Tristram Stuart: The global food waste scandal

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

The job of uncovering the global food waste scandal

מלאכת חשיפת השערוריה של בזבוז המזון הגלובלי

started for me when I was 15 years old.

החלה מבחינתי כשהייתי בן 15.

I bought some pigs. I was living in Sussex.

קניתי כמה חזירים. גרתי אז בססקס.

And I started to feed them in the most traditional

והתחלתי להאכיל אותם באופן הכי מסורתי

and environmentally friendly way.

וידידותי לסביבה.

I went to my school kitchen, and I said,

הלכתי למטבח של ביה"ס שלי ואמרתי,

"Give me the scraps that my school friends have turned

"תנו לי את השאריות שחברי ללימודים

their noses up at."

עיקמו את אפם לעומתם."

I went to the local baker and took their stale bread.

הלכתי לאופה המקומי ולקחתי את הלחם העבש שלו.

I went to the local greengrocer, and I went to a farmer

הלכתי לירקן המקומי, וגם לאיכר אחד,

who was throwing away potatoes because they were

שזרק לאשפה תפוחי-אדמה

the wrong shape or size for supermarkets.

כי הצורה או הגודל שלהם לא התאימו למרכולים.

This was great. My pigs turned that food waste

זה היה מעולה. החזירים שלי הפכו את פסולת המזון

into delicious pork. I sold that pork

לבשר-חזיר טעים. מכרתי את הבשר הזה

to my school friends' parents, and I made

להורים של חברי ללימודים, וכך הרווחתי

a good pocket money addition to my teenage allowance.

עוד כסף, לצד ההקצבה שקיבלתי כנער.

But I noticed that most of the food that I was giving my pigs

אבל ראיתי שרוב המזון שאני נותן לחזירי

was in fact fit for human consumption,

טוב בעצם למאכל בני-אדם,

and that I was only scratching the surface,

ושאני רק מגרד את פני השטח,

and that right the way up the food supply chain,

ושלאורך כל הדרך במעלה שרשרת המזון שלנו,

in supermarkets, greengrocers, bakers, in our homes,

במרכולים, במכולות, במאפיות, בבית,

in factories and farms, we were hemorrhaging out food.

במפעלים ובמשקים, אנו מדממים מזון.

Supermarkets didn't even want to talk to me

במרכולים בכלל לא רצו לדבר איתי

about how much food they were wasting.

על כמה מזון הם מבזבזים.

I'd been round the back. I'd seen bins full of food

הלכתי מאחורה. ראיתי פחי אשפה מלאי אוכל

being locked and then trucked off to landfill sites,

שהיו נעולים, ואח"כ הובילו אותם למזבלות.

and I thought, surely there is something more sensible

חשבתי לעצמי שיש ודאי משהו הגיוני יותר

to do with food than waste it.

שאפשר לעשות עם מזון מאשר לבזבז אותו.

One morning, when I was feeding my pigs,

בוקר אחד, כשהאכלתי את החזירים שלי,

I noticed a particularly tasty-looking sun-dried tomato loaf

ראיתי עגבניה מיובשת בשמש טעימה למראה,

that used to crop up from time to time.

שהיתה צומחת מידי פעם.

I grabbed hold of it,

לקחתי אותה,

sat down, and ate my breakfast with my pigs. (Laughter)

התיישבתי ואכלתי את ארוחת הבוקר שלי עם חזירי. [צחוק]

That was the first act of what I later learned to call freeganism,

זה היה האקט הראשון של מה שלמדתי אח"כ לכנות "לאכול חופשי":

really an exhibition of the injustice of food waste,

למעשה הפגנת חוסר הצדק שבבזבוז המזון,

and the provision of the solution to food waste,

ומתן הפתרון לבזבוז המזון,

which is simply to sit down and eat food,

שהוא פשוט לשבת ולאכול מזון,

rather than throwing it away.

במקום לזרוק אותו.

That became, as it were, a way of confronting

מסתבר שזה הפך לאופן עימות

large businesses in the business of wasting food,

עם העסקים הגדולים שמתעסקים בבזבוז מזון,

and exposing, most importantly, to the public,

ומה שיותר חשוב, לחשיפה בפני הציבור

that when we're talking about food being thrown away,

שכאשר אנו מדברים על השלכת מזון,

we're not talking about rotten stuff, we're not talking about

אנו לא מדברים על דברים רקובים,

stuff that's beyond the pale.

ולא על דברים שפג תוקפם.

We're talking about good, fresh food that is being wasted

אנו מדברים על בזבוז של אוכל טוב וטרי

on a colossal scale.

שמושלך לאשפה בקנה-מידה כביר.

Eventually, I set about writing my book,

בסופו של דבר התחלתי לכתוב את הספר שלי,

really to demonstrate the extent of this problem

כדי באמת להראות את היקף הבעיה הזו

on a global scale. What this shows is

בקנה-מידה גלובלי. הספר מציג

a nation-by-nation breakdown of the likely level

התפלגות של העולם לפי מדינות, בהתאם למידת הסבירות

of food waste in each country in the world.

של בזבוז המזון בכל ארץ בעולם.

Unfortunately, empirical data, good, hard stats, don't exist,

לצערי אין נתונים אמפיריים טובים או סטטיסטיקה חד-משמעית,

and therefore to prove my point, I first of all had to find

ולכן, כדי להוכיח את טענתי היה עלי קודם כל למצוא

some proxy way of uncovering

איזו שיטה מייצגת שתחשוף

how much food was being wasted.

כמה הרבה מזון מבוזבז.

So I took the food supply of every single country

אז לקחתי את אספקת המזון של כל ארץ וארץ

and I compared it to what was actually likely

והשוויתי אותה למה שסביר

to be being consumed in each country.

שנצרך בכל ארץ.

That's based on diet intake surveys, it's based on

זה מבוסס על סקרים תזונתיים,

levels of obesity, it's based on a range of factors

על רמות השמנה, על קשת של גורמים

that gives you an approximate guess

שמספקים הערכה אומדנית

as to how much food is actually going into people's mouths.

כמה מזון באמת מגיע אל פיות האנשים.

That black line in the middle of that table

הקו השחור שבאמצע הטבלה

is the likely level of consumption

הוא רמת הצריכה הסבירה

with an allowance for certain levels of inevitable waste.

עם מרווחי טעות עבור רמות מסוימות של בזבוז בלתי-נמנע.

There will always be waste. I'm not that unrealistic

תמיד יהיה בזבוז. אני לא משלה את עצמי

that I think we can live in a waste-free world.

שנוכל לחיות בעולם שאין בו בזבוז.

But that black line shows what a food supply should be

אבל הקו השחור מראה מה צריכה להיות אספקת המזון

in a country if they allow for a good, stable, secure,

בארץ שמאפשרת תזונה טובה, יציבה, בטוחה

nutritional diet for every person in that country.

לכל אדם במדינה.

Any dot above that line, and you'll quickly notice that

כל נקודה מעל לקו - ואתם ודאי רואים מיד

that includes most countries in the world,

שזה כולל את רוב ארצות העולם -

represents unnecessary surplus, and is likely to reflect

מייצגת עודף מיותר, וכנראה שזה משקף

levels of waste in each country.

את רמת הבזבוז בכל ארץ.

As a country gets richer, it invests more and more

ככל שהארץ מתעשרת, היא משקיעה יותר ויותר

in getting more and more surplus

בהכנסת עודפים הולכים וגדלים

into its shops and restaurants,

לחנויות ולמסעדות שלה,

and as you can see, most European

וכפי שאתם רואים, רוב אירופה

and North American countries

ורוב המדינות בצפון אמריקה

fall between 150 and 200 percent

נמצאות בתחום ה-150-200 אחוז

of the nutritional requirements of their populations.

יחסית לדרישות התזונתיות של אוכלוסיותיהן.

So a country like America has twice as much food

כך שלארץ כמו אמריקה יש פי שתיים מזון

on its shop shelves and in its restaurants

על מדפי החנויות ובמסעדות שלה

than is actually required to feed the American people.

ממה שנחוץ בפועל כדי להאכיל את האמריקאים.

But the thing that really struck me,

אבל מה שבאמת הדהים אותי,

when I plotted all this data, and it was a lot of numbers,

כשארגנתי את כל הנתונים האלה, ואלו היו המון מספרים,

was that you can see how it levels off.

זה שרואים איך הכל מתיישר.

Countries rapidly shoot towards that 150 mark,

הארצות מזנקות במהירות לעבר קו ה-150,

and then they level off, and they don't really go on rising

ואז זה מתיישר, והן לא ממש ממשיכות לטפס

as you might expect.

כפי שאפשר היה לצפות.

So I decided to unpack that data a little bit further

אז החלטתי לפרק את הנתונים עוד קצת,

to see if that was true or false.

כדי לראות אם זה נכון או שגוי.

And that's what I came up with.

וזה מה שגיליתי.

If you include not just the food that ends up

אם כוללים לא רק את המזון שמגיע

in shops and restaurants, but also the food

לחנויות ולמסעדות, אלא גם את המזון

that people feed to livestock,

שמאכילים בו בעלי-חיים,

the maize, the soy, the wheat, that humans could eat

את התירס, הסויה, החיטה, דברים שבני-אדם יכולים לאכול

but choose to fatten livestock instead to produce

אך מעדיפים לפטם בו בעלי-חיים, כדי לייצר

increasing amounts of meat and dairy products,

כמויות גדלות של בשר ומוצרי חלב,

what you find is that most rich countries

מגלים שלרוב הארצות העשירות

have between three and four times the amount of food

יש בין פי 3 ל-4 כמות מזון

that their population needs to feed itself.

שהאוכלוסיה שלה זקוקה לו עבור עצמה.

A country like America has four times the amount of food

לארץ כמו אמריקה יש פי 4 כמות מזון

that it needs.

ממה שהיא צריכה.

When people talk about the need to increase global

כשאנשים מדברים על הצורך להגדיל גלובלית

food production to feed those nine billion people

את ייצור המזון כדי להאכיל את 9 מיליארד בני האדם

that are expected on the planet by 2050,

שהעולם צפוי להכיל עד 2050,

I always think of these graphs.

אני תמיד חושב על הגרפים האלה.

The fact is, we have an enormous buffer

העובדה היא שיש לנו מאגר עצום

in rich countries between ourselves and hunger.

בארצות העשירות, שמרחיק אותנו מרעב.

We've never had such gargantuan surpluses before.

מעולם לא היו לנו עודפים מפלצתיים כאלה.

In many ways, this is a great success story

במובנים רבים זהו סיפור הצלחה

of human civilization, of the agricultural surpluses

של הציוויליזציה האנושית, של עודפי החקלאות

that we set out to achieve 12,000 years ago.

שאותם הצבנו לעצמנו כמטרה לפני 12,000 שנה.

It is a success story. It has been a success story.

זהו סיפור הצלחה. ועד כה זה היה סיפור הצלחה.

But what we have to recognize now is that we are

אך כעת עלינו להכיר בעובדה

reaching the ecological limits that our planet can bear,

שאנו קרבים אל המגבלות האקולוגיות של כוכב הלכת שלנו,

and when we chop down forests, as we are every day,

וכשאנו כורתים יערות שלמים, כפי שאנו עושים מידי יום ביומו,

to grow more and more food,

כדי לגדל עוד ועוד מזון,

when we extract water from depleting water reserves,

כשאנו שואבים מים ממאגרים שהולכים ומתרוקנים,

when we emit fossil fuel emissions in the quest

כשאנו פולטים אדים של דלק-מאובנים במגמה

to grow more and more food,

לגדל עוד ועוד מזון,

and then we throw away so much of it,

ואז זורקים כל-כך הרבה ממנו,

we have to think about what we can start saving.

אנו חייבים לחשוב מה ביכולתנו להתחיל לחסוך.

And yesterday, I went to one of the local supermarkets

אתמול הייתי באחד המרכולים המקומיים

that I often visit to

בהם אני מרבה לבקר

inspect, if you like, what they're throwing away.

כדי לבדוק, אם תרצו, מה הם זורקים.

I found quite a few packets of biscuits amongst

ומצאתי די הרבה אריזות של ביסקוויטים

all the fruit and vegetables and everything else

בין כל הפרי והירקות וכל שאר הדברים

that was in there.

שהיו שם.

And I thought, well this could serve as a symbol for today.

וחשבתי לעצמי שזה יכול לשמש היום כסמל.

So I want you to imagine that these nine biscuits

אז ברצוני שתדמיינו שתשעת הביסקוויטים האלה,

that I found in the bin represent the global food supply,

שמצאתי בפח, מייצגים את אספקת המזון הגלובלית,

okay? We start out with nine.

בסדר? נתחיל עם תשעה.

That's what's in fields around the world every single year.

זה מה שיש בשדות בכל עולם בכל שנה ושנה.

The first biscuit we're going to lose

את הביסקוויט הראשון אנו מאבדים

before we even leave the farm.

עוד לפני שבכלל יצאנו מהחווה.

That's a problem primarily associated with

זו בעיה שקשורה בראש ובראשונה

developing work agriculture, whether it's

לחקלאות בעולם המתפתח, בין אם מדובר

a lack of infrastructure, refrigeration, pasteurization,

בהעדר תשתית, אמצעי קירור, פיסטור,

grain stores, even basic fruit crates, which means

אחסון גרעינים, אפילו ארגזי פרי פשוטים, מה שאומר

that food goes to waste before it even leaves the fields.

שהמזון מתבזבז לפני שהוא בכלל עזב את השדה.

The next three biscuits are the foods that we decide

שלושת הביסקווטים הבאים הם המזון שאנו בוחרים

to feed to livestock, the maize, the wheat and the soya.

להאכיל בו בעלי-חיים, התירס, החיטה והסויה.

Unfortunately, our beasts are inefficient animals,

למרבה הצער, החיות שלנו הם בעלי-חיים לא יעילים,

and they turn two-thirds of that into feces and heat,

והם הופכים שני שלישים מזה להפרשות ולחום,

so we've lost those two, and we've only kept this one

אז איבדנו את שני אלה, ונותרנו עם האחד הזה,

in meat and dairy products.

מבחינת כמות בשר ומוצרי-חלב.

Two more we're going to throw away directly into bins.

אנו משליכים שניים נוספים ישר לפח.

This is what most of us think of when we think

זה מה שנחשב בעיני מרביתנו

of food waste, what ends up in the garbage,

לבזבוז מזון: מה שמגיע לאשפה,,

what ends up in supermarket bins,

מה שמוצא את דרכו לפחים של המרכול,

what ends up in restaurant bins. We've lost another two,

ולפחים במסעדה. הלכו עוד שניים,

and we've left ourselves with just four biscuits to feed on.

והשארנו לעצמנו 4 ביסקוויטים בלבד להזין את עצמנו.

That is not a superlatively efficient use of global resources,

זהו שימוש בלתי-יעיל במוגזם במשאבים הגלובליים,

especially when you think of the billion hungry people

בפרט אם חושבים על מיליארד הרעבים

that exist already in the world.

שיש כבר עכשיו בעולם.

Having gone through the data, I then needed

אחרי שעברתי על הנתונים היה עלי להראות

to demonstrate where that food ends up.

היכן המזון מסיים את דרכו.

Where does it end up? We're used to seeing the stuff

והיכן זה? אנו רגילים לראות את מה שיש

on our plates, but what about all the stuff

בצלחת שלנו, אך מה עם כל הדברים

that goes missing in between?

שנעלמים בדרך אליהן?

Supermarkets are an easy place to start.

המרכול הוא מקום טוב להתחיל ממנו.

This is the result of my hobby,

הנה התוצאה של התחביב שלי,

which is unofficial bin inspections. (Laughter)

שהוא בדיקה לא-רשמית של פחי אשפה. [צחוק]

Strange you might think, but if we could rely on corporations

אולי זה מוזר בעיניכם, אך אילו יכולנו להאמין לדברי התאגידים

to tell us what they were doing in the back of their stores,

בנוגע למה שהם עושים מאחורי החנויות שלהם,

we wouldn't need to go sneaking around the back,

לא היינו צריכים להתגנב לשם,

opening up bins and having a look at what's inside.

לפתוח פחים ולהציץ פנימה.

But this is what you can see more or less on

אבל זה מה שאפשר למצוא, פחות או יותר

every street corner in Britain, in Europe, in North America.

בכל פינת-רחוב בבריטניה, באירופה, בצפון-אמריקה.

It represents a colossal waste of food,

זה מייצג בזבוז אדיר של אוכל,

but what I discovered whilst I was writing my book

אך מה שגיליתי במהלך כתיבת הספר

was that this very evident abundance of waste

הוא שהבזבוז השופע הגלוי הזה

was actually the tip of the iceberg.

הוא בעצם קצה הקרחון.

When you start going up the supply chain,

כשמתחילים לעלות במעלה שרשרת האספקה,

you find where the real food waste is happening

מגלים היכן בזבוז המזון האמיתי

on a gargantuan scale.

מתרחש בהיקף מפלצתי.

Can I have a show of hands

נא להרים ידיים:

if you have a loaf of sliced bread in your house?

למי יש כיכר לחם פרוס בבית?

Who lives in a household where that crust --

מי חי במשק בית שבו ה"נשיקה" --

that slice at the first and last end of each loaf --

הפרוסה שבהתחלת ובסוף כיכר הלחם --

who lives in a household where it does get eaten?

מי חי בבית שבו אוכלים אותן?

Okay, most people, not everyone, but most people,

בסדר. רוב האנשים. לא כולם, אבל הרוב.

and this is, I'm glad to say, what I see across the world,

אני שמח לומר, שזה מה שאני מגלה בכל העולם,

and yet has anyone seen a supermarket or sandwich shop

אבל מי ראה מרכול או חנות כריכים

anywhere in the world that serves sandwiches

במקום כלשהו בעולם שבהם מגישים כריכים

with crusts on it? (Laughter)

עם ה"נשיקות"? [צחוק]

I certainly haven't.

אני בהחלט לא ראיתי.

So I kept on thinking, where do those crusts go? (Laughter)

שאלתי את עצמי, לאן הולכות ה"נשיקות"? [צחוק]

This is the answer, unfortunately:

והנה התשובה המצערת:

13,000 slices of fresh bread coming out of

13,000 פרוסות לחם טרי יוצאות

this one single factory every single day, day-fresh bread.

מהמפעל הבודד הזה מידי יום. לחם טרי.

In the same year that I visited this factory,

בשנה בה ביקרתי במפעל הזה,

I went to Pakistan, where people in 2008 were going hungry

הייתי בפקיסטן, שבה ב-2008 אנשים רעבו ללחם

as a result of a squeeze on global food supplies.

עקב הצמצום באספקת המזון העולמית.

We contribute to that squeeze

אנו תרמנו לצמצום הזה

by depositing food in bins here in Britain

בהפקדת מזון בפחי האשפה כאן בבריטניה

and elsewhere in the world. We take food

ובכל מקום בעולם. אנו מסלקים אוכל

off the market shelves that hungry people depend on.

ממדפי המרכולים, אוכל שהרעבים זקוקים לו.

Go one step up, and you get to farmers,

נעלה עוד מדרגה, ונגיע לחוואים,

who throw away sometimes a third or even more

שמשליכים לפעמים שליש או אף יותר

of their harvest because of cosmetic standards.

מהיבול שלהם עקב תקנים קוסמטיים.

This farmer, for example, has invested 16,000 pounds

החוואי הזה, למשל, השקיע 16,000 ליש"ט

in growing spinach, not one leaf of which he harvested,

בגידול תרד, ולא קטף ממנו אפילו עלה אחד,

because there was a little bit of grass growing in amongst it.

כי בשדה גדלו קצת עשבים.

Potatoes that are cosmetically imperfect,

תפוחי אדמה שאינם מושלמים מבחינה קוסמטית,

all going for pigs.

הולכים למאכל חזירים.

Parsnips that are too small for supermarket specifications,

גזרים לבנים, שקטנים מדי לפי מיפרטי המרכול

tomatoes in Tenerife,

עגבניות בטנריף,

oranges in Florida,

תפוזים בפלורידה,

bananas in Ecuador, where I visited last year,

בננות באקוודור, שבה ביקרתי לפני שנה,

all being discarded. This is one day's waste

הכל נזרק. זו פסולת של יום אחד

from one banana plantation in Ecuador.

ממטע בננות יחיד באקוודור.

All being discarded, perfectly edible,

כל זה מושלך, הכל אכיל לגמרי,

because they're the wrong shape or size.

כי הגודל והצורה לא נכונים.

If we do that to fruit and vegetables,

אם אנו נוהגים כך עם פירות וירקות,

you bet we can do it to animals too.

תהיו בטוחים שאנו נוהגים כך גם עם בעלי-חיים.

Liver, lungs, heads, tails,

כבד, ריאות, ראשים, זנבות,

kidneys, testicles,

כליות, אשכים,

all of these things which are traditional,

כל הדברים האלה, שהם מרכיבים מסורתיים,

delicious and nutritious parts of our gastronomy

טעימים ומזינים בגסטרונומיה שלנו

go to waste. Offal consumption has halved

נזרקים לאשפה. צריכת החלקים האלה ירדה בחצי

in Britain and America in the last 30 years.

בבריטניה ובאמריקה ב-30 שנה האחרונות.

As a result, this stuff gets fed to dogs at best,

ולכן נותנים את זה למאכל כלבים, במקרה הטוב,

or is incinerated.

או שורפים את זה.

This man, in Kashgar, Xinjiang province, in Western China,

האיש הזה, מקשגאר, במחוז סיניאנג שבמערב סין,

is serving up his national dish.

מגיש את המאכל הלאומי שלו.

It's called sheep's organs.

זה קרוי "אברי כבש".

It's delicious, it's nutritious,

זה טעים, זה מזין,

and as I learned when I went to Kashgar,

וכשביקרתי בקשגאר למדתי,

it symbolizes their taboo against food waste.

שזה מסמל את הטאבו שלהם נגד השלכת מזון.

I was sitting in a roadside cafe.

ישבתי בבית-קפה לצד הדרך.

A chef came to talk to me, I finished my bowl,

שף ניגש לשוחח איתי, סיימתי את המנה שלי,

and halfway through the conversation, he stopped talking

ובאמצע השיחה הוא הפסיק לדבר

and he started frowning into my bowl.

והתחיל להזעיף פנים לכיוון הצלחת שלי.

I thought, "My goodness, what taboo have I broken?

חשבתי, "אוי ואבוי, איזה טאבו הפרתי?

How have I insulted my host?"

איך העלבתי את המארח שלי?"

He pointed at three grains of rice

הוא הצביע על 3 גרגרי אורז

at the bottom of my bowl, and he said, "Clean." (Laughter)

בתחתית הצלחת שלי, ואמר, "לנקות." [צחוק]

I thought, "My God, you know, I go around the world

חשבתי לעצמי, "אלוהים אדירים, אני מסתובב בעולם

telling people to stop wasting food.

ואומר לאנשים להפסיק לבזבז אוכל.

This guy has thrashed me at my own game." (Laughter)

והאיש הזה כיסח אותי במשחק שלי." [צחוק]

But it gave me faith. It gave me faith that we, the people,

אבל זה מילא אותי באמונה,

do have the power to stop this tragic waste of resources

שלאנשים אכן יש כוח להפסיק את בזבוז המשאבים הנורא הזה

if we regard it as socially unacceptable

אם נתייחס לכך כבלתי-מקובל מבחינה חברתית

to waste food on a colossal scale,

לבזבז מזון בהיקף עצום,

if we make noise about it, tell corporations about it,

אם נקים רעש סביב זה, נגיד את זה לתאגידים,

tell governments we want to see an end to food waste,

נגיד לממשלות שאנו רוצים שישימו קץ לבזבוז המזון,

we do have the power to bring about that change.

יש לנו הכוח לחולל את השינוי הזה.

Fish, 40 to 60 percent of European fish

דגים, 40-60 אחוז מהדגה באירופה

are discarded at sea, they don't even get landed.

מושלכים בים, ואפילו לא מגיעים ליבשה.

In our homes, we've lost touch with food.

בבתים שלנו איבדנו את הקשר עם האוכל.

This is an experiment I did on three lettuces.

זהו ניסוי שעשיתי עם 3 סוגי חסה.

Who keeps lettuces in their fridge?

מי מחזיק חסה במקרר?

Most people. The one on the left

רוב האנשים. זאת שמשמאל

was kept in a fridge for 10 days.

נשמרה במקרר במשך 10 ימים.

The one in the middle, on my kitchen table. Not much difference.

זאת שבאמצע נחה על שולחן המטבח שלי. לא הבדל גדול.

The one on the right I treated like cut flowers.

בזאת שמימין טיפלתי כמו בפרחים שנקטפו.

It's a living organism, cut the slice off,

זהו אורגניזם חי, חותכים ממנו נתח,

stuck it in a vase of water,

תוקעים באגרטל עם מים,

it was all right for another two weeks after this.

וזה מחזיק מעמד שבועיים נוספים.

Some food waste, as I said at the beginning,

בזבוז מסוים של מזון, כפי שאמרתי בהתחלה,

will inevitably arise, so the question is,

הוא בלתי-נמנע, כך שהשאלה היא,

what is the best thing to do with it?

מה הכי טוב לעשות איתו.

I answered that question when I was 15.

עניתי לשאלה הזו כשהייתי בן 15.

In fact, humans answered that question 6,000 years ago:

למעשה, בני האדם ענו לשאלה הזו לפני 6,000 שנה:

We domesticated pigs

בייתנו את החזירים

to turn food waste back into food.

כדי להפוך את פסולת המזון בחזרה למזון.

And yet, in Europe, that practice has become illegal

אבל באירופה זה בלתי-חוקי

since 2001 as a result of the foot-and-mouth outbreak.

מאז 2001 בגלל מחלת הפה והטלפיים.

It's unscientific. It's unnecessary.

זה לא מדעי. זה לא הכרחי.

If you cook food for pigs, just as if

אם מבשלים אוכל לחזירים, בדיוק כפי

you cook food for humans, it is rendered safe.

שמבשלים אוכל לבני-אדם, הוא הופך להיות בטוח.

It's also a massive saving of resources.

זה גם חסכון עצום במשאבים.

At the moment, Europe depends on importing

אירופה כיום תלויה ביבוא

millions of tons of soy from South America,

מילוני טונות סויה מדרום-אמריקה,

where its production contributes to global warming,

שהייצור שלה שם תורם להתחממות הגלובלית,

to deforestation, to biodiversity loss,

לבירוא יערות, להכחדת המינים,

to feed livestock here in Europe.

כדי להאכיל חיות-משק כאן, באירופה.

At the same time we throw away millions of tons

ובה-בעת אנו משליכים מיליוני טונות

of food waste which we could and should be feeding them.

של פסולת מזון שיכלה וצריכה לשמש מזון עבורם.

If we did that, and fed it to pigs, we would save

אילו עשינו זאת והיינו מאכילים בה חזירים, היינו חוסכים

that amount of carbon.

כמות כזו של פחם.

If we feed our food waste which is the current

אילו אנו מעבירים את פסולת המזון שלנו, שזו כרגע

government favorite way of getting rid of food waste,

הדרך המועדפת על הממשלה להיפטר מפסולת מזון,

to anaerobic digestion, which turns food waste

במערכות עיכול נטולות-חמצן, שהופכות פסולת מזון

into gas to produce electricity,

לגז כדי לייצר חשמל,

you save a paltry 448 kilograms of carbon dioxide

חוסכים 448 ק"ג אפסיים של פחמן דו-חמצני

per ton of food waste. It's much better to feed it to pigs.

לטון של פסולת מזון. מוטב להאכיל בה חזירים.

We knew that during the war. (Laughter)

ידענו את זה בזמן המלחמה. [צחוק]

A silver lining: It has kicked off globally,

האור בקצה המנהרה: זה יצא לדרך בהיקף גלובלי,

the quest to tackle food waste.

המאבק לפתור את בעיית פסולת המזון.

Feeding the 5,000 is an event I first organized in 2009.

"להאכיל 5,000" הוא אירוע שארגנתי לראשונה ב-2009.

We fed 5,000 people all on food that otherwise

האכלנו 5,000 בני-אדם במזון,

would have been wasted.

שאחרת היה נזרק לאשפה.

Since then, it's happened again in London,

מאז זה נעשה שוב בלונדון,

it's happening internationally, and across the country.

וזה מתבצע בכל העולם ובכל הארץ.

It's a way of organizations coming together

זאת דרך עבור ארגונים לשלב ידיים

to celebrate food, to say the best thing to do with food

ולתת כבוד למזון, להצהיר שהדבר הכי טוב לעשות עם מזון

is to eat and enjoy it, and to stop wasting it.

הוא לאכול אותו, ליהנות ממנו ולהפסיק לבזבז אותו.

For the sake of the planet we live on,

למען כוכב הלכת עליו אנו חיים,

for the sake of our children,

למען ילדינו,

for the sake of all the other

למען כל יתר היצורים

organisms that share our planet with us,

שחולקים איתנו את עולמנו,

we are a terrestrial animal, and we depend on our land

אנו בעל-חיים יבשתי, ואנו תלויים באדמתנו

for food. At the moment, we are trashing our land

מבחינת מזון. היום אנו משחיתים את אדמתנו

to grow food that no one eats.

כדי לגדל מזון שאיש איננו אוכל.

Stop wasting food. Thank you very much. (Applause)

הפסיקו לבזבז מזון. תודה רבה לכם. [מחיאות כפיים]

(Applause)

[מחיאות כפיים]