Philippe Starck: Design and destiny

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Ido Dekkers

You will understand nothing with my type of English.

כנראה לא תבינו כלום מהאנגלית שלי.

It's good for you because you can have a break after all these fantastic people.

זה טוב עבורכם, כך תהייה לכם הפסקה אחרי ששמעתם את כל האנשים הנפלאים האלה.

I must tell you I am like that, not very comfortable,

אני חייב לומר לכם שאני כזה, לא מאד נינוח,

because usually, in life, I think my job is absolutely useless.

כי בדרך כלל, בחיים, אני חושב שהעבודה שלי היא בלתי שימושית לגמרי.

I mean, I feel useless.

זאת אומרת, אני מרגיש חסר תועלת.

Now after Carolyn, and all the other guys, I feel like shit.

עכשיו אחרי קרולין, וכל האנשים האחרים, אני מרגיש חרא.

And definitively, I don't know why I am here,

ואני ממש, לא יודע למה אני כאן,

but -- you know the nightmare you can have, like you are an impostor,

אבל -- אתם מכירים את הסיוט שיש לפעמים, כאילו אתה מתחזה,

you arrive at the opera, and they push you, "You must sing!"

אתה מגיע לאופרה, והם דוחפים אותך, "אתה חייב לשיר!"

I don't know. (Laughter)

אני לא יודע.

So, so, because I have nothing to show, nothing to say,

אם כך, בעצם, בגלל שאין לי מה להראות, שום דבר לומר,

we shall try to speak about something else.

אנסה לדבר על משהו אחר.

We can start, if you want, by understanding --

נוכל להתחיל, אם תרצו, בלנסות להבין --

it's just to start, it's not interesting, but -- how I work.

זה רק בשביל ההתחלה, זה לא מעניין, אבל -- איך אני עובד.

When somebody comes to me and ask for what I am known,

כשמישהו ניגש אלי ושואל אותי בגלל מה אני מפורסם,

I mean, yes, lemon squeezer, toilet brush, toothpick, beautiful toilet seats,

אני מתכוון, כן, מסחטת לימון, מברשת אסלה, קיסם, מושבי אסלה יפהפיים,

and why not -- a toothbrush?

ולמה לא - מברשת שיניים.

I don't try to design the toothbrush.

אני לא מנסה לעצב את מברשת השיניים.

I don't try to say, "Oh, that will be a beautiful object," or something like that.

אני לא מנסה לומר "הו, זה יהיה חפץ יפהפה", או משהו כזה.

That doesn't interest me.

זה לא מעניין אותי.

Because there is different types of design.

בגלל שישנם סוגים שונים של עיצוב.

The one, we can call it the cynical design,

הראשון, בואו נקרא לו 'העיצוב הציני',

that means the design invented by Raymond Loewy in the '50s,

הכוונה לעיצוב שהומצא ע"י ריימונד לואי (Loewy) בשנות ה-50,

who said, what is ugly is a bad sale, la laideur se vend mal, which is terrible.

שאמר שמה שמכוער הוא מכירה רעה [צרפתית: כיעור לא מוכר], שזה נורא.

It means the design must be just the weapon for marketing,

זה אומר שהעיצוב חייב להיות רק כלי נשק לטובת שיווק,

for producer to make product more sexy, like that,

עבור היצרן לייצר משהו סקסי יותר, זאת אומרת,

they sell more: it's shit, it's obsolete, it's ridiculous.

הם מוכרים יותר, זה חרא, זה חסר שימוש, זה מגוחך.

I call that the cynical design.

אני קורא לזה 'העיצוב הציני'.

After, there is the narcissistic design:

לאחר מכן, יש את 'העיצוב הנרקיסיסטי':

it's a fantastic designer who designs only for other fantastic designers. (Laughter)

זה מעצב פנטסטי שמעצב רק עבור מעצבים פנטסטיים אחרים.

After, there is people like me, who try to deserve to exist,

לאחר מכן יש אנשים כמוני, שמנסים להצדיק את קיומנו,

and who are so ashamed to make this useless job, who try to do it in another way,

ושכל כך מתביישים לעבוד במקצוע חסר התועלת הזה, שמנסים לעשות זאת בדרך אחרת,

and they try, I try, to not make the object for the object but for the result,

ושמנסים, אני מנסה, לא ליצור חפץ כדי שיהיה חפץ, אלא לטובת התוצאה,

for the profit for the human being, the person who will use it.

לטובת הרווח של בן האדם, של מי שישתמש בו.

If we take the toothbrush -- I don't think about the toothbrush.

אם ניקח את מברשת השיניים -- אני לא חושב על מברשת השיניים.

I think, "What will be the effect of the brush in the mouth?"

אני חושב "איזו השפעה תהיה למברשת השיניים בפה?"

And to understand what will be the effect of the toothbrush in the mouth,

וכדי להבין איזו השפעה תהייה למברשת השיניים בפה,

I must imagine: Who owns this mouth?

אני חייב לדמיין: למי שייך הפה הזה?

What is the life of the owner of this mouth? In what society [does] this guy live?

איזה חיים יש לבעל הפה הזה? באיזו חברה חי האדם הזה?

What civilization creates this society?

איזו ציוויליזציה יצרה את החברה הזו?

What animal species creates this civilization?

איזה מין של בעלי חיים יוצרים את הציוויליזציה הזו?

When I arrive -- and I take one minute, I am not so intelligent --

כשאני מגיע -- וזה לוקח לי איזה דקה, אני לא כזה אינטליגנט --

when I arrive at the level of animal species, that becomes real interesting.

כשאני מגיע לרמת בעלי החיים, זה נעשה מאד מעניין.

Me, I have strictly no power to change anything.

אני, אין לי שום כח לשנות משהו.

But when I come back, I can understand why I shall not do it,

אבל כשאני חוזר אחורה, אני יכול להבין למה לא אעשה את זה,

because today to not do it, it's more positive than do it, or how I shall do it.

כי היום לא לעשות את זה, יותר טוב מלעשות את זה, או איך אעשה את זה.

But to come back, where I am at the animal species, there is things to see.

אבל לחזור אחורה, כשאני בשלב בעלי החיים, שם יש דברים לראות.

There is things to see, there is the big challenge.

יש דברים לראות, שם נמצא האתגר הגדול.

The big challenge in front of us.

האתגר הגדול שלפנינו.

Because there is not a human production

כי אין יצירה אנושית

which exists outside of what I call "the big image."

שמתקיימת מחוץ למה שאני קורא "התמונה הגדולה".

The big image is our story, our poetry, our romanticism.

התמונה הגדולה היא הסיפור שלנו, השירה שלנו, הרומנטיקה שלנו.

Our poetry is our mutation, our life.

השירה שלנו היא המוטציה שלנו, החיים שלנו.

We must remember, and we can see that in any book of my son of 10 years old,

אנו חייבים לזכור, ואנו יכולים לראות בכל ספר של בני בן ה-10,

that life appears four billion years ago, around -- four billion point two?

שהחיים הופיעו לפני ארבעה מיליארד שנים, בערך -- 4.2 מיליארד?

Voice offstage: Four point five.

מישהו מחוץ לבמה: 4.5 .

Yes, point five, OK, OK, OK! (Laughter) I'm a designer,

כן, נקודה חמש, אוקיי, אוקיי! אני רק מעצב,

that's all, of Christmas gifts.

זה הכל, של מתנות לחג המולד.

And before, there was this soup, called "soupe primordiale,"

ולפני כן, היה מרק כזה, שנקרא "המרק הקדמוני",

this first soup -- bloop bloop bloop --

המרק הראשון הזה -- בלופ בלופ בלופ --

sort of dirty mud, no life, nothing.

מעין בוץ מלוכלך, ללא חיים, כלום.

So then -- pshoo-shoo -- lightning -- pshoo -- arrive --

אם כן -- פשוו שווו -- ברק -- פשוו -- מגיע --

pshoo-shoo -- makes life -- bloop bloop -- and that dies.

פשוו שוו - יוצר חיים -- בלופ בלופ -- וזה מת.

Some million years after -- pshoo-shoo, bloop-bloop -- ah, wake up!

כמה מיליוני שנים אחרי כן -- פשוו שוו, בלופ בלופ -- אה, להתעורר!

At the end, finally, that succeeds, and life appears.

ולבסוף, זה מצליח, ומופיעים החיים.

We was so, so stupid. The most stupid bacteria.

היינו כל כך, כל כך, טיפשים. החיידקים הכי טיפשים.

Even, I think, we copy our way to reproduce, you know what I mean,

אפילו, נראה לי, העתקנו את הדרך לזדווג, אתם יודעים למה אני מתכוון,

and something of -- oh no, forget it.

ומשהו מתוך -- לא, בעצם שכחו מזה.

After, we become a fish; after, we become a frog;

אחרי כן, הפכנו לדג; אחרי כן, הפכנו לצפרדע;

after, we become a monkey; after, we become what we are today: a super-monkey,

אחרי כן, הפכנו לקוף; אחרי כן, הפכנו למה שאנו היום: סופר-קוף.

and the fun is, the super-monkey we are today, is at half of the story.

והכיף הוא, שהסופר-קוף שאנחנו היום, נמצא במחצית הסיפור.

Can you imagine? From that stupid bacteria to us,

אתם מצליחים לדמיין? מהחיידק הטיפש עד אלינו,

with a microphone, with a computer, with an iPod: four billion years.

עם מיקרופון, עם מחשב, עם אייפוד -- ארבעה מיליארד שנים.

And we know, and especially Carolyn knows, that when the sun will implode,

ואנחנו יודעים, במיוחד קרולין, שכשהשמש תתמוטט,

the earth will burn, explode, I don't know what,

כדור הארץ יישרף, יתפוצץ, אני לא יודע,

and this is scheduled for four, four billion years?

וזה מתוכנן לארבעה, ארבעה מיליארד שנים?

Yes, she said, something like that. OK, that means we are at half of the story.

כן, היא אמרה משהו כזה. אוקיי, זה אומר שאנחנו באמצע הסיפור.

Fantastic! It's a beauty!

פנטסטי! זה יפהפה!

Can you imagine? It's very symbolic.

אתם מצליחים לדמיין? זה מאד סימבולי.

Because the bacteria we was had no idea of what we are today.

בגלל שלחיידקים שהיינו לא היה מושג מה אנחנו היום.

And today, we have no idea of what we shall be in four billion years.

והיום, אין לנו מושג מה נהייה בעוד ארבעה מיליארד שנים.

And this territory is fantastic.

והטריטוריה הזו פנטסטית.

That is our poetry. That is our beautiful story.

זו השירה שלנו. זה הסיפור היפהפה שלנו.

It's our romanticism. Mu-ta-tion. We are mutants.

זו הרומנטיקה שלנו. מו-טצ-יה. אנחנו מוטנטים.

And if we don't deeply understand, if we don't integrate that we are mutants,

ואם לא נבין לעומק, אם לא נפנים שאנחנו מוטנטים,

we completely miss the story.

נפספס את הסיפור לגמרי.

Because every generation thinks we are the final one.

בגלל שכל דור חושב שהוא האחרון.

We have a way to look at Earth like that, you know,

כך אנחנו נוהגים להסתכל על כדור הארץ, אתם יודעים,

"I am the man. The final man.

"אני האדם. בן האדם האחרון.

You know, we mutate during four billion years before, but now, because it's me, we stop. Fin. (Laughter)

אתם יודעים, אנחנו עוברים מוטציה במהלך ארבעה מיליארד השנים, אבל עכשיו, כי אלה אנחנו, אז עצרנו. סוף.

For the end, for the eternity, it is one with a red jacket."

עד הסוף, לנצח, זה אחד עם ז'קט אדום".

Something like that. I am not sure of that. (Laughter)

משהו כזה, אני לא בטוח.

Because that is our intelligence of mutation and things like that.

בגלל שזו ההבנה שלנו של מוטציה ודברים דומים לכך.

There is so many things to do; it's so fresh.

יש כל כך הרבה דברים לעשות, זה כל כך טרי.

And here is something: nobody is obliged to be a genius,

ועוד משהו: אף אחד לא חייב להיות גאון.

but everybody is obliged to participate.

אבל כל אחד מחוייב להשתתף.

And to participate, for a mutant, there is a minimum of exercise, a minimum of sport.

והשתתפות, עבור מוטנט, היא פעילות גופנית מינימלית, מינימום של ספורט.

We can say that.

אפשר לומר כך.

The first, if you want -- there is so many --

הדבר הראשון, אם תרצו -- ויש כל כך הרבה --

but one which is very easy to do, is the duty of vision.

אבל כזה שקל מאד לעשות, הוא חובת המבט.

I can explain you. I shall try.

אני יכול להסביר. אני אנסה.

If you walk like that, it's OK, it's OK, you can walk,

אם הולכים ככה, זה בסדר, זה בסדר, אפשר ללכת,

but perhaps, because you walk with the eyes like that, you will not see, oh, there is a hole.

אבל אולי, בגלל שהולכים עם העיניים ככה, לא רואים, הו, הנה בור.

And you will fall, and you will die. Dangerous.

ונופלים, ומתים. מסוכן.

That's why, perhaps, you will try to have this angle of vision.

לכן, אולי, מנסים להסתכל בזווית הזו.

OK, I can see, if I found something, up, up, and they continue, up up up.

אוקיי, אני יכול לראות, מצאתי משהו, למעלה, למעלה, וממשיכים, מעלה מעלה מעלה.

I raise the angle of vision, but it's still very -- selfish, selfish, egoiste -- yes, selfish.

אני מרים את זווית המבט, אבל זה עדיין מאד -- אנוכי, אנוכי, אגואיסטי -- כן, אנוכי.

You, you survive. It's OK.

אתה, אתה שורד, זה בסדר.

If you raise the level of your eyes a little more you go,

אם מרימים את המבט קצת יותר למעלה, אומרים

"I see you, oh my God you are here, how are you, I can help you,

"אני רואה אותך, אלוהים, אתה כאן, מה שלומך, אני יכול לעזור לך,

I can design for you a new toothbrush, new toilet brush," something like that.

אני יכול לעצב עבורך מברשת שיניים חדשה, מברשת אסלה חדשה," משהו כזה.

I live in society; I live in community.

אני חי בחברה, אני חי בקהילה.

It's OK. You start to be in the territory of intelligence, we can say.

זה בסדר. אנחנו מתחילים להיות בטריטוריה של האינטליגנציה, אפשר לומר.

From this level, the more you can raise this angle of view,

מהשלב הזה, ככל שמרימים את זווית המבט,

the more you will be important for the society.

כך נהיים חשובים עבור החברה.

The more you will rise, the more you will be important for the civilization.

ככל שנגביה, כך נהייה חשובים יותר עבור הציוויליזציה.

The more you will rise, to see far and high, like that,

ככל שנגביה, לראות רחוק וגבוה, ככה.

the more you will be important for the story of our mutation.

כך נהיה חשובים יותר לסיפור המוטציה.

That means intelligent people are in this angle. That is intelligence.

זאת אומרת שאנשים אינטליגנטיים נמצאים בזווית הזו. זוהי אינטליגנציה.

From this to here, that, it's genius.

מכאן עד כאן, זה, זה גאונות.

Ptolemy, Eratosthenes, Einstein, things like that.

פתולמיאוס, ארתוסטנס, איינשטיין, דברים כאלה.

Nobody's obliged to be a genius.

אף אחד לא מחוייב להיות גאון.

It's better, but nobody.

זה טוב יותר, אבל אף לא אחד.

Take care, in this training, to be a good mutant.

שימו לב, בהסבר הזה, להיות מוטנטים טובים.

There is some danger, there is some trap. One trap: the vertical.

יש קצת סכנה, יש מעין מלכודת. מלכודת אחת: האנכי.

Because at the vertical of us, if you look like that,

בגלל שבאנכיות שלנו, אם מביטים כך,

"Ah! my God, there is God. Ah! God!"

"הו, אלוהים! יש אלוהים. הו! אלוהים!"

God is a trap. God is the answer when we don't know the answer.

אלוהים הוא מלכודת. אלוהים הוא התשובה כשאיננו יודעים את התשובה.

That means, when your brain is not enough big, when you don't understand,

הכוונה היא, כשהמוח שלך לא גדול מספיק, כשאתה לא מבין,

you go, "Ah, it's God, it's God." That's ridiculous.

אתה אומר, "אה, זה אלוהים, זה אלוהים". זה מגוחך.

That's why -- jump, like that? No, don't jump.

לכן -- לקפוץ, ככה? לא , לא לקפוץ.

Come back. Because, after, there is another trap.

לחזור. כי אחרי כן, יש מלכודת אחרת.

If you look like that, you look to the past,

אם מביטים כך, מסתכלים אל העבר,

or you look inside if you are very flexible, inside yourself.

או שמסתכלים פנימה אם מאד גמישים, לתוכנו.

It's called schizophrenia, and you are dead also.

זה נקרא סכיזופרניה, ואתם גם מתים.

That's why every morning, now, because you are a good mutant,

לכן כל בוקר, עכשיו, כי אתם מוטנטים טובים,

you will raise your angle of view.

תרימו את זווית המבט שלכם.

Out, more of the horizontal. You are an intelligence.

החוצה, יותר אופקי. אתם אינטליגנציה.

Never forget -- like that, like that.

לא לשכוח -- ככה, ככה.

It's very, very, very important.

זה מאד, מאד, מאד חשוב.

What, what else we can say about that? Why do that?

מה עוד אפשר לומר על זה. למה לעשות זאת?

It's because we -- if we look from far, we see our line of evolution.

זה כי אנחנו -- אם נסתכל מרחוק, נראה את קו האבולוציה שלנו.

This line of evolution is clearly positive.

קו האבולוציה הוא בוודאות חיובי.

From far, this line looks very smooth, like that.

מרחוק, הקו נראה חלק מאד, כך.

But if you take a lens, like that, this line is ack, ack, ack, ack, ack. Like that.

אבל אם לוקחים זכוכית מגדלת, כך, הקו הוא אק, אק, אק, אק, אק. ככה.

It's made of light and shadow.

הוא עשוי מאור וצל.

We can say light is civilization, shadow is barbaria.

אפשר לומר שאור הוא ציוויליזציה, צל הוא ברבריות.

And it's very important to know where we are.

וחשוב מאד לדעת איפה אנחנו.

Because some cycle, there is a spot in the cycle,

בגלל שבמחזור כלשהו, יש חלק במחזור,

and you have not the same duty in the different parts of the cycle.

ואין אותה חובה בחלקים שונים של המחזור.

That means, we can imagine -- I don't say it was fantastic,

זאת אומרת, שאפשר לדמיין -- אני לא אומר שזה היה פנטסטי,

but in the '80s, there was not too much war, like that, it was --

אבל בשנות ה-80, לא היתה יותר מדי מלחמה, ככה, זה היה --

we can imagine that the civilization can become civilized.

אפשר לדמיין שהציוויליזציה הופכת מתורבתת.

In this case, people like me are acceptable.

במקרה כזה, אנשים כמוני מקובלים יותר.

We can say, "It's luxurious time."

אפשר לומר, "זהו זמן מותרות".

We have time to think, we have time to I don't know what,

יש זמן לחשוב, יש זמן לאני לא יודע מה,

speak about art and things like that.

לדבר על אמנות, ודברים כאלה.

It's OK. We are in the light.

זה בסדר, אנחנו באור.

But sometimes, like today, we fall, we fall so fast, so fast to shadow, we fall so fast to barbaria.

אבל לפעמים, כמו היום, אנחנו נופלים, אנחנו נופלים כל כך מהר לצל, נופלים כל כך מהר לברבריות.

With many, many, many, many face of barbaria.

עם פנים רבות מאד, מאד, מאד, של ברבריות.

Because it's not, the barbaria we have today, it's perhaps not the barbaria we think.

בגלל שזה לא אותו דבר, הברבריות שיש היום, זו אולי הברבריות שבמחשבה שלנו.

There is different type of barbaria.

יש סוגים שונים של ברבריות.

That's why we must adapt.

לכן אנחנו צריכים להסתגל.

That means, when barbaria is back, forget the beautiful chairs, forget the beautiful hotel,

כוונתי, שכשהברבריות חוזרת, לשכוח כסאות יפים, לשכוח את המלון היפה,

forget design, even -- I'm sorry to say -- forget art.

לשכוח עיצוב, אפילו -- לצערי -- לשכוח את האמנות.

Forget all that. There is priority; there is urgency.

תשכחו את כל זה. יש עדיפות, יש דחיפות.

You must go back to politics, you must go back to radicalization,

חייבים לחזור לפוליטיקה, צריכים לחזור לרדיקליזציה,

I'm sorry if that's not very English.

אני מתנצל אם זה לא מאד אנגלי.

You must go back to fight, to battle.

צריכים לחזור למאבק, להילחם.

That's why today I'm so ashamed to make this job.

לכן היום אני כל כך מתבייש להיות במקצוע הזה.

That's why I am here, to try to do it the best possible.

לכן אני כאן, לנסות לעשות את זה הכי טוב שאפשר.

But I know that even I do it the best possible

אבל אני יודע שאפילו אם אני עושה את זה הכי טוב שאפשר

-- that's why I'm the best -- it's nothing.

-- לכן אני הכי טוב -- זה כלום.

Because it's not the right time.

כי זה לא הזמן המתאים.

That's why I say that. I say that, because, I repeat, nothing exist if it's not in the good rhythym,

לכן אני אומר את זה. אני אומר את זה, כי, אני חוזר, כלום לא קיים אם זה לא מהסיבה הטובה,

the rhythym of our beautiful dream, of this civilization.

הסיבה לחלום היפהפה שלנו, של הציוויליזציה הזו.

And because we must all work to finish this story.

וכי כולנו חייבים לעבוד לסיים את הסיפור הזה.

Because the scenario of this civilization

כי התרחיש של הציוויליזציה הזו

-- about love, progress, and things like that -- it's OK,

-- על אהבה, קדמה, ודברים כמו אלה -- זה בסדר,

but there is so many different, other scenarios of other civilizations.

אבל יש כל כך הרבה תרחישים אחרים, שונים, של ציוויליזציות אחרות.

This scenario, of this civilization, was about becoming powerful, intelligent,

התרחיש הזה, של הציוויליזציה הזו, היה בעניין של להיעשות חזק, אינטליגנט,

like this idea we have invented, this concept of God.

כמו הרעיון הזה שהמצאנו, של אלוהים.

We are God now. We are. It's almost done.

אנחנו אלוהים עכשיו. אנחנו. זה כמעט גמור.

We have just to finish the story.

אנחנו רק צריכים לסיים את הסיפור.

That is very, very important.

זה מאד, מאד חשוב.

And when you don't understand really what's happened,

וכשלא מבינים באמת מה קרה,

you cannot go and fight and work and build and things like that.

אי אפשר ללכת להילחם ולעבוד ולבנות ודברים כאלה.

You go to the future back, back, back, back, like that.

הולכים לעתיד אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, ככה.

And you can fall, and it's very dangerous.

ואפשר ליפול, זה מאד מסוכן.

No, you must really understand that.

לא, ממש חייבים להבין את זה.

Because we have almost finished, I'll repeat this story.

בגלל שכמעט סיימנו, אחזור על הסיפור הזה.

And the beauty of this, in perhaps 50 years, 60 years, we can finish completely this civilization,

והיופי בזה, בעוד אולי חמישים, ששים שנה, נוכל להשלים לגמרי את הציוויליזציה הזו,

and offer to our children the possibility to invent a new story,

ולהציע לילדים שלנו את האפשרות להמציא סיפור חדש,

a new poetry, a new romanticism.

שירה חדשה, רומנטיקה חדשה.

With billions of people who have been born, worked, lived and died before us,

עם מיליארדי אנשים שנולדו, עבדו, חיו ומתו לפנינו,

these people who have worked so much,

האנשים האלה שעבדו כל כך הרבה,

we have now bring beautiful things, beautiful gifts, we know so many things.

אנחנו צריכים עכשיו להביא דברים יפים, מתנות יפות, אנחנו יודעים כל כך הרבה.

We can say to our children, OK, done, that was our story. That passed.

אנחנו יכולים לומר לילדים שלנו, אוקיי, זהו, זה היה הסיפור שלנו. זה עבר.

Now you have a duty: invent a new story. Invent a new poetry.

עכשיו יש לכם חובה: להמציא סיפור חדש. להמציא שירה חדשה.

The only rule is, we have not to have any idea about the next story.

הכלל היחיד הוא, שלא יהיה לנו מושג על הסיפור הבא.

We give you white pages. Invent.

אנחנו נותנים לכם דפים לבנים. תמציאו.

We give you the best tools, the best tools, and now, do it.

אנחנו נותנים לכם את הכלים הכי טובים, הכי טובים, ועכשיו, תעשו את זה.

That's why I continue to work, even if it's for toilet brush.

לכן אני ממשיך לעבוד, אפילו בשביל מברשת אסלה.