Sonia Shah: 3 reasons we still haven't gotten rid of malaria

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

So over the long course of human history,

אז לאורך המסלול הארוך של ההיסטוריה האנושית,

the infectious disease that's killed more humans

המחלה המדבקת שהרגה הכי הרבה אנשים

than any other is malaria.

היא מלריה.

It's carried in the bites of infected mosquitos,

היא מועברת בעקיצות של יתושים נגועים,

and it's probably our oldest scourge.

והיא כנראה מקור הפורענות הכי עתיק שלנו.

We may have had malaria since we evolved from the apes.

יכול להיות שהייתה לנו מלריה מאז שהתפתחנו מהקופים.

And to this day, malaria takes a huge toll on our species.

ועד היום, המלריה גובה מחיר גבוה מהמין שלנו.

We've got 300 million cases a year

יש לנו 300 מיליון מקרים בשנה

and over half a million deaths.

ויותר מחצי מיליון מקרי מוות.

Now this really makes no sense.

עכשיו, זה באמת לא הגיוני.

We've known how to cure malaria

אנחנו יודעים איך לרפא מלריה

since the 1600s.

מאז שנות ה 1600.

That's when Jesuit missionaries in Peru

זה מתי שמיסיונרים ישועיים בפרו

discovered the bark of the cinchona tree,

גילו את הקליפה של עץ הכינין,

and inside that bark was quinine,

ובתוך הקליפה היה כינין,

still an effective cure for malaria to this day.

עדיין תרופה יעילה נגד מלריה עד היום.

So we've known how to cure malaria for centuries.

אז אנחנו יודעים איך לרפא מלריה כבר מאות שנים.

We've known how to prevent malaria since 1897.

אנחנו יודעים איך למנוע מלריה מאז 1897.

That's when the British army surgeon Ronald Ross

אז המנתח הצבאי הבריטי רונאלד רוס

discovered that it was mosquitos that carried malaria,

גילה שיתושים הם אלו שמעבירים את המלריה,

not bad air or miasmas, as was previously thought.

לא אויר רע או מיאזמה, כמו שחשבו לפני כן.

So malaria should be a relatively simple disease to solve,

אז מלריה אמורה להיות מחלה די קלה לפתרון,

and yet to this day, hundreds of thousands of people

ובכל זאת עד היום, מאות אלפי בני אדם

are going to die from the bite of a mosquito.

הולכים למות מעקיצה של יתוש.

Why is that?

למה זה?

This is a question that's

זאת שאלה

personally intrigued me for a long time.

שסיקרנה אותי באופן אישי במשך הרבה זמן.

I grew up as the daughter of Indian immigrants

כשגדלתי בתור בת של מהגרים הודים

visiting my cousins in India every summer,

ביקרתי את בני הדודים שלי בהודו כל קיץ,

and because I had no immunity to the local malarias,

ובגלל שלא היתה לי חסינות למלריות המקומיות,

I was made to sleep under this hot, sweaty mosquito net every night

הכריחו אותי לישון תחת רשת יתושים חמה ומיוזעת כל לילה

while my cousins, they were allowed to sleep

בזמן שבני הדודים שלי, הם היו מורשים לישון

out on the terrace and have

בחוץ במרפסת וליהנות

this nice, cool night breeze wafting over them.

מבריזה לילית נעימה וקרירה על גופם.

And I really hated the mosquitos for that.

וממש שנאתי את היתושים בשל כך.

But at the same time, I come from a Jain family,

אבל באותו זמן, אני באה ממשפחה ג'ייניסטית,

and Jainism is a religion that espouses

וג'ייניזם היא דת שמאמצת

a very extreme form of nonviolence.

גישה מאוד קיצונית של חוסר אלימות.

So Jains are not supposed to eat meat.

אז ג'ייניסטים לא אמורים לאכול בשר.

We're not supposed to walk on grass,

אנחנו לא אמורים ללכת על דשא,

because you could, you know,

בגלל שאתה יכול, אתם יודעים,

inadvertently kill some insects when you walk on grass.

בלי להתכוון להרוג כמה חרקים כשאתה הולך על דשא.

We're certainly not supposed to swat mosquitos.

אנחנו בטוח לא אמורים לחבוט ביתושים.

So the fearsome power of this little insect

אז הכוח האימתני של החרק הקטן הזה

was apparent to me from a very young age,

היה ברור לי מגיל מאוד צעיר,

and it's one reason why I spent five years as a journalist

וזוהי סיבה אחת שבגללה ביליתי חמש שנים כעיתונאית

trying to understand, why has malaria

וניסיתי להבין, למה מלריה הייתה

been such a horrible scourge for all of us for so very long?

כזה פגע נורא לכולנו במשך כל כך הרבה זמן?

And I think there's three main reasons why.

ואני חושבת שיש שלוש סיבות עיקריות לכך.

Those three reasons add up to the fourth reason,

שלושת הסיבות האלו יחד מצטברות לסיבה הרביעית,

which is probably the biggest reason of all.

שהיא ככל הנראה הסיבה הגדולה מכולן.

The first reason is certainly scientific.

הסיבה הראשונה היא בוודאות מדעית.

This little parasite that causes malaria,

הטפיל הקטן שגורם למלריה,

it's probably one of the most complex

הוא כנראה אחד מהפתוגנים המורכבים

and wily pathogens known to humankind.

והערמומיים שידועים לאנושות.

It lives half its life inside the cold-blooded mosquito

הוא מבלה חצי מחייו בתוך היתוש בעל דם קר

and half its life inside the warm-blooded human.

וחצי מחייו בתוך אדם בעל דם חם.

These two environments are totally different,

שתי הסביבות הללו הן שונות לחלוטין,

but not only that, they're both utterly hostile.

אבל לא רק זה, שתיהן גם עוינות לחלוטין.

So the insect is continually trying to fight off the parasite,

אז החרק כל הזמן מנסה להילחם בטפיל,

and so is the human body continually trying to fight it off.

ואז הגוף האנושי מנסה כל הזמן להילחם בו.

This little creature survives under siege like that,

היצור הקטן הזה שורד תחת מצור שכזה,

but not only does it survive, it has thrived.

אבל לא רק שהוא שורד, הוא שיגשג.

It has spread. It has more ways to evade attack than we know.

הוא התפשט. יש לו יותר דרכים להתחמק מהתקפה ממה שאנחנו יודעים.

It's a shape-shifter, for one thing.

דבר ראשון הוא משנה-צורה.

Just as a caterpillar turns into a butterfly,

בדיוק כמו שזחל הופך לפרפר,

the malaria parasite transforms itself like that

טפיל המלריה משנה את עצמו ככה

seven times in its life cycle.

שבע פעמים במהלך מחזור חייו.

And each of those life stages not only looks totally different from each other,

וכל אחד מהשלבים האלה לא רק נראה לגמרי שונה מהאחר,

they have totally different physiology.

גם יש לו פיסיולוגיה לגמרי שונה.

So say you came up with some great drug

נניח שהייתם עולים על תרופה ממש טובה

that worked against one stage of the parasite's life cycle.

שעובדת נגד אחד מהשלבים של מחזור החיים של הטפיל,

It might do nothing at all to any of the other stages.

יכול להיות שהיא בכלל לא תשפיע על אף אחד מהשלבים האחרים.

It can hide in our bodies, undetected,

הוא יכול להתחבא בתוך גופנו, בלתי מורגש,

unbeknownst to us, for days, for weeks,

לא ידוע לנו במשך ימים, שבועות,

for months, for years, in some cases even decades.

חודשים, שנים, בכמה מקרים אפילו עשורים.

So the parasite is a very big scientific challenge to tackle,

אז הטפיל הוא אתגר מדעי גדול,

but so is the mosquito that carries the parasite.

אבל כך גם היתוש שנושא את הטפיל.

Only about 12 species of mosquitos

רק כ-12 מינים של יתושים

carry most of the world's malaria,

נושאים את רוב המלריה של העולם,

and we know quite a bit about the kinds of

ואנחנו יודעים די הרבה על הסוגים של

watery habitats that they specialize in.

בתי גידול מיימיים שהם מתמחים בהם.

So you might think, then, well, why don't we just

אז אתם עשויים לחשוב, אז, ובכן, למה שלא פשוט

avoid the places where the killer mosquitos live? Right?

נמנע מהמקומות שבהם היתושים הקטלניים חיים? נכון?

We could avoid the places where the killer grizzly bears live

אנחנו יכולים להמנע מהמקומות בהם דובי הגריזלי הקטלניים חיים

and we avoid the places where the killer crocodiles live.

ואנחנו נמנעים מהמקומות בהם הקרוקודילים הקטלניים חיים.

But say you live in the tropics

אבל נניח שאתה חי באזור טרופי

and you walk outside your hut one day

ואתה יוצא מהבקתה שלך יום אחד

and you leave some footprints in the soft dirt

ואתה משאיר כמה עקבות בעפר הרך

around your home.

שסביב ביתך.

Or say your cow does, or say your pig does,

או נניח שהפרה שלך עושה זאת, או נניח שהחזיר שלך עושה זאת

and then, say, it rains,

ואז, נניח, יורד גשם,

and that footprint fills up with a little bit of water.

והעקבות האלו מתמלאות בקצת מים,

That's it. You've created the perfect

זהו זה. יצרת את בית הגידול

malarial mosquito habitat that's right outside your door.

המושלם עבור יתושי מלריה בדיוק במפתן ביתך.

So it's not easy for us to extricate ourselves from these insects.

זה לא קל עבורנו לחלץ את עצמנו מהחרקים האלה.

We kind of create places that they love to live

אנחנו סוג של יוצרים מקומות שהם אוהבים לחיות בהם

just by living our own lives.

רק על ידי כך שאנחנו חיים את חיינו.

So there's a huge scientific challenge,

אז יש אתגר מדעי ענק,

but there's a huge economic challenge too.

אבל יש גם אתגר כלכלי ענק.

Malaria occurs in some of the poorest

מלריה מופיעה בכמה מהמקומות העניים ביותר

and most remote places on Earth,

והמרוחקים ביותר על פני כדור הארץ,

and there's a reason for that.

ויש סיבה לכך.

If you're poor, you're more likely to get malaria.

אם אתה עני, יש לך סיכוי גבוה יותר לחלות במלריה.

If you're poor, you're more likely to live

אם אתה עני, יותר סביר שתחייה

in rudimentary housing on marginal land that's poorly drained.

במגורים בסיסיים באזורים שבשוליים שמנוקזים בצורה לא טובה.

These are places where mosquitos breed.

אלה מקומות בהם יתושים מתרבים.

You're less likely to have door screens or window screens.

פחות סביר שיהיו לך רשתות על הדלתות או על החלונות.

You're less likely to have electricity

ופחות סביר שיהיה לך חשמל

and all the indoor activities that electricity makes possible,

ואת כל הפעילויות שחשמל מאפשר לעשות בתוך הבית,

so you're outside more.

אז אתה נמצא בחוץ יותר.

You're getting bitten by mosquitos more.

אתה נעקץ על ידי יתושים יותר.

So poverty causes malaria,

אז עוני גורם למלריה,

but what we also know now is that malaria itself

אבל מה שאנחנו גם יודעים עכשיו הוא שמלריה בעצמה

causes poverty.

גורמת לעוני.

For one thing, it strikes hardest during harvest season,

דבר ראשון, היא מכה באופן הכי חמור בזמן עונת הקציר,

so exactly when farmers need to be out in the fields

אז בדיוק בזמן שבו החקלאים צריכים להיות בחוץ בשדות שלהם

collecting their crops, they're home sick with a fever.

ולאסוף את היבולים שלהם, הם בביתם, חולים עם חום.

But it also predisposes people to death

אבל זה גם מגביר את הסיכוי למוות

from all other causes.

מכל הסיבות האחרות.

So this has happened historically.

אז זה קרה היסטורית.

We've been able to take malaria out of a society.

הצלחנו להוציא את המלריה מחברה מסויימת.

Everything else stays the same,

כל השאר נשאר אותו הדבר,

so we still have bad food, bad water, bad sanitation,

אז עדיין יש לנו אוכל גרוע, מים גרועים, סניטציה גרועה,

all the things that make people sick.

כל הדברים שגורמים לאנשים לחלות.

But just if you take malaria out,

אבל אם רק ניפטר מהמלריה,

deaths from everything else go down.

מקרי המוות מכל הסיבות האחרות ירדו.

And the economist Jeff Sachs has actually quantified

והכלכלן ג'ף סאקס אפילו כימת

what this means for a society.

את המשמעות של דבר כזה לחברה.

What it means is, if you have malaria in your society,

מה שזה אומר, זה שאם יש מלריה בחברה שלך,

your economic growth is depressed

הצמיחה הכלכלית שלך מדוכאת

by 1.3 percent every year,

ב 1.3 אחוזים כל שנה,

year after year after year, just this one disease alone.

שנה אחר שנה אחר שנה, רק המחלה הזאת לבדה.

So this poses a huge economic challenge,

אז זה מציג אתגר כלכלי ענק,

because say you do come up with your great drug

בגלל שנניח שכן תמצא תרופה נהדרת

or your great vaccine -- how do you deliver it

או חיסון נהדר-- איך תיתן את זה

in a place where there's no roads,

במקום שבו אין כבישים,

there's no infrastructure,

אין תשתיות,

there's no electricity for refrigeration to keep things cold,

אין חשמל בשביל קירור כדי לשמור על דברים קרים,

there's no clinics, there's no clinicians

אין מרפאות, אין מטפלים

to deliver these things where they're needed?

כדי להעביר את הדברים האלה להיכן שיש בהם צורך?

So there's a huge economic challenge in taming malaria.

אז יש אתגר כלכלי ענק בהשתלטות על המלריה.

But along with the scientific challenge and the economic challenge,

אבל יחד עם האתגר המדעי והאתגר הכלכלי,

there's also a cultural challenge,

יש גם אתגר תרבותי,

and this is probably the part about malaria

וזה ודאי החלק לגבי המלריה

that people don't like to talk about.

שאנשים לא אוהבים לדבר עליו.

And it's the paradox that the people

וזה הפרדוקס שהאנשים

who have the most malaria in the world

שיש להם הכי הרבה מלריה בעולם

tend to care about it the least.

נוטים לדאוג לכך הכי פחות.

This has been the finding of medical anthropologists again and again.

זה היה הממצא של אנתרופולוגים רפואיים פעם אחר פעם.

They ask people in malarious parts of the world,

הם שואלים אנשים בחלקים מוכי מלריה של העולם,

"What do you think about malaria?"

"מה אתה חושב על מלריה?"

And they don't say, "It's a killer disease. We're scared of it."

והם לא אומרים, "זאת מחלה קטלנית, אנחנו מפחדים ממנה."

They say, "Malaria is a normal problem of life."

הם אומרים, "מלריה היא חלק רגיל מהחיים."

And that was certainly my personal experience.

וזו בהחלט הייתה החוויה האישית שלי.

When I told my relatives in India

כשסיפרתי לקרובים שלי בהודו

that I was writing a book about malaria,

שאני כותבת ספר על מלריה,

they kind of looked at me like

הם סוג של הסתכלו עלי כאילו

I told them I was writing a book about warts or something.

שסיפרתי להם שאני כותבת ספר על יבלות או משהו.

Like, why would you write about something so boring,

כאילו, למה שתכתבי על משהו כל כך משעמם,

so ordinary? You know?

כל כך רגיל? אתם יודעים?

And it's simple risk perception, really.

וזאת תפיסת סיכונים פשוטה, למעשה.

A child in Malawi, for example,

ילדה במלאווי, למשל,

she might have 12 episodes of malaria before the age of two,

יכולים להיות לה 12 התקפים של מלריה לפני גיל שנתיים,

but if she survives,

אבל אם היא שורדת,

she'll continue to get malaria throughout her life,

תמשיך להיות לה מלריה לאורך כל החיים,

but she's much less likely to die of it.

אבל הרבה פחות סביר שהיא תמות מזה.

And so in her lived experience,

ולכן בנסיון החיים שלה,

malaria is something that comes and goes.

מלריה הוא משהו שבא והולך.

And that's actually true for most of the world's malaria.

וזה למעשה נכון עבור רוב המלריה בעולם.

Most of the world's malaria comes and goes on its own.

רוב המלריה בעולם באה והולכת מעצמה.

It's just, there's so much malaria

זה פשוט שיש כל כך הרבה מלריה

that this tiny fraction of cases that end in death

שהאחוז הקטנטן הזה של מקרים שמסתיימים במוות

add up to this big, huge number.

הוא בעצם מספר גדול, ענק.

So I think people in malarious parts of the world

אז אני חושבת שאנשים בחלקים מוכי מלריה של העולם

must think of malaria the way

חייבים לחשוב על מלריה באותה הצורה

those of us who live in the temperate world

שאלה מאיתנו שחיים בעולם הממוזג

think of cold and flu. Right?

חושבים על צינון ושפעת. נכון?

Cold and flu have a huge burden on our societies

צינון ושפעת מהווים נטל גדול על החברות שלנו

and on our own lives,

ועל החיים שלנו,

but we don't really even take

אבל אנחנו אפילו לא ממש נוקטים

the most rudimentary precautions against it because

באמצעי הזהירות הכי בסיסיים כנגדם בגלל

we consider it normal to get cold and flu

שאנחנו מחשיבים את זה נורמלי לחלות בצינון ובשפעת

during cold and flu season.

בזמן עונת הצינון והשפעת.

And so this poses a huge cultural challenge in taming malaria,

וכך זה מציג בפנינו אתגר תרבותי ענק באילוף המלריה,

because if people think it's normal to have malaria,

מכיוון שאם אנשים חושבים שזה נורמלי לחלות במלריה,

then how do you get them to run to the doctor

אז איך תגרום להם לרוץ לרופא

to get diagnosed, to pick up their prescription,

לקבל אבחנה, לאסוף את המרשם שלהם,

to get it filled, to take the drugs,

לקנות איתו תרופות, לקחת את התרופות,

to put on the repellents, to tuck in the bed nets?

להשתמש בדוחי יתושים, להדק את הכילות?

This is a huge cultural challenge in taming this disease.

זהו אתגר תרבותי עצום באילוף המחלה הזאת.

So take all that together.

אז בואו ניקח את כל זה יחד.

We've got a disease. It's scientifically complicated,

יש לנו מחלה. היא מורכבת מדעית,

it's economically challenging to deal with,

היא מאתגרת כלכלית להתמודדות,

and it's one for which the people who stand

והיא כזאת שהאנשים שיכולים

to benefit the most care about it the least.

להרוויח הכי הרבה, אכפת להם הכי פחות.

And that adds up to the biggest problem of all,

וזה מסתכם יחד לבעיה הגדולה מכולן,

which, of course, is the political problem.

שהיא, כמובן, הבעיה הפוליטית.

How do you get a political leader to do anything

איך אתה גורם למנהיג פוליטי לעשות משהו

about a problem like this?

לגבי בעיה כזאת?

And the answer is, historically, you don't.

והתשובה היא, מבחינה היסטורית, אתה לא.

Most malarious societies throughout history

רוב החברות מוכות המלריה לאורך ההיסטוריה

have simply lived with the disease.

פשוט חיו עם המחלה.

So the main attacks on malaria have come

אז ההתקפות העיקריות על מלריה באו

from outside of malarious societies,

מחוץ לאוכלוסיות מוכות המלריה,

from people who aren't constrained

מאנשים שאינם מאולצים

by these rather paralyzing politics.

על ידי הפוליטיקות הדי משתקות הללו.

But this, I think, introduces a whole host of other kinds of difficulties.

אבל זה, אני חושבת, מציג צבא שלם של סוגים אחרים של קשיים.

The first concerted attack against malaria

ההתקפה המשמעותית הראשונה נגד מלריה

started in the 1950s.

החלה בשנות ה 1950.

It was the brainchild of the U.S. State Department.

היא הייתה פרי מאמציה של מחלקת המדינה האמריקאית.

And this effort well understood the economic challenge.

והמאמץ הזה הכיר טוב מאוד את האתגר הכלכלי.

They knew they had to focus on cheap, easy-to-use tools,

הם ידעו שהם צריכים להתמקד בכלים זולים וקלים לשימוש,

and they focused on DDT.

והם התמקדו ב- DDT.

They understood the cultural challenge.

הם הבינו את האתגר התרבותי.

In fact, their rather patronizing view was that

למעשה, הדעה הדי מתנשאת שלהם הייתה

people at risk of malaria shouldn't be asked to do anything at all.

שמאנשים שנמצאים בסיכון למלריה לא צריך לבקש לעשות דבר.

Everything should be done to them and for them.

הכל צריך להיעשות להם ועבורם.

But they greatly underestimated the scientific challenge.

אבל הם לא העריכו מספיק את האתגר המדעי בצורה משמעותית.

They had so much faith in their tools

הייתה להם כל כך הרבה אמונה בכלים שלהם

that they stopped doing malaria research.

שהם הפסיקו לערוך מחקר על מלריה.

And so when those tools started to fail,

וכך, כשהכלים שלהם התחילו להיכשל,

and public opinion started to turn against those tools,

ודעת הקהל התחילה לפנות כנגד הכלים הללו,

they had no scientific expertise to figure out what to do.

לא הייתה להם את המומחיות המדעית על מנת להבין מה לעשות.

The whole campaign crashed, malaria resurged back,

כל הקמפיין התמוטט, מלריה צצה בחזרה,

but now it was even worse than before

אבל הפעם היא הייתה אפילו יותר גרועה מאשר לפני כן

because it was corralled into the hardest-to-reach places

מכיוון שהיא הייתה כלואה באיזורים שהכי קשה להגיע אליהם

in the most difficult-to-control forms.

בצורות הכי קשות לשליטה.

One WHO official at the time actually called that whole campaign

גורם רשמי אחד מ- WHO אפילו קרא לכל הקמפיין ההוא בזמנו

"one of the greatest mistakes ever made in public health."

"אחת מהטעויות הכי גדולות שנעשו אי פעם בנוגע לבריאות הציבור."

The latest effort to tame malaria started in the late 1990s.

המאמץ האחרון לאילוף המלריה התחיל בשנות ה- 1990 המאוחרות.

It's similarly directed and financed primarily

גם הוא מכוון וממומן באופן כללי

from outside of malarious societies.

מחוץ לאוכלוסיות שסובלות ממלריה.

Now this effort well understands the scientific challenge.

עכשיו המאמץ הזה הבין מאוד טוב את האתגר המדעי.

They are doing tons of malaria research.

הם עורכים המון מחקר על מלריה.

And they understand the economic challenge too.

והם גם מבינים את האתגר הכלכלי.

They're focusing on very cheap, very easy-to-use tools.

הם מתמקדים בכלים מאוד זולים ומאוד קלים לשימוש.

But now, I think, the dilemma is the cultural challenge.

אבל עכשיו, אני חושבת, שהדילמה היא האתגר התרבותי.

The centerpiece of the current effort is the bed net.

גולת הכותרת של המאמץ העיקרי הוא הכילה.

It's treated with insecticides.

היא מטופלת על ידי מדבירי חרקים.

This thing has been distributed across the malarious world

הדבר הזה הופץ בכל העולם הסובל ממלריה

by the millions.

מיליונים ממנו.

And when you think about the bed net,

וכשאתם חושבים על הכילה,

it's sort of a surgical intervention.

זאת סוג של התערבות כירורגית.

You know, it doesn't really have any value

אתם יודעים, אין לה ממש ערך

to a family with malaria except that it helps prevent malaria.

עבור משפחה שיש לה מלריה חוץ מהעובדה שזה עוזר למנוע מלריה.

And yet we're asking people to use these nets every night.

ובכל זאת אנחנו מבקשים מהאנשים האלה להשתמש בכילות האלה כל לילה.

They have to sleep under them every night.

הם חייבים לישון תחתן כל לילה.

That's the only way they are effective.

זוהי הדרך היחידה שבה הן יעילות.

And they have to do that

והם חייבים לעשות זאת

even if the net blocks the breeze,

אפילו אם הרשת חוסמת את הבריזה,

even if they might have to get up in the middle of the night

אפילו אם הם אולי יצטרכו לקום באמצע הלילה

and relieve themselves,

ולהתפנות,

even if they might have to move all their furnishings

אפילו אם הם אולי יצטרכו להזיז את כל הרהיטים שלהם

to put this thing up,

כדי לתלות את הדבר הזה,

even if, you know, they might live in a round hut

אפילו אם, אתם יודעים, הם אולי חיים בבקתה עגולה

in which it's difficult to string up a square net.

שבה קשה לתלות בעזרת חוט מלמעלה רשת מרובעת.

Now that's no big deal if you're fighting a killer disease.

עכשיו זה לא עניין גדול אם אתם נלחמים במחלה קטלנית.

I mean, these are minor inconveniences.

זאת אומרת, אלו הן טרחות קטנות.

But that's not how people with malaria think of malaria.

אבל זו לא הצורה שבה אנשים שחולים במלריה חושבים על מלריה.

So for them, the calculus must be quite different.

אז עבורם, החשבון חייב להיות קצת שונה.

Imagine, for example, if a bunch of well-meaning Kenyans

דמיינו, למשל, אם חבורה של קנייתים בעלי כוונות טובות

came up to those of us in the temperate world and said,

היו באים לאלה מאיתנו בעולם הממוזג ואומרים,

"You know, you people have a lot of cold and flu.

"אתם יודעים, יש לכם המון צינון ושפעת.

We've designed this great, easy-to-use, cheap tool,

אנחנו תכננו את הכלי הנהדר, קל לשימוש וזול הזה,

we're going to give it to you for free.

אנחנו מתכוונים לתת לכם אותו בחינם.

It's called a face mask,

הוא נקרא מסיכת פנים,

and all you need to do is

כל מה שאתם צריכים לעשות הוא

wear it every day during cold and flu season

לחבוש אותו כל יום בזמן עונת הצינון והשפעת

when you go to school and when you go to work."

כשאתם הולכים לבית הספר וכשאתם הולכים לעבודה."

Would we do that?

האם היינו עושים זאת?

And I wonder if that's how people

ואני תוהה אם זה מה שחשבו האנשים

in the malarious world thought of those nets

בעולם מוכה המלריה על הכילות האלו

when they first received them?

כשהם קיבלו אותן לראשונה?

Indeed, we know from studies

אכן, אנחנו יודעים ממחקרים

that only 20 percent of the bed nets

שרק 20 אחוז מהכילות

that were first distributed were actually used.

שחולקו לראשונה באמת היו בשימוש.

And even that's probably an overestimate,

ואפילו הערכה זו היא כנראה מוגזמת,

because the same people who distributed the nets

כיוון שאותם אנשים שחילקו את הכילות

went back and asked the recipients,

חזרו ושאלו את המקבלים,

"Oh, did you use that net I gave you?"

"הו, האם השתמשתם בכילה שנתתי לכם?"

Which is like your Aunt Jane asking you,

שזה בדיוק כמו שדודה שלך ג'יין תשאל אותך,

"Oh, did you use that vase I gave you for Christmas?"

"הו, האם השתמשת באגרטל שנתתי לך בחג המולד?"

So it's probably an overestimate.

אז כנראה שזאת הערכת יתר.

But that's not an insurmountable problem.

אבל זאת לא בעיה שאי אפשר להתגבר עליה.

We can do more education,

אפשר לעסוק יותר בחינוך,

we can try to convince these people to use the nets.

אפשר לנסות לשכנע את האנשים להשתמש בכילות.

And that's what happening now.

וזנ מה שקורה עכשיו.

We're throwing a lot more time and money

אנחנו זורקים הרבה יותר זמן וכסף

into workshops and trainings and musicals and plays

על סדנאות ואימונים ומחזות-זמר והצגות

and school meetings,

ומפגשי בית ספר,

all these things to convince people

וכל הדברים האלה על מנת לשכנע אנשים

to use the nets we gave you.

להשתמש בכילות שנתנו לכם.

And that might work.

וזה יכול לעבוד.

But it takes time. It takes money.

אבל זה דורש זמן. זה דורש כסף.

It takes resources. It takes infrastructure.

זה דורש משאבים. זה דורש תשתיות.

It takes all the things that that cheap,

זה דורש את כל הדברים שכילה זולה

easy-to-use bed net was not supposed to be.

וקלה לשימוש לא הייתה אמורה לדרוש.

So it's difficult to attack malaria from inside malarious societies,

אז זה קשה לתקוף מלריה מתוך חברות מוכות מלריה,

but it's equally tricky when we try to attack it

אבל זה בעייתי באותה מידה באשר אנחנו מנסים לתקוף אותה

from outside of those societies.

מחוץ לאותן חברות.

We end up imposing our own priorities

בסוף אנחנו כופים את סדרי העדיפויות שלנו

on the people of the malarious world.

על האנשים בעולם הסובל ממלריה.

That's exactly what we did in the 1950s,

זה בדיוק מה שעשינו בשנות ה- 1950,

and that effort backfired.

והמאמץ הזה התפוצץ לנו בפנים.

I would argue today,

אני טוענת היום,

when we are distributing tools that we've designed

שכשאנחנו מחלקים כלים שאנחנו עיצבנו

and that don't necessarily make sense in people's lives,

וזה לא בהכרח הגיוני בעיני אנשים,

we run the risk of making the same mistake again.

אנחנו מסתכנים בכך שנעשה את אותה הטעות שוב.

That's not to say that malaria is unconquerable,

אני לא אומרת שמלריה היא בלתי ניתנת לכיבוש,

because I think it is,

כי אני חושבת שהיא כן,

but what if we attacked this disease

אבל מה אם נתקוף את המחלה הזאת

according to the priorities of the people who lived with it?

בהתאם לסדרי העדיפויות של האנשים שחיים איתה?

Take the example of England and the United States.

קחו את הדוגמה של אנגליה וארצות הברית.

We had malaria in those countries for hundreds of years,

היתה מלריה במדינות האלו במשך מאות שנים,

and we got rid of it completely,

ונפטרנו ממנה לחלוטין,

not because we attacked malaria. We didn't.

לא בגלל שתקפנו את המלריה. לא עשינו זאת.

We attacked bad roads and bad houses

תקפנו כבישים גרועים ובתים גרועים

and bad drainage and lack of electricity and rural poverty.

וניקוז גרוע וחוסר בחשמל ועוני בכפרים.

We attacked the malarious way of life,

תקפנו את אורח החיים של המלריה,

and by doing that, we slowly built malaria out.

ועל ידי כך, לאט לאט דחקנו את המלריה החוצה.

Now attacking the malarious way of life,

עכשיו, לתקוף את אורח החיים של המלריה,

this is something -- these are things people care about today.

זה משהו-- שלאנשים האלה אכפת ממנו כיום.

And attacking the malarious way of life,

ותקיפת אורח החיים של המלריה,

it's not fast, it's not cheap, it's not easy,

זה לא מהיר, זה לא זול, זה לא קל,

but I think it's the only lasting way forward.

אבל אני חושב שזו הדרך היציבה היחידה קדימה.

Thank you so much.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)