How an obese town lost a million pounds | Mick Cornett

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Tal Dekkers

How many of you have been to Oklahoma City?

כמה מכם היו באוקלהומה סיטי?

Raise your hand. Yeah?

הרימו את היד. כן?

How many of you have not been to Oklahoma City

כמה מכם לא היו באוקלהומה סיטי

and have no idea who I am? (Laughter)

ואין להם מושג מי אני? (צחוק)

Most of you. Let me give you a little bit of background.

רובכם. תנו לי לתת לכם קצת רקע.

Oklahoma City started in the most

אוקלהומה סיטי התחילה בדרך הכי

unique way imaginable.

ייחודית שאפשר לעלות על הדעת.

Back on a spring day in 1889,

פעם ביום אביבי ב-1889,

the federal government held what they called

הממשל הפדרלי ערך דבר שהם קראו לו

a land run.

ריצה לאדמה.

They literally lined up the settlers

הם ממש העמידו בשורה את המתיישבים

along an imaginary line,

לאורך תור דמיוני,

and they fired off a gun,

והם ירו באקדח,

and the settlers roared across the countryside

והמתיישבים רצו בהמוניהם באיזורים הכפריים

and put down a stake,

ותקעו יתדות,

and wherever they put down that stake,

ואיפה שהם תקעו את היתד,

that was their new home.

זה היה הבית החדש שלהם.

And at the end of the very first day,

ובסופו של היום הראשון,

the population of Oklahoma City

האוכלוסיה של אוקלהומה סיטי

had gone from zero to 10,000,

עלתה מאפס ל-10,000,

and our planning department

ולשכת התכנון שלנו

is still paying for that.

עדיין משלמת על כך.

The citizens got together on that first day

האזרחים התאספו באותו היום הראשון

and elected a mayor.

ובחרו ראש עיר.

And then they shot him.

ואז הם ירו בו.

(Laughter)

(צחוק)

That's not really all that funny

זה לא באמת כל כך מצחיק

-- (Laughter) --

(צחוק)

but it allows me to see what type of audience

אבל זה מאפשר לי לראות עם איזה סוג של קהל

I'm dealing with, so I appreciate the feedback.

אני מתמודד, אז אני מעריך את תגובתכם.

The 20th century was fairly kind to Oklahoma City.

המאה ה-20 הייתה יחסית טובה לאוקלהומה סיטי.

Our economy was based on commodities,

הכלכלה שלנו התבססה על סחורות,

so the price of cotton or the price of wheat,

כמו מחיר כותנה או מחיר חיטה,

and ultimately the price of oil and natural gas.

ובסופו של דבר מחיר נפט או גז טבעי.

And along the way, we became a city

ועם הזמן, נהפכנו להיות עיר

of innovation.

של חדשנות.

The shopping cart was invented in Oklahoma City.

עגלת הקניות הומצאה באוקלהומה סיטי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The parking meter, invented in Oklahoma City.

המדחן, הומצא באוקלהומה סיטי.

You're welcome.

על לא דבר.

Having an economy, though,

אך להיות בעל כלכלה

that relates to commodities can give you some ups and some downs,

המתייחסת לסחורות יכולה לספק כמה עליות וכמה ירידות,

and that was certainly the case in Oklahoma City's history.

וזה בהחלט היה המצב בהיסטוריה של אוקלהומה סיטי.

In the 1970s, when it appeared

בשנות ה-70, כאשר היה נראה

that the price of energy would never retreat,

שהמחיר של אנרגיה לעולם לא ירד,

our economy was soaring,

הכלכלה שלנו המריאה,

and then in the early 1980s, it cratered quickly.

ואז בתחילת שנות ה-80, היא התמוטטה במהירות.

The price of energy dropped.

מחיר האנרגיה צנח.

Our banks began to fail.

הבנקים שלנו התחילו להיכשל.

Before the end of the decade,

לפני סוף העשור,

100 banks had failed in the state of Oklahoma.

100 בנקים כשלו במדינת אוקלהומה.

There was no bailout on the horizon.

לא היה שום חילוץ באופק.

Our banking industry, our oil and gas industry,

תעשיית הבנקים שלנו, תעשיית הדלק והגז שלנו,

our commercial real estate industry,

תעשיית הנדל"ן המסחרי שלנו,

were all at the bottom of the economic scale.

כולן היו בתחתית הסולם הכלכלי.

Young people were leaving Oklahoma City in droves

אנשים צעירים עזבו בהמוניהם את אוקלהומה סיטי

for Washington and Dallas and Houston and New York and Tokyo,

לעבר וושינגטון ודאלאס ויוסטון וניו יורק וטוקיו,

anywhere where they could find a job that measured up

בכל מקום שבו יכלו למצוא עבודה

to their educational attainment,

שמתאימה להשכלתם.

because in Oklahoma City, the good jobs just weren't there.

בגלל שבאוקלהומה סיטי, העבודות הטובות פשוט לא היו שם.

But along at the end of the '80s

אך לקראת סוף שנות ה-80

came an enterprising businessman

הגיע יזם עסקי

who became mayor named Ron Norick.

שהפך להיות ראש עיר ושמו רון נוריק.

Ron Norick eventually figured out

רון נוריק הבין לבסוף

that the secret to economic development

שהסוד בפיתוח כלכלי

wasn't incentivizing companies up front,

לא היה לתת תמריצים לחברות מההתחלה,

it was about creating a place where businesses wanted to locate,

אלא ליצור מקום שבו עסקים ירצו להתמקם,

and so he pushed an initiative called MAPS

אז הוא הניע יוזמה בשם MAPS

that basically was a penny-on-the-dollar sales tax

שלמעשה הייתה מס מכירות של פני-על-דולר

to build a bunch of stuff.

לבנייה של מלא דברים.

It built a new sports arena,

זה בנה אצטדיון ספורט חדש,

a new canal downtown,

תעלה חדשה במרכז העיר,

it fixed up our performing arts center,

זה תיקן את מרכז אומנויות הבמה שלנו,

a new baseball stadium downtown,

אצטדיון בייסבול חדש במרכז העיר,

a lot of things to improve the quality of life.

הרבה דברים כדי לשפר את איכות החיים.

And the economy indeed seemed to start

והכלכלה באמת נראתה כאילו היא מתחילה

showing some signs of life.

להראות כמה סימני חיים.

The next mayor came along.

ראש העיר הבא הגיע.

He started MAPS for Kids,

הוא התחיל MAPS עבור ילדים,

rebuilt the entire inner city school system,

בנה מחדש את כל מערכת בתי הספר של העיר,

all 75 buildings either built anew or refurbished.

כל 75 הבניינים נבנו מחדש או שופצו.

And then, in 2004,

ואז, ב 2004,

in this rare collective lack of judgment

בחוסר שיקול דעת קולקטיבי נדיר

bordering on civil disobedience,

הגובל באי-ציות אזרחי,

the citizens elected me mayor.

האזרחים בחרו אותי לראשות העיר.

Now the city I inherited

עכשיו העיר שאני ירשתי

was just on the verge

היתה ממש על הסף

of coming out of its slumbering economy,

של יציאה מהכלכלה הכושלת שלה,

and for the very first time,

ובפעם הראשונה,

we started showing up on the lists.

התחלנו להופיע ברשימות.

Now you know the lists I'm talking about.

עכשיו אתם יודעים לאילו רשימות אני מתכוון.

The media and the Internet

התקשורת והאינטרנט

love to rank cities.

אוהבים לדרג ערים.

And in Oklahoma City,

ובאוקלהומה סיטי,

we'd never really been on lists before.

אף פעם לא ממש היינו ברשימות לפני כן.

So I thought it was kind of cool

אז אני חשבתי שזה היה די מגניב

when they came out with these positive lists and we were on there.

כשהם יצאו עם הרשימות החיוביות האלה ואנחנו הופענו בהן.

We weren't anywhere close to the top,

לא היינו בשום מקום קרוב לצמרת,

but we were on the list, we were somebody.

אבל היינו ברשימה, היינו מישהו.

Best city to get a job,

העיר הכי טובה להשיג בה עבודה,

best city to start a business,

העיר הכי טובה להתחיל בה עסק,

best downtown --

מרכז עיר הכי טוב --

Oklahoma City.

אוקלהומה סיטי.

And then came the list

ואז הגיעה הרשימה

of the most obese cities in the country.

של הערים עם הכי הרבה השמנת יתר בארץ.

And there we were.

ושם היינו.

Now I like to point out that we were on that list

עכשיו אני רוצה לציין שהיינו ברשימה הזאת

with a lot of really cool places.

יחד עם מקומות ממש מגניבים.

(Laughter)

(צחוק)

Dallas and Houston and New Orleans

דאלאס ויוסטון וניו אורלינס

and Atlanta and Miami.

ואטלנטה ומיאמי.

You know, these are cities that, typically,

אתם יודעים, אלו ערים שבדרך כלל

you're not embarrassed to be associated with.

אתה לא מובך להיות מקושר איתן.

But nonetheless, I didn't like being on the list.

אבל למרות זאת, לא אהבתי להיות ברשימה הזאת.

And about that time, I got on the scales.

ובערך באותו זמן, עליתי על משקל.

And I weighed 220 pounds.

ושקלתי 100 ק"ג.

And then I went to this website

ואז הלכתי לאתר הזה

sponsored by the federal government,

שממומן על ידי הממשלה הפדרלית,

and I typed in my height, I typed in my weight,

והקלדתי את הגובה שלי, הקלדתי את המשקל שלי,

and I pushed Enter,

ולחצתי "אנטר",

and it came back and said "obese."

וזה הופיע ואמר "השמנת יתר".

I thought, "What a stupid website."

חשבתי, "איזה אתר מטופש".

(Laughter)

(צחוק)

"I'm not obese. I would know if I was obese."

"אני לא סובל מהשמנת יתר. הייתי יודע אם הייתי סובל מכך."

And then I started getting honest with myself

ואז התחלתי להיות כן עם עצמי

about what had become my lifelong struggle with obesity,

לגבי מה שנהיה המאבק ארוך השנים שלי עם השמנת יתר,

and I noticed this pattern,

ושמתי לב לדפוס,

that I was gaining about two or three pounds a year,

שהייתי מעלה בערך 1 או 1.5 קילוגרם לשנה,

and then about every 10 years, I'd drop 20 or 30 pounds.

ואז בערך כל 10 שנים הייתי יורד 9 או 13 קילוגרם.

And then I'd do it again.

ואז הייתי עושה זאת שוב.

And I had this huge closet full of clothes,

והיה לי ארון ענק מלא בבגדים,

and I could only wear a third of it at any one time,

ויכולתי ללבוש רק שליש ממנו בכל זמן נתון,

and only I knew which part of the closet I could wear.

ורק אני ידעתי איזה חלק של הארון יכולתי ללבוש.

But it all seemed fairly normal, going through it.

אבל זה הכל נראה יחסית נורמלי, כשעברתי את זה.

Well, I finally decided I needed to lose weight,

ובכן, לבסוף החלטתי שאני צריך לרדת במשקל,

and I knew I could because I'd done it so many times before,

וידעתי שאני יכול בגלל שעשיתי את זה כל כך הרבה פעמים בעבר,

so I simply stopped eating as much.

אז פשוט הפסקתי לאכול כל כך הרבה.

I had always exercised.

תמיד הייתי מתעמל.

That really wasn't the part of the equation

זה לא ממש היה חלק מהמשוואה

that I needed to work on.

שהייתי צריך לעבוד עליה.

But I had been eating 3,000 calories a day,

אבל אכלתי 3,000 קלוריות ליום,

and I cut it to 2,000 calories a day,

וצמצמתי את זה ל-2,000 ליום,

and the weight came off. I lost about a pound a week

והמשקל ירד. הורדתי בערך חצי קילוגרם לשבוע

for about 40 weeks.

למשך בערך 40 שבועות.

Along the way, though,

אבל לאורך הדרך,

I started examining my city,

התחלתי לבחון את העיר שלי,

its culture, its infrastructure,

התרבות שלה, התשתיות שלה,

trying to figure out why our specific city

ניסיתי להבין למה לעיר המסויימת שלנו

seemed to have a problem with obesity.

הייתה בעיה עם השמנת יתר.

And I came to the conclusion

והגעתי למסקנה

that we had built an incredible quality of life

שבנינו איכות חיים מדהימה

if you happen to be a car.

אם אתה במקרה היית מכונית.

(Laughter)

(צחוק)

But if you happen to be a person,

אבל אם במקרה היית אדם,

you are combatting the car seemingly at every turn.

היית לכאורה נאבק במכוניות בכל פניה.

Our city is very spread out.

העיר שלנו מאוד מתפרשת במרחב.

We have a great intersection of highways,

יש לנו מחלפים נהדרים של כבישים מהירים,

I mean, literally no traffic congestion in Oklahoma City to speak of.

אני מתכוון, מילולית שום עומס תנועה באוקלוהומה סיטי.

And so people live far, far away.

ולכן אנשים חיים רחוק רחוק.

Our city limits are enormous, 620 square miles,

גבולות העיר שלנו הם ענקיים, כ-1,600 קמ"ר,

but 15 miles is less than 15 minutes.

אבל 24 ק"מ לוקחים פחות מ-15 דקות.

You literally can get a speeding ticket

אתה באמת יכול לקבל דו"ח על מהירות

during rush hour in Oklahoma City.

בזמן שעות העומס באוקלהומה סיטי.

And as a result, people tend to spread out.

וכתוצאה מכך, אנשים נוטים להתפרש.

Land's cheap.

האדמה זולה.

We had also not required developers

גם לא דרשנו ממפתחים

to build sidewalks on new developments for a long, long time.

לבנות מדרכות במיזמי בנייה חדשים במשך הרבה מאוד זמן.

We had fixed that, but it had been relatively recently,

תיקנו את זה, אבל זה היה יחסית לאחרונה,

and there were literally 100,000

והיו באופן מילולי 100,000

or more homes into our inventory

או יותר בתים ברשימות שלנו

in neighborhoods that had virtually no level of walkability.

בשכונות שלא הייתה בהן אף רמה של יכולת הליכה רגלית.

And as I tried to examine

וכאשר ניסיתי לבחון

how we might deal with obesity,

איך אנחנו יכולים להתמודד עם השמנת יתר,

and was taking all of these elements into my mind,

ולקחתי את כל האלמנטים האלו לתשומת ליבי,

I decided that the first thing we need to do

החלטתי שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות

was have a conversation.

היה לנהל שיחה.

You see, in Oklahoma City,

אתם מבינים, באוקלהומה סיטי,

we weren't talking about obesity.

לא היינו מדברים על השמנת יתר.

And so, on New Year's Eve of 2007,

וכך, בערב השנה האזרחית החדשה של 2007,

I went to the zoo,

הלכתי לגן החיות,

and I stood in front of the elephants,

ועמדתי מול הפילים,

and I said, "This city is going on a diet,

ואמרתי, "העיר הזאת מתחילה בדיאטה,

and we're going to lose a million pounds."

ואנחנו הולכים להוריד 450 אלף קילוגרמים."

Well, that's when all hell broke loose.

ובכן, אז התחיל בלאגן.

(Laughter)

(צחוק)

The national media

התקשורת במדינה

gravitated toward this story immediately,

נמשכה לסיפור הזה מיד,

and they really could have gone with it one of two ways.

והם בעצם היו יכולים ללכת על זה באחת משתי דרכים.

They could have said,

הם היו יכולים להגיד,

"This city is so fat

"העיר הזו כל כך שמנה

that the mayor had to put them on a diet."

שראש העיר החליט להכניס אותה לדיאטה."

But fortunately, the consensus was,

אבל למזלנו, הקונצנזוס היה,

"Look, this is a problem in a lot of places.

"הביטו, זוהי בעיה שקיימת בהרבה מקומות.

This is a city that's wanting to do something about it."

וזאת עיר שרוצה לעשות עם כך משהו".

And so they started helping us

וכך הם התחילו לעזור לנו

drive traffic to the website.

לכוון תנועה אל אתר האינטרנט.

Now, the web address was

עכשיו, כתובת האינטרנט הייתה

thiscityisgoingonadiet.com.

העיר-הזו-נכנסת-לדיאטה נקודה.קום

And I appeared on "The Ellen DeGeneres Show"

ואני הופעתי בתכנית האירוח של אלן דג'נרס

one weekday morning to talk about the initiative,

בבוקר יום חול אחד על מנת לדבר על היוזמה,

and on that day, 150,000 visits

ובאותו יום, 150,000 כניסות

were placed to our website.

נרשמו באתר שלנו.

People were signing up,

אנשים נרשמו,

and so the pounds started to add up,

וכך הקילוגרמים התחילו להצטבר,

and the conversation that I thought

והשיחה שחשבתי

was so important to have was starting to take place.

שכל כך חשוב לנהל, התחילה להתרחש.

It was taking place inside the homes,

היא התנהלה בתוך הבתים,

mothers and fathers talking about it with their kids.

אמהות ואבות דיברו על כך עם הילדים שלהם.

It was taking place in churches.

היא התנהלה בכנסיות.

Churches were starting their own running groups

כנסיות פתחו קבוצות ריצה משל עצמן

and their own support groups

וקבוצות תמיכה

for people who were dealing with obesity.

עבור אנשים שמתמודדים עם השמנת יתר.

Suddenly, it was a topic worth discussing at schools

לפתע, זה נהיה נושא שכדאי לדבר עליו בבתי ספר

and in the workplace.

ובמקומות העבודה.

And the large companies, they typically have

והחברות הגדולות, בדרך כלל יש להן

wonderful wellness programs,

תכניות נהדרות לאורח חיים בריא,

but the medium-sized companies

אבל החברות בגדלים הבינוניים

that typically fall between the cracks on issues like this,

שבדרך כלל נופלות בין הכיסאות בנושאים שכאלה,

they started to get engaged and used our program

הן התחילו להיות מעורבות והשתמשו בתכנית שלנו

as a model for their own employees

כמודל עבור העובדים שלהן

to try and have contests to see

וניסו לערוך תחרויות כדי לראות

who might be able to deal with their obesity situation

מי יכול להתמודד עם מצב השמנת היתר שלו

in a way that could be proactively beneficial to others.

באופן שיוכל להיות מועיל באופן פעיל לאחרים.

And then came the next stage of the equation.

ואז הגיע השלב הבא של המשוואה.

It was time to push what I called MAPS 3.

הגיע הזמן לדחוף את מה שקראתי לו MAPS 3.

Now MAPS 3, like the other two programs,

עכשיו ל-MAPS 3, כמו שתי התכניות האחרות,

had had an economic development motive behind it,

היה מניע לפיתוח כלכלי מאחוריו,

but along with the traditional economic development tasks

אבל יחד עם המשימות המסורתיות של פיתוח כלכלי

like building a new convention center,

כמו בניית מרכז כנסים חדש,

we added some health-related infrastructure

הוספנו קצת תשתיות קשורות לבריאות

to the process.

לתהליך.

We added a new central park, 70 acres in size,

הוספנו פארק מרכזי חדש, בגודל 283 דונם,

to be right downtown in Oklahoma City.

שיהיה במרכז העיר אוקלהומה סיטי.

We're building a downtown streetcar

אנחנו בונים רכבת קלה למרכז העיר

to try and help the walkability formula

לנסות לעזור לנוסחת היכולת ללכת ברגל

for people who choose to live in the inner city

עבור אנשים הבוחרים לחיות בעיר הפנימית

and help us create the density there.

ולעזור לנו ליצור את הדחיסות שם.

We're building senior health and wellness centers

אנחנו בונים מרכזים לבריאות הקשישים

throughout the community.

בכל רחבי הקהילה.

We put some investments on the river

שמנו כמה השקעות על הנהר

that had originally been invested upon

שבמקור הושקע בהן

in the original MAPS,

ב-MAPS המקורי,

and now we are currently in the final stages

ועכשיו אנחנו בשלבים הסופיים

of developing the finest venue in the world

של פיתוח המרכז המשובח בעולם

for the sports of canoe, kayak and rowing.

עבור ענפי הספורט של שייט בקאנו, קיאק וחתירה.

We hosted the Olympic trials last spring.

אירחנו את המבחנים האולימפיים באביב שעבר.

We have Olympic-caliber events coming to Oklahoma City,

יש לנו אירועים בקנה מידה אולימפי שמגיעים לאוקלהומה סיטי,

and athletes from all over the world moving in,

ואתלטים מכל רחבי העולם עוברים לעיר,

along with inner city programs

יחד עם תכניות לעיר הפנימית

to get kids more engaged in these types of recreational activities

כדי לגרום לילדים להיות יותר מעורבים בסוג הזה של פעילויות פנאי

that are a little bit nontraditional.

שהן קצת פחות מסורתיות.

We also, with another initiative that was passed,

אנחנו גם, עם עוד יוזמה שעברה,

are building hundreds of miles of new sidewalks

בונים מאות קילומטרים של מדרכות חדשות

throughout the metro area.

בכל רחבי אזור המטרו.

We're even going back into some

אנחנו אפילו חוזרים

inner city situations

למצבי עיר פנימית

where we had built neighborhoods

היכן שבנינו שכונות

and we had built schools

ובנינו בתי ספר

but we had not connected the two.

אבל לא חיברנו בין השניים.

We had built libraries and we had built neighborhoods,

בנינו ספריות ובנינו שכונות,

but we had never really connected the two

אבל אף פעם לא ממש חיברנו בין השתיים

with any sort of walkability.

באף סוג של משהו בעל יכולת הליכה ברגל.

Through yet another funding source,

דרך מקור מימון נוסף,

we're redesigning all of our inner city streets

אנחנו מעצבים מחדש את כל רחובות העיר הפנימית

to be more pedestrian-friendly.

כך שיהיו יותר ידידותיים להולכי רגל,

Our streets were really wide,

הרחובות שלנו היו ממש רחבים,

and you'd push the button to allow you to walk across,

והיית לוחץ על הכפתור כדי שיתאפשר לך לחצות,

and you had to run in order to get there in time.

והיית צריך לרוץ על מנת להגיע לצד השני בזמן.

But now we've narrowed the streets,

אבל עכשיו הצרנו את הרחובות,

highly landscaped them, making them more pedestrian-friendly,

הוספנו הרבה אדריכלות נוף והפכנו אותם ליותר ידידותיים להולכי רגל,

really a redesign, rethinking the way

ממש עיצוב מחדש, לחשוב מחדש על האופן

we build our infrastructure,

שבו בנינו את התשתיות שלנו,

designing a city around people and not cars.

עיצוב עיר סביב אנשים ולא מכוניות.

We're completing our bicycle trail master plan.

אנחנו משלימים את תכנית האב של שבילי האופניים שלנו.

We'll have over 100 miles

יהיו לנו יותר מ-160 קילומטרים

when we're through building it out.

כאשר נסיים לסלול אותם.

And so you see this culture starting to shift

וכך אפשר לראות את התרבות הזאת מתחילה להשתנות

in Oklahoma City.

באוקלהומה סיטי.

And lo and behold, the demographic changes

והביטו וראו, השינויים הדמוגרפיים

that are coming with it are very inspiring.

שבאים עם כך הם מעוררי השראה.

Highly educated twentysomethings

בני עשרים-ומשהו בעלי השכלה גבוהה

are moving to Oklahoma City from all over the region

עוברים לאוקלהומה סיטי מכל רחבי המחוז

and, indeed, even from further away, in California.

ואכן, אפילו מרחוק יותר, מקליפורניה.

When we reached a million pounds,

כאשר הגענו ל-450 אלף קילוגרמים,

in January of 2012,

בינואר 2012,

I flew to New York with some our participants

טסתי לניו יורק עם חלק מהמשתתפים שלנו

who had lost over 100 pounds,

שהורידו מעל 45 ק"ג

whose lives had been changed,

שחייהם השתנו,

and we appeared on the Rachael Ray show,

והופענו בתכנית של רייצ'ל ריי,

and then that afternoon, I did a round of media in New York

ואז באותו אחר הצהריים, עשיתי סיבוב בתקשורת בניו יורק

pushing the same messages

ודחפתי את אותו מסר

that you're accustomed to hearing about obesity and the dangers of it.

שאתם רגילים לשמוע על השמנת יתר והסכנות של כך.

And I went into the lobby of Men's Fitness magazine,

ונכנסתי ללובי של מגזין כושר לגברים,

the same magazine that had put us on that list

אותו מגזין ששם אותנו באותה רשימה

five years before.

חמש שנים לפני כן.

And as I'm sitting in the lobby waiting to talk to the reporter,

ובעודי יושב בלובי מחכה לדבר עם הכתב

I notice there's a magazine copy

הבחנתי שיש עותק של המגזין

of the current issue right there on the table,

של הגליון הנוכחי בדיוק שם על השולחן,

and I pick it up, and I look at the headline

ולקחתי אותו, והסתכלתי על הכותרת

across the top, and it says,

בחלק העליון, והיא אמרה,

"America's Fattest Cities: Do You Live in One?"

"הערים השמנות באמריקה: האם אתם חיים באחת מהן?"

Well, I knew I did,

ובכן, ידעתי שאני כן,

so I picked up the magazine

אז הרמתי את המגזין

and I began to look,

והתחלתי להסתכל,

and we weren't on it.

ולא הופענו שם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Then I looked on the list of fittest cities,

אז הסתכלתי ברשימה של הערים שנמצאות בכושר הכי טוב

and we were on that list.

והופענו ברשימה הזאת.

We were on the list as the 22nd fittest city in the United States.

הופענו ברשימה בתור העיר ה-22 בכושר הכי טוב בארצות הברית.

Our state health statistics are doing better.

הסטטיסטיקה של הבריאות במדינה שלנו משתפרת.

Granted, we have a long way to go.

מובן מאליו, יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת.

Health is still not something

בריאות עדיין אינה משהו

that we should be proud of in Oklahoma City,

שאנחנו צריכים להיות גאים בו באוקלהומה סיטי,

but we seem to have turned the cultural shift

אבל נראה שיצרנו שינוי תרבותי

of making health a greater priority.

להפיכת הבריאות לעדיפות גבוהה יותר.

And we love the idea of the demographics

ואנחנו אוהבים את הרעיון של הדמוגרפיה

of highly educated twentysomethings,

של בני עשרים-ומשהו בעלי השכלה גבוהה,

people with choices, choosing Oklahoma City

אנשים עם ברירה, שבוחרים באוקלהומה סיטי

in large numbers.

במספרים גדולים.

We have the lowest unemployment in the United States,

יש לנו את שיעור האבטלה הנמוך ביותר בארצות הברית,

probably the strongest economy in the United States.

ככל הנראה הכלכלה החזקה ביותר בארצות הברית.

And if you're like me, at some point

ואם אתם דומים לי, בנקודה מסויימת

in your educational career,

בקריירה החינוכית שלכם,

you were asked to read a book called

התבקשתם לקרוא ספר בשם

"The Grapes of Wrath."

"ענבי זעם".

Oklahomans leaving for California

אנשי אוקלהומה שעוזבים לקליפורניה

in large numbers for a better future.

במספרים גדולים עבור עתיד טוב יותר.

When we look at the demographic shifts

כאשר אנחנו מסתכלים על השינויים הדמוגרפים

of people coming from the west,

של אנשים שבאים מן המערב,

it appears that what we're seeing now

מסתבר שמה שאנחנו רואים עכשיו

is the wrath of grapes.

הוא הזעם של הענבים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The grandchildren are coming home.

הנכדים חוזרים הביתה.

You've been a great audience and very attentive.

הייתם קהל נפלא ומאוד קשוב.

Thank you very much for having me here.

תודה רבה שאירחתם אותי כאן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)