Anant Agarwal: Why massively open online courses (still) matter

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Sigal Tifferet

I'd like to reimagine education.

אני רוצה שנדמיין מחדש את נושא ההשכלה.

The last year

בשנה שעברה

has seen the invention of a new four-letter word.

המצאנו מילה חדשה בעלת 4 אותיות.

It starts with an M.

היא מתחילה באות M.

MOOC: massive open online courses.

MOOC: קורסים מקוונים פתוחים המוניים.

Many organizations

הרבה ארגונים

are offering these online courses

מציעים קורסים מקוונים

to students all over the world, in the millions, for free.

לסטודנטים ברחבי העולם, מליונים מהם, בחינם.

Anybody who has an Internet connection

כל אדם עם חיבור לאינטרנט

and the will to learn can access these great courses

והרצון ללמוד, יכול להתחבר לקורסים המעולים הללו

from excellent universities

שנוצרו על ידי מיטב האוניברסיטאות

and get a credential at the end of it.

ולקבל נקודות זכות בסוף הקורס.

Now, in this discussion today,

במהלך ההרצאה היום,

I'm going to focus

אני רוצה להתמקד

on a different aspect of MOOCs.

בצדדים השונים של קורסי MOOC.

We are taking what we are learning

אנחנו לוקחים את נושאי הלימוד

and the technologies we are developing in the large

ואת הטכנולוגיות שפיתחנו בגדול

and applying them in the small

ומיישמים אותם בקנה מידה קטן

to create a blended model of education

על מנת ליצור מודל השכלה משולב

to really reinvent and reimagine

שימציא מחדש וידמיין מחדש

what we do in the classroom.

את הפעילות שמתרחשת בכיתה.

Now, our classrooms could use change.

ואין לי ספק שצריך לשנות את כיתות הלימוד.

So, here's a classroom

הנה תמונה של כיתה

at this little three-letter institute

מדובר במוסד שזכה לכינוי בן 3 אותיות

in the Northeast of America, MIT.

בצפון מזרח ארה"ב, MIT.

And this was a classroom about 50 or 60 years ago,

וכאן רואים כתה מלפני 50 או 60 שנה,

and this is a classroom today.

וכאן רואים כתה מימינו אנו.

What's changed?

מה השתנה?

The seats are in color.

הכיסאות צבעוניים.

Whoop-de-do.

כיפאק - היי.

Education really hasn't changed

ההשכלה לא השתנתה באופן משמעותי

in the past 500 years.

ב- 500 השנים האחרונות.

The last big innovation in education

החדשנות המשמעותית האחרונה, בתחום ההשכלה

was the printing press and the textbooks.

הייתה המצאת מכבש הדפוס וכתיבת ספרי הוראה.

Everything else has changed around us.

העולם משתנה סביבנו בכל התחומים.

You know, from healthcare to transportation,

החל בבריאות וכלה בתחבורה,

everything is different, but education hasn't changed.

הכול שונה, אבל ההשכלה לא השתנתה.

It's also been a real issue in terms of access.

ויש גם את נושא הגישה למערכות ההשכלה .

So what you see here

מה שאתם רואים בתמונה

is not a rock concert.

אינו קונצרט רוק.

And the person you see at the end of the stage

והאיש שעומד בקצה הבמה

is not Madonna.

אינו מדונה.

This is a classroom

זוהי כתת לימוד

at the Obafemi Awolowo University in Nigeria.

באוניברסיטת אובפמי אוולוו בניגריה.

Now, we've all heard of distance education,

שמענו בעבר על למידה מרחוק,

but the students way in the back,

אבל הסטודנטים בקצה הרחוק של הכתה,

200 feet away from the instructor,

60 מטר מהמרצה,

I think they are undergoing long-distance education.

עוברים בפועל למידה מרחוק מאד.

Now, I really believe

אני מאמין בכנות

that we can transform education,

שניתן לשנות את ההשכלה,

both in quality and scale and access,

גם מבחינת האיכות וגם מבחינת מספר התלמידים,

through technology.

על ידי שימוש בטכנולוגיה.

For example, at edX,

ב edX, למשל,

we are trying to transform education

אנחנו מנסים ליצור מהפכה בתחום ההשכלה

through online technologies.

בעזרת שימוש בטכנולוגיה מקוונת.

Given education has been calcified for 500 years,

בהתחשב בכך שתחום ההשכלה היה קפוא במשך 500 שנה,

we really cannot think about reengineering it,

קשה לנו לחשוב על דרך לבצע בו שינויים

micromanaging it.

על ידי תיקונים ניהוליים קטנים.

We really have to completely reimagine it.

עלינו להמציא את התחום מהבסיס.

It's like going from ox carts to the airplane.

זה דומה למעבר מעגלות שוורים למטוסים.

Even the infrastructure has to change.

אפילו התשתיות חייבות להשתנות.

Everything has to change.

הכל חייב להשתנות.

We need to go from lectures on the blackboard

צריך לעבור מהרצאות וכתיבה על הלוח

to online exercises, online videos.

לתרגולים מקוונים, סרטוני וידאו.

We have to go to interactive virtual laboratories

צריך להיכנס לתחום של מעבדות וירטואליות אינטראקטיביות,

and gamification.

ושימוש במשחקים לשם לימוד.

We have to go to completely online grading

צריך לאפשר מתן ציונים מקוון באופן מלא

and peer interaction and discussion boards.

תקשורת בין תלמידים ופורומים לדיון.

Everything really has to change.

הכל חייב ממש להשתנות.

So at edX and a number of other organizations,

בארגון edX ובארגונים דומים,

we are applying these technologies to education

אנחנו מיישמים את הכלים הטכנולוגיים הללו לתחומי ההוראה השונים

through MOOCs to really increase access to education.

על ידי שימוש בקורסי MOOC שמנגישים את ההשכלה לכולם.

And you heard of this example,

בטח שמעתם על הדוגמה הבאה,

where, when we launched our very first course --

כאשר השקנו את הקורס המקוון הפתוח ההמוני הראשון שלנו

and this was an MIT-hard

ודובר בקורס קשה של MIT

circuits and electronics course --

שעוסק במעגלים מודפסים ואלקטרוניקה --

about a year and a half ago,

לפני שנה, שנה וחצי,

155,000 students from 162 countries

155 אלף סטודנטים מ- 162 מדינות

enrolled in this course.

נרשמו לקורס.

And we had no marketing budget.

ולא היה לנו תקציב שיווק.

Now, 155,000 is a big number.

155,000 הוא מספר גדול.

This number is bigger

הוא גדול יותר

than the total number of alumni of MIT

מכל הבוגרים שיצאו מ- MIT

in its 150-year history.

ב- 150 השנה שהיא קיימת.

7,200 students passed the course,

7,200 תלמידים עברו את הקורס בהצלחה,

and this was a hard course.

מדובר בקורס קשה מאד.

7,200 is also a big number.

גם 7,200 הוא מספר גדול.

If I were to teach at MIT two semesters every year,

אם הייתי מלמד ב- MIT שני סמסטרים כל שנה,

I would have to teach for 40 years

הייתי צריך ללמד במשך 40 שנה

before I could teach this many students.

כדי ללמד כל כך הרבה סטודנטים.

Now these large numbers

המספרים הגדולים הללו

are just one part of the story.

הם רק חלק אחד מהתמונה.

So today, I want to discuss a different aspect,

היום, אני רוצה לדבר על חלק אחר,

the other side of MOOCs,

הצד השני של קורסי MOOC,

take a different perspective.

מבט מזווית שונה.

We are taking what we develop and learn in the large

אנחנו לוקחים את מה שלמדנו בגדול

and applying it in the small

ומיישמים בקטן

to the classroom, to create a blended model of learning.

בכתת הלימוד, בניסיון ליצור מודל הוראה משולב.

But before I go into that, let me tell you a story.

אבל לפני שאפרט יותר, רציתי לספר לכם סיפור.

When my daughter turned 13, became a teenager,

כשבתי הייתה בת 13, נערה,

she stopped speaking English,

היא הפסיקה לדבר אנגלית,

and she began speaking this new language.

היא התחילה לדבר בשפה חדשה.

I call it teen-lish.

אני קורא לה שפת-עשרה.

It's a digital language.

זוהי שפה דיגיטלית.

It's got two sounds: a grunt and a silence.

יש בה שני קולות: גניחה ושתיקה.

"Honey, come over for dinner."

"חמודה, בואי לאכול".

"Hmm."

"המם."

"Did you hear me?"

"שמעת אותי?"

Silence. (Laughter)

שתיקה. (צחוק)

"Can you listen to me?"

"את מוכנה להקשיב לי?"

"Hmm."

"המם."

So we had a real issue with communicating,

הייתה לנו בעיה גדולה בתקשורת,

and we were just not communicating,

פשוט לא תקשרנו,

until one day I had this epiphany.

עד שיום אחד הייתה לי התגלות.

I texted her. (Laughter)

שלחתי לה הודעת טקסט.(צחוק)

I got an instant response.

קיבלתי תשובה מידית.

I said, no, that must have been by accident.

ואמרתי, לא, זו בטח הייתה טעות.

She must have thought, you know,

אולי היא חשבה,

some friend of hers was calling her.

שחברים כתבו לה.

So I texted her again. Boom, another response.

אז שלחתי לה עוד הודעה. בום, היא ענתה לי.

I said, this is great.

אמרתי, זה גדול.

And so since then, our life has changed.

ומאז, חיינו השתנו.

I text her, she responds.

אני כותב לה הודעות, והיא מגיבה.

It's just been absolutely great.

זה פשוט נפלא.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So our millennial generation

דור המילניום

is built differently.

בנוי אחרת מאיתנו.

Now, I'm older, and my youthful looks might belie that,

אני זקן יותר, והמראה הצעיר שלי עשוי להטעות,

but I'm not in the millennial generation.

אבל אני לא שייך לדור המילניום.

But our kids are really different.

אבל הילדים שלנו שונים מאד.

The millennial generation is completely comfortable

דור המילניום חש נוחות מלאה

with online technology.

עם טכנולוגיה מקוונת.

So why are we fighting it in the classroom?

אז למה להיאבק בטכנולוגיה בכיתות הלימוד?

Let's not fight it. Let's embrace it.

בואו לא נריב. בואו נאמץ את הטכנולוגיה הלימודית.

In fact, I believe -- and I have two fat thumbs,

למעשה, כפי שאני מאמין -- ויש לי שני אגודלים שמנים,

I can't text very well --

אני לא טוב בשליחת הודעות טקסט --

but I'm willing to bet that with evolution,

אבל אני מוכן להמר שעם ההתפתחות האבולוציונית,

our kids and their grandchildren

הילדים שלנו והנכדים שלנו

will develop really, really little, itty-bitty thumbs

יפתחו אגודלים קטנטנטנטנים

to text much better,

שיאפשרו להם לשלוח הודעות טקסט טוב יותר,

that evolution will fix all of that stuff.

האבולוציה תתקן את כל העניינים האלה.

But what if we embraced technology,

אבל מה יקרה אם נאמץ את הטכנולוגיה,

embraced the millennial generation's

נאמץ את דור המילניום

natural predilections,

ואת נטיותיו הטבעיות.

and really think about creating these online technologies,

ונחשוב על איך ליצור טכנולוגיות מקוונות,

blend them into their lives.

ולשלב אותם בחיינו.

So here's what we can do.

והנה הדברים שאנחנו יכולים לעשות.

So rather than driving our kids into a classroom,

במקום להסיע את הילדים לכתת הלימוד,

herding them out there at 8 o'clock in the morning --

להוציא אותם מהבית בשעה 8 בבוקר --

I hated going to class at 8 o'clock in the morning,

שנאתי ללכת לבית הספר ב- 8 בבוקר,

so why are we forcing our kids to do that?

אז למה אנחנו מכריחים את הילדים שלנו?

So instead what you do

מה שאפשר לעשות במקום זאת

is you have them watch videos

הוא לתת להם לצפות בסרטוני וידאו

and do interactive exercises

ולבצע תרגולים אינטראקטיביים

in the comfort of their dorm rooms, in their bedroom,

בחדרי המעונות שלהם, בחדרי השינה שלהם,

in the dining room, in the bathroom,

בחדר האוכל, בחדר האמבטיה,

wherever they're most creative.

המקום שבו הם הכי יצירתיים.

Then they come into the classroom

ואז הם יגיעו לכתת הלימוד

for some in-person interaction.

לשם תקשורת פנים אל פנים.

They can have discussions amongst themselves.

הם יכולים לשוחח בינם לבין עצמם.

They can solve problems together.

הם יכולים לפתור בעיות יחד.

They can work with the professor

הם יכולים לעבוד עם המרצה שלהם

and have the professor answer their questions.

שיענה על שאלות שלהם.

In fact, with edX, when we were teaching our first course

למעשה, ב- edX, כשלימדנו את הקורס הבינ"ל הראשון שלנו

on circuits and electronics around the world,

על מעגלים מודפסים ואלקטרוניקה,

this was happening unbeknownst to us.

זה קרה בלי שהתכוונו.

Two high school teachers

שני מורים בתיכון

at the Sant High School in Mongolia

בבית הספר התיכון סאנט במונגוליה

had flipped their classroom,

הפכו את הכיתות שלהם,

and they were using our video lectures

הם השתמשו בהרצאות הווידאו שלנו

and interactive exercises,

ובתרגולים האינטראקטיביים שלנו,

where the learners in the high school,

וביקשו מתלמידי בית הספר,

15-year-olds, mind you,

נערים בני 15,

would go and do these things in their own homes

לגשת ולצפות ולבצע את התרגילים בבית

and they would come into class,

וכשהם נפגשו בכתה,

and as you see from this image here,

כפי שניתן לראות בתמונה כאן,

they would interact with each other

הם דיברו זה עם זה,

and do some physical laboratory work.

וערכו ניסויי מעבדה.

And the only way we discovered this

ואנחנו שמענו על כך רק

was they wrote a blog

כשהם כתבו בלוג

and we happened to stumble upon that blog.

ואנחנו נתקלנו בבלוג שלהם במקרה.

We were also doing other pilots.

ערכנו גם ניסויים אחרים.

So we did a pilot experimental blended courses,

אחד מהניסויים בדק למידה משולבת,

working with San Jose State University in California,

בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת סאן חוזה בקליפורניה,

again, with the circuits and electronics course.

ושוב, מדובר על קורס המעגלים המודפסים והאלקטרוניקה.

You'll hear that a lot. That course has become

אני חוזר אל הקורס הזה הרבה. הקורס הזה הפך להיות

sort of like our petri dish of learning.

צלחת הניסויים שלנו בתחום הלימוד.

So there, the students would, again,

וגם כאן, הסטודנטים למדו הפוך,

the instructors flipped the classroom,

המרצים הפכו את הסדר בכיתה,

blended online and in person,

ושילבו הוראה מקוונת ופנים אל פנים,

and the results were staggering.

והתוצאות היו מדהימות.

Now don't take these results to the bank just yet.

התוצאות הללו אולי לא יחזרו על עצמן בכל פעם.

Just wait a little bit longer as we experiment with this some more,

תנו לנו להתנסות בכך עוד מעט,

but the early results are incredible.

אבל התוצאות הראשוניות היו מדהימות.

So traditionally, semester upon semester,

בדרך כלל, סמסטר אחרי סמסטר,

for the past several years, this course,

בשנים האחרונות, בקורס הזה,

again, a hard course,

שוב, קורס קשה,

had a failure rate of about 40 to 41 percent

עמד שיעור הנכשלים על 40 או 41 אחוז

every semester.

כל סמסטר.

With this blended class late last year,

ובקורס המשולב שהועבר בשנה שעברה,

the failure rate fell to nine percent.

שיעור הכישלון היה רק 9 אחוז.

So the results can be extremely, extremely good.

כך שניתן להגיד שמדובר בתוצאה ממש, ממש טובה.

Now before we go too far into this,

לפני שנעמיק בנושא,

I'd like to spend some time discussing

רציתי לעצור ולדבר על

some key ideas.

מספר רעיונות בסיסיים.

What are some key ideas

מהם הרעיונות הבסיסיים

that makes all of this work?

שמאפשרים לכל זה לעבוד?

One idea is active learning.

הרעיון הראשון הוא למידה פעילה.

The idea here is, rather than have students

במקום שהתלמידים

walk into class and watch lectures,

יכנסו לכתה ויצפו בהרצאה,

we replace this with what we call lessons.

אנחנו משתמשים במה שאנחנו מכנים שיעורים.

Lessons are interleaved sequences

שיעורים הם רצפים משולבים

of videos and interactive exercises.

שלי קטעי וידאו וקטעי תרגול אינטראקטיביים.

So a student might watch a five-, seven-minute video

התלמיד צופה בסרטון וידאו באורך 5 או 7 דקות,

and follow that with an interactive exercise.

ואחר כך הוא משתתף בתרגול אינטראקטיבי.

Think of this as the ultimate Socratization of education.

תחשבו על זה כעל הוראה סוקרטית טהורה.

You teach by asking questions.

אתה מלמד דרך שאילת שאלות.

And this is a form of learning

וזהו סוג למידה

called active learning,

שמכונה למידה פעילה,

and really promoted by a very early paper, in 1972,

שפורסמה לראשונה במאמר, בשנת 1972,

by Craik and Lockhart,

שנכתב על ידי קרייק ולוקהארט,

where they said and discovered

בו הם טענו וגילו

that learning and retention really relates strongly

שלימוד וזיכרון קשורים באופן הדוק

to the depth of mental processing.

לעומק העיבוד המוחי של החומר.

Students learn much better

תלמידים לומדים טוב יותר

when they are interacting with the material.

כאשר הם מנהלים דיון אינטראקטיבי עם החומר הנלמד.

The second idea is self-pacing.

הרעיון השני הוא התקדמות בקצב אישי.

Now, when I went to a lecture hall,

כשאני למדתי באוניברסיטה,

and if you were like me,

ואני מניח שאתם הייתם כמוני,

by the fifth minute I would lose the professor.

אחרי 5 דקות הייתי מאבד את המרצה.

I wasn't all that smart, and I would be scrambling, taking notes,

לא הייתי כזה חכם, והייתי מקשקש, רושם הערות,

and then I would lose the lecture for the rest of the hour.

ואז הייתי מאבד את הריכוז ומפסיק להקשיב להמשך ההרצאה.

Instead, wouldn't it be nice with online technologies,

כיום, בעזרת הטכנולוגיה המקוונת,

we offer videos and interactive engagements to students?

אנחנו מציעים לתלמידים סרטוני וידאו ותרגולים לצריכה בקצב שלהם.

They can hit the pause button.

הם יכולים לעצור את הסרטון בלחיצת כפתור.

They can rewind the professor.

הם יכולים להריץ את המרצה אחורה.

Heck, they can even mute the professor.

הם יכולים גם להשתיק את המרצה.

So this form of self-pacing

צורת הלימוד בקצב עצמי

can be very helpful to learning.

יכולה להועיל מאד ללימוד.

The third idea that we have is instant feedback.

הרעיון השלישי הוא מתן משוב מיידי.

With instant feedback,

במשוב מיידי,

the computer grades exercises.

המחשב נותן ציונים לתרגילים.

I mean, how else do you teach 150,000 students?

למעשה, האם יש דרך אחרת ללמד 150 אלף תלמידים?

Your computer is grading all the exercises.

המחשב נותן ציונים לכל התרגילים.

And we've all submitted homeworks,

וכולנו הגשנו עבודות בית בימינו,

and your grades come back two weeks later,

וקיבלנו את הציונים אחרי שבועיים,

you've forgotten all about it.

כשכבר שכחנו לגמרי מהעבודה.

I don't think I've still received some of my homeworks

נראה לי שעדיין לא קיבלתי חלק מהעבודות

from my undergraduate days.

שהגשתי בלימודי התואר הראשון שלי.

Some are never graded.

חלק לא קיבלו ציון מעולם.

So with instant feedback,

אבל עם משוב מיידי,

students can try to apply answers.

התלמידים יכולים לנסות להגיש תשובות.

If they get it wrong, they can get instant feedback.

אם הם טועים, הם מקבלים משוב מיידי.

They can try it again and try it again,

הם יכולים לנסות עוד תשובה ועוד תשובה,

and this really becomes much more engaging.

והם מעורבים יותר בתהליך הלמידה.

They get the instant feedback,

הם מקבלים משוב מיידי,

and this little green check mark that you see here

וסימון ה-V הירוק שאתם רואים כאן

is becoming somewhat of a cult symbol at edX.

הופך להיות הסמל של הלימודים ב- edX.

Learners are telling us that they go to bed at night

תלמידים מספרים לנו שהם הלכו לישון בלילה

dreaming of the green check mark.

וחלמו על סימן ה-V הירוק.

In fact, one of our learners

למעשה, אחד התלמידים

who took the circuits course early last year,

שלמד את קורס המעגלים המודפסים בשנה שעברה,

he then went on to take a software course

המשיך ולמד בקורס תוכנה

from Berkeley at the end of the year,

מאוניברסיטת ברקלי בסוף השנה,

and this is what the learner had to say

וזה מה שהתלמיד כתב

on our discussion board

על לוח הדיונים שלנו

when he just started that course

כשהוא התחיל את הקורס השני

about the green check mark:

בהתייחסות לסימון ה- V הירוק:

"Oh god; have I missed you."

"או אלוהים, התגעגעתי אליך."

When's the last time you've seen students

מתי בפעם האחרונה ראיתם תלמיד

posting comments like this about homework?

שמפרסם הערה כזו לגבי שיעורי בית?

My colleague Ed Bertschinger,

עמיתי אד ברטשינגר,

who heads up the physics department at MIT,

שעומד בראש המחלקה לפיזיקה ב- MIT,

has this to say about instant feedback:

התייחס למשוב המיידי בצורה הבאה:

He indicated that instant feedback

הוא ציין שמשוב מיידי

turns teaching moments into learning outcomes.

הופך רגעים של הוראה לתוצאות של לימוד.

The next big idea is gamification.

הרעיון החשוב הבא הוא שימוש במשחקים.

You know, all learners engage really well

אתם יודעים, תלמידים לומדים באופן טוב יותר

with interactive videos and so on.

כשמשתמשים בקטעי וידאו אינטראקטיביים וכלים דומים.

You know, they would sit down and shoot

אתם יודעים, הם מסוגלים לשבת ולירות

alien spaceships all day long until they get it.

בחלליות של חייזרים במשך יום שלם עד שינצחו במשחק.

So we applied these gamification techniques to learning,

וכיום אנחנו משתמשים בטכנולוגיות מתחום המשחקים לצורכי לימוד,

and we can build these online laboratories.

ואפשר לבנות מעבדות משחק מקוונות.

How do you teach creativity? How do you teach design?

איך מלמדים יצירתיות? איך מלמדים עיצוב?

We can do this through online labs

ניתן לעשות זאת בעזרת מעבדות מקוונות

and use computing power

ולהשתמש בכוח המחשוב

to build these online labs.

על מת לבנות את המעבדות מקוונות.

So as this little video shows here,

כפי שנראה בסרטון הבא,

you can engage students

ניתן לגרום לתלמידים להשתתף

much like they design with Legos.

בצורה דומה לבנייה בלגו.

So here, the learners are building a circuit

כאן, התלמידים בונים מעגלים חשמליים

with Lego-like ease.

בקלות הדומה למשחק בלגו.

And this can also be graded by the computer.

והמחשב יכול לתת להם ציונים.

Fifth is peer learning.

הרעיון החמישי הוא למידה מעמיתים.

So here, we use discussion forums and discussions

כאן, אנחנו משתמשים בקבוצות דיון וקבוצות שיחה

and Facebook-like interaction

ותקשורת דמוית פייסבוק

not as a distraction,

לא כמקור להפרעה,

but to really help students learn.

אלא כדי לסייע לתלמידים.

Let me tell you a story.

אני רוצה לספר לכם סיפור.

When we did our circuits course

כשהעברנו את קורס המעגלים המודפסים

for the 155,000 students,

ל- 155 אלף תלמידים,

I didn't sleep for three nights

אני לא ישנתי במשך 3 לילות

leading up to the launch of the course.

שקדמו להשקת הקורס.

I told my TAs, okay, 24/7,

אמרתי לעוזרי ההוראה שלי, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביום,

we're going to be up

אנחנו חייבים להיות ערניים

monitoring the forum, answering questions.

להיות זמינים בפורומים, ולענות על שאלות.

They had answered questions for 100 students.

ענינו בעבר על שאלות של 100 תלמידים.

How do you do that for 150,000?

אבל איך עונים ל- 155,000?

So one night I'm sitting up there, at 2 a.m. at night,

לילה אחד ישבתי שם, בשעה 2 בלילה,

and I think there's this question

ונדמה לי שעולה שאלה

from a student from Pakistan,

מתלמיד בפקיסטן,

and he asked a question, and I said,

הוא שואל את השאלה, ואני אומר,

okay, let me go and type up an answer,

בסדר, אני אכתוב לו את התשובה,

I don't type all that fast,

אני לא מדפיס מהר,

and I begin typing up the answer,

ואני מתחיל להדפיס את התשובה,

and before I can finish,

אבל לפני שאני מספיק לסיים,

another student from Egypt popped in with an answer,

תלמיד ממצרים עונה לו,

not quite right, so I'm fixing the answer,

הוא לא ממש מדייק, ואני עובר לתקן את התשובה שלו,

and before I can finish, a student from the U.S.

אבל לפני שאני מסיים, תלמיד מארה"ב

had popped in with a different answer.

עונה תשובה אחרת.

And then I sat back, fascinated.

ואז פשוט נשענתי לאחור בכיסא שלי, והבטתי מרותק במסך.

Boom, boom, boom, boom, the students were

בום, בום, בום, בום, התלמידים התחילו

discussing and interacting with each other,

לדון ולתקשר זה עם זה,

and by 4 a.m. that night, I'm totally fascinated,

עד 4 לפנות בוקר באותו לילה, אני יושב וצופה מרותק,

having this epiphany,

ועובר התגלות,

and by 4 a.m. in the morning,

ובסביבות 4 לפנות בוקר,

they had discovered the right answer.

הם גילו את התשובה הנכונה.

And all I had to do was go and bless it,

וכל מה שנשאר לי לעשות היה להגיד להם

"Good answer."

"תשובה טובה".

So this is absolutely amazing,

זהו תהליך מדהים,

where students are learning from each other,

בו הסטודנטים לומדים זה מזה,

and they're telling us that they are learning

והם מספרים לנו שהם לומדים

by teaching.

תוך כדי שהם מלמדים.

Now this is all not just in the future.

לא מדובר בתיאורים עתידיים.

This is happening today.

כל הדברים האלו קורים היום.

So we are applying these blended learning pilots

אנחנו משתמשים בניסויי הלמידה המשולבת

in a number of universities and high schools around the world,

במספר אוניברסיטאות ובתי ספר תיכונים ברחבי העולם,

from Tsinghua in China

מצ'ינגואה בסין,

to the National University of Mongolia in Mongolia

עד האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה במונגוליה

to Berkeley in California --

עד אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה --

all over the world.

בכל העולם.

And these kinds of technologies really help,

והשימוש בטכנולוגיה ממש עוזר,

the blended model can really help

השימוש בלמידה משולבת מסייעת

revolutionize education.

ליצור מהפכה בתחומי החינוך.

It can also solve a practical problem of MOOCs,

ניתן גם לפתור בעיות מעשיות בעזרת קורסי MOOC,

the business aspect.

במישור העסקי.

We can also license these MOOC courses

ניתן להעניק רישיונות לקורסי ה- MOOC

to other universities,

לאוניברסיטאות אחרות,

and therein lies a revenue model for MOOCs,

וכך יש פוטנציאל להכנסות מקורסי MOOC,

where the university that licenses it with the professor

כאשר האוניברסיטה שרוכשת את הרישיון והמרצה

can use these online courses

יכולים להשתמש בקורס המקוון

like the next-generation textbook.

בתור ספר הלימוד של הדור הבא.

They can use as much or as little as they like,

הם יכולים להשתמש בו במידה מועטה או רבה,

and it becomes a tool in the teacher's arsenal.

וזה הופך לכלי שימושי בארגז הכלים של המורה.

Finally, I would like to have you

לסיום, הייתי רוצה

dream with me for a little bit.

שתחלמו איתי לרגע.

I would like us to really reimagine education.

אני רוצה שבאמת נדמיין מחדש את ההשכלה.

We will have to move from lecture halls to e-spaces.

לצאת מאולמות ההרצאות אל חללים וירטואליים.

We have to move from books to tablets

לעבור מספרים לטאבלטים

like the Aakash in India

כמו מחשב האקאש בהודו

or the Raspberry Pi, 20 dollars.

או מחשב הרסברי פיי, שעולה 20 דולר.

The Aakash is 40 dollars.

האקאש עולה 40 דולר.

We have to move from bricks-and-mortar school buildings

חייבים להתקדם מבתי ספר הבנויים ממלט ולבנים

to digital dormitories.

למבנים דיגיטליים.

But I think at the end of the day,

אבל נראה לי שבסופו של דבר,

I think we will still need one lecture hall

עדיין נצטרך אולם הרצאות אחד

in our universities.

באוניברסיטאות שלנו.

Otherwise, how else do we tell our grandchildren

אחרת, איך נוכל לספר לנכדים שלנו

that your grandparents sat in that room

איך הסבים שלהם ישבו בחדר

in neat little rows like cornstalks

בשורות מסודרות כמו גרגרי תירס

and watched this professor at the end

וצפו במרצה בקצה הכתה

talk about content and, you know,

מדבר על נושא מסוים,

you didn't even have a rewind button?

ואפילו לא היה לנו כפתור שמאפשר להריץ אחורה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you. (Applause)

תודה לכם. תודה לכם. (מחיאות כפיים)