Technology hasn't changed love. Here's why | Helen Fisher

מתרגם: Gili Baltsan מבקר: Sigal Tifferet

I was recently traveling in the Highlands of New Guinea,

לאחרונה טיילתי ברמות גינאה החדשה,

and I was talking with a man who had three wives.

ושוחחתי עם אדם שהיו לו שלוש נשים.

I asked him, "How many wives would you like to have?"

ושאלתי אותו, "כמה נשים היית רוצה?"

And there was this long pause,

הייתה שתיקה ארוכה,

and I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

"Is he going to say five?

"האם הוא עומד להגיד 5?

Is he going to say 10?

"האם הוא עומד להגיד 10?

Is he going to say 25?"

"האם הוא עומד להגיד 25?"

And he leaned towards me

והוא רכן לעברי

and he whispered, "None."

ולחש, "אף אחת".

(Laughter)

(צחוק)

Eighty-six percent of human societies permit a man to have several wives:

86% מהחברות האנושיות מאפשרות לגבר לשאת כמה נשים:

polygyny.

פוליגיניה.

But in the vast majority of these cultures,

אך ברובן המכריע של תרבויות אלה,

only about five or ten percent of men actually do have several wives.

רק כחמישה עד עשרה אחוז מהגברים אכן נושאים כמה נשים.

Having several partners can be a toothache.

כשלאדם יש כמה בנות זוג, זה יכול לגרום ל"כאב ראש"

In fact, co-wives can fight with each other,

למעשה, נשים של אותו הגבר יכולות לריב ביניהן,

sometimes they can even poison each other's children.

לפעמים הן אפילו יכולות להסית זו את ילדיה של זו.

And you've got to have a lot of cows, a lot of goats,

ואתה צריך שיהיו לך הרבה פרות, הרבה עיזים,

a lot of money, a lot of land,

הרבה כסף, הרבה אדמה,

in order to build a harem.

כדי להקים הרמון.

We are a pair-bonding species.

המין האנושי יוצר קשרים זוגיים.

Ninety-seven percent of mammals do not pair up to rear their young;

תשעים ושבעה אחוזים מהיונקים לא חיים בזוגות לצורך גידול הצאצאים;

human beings do.

בני אדם כן.

I'm not suggesting that we're not --

אני לא טוענת שאנחנו

that we're necessarily sexually faithful to our partners.

בהכרח נאמנים לבני זוגנו.

I've looked at adultery in 42 cultures,

בדקתי את נושא הבגידה ב-42 תרבויות,

I understand, actually, some of the genetics of it,

אני מבינה חלק מהגנטיקה שלה,

and some of the brain circuitry of it.

וחלק מהנתיבים העצביים שלה.

It's very common around the world,

היא שכיחה מאד בכל העולם,

but we are built to love.

אבל אנחנו בנויים לאהבה.

How is technology changing love?

כיצד הטכנולוגיה משנה את האהבה?

I'm going to say almost not at all.

אני אומרת שכמעט אינה משנה כלל.

I study the brain.

חקרתי את המוח.

I and my colleagues have put over 100 people into a brain scanner --

אני ועמיתיי הכנסנו מעל 100 איש לסורק מוח –

people who had just fallen happily in love,

אנשים שזה עתה התאהבו,

people who had just been rejected in love

אנשים שלאחרונה חוו דחייה באהבה

and people who are in love long-term.

ואנשים המאוהבים לאורך זמן.

And it is possible to remain "in love" long-term.

וזה אכן אפשרי להישאר מאוהבים לאורך זמן.

And I've long ago maintained

מזמן כבר טענתי

that we've evolved three distinctly different brain systems

שפיתחנו שלוש מערכות מוחיות נפרדות

for mating and reproduction:

להזדווגות והתרבות:

sex drive,

דחף מיני,

feelings of intense romantic love

רגשות של אהבה רומנטית עמוקה

and feelings of deep cosmic attachment to a long-term partner.

ורגשות של חיבור קוסמי חזק לבן-זוג לטווח ארוך.

And together, these three brain systems --

וביחד, שלוש מערכות מוחיות אלה –

with many other parts of the brain --

יחד עם חלקי מוח רבים אחרים –

orchestrate our sexual, our romantic and our family lives.

מארגנות את חיינו המיניים, הרומנטיים והמשפחתיים.

But they lie way below the cortex,

אולם הן מצויות עמוק מתחת לקליפת המוח,

way below the limbic system where we feel our emotions,

עמוק מתחת למערכת הלימבית, היכן שאנו חשים את הרגשות שלנו,

generate our emotions.

מייצרים את הרגשות שלנו.

They lie in the most primitive parts of the brain, linked with energy,

הן מצויות בחלקים הפרימיטיביים ביותר של המוח, וקשורות לאנרגיה,

focus, craving, motivation, wanting and drive.

פוקוס, חשק, מוטיבציה, רצון ומניע.

In this case,

במקרה הזה,

the drive to win life's greatest prize:

המניע לזכות בפרס הגדול של החיים:

a mating partner.

בן זוג.

They evolved over 4.4 million years ago among our first ancestors,

הן התפתחו לפני מעל 4.4 מיליון שנים אצל אבות אבותינו,

and they're not going to change if you swipe left or right on Tinder.

והן לא עומדות להשתנות אם תחליקו לשמאל או לימין בטינדר.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There's no question that technology is changing the way we court:

אין ספק שהטכנולוגיה משנה את הדרך בה אנחנו מחזרים:

emailing, texting,

שליחת אימיילים, שליחת טקסטים,

emojis to express your emotions,

אימוג'ים להבעת רגשות,

sexting,

שליחת הודעות מיניות,

"liking" a photograph, selfies ...

סימון "לייק" לתמונה, תמונות סלפי...

We're seeing new rules and taboos for how to court.

אנחנו רואים כללים חדשים ואיסורים הנוגעים לצורת החיזור

But, you know --

אבל, אתם יודעים –

is this actually dramatically changing love?

האם כל זה משנה את האהבה באופן משמעותי?

What about the late 1940s,

מה לגבי שנות ה-40 המאוחרות של המאה ה-20,

when the automobile became very popular

כשהמכוניות נעשו פופולאריות מאד

and we suddenly had rolling bedrooms?

ולפתע היו לנו חדרי שינה על גלגלים?

(Laughter)

(צחוק)

How about the introduction of the birth control pill?

מה לגבי כניסתה של הגלולה למניעת הריון?

Unchained from the great threat of pregnancy and social ruin,

משוחררות מהאיום הגדול מהריון ומחשש מחורבן חברתי,

women could finally express their primitive and primal sexuality.

סוף-סוף יכלו נשים להביע את מיניותן הפרימיטיבית הקדמונית.

Even dating sites are not changing love.

אפילו אתרי דייטינג לא משנים את האהבה.

I'm Chief Scientific Advisor to Match.com,

אני יועצת מדעית ראשית ל-Match.com,

I've been it for 11 years.

אני עוסקת בזה 11 שנים.

I keep telling them and they agree with me,

אני חוזרת ואומרת להם והם מסכימים אתי,

that these are not dating sites,

שאלו אינם אתרי דייטינג,

they are introducing sites.

אלו אתרי הצגה והיכרות.

When you sit down in a bar,

כשאתם יושבים בבר,

in a coffee house,

בבית קפה,

on a park bench,

על ספסל בפארק,

your ancient brain snaps into action like a sleeping cat awakened,

המוח הקדמוני שלכם נכנס לפעולה מיידית כמו חתול ישן שמעירים אותו,

and you smile

ואתם מחייכים

and laugh

וצוחקים

and listen

ומקשיבים

and parade the way our ancestors did 100,000 years ago.

וצועדים כמו שעשו אבותינו הקדמונים לפני 100,000 שנים.

We can give you various people --

אנחנו יכולים להציע לכם כמה אנשים –

all the dating sites can --

כל אתרי הדייטינג יכולים –

but the only real algorithm is your own human brain.

אבל האלגוריתם האמיתי היחידי הוא המוח האנושי שלכם.

Technology is not going to change that.

הטכנולוגיה לא עומדת לשנות את זה.

Technology is also not going to change who you choose to love.

הטכנולוגיה גם לא תשנה את מי שתבחרו להתאהב בו.

I study the biology of personality,

אני חקרתי את הביולוגיה של האישיות,

and I've come to believe

ואני מאמינה

that we've evolved four very broad styles of thinking and behaving,

שפיתחנו ארבעה סגנונות התנהגות רחבים מאד

linked with the dopamine, serotonin,

הקשורים למערכות של דופמין, סרוטונין,

testosterone and estrogen systems.

טסטוסטרון ואסטרוגן.

So I created a questionnaire directly from brain science

אז חיברתי שאלון שלקוח ישירות ממדעי המוח

to measure the degree to which you express the traits --

למדידת המידה שבה אתם מביעים את התכונות –

the constellation of traits --

את מערך התכונות –

linked with each of these four brain systems.

הקשורות לכל אחת מארבע מערכות המוח הללו.

I then put that questionnaire on various dating sites

שמתי את השאלון הזה בכמה אתרי היכרויות

in 40 countries.

ב-40 ארצות.

Fourteen million or more people have now taken the questionnaire,

14 מיליון אנשים או יותר ענו כבר על השאלון,

and I've been able to watch who's naturally drawn to whom.

ויכולתי להבחין מי נמשך אל מי באופן טבעי.

And as it turns out,

והתוצאה היתה,

those who were very expressive of the dopamine system

שאלו שביטאו מאד את מערכת הדופמין

tend to be curious, creative, spontaneous, energetic --

נטו להיות סקרנים, יצירתיים, ספונטניים, נמרצים –

I would imagine there's an awful lot of people like that in this room --

אני מתארת לעצמי שישנם הרבה אנשים כאלה כאן באולם –

they're drawn to people like themselves.

הם נמשכים לאנשים כמוהם.

Curious, creative people need people like themselves.

אנשים סקרנים, יצירתיים זקוקים לאנשים כמותם.

People who are very expressive of the serotonin system

אנשים שמבטאים מאד את מערכת הסרוטונין

tend to be traditional, conventional, they follow the rules,

נוטים להיות מסורתיים, קונבנציונליים, מצייתים לחוקים,

they respect authority,

הם מכבדים סמכות,

they tend to be religious -- religiosity is in the serotonin system --

הם נוטים להיות דתיים – דתיות היא במערכת הסרוטונין –

and traditional people go for traditional people.

ואנשים מסורתיים הולכים עם אנשים מסורתיים.

In that way, similarity attracts.

באופן הזה, הדמיון מושך.

In the other two cases, opposites attract.

בשני המקרים האחרים, הפכים נמשכים.

People very expressive of the testosterone system

אנשים המבטאים את מערכת הטסטוסטרון

tend to be analytical, logical, direct, decisive,

נוטים להיות אנליטיים, הגיוניים, ישירים, החלטיים,

and they go for their opposite:

והם נמשכים לניגוד שלהם:

they go for somebody who's high estrogen,

הם נמשכים למישהו עם אסטרוגן גבוה,

somebody who's got very good verbal skills

מישהו בעל יכולות וורבליות גבוהות

and people skills,

ומיומנות בין-אישית,

who's very intuitive

שהוא מאד אינטואיטיבי

and who's very nurturing and emotionally expressive.

ומאד מטפח ובעל יכולת הבעה רגשית.

We have natural patterns of mate choice.

יש לנו דפוסים טבעיים של בחירת בן-זוג.

Modern technology is not going to change who we choose to love.

הטכנולוגיה המודרנית לא תשנה את מי נבחר לאהוב.

But technology is producing one modern trend

אבל הטכנולוגיה מייצרת נטייה אחת מודרנית

that I find particularly important.

חשובה במיוחד בעיני,

It's associated with the concept of paradox of choice.

היא קשורה לתפיסה של פרדוקס הבחירה.

For millions of years,

במשך מיליוני שנים,

we lived in little hunting and gathering groups.

חיינו בקבוצות קטנות של ציידים-לקטים.

You didn't have the opportunity to choose

לא היתה לכם האפשרות לבחור

between 1,000 people on a dating site.

מבין 1,000 איש באתר היכרויות.

In fact, I've been studying this recently,

למעשה, בדקתי זאת לאחרונה,

and I actually think there's some sort of sweet spot in the brain;

ואני חושבת שקיים מעין אזור מיוחד במוח,

I don't know what it is, but apparently, from reading a lot of the data,

אינני יודעת מה הוא, אבל מקריאת נתונים רבים עולה,

we can embrace about five to nine alternatives, and after that,

שאנו יכולים לאמץ כחמש עד תשע חלופות, ולאחר מכן,

you get into what academics call "cognitive overload,"

אתם נכנסים למצב שהאקדמאים מכנים "עומס יתר קוגנטיבי",

and you don't choose any.

ואינכם בוחרים באף אחד.

So I've come to think that due to this cognitive overload,

לפיכך אני חושבת שעומס היתר הקוגנטיבי הזה,

we're ushering in a new form of courtship

מתלווה לצורת החיזור החדשה

that I call "slow love."

שאני מכנה "אהבה איטית".

I arrived at this during my work with Match.com.

הגעתי לזה במהלך עבודתי עם Match.com.

Every year for the last six years,

בכל שנה במהלך שש השנים האחרונות,

we've done a study called "Singles in America."

ערכנו מחקר שנקרא "רווקים באמריקה".

We don't poll the Match population,

אנו לא סוקרים את האוכלוסיה של Match,

we poll the American population.

אנחנו סוקרים את אוכלוסיית אמריקה.

We use 5,000-plus people,

אנו משתמשים במעל 5,000 איש,

a representative sample of Americans based on the US census.

מדגם מייצג של אמריקנים המבוסס על מפקד האוכלוסין של ארה"ב.

We've got data now on over 30,000 people,

יש בידינו כעת נתונים על מעל 30,000 אנשים.

and every single year,

ובכל שנה ושנה,

I see some of the same patterns.

אני רואה כמה דפוסים חוזרים.

Every single year when I ask the question,

בכל שנה כשאני שואלת את השאלה,

over 50 percent of people have had a one-night stand --

מעל 50 אחוז מהאנשים מדווחים שהיה להם סטוץ –

not necessarily last year, but in their lives --

לא בהכרח בשנה האחרונה, אבל במהלך חייהם –

50 percent have had a friends with benefits

ל-50 אחוז מהם היה "יזיז"

during the course of their lives,

במהלך חייהם,

and over 50 percent have lived with a person long-term

ומעל 50 אחוז חיו עם בן-זוג לאורך זמן

before marrying.

לפני שהתחתנו.

Americans think that this is reckless.

אמריקנים חושבים שזוהי קלות ראש.

I have doubted that for a long time;

אני הטלתי ספק בכך כבר מזמן.

the patterns are too strong.

הדפוסים חזקים מאד.

There's got to be some Darwinian explanation --

חייב להיות הסבר דרוויניסטי כלשהו –

Not that many people are crazy.

ולא שכל-כך הרבה אנשים הם משוגעים.

And I stumbled, then, on a statistic that really came home to me.

ואז נתקלתי בסטטיסטיקה שהייתה לי מאד ברורה.

It was a very interesting academic article

זה היה מאמר אקדמי מעניין מאד

in which I found that 67 percent of singles in America today

ובו מצאתי ש -67% מהרווקים באמריקה היום

who are living long-term with somebody,

אשר חיים לאורך זמן עם מישהו,

have not yet married because they are terrified of divorce.

עדיין לא התחתנו כי הם חוששים מגירושים.

They're terrified of the social,

הם חוששים מההשלכות החברתיות,

legal, emotional,

המשפטיות, הרגשיות,

economic consequences of divorce.

והכלכליות של גירושים.

So I came to realize that I don't think this is recklessness;

לכן אינני חושבת שמדובר בקלות ראש.

I think it's caution.

אני חושבת שזו זהירות.

Today's singles want to know every single thing about a partner

רווקים כיום רוצים לדעת כל פרט ופרט על בני הזוג

before they wed.

לפני שהם מתחתנים.

You learn a lot between the sheets,

לומדים הרבה מאד "בין הסדינים",

not only about how somebody makes love,

לא רק על איך מישהו "עושה אהבה",

but whether they're kind,

אלא גם האם הוא טוב לב,

whether they can listen

האם הוא מסוגל להקשיב

and at my age,

ובגילי,

whether they've got a sense of humor.

האם יש לו חוש הומור.

(Laughter)

(צחוק)

And in an age where we have too many choices,

ובעידן בו עומדות בפנינו אפשרויות רבות מדי,

we have very little fear of pregnancy and disease

והפחד מפני הריון ומחלות הוא קטן מאד

and we've got no feeling of shame for sex before marriage,

ואין לנו כל תחושת בושה לקיים יחסי מין לפני הנישואים,

I think people are taking their time to love.

אני חושבת שאנשים "לוקחים את הזמן" בענייני אהבה.

And actually, what's happening is,

ובפועל, מה שקורה הוא,

what we're seeing is a real expansion of the precommitment stage

שאנו רואים הרחבה רבה של שלב טרום ההתחייבות

before you tie the knot.

לפני ענידת הטבעת.

Where marriage used to be the beginning of a relationship,

פעם נישואים היו תחילת מערכת היחסים,

now it's the finale.

כיום הם הפִינָלֶה.

But the human brain --

אולם המוח האנושי –

(Laughter)

(צחוק)

The human brain always triumphs,

המוח האנושי תמיד מנצח,

and indeed, in the United States today,

ואכן, בארצות הברית היום,

86 percent of Americans will marry by age 49.

86% מהאמריקנים יתחתנו עד גיל 49.

And even in cultures around the world where they're not marrying as often,

גם בתרבויות שונות ברחבי העולם היכן שלא מתחתנים לעיתים כה קרובות,

they are settling down eventually with a long-term partner.

בסוף אנשים משתקעים עם בן-זוג אחד לטווח ארוך.

So it began to occur to me:

ואז התחוור לי:

during this long extension of the precommitment stage,

במהלך התקופה המורחבת של שלב הטרום-התחייבות,

if you can get rid of bad relationships before you marry,

אם אפשר להפטר ממערכות יחסים רעות בטרם נישאים,

maybe we're going to see more happy marriages.

אולי נראה יותר נישואים מאושרים.

So I did a study of 1,100 married people in America --

לכן ערכתי מחקר על 1,100 אנשים נשואים באמריקה –

not on Match.com, of course --

לא באתר Match.com, כמובן –

and I asked them a lot of questions.

ושאלתי אותם שאלות רבות.

But one of the questions was,

אבל אחת השאלות היתה,

"Would you re-marry the person you're currently married to?"

"האם היית נישא בשנית לאדם אליו אתה נשוי היום?"

And 81 percent said, "Yes."

ו-81% מהאנשים ענו "כן".

In fact, the greatest change in modern romance and family life

למעשה, השינוי הגדול ביותר בחיי האהבה והמשפחה המודרנים

is not technology.

היא לא הטכנולוגיה.

It's not even slow love.

הוא אפילו לא האהבה האיטית.

It's actually women piling into the job market

למעשה אלו הנשים שנוהרות אל תוך שוק העבודה

in cultures around the world.

בתרבויות שונות ברחבי העולם.

For millions of years,

במשך מיליוני שנים,

our ancestors lived in little hunting and gathering groups.

אבותינו חיו בקבוצות קטנות של ציידים ולקטים.

Women commuted to work to gather their fruits and vegetables.

הנשים עברו מרחק רב בעבודתם כדי ללקט את הפירות והירקות.

They came home with 60 to 80 percent of the evening meal.

הן שבו הביתה עם 60% עד 80% מארוחת הערב.

The double-income family was the rule.

הכנסה כפולה היתה לחם חוקה של המשפחה,

And women were regarded as just as economically, socially

ונשים נתפסו כחזקות בדיוק כמו הגברים

and sexually powerful as men.

מבחינה כלכלית, חברתית ומינית.

Then the environment changed some 10,000 years ago,

ואז לפני כ-100,000 שנים הסביבה השתנתה,

we began to settle down on the farm

התחלנו להתיישב במשקים

and both men and women became obliged, really,

והגבר והאישה כאחד נעשו מחויבים, באמת,

to marry the right person,

להנשא לאדם הנכון,

from the right background,

מהרקע המתאים,

from the right religion

מהדת המתאימה

and from the right kin and social and political connections.

ומהקשרים המשפחתיים, החברתיים והפוליטיים הנכונים.

עבודתם של הגברים נעשתה חשובה יותר:

Men's jobs became more important:

they had to move the rocks, fell the trees, plow the land.

הם הזיזו סלעים, כרתו עצים, חרשו את האדמה.

They brought the produce to local markets, and came home

הביאו את התוצרת לשוק המקומי

ושבו הביתה עם סחורה שוות ערך לכסף.

with the equivalent of money.

Along with this,

ובמקביל לזה,

we see a rise of a host of beliefs:

אנו רואים עלייה של אמונות רבות:

the belief of virginity at marriage,

האמונה בבתולין בעת הנישואים,

arranged marriages -- strictly arranged marriages --

נישואים בשידוך – אך ורק דרך שידוך –

the belief that the man is the head of the household,

האמונה שהגבר הוא ראש המשפחה,

that the wife's place is in the home

שמקומה של האישה הוא בבית

and most important,

והכי חשוב,

honor thy husband, and 'til death do us part.

"כבדי את בעלך" ו"עד שהמוות יפריד ביננו"

These are gone.

כל אלה אינם עוד.

They are going, and in many places,

הם נעלמים, ובמקומות רבים,

they are gone.

כבר אינם.

We are right now in a marriage revolution.

אנו נמצאים כעת במהפכת נישואים.

We are shedding 10,000 years of our farming tradition

אנו מתנערים מ-10,000 שנות מסורת חקלאית

and moving forward towards egalitarian relationships between the sexes --

ונעים קדימה לעבר יחסים שוויוניים בין המינים –

something I regard as highly compatible with the ancient human spirit.

דבר התואם מאוד, לדעתי, לנפש האנושית הקדומה.

I'm not a Pollyanna;

אינני פוליאנה,

there's a great deal to cry about.

ישנם די דברים שצריך לבכות עליהם.

I've studied divorce in 80 cultures,

חקרתי גירושים ב-80 תרבויות,

I've studied, as I say, adultery in many --

חקרתי, כפי שציינתי, בגידה ברבות מהן –

there's a whole pile of problems.

ישנן בעיות בלי סוף.

As William Butler Yeats, the poet, once said,

כפי שאמר פעם המשורר וויליאם באטלר ייטס,

"Love is the crooked thing."

"אהבה היא הדבר העקום."

I would add, "Nobody gets out alive."

ואני הייתי מוסיפה, "אף אחד לא יוצא ממנה חי."

(Laughter)

(צחוק)

We all have problems.

לכולנו יש בעיות.

But in fact, I think the poet Randall Jarrell really sums it up best.

אבל למעשה, נראה לי שהמשורר רנדל ג'ארל מסכם זאת הכי טוב.

He said, "The dark, uneasy world of family life --

הוא אמר: "עולם חיי המשפחה, החשוך והלא נוח –

where the greatest can fail, and the humblest succeed."

בו הגדול יכול להיכשל, והצנוע ביותר להצליח."

But I will leave you with this:

אך אסיים בכך:

love and attachment will prevail,

האהבה וההתקשרות ינצחו,

technology cannot change it.

הטכנולוגיה לא יכולה לשנות זאת.

And I will conclude by saying

ואסכם בכך שאומר

any understanding of human relationships must take into account

שכל הבנה של היחסים בין בני אדם חייבת לקחת בחשבון

one the most powerful determinants of human behavior:

את אחד הגורמים המכריעים החזקים ביותר בהתנהגות האנושית:

the unquenchable,

שהוא בלתי נדלה,

adaptable

סתגלן

and primordial human drive to love.

וקדמוני: הדחף האנושי לאהוב.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Kelly Stoetzel: Thank you so much for that, Helen.

קלי סטואצה: תודה רבה לך על זה, הלן.

As you know, there's another speaker here with us

כפי שאת יודעת, ישנה דוברת נוספת כאן איתנו

that works in your same field.

שעוסקת בתחום שלך.

She comes at it from a different perspective.

היא ניגשת אליו מזווית אחרת.

Esther Perel is a psychotherapist who works with couples.

אסתר פרל היא מטפלת פסיכולוגית שעובדת עם זוגות.

You study data,

את חוקרת נתונים,

Esther studies the stories the couples tell her

אסתר חוקרת את הסיפורים שהזוגות מספרים לה

when they come to her for help.

כשהם פונים אליה לעזרה.

Let's have her join us on the stage.

נבקש ממנה להצטרף אלינו לבמה.

Esther?

אסתר?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So Esther,

אז אסתר,

when you were watching Helen's talk,

כשצפית בשיחה של הלן,

was there any part of it

האם היה חלק כלשהו

that resonated with you through the lens of your own work

שהדהד לך דרך העדשה של עבודתך שלך

that you'd like to comment on?

שהיית רוצה להתייחס אליו?

Esther Perel: It's interesting, because on the one hand,

אסתר פרל: זה מעניין, כי מצד אחד,

the need for love is ubiquitous and universal.

הצורך באהבה הוא אוניברסלי ונמצא בכל מקום בכל עת.

But the way we love --

אך הדרך שבה אנו אוהבים –

the meaning we make out of it --

המשמעות שאנו נותנים לזה –

the rules that govern our relationships, I think,

החוקים ששולטים ביחסים שלנו, אני חושבת,

are changing fundamentally.

משתנים מיסודם.

We come from a model that, until now,

אנחנו באים ממודל שעד כה,

was primarily regulated around duty and obligation,

היה מוסדר בעיקר סביב תפקיד ומחוייבות,

the needs of the collective and loyalty.

הצרכים של הכלל ונאמנות.

And we have shifted it

והעברנו את זה

to a model of free choice and individual rights,

למודל של בחירה חופשית וזכויות הפרט,

and self-fulfillment and happiness.

ואושר והגשמה עצמית.

And so, that was the first thing I thought,

אז, זה היה הדבר הראשון שחשבתי,

that the need doesn't change,

שהצורך לא משתנה,

but the context and the way we regulate these relationships

אבל ההקשר והדרך שבה אנו מנהלים את מערכות היחסים האלה

changes a lot.

משתנים מאד.

On the paradox of choice --

על פרדוקס הבחירה –

you know, on the one hand we relish the novelty

את יודעת, מצד אחד, אנחנו מתענגים על החידוש

and the playfulness, I think,

ועל העליזות, אני חושבת,

to be able to have so many options.

שאפשרי שיהיו לנו כל כך הרבה אפשרויות.

And at the same time,

ובאותו זמן,

as you talk about this cognitive overload,

כשאת מדברת על עומס היתר הקוגניטיבי,

I see many, many people who ...

אני רואה הרבה, הרבה אנשים

who dread the uncertainty and self-doubt

שחוששים מאי הודאות והספק העצמי

that comes with this massa of choice,

שבאים יחד עם כמות האפשרויות הרבה,

creating a case of "FOMO"

ויוצרים מקרה של FoMO

and then leading us --

ואז מוביל אותנו –

FOMO, fear of missed opportunity, or fear of missing out --

FoMO, חרדת החמצה, או הפחד לפספס –

it's like, "How do I know I have found 'the one' --

זה כמו השאלה "איך אני יודעת שמצאתי 'את האחד' –

the right one?"

"את האחד הנכון?"

So we've created what I call this thing of "stable ambiguity."

אז יצרנו את הדבר שאני קוראת לו "אי-בהירות יציבה".

Stable ambiguity is when you are too afraid to be alone

אי-בהירות יציבה זה כשאתה חושש מדי להיות לבד

but also not really willing to engage in intimacy-building.

אבל באותו זמן גם לא מעוניין להתחייב לבניית מערכת יחסים אינטימית.

It's a set of tactics that kind of prolong the uncertainty of a relationship

זו מערכת של טקטיקות שמאריכות את תקופת אי-הוודאות במערכת היחסים

but also the uncertainty of the breakup.

אך גם את אי-הוודאות לגבי הפרידה.

So, here on the internet you have three major ones.

אז כאן באינטרנט יש שלוש עיקריות.

One is icing and simmering,

אחת היא "הקפאה" ו"בישול על אש קטנה"

which are great stalling tactics

שהן טקטיקות עיכוב נהדרות,

that offer a kind of holding pattern

שמציעות מעין דפוס של המתנה או השהייה

that emphasizes the undefined nature of a relationship

המדגיש את אי ההגדרה של טיב היחסים

but at the same time gives you enough of a comforting consistency

ובאותו זמן מעניק לך עקביות נוחה ומספקת

and enough freedom of the undefined boundaries.

ומידה מספקת של חופש של הגבולות הבלתי מוגדרים.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah?

כן?

And then comes ghosting.

ואז יש את מה שמכונה "גוסטינג".

And ghosting is, basically,

גוסטינג זה בעקרון,

you disappear from this massa of texts on the spot,

כשאתה נעלם באופן פתאומי ממסת הטקסטים,

and you don't have to deal with the pain that you inflict on another,

וכך אינך צריך להתמודד עם הכאב שאתה גורם לאחר,

because you're making it invisible even to yourself.

כי אתה גורם לכך שהוא יהיה בלתי נראה אפילו לך.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah?

כן?

So I was thinking -- these words came up for me as I was listening to you,

אז חשבתי לעצמי – אלה המילים שעלו בראשי בזמן שהקשבתי לך,

like how a vocabulary also creates a reality,

שאוצר מילים מייצר גם מציאות,

and at the same time,

ובאותו זמן,

that's my question to you:

זאת השאלה שלי אלייך:

Do you think when the context changes,

האם את חושבת שכאשר ההקשר משתנה,

it still means that the nature of love remains the same?

זה עדיין אומר שאופי האהבה נשאר כפי שהיה?

You study the brain and I study people's relationships and stories,

את חוקרת את המוח ואני חוקרת יחסים בין אנשים ואת הסיפורים שלהם,

so I think it's everything you say, plus.

אז לדעתי זה כל מה שאמרת, ועוד.

But I don't always know the degree to which a changing context ...

אבל אני לא תמיד יודעת באיזו מידה השינוי בהקשר...

Does it at some point begin to change --

האם בנקודה מסוימת זה מתחיל להשתנות –

If the meaning changes, does it change the need,

אם המשמעות משתנה, האם זה משנה את הצורך,

or is the need clear of the entire context?

או האם הצורך ברור בהקשר הכללי?

HF: Wow! Well --

הלן פישר: וואו! טוב –

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Well, I've got three points here, right?

טוב, יש פה שלוש נקודות, נכון?

First of all, to your first one:

ראשית, לשאלתך הראשונה:

there's no question that we've changed, that we now want a person to love,

אין ספק שאנחנו השתנינו, שכעת אנחנו רוצים לאהוב מישהו,

and for thousands of years, we had to marry the right person

ובמשך אלפי שנים היה עלינו להתחתן עם האדם הנכון

from the right background and right kin connection.

מהרקע המתאים והקשרים המשפחתיים הנכונים.

And in fact, in my studies of 5,000 people every year,

ובעצם, במחקרים שלי של 5,000 איש בכל שנה,

I ask them, "What are you looking for?"

שאלתי אותם, "מה אתם מחפשים?"

And every single year, over 97 percent say --

ובכל שנה ושנה, מעל 97% ענו –

EP: The list grows --

א"פ: הרשימה מתארכת –

HF: Well, no.

ה"פ: לא.

The basic thing is over 97 percent of people

הדבר הבסיסי הוא שמעל 97% מהאנשים

want somebody that respects them,

רוצים מישהו שיכבד אותם,

somebody they can trust and confide in,

מישהו שהם יכולים לבטוח בו ולהאמין לו,

somebody who makes them laugh,

מישהו שגורם להם לצחוק,

somebody who makes enough time for them

מישהו שמפנה זמן כדי להיות איתם,

and somebody who they find physically attractive.

ומישהו שמושך אותם מבחינה פיזית.

That never changes.

זה אף פעם לא משתנה.

And there's certainly -- you know, there's two parts --

ויש בהחלט – את יודעת, ישנם שני צדדים –

EP: But you know how I call that?

א"פ: אבל את יודעת איך אני קוראת לזה?

That's not what people used to say --

זה לא מה שאנשים נהגו לומר –

HF: That's exactly right.

ה"פ: זה נכון בדיוק.

EP: They said they wanted somebody with whom they have companionship,

א"פ: הם אמרו שהם רוצים מישהו כדי שתהיה להם חברות,

economic support, children.

תמיכה כלכלית, ילדים.

We went from a production economy to a service economy.

אנחנו עברנו מחברה יצרנית לחברה שירותית.

(Laughter)

(צחוק)

We did it in the larger culture, and we're doing it in marriage.

זה קרה בתרבות הרחבה וזה קורה גם בנישואים.

HF: Right, no question about it.

ה"פ: נכון, אין שאלה לגבי זה.

But it's interesting, the millennials actually want to be very good parents,

אבל זה מעניין, דור המילניום בעצם רוצה להיות הורים טובים מאד,

whereas the generation above them wants to have a very fine marriage

בעוד שהדור מעליהם רוצה נישואים טובים מאד

but is not as focused on being a good parent.

ופחות ממוקד בלהיות הורים טובים.

You see all of these nuances.

רואים את כל ההבדלים הדקים האלה.

There's two basic parts of personality:

ישנם שני חלקים בסיסיים של האישיות:

there's your culture -- everything you grew up to do and believe and say --

יש את התרבות שלך – כל מה שגדלת עליו שעליך לעשות ולהאמין ולהגיד –

and there's your temperament.

ויש את המזג שלך.

Basically, what I've been talking about is your temperament.

ומה שאני דיברתי עליו הוא המזג.

And that temperament is certainly going to change with changing times

והמזג בהחלט משתנה עם השתנות הזמנים

and changing beliefs.

והשתנות האמונות.

And in terms of the paradox of choice,

ולגבי פרדוקס הבחירה,

there's no question about it that this is a pickle.

אין ספק שזוהי צרה צרורה.

There were millions of years where you found that sweet boy

היו מיליוני שנים בהן היית רואה את הנער החמוד הזה

at the other side of the water hole,

בצדו השני של האגם,

and you went for it.

והיית הולכת על זה.

EP: Yes, but you --

א"פ: כן, אבל את –

HF: I do want to say one more thing.

ה"פ: אני רוצה לומר דבר אחד נוסף,

The bottom line is, in hunting and gathering societies,

השורה התחתונה היא, בחברות של ציידים-לקטים,

they tended to have two or three partners during the course of their lives.

היו להם בדרך כלל שניים או שלושה בני זוג במהלך חייהם,

They weren't square!

הם לא היו מרובעים!

And I'm not suggesting that we do,

ואני לא טוענת שאנחנו כן,

but the bottom line is, we've always had alternatives.

אבל השורה התחתונה היא, שתמיד היו לנו אלטרנטיבות.

Mankind is always --

האנושות תמיד –

in fact, the brain is well-built to what we call "equilibrate,"

למעשה, המוח בנוי כך שיוכל לבצע "איזון",

to try and decide:

לנסות ולהחליט:

Do I come, do I stay? Do I go, do I stay?

לבוא, להישאר? ללכת, להישאר?

What are the opportunities here?

מה הן ההזדמנויות כאן?

How do I handle this there?

איך אני מתנהג שם?

And so I think we're seeing another play-out of that now.

ואני חושבת שאנו רואים עוד תצוגה של זה כעת.

KS: Well, thank you both so much.

ק"ס: טוב, תודה רבה לשתיכן.

I think you're going to have a million dinner partners for tonight!

אני חושבת שיהיו לכן מיליון בני זוג לארוחת הערב היום!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you, thank you.

תודה לכן, תודה רבה.