Don't fear intelligent machines. Work with them | Garry Kasparov

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

This story begins in 1985,

הסיפור מתחיל ב-1985,

when at age 22,

כשבגיל 22

I became the World Chess Champion

הפכתי לאלוף העולם בשחמט

after beating Anatoly Karpov.

אחרי שניצחתי את אנטולי קארפוב.

Earlier that year,

מוקדם יותר באותה שנה

I played what is called simultaneous exhibition

שיחקתי מה שקרוי "משחק סימולטני"

against 32 of the world's best chess-playing machines

נגד 32 ממכונות השחמט הכי טובות בעולם

in Hamburg, Germany.

בהמבורג שבגרמניה.

ניצחתי בכל המשחקים,

I won all the games,

and then it was not considered much of a surprise

ובאותם ימים איש לא הופתע במיוחד

that I could beat 32 computers at the same time.

שאני יכול להביס 32 מחשבים בו-זמנית.

To me, that was the golden age.

בשבילי זה היה תור הזהב.

(צחוק)

(Laughter)

המכונות היו חלשות,

Machines were weak,

and my hair was strong.

השיער שלי היה חזק.

(צחוק)

(Laughter)

Just 12 years later,

12 שנה בלבד לאחר מכן,

I was fighting for my life against just one computer

נלחמתי על חיי נגד מחשב אחד בלבד

in a match

במשחק

called by the cover of "Newsweek"

שהוכתר על שער ה"ניוזוויק"

"The Brain's Last Stand."

כ"מאבקו האחרון של המוח".

No pressure.

בלי לחץ.

(Laughter)

(צחוק)

מן המיתולוגיה ועד המדע הבדיוני,

From mythology to science fiction,

human versus machine

התמודדות המוח במכונה

has been often portrayed as a matter of life and death.

תוארה לעתים קרובות כמאבק לחיים ולמוות.

John Henry,

ג'ון הנרי,

called the steel-driving man

"הפטיש האנושי",

in the 19th century African American folk legend,

באגדת העם האפרו-אמריקנית מהמאה ה-19,

הועמד בתחרות

was pitted in a race

against a steam-powered hammer

מול פטיש קיטור אוטומטי

bashing a tunnel through mountain rock.

במשימה של הנחת פסי רכבת במנהרה שעברה בסלע הררי.

John Henry's legend is a part of a long historical narrative

האגדה על ג'ון הנרי היא חלק מנראטיב היסטורי ארוך

pitting humanity versus technology.

המעמיד את האנושות מול הטכנולוגיה.

And this competitive rhetoric is standard now.

והרטוריקה התחרותית הזאת היא כיום עניין רגיל.

We are in a race against the machines,

אנו נתונים במירוץ נגד המכונות,

in a fight or even in a war.

במאבק, ואף במלחמה.

Jobs are being killed off.

מקומות עבודה מתחסלים.

People are being replaced as if they had vanished from the Earth.

אנשים מוחלפים, כאילו נעלמו מעל פני האדמה.

It's enough to think that the movies like "The Terminator" or "The Matrix"

חישבו רק על כך שסרטים כמו "שליחות קטלנית" ו"מטריקס"

are nonfiction.

אינם בדיוניים.

There are very few instances of an arena

יש רק דוגמאות בודדות לזירה

where the human body and mind can compete on equal terms

שבה הגוף והמוח האנושיים יכולים להתחרות בתנאים שווים

with a computer or a robot.

מול מחשב או רובוט.

Actually, I wish there were a few more.

למען האמת, הלוואי והיו דוגמאות נוספות.

Instead,

אלא שהיתה זו מבחינתי ברכה וגם קללה

it was my blessing and my curse

to literally become the proverbial man

לגלם את דמות האדם

in the man versus machine competition

בתחרות המיתולוגית של האדם נגד המכונה

that everybody is still talking about.

שכולם עדיין מדברים עליה.

בתחרות אדם-מכונה הכי ידועה מאז ג'ון הנרי,

In the most famous human-machine competition since John Henry,

שיחקתי בשני משחקים

I played two matches

against the IBM supercomputer, Deep Blue.

נגד מחשב-העל של איי-בי-אם, "כחול עמוק".

איש לא זוכר שניצחתי במשחק הראשון --

Nobody remembers that I won the first match --

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)

In Philadelphia, before losing the rematch the following year in New York.

בפילדלפיה, לפני שהובסתי במשחק החוזר כעבור שנה, בניו-יורק.

But I guess that's fair.

אבל כנראה שזה הוגן.

There is no day in history, special calendar entry

לא קיים יום היסטורי, ציון מיוחד בלוח השנה,

for all the people who failed to climb Mt. Everest

לכבוד כל אותם אנשים שלא הצליחו לטפס על האוורסט

before Sir Edmund Hillary and Tenzing Norgay

לפני שסר אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי

made it to the top.

הגיעו אל הפסגה.

And in 1997, I was still the world champion

וב-1997 עדיין הייתי אלוף העולם

when chess computers finally came of age.

כשהשחמט הממוחשב הגיע סוף-סוף לבשלות,

I was Mt. Everest,

אני הייתי הר האוורסט,

and Deep Blue reached the summit.

ו"כחול עמוק" הגיע לפסגה.

I should say of course, not that Deep Blue did it,

עלי לומר, כמובן, שלא "כחול עמוק" הוא שעשה זאת,

but its human creators --

אלא יוצריו האנושיים --

Anantharaman, Campbell, Hoane, Hsu.

אננתראמאן, קמפבל, הון, סו.

להסיר בפניהם את הכובע.

Hats off to them.

As always, machine's triumph was a human triumph,

כתמיד, נצחון המכונה היה נצחונו של האדם,

something we tend to forget when humans are surpassed by our own creations.

משהו שאנו נוטים לשכוח כשהיצירה מתעלה על יוצריה האנושיים.

Deep Blue was victorious,

"כחול עמוק" ניצח,

but was it intelligent?

אבל האם הוא היה נבון?

No, no it wasn't,

לא, ממש לא.

at least not in the way Alan Turing and other founders of computer science

לפחות לא כמו שטיורינג ושאר מייסדי מדעי המחשב

had hoped.

קיוו שיהיה.

It turned out that chess could be crunched by brute force,

הסתבר שבשחמט, אפשר להכריע בכוח גס,

מעת שהחומרה נעשתה מהירה מספיק

once hardware got fast enough

and algorithms got smart enough.

והאלגוריתמים נעשו חכמים מספיק.

Although by the definition of the output,

אם כי, בהגדרה הצרה ולפי מבחן התוצאה,

grandmaster-level chess,

ברמת רב-אמן בשחמט,

Deep Blue was intelligent.

"כחול עמוק" אמנם היה נבון.

But even at the incredible speed,

אבל אפילו במהירות שלא תיאמן

200 million positions per second,

של חישוב 200 מיליון מצבים לשניה,

Deep Blue's method

שיטתו של "כחול עמוק"

provided little of the dreamed-of insight into the mysteries of human intelligence.

סיפקה רק קמצוץ מחלום הפענוח של מסתרי התבונה האנושית.

Soon,

עוד מעט

machines will be taxi drivers

המכונות תהיינה נהגי מוניות,

and doctors and professors,

רופאים ומרצות,

but will they be "intelligent?"

אך האם הן תהיינה "נבונות"?

I would rather leave these definitions

אני מעדיף להשאיר את עניין ההגדרות

to the philosophers and to the dictionary.

לפילוסופים ולמילונים.

What really matters is how we humans

מה שבאמת חשוב הוא מה אנו, בני האדם,

feel about living and working with these machines.

מרגישים ביחס לחיים ולעבודה לצד המכונות האלה.

כשפגשתי לראשונה את "כחול עמוק" ב-1996, בפברואר,

When I first met Deep Blue in 1996 in February,

I had been the world champion for more than 10 years,

הייתי אלוף העולם כבר יותר מעשר שנים,

וכבר השתתפתי ב-182 אליפויות עולם

and I had played 182 world championship games

ובמאות משחקים נגד שחקני צמרת בתחרויות אחרות.

and hundreds of games against other top players in other competitions.

I knew what to expect from my opponents

ידעתי למה לצפות מהיריבים שלי

and what to expect from myself.

ולמה לצפות מעצמי.

I was used to measure their moves

התרגלתי להעריך את מהלכיהם

and to gauge their emotional state

ולאמוד את מצבם הרגשי

by watching their body language and looking into their eyes.

לפי שפת הגוף שלהם, ומכך שהבטתי בעיניהם.

And then I sat across the chessboard from Deep Blue.

ואז התיישבתי ליד לוח השחמט, מול "כחול עמוק".

I immediately sensed something new,

זיהיתי מיד משהו שונה,

something unsettling.

משהו מטריד.

You might experience a similar feeling

אולי תהיה לכם הרגשה דומה

the first time you ride in a driverless car

בפעם הראשונה בה תסעו במכונית ללא נהג

or the first time your new computer manager issues an order at work.

או בפעם הראשונה בה תוכנת המחשב החדשה שלכם תנפיק הזמנה.

But when I sat at that first game,

אבל כשהתיישבתי לאותו משחק ראשון,

לא ידעתי לבטח

I couldn't be sure

what is this thing capable of.

מה הדבר הזה מסוגל לעשות.

Technology can advance in leaps, and IBM had invested heavily.

הטכנולוגיה יכולה להתקדם בקפיצות, ואיי-בי-אם השקיעה בה המון.

I lost that game.

הפסדתי באותו משחק.

And I couldn't help wondering,

ולא יכולתי שלא לתהות,

אם הוא בלתי-מנוצח.

might it be invincible?

Was my beloved game of chess over?

האם תמו ימיו של משחק השחמט האהוב שלי?

These were human doubts, human fears,

היו אלה ספקות אנושיים, חששות אנושיים,

and the only thing I knew for sure

והדבר היחיד שידעתי לבטח

was that my opponent Deep Blue had no such worries at all.

היה שליריבי, "כחול עמוק", אין שום דאגות כאלה.

(Laughter)

(צחוק)

I fought back

השבתי מלחמה

after this devastating blow

אחרי אותה מכה ניצחת

וניצחתי במשחק הראשון.

to win the first match,

but the writing was on the wall.

אבל הכתובת כבר היתה על הקיר.

I eventually lost to the machine

בסופו של דבר הפסדתי למכונה

but I didn't suffer the fate of John Henry

אבל לא נגזר עלי לסבול כמו ג'ון הנרי

who won but died with his hammer in his hand.

שניצח, אך מת כשפטישו בידו.

[John Henry Died with a Hammer in His Hand Palmer C. Hayden]

[The Museum of African American Art, Los Angeles]

It turned out that the world of chess

הסתבר שעולם השחמט

still wanted to have a human chess champion.

עדיין רצה באלוף שחמט אנושי.

And even today,

ואף היום,

כשיישומון שחמט חינמי בטלפון הנייד האחרון

when a free chess app on the latest mobile phone

is stronger than Deep Blue,

הוא חזק יותר מ"כחול עמוק",

people are still playing chess,

אנשים עדיין משחקים שחמט,

even more than ever before.

אפילו יותר מאי-פעם.

Doomsayers predicted that nobody would touch the game

רואי-שחורות ניבאו שאיש לא ייגע במשחק

שעלול להיכבש בידי המכונות,

that could be conquered by the machine,

and they were wrong, proven wrong,

והם טעו, טעו בעליל,

but doomsaying has always been a popular pastime

אבל חיזוי-שחורות היה תמיד בילוי פופולרי

בכל הקשור לטכנולוגיה.

when it comes to technology.

What I learned from my own experience

הלקח שלמדתי מהתנסותי האישית

הוא שחובה עלינו להתייצב מול פחדינו

is that we must face our fears

if we want to get the most out of our technology,

אם ברצוננו להפיק את המירב מהטכנולוגיה שלנו,

and we must conquer those fears

וחובה עלינו לכבוש פחדים אלה

if we want to get the best out of our humanity.

אם ברצוננו להפיק את המיטב מהאנושיות שלנו.

ליקקתי את פצעי,

While licking my wounds,

I got a lot of inspiration

אך זכיתי גם להשראה רבה

מהקרבות שלי נגד "כחול עמוק".

from my battles against Deep Blue.

As the old Russian saying goes, if you can't beat them, join them.

כדברי האימרה הרוסית הישנה, "אם אינך יכול להביסם, הצטרף אליהם."

Then I thought,

ואז תהיתי,

what if I could play with a computer --

מה אם אוכל לשחק עם מחשב --

together with a computer at my side, combining our strengths,

ביחד עם מחשב, בכוחות מאוחדים:

אינטואיציה אנושית יחד עם כוח-חישוב של מכונה,

human intuition plus machine's calculation,

human strategy, machine tactics,

איסטרטגיה אנושית, טקטיקות מכונה,

human experience, machine's memory.

נסיון אנושי, זכרון מכונה.

האם זה יהיה המשחק הטוב ביותר ששוחק אי-פעם?

Could it be the perfect game ever played?

הרעיון שלי התגשם

My idea came to life

in 1998 under the name of Advanced Chess

ב-1998, תחת השם "שחמט מתקדם",

when I played this human-plus-machine competition against another elite player.

כשהתחריתי בגירסת האדם-ועוד-מכונה נגד שחקן צמרת נוסף.

But in this first experiment,

אבל באותו נסיון ראשון,

we both failed to combine human and machine skills effectively.

שנינו לא הצלחנו לשלב ביעילות את כישורי האדם והמכונה.

Advanced Chess found its home on the internet,

השחמט המתקדם מצא לו בית באינטרנט,

וב-2005, טורניר שחמט "בסגנון חופשי",

and in 2005, a so-called freestyle chess tournament

הביא לתגלית.

produced a revelation.

A team of grandmasters and top machines participated,

השתתפו בו צוות של רבי-אמן ומחשבים מעולים,

but the winners were not grandmasters,

אבל המנצחים לא היו רבי-אמן

not a supercomputer.

ולא מחשב-על.

The winners were a pair of amateur American chess players

המנצחים היו זוג שחקני שחמט חובבניים אמריקניים

שהפעילו בו-זמנית שלושה מחשבים אישיים רגילים.

operating three ordinary PCs at the same time.

Their skill of coaching their machines

המיומנות שלהם באימון מכונותיהם

effectively counteracted the superior chess knowledge

הצליחה לעמוד מול עדיפות הידע בשחמט

of their grandmaster opponents

של יריביהם, רבי האמן

וכוח המיחשוב החזק בהרבה של אחרים.

and much greater computational power of others.

And I reached this formulation.

ואני הגעתי לנוסחה הזאת:

A weak human player plus a machine

שחקן אנושי חלש ועוד מכונה

plus a better process is superior

ועוד עיבוד משופר טובים יותר

to a very powerful machine alone,

ממכונה רבת-עוצמה לבדה,

but more remarkably, is superior to a strong human player

אבל מה שראוי יותר לציון - טובים יותר משחקן אנושי חזק

plus machine

ועוד מכונה

עם עיבוד נחות.

and an inferior process.

This convinced me that we would need

זה שכנע אותנו בכך שנזדקק

לממשקים טובים יותר שיעזרו לנו לאמן את מכונותינו

better interfaces to help us coach our machines

towards more useful intelligence.

כדי להגיע לתבונה שימושית יותר.

Human plus machine isn't the future,

אדם ועוד מכונה אינם העתיד,

it's the present.

אלא ההווה.

Everybody that's used online translation

כל מי שנעזר בתרגום מקוון

כדי לקבל את תמצית החדשות של כתב-עת זר,

to get the gist of a news article from a foreign newspaper,

knowing its far from perfect.

יודע שזה רחוק משלמות.

Then we use our human experience

לאחר מכן אנו נעזרים בנסיוננו האנושי

to make sense out of that,

כדי למצוא בזה הגיון,

and then the machine learns from our corrections.

ואז המכונה לומדת מהתיקונים שלנו.

This model is spreading and investing in medical diagnosis, security analysis.

המודל הזה מתפשט ומושקע באבחון רפואי, ניתוח בטחוני.

The machine crunches data,

המכונה גורסת נתונים,

calculates probabilities,

מחשבת הסתברויות,

עושה 80% מהדרך, 90%,

gets 80 percent of the way, 90 percent,

making it easier for analysis

ומקלה על הניתוח

וקבלת ההחלטות של הצד האנושי.

and decision-making of the human party.

But you are not going to send your kids

אבל הרי אין סיכוי שתשלחו את הילד לביה"ס

to school in a self-driving car with 90 percent accuracy,

במכונית אוטונומית בעלת 90 אחוזי דיוק,

even with 99 percent.

ואפילו 99%.

So we need a leap forward

לכן נחוצה לנו קפיצה קדימה

to add a few more crucial decimal places.

שתוסיף לנו עוד כמה ספרות קריטיות אחרי הנקודה העשרונית.

20 שנה אחרי המשחק שלי נגד "כחול עמוק",

Twenty years after my match with Deep Blue,

second match,

המשחק השני,

this sensational "The Brain's Last Stand" headline

אותה כותרת מרעישה "מאבקו האחרון של המוח"

הפך לדבר רגיל.

has become commonplace

as intelligent machines

כשמכונות נבונות

move

נכנסות

in every sector, seemingly every day.

לכל מגזר, לכאורה מידי יום.

אבל שלא כמו בעבר,

But unlike in the past,

when machines replaced

כשמכונות החליפו

farm animals, manual labor,

חיות משק או עבודת כפיים,

now they are coming after people with college degrees

היום המטרה שלהן היא אנשים עם תארים

and political influence.

והשפעה פוליטית.

וכמי שנאבק במכונה והפסיד,

And as someone who fought machines and lost,

אני אומר לכם שאלה בשורות מצוינות, מעולות.

I am here to tell you this is excellent, excellent news.

בסופו של דבר, כל מקצוע

Eventually, every profession

will have to feel these pressures

ייאלץ לחוש את הלחצים האלה,

or else it will mean humanity has ceased to make progress.

אחרת, המשמעות היא שהקידמה האנושית נעצרה.

We don't

לא בידינו הבחירה

get to choose

when and where technological progress stops.

מתי ואיפה תיעצר ההתקדמות הטכנולוגית.

אסור לנו

We cannot

slow down.

להאט.

In fact,

למען האמת,

we have to speed up.

עלינו להאיץ.

Our technology excels at removing

הטכנולוגיה שלנו מצטיינת בסילוק

difficulties and uncertainties from our lives,

קשיים ואי-וודאויות מחיינו.

ולכן עלינו לשאוף

and so we must seek out

ever more difficult,

לאתגרים עוד יותר קשים ועוד פחות ודאיים.

ever more uncertain challenges.

Machines have

למכונות יש

calculations.

כוח-חישוב;

We have understanding.

לנו יש הבנה.

Machines have instructions.

למכונות יש הוראות;

We have purpose.

לנו יש מטרה.

Machines have

למכונות יש

אובייקטיביות;

objectivity.

We have passion.

לנו יש להט.

We should not worry about what our machines can do today.

איננו צריכים לדאוג מה המכונות שלנו יכולות לעשות היום

Instead, we should worry about what they still cannot do today,

אלא לדאוג מה הן עדיין לא מסוגלות לעשות היום,

because we will need the help of the new, intelligent machines

כי אנו עתידים להזדקק לעזרת מכונות חדשות ונבונות

to turn our grandest dreams into reality.

שיהפכו למציאות את הנשגבים בחלומותינו.

ואם ניכשל,

And if we fail,

if we fail, it's not because our machines are too intelligent,

אם ניכשל, יהיה זה לא בגלל שהמכונות שלנו נבונות מדי,

or not intelligent enough.

או לא נבונות מספיק,

If we fail, it's because we grew complacent

אם ניכשל, זה יהיה בגלל שהפכנו שאננים

and limited our ambitions.

ומוגבלים בשאיפותינו.

Our humanity is not defined by any skill,

האנושיות שלנו אינה מוגדרת על-ידי מיומנות כזו או אחרת,

like swinging a hammer or even playing chess.

כמו הנפת פטיש או אף משחק שחמט.

There's one thing only a human can do.

יש דבר אחד שרק האדם מסוגל לעשות.

That's dream.

לחלום.

אז בואו נחלום בגדול.

So let us dream big.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)