Roger Ebert: Remaking my voice

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Roger Ebert: These are my words, but this is not my voice.

אלו מילים שלי אבל לא הקול שלי.

This is Alex, the best computer voice

זה אלכס, הקול הממוחשב הטוב ביותר

I've been able to find,

שהצלחתי למצוא,

which comes as standard equipment on every Macintosh.

שבא מותקן באופן סטנדרטי על כל מקינטוש.

For most of my life,

במשך מרבית חיי,

I never gave a second thought to my ability to speak.

לא הקדשתי שניה של מחשבה ליכולת שלי לדבר.

It was like breathing.

זה היה כמו לנשום.

In those days, I was living in a fool's paradise.

בימים ההם, חייתי בגן עדן של שוטים.

After surgeries for cancer

אחרי שניתוחים לסרטן

took away my ability to speak, eat or drink,

לקחו את היכולת שלי לדבר, לאכול או לשתות,

I was forced to enter this virtual world

נאלצתי להכנס לעולם הוירטואלי הזה

in which a computer does some of my living for me.

בו מחשב חי חלק מהחיים בשבילי.

For several days now,

במשך מספר ימים עכשיו,

we have enjoyed brilliant and articulate speakers here at TED.

נהנינו מהנואמים המבריקים והרהוטים פה בTED.

I used to be able to talk like that.

פעם הייתי מסוגל לדבר ככה.

Maybe I wasn't as smart,

אולי לא הייתי כל כך חכם,

but I was at least as talkative.

אבל הייתי לפחות דברן באותה מידה.

I want to devote my talk today

אני רוצה להקדיש את ההרצאה שלי היום

to the act of speaking itself,

לאקט הדיבור עצמו,

and how the act of speaking or not speaking

ואיך אקט הדיבור או אי הדיבור

is tied so indelibly to one's identity

קשור באופן שאינו ניתן לניתוק לזהות שלנו

as to force the birth of a new person

עד כדי כך שזה גורם ללידה של אדם חדש

when it is taken away.

כשהוא נלקח מאיתנו.

However, I've found that listening to a computer voice

אבל, מצאתי שהקשבה לקול של מחשב

for any great length of time

למשך זמן ארוך

can be monotonous.

יכולה להיות מונוטונית.

So I've decided to recruit some of my TED friends

אז החלטתי לאסוף כמה מחברי בTED

to read my words aloud for me.

כדי לקרוא את המילים שלי בקול בשבילי.

I will start with my wife, Chaz.

אני אתחיל עם אשתי צ'אז.

Chaz Ebert: It was Chaz who stood by my side

צ'אז אברט: "זו הייתה צ'אז שעמדה לצידי

through three attempts to reconstruct my jaw

במהלך שלושת הנסיונות לשחזור הלסת שלי

and restore my ability to speak.

והחזרת היכולת שלי לדבר.

Going into the first surgery

בכניסה לניתוח הראשון

for a recurrence of salivary cancer

אחרי חזרה של סרטן בלוטות הרוק

in 2006,

ב2006,

I expected to be out of the hospital

ציפיתי לצאת מבית החולים

in time to return to my movie review show,

בזמן לחזור לתוכנית ביקורת הסרטים שלי,

'Ebert and Roeper at the Movies.'

'אברט ורופר בסרטים.'

I had pre-taped enough shows

הקלטתי מראש מספיק תוכניות

to get me through six weeks of surgery

כדי להעביר את ששת השבועות של הניתוח

and recuperation.

וההחלמה.

The doctors took a fibula bone from my leg

הרופאים לקחו עצם פיבולה מרגלי

and some tissue from my shoulder

ורקמה מהכתף שלי

to fashion into a new jaw.

כדי ליצר לסת חדשה.

My tongue, larynx and vocal cords

הלשון שלי, קנה הנשימה ומיתרי הקול

were still healthy and unaffected.

עדיין היו בריאים ולא מושפעים."

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

CE: I was optimistic,

"הייתי אופטימי,

and all was right with the world.

והכל היה בסדר בעולם.

The first surgery was a great success.

הניתוח הראשון היה הצלחה גדולה.

I saw myself in the mirror

ראיתי את עצמי במראה

and I looked pretty good.

ונראיתי די טוב.

Two weeks later, I was ready to return home.

שבועיים לאחר מכן, הייתי מוכן לחזור הביתה.

I was using my iPod

השתמשתי באייפוד שלי

to play the Leonard Cohen song

כדי לנגן את השיר של לאונרד כהן

'I'm Your Man'

'אני האיש שלך'

for my doctors and nurses.

לרופאים ולאחיות שלי.

Suddenly, I had an episode of catastrophic bleeding.

לפתע, היתה לי אפיזודה של דימום קטסטרופי.

My carotid artery had ruptured.

עורק הצוואר הראשי שלי נפרץ.

Thank God I was still in my hospital room

תודה לאל שעדיין הייתי בחדר בית החולים

and my doctors were right there.

והרופאים שלי היו שם.

Chaz told me

צ'אז אמרה לי

that if that song hadn't played for so long,

שאם השיר לא היה מנגן כל כך הרבה זמן,

I might have already been in the car, on the way home,

כבר הייתי יכול להיות במכונית, בדרך הביתה,

and would have died right there and then.

והייתי מת ממש שם במקום.

So thank you, Leonard Cohen,

אז תודה לך לאונרד כהן,

for saving my life.

שהצלת את חיי."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There was a second surgery --

"היה ניתוח שני --

which held up for five or six days

שהחזיק חמישה או שישה ימים

and then it also fell apart.

ואז גם הוא התפרק.

And then a third attempt,

ואז נסיון שלישי,

which also patched me back together pretty well,

שגם הוא חיבר אותי בחזרה די טוב,

until it failed.

עד שהוא כשל.

A doctor from Brazil said

רופא מברזיל אמר

he had never seen anyone survive

שהוא אף פעם לא ראה מישהו ששרד

a carotid artery rupture.

ממפרצת בעורק הצואר.

And before I left the hospital,

ולפני שעזבתי את בית החולים,

after a year of being hospitalized,

אחרי שנה שהייתי מאושפז,

I had seven ruptures

עברתי שבע מפרצות

of my carotid artery.

בעורק הצוארי.

There was no particular day

לא היה יום מסויים

when anyone told me

שמישהו אמר לי

I would never speak again;

שאני לא אדבר לעולם;

it just sort of became obvious.

זה פשוט נעשה ברור.

Human speech

דיבור אנושי

is an ingenious manipulation of our breath

הוא ניצול גאוני של הנשימה שלנו

within the sound chamber of our mouth

בתא הקול בפינו

and respiratory system.

ומערכת הנשימה.

We need to be able to hold and manipulate that breath

אנחנו צריכים להיות מסוגלים להחזיק ולשנות את הנשימה

in order to form sounds.

כדי לייצר צלילים.

Therefore, the system

לכן, המערכת

must be essentially airtight

צריכה להיות בעיקרון אטומה לאויר

in order to capture air.

כדי ללכוד את האויר.

Because I had lost my jaw,

מאחר ואיבדתי את הלסת שלי,

I could no longer form a seal,

לא יכולתי יותר ליצור איטום,

and therefore my tongue

ולכן הלשון שלי

and all of my other vocal equipment

וכל שאר האברים הווקאליים

was rendered powerless.

נעשו חסרי אונים."

Dean Ornish: At first for a long time,

דין אורניש: "בהתחלה למשך זמן רב,

I wrote messages in notebooks.

כתבתי הודעות במחברות.

Then I tried typing words on my laptop

ואז ניסיתי להקליד מילים במחשב הנייד שלי

and using its built in voice.

והשתמשתי בקול המובנה שלו.

This was faster,

זה היה מהיר יותר,

and nobody had to try to read my handwriting.

ואף אחד לא היה צריך לקרוא את כתב היד שלי.

I tried out various computer voices that were available online,

ניסיתי מספר קולות ממוחשבים שהיו זמינים ברשת,

and for several months I had a British accent,

ולמשך מספר חודשים היה לי מבטא בריטי,

which Chaz called Sir Lawrence."

שצ'אז קראה לו סר לורנס."

(Laughter)

(צחוק)

"It was the clearest I could find.

"הוא היה הברור ביותר שיכולתי למצוא.

Then Apple released the Alex voice,

ואז אפל שחררה את הקול של אלכס,

which was the best I'd heard.

שהיה הכי טוב ששמעתי.

It knew things like the difference

הוא ידע את ההבדל

between an exclamation point and a question mark.

בין נקודה לסימן שאלה.

When it saw a period, it knew how to make a sentence

כשהוא ראה נקודה, הוא ידע איך לגרום למשפט

sound like it was ending instead of staying up in the air.

להשמע כאילו הוא נגמר במקום להשאר תלוי באויר.

There are all sorts of html codes you can use

יש גם כל מיני קודים של HTML שאפשר להשתמש בהם

to control the timing and inflection of computer voices,

כדי לשלוט בתזמון וההטיה של קולות ממוחשבים,

and I've experimented with them.

וניסיתי גם אותם.

For me, they share a fundamental problem: they're too slow.

בשבילי, הם חולקים בעיה בסיסית: הם איטיים מדי.

When I find myself in a conversational situation,

כשאני מוצא את עצמי במצב של שיחה,

I need to type fast and to jump right in.

אני צריך להקליד מהר ולקפוץ ישר פנימה.

People don't have the time or the patience

לאנשים אין את הזמן או הסבלנות

to wait for me to fool around with the codes

כדי לחכות שאני אשחק עם הקודים

for every word or phrase.

לכל מילה במשפט.

But what value do we place on the sound of our own voice?

אבל איזה ערך אנחנו שמים על הצליל של הקול שלנו?

How does that affect who you are as a person?

איך זה משפיע על מי שאתם כאנשים?

When people hear Alex speaking my words,

כשאנשים שומעים את אלכס אומר את המילים שלי,

do they experience a disconnect?

האם הם חווים את הניתוק?

Does that create a separation or a distance

האם זה גורם להפרדה או ריחוק

from one person to the next?

בין אדם אחד לשני?

How did I feel not being able to speak?

איך הרגשתי כשלא הייתי מסוגל לדבר?

I felt, and I still feel,

הרגשתי, אני עדיין מרגיש,

a lot of distance from the human mainstream.

ריחוק רב מהזרם המרכזי האנושי.

I've become uncomfortable when I'm separated from my laptop.

לא נוח לי להיות מרוחק מהלפטופ שלי.

Even then, I'm aware that most people have little patience

אפילו אז, אני מודע שלרוב האנשים יש סבלנות קצרה

for my speaking difficulties.

למוגבלות הדיבור שלי.

So Chaz suggested finding a company that could make a customized voice

אז צ'אז הציעה למצוא חברה שתוכל להתאים את הקול שלי

using my TV show voice

תוך שימוש בקול מתוכניות הטלויזיה שלי

from a period of 30 years.

במשך 30 שנה.

At first I was against it.

בתחילה הייתי נגד זה.

I thought it would be creepy

חשבתי שזה יהיה מרתיע

to hear my own voice coming from a computer.

לשמוע את הקול שלי מגיע ממחשב.

There was something comforting about a voice that was not my own.

היה משהו מנחם בקול שהוא לא שלי.

But I decided then to just give it a try.

אבל החלטתי פשוט לנסות את זה.

So we contacted a company in Scotland

אז התקשרנו לחברה בסקוטלנד

that created personalized computer voices.

שיוצרת קולות ממוחשבים מותאמים אישית.

They'd never made one from previously-recorded materials.

הם מעולם לא יצרו אחד מקולות מוקלטים מראש.

All of their voices had been made by a speaker

כל הקולות שלהם נוצרו על ידי קריין

recording original words in a control booth.

מקליט מילים מקוריות בחדר מבוקר.

But they were willing to give it a try.

אבל הם הסכימו לנסות.

So I sent them many hours of recordings of my voice,

אז שלחתי להם שעות רבות של הקלטות של הקול שלי,

including several audio commentary tracks

בנוסף לכמה הקלטות פרשנות

that I'd made for movies on DVDs.

שעשיתי לסרטים על DVD.

And it sounded like me, it really did.

וזה נשמע כמוני, באמת.

There was a reason for that; it was me.

והיתה לזה סיבה; זה הייתי אני.

But it wasn't that simple.

אבל זה לא היה כזה פשוט.

The tapes from my TV show weren't very useful

ההקלטות מתוכניות הטלויזיה לא היו ממש מועילות

because there were too many other kinds of audio involved --

מפני שהיו יותר מדי קולות אחרים שהיו מעורבים --

movie soundtracks, for example, or Gene Siskel arguing with me --

פסקולים של סרטים, לדוגמה, או ג'ין סיסקל מתווכח איתי."

(Laughter)

(צחוק)

and my words often had a particular emphasis

"ולמילים שלי לרוב היה דגש מסויים

that didn't fit into a sentence well enough.

שלא התאים למשפט מספיק טוב.

I'll let you hear a sample of that voice.

אני אתן לכם לשמוע דוגמית של הקול הזה.

These are a few of the comments I recorded for use

אלה כמה מההערות שהקלטתי לשימוש

when Chaz and I appeared on the Oprah Winfrey program.

כשצ'אז ואני הופענו בתוכנית של אופרה ווינפרי.

And here's the voice we call Roger Jr.

והנה הקול שאנחנו קוראים לו רוג'ר גוניור

or Roger 2.0.

או רוג'ר 2.0."

Roger 2.0: Oprah, I can't tell you how great it is

רוג'ר 2.0: אופרה, אני לא יכול להגיד לך כמה נפלא זה

to be back on your show.

להיות בחזרה בתוכנית שלך.

We have been talking for a long time,

דיברנו במשך זמן רב,

and now here we are again.

ועכשיו הנה אנחנו פה שוב.

This is the first version of my computer voice.

זו הגרסה הראשונה של הקול הממוחשב שלי.

It still needs improvement,

הוא עדיין צריך שיפור,

but at least it sounds like me

אבל לפחות הוא נשמע כמוני

and not like HAL 9000.

ולא כמו האל 9000.

When I heard it the first time,

כששמעתי אותו בפעם הראשונה,

it sent chills down my spine.

הוא עשה לי צמרמורת בגב.

When I type anything,

כשאני מקליד משהו,

this voice will speak whatever I type.

הקול הזה יגיד כל מה שהקלדתי.

When I read something, it will read in my voice.

כשאני מקריא משהו, הוא יקריא בקול שלי.

I have typed these words in advance,

הקלדתי את המילים האלה מראש,

as I didn't think it would be thrilling

מאחר ולא חשבתי שזה יהיה מרגש

to sit here watching me typing.

לשבת פה ולראות אותי מקליד.

The voice was created by a company in Scotland

הקול נוצר על ידי חברה מסקוטלנד

named CereProc.

שקוראים לה סרפרוק.

It makes me feel good

זה גורם לי להרגיש טוב

that many of the words you are hearing were first spoken

שהרבה מהמילים שאתם שומעים נאמרו לראשונה

while I was commenting on "Casablanca"

כשנתתי ביקורת על "קזבלנקה"

and "Citizen Kane."

ו"האזרח קיין."

This is the first voice they've created for an individual.

זה הקול הראשון שהם יצרו למישהו ספציפי.

There are several very good voices available for computers,

יש כמה קולות ממוחשבים טובים,

but they all sound like somebody else,

אבל כולם נשמעים כמו מישהו אחר,

while this voice sounds like me.

לעומת הקול הזה שנשמע כמוני.

I plan to use it on television, radio

אני מתכוון להשתמש בו בטלויזיה, ברדיו

and the Internet.

ובאינטרנט.

People who need a voice should know

אנשים שצריכים קול צריכים לדעת

that most computers already come with built-in speaking systems.

שרוב המחשבים מגיעים עם מערכת דיבור מובנית.

Many blind people use them

אנשים עוורים רבים משתמשים בהם

to read pages on the Web to themselves.

כשהם קוראים דפים ברשת לעצמם.

But I've got to say, in first grade,

אבל אני חייב לומר, בכיתה אלף,

they said I talked too much,

הם אמרו שדיברתי יותר מדי,

and now I still can.

ועכשיו אני עדיין יכול.

(Laughter)

(צחוק)

Roger Ebert: As you can hear, it sounds like me,

רוג'ר אברט: כמו שאתם שומעים, זה נשמע כמוני,

but the words jump up and down.

אבל המילים קופצות למעלה ולמטה.

The flow isn't natural.

הזרימה לא טבעית.

The good people in Scotland are still improving my voice,

האנשים הטובים בסקוטלנד עדיין משפרים את הקול שלי,

and I'm optimistic about it.

ואני אופטימי בנושא.

But so far, the Apple Alex voice

אבל עד עכשיו, הקול אלכס של אפל

is the best one I've heard.

הוא הטוב ביותר ששמעתי.

I wrote a blog about it

כתבתי בלוג על זה

and actually got a comment from the actor who played Alex.

ולמען האמת קיבלתי תגובה מהשחקן שמשחק את אלכס.

He said he recorded many long hours in various intonations

הוא אמר שהוא הקליט שעות ארוכות בהנגנות שונות

to be used in the voice.

לשימוש בקול.

A very large sample is needed.

נדרשת דוגמה גדולה למדי.

John Hunter: All my life I was a motormouth.

ג'ן הנטר:"כל חיי הייתי פה מכונה.

Now I have spoken my last words,

עכשיו אמרתי את מילותי האחרונות,

and I don't even remember for sure

ואני אפילו לא זוכר בבטחון

what they were.

מה הן היו.

I feel like the hero of that Harlan Ellison story

אני מרגיש כמו הגיבור של הסיפור של הרלן אליסון

titled "I Have No Mouth and I Must Scream."

שנקרא "אין לי פה ואני חייב לצעוק."

On Wednesday, David Christian explained to us

ביום רביעי, דייויד כריסטיאן הסביר לנו

what a tiny instant the human race represents

איזה רגע קט המין האנושי מייצג

in the time-span of the universe.

באורך החיים של היקום.

For almost all of its millions and billions of years,

למשך כמעט כל מיליוני ומיליארדי השנים שלו,

there was no life on Earth at all.

לא היו חיים על כדור הארץ כלל.

For almost all the years of life on Earth,

למשך כמעט כל הזמן שהיו חיים על כדור הארץ,

there was no intelligent life.

לא היו חיים תבוניים.

Only after we learned to pass knowledge

רק לאחר שלמדנו להעביר ידע

from one generation to the next,

מדור אחד לבא אחריו,

did civilization become possible.

הציויליזציה נהפכה לאפשרית.

In cosmological terms,

במונחים קוסמולוגיים,

that was about 10 minutes ago.

זה היה לפני 10 דקות.

Finally came mankind's most advanced and mysterious tool,

לבסוף הגיע הכלי המתקדם ביותר והמסתורי ביותר של האדם,

the computer.

המחשב.

That has mostly happened in my lifetime.

זה קרה ברובו במשך חיי.

Some of the famous early computers

כמה מהמחשבים המפורסמים הראשונים

were being built in my hometown of Urbana,

נבנו בעיר הולדתי אורבנה,

the birthplace of HAL 9000.

מקום לידתו של האל 9000.

When I heard the amazing talk

כששמעתי את ההרצאה המדהימה

by Salman Khan on Wednesday,

של סלמאן קאן ביום רביעי,

about the Khan Academy website

על אתר האקדמיה של קאן

that teaches hundreds of subjects to students all over the world,

שמלמדת מאות נושאים לסטודנטים מסביב לעולם,

I had a flashback.

היה לי פלאשבק.

It was about 1960.

זה היה בערך ב1960.

As a local newspaper reporter still in high school,

ככתב עיתונות מקומית, בהיותי עדיין בתיכון,

I was sent over to the computer lab of the University of Illinois

נשלחתי למעבדת המחשבים באוניברסיטת אילינוי

to interview the creators

לראיין את היוצרים

of something called PLATO.

של משהו שנקרא PLATO.

The initials stood for Programmed Logic

ראשי התיבות יצגו לוגיקה תכנותית

for Automated Teaching Operations.

לפעולות לימוד אוטומטיות.

This was a computer-assisted instruction system,

זו היתה מערכת הדרכה בסיוע מחשב,

which in those days ran on a computer named ILLIAC.

שבאותם ימים רצה על מחשב שנקרא ILLIAC.

The programmers said it could assist students in their learning.

המתכנתים אמרו שהיא יכולה לסייע לסטודנטים בלימוד.

I doubt, on that day 50 years ago,

אני בספק, שביום ההוא לפני 50 שנה,

they even dreamed of what Salman Khan has accomplished.

הם אפילו חלמו על מה שסלמאן קאן הצליח לעשות.

But that's not the point.

אבל זו לא הנקודה.

The point is PLATO was only 50 years ago,

הנקודה היא שPLATO היה רק לפני 50 שנה,

an instant in time.

נקודה בזמן.

It continued to evolve and operated in one form or another

הוא המשיך להתפתח ולפעול בצורה כלשהי

on more and more sophisticated computers,

על מחשבים משוכללים יותר,

until only five years ago.

עד לפני כחמש שנים.

I have learned from Wikipedia

למדתי מויקיפדיה

that, starting with that humble beginning,

שהחל מההתחלה הצנועה ההיא,

PLATO established forums, message boards,

PLATO התרחב לפורומים, לוחות מודעות,

online testing,

מבחנים ברשת,

email, chat rooms,

דוא"ל, חדרי צ'אט,

picture languages, instant messaging,

שפות תמונות, מסרים מיידיים,

remote screen sharing

שיתוף מסך מרוחק

and multiple-player games.

ומשחקים מרובי משתתפים.

Since the first Web browser was also developed in Urbana,

מאחר וגם הדפדפן הראשון פותח באורבנה,

it appears that my hometown

מסתבר שעיר הולדתי

in downstate Illinois

באילינוי

was the birthplace

היתה מקום הלידה

of much of the virtual, online universe we occupy today.

של הרבה מהעולם הוירטואלי בו אנו נמצאים היום.

But I'm not here from the Chamber of Commerce.

אבל אני לא פה מלשכת המסחר.

(Laughter)

(צחוק)

I'm here as a man who wants to communicate.

אני פה כאדם שרוצה לתקשר.

All of this has happened in my lifetime.

כל זה קרה במהלך חיי.

I started writing on a computer back in the 1970s

התחלתי לכתוב על מחשב בשנות ה70

when one of the first Atech systems was installed

כשאחד ממחשבי Atech הראשונים הותקנו

at the Chicago Sun-Times.

בשיקגו סאן טיימס.

I was in line at Radio Shack

הייתי בתור ברדיו שאק

to buy one of the first Model 100's.

לקנות את אחד מהראשונים מסדרה 100.

And when I told the people in the press room at the Academy Awards

וכשאמרתי לאנשים בחדר החדשות בטקס פרסי האוסקר

that they'd better install some phone lines for Internet connections,

שכדאי שיתקינו קווי תקשורת לגישה לאינטרנט,

they didn't know what I was talking about.

הם לא ידעו על מה אני מדבר.

When I bought my first desktop,

כשקניתי את המחשב השולחני הראשון שלי,

it was a DEC Rainbow.

זה היה DEC (דיגיטל) Rainbow.

Does anybody remember that?"

מישהו זוכר את זה?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

"The Sun Times sent me to the Cannes Film Festival

הסאן טיימס שלחו אותי לפסטיבל קאן

with a portable computer the size of a suitcase

עם מחשב נייד בגודל של מזוודה

named the Porteram Telebubble.

שנקרא Porteram Telebubble.

I joined CompuServe

הצטרפתי לקומפיוסרב

when it had fewer numbers

כשהיו להם פחות משתמשים

than I currently have followers on Twitter.

ממספר העוקבים אחרי בטוויטר.

(Laughter)

(צחוק)

CE: All of this has happened

צ'אז: כל זה קרה

in the blink of an eye.

ברגע אחד.

It is unimaginable

זה בלתי ניתן לתפיסה

what will happen next.

מה יקרה בהמשך.

It makes me incredibly fortunate

זה הופך אותי לבעל מזל רב

to live at this moment in history.

לחיות ברגע הזה בהיסטוריה.

Indeed, I am lucky to live in history at all,

בהחלט, אני בר מזל לחיות בהיסטוריה בכלל,

because without intelligence and memory

בגלל שללא אינטיליגנציה וזיכרון

there is no history.

אין היסטוריה.

For billions of years,

למשך מיליארדי שנים,

the universe evolved

היקום התפתח

completely without notice.

בכלל בלי הבחנה.

Now we live in the age of the Internet,

עכשיו אנחנו חיים בעידן האינטרנט,

which seems to be creating a form of global consciousness.

שנראה שיוצר מין הכרה גלובלית.

And because of it,

ובגלל זה,

I can communicate

אני יכול לתקשר

as well as I ever could.

טוב מאי פעם.

We are born into a box

אנחנו נולדים לקופסה

of time and space.

של זמן ומרחב.

We use words and communication

אנחנו משתמשים במילים ותקשורת

to break out of it

כדי לפרוץ החוצה ממנו

and to reach out to others.

ולהגיע לאחרים.

For me, the Internet began

בשבילי, האינטרנט החל

as a useful tool

ככלי שימושי

and now has become something I rely on

ועכשיו הפך למשהו שאני סומך עליו

for my actual daily existence.

לקיום היום יומי שלי.

I cannot speak;

אני לא יכול לדבר,

I can only type so fast.

ואני יכול להקליד רק במהירות מסויימת.

Computer voices

קולות ממוחשבים

are sometimes not very sophisticated,

הם לא תמיד מתוחכמים,

but with my computer,

אבל עם המחשב שלי,

I can communicate more widely

אני יכול לתקשר יותר

than ever before.

מאשר אי פעם.

I feel as if my blog,

אני מרגיש כאילו הבלוג שלי,

my email, Twitter and Facebook

הדוא"ל שלי, טוויטר ופייסבוק

have given me a substitute

נתנו לי תחליף

for everyday conversation.

לשיחה היום יומית.

They aren't an improvement,

הם לא שיפור חשוב,

but they're the best I can do.

אבל הם הכי טוב שאני יכול לעשות.

They give me a way to speak.

הם נותנים לי דרך לדבר.

Not everybody has the patience

לא לכל אחד יש את הסבלנות

of my wife, Chaz.

של אישתי, צ'אז.

But online,

אבל ברשת,

everybody speaks at the same speed.

כולם מדברים באותה מהירות.

This whole adventure

כל ההרפתקה הזו

has been a learning experience.

היתה חוייה לימודית.

Every time there was a surgery that failed,

כל פעם שהיה ניתוח שנכשל,

I was left with a little less flesh and bone.

נשארתי עם פחות בשר ועצם.

Now I have no jaw left at all.

עכשיו אין לי לסת בכלל.

While harvesting tissue from both my shoulders,

בזמן שקצרו רקמה משתי כתפי,

the surgeries left me with back pain

המנתחים השאירו אותי עם כאב בגב

and reduced my ability to walk easily.

והפחיתו את היכולת שלי ללכת בנוחות.

Ironic that my legs are fine,

אירוני שהרגליים שלי בסדר,

and it's my shoulders that slow up my walk.

ואלה הכתפיים שלי שמאיטים את ההליכה שלי.

When you see me today,

כשאתם רואים אותי היום,

I look like the Phantom of the Opera.

אני נראה כמו פנטום האופרה."

But no you don't.

אבל לא אתה לא.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It is human nature to look at someone like me

"זה הטבע האנושי להסתכל על מישהו כמוני

and assume I have lost some of my marbles.

ולהניח שאני קצת משוגע.

People --

אנשים --"

(Applause)

(מחיאות כפיים)

People talk loudly --

"אנשים מדברים בקול רם --"

I'm so sorry.

אני כל כך מצטערת.

Excuse me.

תסלחו לי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

People talk loudly and slowly to me.

"אנשים מדברים בקול רם ולאט אלי.

Sometimes they assume I am deaf.

לפעמים הם חושבים שאני חרש.

There are people who don't want to make eye contact.

יש אנשים שלא רוצים ליצור קשר עין."

Believe me, he didn't mean this as --

תאמינו לי, הוא לא התכוון לזה כ--

anyway, let me just read it.

בכל אופן תנו לי להמשיך לקרוא את זה.

(Laughter)

(צחוק)

You should never let your wife read something like this.

אסור לכם אף פעם לתת לאשתכם לקרוא משהו כזה.

(Laughter)

(צחוק)

It is human nature

"זה הטבע האנושי

to look away from illness.

להסיט מבט ממחלה.

We don't enjoy a reminder

אנחנו לא נהנים מהתזכורת

of our own fragile mortality.

של החיים השבריריים שלנו.

That's why writing on the Internet

לכן כתיבה באינטרנט

has become a lifesaver for me.

הפכה למצילת חיים בשבילי.

My ability to think and write

היכולת שלי לחשוב ולכתוב

have not been affected.

לא נפגעה.

And on the Web, my real voice finds expression.

וברשת, הקול האמיתי שלי מוצא ביטוי.

I have also met many other disabled people

פגשתי גם הרבה אנשים אחרים עם מוגבלויות

who communicate this way.

שמתקשרים בדרך זו.

One of my Twitter friends

אחד מחברי בטוויטר

can type only with his toes.

יכול להקליד רק עם בהונות רגליו.

One of the funniest blogs on the Web

אחד מהבלוגים המצחיקים ביותר ברשת

is written by a friend of mine

נכתב על ידי חבר שלי

named Smartass Cripple.

שנקרא נכה חכמולוג."

(Laughter)

(צחוק)

Google him and he will make you laugh.

"תגגלו את שמו והוא יגרום לכם לצחוק.

All of these people are saying, in one way or another,

כל האנשים האלה אומרים, בדרך זו או אחרת,

that what you see

שמה שאתם רואים

is not all you get.

זה לא כל מה שאתם מקבלים.

So I have not come here to complain.

אז לא באתי לפה כדי להתלונן.

I have much to make me happy and relieved.

יש לי הרבה שעושה אותי שמח ורגוע.

I seem, for the time being,

נראה, כרגע,

to be cancer-free.

שאני חופשי מסרטן.

I am writing as well as ever.

אני כותב טוב כתמיד.

I am productive.

אני פרודוקטיבי.

If I were in this condition at any point

אם הייתי במצב הזה בכל נקודה

before a few cosmological instants ago,

לפני כמה רגעים קוסמולוגיים,

I would be as isolated as a hermit.

הייתי מבודד כנזיר.

I would be trapped inside my head.

הייתי לכוד בתוך ראשי.

Because of the rush of human knowledge,

בגלל ההאצה של הידע האנושי,

because of the digital revolution,

בגלל המהפכה הדיגיטלית,

I have a voice,

יש לי קול,

and I do not need to scream.

ואני לא צריך לצעוק."

RE: Wait. I have one more thing to add.

ר א: חכו. יש לי עוד משהו אחד להוסיף.

A guy goes into a psychiatrist.

בחור נכנס לפסיכיאטר.

The psychiatrist says, "You're crazy."

הפסיכיאטר אומר, "אתה משוגע."

The guy says, "I want a second opinion."

הבחור אומר, "אני רוצה דעה נוספת."

The psychiatrist says, "All right, you're ugly."

הפסיכיאטר אומר, "בסדר, אתה מכוער."

(Laughter)

(צחוק)

You all know the test for artificial intelligence -- the Turing test.

כולכם מכירים את המבחן לבינה מלאכותית -- מבחן טורינג.

A human judge has a conversation

לבוחן אנושי יש שיחה

with a human and a computer.

עם אדם ומחשב,

If the judge can't tell the machine apart from the human,

אם הבוחן לא יכול להבדיל בין המכונה לאדם,

the machine has passed the test.

המכונה עברה את המבחן.

I now propose a test for computer voices -- the Ebert test.

אני מציע עכשיו מבחן לקולות ממוחשבים -- מבחן אברט.

If a computer voice can successfully tell a joke

אם קול ממוחשב יכול לספר בהצלחה בדיחה

and do the timing and delivery as well as Henny Youngman,

ולעשות את התזמון וההגשה בצורה טובה כמו הנרי יונגמן,

then that's the voice I want.

אז זה הקול שאני רוצה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)