How film transforms the way we see the world | Sharmeen Obaid-Chinoy

תרגום: Yael Ring עריכה: Allon Sasson

I'm a storyteller,

אני מספרת סיפורים

but I'm also a troublemaker.

אבל אני גם עושה צרות.

(Laughter)

(צחוק)

And I have a habit of asking difficult questions.

ויש לי הרגל לשאול שאלות קשות.

It started when I was 10 years old,

זה התחיל כשהייתי בת 10,

and my mother, who was raising six children, had no time for them.

ואמא שלי, שגידלה ששה ילדים, לא היה לה זמן עבורם.

At 14, fed up with my increasingly annoying questions,

בגיל 14, אחרי שנמאס לה מהשאלות היותר ויותר מעצבנות שלי,

she recommended that I begin writing for the local English-language newspaper

היא המליצה לי שאתחיל לכתוב עבור העיתון המקומי באנגלית

in Pakistan,

בפקיסטן,

to put my questions out to the entire country, she said.

שאשאל את כלל המדינה את השאלות שלי, היא אמרה.

(Laughter)

(צחוק)

At 17, I was an undercover investigative journalist.

בגיל 17, שימשתי כעיתונאית חוקרת במסווה.

I don't even think my editor knew just how young I was

אני לא חושבת שאפילו העורך שלי ידע כמה צעירה הייתי

when I sent in a story that named and shamed

כששלחתי סיפור שהצביע והפנה את האשמה

some very powerful people.

לכמה אנשים בעלי עוצמה רבה מאוד.

The men I'd written about wanted to teach me a lesson.

האנשים שכתבתי עליהם רצו ללמד אותי לקח.

They wanted to shame me and my family.

הם רצו לבייש אותי ואת המשפחה שלי.

They spray-painted my name and my family's name

הם ריססו את השם שלי ושל המשפחה שלי

with unspeakable profanities across our front gate

בקללות גסות על שער הכניסה שלנו

and around our neighborhood.

וסביב השכונה שלנו.

And they felt that my father, who was a strict man of tradition,

והם קיוו שאבא שלי, שהיה אדם מסורתי קפדן,

would stop me.

ירסן אותי.

Instead, my father stood in front of me and said,

במקום, אבא שלי עמד בחזית יחד איתי ואמר,

"If you speak the truth, I will stand with you,

"אם תאמרי את האמת, אני אעמוד לצידך,

and so will the world."

וכך גם שאר העולם".

And then he got --

ואז הוא --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And then he got a group of people together and they whitewashed the walls.

ואז הוא קיבץ קבוצה של אנשים יחד והם ניקו את הקירות.

(Laughter)

(צחוק)

I've always wanted my stories to jolt people,

תמיד רציתי שהסיפורים שלי יעוררו אנשים,

to shake them into having difficult conversations.

ידחפו אותם לשיחות קשות.

And I felt that I would be more effective if I did something visual.

והרגשתי שהייתי יכולה להיות יותר משמעותית אילו יכולתי לעשות משהו חזותי.

And so at 21, I became a documentary filmmaker,

אז בגיל 21, הפכתי ליוצרת סרטים דוקומנטריים,

turning my camera onto marginalized communities

והפניתי את המצלמה שלי לקהילות קצה

on the front lines in war zones,

הנמצאות בקו החזית של אזורי מלחמה,

eventually returning home to Pakistan,

בסופו של דבר חזרתי הביתה לפקיסטן,

where I wanted to document violence against women.

שם רציתי לתעד את האלימות נגד נשים.

Pakistan is home to 200 million people.

בפקיסטן גרים 200 מיליון איש.

And with its low levels of literacy,

ובשל רמות האנאלפבתיות הגבוהות,

film can change the way people perceive issues.

הסרטים יכולים לשנות את הדרך בה אנשים רואים את הנושאים הבוערים.

An effective storyteller speaks to our emotions,

מספר סיפורים מוצלח מתחבר לרגשות שלנו,

elicits empathy and compassion,

ומושך אמפתיה וחמלה,

and forces us to look at things differently.

ומכריח אותנו להסתכל על הדברים בצורה שונה.

In my country, film had the potential to go beyond cinema.

במדינה שלי, לסרטים יש את הפוטנציאל להגיע אל מעבר לבית הקולנוע.

It could change lives.

הם יכולים לשנות את החיים עצמם.

The issues that I've always wanted to raise --

הנושאים שתמיד רציתי להעלות --

I've always wanted to hold up a mirror to society --

תמיד רציתי להציב מראה בפני החברה --

they've been driven by my barometer of anger.

הם היו מונעים בעזרת הברומטר של הכעס שלי.

And my barometer of anger led me, in 2014, to honor killings.

וברומטר הכעס שלי הוביל אותי ב-2014, לרציחות על רקע כבוד המשפחה.

Honor killings take place in many parts of the world,

רציחות על רקע כבוד המשפחה מתרחשות במקומות רבים בעולם,

where men punish women who transgress rules made by them:

שם גברים מענישים נשים שהפרו חוקים שהם עצמם קבעו:

women who choose to marry on their own free will;

נשים שבוחרות להתחתן מרצונן האישי;

or women who are looking for a divorce;

או נשים שרוצות להתגרש;

or women who are suspected of having illicit relationships.

או נשים שנחשדו בקיום יחסים לא חוקיים.

In the rest of the world, honor killings would be known as murder.

בשאר העולם, רציחות על רקע כבוד המשפחה מכונות פשוט רצח.

I always wanted to tell that story from the perspective of a survivor.

תמיד רציתי לספר את הסיפור הזה מנקודת המבט של שורדת.

But women do not live to tell their tale

אבל נשים לא שורדות לספר את סיפורן

and instead end up in unmarked graves.

ובמקום מסיימות את חייהן בקברים לא ידועים.

So one morning when I was reading the newspaper,

אז בוקר אחד כשקראתי את העיתון,

and I read that a young woman had miraculously survived

לכן כשקראתי כתבה על אישה צעירה ששרדה באורח פלא

after being shot in the face by her father and her uncle

אחרי שנורתה בפניה על ידי אביה ודוד שלה

because she chose to marry a man out of her free will,

כי היא בחרה להתחתן עם גבר לפי בחירתה שלה,

I knew I had found my storyteller.

ידעתי שמצאתי את מספרת הסיפורים שלי.

Saba was determined to send her father and her uncle to jail,

סאבה היתה נחושה לשלוח את אביה ואת הדוד שלה לכלא,

but in the days after leaving the hospital,

אבל בימים אחרי שעזבה את בית החולים,

pressure mounted on her to forgive.

גבר עליה הלחץ לסלוח להם.

You see, there was a loophole in the law

אתם רואים, יש פרצה בחוק

that allowed for victims to forgive perpetrators,

שמאפשרת לקורבנות לסלוח לאלה שפשעו נגדם,

enabling them to avoid jail time.

ובכך מאפשרת להם להימנע ממאסר.

And she was told that she would be ostracized

ונאמר לה שהיא תהיה מנודה

and her family, her in-laws,

והמשפחה שלה, משפחת בעלה,

they would all be shunned from the community,

כולם יוחרמו מהקהילה,

because many felt that her father had been well within his right,

כי רבים חשו שאבא שלה פעל בצדק,

given her transgression.

לאור מעשיה העברייניים.

She fought on --

היא המשיכה להילחם --

for months.

במשך חודשים.

But on the final day in court,

אבל ביום האחרון בבית המשפט,

she gave a statement forgiving them.

היא נתנה הצהרה בה היא העניקה להם מחילה.

As filmmakers, we were devastated,

כיוצרי סרטים, היינו מרוסקים,

because this was not the film that we had set out to make.

כי זה לא היה הסרט שרצינו לעשות.

In hindsight, had she pressed charges, fought the case and won,

בראיה לאחור, אילו היא היתה ממשיכה לתבוע, נלחמת על זכותה ומנצחת,

hers would have been an exception.

המקרה שלה היה יוצא הדופן.

When such a strong woman is silenced,

כשאשה כל כך חזקה מושתקת,

what chance did other women have?

מה הסיכוי שיש לנשים אחרות?

And we began to think about using our film

והתחלנו לחשוב על להשתמש בסרט שלנו

to change the way people perceived honor killings,

כדי לשנות את הדרך בה אנשים מבינים רצח על רקע כבוד המשפחה,

to impact the loophole in the law.

כדי להשפיע על הפרצה בחוק.

And then our film was nominated for an Academy Award,

ואז הסרט שלנו היה מועמד לפרס האוסקר,

and honor killings became headline news,

ורצח על רקע כבוד המשפחה עלה לכותרות הראשיות,

and the prime minister, while sending his congratulations,

וראש הממשלה, בזמן ששלח את ברכותיו,

offered to host the first screening of the film at his office.

הציע לארח את ההקרנה הראשונה של הסרט במשרד שלו.

Of course, we jumped at the chance,

כמובן, קפצנו על ההזדמנות,

because no prime minister in the history of the country had ever done so.

כי אף ראש ממשלה בהיסטוריה של המדינה מעולם לא עשה דבר דומה.

And at the screening,

ובהקרנה עצמה,

which was carried live on national television,

שהועברה בשידור חי בטלויזיה הארצית,

he said something that reverberated throughout the country:

הוא אמר משהו שהדהד ברחבי המדינה:

"There is no honor in honor killings," he said.

"אין שום כבוד ברצח על רקע כבוד המשפחה", הוא אמר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

At the Academy Awards in LA,

בטקס פרסי האוסקר בלוס אנג'לס,

many of the pundits had written us off,

הרבה מהפרשנים הספידו אותנו,

but we felt that in order for the legislative push to continue,

אבל הרגשנו שכדי שהמאמץ החקיקתי ימשיך,

we needed that win.

אנחנו זקוקים לזכייה הזאת.

And then, my name was announced,

ואז, שמי הוכרז,

and I bounded up the steps in flip-flops, because I didn't expect to be onstage.

ועליתי במדרגות בכפכפי ים, בגלל שלא ציפיתי שאעמוד על הבמה.

(Laughter)

(צחוק)

And I accepted the statue, telling a billion people watching

וקיבלתי את הפסלון, בעודי מספרת למיליארד הצופים

that the prime minister of Pakistan had pledged to change the law,

שראש ממשלת פקיסטן הבטיח לשנות את החוק,

because, of course, that's one way of holding the prime minister accountable.

כי, ברור, זאת דרך אחת לוודא שראש הממשלה ימלא את הבטחתו.

(Laughter)

(צחוק)

And --

ו---

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Back home, the Oscar win dominated headline news,

חזרה בבית, הזכיה באוסקר שלטה בכותרות החדשות,

and more people joined the fray,

ויותר אנשים הצטרפו למטרה,

asking for the loophole in the law to be closed.

בדרישה לסגור את הפרצה בחוק.

And then in October 2016, after months of campaigning,

ואז באוקטובר 2016, אחרי חודשים של הפגנות,

the loophole was indeed closed.

הפרצה בחוק אכן נאטמה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And now men who kill women in the name of honor

ועכשיו גברים שהורגים נשים בשם כבוד המשפחה

receive life imprisonment.

מקבלים מאסר עולם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Yet, the very next day,

כן. ממש ביום שלמחרת,

a woman was killed in the name of honor,

אשה נרצחה בשם כבוד המשפחה,

and then another and another.

ואז עוד אחת ועוד אחת.

We had impacted legislation,

השפענו על החקיקה,

but that wasn't enough.

אבל זה לא היה מספיק.

We needed to take the film and its message to the heartland,

היינו צריכים לקחת את הסרט והמסר שלו לשטח,

to small towns and villages across the country.

לערים ולכפרים הקטנים ברחבי המדינה.

You see, for me, cinema can play a very positive role

אתם מבינים, עבורי, הסרטים יכולים לגלם תפקיד מאוד חיובי

in changing and molding society in a positive direction.

בשינוי ועיצוב החברה בכיוון חיובי.

But how would we get to these places?

אבל איך נוכל להגיע למקומות האלה?

How would we get to these small towns and villages?

איך נוכל להגיע לאותם כפרים וערים קטנים?

We built a mobile cinema,

בנינו אולם קולנוע נייד,

a truck that would roll through the length and breadth of the country,

משאית שחרשה לרוחב ולאורך המדינה,

that would stop in small towns and villages.

והיא עצרה בערים קטנים ובכפרים.

We outfitted it with a large screen that would light up the night sky,

התאמנו לה מסך גדול שיאיר את שמי הלילה,

and we called it "Look But With Love."

וקראנו לה "התבוננו אבל באהבה".

It would give the community an opportunity to come together

היא אפשרה הזדמנות לקהילה להתאחד יחד

and watch films in the evening.

ולצפות בסרטים לעת ערב.

We knew we could attract men and children in the mobile cinema.

ידענו שנוכל למשוך גברים וילדים בעזרת הקולנוע הנייד.

They would come out and watch.

הם יבואו ויצפו.

But what about women?

אבל מה לגבי הנשים?

In these small, rural communities that are segregated,

בקהילות הכפריות הקטנות האלה שהינן מופרדות,

how would we get women to come out?

איך נוכל לגרום לנשים לצאת מהבית?

We had to work with prevailing cultural norms in order to do so,

כדי לעשות זאת היינו צריכים לפעול יחד עם נורמות תרבותיות קיימות.

and so we built a cinema inside the cinema,

וכך בנינו אולם בתוך אולם הקולנוע,

outfitting it with seats and a screen where women could go inside and watch

והתאמנו אותו עם כיסאות ומסך שם נשים יכלו להיכנס ולצפות

without fearing

ללא חשש

or being embarrassed

או בושה

or harassment.

או הטרדות.

We began to introduce everyone

התחלנו להציג בפני כולם

to films that opened up their minds to competing worldviews,

סרטים שפתחו להם את הראש והציגו השקפות עולם מתחרות,

encouraging children to build critical thinking

שעודדו ילדים לפתח חשיבה ביקורתית

so that they could ask questions.

כך שהם יוכלו לשאול שאלות.

And we expanded our scope beyond honor killings,

ופיתחנו את המנעד שלנו מעבר לרציחות כבוד,

talking about income inequality,

דיברנו על חוסר שוויון כלכלי,

the environment,

על הסביבה,

talking about ethnic relations, religious tolerance and compassion.

דיברנו על יחסים בין תרבותיים, סובלנות דתית וחמלה.

And inside, for women,

ובפנים, עבור הנשים,

we showed them films in which they were heroes, not victims,

הראנו להם סרטים בהם הן היו הגיבורות, לא הקורבנות,

and we told them how they could navigate the court system, the police system,

וסיפרנו להם איך הן יכולות לנווט את המערכת המשפטית, המשטרה,

educating them about their rights,

חינכנו אותן על הזכויות המגיעות להן,

telling them where they could seek refuge

וסיפרנו להן היכן יוכלו למצוא מקלט

if they were victims of domestic violence,

אם הן היו קורבנות של אלימות בבית,

where they could go and get help.

היכן יוכלו לקבל עזרה.

We were surprised that we were welcomed in so many of the places

היינו מופתעים שכל כך הרבה מקומות קיבלו אותנו אליהם

that we went to.

בברכה.

Many of the towns had never seen television or social media,

בהרבה מהעיירות מעולם לא ראו טלוויזיה או רשתות חברתיות,

and they were eager for their children to learn.

והם היו נלהבים שילדיהם ילמדו על כך.

But there was also pushback and blowback

אבל היו גם התנגדויות והשלכות שליליות

with the ideas that we were bringing with us.

נגד הרעיונות שהבאנו איתנו.

Two members of our mobile cinema team resigned

שני חברים בקולנוע הנייד שלנו התפטרו

because of threats from villages.

בעקבות איומים מצד הכפרים.

And in one of the villages that we were screening in,

ובאחד מן הכפרים בהם הצגנו,

they shut it down

הם סגרו את הקולנוע

and said they didn't want the women to know about their rights.

ואמרו שהם לא רצו שהנשים ילמדו על זכויותיהן.

But on the flip side, in another village when a screening was shut down,

אבל מצד שני, בכפר אחר, כשההקרנה הושבתה,

a plainclothes policeman got up and ordered it back on,

שוטר בבגדים אזרחיים קם והורה להדליק שוב את המקרן,

and stood by, protecting our team,

והוא עמד בצד והגן על הצוות שלנו,

telling everyone that it was his duty to expose the young minds

תוך שהוא אומר לכולם שזוהי חובתו לחשוף את המוחות הצעירים

to an alternative worldview and to this content.

להשקפות עולם שונות ולתוכן שהבאנו.

He was an ordinary hero.

הוא היה גיבור רגיל,

But we've come across so many of these heroes on our journey.

אבל נפגשנו בכל כך הרבה גיבורים כאלה במהלך המסע שלנו.

In another town, where the men said that only they could watch

בעיירה אחרת, בה הגברים אמרו שרק הם יוכלו לצפות בסרטים

and the women had to stay home,

ועל הנשים להישאר בבית,

a community elder got up,

אחד מזקני הקהילה קם,

got a group of people together, had a discussion,

קיבץ קבוצה של אנשים, ערך דיון,

and then both men and women sat down to watch together.

ואז הנשים והגברים יחד ישבו לצפות ביחד בסרטים.

We are documenting what we are doing.

אנחנו מתעדים את מה שאנחנו עושים.

We talk to people.

אנחנו מדברים עם אנשים.

We adapt.

אנחנו מתאימים את עצמנו.

We change the lineup of films.

שינינו את תפריט הסרטים.

When we show men films

כשאנחנו מציגים סרטים בפני גברים

that show perpetrators of violence behind bars,

שמציגים עבריינים אלימים מאחורי סורגים,

we want to hit home the fact that if men are violent,

אנחנו רוצים לחדד את העובדה שאם הגברים הם אלימים,

there will be repercussions.

יהיו לכך השלכות.

But we also show films where men are seen as championing women,

אבל אנחנו גם מציגים סרטים בהם הגברים באים לעזרתן של הנשים,

because we want to encourage them to take on those roles.

בגלל שאנחנו רוצים לעודד אותם לאמץ התנהגות דומה.

For women, when we show them films in which they are heads of state

עבור הנשים, כשאנחנו מציגים להן סרטים בהם הן מכהנות כמנהיגות המדינה

or where they are lawyers and doctors and in leadership positions,

או בהם הן עורכות דין או רופאות בתפקידי הנהגה,

we talk to them and encourage them to step into those roles.

אנחנו מדברים איתן ומעודדים אותן לאמץ את התפקידים האלה.

We are changing the way people in these villages interact,

אנחנו משנים את האופן בו אנשים בכפרים האלה מתקשרים זה עם זה,

and we're taking our learnings into other places.

ואנחנו מביאים את הניסיון שלנו למקומות אחרים.

Recently, a group contacted us and wants to take our mobile cinema

לאחרונה, פנתה אלינו קבוצה שרצתה שנביא את הקולנוע הנייד שלנו

to Bangladesh and Syria,

לבנגלדש וסוריה.

and we're sharing our learnings with them.

ואנחנו חולקים את הניסיון שלנו אתם.

We feel it's really important

אנחנו מרגישים שזה ממש חשוב

to take what we are doing and spread it across the world.

לקחת את מה שאנחנו עושים ולהפיץ אותו ברחבי העולם.

In small towns and villages across Pakistan,

בערים ובכפרים הקטנים ברחבי פקיסטן,

men are changing the way they interact with women,

גברים משנים את הדרך בה הם מתקשרים עם נשים,

children are changing the way they see the world,

ילדים משנים את הדרך בה הם רואים את העולם.

one village at a time, through cinema.

כפר אחד בכל פעם, באמצעות סרטים.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)