Catherine Mohr: Surgery's past, present and robotic future

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Amit segal

A talk about surgical robots

ההרצאה על רובוטים כירורגיים

is also a talk about surgery.

היא גם הרצאה על הניתוח.

And while I've tried to make my images not too graphic,

ולמרות שניסיתי להציג תמונות לא מאד גרפיות,

keep in mind that surgeons have a different relationship with blood

אל תשכחו שלמנתחים יש מערכת יחסים שונה עם דם

than normal people do,

מאשר יש לאנשים נורמליים.

because, after all, what a surgeon does to a patient,

כי אחרי הכל, מה שמנתח עושה לחולה,

if it were done without consent,

אם זה היה נעשה ללא הסכמה,

would be a felony.

היה עבירה על החוק.

Surgeons are the tailors, the plumbers,

מנתחים הם החייטים, השרברבים,

the carpenters -- some would say the butchers --

הנגרים, יש אומרים הקצבים

of the medical world:

של העולם הרפואי.

cutting, reshaping, reforming,

חותכים, מעצבים מחדש, משנים,

bypassing, fixing.

עוקפים, מתקנים.

But you need to talk about surgical instruments

אבל יש צורך לדבר על מכשירים כירורגיים

and the evolution of surgical technology together.

ביחד עם האבולוציה של טכנולוגיה כירורגית.

So in order to give you some kind of a perspective

אז כדי לתת לכם קצת פרפסקטיבה

of where we are right now

של איפה אנחנו עומדים עכשיו

with surgical robots,

עם רובוטים כירורגיים,

and where we're going to be going in the future,

ולאיזה כיוון אנו הולכים בעתיד,

I want to give you a little bit of perspective

אני רוצה לתת לכם קצת פרספקטיבה

of how we got to this point,

על איך הגענו לנקודה הזו.

how we even came to believe

איך בכלל הגענו להאמין

that surgery was OK,

שניתוח זה בסדר,

that this was something that was possible to do,

שזה משהו שאפשר בכלל לעשות,

that this kind of cutting and reforming was OK.

שסוג כזה של חיתוך ושינוי צורה הוא בסדר.

So, a little bit of perspective --

אז, קצת פרספקטיבה --

about 10,000 years of perspective.

בערך 10,000 שנה של פרספקטיבה.

This is a trephinated skull.

אז זו גולגולת קדוחה.

And trephination is simply just cutting a hole in the skull.

הקידוח הזה הוא פשוט עשיית חור בגולגולת.

And many, many hundreds of skulls like this

ומאות רבות של גולגלות כאלה

have been found in archaeological sites

נמצאו באתרים ארכיאולוגיים

all over the world,

בכל רחבי העולם,

dating back five to 10 thousand years.

שמתוארכים בין חמשת אלפים לעשרת אלפים שנה אחורה

Five to 10 thousand years! Now imagine this.

בין 5,000 ל 10,000 שנה. תארו לעצמכם את זה.

You are a healer in a Stone Age village.

אתם מרפאים בכפר מתקופת האבן.

And you have some guy that you're not quite sure what's wrong with him --

ויש מישהו שאתם לא ממש בטוחים מה הבעייה איתו

Oliver Sacks is going to be born way in the future.

אוליבר סאקס (נוירולוג) יוולד רק הרחק בעתיד.

He's got some seizure disorder. And you don't understand this.

יש לו התקף כלשהו. ואתם לא מבינים מה זה.

But you think to yourself,

אבל אתם חושבים לעצמכם,

"I'm not quite sure what's wrong with this guy.

"אני לא בטוח מה הבעייה של האיש הזה

But maybe if I cut a hole in his head I can fix it."

אבל אולי אם אעשה לו חור בראש זה יפתור את הבעייה"

(Laughter)

(צחוק)

Now that is surgical thinking.

זו חשיבה כירורגית.

Now we've got the dawn of interventional surgery here.

כאן הגענו לשחר הניתוח החודרני.

What is astonishing about this is,

מה שמדהים פה

even though we don't know really how much of this

הוא שלמרות שלא ברור כמה מכל זה

was intended to be religious,

היה עם כוונה דתית

or how much of it was intended to be therapeutic,

או כמה מכל זה היה עם כוונה רפואית

what we can tell is that these patients lived!

מה שכן אפשר לומר הוא שהחולים האלה המשיכו לחיות

Judging by the healing on the borders of these holes,

ניתן לומר לפי ההחלמה בקצות החורים האלה

they lived days, months, years following trephination.

שהם חיו ימים, חודשים ושנים אחרי קידוח הגולגולת.

And so what we are seeing is evidence

אז מה שאנחנו רואים בעצם הן ראיות

of a refined technique

לטכניקה מלוטשת

that was being handed down over thousands and thousands of years,

שנמסרה לאורך אלפי שנים

all over the world.

בכל רחבי העולם.

This arose independently at sites everywhere

זה התחיל עצמאית באתרים שונים

that had no communication to one another.

שלא היתה ביניהם תקשורת

We really are seeing the dawn of interventional surgery.

אנחנו ממש רואים את שחר הניתוח החודרני.

Now we can fast forward many thousands of years

עכשיו אפשר להריץ קדימה אלפי שנים

into the Bronze Age and beyond.

לתקופת הברונזה והלאה

And we see new refined tools coming out.

וניתן לראות שקיימים כלים חדשים ומעודנים

But surgeons in these eras are a little bit more conservative

אבל מנתחים בתקופות האלה הם קצת יותר שמרנים

than their bold, trephinating ancestors.

מאבותיהם הנועזים, הקדחנים

These guys confined their surgery

החבר'ה האלה הגבילו את הניתוחים שלהם

to fairly superficial injuries.

לפציעות יחסית שטחיות

And surgeons were tradesmen,

ומנתחים היו סוחרים

rather than physicians.

יותר מאשר רופאים.

This persisted all the way into and through the Renaissance.

זה מצב שהחזיק מעמד כל הדרך וגם לאורך הרנסנס

That may have saved the writers,

זה אולי הציל את הכותבים

but it didn't really save the surgeons terribly much.

אבל זה לא ממש עזר למנתחים

They were still a mistrusted lot.

עדיין לא ממש בטחו בהם

Surgeons still had a bit of a PR problem,

למנתחים עדיין היו יחסי ציבור בעייתיים

because the landscape was dominated

כי בסביבה שלטו

by the itinerant barber surgeon.

גלבים-מנתחים נודדים

These were folks that traveled from village to village, town to town,

אלה היו אנשים שנסעו מכפר לכפר, מעיר לעיר

doing surgery sort of as a form of performance art.

וביצעו ניתוחים כסוג של מופע

Because we were in the age before anesthesia,

בגלל שהיינו בעידן שלפני ההרדמה

the agony of the patient

וייסורי החולה

is really as much of the public spectacle

היו חלק מהמחזה הציבורי

as the surgery itself.

לא פחות מאשר הניתוח עצמו

One of the most famous of these guys, Frere Jacques,

אחד מהמפורסמים יותר מבין האנשים האלה, האח יעקב,

shown here doing a lithotomy --

שנראה כאן בניתוח ליתוטומיה,

which is the removal of the bladder stone,

הוצאת אבנים משלפוחית השתן/כיס המרה

one of the most invasive surgeries they did at the time --

אחד מהניתוחים היותר חודרניים שהיו אז,

had to take less than two minutes.

היה חייב לקחת פחות משתי דקות

You had to have quite a flair for the dramatic,

היה צריך להיות לך כשרון לדרמטיות,

and be really, really quick.

והיית צריך להיות מאד מאד מהיר

And so here you see him doing a lithotomy.

אז כאן רואים אותו מבצע ליתוטומיה

And he is credited with doing over 4,000 of these public surgeries,

ולשמו נזקפו יותר מ 4,000 ניתוחים ציבוריים כאלה

wandering around in Europe,

בנדודיו באירופה

which is an astonishing number,

שזה מספר מדהים

when you think that surgery must have been a last resort.

כשחושבים על כך שניתוח היה חייב להיות המוצא האחרון

I mean who would put themselves through that?

זאת אומרת, מי היה מוכן לעבור את זה?

Until anesthesia, the absence of sensation.

עד ההרדמה, היעדר התחושה

With the demonstration of the Morton Ether Inhaler

בהדגמת משאף האתר של מורטון

at the Mass. General in 1847,

בביה"ח המרכזי של מסצ'וסטס ב 1847

a whole new era of surgery was ushered in.

הוכנס עידן חדש של ניתוח.

Anesthesia gave surgeons the freedom to operate.

הרדמה נתנה למנתחים את החופש לנתח

Anesthesia gave them the freedom to experiment,

הרדמה נתנה להם את החופש לנסות

to start to delve deeper into the body.

להתחיל להעמיק לתוך הגוף

This was truly a revolution in surgery.

זו היתה ממש מהפכה בניתוח

But there was a pretty big problem with this.

אבל היתה בעייה די גדולה עם זה

After these very long, painstaking operations,

אחרי הניתוחים הארוכים והמייגעים האלה

attempting to cure things they'd never been able to touch before,

בנסיון לרפא דברים שלפני כן לא יכולים היו לגעת בהם

the patients died.

החולים מתו

They died of massive infection.

הם מתו מזיהום מאסיבי

Surgery didn't hurt anymore,

הניתוח כבר לא כאב,

but it killed you pretty quickly.

אבל הוא הרג אותך די מהר

And infection would continue to claim a majority of surgical patients

וזיהום ימשיך לגבות את חייהם של רוב המנותחים

until the next big revolution in surgery,

עד התגלית הגדולה הבאה בניתוח

which was aseptic technique.

שהיתה הטכניקה חסרת הזיהום

Joseph Lister was aepsis's,

ג'וזף ליסטר היה

or sterility's, biggest advocate,

התומך הנלהב ביותר של אי-הזיהום או הסטריליות

to a very very skeptical bunch of surgeons.

מול חבורת מנתחים מאד מאד סקפטית

But eventually they did come around.

אבל בסוף הם השתכנעו

The Mayo brothers came out to visit Lister in Europe.

האחים מאיו באו לבקר את ליסטר באירופה

And they came back to their American clinic and they said

והם חזרו למרפאה שלהם באמריקה ואמרו

they had learned it was as important to wash your hands

שהם למדו שחשוב באותה מידה לרחוץ ידיים

before doing surgery

לפני ניתוח

as it was to wash up afterwards. (Laughter)

כמו שאחרי ניתוח

Something so simple.

דבר כזה פשוט

And yet, operative mortality dropped profoundly.

ולמרות זאת, התמותה בניתוחים ירדה בשיעור עצום

These surgeries were actually now being effective.

למעשה, עכשיו הניתוחים היו יעילים

With the patient insensitive to pain,

כשהחולה אינו מרגיש כאב

and a sterile operating field

ואיזור ניתוח סטרילי

all bets were off, the sky was the limit.

כבר לא היו הימורים, והשמיים היו הגבול.

You could now start doing surgery everywhere,

כעת אפשר היה להתחיל לנתח בכל מקום,

on the gut, on the liver,

במעיים, בכבד,

on the heart, on the brain.

בלב, במוח.

Transplantation: you could take an organ out of one person,

השתלה: אפשר לקחת איבר מאדם אחד,

you could put it in another person, and it would work.

ולשים אותו בתוך אדם אחר, וזה יעבוד.

Surgeons didn't have a problem with respectability anymore;

למנתחים לא הייתה יותר בעיית כבוד.

they had become gods.

הם הפכו לאלים.

The era of the "big surgeon, big incision" had arrived,

עידן ה"מנתח גדול, חתך גדול" הגיע.

but at quite a cost,

אבל במחיר לא קטן.

because they are saving lives,

בגלל שהם מצילים חיים

but not necessarily quality of life,

אבל לאו דווקא את איכות החיים

because healthy people don't usually need surgery,

כי אנשים בריאים בדרך כלל לא צריכים ניתוחים

and unhealthy people have a very hard time recovering from a cut like that.

ולאנשים חולים קשה מאד להחלים מחתך כזה

The question had to be asked,

השאלה הייתה חייבת להישאל

"Well, can we do these same surgeries

"האם אפשר לעשות אותם ניתוחים

but through little incisions?"

אבל דרך חתכים קטנים?"

Laparoscopy is doing this kind of surgery:

לפרוסקופיה היא אחת הדרכים לניתוח כזה

surgery with long instruments through small incisions.

ניתוח עם מכשירים ארוכים, דרך חתכים קטנים.

And it really changed the landscape of surgery.

וזה ממש שינה את פני הניתוח.

Some of the tools for this had been around for a hundred years,

חלק מהכלים לכך היו קיימים מאות שנים

but it had only been used as a diagnostic technique

אבל השימוש בזה היה רק כטכניקה לאבחון

until the 1980s,

עד שנות השמונים

when there was changes in camera technologies and things like that,

בהן היו שינויים בטכנולוגיית המצלמות ודברים כאלה

that allowed this to be done for real operations.

שאפשרו להשתמש בזה בניתוחים אמיתיים.

So what you see -- this is now the first surgical image --

אז מה שאתם רואים -- זו עכשיו התמונה הכירורגית הראשונה --

as we're coming down the tube, this is a new entry into the body.

כשיורדים בצינור, זו כניסה חדשה לתוך הגוף

It looks very different from what you're expecting surgery to look like.

היא נראית שונה מאד מאיך שמצפים מניתוח להיראות

We bring instruments in,

אנחנו מכניסים מכשירים פנימה

from two separate cuts in the side,

משני חתכים נפרדים בצד

and then you can start manipulating tissue.

ואז אפשר להתחיל לעבוד על הרקמות

Within 10 years of the first gallbladder surgeries

תוך 10 שנים מניתוח אבני כיס המרה הראשון

being done laparoscopically,

שנעשה בצורה לפרוסקופית

a majority of gallbladder surgeries

רוב ניתוחי כיס המרה

were being done laparoscopically --

נעשו בצורה לפרוסקופית

truly a pretty big revolution.

ממש מהפכה גדולה

But there were casualties of this revolution.

אבל היו נפגעים מהמהפכה הזו

These techniques were a lot harder to learn

הטכניקות האלה היו הרבה יותר קשות ללימוד

than people had anticipated.

ממה שאנשים חשבו

The learning curve was very long.

עקומת הלמידה היתה ארוכה מאד

And during that learning curve the complications went quite a bit higher.

ובמהלך עקומת הלמידה הזו נוספו הרבה סיבוכים

Surgeons had to give up their 3D vision.

מנתחים נאלצו לוותר על הראייה התלת מימדית שלהם

They had to give up their wrists.

הם נאלצו לוותר על פרק היד שלהם

They had to give up intuitive motion in the instruments.

הם נאלצו לוותר על תנועה אינטואיטיבית עם המכשירים

This surgeon has over 3,000 hours of laparoscopic experience.

למנתח זה יש מעל 3,000 שעות של נסיון לפרוסקופי

Now this is a particularly frustrating placement of the needle.

ועכשיו רואים נסיון מתסכל במיוחד למקם את המחט

But this is hard.

אבל זה קשה

And one of the reasons why it is so hard

ואחת הסיבות שזה כל כך קשה

is because the external ergonomics are terrible.

היא כי הארגונומיה החיצונית היא נוראה

You've got these long instruments, and you're working off your centerline.

יש לכם את המכשירים הארוכים האלה, ואתם עובדים לצד הצינור המרכזי

And the instruments are essentially working backwards.

והמכשירים בעצם עובדים הפוך

So what you need to do, to take the capability of your hand,

אז מה שאתם צריכים לעשות, זה לקחת את היכולות הידניות שלכם

and put it on the other side of that small incision,

וליישם אותן מצדו השני של החתך הקטן הזה

is you need to put a wrist on that instrument.

צריכים לשים פרק יד על המכשיר הזה

And so -- I get to talk about robots --

וכך -- אני מגיעה לדבר על רובוטים --

the da Vinci robot

רובוט הדה וינצ'י

put just that wrist on the other side of that incision.

בדיוק הפעיל את פרק היד שלו מצדו השני של החתך

And so here you're seeing the operation of this wrist.

ופה אתם רואים את הפעולה של אותו מיפרק

And now, in contrast to the laparoscopy,

ועכשיו, בניגוד ללפרוסקופיה,

you can precisely place the needle in your instruments,

אפשר למקם את המחט במכשירים בצורה מדוייקת

and you can pass it all the way through

ואפשר להעביר אותה לכל האורך

and follow it in a trajectory.

ולעקוב אחרי המסלול שלה

And the reason why this becomes so much easier

והסיבה שזה נעשה כל כך קל יותר

is -- you can see on the bottom --

היא, כפי שניתן לראות בחלק התחתון

the hands are making the motions,

הידיים מבצעות את התנועות

and the instruments are following those motions exactly.

והמכשירים עוקבים אחר אותן התנועות בדיוק

Now, what you put between those instruments and those hands,

עכשיו, מה ששמים בין המכשירים האלה ובין הידיים האלה

is a large, fairly complicated robot.

הוא רובוט גדול ודי מסובך

The surgeon is sitting at a console,

המנתח יושב מול מסוף

and controlling the robot with these controllers.

ושולט ברובוט עם הידיות האלה

And the robot is moving these instruments around,

והרובוט מזיז את המכשירים בפנים

and powering them, down inside the body.

ומפעיל אותם, עמוק בתוך הגוף

You have a 3D camera, so you get a 3D view.

יש מצלמה תלת ממדית, אז מקבלים תמונה תלת ממדית

And since this was introduced in 1999,

ומאז שזה הוצג ב 1999

a lot of these robots have been out

הרבה מהרובוטים האלה הופצו

and being used for surgical procedures like a prostatectomy,

ונעשה בהם שימוש לניתוחים כמו כריתת בלוטת הערמונית

which is a prostate deep in the pelvis,

שהיא בלוטה עמוק בתוך אגן הירכיים

and it requires fine dissection

ודורשת חיתוך מדוייק

and delicate manipulation

ופעולה עדינה

to be able to get a good surgical outcome.

כדי לקבל תוצאה ניתוחית טובה

You can also sew bypass vessels directly onto a beating heart

ניתן גם לתפור מעקפים של כלי דם ישירות ללב פועם

without cracking the chest.

בלי לפתוח את החזה

This is all done in between the ribs.

כל זה נעשה בין הצלעות

And you can go inside the heart itself

וניתן להיכנס ללב עצמו

and repair the valves from the inside.

ולתקן את המסתמים מבפנים

You've got these technologies -- thank you --

יש לכם את הטכנולוגיות האלה -- (מחיאות כפיים) --

(Applause)

תודה רבה

And so you might say, "Wow this is really cool!

ואתם יכולים לומר "וואו, זה ממש מגניב!

So, smartypants, why isn't all surgery being done this way?"

אז למה, אם אתם כאלה חכמים גדולים, לא עושים ככה את כל הניתוחים?"

And there are some reasons, some good reasons.

ויש כמה סיבות, כמה סיבות טובות

And cost is one of them.

אחת מהן היא עלות

I talked about the large, complicated robot.

דיברתי על הרובוט הגדול, המורכב

With all its bells and whistles, one of those robots

עם כל הרוח והצלצולים שלו, רובוט אחד כזה

will cost you about as much as a solid gold surgeon.

יעלה לכם בערך כמו מנתח מזהב טהור

More useful than a solid gold surgeon,

יותר שימושי ממנתח עשוי מזהב טהור,

but, still, it's a fairly big capital investment.

אבל עדיין, זו השקעה כספית גדולה יחסית

But once you've got it, your procedure costs do come down.

אבל ברגע שיש לך את זה, עלויות התהליך כן יורדות

But there are other barriers.

אבל יש מחסומים אחרים

So something like a prostatectomy --

במשהו כמו הסרת בלוטת הערמונית

the prostate is small, and it's in one spot,

הבלוטה קטנה, והיא במקום אחד

and you can set your robot up very precisely

ואפשר לכוון את הרובוט בדיוק רב

to work in that one spot.

לעבוד באותה נקודה

And so it's perfect for something like that.

ואז הוא מושלם לטובת משהו כזה.

And in fact if you, or anyone you know,

ולמעשה אם לכם או למישהו שאתם מכירים

had their prostate taken out in the last couple of years,

הסירו את בלוטת הערמונית בשנים האחרונות

chances are it was done with one of these systems.

רוב הסיכויים שזה נעשה באחת המערכות האלה

But if you need to reach more places than just one,

אבל אם צריך להגיע ליותר ממקום אחד

you need to move the robot.

צריך להזיז את הרובוט

And you need to put some new incisions in there.

וצריך לעשות שם חתכים נוספים

And you need to re-set it up.

וצריך לכוון אותו מחדש

And then you need to add some more ports, and more.

וצריך להוסיף עוד חיבורים, ועוד.

And the problem is it gets time-consuming, and cumbersome.

והבעייה היא שזה מתחיל לגזול זמן, ונהייה מסורבל

And for that reason there are many surgeries

ומסיבה זו יש הרבה ניתוחים

that just aren't being done with the da Vinci.

שפשוט לא נעשים באמצעות הדה וינצ'י

So we had to ask the question, "Well how do we fix that?"

אז היינו חייבים לשאול את עצמנו "איך אנחנו מתקנים את זה?"

What if we could change it so that we didn't have to re-set up

מה אם היינו יכולים לשנות את זה כך שלא יהיה צורך בכיוון מחדש

each time we wanted to move somewhere different?

כל פעם שרוצים להזיז משהו אחר?

What if we could bring all the instruments

מה אם היינו יכולים להביא את כל המכשירים

in together in one place?

פנימה יחד לאותו מקום?

How would that change the capabilities of the surgeon?

איך זה ישנה את יכולות המנתח?

And how would that change the experience for the patient?

ואיך זה ישנה את החווייה של החולה?

Now, to do that,

עכשיו, כדי לעשות את זה,

we need to be able to bring a camera

אנחנו צריכים להיות מסוגלים להביא מצלמה

and instruments in together through one small tube,

ומכשירים יחד דרך חתך אחד קטן

like that tube you saw in the laparoscopy video.

כמו הצינור שראיתם בסרטון הלפרוסקופיה

Or, not so coincidentally, like a tube like this.

או, לא במקרה, דרך צינור כמו זה

So what's going to come out of that tube

אז מה שעומד לצאת מהצינור הזה

is the debut of this new technology,

הוא הופעת הבכורה של הטכנולוגיה החדשה הזו

this new robot that is going to be able to reach anywhere.

הרובוט החדש הזה שיהיה מסוגל להגיע לכל מקום

Ready? So here it comes.

מוכנים? הנה זה בא

This is the camera, and three instruments.

זו המצלמה, ושלושה מכשירים

And as you see it come out,

וכמו שאתם רואים הכל יוצא החוצה

in order to actually be able to do anything useful,

כדי להיות מסוגלים לעשות משהו יעיל

it can't all stay clustered up like this.

זה לא יכול להישאר מקובץ ככה

It has to be able to come off of the centerline

יש צורך לזוז הצידה מהצינור המרכזי

and then be able to work back toward that centerline.

ולהיות מסוגל לעבוד חזרה לכיוון הצינור המרכזי

He's a cheeky little devil.

הוא ממזר קטן

But what this lets you do

אבל מה שזה נותן לכם לעשות

is gives you that all-important traction,

זה נותן לכם את היכולת הכל כך חשובה לאחוז

and counter-traction,

והיכולת לתת קונטרה

so that you can dissect, so that you can sew,

כך שאפשר לחתוך, כך שאפשר לתפור

so that you can do all the things that you need to do,

כך שאפשר לעשות כל מה שאתם צריכים לעשות

all the surgical tasks.

כל המטלות הכירורגיות

But it's all coming in through one incision.

אבל הכל נכנס דרך חתך אחד

It's not so simple.

זה לא כל כך פשוט

But it's worth it for the freedom that this gives us

אבל זה שווה את זה בגלל החופש שזה נותן לנו

as we're going around.

כשאנחנו מסתובבים בפנים

For the patient, however,

בשביל החולה, לעומת זאת,

it's transparent. This is all they're going to see.

זה שקוף. זה כל מה שהם ייראו.

It's very exciting to think where we get to go with this.

זה מאד מרגש לחשוב לאיפה אנחנו יכולים להגיע עם זה

We get to write the script of the next revolution in surgery.

אנחנו זוכים לכתוב את התסריט של המהפכה הבאה בניתוח

As we take these capabilities, and we get to go to the next places,

כשאנחנו לוקחים את היכולות האלה, ואנחנו זוכים להגיע למקומות הבאים

we get to decide what our new surgeries are going to be.

אחנו זוכים להחליט מה יהיו הניתוחים החדשים שלנו

And I think to really get the rest of the way

ואני חושבת שכדי להגיע לסוף הדרך

in that revolution,

במהפכה הזו

we need to not just take our hands in in new ways,

אנחנו צריכים לא רק להשתמש בידיים שלנו בדרכים חדשות

we also need to take our eyes in in new ways.

אנחנו גם צריכים להשתמש בעיניים שלנו בדרכים חדשות

We need to see beyond the surface.

אנחנו צריכים לראות מעבר לפני השטח

We need to be able to guide what we're cutting

אנחנו צריכים להיות מסוגלים להנחות את מה שאנחנו חותכים

in a much better way.

בדרך טובה הרבה יותר

This is a cancer surgery.

זה ניתוח סרטן

One of the problems with this,

אחת הבעיות עם זה היא

even for surgeons who've been looking at this a lot,

שאפילו למנתחים שראו את זה הרבה פעמים

is you can't see the cancer,

אין יכולת לראות את הסרטן

especially when it's hidden below the surface.

במיוחד אם הוא חבוי מתחת לפני השטח

And so what we're starting to do

ולכן מה שאנחנו מתחילים לעשות

is we're starting to inject specially designed markers

הוא להתחיל להזריק סמנים מיוחדים

into the bloodstream that will target the cancer.

לתוך הדם, שיסמנו את הסרטן

It will go, bind to the cancer.

זה יזרום, ייקשר לסרטן

And we can make those markers glow.

ואנחנו יכולים לגרום לסמנים האלה לזהור

And we can take special cameras,

אנחנו יכולים לקחת מצלמות מיוחדות

and we can look at it.

ואנחנו יכולים לראות את זה

Now we know where we need to cut,

עכשיו אנחנו יודעים איפה צריך לחתוך

even when it's below the surface.

אפילו כשזה מתחת לפני השטח

We can take these markers and we can inject them in a tumor site.

אפשר לקחת את הסמנים האלה ולהזריק אותם באיזור של גידול

And we can follow where they flow out from that tumor site,

ואנחנו יכולים לעקוב לאן הם זורמים מהאיזור הזה

so we can see the first places where that cancer might travel.

כך שאפשר לראות את המקומות הראשונים אליהם יכול הסרטן להגיע

We can inject these dyes into the bloodstream,

אנחנו יכולים להזריק את הצבעים האלה למחזור הדם

so that when we do a new vessel

כדי שכשאנחנו יוצרים כלי דם חדש

and we bypass a blockage on the heart,

ויוצרים מעקף מסביב לחסימה בלב

we can see if we actually made the connection,

אפשר לראות אם באמת הצלחנו לעשות את החיבור

before we close that patient back up again --

לפני שסוגרים את החולה

something that we haven't been able to do

משהו שלא היינו מסוגלים לעשות

without radiation before.

ללא קרינה, בעבר

We can light up tumors

אנחנו יכולים להאיר גידולים

like this kidney tumor,

כמו הגידול הזה בכליות

so that you can exactly see where the boundary is

כדי שאפשר יהיה לראות בדיוק איפה הגבול

between the kidney tumor and the kidney you want to leave behind,

בין הגידול בכלייה, והכלייה שרוצים להשאיר מאחור

or the liver tumor and the liver you want to leave behind.

או בין הגידול בכבד, והכבד שרוצים להשאיר מאחור

And we don't even need to confine ourselves

ואנחנו אפילו לא צריכים להגביל את עצמנו

to this macro vision.

לנקודת המבט המקרבת הזו

We have flexible microscopic probes

יש לנו גשושים מיקרוסקופיים גמישים

that we can bring down into the body.

שאפשר להכניס לתוך הגוף

And we can look at cells directly.

וניתן להסתכל בתאים ישירות

I'm looking at nerves here. So these are nerves you see, down on the bottom,

אני מסתכלת על תאי עצב כאן. אלה עצבים שאתם רואים, בחלק התחתון

and the microscope probe that's being held by the robotic hand, up at the top.

והגשוש המיקרוסקופי שמוחזק ע"י הזרוע הרובוטית, בחלק העליון

So this is all very prototypey at this point.

כל זה הוא מאד אבטיפוסי בשלב זה

But you care about nerves, if you are a surgical patient.

אבל אכפת לכם מעצבים, אם אתם חולים שעוברים ניתוח

Because they let you keep continence,

כי הם נותנים לכם לשמור על היכולת להתאפק

bladder control, and sexual function after surgery,

שליטה על השלפוחית ותפקוד מיני לאחר הניתוח

all of which is generally fairly important to the patient.

כשכל אלה בדרך כלל חשובים למדי עבור החולה

So, with the combination of these technologies

אז בצירוף של כל הטכנולוגיות האלה

we can reach it all, and we can see it all.

אפשר להגיע להכל, ואפשר לראות את הכל

We can heal the disease.

אנחנו יכולים לרפא את המחלה.

And we can leave the patient whole and intact

ואנחנו יכולים להשאיר את החולה בריא ושלם

and functional afterwards.

ומתפקד, אחרי הכל.

Now, I've talked about the patient

עכשיו, דיברתי על החולה

as if the patient is, somehow, someone abstract

כאילו החולה הוא איכשהו מישהו מופשט

outside this room.

מחוץ לחדר הזה

And that is not the case.

אבל זה לא המצב

Many of you, all of you maybe,

רבים מכם, אולי כולכם,

will at some point, or have already, faced a diagnosis of cancer,

בנקודה מסויימת תעמדו, או שכבר עמדתם, מול אבחנה של סרטן

or heart disease, or some organ dysfunction

או מחלת לב, או חוסר תפקוד של איבר מסויים

that's going to buy you a date with a surgeon.

שיארגן לכם פגישה עם מנתח

And when you get to that point --

וכשתגיעו לנקודה הזו --

I mean, these maladies don't care

זאת אומרת, למחלות האלה לא אכפת

how many books you've written,

כמה ספרים כתבתם,

how many companies you've started,

כמה חברות הקמתם,

that Nobel Prize you have yet to win,

פרס הנובל שעוד לא זכיתם בו,

how much time you planned to spend with your children.

כמה זמן תכננתם לבלות עם הילדים שלכם.

These maladies come for us all.

המחלות האלה פוגעות בכולנו

And the prospect I'm offering you, of an easier surgery ...

והאפשרות שאני מציעה לכם, של ניתוח קל יותר --

is that going to make that diagnosis any less terrifying?

האם זה יהפוך את האבחנה לפחות מפחידה?

I'm not sure I really even want it to.

אני לא בטוחה שאני אפילו רוצה בזה

Because facing your own mortality

כי להתמודד עם התמותה שלנו

causes a re-evaluation of priorities,

גורמת לחשוב מחדש על העדיפויות

and a realignment of what your goals are in life, unlike anything else.

והגדרה מחדש של המטרות שלכם בחיים, כמו ששום דבר אחר לא עושה

And I would never want to deprive you of that epiphany.

ולעולם לא היית רוצה לגזול את התובנה הזו מכם

What I want instead,

מה שאני רוצה במקום זה

is for you to be whole, intact,

היא שתהיו שלמים וללא פגע

and functional enough to go out and save the world,

ומתפקדים מספיק כדי לצאת ולהציל את העולם

after you've decided you need to do it.

אחרי שהחלטתם שאתם צריכים לעשות את זה

And that is my vision for your future.

וזה החזון שלי לעתיד שלכם

Thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)