Robert Thurman: Expanding your circle of compassion

מתרגם: Smadar Prager מבקר: Sigal Tifferet

I want to open by quoting Einstein's wonderful statement,

אני רוצה לפתוח עם ציטוט נהדר של אינשטיין,

just so people will feel at ease that the great scientist of the 20th century

רק כדי שתנוח דעתם של אנשים שגם המדען הגדול של המאה ה-20

also agrees with us, and also calls us to this action.

מסכים איתנו, וגם הוא קורא לאותה פעולה.

He said, "A human being is a part of the whole, called by us, the 'universe,' --

הוא אמר, "בן-אדם הוא חלק מהמכלול, שאותו אנו מכנים, יקום,

a part limited in time and space.

חלק מוגבל בחלל ובזמן.

He experiences himself, his thoughts and feelings,

הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ורגשותיו,

as something separated from the rest,

כמשהו נפרד מהשאר,

a kind of optical delusion of his consciousness.

מעין הזיה אופטית של הכרתו, הנפרדות הזו.

This delusion is a kind of prison for us,

הזיה זו היא סוג של כלא עבורנו,

restricting us to our personal desires and to affection for a few persons nearest to us.

המגבילה אותנו לחשקינו האישיים ולכך שנחבב מספר אנשים הקרובים לנו.

Our task must be to free ourselves from this prison by widening our circle of compassion,

משימתנו צריכה להיות שחרורנו מהכלא הזה ע"י הרחבת מעגל חמלתנו,

to embrace all living creatures and the whole of nature in its beauty."

כך שיכיל את כל היצורים החיים ואת יופיו של הטבע כולו."

This insight of Einstein's is uncannily close to that of Buddhist psychology,

תובנה זו של אינשטיין קרובה באופן מוזר לזאת של הפסיכולוגיה הבודהיסטית,

wherein compassion -- "karuna," it is called --

שבה חמלה, קארוּנה, כך היא נקראת,

is defined as, "the sensitivity to another's suffering

מוגדרת כ"רגישות לסבלו של האחר

and the corresponding will to free the other from that suffering."

והרצון התואם לשחרר את האחר מאותו סבל."

It pairs closely with love, which is the will for the other to be happy,

היא קרובה לאהבה. שהיא הרצון שהאחר יהיה מאושר.

which requires, of course, that one feels some happiness oneself

מה שמחייב, כמובן, להרגיש מידה מסויימת של אושר בעצמך

and wishes to share it.

ואת הרצון לחלוק אותו.

This is perfect in that it clearly opposes self-centeredness

זה מושלם בכך שהתרכזות-עצמית ואנוכיות

and selfishness to compassion, the concern for others,

הם ההיפך הגמור מחמלה, מאכפתיות לאחרים,

and, further, it indicates that those caught in the cycle of self-concern

ובנוסף, זה מעיד על כך שאלה שנלכדו במעגל האכפתיות-העצמית,

suffer helplessly, while the compassionate are more free

סובלים בחוסר ישע, בעוד שאלה המגלים חמלה חופשיים יותר

and, implicitly, more happy.

ומאושרים לאין שיעור.

The Dalai Lama often states that compassion is his best friend.

הדאלי לאמה מציין לעיתים תכופות שהחמלה היא חברתו הטובה ביותר.

It helps him when he is overwhelmed with grief and despair.

שהיא עוזרת לו כשהוא מוצף ביגון ויאוש.

Compassion helps him turn away from the feeling of his suffering

החמלה עוזרת לו להתנתק מתחושת הסבל של עצמו

as the most absolute, most terrible suffering anyone has ever had

שהוא הסבל הכי אבסולוטי, הכי נוראי שמישהו אי פעם חווה

and broadens his awareness of the sufferings of others,

והיא עוזרת לו להרחיב את מודעותו לסבלם של אחרים,

even of the perpetrators of his misery and the whole mass of beings.

אפילו לאלה שאשמים באומללותו שלו ושל כלל היצורים החיים.

In fact, suffering is so huge and enormous,

למעשה, יש סבל כל-כך עצום וכביר,

his own becomes less and less monumental.

שסבלו העצום מתמעט והולך ופוחת.

And he begins to move beyond his self-concern into the broader concern for others.

והוא מתחיל לנוע אל מעבר לאכפתיות-עצמית לכיוון אכפתיות רחבה יותר לאחרים.

And this immediately cheers him up,

וזה מיד מעודד אותו,

as his courage is stimulated to rise to the occasion.

ואומץ ליבו מתעורר ונרתם אף הוא למשימה.

Thus, he uses his own suffering

כך, הוא משתמש בסבלו שלו

as a doorway to widening his circle of compassion.

הפותח לו פתח להרחבת מעגל חמלתו.

He is a very good colleague of Einstein's, we must say.

אנחנו חייבים לומר, שהוא קולגה טוב מאוד של איינשטיין.

Now, I want to tell a story,

עכשיו, אני רוצה לספר סיפור,

which is a very famous story in the Indian and Buddhist tradition,

שהוא סיפור מאוד מפורסם במסורת ההודית והבודהיסטית,

of the great Saint Asanga

על הקדוש אסנגה הדגול

who was a contemporary of Augustine in the West

שחי -- בן זמנו של אוגוסטין במערב

and was sort of like the Buddhist Augustine.

והיה מעין אוגוסטין בודהיסטי.

And Asanga lived 800 years after the Buddha's time.

ואסנגה חי 800 שנה אחרי בודהה.

And he was discontented with the state of people's practice

ובאותו זמן הוא לא היה מרוצה מאופן שבו שמרו

of the Buddhist religion in India at that time.

ההודים על מנהגי הדת הבודהיסטית.

And so he said, "I'm sick of all this. Nobody's really living the doctrine.

והוא אמר, "נמאס לי מכל זה. אף אחד לא ממש חי עפ"י הדוקטרינה.

They're talking about love and compassion and wisdom and enlightenment,

הם מדברים על אהבה וחמלה ותבונה והארה,

but they are acting selfish and pathetic.

אבל הם מתנהגים באנוכיות ובפתטיות.

So, Buddha's teaching has lost its momentum.

ותורתו של בודהה איבדה מתנופתה.

I know the next Buddha will come a few thousand years from now,

אני יודע שהבודהה הבא יגיע רק בעוד כמה אלפי שנים,

but exists currently in a certain heaven" -- that's Maitreya --

ושכרגע הוא בסוג מסויים של גן-עדן, במייטריה.

"so, I'm going to go on a retreat and I'm going to meditate

אז, אני הולך להתבודד, ואני הולך לעשות מדיטציה

and pray until the Buddha Maitreya reveals himself to me,

ולהתפלל עד שהבודהה שבמייטריה יגלה עצמו בפני,

and gives me a teaching or something

ויעביר לי מסר או משהו

to revive the practice of compassion in the world today."

שיקים לתחיה את החמלה בעולם בן זמננו."

So he went on this retreat. And he meditated for three years

אז הוא הלך להתבודד, והוא עשה מדיטציה במשך שלוש שנים

and he did not see the future Buddha Maitreya.

והוא לא ראה את הבודהה העתידי במייטריה.

And he left in disgust.

והוא עזב את מקום ההתבודדות בשאט נפש.

And as he was leaving, he saw a man --

ובעודו עומד לעזוב, הוא ראה איש --

a funny little man sitting sort of part way down the mountain.

איש קטן ומצחיק -- יושב בערך בחצי הדרך במדרון ההר.

And he had a lump of iron.

והיה לו גוש ברזל.

And he was rubbing it with a cloth.

והוא שפשף אותו עם בד.

And he became interested in that.

וזה נראה לו מעניין.

He said, "Well what are you doing?"

הוא אמר, "ובכן מה אתה עושה?"

And the man said, "I'm making a needle."

והאיש אמר, "אני מכין מחט."

And he said, "That's ridiculous. You can't make a needle

והוא אמר, "זה מגוחך. אי אפשר להכין מחט

by rubbing a lump of iron with a cloth."

ע"י שפשוף גוש ברזל עם בד."

And the man said, "Really?" And he showed him a dish full of needles.

והאיש אמר, "באמת?" והוא הראה לו קערה מלאה במחטים.

So he said, "Okay, I get the point."

אז הוא אמר, "או.קיי., קלטתי את העניין."

He went back to his cave. He meditated again.

הוא חזר למערה שלו. הוא עשה שוב מדיטציה.

Another three years, no vision. He leaves again.

עוד שלוש שנים, שום חיזיון. הוא שוב עוזב.

This time, he comes down.

הפעם הזו, הוא ירד מההר.

And as he's leaving, he sees a bird making a nest on a cliff ledge.

ובעודו עוזב, הוא רואה ציפור בונה קן על מדף סלע.

And where it's landing to bring the twigs to the cliff,

ובמקום שבו היא נוחתת להניח את הזרדים על הסלע,

its feathers brushes the rock -- and it had cut the rock

משתפשפות נוצותיה בסלע, וחותכות לתוכו,

six to eight inches in. There was a cleft in the rock

סנטימטרים, בין 15 ל-20 ס"מ, אורכו של השקע בסלע

by the brushing of the feathers of generations of the birds.

מהשתפשפויות של דורות של נוצות של ציפורים.

So he said, "All right. I get the point." He went back.

אז הוא אמר, "בסדר. קלטתי את העניין." הוא סב על עקביו.

Another three years.

עוד שלוש שנים.

Again, no vision of Maitreya after nine years.

שוב, שום חיזיון של מייטריה אחרי תשע שנים.

And he again leaves, and this time: water dripping,

והוא שוב עוזב, והפעם מים מטפטפים,

making a giant bowl in the rock where it drips in a stream.

יוצרים במקום שבו הם מטפטפים בזרם מכתש ענק בסלע.

And so, again, he goes back. And after 12 years there is still no vision.

וכך, שוב, הוא סב על עקביו. אחרי 12 שנה עדיין אין שום חיזיון.

And he's freaked out. And he won't even look left or right

והוא מתחרפן. והוא אפילו לא מסתכל ימינה או שמאלה

to see any encouraging vision.

לראות איזה חיזיון מעודד.

And he comes to the town. He's a broken person.

והוא מגיע לעיר. הוא אדם שבור.

And there, in the town, he's approached by a dog

ושם, בעיר, ניגש אליו כלב

who comes like this -- one of these terrible dogs you can see in some poor countries,

שהולך ככה -- כמו אחד מהכלבים העזובים שאפשר לראות במדינות עניות,

even in America, I think, in some areas --

אפילו באמריקה, אני חושב, במקומות מסויימים --

and he's looking just terrible.

והוא נראה פשוט נורא.

And he becomes interested in this dog because it's so pathetic,

והכלב הזה עניין אותו כי הוא היה כזה עלוב,

and it's trying to attract his attention. And he sits down looking at the dog.

והוא ניסה להסב את תשומת ליבו. והוא יושב ומסתכל בכלב הזה.

And the dog's whole hindquarters are a complete open sore.

ורגלו האחורית של הכלב היא כולה פצע פתוח אחד.

Some of it is like gangrenous,

ונראה שחלקה נגוע בנמק.

and there are maggots in the flesh. And it's terrible.

ונראה שיש רימה בבשר. וזה נורא.

He thinks, "What can I do to fix up this dog?

הוא חושב, "מה אני יכול לעשות כדי לעזור לכלב הזה?

Well, at least I can clean this wound and wash it."

ובכן, אני יכול לפחות לנקות ולשטוף אותו."

So, he takes it to some water. He's about to clean,

אז הוא לוקח אותו למים, ועומד לנקותו,

but then his awareness focuses on the maggots.

ואז הוא שם לב לרימה.

And he sees the maggots, and the maggots are kind of looking a little cute.

והוא מסתכל על הרימה, ותולעי הרימה נראות קצת חמודות.

And they're maggoting happily in the dog's hindquarters there.

והן מתפתלות בתולעיות שמחה שם ברגלו האחורית של הכלב.

"Well, if I clean the dog, I'll kill the maggots. So how can that be?

"ובכן, אם אנקה את הכלב, אני אהרוג את הרימה. אז איך זה יכול להיות?

That's it. I'm a useless person and there's no Buddha, no Maitreya,

זהו זה. אני אדם חסר תועלת ואין שום בודהה, שום מייטריה,

and everything is all hopeless.

והכל חסר תקווה לחלוטין.

And now I'm going to kill the maggots?"

ועכשיו אני גם עומד להרוג את תולעי הרימה?"

So, he had a brilliant idea.

אז היה לו רעיון מבריק.

And he took a shard of something, and cut a piece of flesh from his thigh,

והוא לקח חפץ חד כלשהו, וחתך פיסה מבשר ירכו,

and he placed it on ground.

והניח אותה על הרצפה.

He was not really thinking too carefully about the ASPCA.

הוא לא הקדיש מחשבה של ממש לצער בעלי חיים.

He was just immediately caught with the situation.

הוא פשוט זרם עם המצב.

So he thought, "I will take the maggots and put them on this piece of flesh,

אז הוא חשב, "אני אקח את תולעי הרימה ואניח אותם על פיסת בשר זו,

then clean the dog's wounds, and then

אז אנקה את הפצע של הכלב, ואז, אתם יודעים,

I'll figure out what to do with the maggots."

אחשוב מה לעשות עם תולעי הרימה."

So he starts to do that. He can't grab the maggots.

אז הוא התחיל לעשות את זה. הוא לא מצליח לתפוס את תולעי הרימה.

Apparently they wriggle around. They're kind of hard to grab, these maggots.

נראה שהן מתפתלות סביב-סביב. די קשה לתפוס אותן, תולעיות שכמותן.

So he says, "Well, I'll put my tongue on the dog's flesh.

אז הוא אמר, "ובכן, אניח את לשוני על פצעו של הכלב.

And then the maggots will jump on my warmer tongue" --

ואז תולעי הרימה יקפצו אל לשוני החמימה יותר.

the dog is kind of used up --

הכלב כבר די משומש.

"and then I'll spit them one by one down on the thing."

ואז ארק אותם אחת אחרי השניה על הדבר."

So he goes down, and he's sticking his tongue out like this.

אז הוא מתכופף, והוא חורץ לשון ככה.

And he had to close his eyes, it's so disgusting, and the smell and everything.

והוא חייב לעצום את עיניו, זה כ"כ מגעיל, והריח והכל.

And then, suddenly, there's a pfft, a noise like that.

ואז, פתאום, יש פוף, מין רעש כזה.

He jumps back and there, of course, is the future Buddha Maitreya

הוא נרתע לאחור ושם, כמובן, בודהה מייטריה העתידי.

in a beautiful vision -- rainbow lights, golden, jeweled, a plasma body,

בתוך חזיון יפהפה של אורות בשלל צבעי הקשת, משובץ באבנים טובות, גוף בשקיפות נוזלית,

an exquisite mystic vision -- that he sees.

הוא רואה מעין חיזיון מיסטי בלתי רגיל.

And he says, "Oh." He bows.

והוא אומר, "אוו." הוא משתחווה.

But, being human, he's immediately thinking of his next complaint.

אבל, מכיוון שהוא אנושי, הוא מיד חושב על תלונתו הבאה.

So as he comes up from his first bow he says,

אז איך שהוא מתרומם מהשתחוותו הראשונה הוא אומר,

"My Lord, I'm so happy to see you, but where have you been for 12 years?

"אדונִי, אני כ"כ שמח לראות אותך, אבל איפה היית ב-12 השנים האחרונות?

What is this?"

מה זה צריך להיות?"

And Maitreya says, "I was with you. Who do you think was making needles

ומייטריה אומר, "הייתי איתך. מי אתה חושב הכין מחטים

and making nests and dripping on rocks for you, mister dense?"

ובנה קינים וטפטף על סלעים בשבילך, מר סתומי?"

(Laughter)

(צחוק)

"Looking for the Buddha in person," he said.

"חיפשתי את הבודהה עצמו." הוא אמר.

And he said, "You didn't have, until this moment, real compassion.

והוא אמר, "לא הייתה בך, עד לרגע זה, חמלה אמיתית.

And, until you have real compassion, you cannot recognize love."

ועד שלא תהיה בך חמלה אמיתית, אינך יכול לזהות אהבה."

"Maitreya" means love, "the loving one," in Sanskrit.

מייטריה משמעותו אהבה, ה-אוהב, אתם יודעים, בסנסקריט.

And so he looked very dubious, Asanga did.

וכך נראה שיש לו ספקות, לאסנגה.

And he said, "If you don't believe me, just take me with you."

והוא אמר, "אם אתה לא מאמין לי, פשוט קח אותי איתך."

And so he took the Maitreya -- it shrunk into a globe, a ball --

וכך הוא לקח את מייטריה -- שהתכווץ לתוך כדור, --

took him on his shoulder.

ונשא אותו על כתפו.

And he ran into town in the marketplace, and he said, "Rejoice! Rejoice!

והוא רץ אל העיר אל השוק, ואמר, "עילזו. עילזו.

The future Buddha has come ahead of all predictions. Here he is."

הבודהה העתידי הקדים הגעתו למרות כל התחזיות. הוא כאן."

And then pretty soon they started throwing rocks and stones at him --

ודי מהר כולם התחילו לרגום אותו במקלות ואבנים --

it wasn't Chautauqua, it was some other town --

זה לא היה בצ'אטוקווה. זה היה בעיר אחרת --

because they saw a demented looking, scrawny looking yogi man,

מכיוון שהם ראו איש יוגי כחוש שנראה מטורף,

like some kind of hippie, with a bleeding leg and a rotten dog on his shoulder,

מעין היפי, עם רגל מדממת וכלב רקוב על כתפו,

shouting that the future Buddha had come.

שצועק שהבודהה העתידי הגיע.

So, naturally, they chased him out of town.

אז, כמובן, שהם גרשו אותו מהעיר.

But on the edge of town, one elderly lady, a charwoman in the charnel ground,

אבל על גבול העיר, אשה זקנה אחת, אשה מסמורטטת שעובדת ברחיצת מתים,

saw a jeweled foot on a jeweled lotus on his shoulder and then the dog,

ראתה על כתפו רגל משובצת אבני חן על לוטוס משובץ אבני חן ואז את הכלב,

but she saw the jewel foot of the Maitreya, and she offered a flower.

אבל היא ראתה את רגלו משובצת אבני החן של המייטריה, והיא הגישה פרח.

So that encouraged him, and he went with Maitreya.

אז זה עודד אותו, והוא הלך עם המייטריה.

Maitreya then took him to a certain heaven,

מייטריה לקח אותו לגן עדן מסויים,

which is the typical way a Buddhist myth unfolds.

באופן שבו המיתוסים הבודהיסטים מתפתחים בדרך מסוימת.

And Maitreya then kept him in heaven for five years,

ואז מייטריה השאיר אותו בגן העדן במשך חמש שנים,

dictating to him five complicated tomes

מכתיב לו חמישה ספרים מורכבים ועבי-כרס

of the methodology of how you cultivate compassion.

על המתודולוגיה לטיפוח חמלתינו.

And then I thought I would share with you what that method is, or one of them.

ואז חשבתי שכדאי שאספר לכם מהי המתודה הזו, או אחת מהן.

A famous one, it's called the "Sevenfold Causal Method of Developing Compassion."

המפורסמת בהן, נקראת "שיטת שבעת השלבים לפיתוח חמלה."

And it begins first by one meditating and visualizing that all beings are with one --

וקודם כל מתחילים עם מדיטציה אחת שבה מדמיינים שכל היצורים,

even animals too, but everyone is in human form.

כולם -- אפילו בעלי החיים -- לובשים צורת אנוש.

The animals are in one of their human lives. The humans are human.

בעלי החיים נמצאים בצורתם האנושית. בני האדם אנושיים.

And then, among them, you think of your friends and loved ones, the circle at the table.

ואז, ביניהם, חושבים על חברינו ואהובינו, כאילו היו מסביב לשולחן.

And you think of your enemies, and you think of the neutral ones.

וחושבים על אויבינו, ועל אלה שהם ניטרליים.

And then you try to say, "Well, the loved ones I love.

ואז מנסים לומר, "ובכן, את האהובים עלי אני אוהב.

But, you know, after all, they're nice to me.

אבל, אתם יודעים, אחרי הכל, הם נחמדים אלי.

I had fights with them. Sometimes they were unfriendly.

היו לנו מריבות, לפעמים הם לא היו ידידותיים.

I got mad. Brothers can fight. Parents and children can fight.

כעסתי. אחים יכולים לריב. הורים וילדים יכולים לריב.

So, in a way, I like them so much because they're nice to me.

אז, בעצם, אני אוהב אותם בגלל שהם נחמדים אלי.

While the neutral ones I don't know. They could all be just fine.

בעוד שאת הניטרליים אינני מכיר. הם כולם יכולים להיות ממש בסדר.

And then the enemies I don't like because they're mean to me.

ואז את האויבים אינני אוהב מכיוון שהם מרושעים כלפי.

But they are nice to somebody. I could be them."

אבל הם נחמדים למישהו. אני יכול להיות הם.

And then the Buddhists, of course, think that, because we've all had infinite previous lives,

ואז הבודהיסטים חושבים, שמכיוון שלכולנו היו אינסוף גלגולים קודמים,

we've all been each other's relatives, actually.

הבודהיסטים חושבים שכולנו היינו קרובי משפחה של כולם, בעצם,

Therefore all of you, in the Buddhist view,

וכולם, ולכן כולכם, עפ"י הראייה הבודהיסטית

in some previous life, although you don't remember it and neither do I,

בגלגול קודם כלשהו, למרות שגם אתם וגם אני איננו זוכרים,

have been my mother -- for which I do apologize for the trouble I caused you.

הייתם אמא שלי, ולכן אני ממש מתנצל על הצרות שעשיתי לכם.

And also, actually, I've been your mother.

וגם, בעצם, אני הייתי אמא שלכם.

I've been female, and I've been every single one of yours' mother in a previous life,

אני הייתי נקבה, והייתי כל אחד ואחת מכם, האמא שלכם בגלגול קודם,

the way the Buddhists reflect.

זה האופן שבו הבודהיסטים חושבים.

So, my mother in this life is really great. But all of you in a way

כך, אימי בגלגול זה היא ממש נהדרת. אבל כולכם במובן מסויים

are part of the eternal mother.

חלק מהאם הנצחית.

You gave me that expression; "the eternal mama," you said. That's wonderful.

אתם נתתם לי את הביטוי הזה, האם הנצחית, אתם אמרתם. זה נפלא.

So, that's the way the Buddhists do it.

אז, זו הדרך שבה הבודהיסטים עושים את זה.

A theist Christian can think that all beings, even my enemies, are God's children.

אתאיסט, נוצרי, יכול לחשוב שכל היצורים, אפילו אויבי, הם ילדיו של אלוהים.

So, in that sense, we're related.

אז, במובן זה, כולנו בני משפחה.

So, they first create this foundation of equality.

אז, קודם כל הם יצרו את הבסיס הזה של שוויון.

So, we sort of reduce a little of the clinging to the ones we love --

אז, אנחנו כזה מפחיתים קצת את התלות באהובינו --

just in the meditation -- and we open our mind to those we don't know.

רק במדיטציה -- ואנחנו פותחים את תודעתנו לאלה שאיננו מכירים.

And we definitely reduce the hostility and the "I don't want to be compassionate to them"

ואנחנו ללא ספק מפחיתים את העוינות ואת ה"אני לא רוצה לחמול עליהם"

to the ones we think of as the bad guys, the ones we hate and we don't like.

כלפי אלה שאנחנו מחשיבים כרעים, אלה שאנחנו שונאים ולא מחבבים.

And we don't hate anyone, therefore. So we equalize. That's very important.

ולכן אנחנו לא שונאים אף אחד. כך אנחנו מאזנים. זה מאוד חשוב.

And then the next thing we do is what is called "mother recognition."

ואז הדבר הבא שאנחנו עושים הוא מה שנקרא זיהוי אמהי.

And that is, we think of every being as familiar, as family.

וזה, אנחנו חושבים על כל יצור כעל קרוב, כעל משפחה.

We expand. We take the feeling about remembering a mama,

אנחנו מרחיבים. אנחנו לוקחים את הרגש הקשור לזכרון של אמא'לה,

and we defuse that to all beings in this meditation.

ואנחנו מפזרים אותו לכל היצורים במדיטציה הזו.

And we see the mother in every being.

ואנחנו רואים את האמא בכל יצור.

We see that look that the mother has on her face,

אנחנו רואים את ההבעה הזו שיש לה על הפנים,

looking at this child that is a miracle

כשהיא מתבוננת בילד הזה שהוא נס

that she has produced from her own body, being a mammal,

שהיא יצרה מגופה שלה, בתור יונק,

where she has true compassion, truly is the other, and identifies completely.

היכן שיש בה חמלה אמיתית, טהורה לאחר, והזדהות מוחלטת.

Often the life of that other will be more important to her than her own life.

לעיתים קרובות חייו של אותו אחר יהיו לה חשובים יותר מחייה שלה.

And that's why it's the most powerful form of altruism.

ולכן זהו הביטוי העוצמתי ביותר של אלטרואיזם.

The mother is the model of all altruism for human beings,

האם היא מודל האלטרואיזם לבני האדם,

in spiritual traditions.

בגישות הרוחניות.

And so, we reflect until we can sort of see that motherly expression in all beings.

וכך, אנחנו מהרהרים עד שאנחנו יכולים פחות או יותר לראות את ההבעה האמהית הזו בפני כל היצורים.

People laugh at me because, you know, I used to say that

אנשים צחקו עלי כי, אתם יודעים, נהגתי לספר

I used to meditate on mama Cheney as my mom,

שהייתי עושה מדיטציה על אמא'לה צ'ייני בתור אימי,

when, of course, I was annoyed with him about all of his evil doings in Iraq.

כשכמובן, כעסתי עליו על כל הרע שהוא עשה בעירק.

I used to meditate on George Bush. He's quite a cute mom in a female form.

נהגתי לעשות מדיטציה על ג'ורג' בוש. הוא אמא די חמודה בצורתו הנשית.

He has his little ears and he smiles and he rocks you in his arms.

עם אוזניו הקטנות וחיוכיו כשהוא מערסל אותך בזרועותיו.

And you think of him as nursing you.

וחושבים עליו כשהוא מניק אותך.

And then Saddam Hussein's serious mustache is a problem,

ואז השפם של סדאם חוסיין יוצר בעיה.

but you think of him as a mom.

אבל אתה חושב עליו כעל אמא.

And this is the way you do it. You take any being who looks weird to you,

וזו הדרך שבה עושים את זה. לוקחים כל יצור שנראה לכם מוזר,

and you see how they could be familiar to you.

ואתם רואים איך הם יכולים להיות קרובים אליכם.

And you do that for a while, until you really feel that.

ועושים זאת זמן מה עד שבאמת מרגישים את זה.

You can feel the familiarity of all beings.

מרגישים את הקרבה הזו לכל היצורים.

Nobody seems alien. They're not "other."

אף אחד לא נראה זר. הם לא עוד "אחרים".

You reduce the feeling of otherness about beings.

אתם מפחיתים את תחושת הזרות ליצורים.

Then you move from there to remembering the kindness of mothers in general,

ואז עוברים משם להזכרות בטוב-הלב של אמהות באופן כללי,

if you can remember the kindness of your own mother,

אם אפשר זוכרים את טוב-הלב של האמא שלכם,

if you can remember the kindness of your spouse,

אם אפשר זוכרים את טוב-הלב של בן או בת זוגכם,

or, if you are a mother yourself, how you were with your children.

או, אִם את אֵם בעצמך, איך את מתנהגת עם ילדיך.

And you begin to get very sentimental; you cultivate sentimentality intensely.

ואתם הופכים להיות מאוד סנטימנטליים, אתם מפתחים סנטימנטליות בנמרצות.

You will even weep, perhaps, with gratitude and kindness.

אתם עשויים לבכות, אולי, בהכרת תודה ובטוב-לב.

And then you connect that with your feeling that everyone has that motherly possibility.

ואז אתם מחברים את זה עם הרגשתכם שבכולם יש את האפשרות האמהות הזו.

Every being, even the most mean looking ones, can be motherly.

כל יצור, אפילו זה שנראה הכי מרושע, יכול להיות אמהי.

And then, third, you step from there to what is called "a feeling of gratitude."

ואז, השלב השלישי, ממשיכים משם למה שנקרא הרגשה של הכרת תודה.

You want to repay that kindness that all beings have shown to you.

אתם רוצים להשיב לכל היצורים את טוב-הלב שהם הפגינו כלפיכם.

And then the fourth step, you go to what is called "lovely love."

ואז השלב הרביעי, עוברים למה שנקרא אהבה מקסימה.

In each one of these you can take some weeks, or months, or days

כל אחד מהשלבים האלה עשוי לקחת שבועות, או חודשים, או ימים

depending on how you do it, or you can do them in a run, this meditation.

תלוי באופן שבו מבצעים אותם, או שאפשר לעשות את המדיטציה הזו תוך כדי ריצה.

And then you think of how lovely beings are when they are happy,

ואז אתה חושב על כמה שיצורים הם מקסימים כשהם מאושרים,

when they are satisfied.

כשהם מסופקים.

And every being looks beautiful when they are internally feeling a happiness.

וכל יצור נראה יפהפה כשהוא חש אושר פנימי.

Their face doesn't look like this. When they're angry, they look ugly, every being,

פניהם לא נראים ככה. כשהם כועסים, הם נראים מכוערים, כל יצור,

but when they're happy they look beautiful.

אבל כשהם מאושרים הם נראים יפהפיים.

And so you see beings in their potential happiness.

וכך אתם רואים את היצורים בפוטנציאל האושר שלהם.

And you feel a love toward them and you want them to be happy, even the enemy.

ומרגישים כלפיהם אהבה ורצון שהם יהיו מאושרים, אפילו האויב.

We think Jesus is being unrealistic

ובעצם, זה מאוד הגיוני לרצות זאת --

when he says, "Love thine enemy."

אנחנו חושבים שישו היה לא מציאותי כשהטיף לאהוב את אויבך.

He does say that, and we think he's being unrealistic

הוא כן אמר זאת, ואנחנו חושבים שהוא לא מציאותי

and sort of spiritual and highfalutin. "Nice for him to say it, but I can't do that."

ודי רוחני ויומרני ו"נחמד מצידו שהוא אומר זאת, אבל אני לא יכול לעשות את זה."

But, actually, that's practical.

אבל, לאמיתו של דבר, זה מעשי.

If you love your enemy that means you want your enemy to be happy.

אם אוהבים את אויבינו, רוצים שהם יהיו מאושרים.

If your enemy was really happy, why would they bother to be your enemy?

אם אויבינו יהיו מאושרים, לא תהיה להם סיבה לטרוח ולהיות אויבינו?

How boring to run around chasing you.

כמה שזה משעמם לרדוף אחריכם.

They would be relaxing somewhere having a good time.

הם בודאי יהיו איפשהו נחים ועושים חיים.

So it makes sense to want your enemy to be happy,

אז זה הגיוני לרצות שאויבינו יהיו מאושרים

because they'll stop being your enemy because that's too much trouble.

כי אז הם יפסיקו להיות אויבינו מכיוון שזו טרחה גדולה מידי.

But anyway, that's the "lovely love. "

אבל בכל מקרה, זה שלב האהבה המקסימה.

And then finally, the fifth step is compassion, "universal compassion."

ואז לסיום, השלב החמישי של חמלה, חמלה אוניברסלית.

And that is where you then look at the reality of all the beings you can think of.

ובשלב זה מסתכלים על המציאות של כל היצורים שאפשר לחשוב עליהם.

And you look at them, and you see how they are.

ומסתכלים עליהם, ורואים אותם כהוויתם.

And you realize how unhappy they are actually, mostly, most of the time.

ורואים כמה שהם לא באמת מאושרים, ברוב המקרים, רוב הזמן.

You see that furrowed brow in people.

רואים את ההבעה הזעופה הזו על אנשים.

And then you realize they don't even have compassion on themselves.

ואז מתחוור שאין להם חמלה אפילו כלפי עצמם.

They're driven by this duty and this obligation.

הם מונעים ע"י החובה הזו או המחוייבות ההיא.

"I have to get that. I need more. I'm not worthy. And I should do something."

"אני חייב להשיג את זה. אני צריך עוד. אני לא שווה. ואני חייב לעשות משהו."

And they're rushing around all stressed out.

והם מתרוצצים לכל עבר מתוחים ועצבניים.

And they think of it as somehow macho, hard discipline on themselves.

והם חושבים שזה איכשהו גברי, המשמעת העצמית הנוקשה שכפו על עצמם.

But actually they are cruel to themselves.

אבל למעשה הם אכזריים כלפי עצמם.

And, of course, they are cruel and ruthless toward others.

וכמובן, הם אכזריים וחסרי רחמים לאחרים.

And they, then, never get any positive feedback.

והם, אז, לעולם לא מקבלים משוב חיובי.

And the more they succeed and the more power they have,

וככל שהם מצליחים, וככל שהם צוברים יותר כוח,

the more unhappy they are.

כך הם מאושרים פחות.

And this is where you feel real compassion for them.

וזוהי הנקודה שבה מרגישים חמלה אמיתית כלפיהם.

And you then feel you must act.

ומרגישים שחייבים לפעול.

And the choice of the action, of course,

וזו המוטיבציה --

hopefully will be more practical

והפעולה הנבחרת, כמובן, בתקווה שהיא תהיה מעשית יותר

than poor Asanga, who was fixing the maggots on the dog

מזו של אסנגה המסכן שניסה לרפא את הכלב מהרימה,

because he had that motivation, and whoever was in front of him,

מכיוון שהייתה בו המוטיבציה הזו, והוא רצה לעזור,

he wanted to help.

לכל מי שנקרה בדרכו.

But, of course, that is impractical. He should have founded the ASPCA in the town

אבל, כמובן, זה לא מעשי. היה עליו למצוא את סניף צער בעלי החיים הקרוב

and gotten some scientific help for dogs and maggots.

שבו הכלב והרימה יקבלו עזרה רפואית.

And I'm sure he did that later. (Laughter) But that just indicates the state of mind, you know.

ואני בטוח שכך הוא עשה מאוחר יותר. אבל זה רק מעיד על הלך רוחו, אתם יודעים.

And so the next step -- the sixth step beyond "universal compassion" --

ואז הצעד הבא -- השלב השישי הוא אל מעבר לחמלה הבינלאומית --

is this thing where you're linked with the needs of others in a true way,

שאז זה השלב שבו מתחברים עם הצרכים של אחרים באופן אמיתי,

and you have compassion for yourself also,

ושבו מגלים חמלה גם כלפי עצמנו,

and it isn't sentimental only. You might be in fear of something.

ואתם לא -- זה לא רק סנטימנטלי. אתם עלולים לפחוד ממשהו.

Some bad guy is making himself more and more unhappy

איזה בחור רע גורם לעצמו להיות פחות ופחות מאושר

being more and more mean to other people

יותר ויותר מרושע לאנשים אחרים

and getting punished in the future for it in various ways.

ולהיענש על כך בעתיד במגוון דרכים.

And in Buddhism, they catch it in the future life.

ועפ"י הבודהיזם, אי אפשר להתחמק מזה בגלגולים הבאים.

Of course in theistic religion they're punished by God or whatever.

כמובן שבדתות תאיסטיות הם מוענשים ע"י אלוהים.

And materialism, they think they get out of it just by not existing,

ומטריאליסטים חושבים שהם מתחמקים מזה

by dying, but they don't.

בכך שהם לא קיימים כשהם מתים, אבל הם לא.

And so they get reborn as whatever, you know.

ואז הם נולדים מחדש כמה שזה לא יהיה, אתם יודעים.

Never mind. I won't get into that.

לא חשוב. אני לא אכנס לזה.

But the next step is called "universal responsibility."

אבל השלב הבא נקרא אחריות אוניברסלית.

And that is very important -- the Charter of Compassion

וזה מאוד חשוב -- "אמנת החמלה"

must lead us to develop through true compassion,

אמורה לעזור לנו לפתח באמצעות חמלה אמיתית,

what is called "universal responsibility."

מה שנקרא אחריות אוניברסלית.

In the great teaching of his Holiness the Dalai Lama

וזה אומר שמסריו החשובים של הוד קדושתו, הדאלי לאמה,

that he always teaches everywhere, he says

שמלמד תמיד בכל מקום, ואומר

that that is the common religion of humanity: kindness.

שהדת המשותפת לכל האנושות, היא טוב-לב,

But "kindness" means "universal responsibility."

אבל שטוב-לב משמעותו אחריות אוניברסלית.

And that means whatever happens to other beings is happening to us:

וזה אומר שכל מה קורה לאחרים קורה לנו,

we are responsible for that, and we should take it

שאנחנו אחראיים לכך, ושעלינו לקחת את זה

and do whatever we can at whatever little level

ולעשות כל מה שנוכל בכל רמת עשייה

and small level that we can do it.

אפילו אם כל שנוכל זה מעט מאוד.

We absolutely must do that. There is no way not to do it.

אנחנו חייבים לעשות זאת ללא שום ספק. אין מצב לא לעשות זאת.

And then, finally, that leads to a new orientation in life

ואז, לסיום, זה מוביל להסתכלות חדשה על החיים

where we live equally for ourselves and for others

שבה אנחנו חיים באופן שווה עבורנו ועבור אחרים,

and we are

ואנחנו מבינים שהאושר שלנו --

joyful and happy.

ואנחנו שמחים ומאושרים.

One thing we mustn't think is that compassion makes you miserable.

דבר אחד אסור לנו לחשוב, והוא שחמלה מאמללת אותנו.

Compassion makes you happy.

חמלה משמחת אותנו.

The first person who is happy when you get great compassion is yourself,

האדם הראשון שמתמלא שמחה, כשמגלים חמלה נפלאה, הוא אתה,

even if you haven't done anything yet for anybody else.

אפילו אם עדיין לא עשית שום דבר עבור אף אחד.

Although, the change in your mind already does something for other beings:

עם זאת, השינוי במחשבותיך כבר עשה משהו ליצור אחר.

they can sense this new quality in yourself,

הם יכולים לחוש את האיכות החדשה הזו בך,

and it helps them already, and gives them an example.

וזה כבר עוזר להם, ומשמש להם דוגמא.

And that uncompassionate clock has just showed me that it's all over.

והשעון הזה, שאינו יודע חמלה, בדיוק הראה לי שתם ונשלם.

So, practice compassion, read the charter, disseminate it

אז, התאמנו בחמלה, קראו את האמנה, הפיצו את המסר,

and develop it within yourself.

ופתחו אותו בתוכיכם.

Don't just think, "Well, I'm compassionate," or "I'm not compassionate,"

אל תחשבו, טוב, או שאני מגלה חמלה או שלא,

and sort of think you're stuck there.

ותחשבו שאתם כאילו תקועים שם.

You can develop this. You can diminish the non-compassion,

אתם יכולים לפתח את זה. אתם יכולים להפחית את חוסר החמלה,

the cruelty, the callousness, the neglect of others,

את האכזריות, את הנוקשות, את הזנחת האחרים.

and take universal responsibility for them.

גלו אחריות אוניברסלית כלפיהם,

And then, not only will God smile and the eternal mama will smile,

ואז, לא רק שאלוהים יחייך והאם הנצחית תחייך,

but Karen Armstrong will smile.

אלא שקרן ארמסטרונג תחייך.

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לכם.