Jane Poynter: Life in Biosphere 2

מתרגם: Rafi Taglicht מבקר: Sigal Tifferet

I have had the distinct pleasure

היה לי העונג

of living inside two biospheres.

לחיות בתוך שתי ביוספירות.

Of course we all here in this room live in Biosphere 1.

בודאי, כולנו כאן, בחדר הזה, חיים בתוך ביוספרה 1.

I've also lived in Biosphere 2.

אני חייתי גם בתוך ביוספרה 2.

And the wonderful thing about that is that I get to compare biospheres.

והדבר הנפלא בנוגע לכך הוא שאני יכולה להשוות בין שתי הביוספרות

And hopefully from that I get to learn something.

בתקווה שמתוך כך אוכל ללמוד משהו.

So what did I learn? Well,

אז מה למדתי? ובכן,

here I am inside Biosphere 2, making a pizza.

הנה כאן אני בתוך ביוספרה 2, מכינה פיצה.

So I am harvesting the wheat, in order to make the dough.

אני קוצרת חיטה, כדי להכין את הבצק.

And then of course I have to milk the goats

ואז, כמובן, אני צריכה לחלוב את העיזים

and feed the goats in order to make the cheese.

ולהאכיל את העיזים כדי שאוכל להכין גבינה.

It took me four months in Biosphere 2 to make a pizza.

לקח לי ארבעה חודשים בביוספרה 2 להכין פיצה.

Here in Biosphere 1, well it takes me about two minutes,

כאן, בביוספרה 1 , זה יקח לי כ2 דקות.

because I pick up the phone and I call and say,

כי אני ארים את שפופרת הטלפון ואגיד,

"Hey, can you deliver the pizza?"

"הי, תוכלו לשלוח לי מגש פיצה?"

So Biosphere 2

אז, ביוספרה 2

was essentially a three-acre,

היתה, באופן בסיסי, שטח בגודל 12 דונם

entirely sealed, miniature world

חתומים לגמרי, שהיוו עולם בזעיר אנפין

that I lived in for two years and 20 minutes.

שבו חייתי במשך שנתיים ועשרים דקות.

(Laughter)

(צחוק)

Over the top it was sealed with steel and glass,

מלמעלה היא היתה מבודדת בעזרת מתכת וזכוכית

underneath it was sealed with a pan of steel --

מתחת היא נאטמה במעטה מתכת.

essentially entirely sealed.

למעשה חתומה לחלוטין.

So we had our own miniature rainforest,

כך שהיה לנו יער גשם מיניאטורי משלנו,

a private beach with a coral reef.

חוף פרטי עם ריף אלמוגים.

We had a savanna, a marsh, a desert.

היתה לנו סוואנה, ביצה, מדבר.

We had our own half-acre farm that we had to grow everything.

היתה לנו חווה של שני דונם בה נאלצנו לגדל הכל.

And of course we had our human habitat, where we lived.

וכמובן היה אזור מחיה אנושי, בו חיינו.

Back in the mid-'80s when we were designing Biosphere 2,

בשנות השמונים כאשר תכננו את ביוספירה 2,

we had to ask ourselves some pretty basic questions.

שאלנו את עצמנו כמה שאלות בסיסיות.

I mean, what is a biosphere?

אני מתכוונת, מה היא ביוספירה?

Back then, yes, I guess we all know now

שאלנו אז,כן, אני מניחה שכיום כולנו יודעים

that it is essentially the sphere of life around the Earth, right?

שבמידה רבה מדובר בתחום החיים סביב כדור הארץ, נכון?

Well, you have to get a little more specific than that if you're going to build one.

ובכן, יש צורך להיות ספציפיים יותר מכך במידה ומתכוונים לבנות אחת.

And so we decided that what it really is

וכך החלטנו שלמעשה

is that it is entirely materially closed --

היא סגורה לחלוטין מבחינה חומרית,

that is, nothing goes in or out at all, no material --

הווה אומר, דבר לא נכנס פנימה או החוצה, שום חומר,

and energetically open,

ומבחינה אנרגטית היא פתוחה.

which is essentially what planet Earth is.

זה למעשה מה שכדור הארץ הינו.

This is a chamber that was 1/400th the size of Biosphere 2

זהו תא שהיה בגודל של 1/400 מגודלה של ביוספירה 2

that we called our Test Module.

קראנו לתא זה יחידת הניסוי שלנו

And the very first day that this fellow, John Allen,

וביום הראשון שהבחור הזה, ג'ון אלן,

walked in, to spend a couple of days in there

נכנס לתוכה, כדי לבלות בתוכה מספר ימים,

with all the plants and animals and bacteria that we'd put in there

יחד עם כל הצמחים והחיות והבקטריה ששמנו בתוכה

to hopefully keep him alive,

בתקוה לשמור עליו בחיים.

the doctors were incredibly concerned

הרופאים היו מאוד מודאגים

that he was going to succumb to some dreadful toxin,

שהוא יוכרע על ידי רעלן נוראי כלשהו,

or that his lungs were going to get choked with bacteria or something, fungus.

או שהריאות שלו יחנקו מבקטריה או פטריה כלשהי.

But of course none of that happened.

אבל כמובן דבר מכל זה לא קרה.

And over the ensuing few years,

במהלך השנים הבאות,

there were great sagas about designing Biosphere 2.

התרחשו סיפורים רבים סביב התכנון של ביוספירה 2.

But by 1991

אולם עד 1991

we finally had this thing built.

הצלחנו סוף סוף לבנות את הדבר הזה.

And it was time for us to go in

והגיע הזמן להיכנס

and give it a go.

ולנסות אותה.

We needed to know,

היינו זקוקים לדעת,

is life this malleable?

האם החיים עמידים?

Can you take this biosphere,

האם ניתן לקחת את הביוספירה הזו,

that has evolved on a planetary scale,

שהתפתחה בקנה מידה של כדור הארץ,

and jam it into a little bottle,

ולדחוס אותה לתוך בקבוק קטן,

and will it survive?

והאם היא תשרוד?

Big questions.

שאלות גדולות.

And we wanted to know this both for being able to go somewhere else

רצינו לדעת זאת הן מתוך הרצון להיות מסוגלים להגיע למקום אחר

in the universe -- if we were going to go to Mars, for instance,

ביקום, במידה וננסה להגיע למאדים, למשל,

would we take a biosphere with us, to live in it?

האם נוכל לקחת את ביוספירה איתנו, על מנת לחיות בתוכה?

We also wanted to know so we can understand more about

כמו כן רצינו לדעת זאת על מנת להבין טוב יותר אודות

the Earth that we all live in.

כדור הארץ בו אנו כולנו חיים.

Well, in 1991 it was finally time for us to go in

ובכן, ב1991 הגיע לבסוף הזמן עבורנו להיכנס פנימה

and try out this baby.

ולנסות את בת הטיפוחים שלנו.

Let's take it on a maiden voyage.

בואו ניקח אותה למסע בכורה.

Will it work? Or will something happen

האם היא תפעל? אולי יתרחש דבר מה

that we can't understand and we can't fix,

שאנו לא מבינים ולא מסוגלים לתקן?

thereby negating the concept of man-made biospheres?

ובכך ישלול את הרעיון של ביוספירות מעשה ידי אדם.

So eight of us went in: four men and four women.

שמונה מאיתנו נכנסו פנימה. ארבעה גברים וארבע נשים.

More on that later.

יותר אודות כך בהמשך.

(Laughter)

(צחוק)

And this is the world that we lived in.

זה היה העולם בתוכו חיינו.

So, on the top, we had

אם כך, למעלה היו לנו

these beautiful rainforests and an ocean,

יערות גשם ואוקיינוס יפיפיים.

and underneath we had all this technosphere, we called it,

ולמטה היה לנו את כל הטכנוספירה, כפי שקראנו לה.

which is where all the pumps and the valves

היכן שכל המשאבות והשסתומים היו

and the water tanks and the air handlers, and all of that.

יחד עם מיכלי המים והטיפול באויר, וכל זה.

One of the Biospherians called it "garden of Eden

אחד מחברי הביוספירה קרא לזה "גן עדן

on top of an aircraft carrier."

על גבי נושאת מטוסים".

And then also we had the human habitat of course,

וכמובן שהיה בית הגידול האנושי,

with the laboratories, and all of that.

שכלל מעבדות וכדומה.

This is the agriculture.

זו החקלאות.

It was essentially an organic farm.

זו היתה למעשה חוה אורגנית.

The day I walked into Biosphere 2,

ביום בו נכנסתי לביספירה 2,

I was, for the first time,

הפכתי, בפעם הראשונה,

breathing a completely different atmosphere

לאדם שנושם אטמוספירה שונה לחלוטין

than everybody else in the world,

מכל יתר האנשים בעולם

except seven other people.

מלבד שבעה אחרים.

At that moment I became part of that biosphere.

באותו רגע הפכתי לחלק מהביוספירה.

And I don't mean that in an abstract sense;

אני לא מתכוונת לכך במובן מופשט.

I mean it rather literally.

אני מתכוונת לכך פשוטו כמשמעו.

When I breathed out, my CO2

כאשר נשפתי החוצה, הפחמן הדו חמצני שלי

fed the sweet potatoes that I was growing.

האכיל את תפוחי האדמה המתוקים שגידלתי.

And we ate an awful lot of the sweet potatoes.

ואכלנו המון תפוחי אדמה מתוקים.

(Laughter)

(צחוק)

And those sweet potatoes

ותפוחי אדמה מתוקים אלו

became part of me.

הפכו לחלק ממני.

In fact, we ate so many sweet potatoes

למעשה, אכלנו תפוחי אדמה מתוקים רבים כל כך,

I became orange with sweet potato.

שהפכתי כתומה מרוב תפוחי אדמה.

I literally was eating the same carbon over and over again.

פשוטו כמשמעו אכלתי את אותו פחמן שוב ושוב.

I was eating myself in some strange sort of bizarre way.

באופן מוזר אכלתי את עצמי בדרך כלשהי.

When it came to our atmosphere, however,

אולם, כאשר הדבר הגיע לאטמוספירה שלנו,

it wasn't that much of a joke over the long term,

הדבר לא היה מצחיק בטווח הארוך.

because it turned out that we were losing oxygen, quite a lot of oxygen.

גילינו שאנו מאבדים חמצן, כמות רבה למדי של חמצן.

And we knew that we were losing CO2.

וידענו שאנו מאבדים פחמן דו חמצני.

And so we were working to sequester carbon.

וכך עבדנו על מנת לבודד את הפחמן.

Good lord -- we know that term now.

אלוהים. אנו מכירים את המושג עכשיו.

We were growing plants like crazy.

גידלנו צמחים כמו משוגעים.

We were taking their biomass, storing them in the basement,

לקחנו את הביומסה שלהם, אכסנו אותם במרתף,

growing plants, going around, around, around,

גידלנו צמחים, הולכים סביב, סביב, סביב,

trying to take all of that carbon out of the atmosphere.

כשאנו מנסים להוציא את הפחמן מתוך האטמוספירה.

We were trying to stop carbon from going into the atmosphere.

ניסינו לעצור את חדירת הפחמן לאטמוספירה.

We stopped irrigating our soil, as much as we could.

הפסקנו להשקות את האדמה, ככל שיכולנו.

We stopped tilling, so that we could prevent greenhouse gasses from going into the air.

הפסקנו לחרוש, על מנת למנוע מגזי חממה להיכנס לאויר.

But our oxygen was going down faster

אולם החמצן שלנו ירד מהר יותר

than our CO2 was going up, which was quite unexpected,

והפחמן הדו חמצני עלה, דבר שהיה לחלוטין לא צפוי.

because we had seen them going in tandem in the test module.

כיון שראינו אותם נעים יחד ביחידת הניסוי.

And it was like playing atomic hide-and-seek.

זה היה כמו משחק מחבואים עם אטומים.

We had lost seven tons of oxygen.

איבדנו שבעה טון חמצן.

And we had no clue where it was.

ולא היה לנו כל רמז לגבי מקום המצאם.

And I tell you, when you lose a lot of oxygen --

ואני אומרת לכם, כאשר מאבדים כמות גדולה של חמצן --

and our oxygen went down quite far;

והחמצן שלנו ירד לרמה נמוכה למדי,

it went from 21 percent down to 14.2 percent --

הוא ירד מ21 אחוז ל14.2 אחוז --

my goodness, do you feel dreadful.

אלוהים ישמור, ההרגשה היא איומה.

I mean we were dragging ourselves around the Biosphere.

אני מתכוונת לכך שגררנו את עצמנו סביב הביוספירה.

And we had sleep apnea at night.

סבלנו מדום נשימה במהלך השינה בלילה.

So you'd wake up gasping with breath,

כך שהתעוררנו בנשימה משתנקת.

because your blood chemistry has changed.

כיון שהכימיה של הדם השתנתה.

And that you literally do that. You stop breathing and then you -- (Gasps) --

ממש כך. הנשימה נפסקת ואז אתה -- (משתנקת) --

take a breath and it wakes you up. And it's very irritating.

לוקח נשימה ומתעורר. זה מאוד מעצבן.

And everybody outside thought we were dying.

כולם בחוץ חשבו שאנו הולכים למות.

I mean, the media was making it sound like were were dying.

אני מתכוונת, התקשורת גרמה לכך להישמע כאילו אנו הולכים למות.

And I had to call up my mother every other day saying, "No, Mum, it's fine, fine.

הייתי צריכה להתקשר לאמא שלי כל יומיים ולאמר לה, "לא אמא, הכל בסדר, הכל בסדר.

We're not dead. We're fine. We're fine."

אנחנו לא מתים. אנחנו בסדר גמור. אנחנו בסדר גמור."

And the doctor was, in fact, checking us

הרופא, למעשה, בדק אותנו

to make sure we were, in fact, fine.

לוודא שאנו למעשה, בסדר.

But in fact he was the person who was most susceptible to the oxygen.

אולם למעשה הוא היה האדם שנפגע במידה הרבה ביותר מהחמצן

And one day he couldn't add up a line of figures.

יום אחד הוא לא יכול לחבר שורת מספרים.

And it was time for us to put oxygen in.

הגיע הזמן עבורנו להחדיר חמצן פנימה.

And you might think, well,

אתם עשויים לחשוב, נו טוב,

"Boy, your life support system

"היי, מערכת החיים שלך

was failing you. Wasn't that dreadful?"

נכשלת במילוי תפקידה. האם לא היה זה נורא?"

Yes. In a sense it was terrifying.

כן. באופן מסוים זה היה מפחיד מאוד.

Except that I knew I could walk out the airlock door

אולם ידעתי שאני יכולה לצאת מבעד לדלת האטומה לאויר

at any time, if it really got bad,

בכל רגע, במידה והעסק יהפוך רע באמת.

though who was going to say, "I can't take it anymore!"?

רק מי יהיה זה שיגיד, "איני יכול לשאת זאת עוד!"?

Not me, that was for sure.

לא אני, זה היה בטוח.

But on the other hand, it was the scientific gold of the project,

מהצד השני זו היתה המטרה המדעית של הפרויקט.

because we could really crank this baby up,

כיון שיכולנו להתניע את היצירה הזו,

as a scientific tool,

ככלי מדעי,

and see if we could, in fact, find

ולראות האם נוכל, למעשה, למצוא

where those seven tons of oxygen had gone.

לאן נעלמו אותם שבעה טון של חמצן.

And we did indeed find it.

ובאמת מצאנו אותם.

And we found it in the concrete.

מצאנו אותם בבטון.

Essentially it had done something very simple.

עיקרו של דבר החמצן עשה דבר פשוט.

We had put too much carbon in the soil in the form of compost.

שמנו כמות גדולה מדי של פחמן באדמה כדשן.

It broke down; it took oxygen out of the air;

הוא התפרק ולקח את החמצן מתוך האויר.

it put CO2 into the air; and it went into the concrete.

פחמן דו חמצני נפלט לאויר. והוא נכנס לבטון.

Pretty straightforward really.

כלל לא מורכב למעשה.

So at the end of the two years

כך בסיום השנתיים

when we came out, we were elated,

כשיצאנו, חשנו התעלות.

because, in fact, although you might say

כיון, שלמעשה, למרות שניתן לאמר

we had discovered something that was quite "uhh,"

שגילינו דבר שהוא די "איחס",

when your oxygen is going down,

כאשר החמצן יורד,

stopped working, essentially, in your life support system,

מפסיק לתפקד, במהותו במערכת תומכת החיים שלך,

that's a very bad failure.

זהו כישלון חמור.

Except that we knew what it was. And we knew how to fix it.

מלבד העובדה שידענו מה קרה וידענו כיצד לתקן זאת.

And nothing else emerged

ולא עלה שום דבר אחר

that really was as serious as that.

שבאמת היה רציני באותה מידה.

And we proved the concept, more or less.

והוכחנו את התפיסה, פחות או יותר.

People, on the other hand, was a different subject.

אנשים, לעומת זאת, זה נושא אחר.

We were -- yeah I don't know that we were fixable.

היינו -- אני לא יודעת האם היינו ברי תיקון.

We all went quite nuts, I will say.

כולנו השתגענו במידה מסויימת, אני אומר זאת.

And the day I came out of Biosphere 2,

ביום בו יצאתי מתוך ביספירה 2

I was thrilled I was going to see all my family and my friends.

הייתי נרגשת לראות את כל משפחתי וחברי.

For two years I'd been seeing people through the glass.

במשך שנתיים ראיתי אנשים מבעד לזכוכית.

And everybody ran up to me.

וכולם רצו אלי.

And I recoiled. They stank!

ואני נרתעתי. הם הסריחו!

People stink!

אנשים מסריחים!

We stink of hairspray and underarm deodorant,

אנחנו מסריחים מתרסיס לשיער ומדיאודורנט,

and all kinds of stuff.

וכל מיני דברים אחרים.

Now we had stuff inside Biosphere to keep ourselves clean,

עכשיו היו לנו דברים בתוך ביוספירה 2 על מנת לשמור על עצמנו נקיים.

but nothing with perfume.

אבל דבר לא הכיל בושם.

And boy do we stink out here.

ואוי כמה שאנו מסריחים כאן בחוץ.

Not only that,

לא רק זה,

but I lost touch of where my food came from.

איבדתי קשר למקום ממנו בא המזון שלי.

I had been growing all my own food.

גידלתי את כל המזון שלי בעצמי.

I had no idea what was in my food, where it came from.

לא היה לי שמץ של מושג מה ישנו בתוך המזון שלי, מהיכן הוא בא.

I didn't even recognize half the names in most of the food that I was eating.

אפילו לא היכרתי מחצית מהשמות במרבית המזונות שאכלתי.

In fact, I would stand for hours in the aisles of shops,

למעשה, הייתי נוהגת לעמוד משך שעות במעברים בחנויות,

reading all the names on all of the things.

כשאני קוראת את כל השמות על כל הדברים.

People must have thought I was nuts.

אנשים חשבו שהשתגעתי.

It was really quite astonishing.

זה באמת היה מדהים.

And I slowly lost track

לאט לאט איבדתי כל קשר

of where I was in this big biosphere, in this big biosphere that we all live in.

למקום בו הייתי בביוספירה הגדולה הזו, בביוספירה הגדולה הזו בה כולנו חיים.

In Biosphere 2 I totally understood

בביוספירה 2 הבנתי באופן מוחלט

that I had a huge impact on my biosphere, everyday,

שיש לי השפעה עצומה על הביוספירה שלי, בכל יום,

and it had an impact on me,

ולה היתה השפעה עלי,

very viscerally, very literally.

עמוקה וישירה מאוד.

So I went about my business:

מאז המשכתי בעיסוקיי.

Paragon Space Development Corporation,

חברת פרגון לפיתוח החלל,

a little firm I started with people while I was in the Biosphere,

חברה קטנה שהקמתי עם אנשים בזמן שהייתי בתוך הביוספירה,

because I had nothing else to do.

מכיון שלא היה לי דבר אחר לעשות.

And one of the things we did was

ואחד הדברים שעשינו היה

try to figure out: how small can you make these biospheres,

לנסות ולהבין כמה קטנות יכולות הביוספירות האלו להיות.

and what can you do with them?

מה ניתן לעשות איתן?

And so we sent one onto the Mir Space Station.

וכך שלחנו אחת לתחנת החלל מיר.

We had one on the shuttle and one on the International Space Station,

אחרת שלחנו עם מעבורת החלל ואחת על תחנת חלל בין לאומית,

for 16 months, where we managed to produce

למשך 16 חודשים. היכן שהצלחנו לייצר

the first organisms to go through

את האורגניזמים הראשונים שעברו

complete multiple life cycles in space --

מחזור חיים שלם בחלל.

really pushing the envelope

בהחלט דחפנו את המעטפת

of understanding how malleable

של ההבנה כמה עמידה

our life systems are.

מערכת החיים שלנו.

And I'm also proud to announce

בנוסף אני גאה להכריז,

that you're getting a sneak preview -- on Friday we're going to announce

שאתם זוכים להצצה מקדימה -- ביום שישי אנו עומדים להכריז

that we're actually forming a team

שאנו למעשה מקימים צוות

to develop a system to grow plants on the Moon,

על מנת לפתח מערכת לגידול צמחים על הירח,

which is going to be pretty fun.

מה שהולך להיות משעשע למדי.

And the legacy of that is a system that we were designing:

המורשת של זה תהיה מערכת שאנו מתכננים,

an entirely sealed system to grow plants to grow on Mars.

מערכת חתומה לחלוטין לגידול צמחים על מאדים.

And part of that is that we had to model

כחלק מזה היינו צריכים ליצור מודל של

very rapid circulation of CO2

מחזור מהיר מאוד של פחמן דו חמצני,

and oxygen and water through this plant system.

חמצן ומים,

As a result of that modeling

כתוצאה מהצורך ליצור את המודל הזה

I ended up in all places,

מצאתי עצמי מכל המקומות

in Eritrea, in the Horn of Africa.

באריתריאה אשר בקרן אפריקה.

Eritrea, formerly part of Ethiopia,

אריתריאה, בעבר חלק מאתיופיה,

is one of those places that is astonishingly beautiful,

הינה אחד מאותם מקומות יפים באופן מדהים

incredibly stark, and I have no understanding

שוממה באופן שלא יאמן, ואיני מבינה

of how people eke out a living there.

איך אנשים מצליחים למצוא בה מחיה.

It is so dry.

היא כה יבשה.

This is what I saw.

זה מה שראיתי.

But this is also what I saw.

אך ראיתי גם את זה.

I saw a company that had

ראיתי חברה

taken seawater

שלקחה מי ים,

and sand, and they were growing

וחול, והם גידלו

a kind of crop that will grow on pure salt water without having to treat it.

סוג של גידול אשר משגשג על מי מלח שלא טופלו.

And it will produce a food crop.

והיבול שימש לייצור מזון.

In this case it was oilseed.

במקרה הזה היה זה שמן זרעים.

It was astonishing. They were also producing mangroves

זה היה מדהים. בנוסף הם גידלו מנגרובים

in a plantation.

במטע.

And the mangroves were providing wood

המנגרובים שימשו לאספקת עץ

and honey and leaves for the animals,

דבש ועלים לבעלי החיים,

so that they could produce milk and whatnot,

כך שהם יכלו להפיק חלב ודברים נוספים,

like we had in the Biosphere.

כפי שאנו עשינו בביוספירה.

And all of it was coming from this: shrimp farms.

וכל זה בא מזה, חווה לגידול חסילונים.

Shrimp farms are a scourge on the earth,

חוות חסילונים הם פגע על פני כדור הארץ,

frankly, from an environmental point of view.

בכנות, מנקודת מבט סביבתית.

They pour huge amounts of pollutants into the ocean.

הם שופכים כמויות אדירות של חומרים מזהמים לתוך האוקיינוס.

They also pollute their next-door neighbors.

הן מזהמות גם את החוות השכנות.

So they're all shitting each other's ponds, quite literally.

הן כולן עושות צרכים האחת לתוך השניה. פשוטו כמשמעו.

And what this project was doing

ומה שפרויקט זה עשה,

was taking the effluent of these,

היה לקחת את מה שנבע מהן

and turning them into all of this food.

והפך את הכל לכל המזון הזה.

They were literally turning pollution into abundance for a desert people.

למעשה הם לקחו את כל הזיהום והפכו אותו לשפע עבור אנשי המדבר.

They had created an industrial ecosystem, of a sense.

הם יצרו מערכת אקולוגית תעשייתית, במובן מסוים.

I was there because I was actually modeling the mangrove portion

הייתי שם כיון שלמעשה יצרתי מודל של החלק שכלל את המנגרובים

for a carbon credit program, under the U.N.

לטובת תוכנית אשראי לפחמן, תחת

Kyoto Protocol system.

פרטוקול קיוטו של האו"ם.

And as I was modeling this mangrove swamp,

ובזמן שיצרתי את המודל של ביצת המנגרובים הזו,

I was thinking to myself, "How do you put a box around this?"

חשבתי לעצמי, "איך שמים קופסא סביב זה?"

When I'm modeling a plant in a box, literally,

כאשר אני יוצרת מודל לצמח בקופסא, ממש,

I know where to draw the boundary.

אני יודעת היכן למתוח את הגבול.

In a mangrove forest like this I have no idea.

ביער מנגרובים שכזה אין לי מושג.

Well, of course you have to draw the boundary around the whole of the Earth.

נו, כמובן שצריך למתוח את הגבול סביב כל כדור הארץ.

And understand its interactions with the entire Earth.

צריך להבין את האינטראקציות שלו עם כל כדור הארץ.

And put your project in that context.

יש לשים את הפרויקט בהקשר זה.

Around the world today we're seeing an incredible transformation,

סביב העולם כיום אנו רואים שינוי עצום.

from what I would call a biocidal species,

ממה שהייתי קוראת לו מין רוצח חיים,

one that -- whether we intentionally or unintentionally --

כזה שבין אם בכוונה או שלא בכוונה

have designed our systems to kill life, a lot of the time.

תכנן את מערכותיו פעמים רבות, להרג חיים.

This is in fact, this beautiful photograph,

זהו למעשה, צילום יפיפה זה,

is in fact over the Amazon.

הוא למעשה מעל לאמזונס.

And here the light green are areas of massive deforestation.

וכאן הירוק הבהיר אלו הינם איזורים של הרס יערות מאסיבי.

And those beautiful wispy clouds

והעננים העדינים האלו

are, in fact, fires, human-made fires.

הם, למעשה, מדורות, מדורות מעשה ידי אדם.

We're in the process of transforming from this,

אנו למעשה בתהליך של הפיכה מזה,

to what I would call a biophilic society,

למה שאני מכנה חברה אוהבת חיים,

one where we learn to nurture society.

כזו שבה אנו לומדים לטפח חיים.

Now it may not seem like it, but we are.

יתכן וזה עדיין לא נראה כך, אבל אנו כן.

It is happening all across the world,

זה קורה בכל מקום בעולם,

in every kind of walk of life,

בכל תחום עיסוק בחיים,

and every kind of career

בכל סוג של קריירה

and industry that you can think of.

ותעשייה שתוכלו להעלות על הדעת.

And I think often times people get lost in that.

ואני חושבת שפעמים רבות אנשים מאבדים את דרכם בתוך כל זה.

They go, "But how can I possibly find my way in that?

הם אומרים, "היכן אני מוצא את דרכי בתוך זה?

It's such a huge subject."

זה נושא עצום."

And I would say that the small stuff counts. It really does.

ואני הייתי אומרת שהדברים הקטנים נחשבים. באמת ובתמים.

This is the story of a rake in my backyard.

הנה סיפורה של המגרפה בחצר האחורית שלי.

This was my backyard,

זו היתה החצר האחורית שלי,

very early on, when I bought my property.

בשלב מוקדם, כאשר קניתי את המקום.

And in Arizona, of course, everybody puts gravel down.

ובאריזונה, כמובן, כולם מניחים חצץ.

And they like to keep everything beautifully raked. And they keep all the leaves away.

והם אוהבים לגרוף את הכל בצורה יפה. הם מרחיקים את כל העלים.

And on Sunday morning the neighbors leaf blower comes out,

וכך ביום ראשון השכנים מוציאים את מפוחי העלים שלהם,

and I want to throttle them.

ואני רוצה לחנוק אותם.

It's a certain type of aesthetic.

זו אסטתיקה מסוג כלשהו.

We're very uncomfortable with untidiness.

קשה לנו מאוד עם חוסר סדר.

And I threw away my rake.

אני לעומת זאת השלכתי את המגרפה שלי.

And I let all of the leaves fall from the trees that I have on my property.

נתתי לכל העלים ליפול מהעצים סביב הבית.

And over time, essentially what have I been doing?

וכעבור זמן, מה עשיתי למעשה?

I've been building topsoil.

יצרתי שכבת אדמה על פני השטח.

And so now all the birds come in. And I have hawks.

וכעת כל הציפורים מגיעות. ויש לי ניצים.

And I have an oasis.

ויש לי נווה מדבר.

This is what happens every spring. For six weeks,

זה מה שמתרחש אצלי באביב. למשך שישה שבועות,

six to eight weeks, I have this flush of green oasis.

שישה עד שמונה שבועות, יש לי נווה מדבר ירוק ושופע.

This is actually in a riparian area.

זהו למעשה אזור על גדות נהר.

And all of Tucson could be like this

וכל העיר טוסון יכלה להיות כך

if everybody would just revolt and throw away the rake.

אם כולם פשוט ימרדו וישליכו את המגרפות.

The small stuff counts.

לדברים הקטנים יש משמעות.

The Industrial Revolution -- and Prometheus --

המהפכה התעשייתית ופרומיתיאוס,

has given us this, the ability to light up the world.

נתנו לנו את היכולת, להאיר את העולם.

It has also given us this,

היא נתנה לנו גם,

the ability to look at the world from the outside.

את היכולת להביט על העולם מבחוץ.

Now we may not all have

כעת יתכן ולא לכולנו יש

another biosphere that we can run to,

ביוספירה אחרת לברוח אליה,

and compare it to this biosphere.

ולהשוות אותה לביוספירה הזו.

But we can look at the world,

אבל אנו יכולים להביט בעולם,

and try to understand where we are in its context,

ולנסות להבין היכן אנו בהקשר שלו,

and how we choose to interact with it.

ואיזו השפעה הדדית אנחנו בוחרים לנהל עימו.

And if you lose where you are in your biosphere,

ואם אתם מאבדים את מקומכם בביוספירה שלכם,

or are perhaps having a difficulty connecting

או אולי מתקשים להתחבר

with where you are in the biosphere,

למקום בו אתם נמצאים בתוך הביוספירה,

I would say to you,

הייתי אומרת לכם,

take a deep breath.

לקחת נשימה עמוקה.

The yogis had it right.

היוגים צדקו לאורך כל הדרך.

Breath does, in fact, connect us all

נשימה אכן, למעשה, מחברת את כולנו

in a very literal way.

בצורה ממשית מאוד.

Take a breath now.

קחו נשימה כעת.

And as you breathe, think

בעת שאתם נושמים, חשבו

about what is in your breath.

אודות מה שמצוי בנשימתכם.

There perhaps is the CO2 from the person sitting next-door to you.

יתכן שיש בה פחמן דו חמצני מהאדם שיושב לצידכם.

Maybe there is a little bit of oxygen

יתכן ויש בה מעט חמצן

from some algae on the beach not far from here.

מאצה הגדלה בחוף שמצוי לא הרחק מכאן.

It also connects us in time.

הנשימה מחברת אותנו גם בזמן.

There may be some carbon in your breath

יתכן ומצוי בה מעט פחמן

from the dinosaurs.

מהדינוזאורים.

There could also be carbon that you are exhaling now

יתכן והפחמן שאתם נושפים כעת,

that will be in the breath

ימצא בנשימה

of your great-great-great-grandchildren.

של הנכד של הנכד של הנכד שלכם.

Thank you. (Applause)

תודה רבה.