמו

את ההתבגרות שהם לא רצו.

מפני שבעיקרון, ילדים יכולים להראות בערך אותו דבר,

Because basically, kids look about the same,

each sex, until they go through puberty,

כל מין, עד שהם עוברים את ההתבגרות,

at which point, if you feel you're in the wrong sex,

כשבאותה נקודה, אם אתם מרגישים במין הלא נכון,

you feel like Pinocchio becoming a donkey.

אתם מרגישים כמו פינוקיו שהופך לחמור.

The fantasy that you had that your body will change

הפנטזיה שהיתה לכם שהגוף שלכם ישתנה

to be who you want it to be, with puberty,

להיות מי שאתם רוצים להיות עם ההתבגרות

actually is nullified by the puberty you get.

למעשה נמחקת עם ההתבגרות שאתם מקבלים.

And they fall apart.

ואז הם מתפרקים.

אז לכן לעצור את ההתבגרות --

So that's why putting the puberty on hold -- why on hold?

למה לעצור? אתם לא יכולים פשוט לתת להם

You can't just give them the opposite hormones that young.

את ההורמונים המנוגדים בגיל כזה צעיר.

They'll end up stunted in growth,

הם פשוט יעצרו בגדילה,

and you think you can have a meaningful conversation

ואתם חושבים שיכולה להיות לכם שיחה בעלת משמעות

about the fertility effects of such treatment

על משמעויות הפוריות של כאלה טיפולים

with a 10-year-old girl, a 12-year-old boy?

עם ילדה בת 10, ילד בן 12?

So this buys time in the diagnostic process

אז זה קונה להם זמן בתהליך האבחוני

לארבע עד חמש שנים

for four or five years,

אז הם יכולים להבין את זה,

so that they can work it out.

They can have more and more testing,

יכולות להיות להם עוד ועוד בדיקות,

they can live without feeling their bodies are running away from them.

הם יכולים לחיות בלי להרגיש שהגוף שלהם

בורח מהם.

And then, in a program they call 12-16-18,

ואז, בתוכנית שהם קוראים לה 12-16-18,

around age 12 is when they give the blocking hormones,

בערך בגיל 12 הם נותנים הורמונים עוצרים,

and then at age 16, with retesting,

ואז בגיל 16 עם בדיקה מחדש,

they re-qualify to receive --

הם עוברים הערכה מחדש.

עכשיו זכרו, ההורמונים החוסמים הם הפיכים,

now remember, the blocking hormones are reversible,

but when you give the hormones of the opposite sex,

אבל כשאתם נותנים את ההורמונים של המין השני,

you now start spouting breasts and facial hair and voice change,

אתם עכשיו מתחילים להנץ שדיים ושיער פנים

וקול, תלוי במה אתם משתמשים,

depending on what you're using,

וההשפעות האלו הן קבועות

and those effects are permanent,

or require surgery to remove,

או דורשות ניתוח להסרה

or electrolysis,

או אלקטרוליזה,

and you can never really affect the voice.

ואתם לעולם לא יכולים באמת להשפיע על הקול.

אז זה רציני, וזה דברים של גיל 15-16,

So this is serious, and this is 15-, 16-year-old stuff.

And then at 18, they're eligible for surgery.

ואז בגיל 18, אתם זכאים לניתוח,

And while there's no good surgery for females to males genitally,

ובעוד שאין ניתוח טוב מאברי מין נשיים לזכריים,

the male-to-female surgery has fooled gynecologists.

הניתוח מזכר לנקבה שיטה גם בגניקולוגים.

That's how good it can be.

עד כדי כך הוא יכול להיות טוב.

So I looked at how the patients were doing,

אז מה שלום הפציינטים.

והסתכלתי בפציינטים שנראו כמו כולם,

and I looked at patients who just looked like everybody else,

except they were pubertally delayed.

חוץ מזה שהיה להם עיכוב בהתבגרות.

But once they gave them the hormones

אבל ברגע שנתנו להם את ההורמונים

consistent with the gender they affirm,

שמתאמים למגדר לו הם חשו שייכים,

הם נראו נפלא.

they look beautiful.

הם נראו נורמליים. היה להם גובה נורמלי.

They look normal.

They had normal heights.

You would never be able to pick them out in a crowd.

לעולם לא הייתם מזהים אותם

בקהל.

So at that point, I decided I'm going to do this.

אז בנקודה הזו, החלטתי שאני אעשה את זה.

פה באמת נכנסת לתמונה

This is really where the pediatric endocrine realm comes in,

האנדוקרינולוגיה לילדים,

because, in fact, if you're going to deal with it in kids aged 10 to 14,

מפני שלמעשה, אם אתם תתמודדו עם זה

בילדים בני 10-12, 10-14,

that's pediatric endocrinology.

זו אנדוקרינולוגיה לילדים.

So I brought some kids in,

אז הבאתי כמה ילדים,

and this now became the standard of care,

וזה הפך עכשיו לטיפול הסטנדרטי,

ובית החולים לילדים היה מאחורי זה.

and the [Boston] Children's Hospital was behind it.

By my showing them the kids before and after,

בכך שהראתי להם את הילדים לפני ואחרי,

people who never got treated and people who wished to be treated,

אנשים שמעולם לא טופלו

ואנשים שרצו להיות מטופלים,

and pictures of the Dutch --

ותמונות של ההולנדים,

they came to me and said,

הם באו אלי ואמרו,

"You've got to do something for these kids."

"אתה חייב לעשות משהו עבור הילדים האלה."

Well, where were these kids before?

ובכן, איפה הילדים האלה היו לפני כן?

They were out there suffering, is where they were.

הם היום שם וסבלו, שם הם היו.

So we started a program in 2007.

אז התחלנו תוכנית ב 2007,

היא הפכה לתוכנית הראשונה מסוגה --

It became the first program of its kind --

but it's really of the Dutch kind --

אבל היא באמת מהסוג ההולנדי --

in North America.

בצפון אמריקה.

And since then, we have 160 patients.

ומאז, יש לנו 160 פציינטים.

Did they come from Afghanistan? No.

האם הם באו מאפגניסטן? לא.

75 percent of them came from within 150 miles of Boston.

הם באו, 75 אחוז מהם באו

ממרחק של 240 קילומטר מבוסטון.

And some came from England.

וכמה באו מאנגליה.

Jackie had been abused in the Midlands, in England.

ג'קי עברה התעללות במידלנדס, באנגליה.

היא בת 12 שם,

She's 12 years old there,

היא חיה כילדה

she was living as a girl,

but she was being beaten up.

אבל היא הוכתה.

It was a horror show, they had to homeschool her.

זה היה מופע אימים.

הם היו צריכים ללמד אותה בבית.

And the reason the British were coming

והסיבה שהבריטים באו אלינו היתה

was because they would not treat anybody with anything under age 16,

בגלל שהם לא טיפלו באף אחד

מתחת לגיל 16,

which means they were consigning them to an adult body

שזה אומר שהם דנו אותם

לגוף בוגר, לא משנה מה קרה,

no matter what happened,

even if they tested them well.

אפילו אם הם טיפלו בהם טוב.

ג'קי, בנוסף לזה, הייתה,

Jackie, on top of it, was, by virtue of skeletal markings,

בגלל סימנים שלדיים,

destined to be six feet five.

אמורה להיות בגובה מטר תשעים וחמש.

ועדיין, היא רק התחילה

And yet, she had just begun a male puberty.

את ההתבגרות הזכרית.

Well, I did something a little bit innovative,

ובכן, עשיתי משהו מעט חדשני,

because I do know hormones,

מפני שאני מכיר הורמונים,

and that estrogen is much more potent

ושאסטרוגנים הם הרבה יותר חזקים

in closing epiphyses, the growth plates,

בסגירת האפופיסיס, לוחיות הגדילה,

and stopping growth, than testosterone is.

ועצירת הגדילה, מאשר טסטוסטרון.

So we blocked her testosterone with a blocking hormone,

אז חסמנו את הטסטוסטרון שלה

עם הורמון חסימה,

but we added estrogen, not at 16, but at 13.

אבל הוספנו אסטרוגן, לא בגיל 16 אלא ב 13.

And so here she is at 16, on the left.

אז הנה היא בגיל 16, משמאל.

And on her 16th birthday, she went to Thailand,

וביום הולדת 16 שלה, היא טסה לתאילנד,

where they would do a genital plastic surgery.

שם הם עשו ניתוח פלסטי לאברי המין.

They will do it at 18 now.

הם יעשו את זה, בגיל 18 עכשיו.

And she ended up 5'11".

והיא היתה לבסוף בגובה מטר שמונים

But more than that, she has normal breast size,

אבל יותר מזה, יש לה גודל חזה רגיל,

because by blocking testosterone,

מפני שעל ידי חסימת הטסטוסטרון,

every one of our patients has normal breast size

לכל אחד מהפציינטים שלנו

יהיה גודל חזה נורמלי

if they get to us at the appropriate age,

אם הם יגיעו אלינו בגיל המתאים, לא מאוחר מדי.

not too late.

ובקצה מימין, זו היא.

And on the far right, there she is.

She went public -- semifinalist in the Miss England competition.

היא יצאה לפומבי,

בחצי הגמר בתחרות מיס אנגליה.

השופטים דנו אם, הם יכולים לעשות את זה?

The judges debated as to, can they do this?

And one of them quipped, I'm told,

האם הם יכולים להפוך אותה --

ואחד מהם עקץ, כך אמרו לי,

"But she has more natural self than half the other contestants."

"אבל יש לה יותר אני טבעי

מחצי מהמתמודדות."

(Laughter)

(צחוק)

And some of them have been rearranged a little bit,

וכמה מהם נותחו מעט,

but it's all her DNA.

אבל הכל DNA שלה.

And she's become a remarkable spokeswoman.

והיא הפכה לדוברת יוצאת דופן.

והציעו לה חוזים כדוגמנית,

And she was offered contracts as a model,

כשבנקודה ההיא היא התגרת בי, כשאמרה,

at which point she teased me, when she said,

"אתה יודע, אולי היה לי יותר סיכוי

"You know, I might have had a better chance as a model

כדוגמנית אם היית עושה אותי מטר תשעים."

if you'd made me six feet one."

(Laughter)

לכו תבינו. (צחוק)

Go figure.

So this picture, I think, says it all.

אז התמונה הזו, אני חושב, אומרת הכל.

It really says it all.

היא באמת אומרת הכל.

These are Nicole and brother Jonas,

אלה ניקול ואחיה ג'ונאס,

identical twin boys,

תאומים זהים בנים,

and proven to be identical.

והוכיחו שהם זהים,

בזה שניקול הכירה בעצמה

Nicole had affirmed herself as a girl as early as age three.

כבת בגיל המוקדם של שלוש.

At age seven, they changed her name,

בגיל שבע, הם שינו את שמה,

ובאו אלי ממש בהתחלה

and came to me at the very beginnings of a male puberty.

של ההתבגרות המינית הזכרית.

Now you can imagine looking at Jonas at only 14,

עכשיו אתם יכולים לדמיין

בגיל 14 שההתבגרות הזכרית כשאתם מביטים בג'ונאס

that male puberty is early in this family,

מוקדמת במשפחה הזו,

because he looks more like a 16-year-old.

מפני שהוא נראה יותר בגיל 16,

אבל זה רק מחזק את הנקודה

But it makes the point all the more,

of why you have to be conscious of where the patient is.

מדוע אתם צריכים להיות מודעים

למיקום של הפציינט.

Nicole is on pubertal blockade in here,

ניקול עשתה חסימת התבגרות פה,

and Jonas is just going -- biologic control.

וג'ונאס פשוט ממשיך -- ביקורת ביולוגית.

This is what Nicole would look like

כך ניקול היתה נראית

if we weren't doing what we were doing.

אם לא היינו עושים מה שעשינו.

He's got a prominent Adam's apple.

יש לו גרוגרת ניכרת.

He's got angular bones to the face, a mustache,

יש לו עצמות זויתיות בפנים, שפם,

ואתם יכולים לראות שיש הבדל בגובה

and you can see there's a height difference,

מפני שהוא עבר

because he's gone through a growth spurt that she won't get.

קפיצת צמיחה שהיא לא תעבור.

עכשיו ניקול על אסטרוגן.

Now Nicole is on estrogen.

She has a bit of a form to her.

יש לה מעט צורה נשית.

This family went to the White House last spring,

המשפחה הזו הלכה לבית הלבן באביב שעבר

because of their work in overturning an anti-discrimination --

בגלל העבודה שלהם

בהפלת האנטי אפליה,

there was a bill that would block

היה חוק שיחסום

the right of transgender people in Maine to use public bathrooms,

את הזכות של טרנסג'נדרים במיין

להתשמש בשרותים ציבוריים,

and it looked like the bill was going to pass,

וזה נראה כאילו החוק יעבור,

and that would have been a problem,

וזו היתה בעיה,

but Nicole went personally to every legislator in Maine

אבל ניקול הלכה אישית לכל מחוקק במיין

and said, "I can do this.

ואמרה, "אני יכולה לעשות את זה.

If they see me, they'll understand

אם הם יראו אותי, הם יבינו

why I'm no threat in the ladies' room,

למה אני לא איום בשרותי הנשים,

but I can be threatened in the men's room."

אבל אני יכולה להיות מאויימת בשרותי הגברים."

And then they finally got it.

ואז הם קיבלו את זה לבסוף.

אז לאן אנחנו הולכים מפה?

So where do we go from here?

Well, we still have a ways to go in terms of anti-discrimination.

ובכן, יש לנו עדיין דרך לעבור

במונחים של אפליה.

There are only 17 states that have an anti-discrimination law

יש רק 17 מדינות

שיש להם חוקים נגד אפליה

against discrimination in housing,

שמונעים הפליה בדיור,

employment, public accommodation --

העסקה, שרותים ציבוריים,

only 17 states, and five of them are in New England.

רק 17 מדינות, וחמש מהן בניו אינגלנד.

We need less expensive drugs.

אנחנו צריכים תרופות זולות יותר.

They cost a fortune.

הן עולות הון.

ואנחנו צריכים להוציא את המצב הזה

And we need to get this condition out of the DSM.

מחוץ ל DSM.

It is as much a psychiatric disease as being gay and lesbian,

זו מחלה פסיכיאטרית כמו

להיות הומו או לסבי,

and that went out the window in 1973,

וזה יצא מהספר ב 1973,

and the whole world changed.

וכל העולם השתנה.

And this isn't going to break anybody's budget.

וזה לא עומד לשבור את התקציב של אף אחד.

זה לא כזה נפוץ.

This is not that common.

But the risks of not doing anything for them

אבל הסיכונים של לא לעשות כלום עבורם

לא רק שמה את כולם בסיכון

not only puts all of them at risk of losing their lives to suicide,

של איבוד חייהם להתאבדות,

but it also says something about whether we are a truly inclusive society.

אלא היא אומרת משהו

על אם אנחנו באמת חברה מכילה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)