My love letter to cosplay | Adam Savage

מתרגם: Niv Morgenstern מבקר: Zeeva Livshitz

There's this fact that I love that I read somewhere once,

ישנה עובדה שאני אוהב שקראתי פעם היכן שהוא,

that one of the things that's contributed to homo sapiens' success

שאחד הדברים שתרמו להצלחת ההומו סאפיאנס

as a species

כמין

is our lack of body hair --

הוא חוסר שיער הגוף שלנו--

that our hairlessness, our nakedness

כי חוסר השער שלנו, העירום שלנו

combined with our invention of clothing,

בשילוב עם המצאת הביגוד,

gives us the ability to modulate our body temperature

מאפשר לנו לווסת את טמפרטורת הגוף שלנו

and thus be able to survive in any climate we choose.

וכך מאפשר לנו לשרוד בכל אקלים שנבחר.

And now we've evolved to the point where we can't survive without clothing.

וכעת התפתחנו לנקודה הזו שאנחנו לא יכולים לשרוד מבלי בגדים.

And it's more than just utility,

וזה יותר מרק כלי.

now it's a communication.

כעת זו תקשורת.

Everything that we choose to put on is a narrative,

כל מה שאנחנו בוחרים לשים הוא הנרטיב,

a story about where we've been,

סיפור בנוגע לאיפה היינו,

what we're doing,

מה אנחנו עושים,

who we want to be.

מי אנחנו רוצים להיות.

I was a lonely kid.

הייתי ילד בודד.

I didn't have an easy time finding friends to play with,

לא היה לי קל למצוא חברים לשחק איתם,

and I ended up making a lot of my own play.

ובסופו של דבר המצאתי הרבה מהמשחקים של עצמי.

I made a lot of my own toys.

המצאתי הרבה מהצעצועים שלי.

It began with ice cream.

זה התחיל עם גלידה.

There was a Baskin-Robbins in my hometown,

היה סניף של באסקין-רובינס בעיר מולדתי,

and they served ice cream from behind the counter

והם הגישו גלידה מאחורי הדלפק

in these giant, five-gallon, cardboard tubs.

מתוך גיגיות ענק מקרטון, בגודל של 18 ליטרים.

And someone told me -- I was eight years old --

ומישהו אמר לי-- הייתי בן שמונה--

someone told me that when they were done with those tubs,

מישהו אמר לי שכאשר הם מסיימים עם הגיגיות הללו,

they washed them out and kept them in the back,

הם שוטפים אותם ושומרים אותם מאחורה,

and if you asked they would give you one.

ואם אתה מבקש הם יתנו לך אחד.

It took me a couple of weeks to work up the courage,

לקח לי כמה שבועות לאזור את האומץ,

but I did, and they did.

אבל אזרתי אותו, והם נתנו

They gave me one -- I went home with this beautiful cardboard tub.

הם נתנו לי אחד -- חזרתי הביתה עם גיגית יפה מקרטון.

I was trying to figure out what I could do with this exotic material --

ניסיתי לחשוב מה אני יכול לעשות עם החומר האקזוטי הזה--

metal ring, top and bottom.

טבעת ממתכת, מלמעה ולמטה.

I started turning it over in my head, and I realized, "Wait a minute --

התחלתי להפוך אותו בראשי והבנתי, "חכה רגע--

my head actually fits inside this thing."

הראש שלי יכול להיכנס לתוך הדבר הזה."

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, I cut a hole out,

כן, חתכתי חור,

I put some acetate in there

שמתי אצטט בתוכו

and I made myself a space helmet.

והכנתי לעצמי קסדת חלל.

(Laughter)

(צחוק)

I needed a place to wear the space helmet,

הייתי זקוק למקום ללבוש את קסדת החלל,

so I found a refrigerator box a couple blocks from home.

אז מצאתי קופסת מקרר כמה רחובות מהבית.

I pushed it home,

דחפתי אותה הביתה,

and in my parents' guest room closet,

ובארון חדר האורחים של הורי,

I turned it into a spaceship.

הפכתי אותה לספינת חלל.

I started with a control panel out of cardboard.

התחלתי עם פנל שליטה מקרטון.

I cut a hole for a radar screen

חתכתי חור למסך ראדר

and put a flashlight underneath it to light it.

ושמתי פנס מתחת כדי להדליק אותו.

I put a view screen up, which I offset off the back wall --

שמתי מסך צפייה למעלה, שכוונתי מהקיר האחרוי--

and this is where I thought I was being really clever --

ושם חשבתי שאני ממש חכם--

without permission, I painted the back wall of the closet black

ללא רשות, צבעתי את הקיר האחורי של הארון בשחור

and put a star field,

ושמתי שדה כוכבים,

which I lit up with some Christmas lights I found in the attic,

שהדלקתי עם נורות של חג המולד שמצאתי בעליית הגג,

and I went on some space missions.

ויצאתי לכמה משימות חלל.

A couple years later,

כמה שנים לאחר מכן,

the movie "Jaws" came out.

הסרט "מלתעות" יצא.

I was way too young to see it, but I was caught up in "Jaws" fever,

הייתי יותר מדי צעיר לראות את זה, אבל נדבקתי בחיידק "מלתעות",

like everyone else in America at the time.

כמו כל אחד אחר באמריקה באותה תקופה.

There was a store in my town that had a "Jaws" costume in their window,

הייתה חנות בעיירה שלי שהיה לה תחפושת של מלתעות בחלון,

and my mom must have overheard me talking to someone

ואמא שלי כנראה שמעה אותי מדבר על כך עם מישהו

about how awesome I thought this costume was,

על כמה שחשבתי שהתחפושת הזו אדירה,

because a couple days before Halloween,

בגלל שכמה ימים לפני האלווין,

she blew my freaking mind by giving me this "Jaws" costume.

היא הדהימה אותי לגמרי בכך שנתנה לי את התחפושת הזו של "מלתעות".

Now, I recognize it's a bit of a trope

עכשיו, אני מזהה זאת כמליצה

for people of a certain age to complain

שאנשים בגיל מסוים מתלוננים

that kids these days have no idea how good they have it,

שלילדים בימנו אין מושג כמה טוב להם,

but let me just show you a random sampling

בואו ואראה לכם דוגמה אקראית

of entry-level kids' costumes you can buy online right now ...

של תחפושות רגילות של ילדים שאפשר לקנות כעת ברשת...

... and this is the "Jaws" costume my mom bought for me.

...וזו התחפושת "מלתעות" שאמא שלי קנתה לי.

(Laughter)

(צחוק)

This is a paper-thin shark face

אלו פנים של כריש בעובי של נייר

and a vinyl bib with the poster of "Jaws" on it.

וסינר ויניל עם הפוסטר של מלתעות עליו.

(Laughter)

(צחוק)

And I loved it.

ואהבתי את זה.

A couple years later,

כמה שנים לאחר מכן,

my dad took me to a film called "Excalibur."

אבא שלי לקח אותי לסרט שנקרא "אקסקליבר".

I actually got him to take me to it twice,

למעשה שכנעתי אותו לקחת אותי אליו פעמיים,

which is no small thing, because it is a hard, R-rated film.

ואין זה דבר פשוט, בגלל שהוא סרט קשה, מדורג למבוגרים.

But it wasn't the blood and guts or the boobs

אבל לא היו אלה הדם והמעיים והציצים

that made me want to go see it again.

שגרמו לי לראות אותו שוב.

They helped --

הם עזרו--

(Laughter)

(צחוק)

It was the armor.

זה היה השריון.

The armor in "Excalibur" was intoxicatingly beautiful to me.

השריון ב"אקסקליבר" היה מדהים באופן משכר עבורי.

These were literally knights in shining, mirror-polished armor.

אלו היו תרתי משמע אבירים בשריון מבריק, כמו מראה.

And moreover, the knights in "Excalibur" wear their armor everywhere.

ויותר מכך, האבירים ב"אקסקליבר" לבשו את השריון שלהם לכל מקום.

All the time -- they wear it at dinner, they wear it to bed.

כל הזמן -- הם לבשו אותו לארוחת ערב, הם לבשו אותו למיטה.

(Laughter)

(צחוק)

I was like, "Are they reading my mind?

הייתי כאילו, "הם קוראים את המחשבות שלי?

I want to wear armor all the time!"

אני רוצה ללבוש שריון כל הזמן!"

(Laughter)

(צחוק)

So I went back to my favorite material,

אז חזרתי לחומר האהוב עלי

the gateway drug for making,

סם שער הכניסה ליצירה,

corrugated cardboard,

קרטון גלי,

and I made myself a suit of armor,

והכנתי לעצמי שריון,

replete with the neck shields and a white horse.

מושלם עם מגן צוואר וסוס לבן.

Now that I've oversold it,

כעת אחרי שמכרתי את זה,

here's a picture of the armor that I made.

הנה תמונה של השריון שהכנתי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, this is only the first suit of armor I made

עכשיו, זה רק השריון הראשון שהכנתי

inspired by "Excalibur."

בהשראת "אקסקליבר".

A couple of years later,

כמה שנים לאחר מכן,

I convinced my dad to embark on making me a proper suit of armor.

שכנעתי את אבי להכין לי חליפת שריון ראויה.

Over about a month,

בערך חודש אחרי,

he graduated me from cardboard to roofing aluminum called flashing

הוא העביר אותי מקרטון לאלומיניום שנקרא פלאשינג

and still, one of my all-time favorite attachment materials,

ועדיין, אחד מהחומרים האהובים עלי

POP rivets.

אקדח מסמרים.

We carefully, over that month,

בזהירות, לאורך החודש,

constructed an articulated suit of aluminum armor

בנינו באופן מדוקדק חליפת שריון מאלומיניום

with compound curves.

עם קימורים מורכבים.

We drilled holes in the helmet so that I could breathe,

קדחנו חורים בקסדה כדי שאוכל לנשום,

and I finished just in time for Halloween and wore it to school.

וסיימנו בדיוק בזמן להאלוויין ולבשתי אותה לבית הספר.

Now, this is the one thing in this talk

עכשיו, זהו דבר אחד בשיחה הזו

that I don't have a slide to show you,

שאין לי שקופית שלו עבורכם,

because no photo exists of this armor.

כי לא קיימת תמונה של השריון הזה.

I did wear it to school,

לבשתי אותו לבית ספר,

there was a yearbook photographer patrolling the halls,

היה צלם של ספר השכבה שהסתובב במסדרונות,

but he never found me, for reasons that are about to become clear.

אבל הוא לא מצא אותי, מסיבות אשר עומדות להתבהר בקרוב.

There were things I didn't anticipate

היו דברים שלא צפיתי

about wearing a complete suit of aluminum armor to school.

בנוגע ללבישת חליפת שריון עשויה כולה מאלומיניום לבית ספר.

In third period math, I was standing in the back of class,

בשעה השלישית של מתמטיקה, עמדתי בקצה הכיתה,

and I'm standing in the back of class

ואני עומד בקצה הכיתה

because the armor did not allow me to sit down.

כי השריון לא אפשר לי לשבת.

(Laughter)

(צחוק)

This is the first thing I didn't anticipate.

זה הדבר הראשון שלא צפיתי.

And then my teacher looks at me sort of concerned

ואז המורה שלי מסתכלת עלי קצת מודאגת

about halfway through the class and says, "Are you feeling OK?"

בערך באמצע הכיתה ואומרת, "אתה מרגיש בסדר?"

I'm thinking, "Are you kidding? Am I feeling OK?

ואני חושב, "את צוחקת? האם אני מרגיש בסדר?

I'm wearing a suit of armor! I am having the time of my --"

אני לובש חליפת שריון! אני עושה את הכיף של--"

And I'm just about to tell her how great I feel,

ואני בדיוק עומד לספר לה כמה טוב אני מרגיש,

when the classroom starts to list to the left

כאשר הכיתה מתחילה להטות לצד שמאל

and disappear down this long tunnel,

ונעלמת במורד מנהרה ארוכה,

and then I woke up in the nurse's office.

ואז אני מתעורר במשרד האחות.

I had passed out from heat exhaustion,

התעלפתי מעומס חום,

wearing the armor.

מכך שלבשתי את השריון.

And when I woke up,

וכאשר התעוררתי,

I wasn't embarrassed about having passed out in front of my class,

לא הייתי נבוך בגלל שהתעלפתי מול הכיתה שלי,

I was wondering, "Who took my armor? Where's my armor?"

אני תהיתי, "מי לקח לי את השריון? איפה השריון שלי?"

OK, fast-forward a whole bunch of years,

אוקיי, מריצים קדימה הרבה שנים,

some colleagues and I get hired to make a show for Discovery Channel,

כמה חברים שלי ואני נשכרנו לעשות סדרה לערוץ דיסקברי,

called "MythBusters."

שנקראת "מנפצי המיתוסים."

And over 14 years,

ובמשך 14 שנים,

I learn on the job how to build experimental methodologies

למדתי בעבודה איך לבנות מתודולוגיה של ניסויים

and how to tell stories about them for television.

ואיך לספר סיפורים אודותיהם בטלוויזיה.

I also learn early on

גם למדתי מוקדם

that costuming can play a key role in this storytelling.

שתחפושות יכולות לשמש תפקיד מרכזי בסיפור סיפורים.

I use costumes to add humor, comedy, color

אני משתמש בתחפושות כדי להוסיף הומור, קומדיה, צבע

and narrative clarity to the stories we're telling.

ובהירות של הנרטיב לסיפור שאנחנו מספרים.

And then we do an episode called "Dumpster Diving,"

ואז אנחנו עושים פרק שנקרא "צלילה למכולת אשפה,"

and I learn a little bit more

ואני לומד עוד קצת

about the deeper implications of what costuming means to me.

על ההשלכות העמוקות של תחפושות עבורי.

In the episode "Dumpster Diving,"

בפרק "צלילה למכולת אשפה,"

the question we were trying to answer is:

השאלה שניסינו לענות עליה היא:

Is jumping into a dumpster as safe

האם קפיצה לתוך מכולת אשפה זה בטוח

as the movies would lead you to believe?

כמו שהסרטים גורמים לנו להאמין?

(Laughter)

(צחוק)

The episode was going to have two distinct parts to it.

בפרק היו אמורים להיות שני חלקים מרכזיים.

One was where we get trained to jump off buildings by a stuntman

אחד היה כאשר התאמנו לקפוץ מבניינים על ידי איש פעלולים

into an air bag.

לתוך מזרון אוויר.

And the second was the graduation to the experiment:

והשני היה הסיום של הניסוי:

we'd fill a dumpster full of material and we'd jump into it.

מילאנו מכולת אשפה בחומר וקפצנו לתוכה.

I wanted to visually separate these two elements,

רציתי להפריד ויזואלית בין שני האלמנטים,

and I thought,

וחשבתי,

"Well, for the first part we're training, so we should wear sweatsuits --

"ובכן, בחלק הראשון אנחנו מתאמנים, אז אנחנו צריכים ללבוש אימוניות --

Oh! Let's put 'Stunt Trainee' on the back of the sweatsuits.

או! בואו נרשום 'מתאמני פעלולים' על הגב של האימוניות.

That's for the training."

זה בשביל האימונים."

But for the second part, I wanted something really visually striking --

אבל בשביל החלק השני, רציתי משהו מאוד מרשים ויזואלית --

"I know! I'll dress as Neo from 'The Matrix.'"

"אני יודע! אני אתלבש כמו ניו מהסרט 'המטריקס'."

(Laughter)

(צחוק)

So I went to Haight Street.

אז הלכתי לרחוב האייט.

I bought some beautiful knee-high, buckle boots.

קניתי מגפיי אבזמים יפיפים, בגובה הברכיים.

I found a long, flowing coat on eBay.

מצאתי מעיל ארוך באי-ביי.

I got sunglasses, which I had to wear contact lenses in order to wear.

מצאתי משקפי שמש, שהייתי צריך ללבוש עדשות מגע כדי לחבוש.

The day of the experiment shoot comes up,

יום צילום הניסוי הגיע,

and I step out of my car in this costume,

ויצאתי מהמכונית שלי בתחפושת,

and my crew takes a look at me ...

והצוות שלי מסתכל עלי --

and start suppressing their church giggles.

ומתחיל לעצור את הצחקוקים שלהם.

They're like, "(Laugh sound)."

הם כמו, "(צוחק בכלום)."

And I feel two distinct things at this moment.

ואני מרגיש שני דברים משמעותיים ברגע הזה.

I feel total embarrassment

אני מרגיש מבוכה מוחלטת

over the fact that it's so nakedly clear to my crew

שזה כל כך ברור לצוות שלי

that I'm completely into wearing this costume.

שאני לגמרי שקוע ב-ללבוש את התחפושת.

(Laughter)

(צחוק)

But the producer in my mind reminds myself

אבל המפיק בתוך ראשי מזכיר לעצמי

that in the high-speed shot in slow-mo,

שבצילום במהירות גבוהה בהילוך איטי,

that flowing coat is going to look beautiful behind me.

שהמעיל הארוך הולך להיראות מדהים מאחורי.

(Laughter)

(צחוק)

Five years into the "MythBusters" run,

חמש שנים לתוך מירוץ "מחסלי המיתוסים",

we got invited to appear at San Diego Comic-Con.

הוזמנו להופיע בסאן דיאגו קומיקס-קון.

I'd known about Comic-Con for years and never had time to go.

ידעתי על הקומיקס-קון שנים ואף פעם לא היה לי זמן ללכת.

This was the big leagues -- this was costuming mecca.

זו הייתה הליגה של המקצוענים -- זו הייתה המכה של התחפושות.

People fly in from all over the world

אנשים טסו מכל העולם

to show their amazing creations on the floor in San Diego.

להראות את היצירות המדהימות שלהם על הבמה בסאן דיאגו.

And I wanted to participate.

ורציתי להשתתף.

I decided that I would put together an elaborate costume

החלטתי שאני ארכיב תחפושת מורכבת

that covered me completely,

שתכסה אותי לחלוטין,

and I would walk the floor of San Diego Comic-Con anonymously.

ואני אלך ברחבה של סאן דיאגו בקומיקס-קון אנונימי.

The costume I chose?

התחפושת שבחרתי?

Hellboy.

הלבוי.

That's not my costume,

זה לא אני בתחפושת,

that's actually Hellboy.

זה באמת הלבוי.

(Laughter)

(צחוק)

But I spent months

אבל ביליתי חודשים

assembling the most screen-accurate Hellboy costume I could,

להרכיב את תחפושת ההלבוי הכי דומה בדיוק למקורית שיכולתי,

from the boots to the belt to the pants

מהמגפיים ועד החגורה של המכנסיים

to the right hand of doom.

עד ליד האבדון המדוייקת.

I found a guy who made a prosthetic Hellboy head and chest

מצאתי בחור שעושה תותב של ראש וחזה של הלבוי

and I put them on.

ושמתי אותם.

I even had contact lenses made in my prescription.

אפילו היו לי עדשות מגע שהכינו לי במרשם.

I wore it onto the floor at Comic-Con

לבשתי את זה ברחבה בקומיקס-קון

and I can't even tell you how balls hot it was in that costume.

ואני אפילו לא יכול לומר לכם כמה חם זה היה בתוך התחפושת.

(Laughter)

(צחוק)

Sweating! I should've remembered this.

מזיע! הייתי צריך לזכור את זה.

I'm sweating buckets and the contact lenses hurt my eyes,

אני מזיע דליים והעדשות מכאיבות לי בעיניים,

and none of it matters because I'm totally in love.

אבל כלום מזה לא משנה כי אני לחלוטין מאוהב.

(Laughter)

(צחוק)

Not just with the process of putting on this costume and walking the floor,

לא מהתהליך של להרכיב את התחפושת ולהלך ברחבה,

but also with the community of other costumers.

אבל גם מהחברה של המתחפשים האחרים.

It's not called costuming at Cons,

זה לא נקרא התחפשות בקון,

it's called "cosplay."

זה נקרא "קוספליי."

Now ostensibly, cosplay means people who dress up

עכשיו לכאורה, משמעות המילה קוספליי היא אנשים שמתחפשים

as their favorite characters from film and television

כדמויות האהובות עליהם מהסרטים או טלוויזיה

and especially anime,

ובמיוחד אנימה,

but it is so much more than that.

אבל זה הרבה יותר מזה.

These aren't just people who find a costume and put it on --

אלו לא רק אנשים שמוצאים תחפושת ושמים אותם --

they mash them up.

הם מערבבים אותם.

They bend them to their will.

הם מכופפים אותם לרצונם.

They change them to be the characters they want to be in those productions.

הם משנים אותם להיות הדמות שהם רוצים להיות בהפקה הזו.

They're super clever and genius.

הם מאוד מתוחכמים וגאוניים.

They let their freak flag fly and it's beautiful.

הם נותנים לפריקיות שלהם להתעופף וזה יפיפה.

(Laughter)

(צחוק)

But more than that,

אבל יותר מכך,

they rehearse their costumes.

הם עושים חזרות עם התחפושות שלהם

At Comic-Con or any other Con,

בקומיקס-קון או בכל קון אחר,

you don't just take pictures of people walking around.

אתה לא סתם מצלם תמונות של אנשים שמסתובבים.

You go up and say,

אתה הולך ואומר,

"Hey, I like your costume, can I take your picture?"

"היי, אני אוהב את התחפושת שלך, אני יכול לצלם אותך?"

And then you give them time to get into their pose.

ואז אתה נותן להם זמן להיכנס לפוזה.

They've worked hard on their pose

הם עבדו קשה על הפוזה שלהם

to make their costume look great for your camera.

כדי שהתחפושת שלהם תראה נהדר למצלמה שלך.

And it's so beautiful to watch.

וזה כל-כך יפה לראות.

And I take this to heart.

ואני לוקח את זה ללב.

At subsequent Cons,

כקון שבא אחרי,

I learn Heath Ledger's shambling walk as the Joker from "The Dark Knight."

אני לומד את הליכת הבושה של הית' לאדג'ר כג'וקר ב"אביר החושך".

I learn how to be a scary Ringwraith from "Lord of the Rings,"

אני לומד איך להיות רפאי הטבעת מ- "שר הטבעות,"

and I actually frighten some children.

ואני למעשה מפחיד כמה ילדים.

I learned that "hrr hrr hrr" --

אני לומד את ה "הרר הרר הרר" --

that head laugh that Chewbacca does.

צחוק הראש שצ'ובאקה עושה.

And then I dressed up as No-Face from "Spirited Away."

ואז אני מתלבש כמו חסר-פנים מ "המסע המופלא".

If you don't know about "Spirited Away" and its director, Hayao Miyazaki,

אם אתם לא מכירים את "המסע המופלא" ואת הבמאי שלו, האיאו מיאזאקי,

first of all, you're welcome.

ראשית כל, אתם מוזמנים.

(Laughter)

(צחוק)

This is a masterpiece, and one of my all-time favorite films.

זו היא יצירת מופת, ואחד מהסרטים האהובים עלי בכל הזמנים.

It's about a young girl named Chihiro who gets lost in the spirit world

הוא אודות ילדה צעירה בשם צ'יהירו שהולכת לאיבוד בעולם הרוחות

in an abandoned Japanese theme park.

בפארק שעשועים יפני נטוש.

And she finds her way back out again

והיא מוצאת את דרכה החוצה

with the help of a couple of friends she makes --

עם העזרה של כמה חברים שהיא פוגשת --

a captured dragon named Haku

דרקון שבוי בשם האקו

and a lonely demon named No-Face.

ושד בודד בשם חסר פנים.

No-Face is lonely and he wants to make friends,

חסר פנים בודד והוא רוצה לעשות חברים,

and he thinks the way to do it is by luring them to him

והוא חושב שהדרך לעשות זאת הוא על ידי לפתות אותם אליו

and producing gold in his hand.

ולהציע להם זהב מידיו.

But this doesn't go very well,

אבל זה לא עובד כל כך טוב,

and so he ends up going on kind of a rampage

אז הוא יוצא במעין מסע זעם

until Chihiro saves him,

עד שצ'יהירו מצילה אותו,

rescues him.

מחלצת אותו.

So I put together a No-Face costume,

אז הרכבתי תחפושת של חסר-פנים,

and I wore it on the floor at Comic-Con.

ולבשתי אותה לבמה של קומיקס-קון.

And I very carefully practiced No-Face's gestures.

והתאמנתי בזהירות על המחוות של חסר-פנים.

I resolved I would not speak in this costume at all.

החלטתי שאני לא אדבר בתחפושת הזו בכלל.

When people asked to take my picture,

כאשר אנשים יבקשו לצלם אותי,

I would nod

אני אהנהן

and I would shyly stand next to them.

ואני אעמוד לצידם בביישנות.

They would take the picture

הם יצלמו את התמונה

and then I would secret out from behind my robe

ואז אני אוציא בסודיות מאחורי הגלימה שלי

a chocolate gold coin.

מטבע זהב משוקולד.

And at the end of the photo process, I'd make it appear for them.

ובסוף תהליך התמונה, אני אגרום לו להופיע עבורם.

Ah, ah ah! -- like that.

אה, אה אה! -- אהבתי את זה.

And people were freaking out.

ואנשים השתגעו.

"Holy crap! Gold from No-Face! Oh my god, this is so cool!"

"אלוהים! זהב מחסר-פנים! אוו אלוהים, זה כל-כך מגניב!

And I'm feeling and I'm walking the floor and it's fantastic.

ואני מרגיש ואני הולך על הרחבה וזה נהדר.

And about 15 minutes in something happens.

ואחרי בערך 15 דקות משהו קורה.

Somebody grabs my hand,

מישהו תופס את היד שלי,

and they put a coin back into it.

ואז שם מטבע חזרה בתוכה.

And I think maybe they're giving me a coin as a return gift,

ואני חושב שאולי הם נתנו לי מטבע כמתנה חזרה,

but no, this is one of the coins that I'd given away.

אבל לא, זה אחד המטבעות שאני נתתי.

I don't know why.

ואני לא מבין למה.

And I keep on going, I take some more pictures.

ואני ממשיך ללכת, אני מצלם עוד כמה תמונות.

And then it happens again.

ואז זה קורה שוב.

Understand, I can't see anything inside this costume.

תבינו, אני לא יכול לראות כלום בתוך התחפושת הזו.

I can see through the mouth --

אני יכול לראות דרך הפה --

I can see people's shoes.

אני יכול לראות נעליים של אנשים.

I can hear what they're saying and I can see their feet.

אני יכול לשמוע מה הם אומרים ואני יכול לראות את רגליהם.

But the third time someone gives me back a coin,

אבל בפעם השלישית שמישהו מחזיר לי מטבע,

I want to know what's going on.

אני רוצה להבין מה קורה.

So I sort of tilt my head back to get a better view,

אז אני מטה את הראש אחורה כדי לקבל זווית טובה יותר,

and what I see is someone walking away from me going like this.

ואני רואה מישהו הולך ממני ועושה משהו כזה.

And then it hits me:

ואז זה נופל לי:

it's bad luck to take gold from No-Face.

זה מזל רע לקבל זהב מחסר-פנים.

In the film "Spirited Away,"

בסרט "המסע המופלא",

bad luck befalls those who take gold from No-Face.

מזל רע מגיע לאלו שלוקחים זהב מחסר-פנים.

This isn't a performer-audience relationship; this is cosplay.

זה לא יחסי מופיע-קהל; זה קוספליי.

We are, all of us on that floor,

אנחנו, כולנו על הרחבה,

injecting ourselves into a narrative that meant something to us.

מזריקים את עצמנו לנרטיב שאומר משהו עבורנו.

And we're making it our own.

ואנחנו עושים אותו לשלנו.

We're connecting with something important inside of us.

אנחנו מתחברים למשהו שחשוב לנו בפנים.

And the costumes are how we reveal ourselves

והתחפושות הן איך שאנחנו מגלים את עצמנו

to each other.

אחד לשני.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)