Smash fear, learn anything | Tim Ferriss

מתרגם: Shay Bach מבקר: Ido Dekkers

This is Tim Ferriss circa 1979 A.D. Age two.

זה טים פריס בסביבות שנת 1979. בן שנתיים.

You can tell by the power squat, I was a very confident boy --

אפשר לראות לפי הכריעה העוצמתית, הייתי ילד מאד בטוח בעצמו

and not without reason.

ולא בלי סיבה

I had a very charming routine at the time,

היה לי קטע מקסים בזמנו,

which was to wait until late in the evening

שהיה לחכות עד מאוחר בערב

when my parents were decompressing from a hard day's work,

כשההורים שלי היו נרגעים מיום עבודה קשה

doing their crossword puzzles, watching television.

פותרים תשבצים, רואים טלוויזיה.

I would run into the living room, jump up on the couch,

הייתי רץ לסלון, קופץ על הספה,

rip the cushions off, throw them on the floor,

תולש את הכריות מהמקום, מעיף אותן על הרצפה

scream at the top of my lungs and run out

צורח מלוא הריאות, ורץ החוצה

because I was the Incredible Hulk.

כי הייתי הענק הירוק.

(Laughter)

(צחוק)

Obviously, you see the resemblance.

אתם רואים את הדמיון, כמובן.

And this routine went on for some time.

והקטע הזה חזר על עצמו לאורך תקופה מסויימת.

When I was seven I went to summer camp.

כשהייתי בן שבע הלכתי למחנה קיץ

My parents found it necessary for peace of mind.

ההורים שלי ראו בזה הכרח לטובת שקט ושלווה

And at noon each day

ובכל יום בצהריים

the campers would go to a pond,

החניכים היו הולכים לאגם,

where they had floating docks.

שבו היו מזחים צפים.

You could jump off the end into the deep end.

אפשר היה לקפוץ מהקצה למים העמוקים.

I was born premature. I was always very small.

נולדתי מוקדם. תמיד הייתי מאד קטן

My left lung had collapsed when I was born.

הריאה השמאלית שלי קרסה כשנולדתי

And I've always had buoyancy problems.

ותמיד היתה לי בעייה לצוף.

So water was something that scared me to begin with.

אז מים זה דבר שהפחיד אותי מלכתחילה,

But I would go in on occasion.

אבל הייתי נכנס מדי פעם.

And on one particular day,

ובאחד מהימים,

the campers were jumping through inner tubes,

החניכים קפצו דרך אבובים.

They were diving through inner tubes. And I thought this would be great fun.

הם צללו דרך אבובים וחשבתי שזה יהיה ממש כיף,

So I dove through the inner tube,

אז צללתי דרך האבוב,

and the bully of the camp grabbed my ankles.

והבריון של המחנה תפס את הקרסוליים שלי.

And I tried to come up for air,

אני ניסיתי לעלות לקחת אוויר

and my lower back hit the bottom of the inner tube.

והגב התחתון שלי פגע באבוב.

And I went wild eyed and thought I was going to die.

התחלתי להתפרע וחשבתי שאני עומד למות.

A camp counselor fortunately came over and separated us.

למזלי אחד המדריכים בא והפריד בינינו.

From that point onward I was terrified of swimming.

מאז והלאה שחייה הפחידה אותי מאד.

That is something that I did not get over.

זה משהו שלא התגברתי עליו,

My inability to swim has been

אי היכולת שלי לשחות

one of my greatest humiliations and embarrassments.

הייתה אחד מהדברים הכי מביכים ומשפילים עבורי.

That is when I realized that I was not the Incredible Hulk.

זה היה הרגע בו הבנתי שאני לא הענק הירוק.

But there is a happy ending to this story.

אבל יש סוף טוב לסיפור הזה.

At age 31 -- that's my age now --

בגיל 31, זה הגיל שלי עכשיו,

in August I took two weeks to re-examine swimming,

באוגוסט לקחתי שבועיים כדי לבחון את נושא השחייה מחדש,

and question all the of the obvious aspects of swimming.

ולבדוק את כל ההיבטים המובנים מאליהם של שחייה.

And went from swimming one lap --

ועברתי מלשחות בריכה אחת,

so 20 yards -- like a drowning monkey,

בערך 20 מטר, כמו קוף טובע,

at about 200 beats per minute heart rate --

בדופק של בערך 200,

I measured it --

מדדתי את זה,

to going to Montauk on Long Island,

ללכת למונטוק בלונג איילנד,

close to where I grew up,

ליד איפה שגדלתי,

and jumping into the ocean and swimming one kilometer in open water,

ולקפוץ לים ולשחות קילומטר בים הפתוח,

getting out and feeling better than when I went in.

לצאת ולהרגיש טוב יותר מאשר לפני שנכנסתי.

And I came out,

ויצאתי,

in my Speedos, European style,

בספידו, בסטייל אירופאי

feeling like the Incredible Hulk.

מרגיש כמו הענק הירוק.

And that's what I want everyone in here to feel like,

וזה מה שאני רוצה שכל אחד כאן ירגיש,

the Incredible Hulk, at the end of this presentation.

הענק הירוק, בסוף ההרצאה הזו.

More specifically, I want you to feel like you're capable

ליתר דיוק, אני רוצה שתרגישו כאילו אתם מסוגלים

of becoming an excellent long-distance swimmer,

להפוך לשחיינים מצויינים למרחקים ארוכים,

a world-class language learner,

לומדי שפות ברמה עולמית,

and a tango champion.

ואלופי טנגו.

And I would like to share my art.

ואני רוצה לשתף אתכם באמנות שלי.

If I have an art, it's deconstructing things

אם יש לי אמנות זה לפרק דברים

that really scare the living hell out of me.

שממש מפחידים אותי בטירוף.

So, moving onward.

אז, ממשיכים הלאה.

Swimming, first principles.

שחייה, עקרונות ראשונים,

First principles, this is very important.

עקרונות ראשוניים, זה מאד חשוב.

I find that the best results in life

אני מוצא שהתוצאות הטובות ביותר בחיים

are often held back by false constructs and untested assumptions.

לעתים קרובות נבלמות על ידי מחשבות שגויות והשערות לא בדוקות.

And the turnaround in swimming came

ונקודת המפנה בשחייה

when a friend of mine said, "I will go a year without any stimulants" --

באה כשחבר שלי אמר "אני אעביר שנה ללא חומרים מעוררים" --

this is a six-double-espresso-per-day type of guy --

וזה אדם מסוג של ששה-אספסרסו-כפול-ליום --

"if you can complete a one kilometer open water race."

"אם תשלים מירוץ שחייה של קילומטר בים הפתוח".

So the clock started ticking.

אז השעון התחיל לתקתק.

I started seeking out triathletes

התחלתי לחפש משתתפי טריאתלון

because I found that lifelong swimmers often couldn't teach what they did.

כי גיליתי ששחיינים וותיקים לא יהיו יכולים ללמד אותי את מה שהם עושים

I tried kickboards.

ניסיתי גלשני שחייה.

My feet would slice through the water like razors,

הרגליים שלי היו חותכות את המים כמו סכינים.

I wouldn't even move. I would leave demoralized, staring at my feet.

אפילו לא זזתי. הייתי עוזב מיואש, בוהה ברגליים שלי.

Hand paddles, everything.

משוטי ידיים, הכל.

Even did lessons with Olympians -- nothing helped.

אפילו עשיתי שיעורים עם שחיינים אולמפיים, שום דבר לא עזר.

And then Chris Sacca, who is now a dear friend mine,

ואז כריס סאקה, שעכשיו הוא חבר טוב שלי,

had completed an Iron Man with 103 degree temperature,

סיים את "איש הברזל" עם חום של 39.5,

said, "I have the answer to your prayers."

אמר "יש לי את המענה לתפילות שלך".

And he introduced me to

והוא הציג בפני

the work of a man named Terry Laughlin

את העבודה של אדם בשם טרי לאפלין

who is the founder of Total Immersion Swimming.

שהוא מייסד שיטת השחייה Total Immersion ("השרייה מלאה").

That set me on the road to examining biomechanics.

זה הפנה אותי לדרך של בחינת הביומכניקה.

So here are the new rules of swimming,

אז הנה חוקי השחייה החדשים,

if any of you are afraid of swimming, or not good at it.

אם מישהו מכם מפחד לשחות, או לא טוב בזה.

The first is, forget about kicking. Very counterintuitive.

קודם כל, תשכחו מבעיטות. מאד לא אינטואיטיבי.

So it turns out that propulsion isn't really the problem.

מסתבר שדחף אינו הבעיה האמיתית.

Kicking harder doesn't solve the problem

לבעוט חזק יותר לא פותר את הבעיה

because the average swimmer only transfers about three percent

כי השחיין הממוצע מעביר רק כשלושה אחוזים

of their energy expenditure into forward motion.

מהוצאת האנרגיה לתנועה קדימה

The problem is hydrodynamics.

הבעייה היא הידרודינמיקה.

So what you want to focus on instead

לכן עדיף להתמקד

is allowing your lower body to draft behind your upper body,

בלאפשר לפלג הגוף התחתון להיסחף אחרי פלג הגוף העליון,

much like a small car behind a big car on the highway.

בערך כמו מכונית קטנה אחרי מכונית גדולה על כביש מהיר.

And you do that by maintaining a horizontal body position.

ועושים זאת ע"י שמירה על יציבה אופקית.

The only way you can do that

הדרך היחידה לעשות זאת

is to not swim on top of the water.

היא לא לשחות מעל המים.

The body is denser than water. 95 percent of it would be,

הגוף צפוף יותר מהמים. 95 אחוזים ממנו יהיו,

at least, submerged naturally.

לכל הפחות, שקועים באופן טבעי.

So you end up, number three,

כך שבסופו של דבר, חוק שלישי,

not swimming, in the case of freestyle,

לא שוחים כמו בשחייה חופשית,

on your stomach, as many people think, reaching on top of the water.

על הבטן, כפי שאנשים רבים חושבים ומגיעים אל מעל המים.

But actually rotating from streamlined right

אלא למעשה, עוברים מחתירה ימנית,

to streamlined left,

לחתירה שמאלית,

maintaining that fuselage position as long as possible.

תוך שמירה על היציבה זמן רב ככל האפשר.

So let's look at some examples. This is Terry.

אז בואו נבחן מספר דוגמאות: זהו טרי

And you can see that he's extending his right arm

וניתן לראות שהוא מאריך את ידו הימנית

below his head and far in front.

מתחת לראשו ורחוק לפנים.

And so his entire body really is underwater.

וכך כל גופו נמצא מתחת למים.

The arm is extended below the head.

היד נמתחת מתחת לראש.

The head is held in line with the spine,

הראש שומר על קו ישר עם עמוד השדרה.

so that you use strategic water pressure to raise your legs up --

כך שמשתמשים בלחץ מים אסטרטגי כדי להרים את הרגליים,

very important, especially for people with lower body fat.

חשוב מאוד, במיוחד עבור הנוטים להשמין בפלג הגוף התחתון.

Here is an example of the stroke.

הנה דוגמא של החתירה.

So you don't kick. But you do use a small flick.

כך שאינכם בועטים אלא משתמשים בטפיחה קטנה.

You can see this is the left extension.

ניתן לראות שזוהי ההארכה השמאלית.

Then you see his left leg.

ואז רואים את רגלו הימנית.

Small flick, and the only purpose of that

טפיחה קטנה, והמטרה היחידה שלה

is to rotate his hips so he can get to the opposite side.

היא לסובב את מותניו כדי שיגיע לצד ההופכי.

And the entry point for his right hand -- notice this,

ונקודת הכניסה של ידו הימנית - שימו לב לזה,

he's not reaching in front and catching the water.

הוא לא שועט קדימה ואוחז במים

Rather, he is entering the water

במקום זאת הוא נכנס למים

at a 45-degree angle with his forearm,

בזוית של 45 מעלות עם הזרועה העליונה

and then propelling himself by streamlining -- very important.

ואז מניע את עצמו ע"י זרימה -- חשוב מאוד

Incorrect, above, which is what almost every swimming coach will teach you.

הטעות בחלק העליון, שהיא מה שכמעט כל מאמני השחייה מלמדים.

Not their fault, honestly.

לא באשמתם, בכנות.

And I'll get to implicit versus explicit in a moment.

אני אגיע אל המרומז מול המפורש בעוד רגע.

Below is what most swimmers

מתחת זה מה שרוב השחיינים

will find enables them to do what I did,

יגלו שמאפשר להם לעשות את מה שאני עשיתי,

which is going from 21 strokes per 20-yard length

שזה לעבור מ21 חתירות בקטע שאורכו 18 מטרים,

to 11 strokes

ל11 חתירות,

in two workouts with no coach, no video monitoring.

בשני אימונים, ללא מאמן ובלי השגחה.

And now I love swimming. I can't wait to go swimming.

ועכשיו אני אוהב לשחות. אני משתוקק ללכת לשחות,

I'll be doing a swimming lesson later, for myself, if anyone wants to join me.

אני אעשה שיעור שחייה, מאוחר יותר, בשביל עצמי, אם מישהו רוצה להצטרף אליי.

Last thing, breathing. A problem a lot of us have, certainly, when you're swimming.

דבר אחרון, נשימה. בעיה שלרבים מאיתנו יש, במיוחד כשאנחנו שוחים.

In freestyle, easiest way to remedy this is

בשחייה חופשית, הפתרון הכי פשוט הוא

to turn with body roll,

להסתובב בזמן היפוך הגוף,

and just to look at your recovery hand as it enters the water.

ופשוט להביט על היד המתאוששת כשהיא נכנסת למים.

And that will get you very far.

וזה יקח אתכם רחוק מאוד.

That's it. That's really all you need to know.

זה הכול. זה באמת כל מה שעליכם לדעת.

Languages. Material versus method.

שפות. חומר לעומת שיטה.

I, like many people, came to the conclusion

אני, כמו רבים אחרים, הגעתי למסקנה

that I was terrible at languages.

שאני נורא ואיום בשפות.

I suffered through Spanish for junior high, first year of high school,

סבלתי בלימודי הספרדית בחטיבת הביניים בשנה הראשונה של התיכון.

and the sum total of my knowledge

והידע הכולל שלי הסתכם,

was pretty much, "Donde esta el bano?"

פחות או יותר, בלומר "איפה השירותים ?"

And I wouldn't even catch the response. A sad state of affairs.

ואפילו לא הייתי מבין את התשובה, מצב עגום בהחלט.

Then I transferred to a different school sophomore year, and

ואז עברתי לבית ספר אחר, בשנת הלימודים השניה.

I had a choice of other languages. Most of my friends were taking Japanese.

היו בו שפות שונות שיכלתי לבחור. רוב החברים שלי למדו יפנית.

So I thought why not punish myself? I'll do Japanese.

אז חשבתי, למה לא להעניש את עצמי ? אלמד יפנית.

Six months later I had the chance to go to Japan.

שישה חודשים לאחר מכן הייתה לי ההזדמנות לנסוע ליפן.

My teachers assured me, they said, "Don't worry.

המורים שלי הרגיעו אותי, הם אמרו, "אל תדאג.

You'll have Japanese language classes every day to help you cope.

יהיו לך שיעורי שפה ביפנית בכל יום כדי לעזור לך להתמודד.

It will be an amazing experience." My first overseas experience in fact.

זו תהיה חוויה מדהימה." החוויה הראשונה שלי מעבר לים (בחו"ל) למעשה.

So my parents encouraged me to do it. I left.

אז הוריי עודדו אותי לעשות זאת, נסעתי.

I arrived in Tokyo. Amazing.

הגעתי לטוקיו, מדהים.

I couldn't believe I was on the other side of the world.

לא יכולתי להאמין שאני בצידו השני של העולם.

I met my host family. Things went quite well I think,

פגשתי את המשפחה המארחת שלי. הדברים הלכו די טוב אני חושב,

all things considered.

בהתחשב בנסיבות.

My first evening, before my first day of school,

בערב הראשון, לפני היום הראשון שלי בבית הספר,

I said to my mother, very politely,

אמרתי לאימי, בצורה מאוד מנומסת,

"Please wake me up at eight a.m."

"תעירי אותי בבקשה בשמונה בבוקר"

So, (Japanese)

אז, (יפנית)

But I didn't say (Japanese). I said, (Japanese). Pretty close.

אבל לא אמרתי (יפנית). אמרתי (יפנית). די קרוב.

But I said, "Please rape me at eight a.m."

למעשה אמרתי "תאנסי אותי בבקשה בשמונה בבוקר"

(Laughter)

(צחוק)

You've never seen a more confused Japanese woman.

מעולם לא ראיתם אישה יפנית מבולבלת כל כך.

(Laughter)

(צחוק)

I walked in to school.

צעדתי לתוך בית הספר.

And a teacher came up to me and handed me a piece of paper.

והמורה ניגש אליי ונתן לי חתיכת נייר.

I couldn't read any of it -- hieroglyphics, it could have been --

לא יכולתי לקרוא ממנו כלום - זה היה יכול להיות כתוב בכתב חרטומים

because it was Kanji,

בגלל שזה היה קנג'י,

Chinese characters adapted into the Japanese language.

תווים סיניים ששולבו בשפה היפנית.

Asked him what this said.

שאלתי אותו מה זה אומר

And he goes, "Ahh, okay okay,

והוא אמר "אהה, אוקיי אוקיי,

eehto, World History, ehh, Calculus,

אההה.... היסטוריה עולמית.... אההה .... חשבון,

Traditional Japanese." And so on.

יפנית מסורתית" וכן הלאה.

And so it came to me in waves.

וכך זה בא אליי בגלים.

There had been something lost in translation.

היה משהו שאבד בתרגום.

The Japanese classes were not Japanese instruction classes, per se.

השיעורים היפניים לא היו שיעורי לימוד יפנית, לכשעצמם.

They were the normal high school curriculum for Japanese students --

הם היו חומר הלימוד הנורמלי של תלמידי תיכון יפניים.

the other 4,999 students in the school, who were Japanese, besides the American.

שאר 4,999 התלמידים שהיו בבית הספר, אשר היו יפניים, חוץ מהאמריקאי.

And that's pretty much my response.

וזו הייתה בערך התגובה שלי.

(Laughter)

(צחוק)

And that set me on this panic driven search for the perfect language method.

וזה התחיל אצלי חיפוש אחוז אימה אחרי השיטה המושלמת ללימודי שפה.

I tried everything. I went to Kinokuniya.

ניסיתי הכל. הלכתי לקינוקוניה (חנות ספרים יפנית),

I tried every possible book, every possible CD.

ניסיתי כל ספר אפשרי וכל דיסק אפשרי.

Nothing worked until I found this.

כלום לא עזר עד שמצאתי את זה

This is the Joyo Kanji. This is a Tablet rather,

זהו הג'ויו קאנהיג'ויו, זוהי טבלה,

or a poster of the 1,945 common-use characters

או פוסטר של 1,945 התווים השימושיים

as determined by the Ministry of Education in 1981.

כפי שקבע משרד ההשכלה הממשלתי ב1981.

Many of the publications in Japan limit themselves to these characters,

רבים מהפרסומים ביפן מגבילים את עצמם לתווים הללו.

to facilitate literacy -- some are required to.

כדי להקל על הקריאה - חלק מחויבים לעשות זאת.

And this became my Holy Grail, my Rosetta Stone.

וזה הפך לגביע הקדוש שלי, אבן הרוזטה שלי.

As soon as I focused on this material,

מרגע שהתמקדתי על החומר הזה,

I took off.

המראתי.

I ended up being able to read Asahi Shinbu, Asahi newspaper,

בסופו של דבר יכולתי לקרוא את ה"אסאהי שינבו",עיתון יפני,

about six months later -- so a total of 11 months later --

בערך אחרי שישה חודשים, סכום של 11 חודשים מאוחר יותר,

and went from Japanese I to Japanese VI.

ועברתי מיפנית רמה 1 ליפנית רמה 6.

Ended up doing translation work at age 16 when I returned to the U.S.,

לבסוף ביצעתי עבודות תרגום בגיל 16 כאשר שבתי לארצות הברית,

and have continued to apply this material

והמשכתי ביישום הגישה של חומר

over method approach to close to a dozen languages now.

מול שיטה כדי ללמוד קרוב ל12 שפות.

Someone who was terrible at languages,

מישהו שהיה נוראי בשפות

and at any given time, speak, read and write five or six.

ובכל זמן נתון מדבר, קורא וכותב בחמש או שש שפות.

This brings us to the point,

זה מביא אותנו אל הנקודה,

which is, it's oftentimes what you do,

שהיא, פעמים רבות זה מה שאתה עושה,

not how you do it, that is the determining factor.

לא איך אתה עושה את זה, זהו הגורם המכריע.

This is the difference between being effective -- doing the right things --

זה ההבדל בין אפקטיביות - לעשות את הדברים הנכונים,

and being efficient -- doing things well whether or not they're important.

לבין יעילות - לעשות את הדברים טוב בין אם הם חשובים או לא.

You can also do this with grammar.

ניתן לעשות זאת גם עם דקדוק.

I came up with these six sentences after much experimentation.

פיתחתי את ששת המשפטים הבאים אחרי ניסויים רבים.

Having a native speaker allow you to deconstruct their grammar,

לבקש מאדם דובר השפה לאפשר לכם להבין את הדקדוק שלהם

by translating these sentences into past, present, future,

ע"י תרגום המשפטים הללו לעבר, הווה ועתיד,

will show you subject, object, verb,

יראה לכם נושא, נשוא, פועל

placement of indirect, direct objects, gender and so forth.

מיקום של עצמים ישירים ועקיפים, מינים וכן הלאה.

From that point, you can then, if you want to,

מרגע זה, תהיו מסוגלים, אם תרצו,

acquire multiple languages, alternate them so there is no interference.

ללמוד מספר שפות ולהחליף בינהן ללא הפרעה.

We can talk about that if anyone in interested.

נוכל לדבר על זה אם מישהו מעוניין.

And now I love languages.

ועכשיו אני אוהב שפות.

So ballroom dancing, implicit versus explicit --

אז ריקודים סלוניים, מרומז מול מפורש

very important.

חשוב מאוד.

You might look at me and say, "That guy must be a ballroom dancer."

אתם עשוים להביט עליי ולומר "הבחור הזה חייב להיות רקדן סלוני."

But no, you'd be wrong

אבל לא, אתם תטעו.

because my body is very poorly designed for most things --

מכיון שהגוף שלי אינו בנוי לרוב הדברים

pretty well designed for lifting heavy rocks perhaps.

הוא בנוי די טוב להרמת סלעים כבדים למשל.

I used to be much bigger, much more muscular.

הייתי הרבה יותר גדול, הרבה יותר שרירי.

And so I ended up walking like this.

עד שלבסוף הלכתי ככה.

I looked a lot like an orangutan, our close cousins, or the Incredible Hulk.

נראתי ממש כמו האוראנג אוטנאג, בני דודינו, או כמו הענק הירוק

Not very good for ballroom dancing.

לא כל כך טוב לריקודים סלוניים.

I found myself in Argentina in 2005,

מצאתי את עצמי בארגנטינה ב2005.

decided to watch a tango class -- had no intention of participating.

החלטתי לצפות בשיעור טנגו - לא הייתה לי כל כוונה להשתתף -

Went in, paid my ten pesos,

נכנסתי, שילמתי עשר פסו,

walked up -- 10 women two guys, usually a good ratio.

התקדמתי - 10 נשים שתי גברים, בדרך כלל יחס טוב.

The instructor says, "You are participating."

המדריכה אומרת "אתה משתתף."

Immediately: death sweat.

מיד, זיעת מוות.

(Laughter)

(צחוק)

Fight-or-flight fear sweat, because I tried ballroom dancing in college --

זיעה של "הילחם או ברח" בגלל שניסיתי ריקודים סלוניים בקולג' -

stepped on the girl's foot with my heel. She screamed.

דרכתי על הרגל של נערה עם העקב שלי. היא צרחה.

I was so concerned with her perception of what I was doing,

הייתי כל כך מודאג לגבי התפישה שלה לגבי מה שעשיתי,

that it exploded in my face,

שזה התפוצץ לי על הפנים.

never to return to the ballroom dancing club.

מאז לא חזרתי למועדון הריקודים הסלוניים.

She comes up, and this was her approach, the teacher.

היא באה, וזאת הייתה הגישה שלה, של המורה.

"Okay, come on, grab me."

"אוקיי, קדימה, תתפוס אותי".

Gorgeous assistant instructor.

עוזרת הוראה מהממת.

She was very pissed off that I had pulled her from her advanced practice.

היא התרגזה מאוד שמשכתי אותה מהתרגול המתקדם.

So I did my best. I didn't know where to put my hands.

אז עשיתי כמיטב יכולתי, לא ידעתי איפה לשים את הידייים שלי.

And she pulled back, threw down her arms,

והיא התרחקה, זרקה את הידיים,

put them on her hips, turned around and yelled across the room,

שמה אותם על המותניים, הסתובבה וצעקה לכל הכיתה

"This guy is built like a god-damned mountain of muscle,

"הבחור הזה בנוי כמו הר של שרירים,

and he's grabbing me like a fucking Frenchman,"

והוא תופס אותי כמו צרפתי מז**ין"

(Laughter)

(צחוק)

which I found encouraging.

מה שמצאתי מעודד.

(Laughter)

(צחוק)

Everyone burst into laughter. I was humiliated.

כולם התפרצו בצחוק. אני הייתי מושפל.

She came back. She goes, "Come on. I don't have all day."

היא חזרה, היא אמרה "קדימה, אין לי את כל היום."

As someone who wrestled since age eight, I proceeded to crush her,

כמישהו שהתאבק מגיל שמונה, החלטתי למעוך אותה,

"Of Mice and Men" style.

בסגנון אדם ועכבר.

And she looked up and said,

היא הסכלה מעלה ואמרה,

"Now that's better."

"עכשיו זה יותר טוב."

So I bought a month's worth of classes.

אז שילמתי על חודש של שיעורים.

(Laughter)

(צחוק)

And proceeded to look at --

והמשכתי להביט על --

I wanted to set competition so I'd have a deadline --

רציתי לקבוע תחרות כדי שיהיה לי דדליין --

Parkinson's Law,

חוק פרקינסון,

the perceived complexity of a task will expand to fill the time you allot it.

המורכבות הנתפשת של משימה תתרחב כדי למלא את הזמן שאתה מקציב לה.

So I had a very short deadline for a competition.

אז היה לי דדליין קצר מאוד לתחרות.

I got a female instructor first,

תחילה הייתה לי מדריכה אישה,

to teach me the female role, the follow,

ללמד אותי את התפקיד הנשי, להיות מובל,

because I wanted to understand the sensitivities and abilities

בגלל שרציתי להבין את הרגישויות והיכולות

that the follow needed to develop, so I wouldn't have a repeat of college.

שהמובל היה צריך לפתח, כדי שאני לא אצטרך ללמוד פעמיים.

And then I took an inventory of the characteristics,

ואז לקחתי את אוסף המאפיינים,

along with her, of the

ביחד איתה,

of the capabilities and elements of different dancers who'd won championships.

של היכולות והאלמנטים של רקדנים שונים שזכו באליפויות.

I interviewed these people because they all taught in Buenos Aires.

ראיינתי את האנשים הללו בגלל שכולם לימדו בבואנוס איירס.

I compared the two lists,

השוויתי את שתי הרשימות,

and what you find is that there is explicitly,

ומה שמוצאים הוא שיש באופן מפורש,

expertise they recommended, certain training methods.

התמחויות שהם ממליצים, שיטות אימון מסוימות.

Then there were implicit commonalities

היו מספר מכנים משותפים מרומזים

that none of them seemed to be practicing.

שאף אחד מהם לא פעל על פיהם.

Now the protectionism of Argentine dance teachers aside,

בואו נשים בצד את הסודות שמורי ריקוד שומרים לעצמם,

I found this very interesting. So I decided to focus on three of those commonalities.

מצאתי שזה מאוד מעניין. אז החלטתי להתמקד על שלושה מהמאפיינים המשותפים.

Long steps. So a lot of milongueros --

צעדים ארוכים. אז הרבה מילונגורוס

the tango dancers will use very short steps.

רקדני הטנגו, יעשו צעדים קצרים מאוד.

I found that longer steps were much more elegant.

אני חושב שצעדים ארוכים יותר הם הרבה יותר אלגנטיים.

So you can have --

אז יכול להיות לכם --

and you can do it in a very small space in fact.

ואפשר לעשות את זה בחלל קטן מאוד למעשה.

Secondly, different types of pivots.

שנית, סוגים שונים של צירים.

Thirdly, variation in tempo.

שלישית, גיוון בקצב.

These seemed to be the three areas that I could exploit to compete

אלו היו שלושה תחומים שיכולתי לנצל, כדי להתחרות,

if I wanted to comptete against people who'd been practicing for 20 to 30 years.

אם רציתי להתחרות מול אנשים שמתאמנים בין 20 ל30 שנה.

That photo is of the

התמונה הזו היא של

semi-finals of the Buenos Aires championships, four months later.

חצי הגמר באליפות בואנוס איירס, ארבעה חודשים מאוחר יותר.

Then one month later, went to the world championships,

ואז חודש מאוחר יותר, הלכתי לאליפות העולם.

made it to the semi-final. And then set a world record, following that,

הגעתי לחצי הגמר. ואז קבעתי שיא עולמי, בעקבות זאת,

two weeks later.

שבועיים מאוחר יותר.

I want you to see part of what I practiced.

אני רוצה שתראו חלק ממה שהתאמנתי עליו.

I'm going to jump forward here.

אני עושה קפיצה קדימה.

This is the instructor that Alicia and I chose for the male lead.

זהו מדריך שאליסיה ואני בחרנו עבור תפקיד ההובלה הגברי.

His name is Gabriel Misse.

שמו גבריאל מיסה.

One of the most elegant dancers of his generation,

אחד הרקדנים האלגנטיים בדורו,

known for his long steps, and his tempo changes

ידוע בזכות הצעדים הארוכים שלו ושינויי הקצב

and his pivots.

והצירים.

Alicia, in her own right, very famous.

אליסיה, בזכות עצמה, מאוד מפורסמת.

So I think you'll agree, they look quite good together.

אז אני חושב שתסכימו שהם נראים די טוב ביחד.

Now what I like about this video

עכשיו מה שאני אוהב בוידיאו הזה

is it's actually a video of the first time they ever danced together

זה שזוהי מעשה הקלטה של הפעם הראשונה שהם רקדו ביחד

because of his lead. He had a strong lead.

בגלל ההובלה שלו. הייתה לו הובלה חזקה.

He didn't lead with his chest, which requires you lean forward.

הוא לא הוביל עם החזה, מה שדורש להישען קדימה.

I couldn't develop the attributes in my toes,

אני לא יכולתי לפתח את היחס באצבעות הרגליים שלי,

the strength in my feet, to do that.

החוזק ברגליי, כדי לעשות זאת.

So he uses a lead that focuses on

אז הוא משתמש בהובלה שמתמקדת על

his shoulder girdle and his arm.

חגורת הכתף והזרוע.

So he can lift the woman to break her, for example.

אז הוא יכול להרים את האישה כדי לשבור אותה, לדגמא.

That's just one benefit of that.

זו רק תועלת אחת של זה.

So then we broke it down.

ואז פירקנו את זה.

This would be an example of one pivot.

זוהי דוגמא לציר אחד.

This is a back step pivot.

זה הוא ציר של צעד אחורי.

There are many different types.

יש המון סוגים שונים.

I have hundreds of hours of footage --

יש לי מאות שעות של צילומים.

all categorized, much like George Carlin

הכול מחולק לקטגוריות, ממש כמו ג'ורג' קרלין

categorized his comedy.

שמקטלג את הקומדיות שלו.

So using my arch-nemesis,

אז תוך שימוש בידידתי משכבר הימים,

Spanish, no less, to learn tango.

ספרדית, לא פחות, ללמוד טנגו.

So fear is your friend. Fear is an indicator.

אז הפחד הוא חבר. הפחד הוא אינדיקטור,

Sometimes it shows you what you shouldn't do.

לפעמים הוא מראה לך מה לא לעשות.

More often than not it shows you exactly what you should do.

לעיתים קרובות יותר הוא מראה לך בדיוק מה עלייך לעשות.

And the best results that I've had in life,

והתוצאות הכי טובות שהיו לי בחיים,

the most enjoyable times, have all been from asking a simple question:

הזמנים הכי מהנים, כולם התחילו מלשאול שאלה פשוטה:

what's the worst that can happen?

מה הכי גרוע שיכול לקרות ?

Especially with fears you gained when you were a child.

במיוחד עם פחדים שטיפחת בילדות.

Take the analytical frameworks,

עשו ניתוח אנליטי,

the capabilities you have, apply them to old fears.

היכולות שיש לכם, בדקו אותן על פחדים ישנים.

Apply them to very big dreams.

בדקו אותן על חלומות גדולים מאוד.

And when I think of what I fear now, it's very simple.

וכשאני חושב על מה שמפחיד אותי עכשיו, זה מאוד פשוט.

When I imagine my life,

כשאני מדמיין את חיי,

what my life would have been like

איך חיי היו עשוים להיראות

without the educational opportunities that I had,

בלי ההזדמנויות שהיו לי ללמוד,

it makes me wonder.

זה גורם לי לתהות.

I've spent the last two years trying to deconstruct

ביליתי את השנתיים האחרונות בנסיון לפרק

the American public school system,

את מערכת בתי הספר הציבוריים באמריקה,

to either fix it or replace it.

כדי או לתקן אותה או להחליף אותה.

And have done experiments with about 50,000 students thus far --

ועשיתי ניסוים עם בערך 50,000 תלמידים בינתיים.

built, I'd say, about a half dozen schools,

בניתי, הייתי אומר, שישה בתי ספר,

my readers, at this point.

שהם הקוראים שלי, בנקודה זו.

And if any of you are interested in that,

ואם מישהו מכם מתעניין בזה,

I would love to speak with you.

אני אשמח לדבר איתו.

I know nothing. I'm a beginner.

איני יודע דבר, אני מתחיל.

But I ask a lot of questions, and I would love your advice.

אבל אני שואל המון שאלות ואשמח לעצתכם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)