Laurie Santos: How monkeys mirror human irrationality

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

I want to start my talk today with two observations

אני רוצה לפתוח בשתי הבחנות

about the human species.

על המין האנושי.

The first observation is something that you might think is quite obvious,

ההבחנה הראשונה היא אולי ברורה מאליה,

and that's that our species, Homo sapiens,

והיא שהמין שלנו, הומו ספייאנס,

is actually really, really smart --

הוא ממש, אבל ממש חכם,

like, ridiculously smart --

חכם באופן מגוחך.

like you're all doing things

אתם עושים דברים

that no other species on the planet does right now.

שאף מין אחר בכדה"א לא עושה.

And this is, of course,

וזה כמובן

not the first time you've probably recognized this.

לא חדש לכם.

Of course, in addition to being smart, we're also an extremely vain species.

בנוסף להיותנו חכמים, אנחנו גם מאוד יהירים.

So we like pointing out the fact that we're smart.

אז אנחנו אוהבים להדגיש את חכמתנו.

You know, so I could turn to pretty much any sage

אז אני יכולה לפנות לכל גאון,

from Shakespeare to Stephen Colbert

משייקספיר ועד סטיבן קולברט,

to point out things like the fact that

ולהצביע על כך שאנחנו

we're noble in reason and infinite in faculties

אצילים בתבונה, אינסופיים בכישרונות,

and just kind of awesome-er than anything else on the planet

ובעצם הכי מדהימים בעולם

when it comes to all things cerebral.

כשזה מגיע לעניינים שכליים.

But of course, there's a second observation about the human species

אבל יש כמובן גם הבחנה שניה לגבי המין האנושי

that I want to focus on a little bit more,

בה אני רוצה להתמקד,

and that's the fact that

וזו העובדה

even though we're actually really smart, sometimes uniquely smart,

שלמרות שאנחנו ממש חכמים, חכמים במיוחד,

we can also be incredibly, incredibly dumb

אנחנו יכולים גם להיות ממש טיפשים

when it comes to some aspects of our decision making.

כשזה מגיע לכמה אספקטים בקבלת החלטות.

Now I'm seeing lots of smirks out there.

אני רואה הרבה חיוכים בקהל.

Don't worry, I'm not going to call anyone in particular out

אל תדאגו, לא אציג את הטעויות

on any aspects of your own mistakes.

של אף אחד מכם.

But of course, just in the last two years

אבל רק בשנתיים האחרונות

we see these unprecedented examples of human ineptitude.

ראינו דוגמאות חסרות תקדים של חוסר יכולת אנושית.

And we've watched as the tools we uniquely make

וראינו איך השיטות שתכננו במיוחד

to pull the resources out of our environment

כדי להוציא משאבים מהסביבה

kind of just blow up in our face.

קורסות בחוסר הצלחה.

We've watched the financial markets that we uniquely create --

ראינו את השווקים הכלכליים שייצרנו,

these markets that were supposed to be foolproof --

שווקים שאמורים היו להיות חסיני-כל,

we've watched them kind of collapse before our eyes.

מתמוטטים מול עינינו.

But both of these two embarrassing examples, I think,

אבל שתי הדוגמאות המביכות האלה, אני חושבת,

don't highlight what I think is most embarrassing

לא מדגישות את מה שהכי מביך

about the mistakes that humans make,

בטעויות האנושיות,

which is that we'd like to think that the mistakes we make

והוא שהיינו רוצים לחשוב שהטעויות שלנו

are really just the result of a couple bad apples

הן תוצאה של כמה תפוחים רקובים,

or a couple really sort of FAIL Blog-worthy decisions.

טעויות מקריות חסרות חשיבות.

But it turns out, what social scientists are actually learning

אבל מה שאנחנו לומדים ממדעי החברה

is that most of us, when put in certain contexts,

הוא שרובנו, במצבים מסויימים,

will actually make very specific mistakes.

נבצע טעויות מאוד ספציפיות.

The errors we make are actually predictable.

טעויות ניתנות לניבוי.

We make them again and again.

ואנחנו נבצע אותן שוב ושוב.

And they're actually immune to lots of evidence.

והן חסינות בפני הוכחות.

When we get negative feedback,

כשאנחנו מקבלים משוב שלילי,

we still, the next time we're face with a certain context,

עדיין בפעם הבאה באותו מצב,

tend to make the same errors.

אנחנו נוטים לחזור על אותן טעויות.

And so this has been a real puzzle to me

אז זו היתה חידה בעיני

as a sort of scholar of human nature.

כחוקרת של הטבע האנושי.

What I'm most curious about is,

מה שמסקרן אותי

how is a species that's as smart as we are

זה איך מין חכם כמו שלנו

capable of such bad

מסוגל לבצע טעויות

and such consistent errors all the time?

כה גרועות ועקביות?

You know, we're the smartest thing out there, why can't we figure this out?

אנחנו הכי חכמים, איך אנחנו לא פותרים את זה?

In some sense, where do our mistakes really come from?

מאין מגיעות הטעויות האלה?

And having thought about this a little bit, I see a couple different possibilities.

וחשבתי על שתי אפשרויות שונות.

One possibility is, in some sense, it's not really our fault.

אחת, זו לא באמת אשמתנו.

Because we're a smart species,

משום שאנחנו מין חכם

we can actually create all kinds of environments

אנחנו מייצרים סביבות

that are super, super complicated,

שהן מאוד מסובכות,

sometimes too complicated for us to even actually understand,

לפעמים מסובכות מכדי שנבין אותן,

even though we've actually created them.

למרות שיצרנו אותן.

We create financial markets that are super complex.

אנחנו יוצרים שווקים פיננסיים מאוד מורכבים.

We create mortgage terms that we can't actually deal with.

אנחנו יוצרים תנאי משכנתא שאי אפשר להתמודד איתם.

And of course, if we are put in environments where we can't deal with it,

וכמובן, אם שמים אותנו בסביבות איתן קשה להתמודד,

in some sense makes sense that we actually

הגיוני שאולי

might mess certain things up.

נהרוס כמה דברים.

If this was the case, we'd have a really easy solution

אם זה היה המצב, היה לנו פתרון פשוט

to the problem of human error.

לבעיית הטעות האנושית.

We'd actually just say, okay, let's figure out

היינו אומרים, טוב, בואו נראה

the kinds of technologies we can't deal with,

עם אלו טכנולוגיות קשה לנו להתמודד,

the kinds of environments that are bad --

אותן סביבות בעייתיות -

get rid of those, design things better,

ניפטר מהן, נתכנן טוב יותר,

and we should be the noble species

ונהיה המין האציל

that we expect ourselves to be.

שאנחנו מצפים להיות.

But there's another possibility that I find a little bit more worrying,

אבל ישנה אפשרות מדאיגה יותר,

which is, maybe it's not our environments that are messed up.

והיא שאולי לא הסביבה היא שדפוקה.

Maybe it's actually us that's designed badly.

אולי זה אנחנו שמתוכננים לא טוב.

This is a hint that I've gotten

זה רמז שקיבלתי

from watching the ways that social scientists have learned about human errors.

מהסתכלות בדרכים בהן מדענים למדו על טעויות אנוש.

And what we see is that people tend to keep making errors

ומה שאנחנו רואים הוא שאנשים נוטים לבצע את אותן שגיאות

exactly the same way, over and over again.

באותו אופן, שוב ושוב.

It feels like we might almost just be built

נראה כאילו אנו בנויים

to make errors in certain ways.

לשגות בדרכים מסויימות.

This is a possibility that I worry a little bit more about,

זו אפשרות שמדאיגה אותי יותר,

because, if it's us that's messed up,

כי אם אנחנו הדפוקים,

it's not actually clear how we go about dealing with it.

לא ממש ברור איך נתמודד עם זה.

We might just have to accept the fact that we're error prone

אולי אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו נוטים לטעויות,

and try to design things around it.

ולנסות לתכנן דברים בהתאם.

So this is the question my students and I wanted to get at.

אז זו השאלה שרציתי לבחון עם הסטודנטים שלי.

How can we tell the difference between possibility one and possibility two?

איך אפשר להבחין בין שתי האפשרויות הללו?

What we need is a population

אנחנו זקוקים לאוכלוסיה

that's basically smart, can make lots of decisions,

חכמה, שיכולה לקבל הרבה החלטות,

but doesn't have access to any of the systems we have,

אבל שאין לה גישה למערכות שיש לנו,

any of the things that might mess us up --

כל הדברים שיכולים להרוס אותנו -

no human technology, human culture,

לא טכנולוגיה, לא תרבות אנושית,

maybe even not human language.

אפילו לא שפה אנושית.

And so this is why we turned to these guys here.

ולכן פנינו לחברה האלה.

These are one of the guys I work with. This is a brown capuchin monkey.

הנה אחד הבחורים איתם אני עובדת. זה קוף קפוצ'ין חום.

These guys are New World primates,

אלה פרימאטים מהעולם החדש,

which means they broke off from the human branch

מה שאומר שהם נפרדו מהענף האנושי

about 35 million years ago.

לפני 35 מיליון שנה בערך.

This means that your great, great, great great, great, great --

זה אומר שסבתא רבא, רבא, רבא שלכם -

with about five million "greats" in there --

עם בערך 5 מיליון "רבא" -

grandmother was probably the same great, great, great, great

היתה כנראה אותה סבתא רבא, רבא, רבא -

grandmother with five million "greats" in there

עם 5 מיליון "רבא",

as Holly up here.

של הולי שאתם רואים כאן.

You know, so you can take comfort in the fact that this guy up here is a really really distant,

אז אפשר להתנחם בכך שהבחור הזה ממש רחוק מאיתנו,

but albeit evolutionary, relative.

אבל מבחינה אבולוציונית, הוא קרוב משפחה.

The good news about Holly though is that

החדשות הטובות לגבי הולי הן

she doesn't actually have the same kinds of technologies we do.

שאין לה את הטכנולוגיות שיש לנו.

You know, she's a smart, very cut creature, a primate as well,

אתם יודעים, היא חכמה, חמודה, גם היא פרימאטית,

but she lacks all the stuff we think might be messing us up.

אבל אין לה את כל החפצים שאולי הורסים אותנו.

So she's the perfect test case.

אז היא מקרה מבחן מצוין.

What if we put Holly into the same context as humans?

מה אם נשים את הולי בהקשר אנושי?

Does she make the same mistakes as us?

האם היא תעשה את אותן טעויות?

Does she not learn from them? And so on.

האם היא לא תלמד מהן?

And so this is the kind of thing we decided to do.

אז זה מה שניסינו לעשות.

My students and I got very excited about this a few years ago.

הסטודנטים שלי ואני התלהבנו מהרעיון הזה לפני כמה שנים.

We said, all right, let's, you know, throw so problems at Holly,

אמרנו, טוב, בואו נזרוק לה כמה בעיות,

see if she messes these things up.

ונראה אם היא מפשלת.

First problem is just, well, where should we start?

בעיה ראשונה, בעצם, איפה נתחיל?

Because, you know, it's great for us, but bad for humans.

כי אתם יודעים, זה טוב עבורנו, אבל גרוע לבני אדם,

We make a lot of mistakes in a lot of different contexts.

אנחנו עושים מלא טעויות בהרבה הקשרים.

You know, where are we actually going to start with this?

אז איפה נתחיל?

And because we started this work around the time of the financial collapse,

ומשום שהתחלנו בערך בזמן המשבר הכלכלי,

around the time when foreclosures were hitting the news,

כשהעיקולים הופיעו בחדשות,

we said, hhmm, maybe we should

אמרנו, הממ... אולי נתחיל

actually start in the financial domain.

בתחום הפיננסי.

Maybe we should look at monkey's economic decisions

אולי נסתכל על קבלת החלטות כלכלית של קופים,

and try to see if they do the same kinds of dumb things that we do.

וננסה לראות אם הם עושים את אותן שטויות שאנחנו עושים.

Of course, that's when we hit a sort second problem --

ואז כמובן נתקלנו בבעיה שניה -

a little bit more methodological --

יותר מתודולוגית -

which is that, maybe you guys don't know,

והיא, אולי לא ידעתם,

but monkeys don't actually use money. I know, you haven't met them.

אבל קופים לא באמת משתמשים בכסף. אני יודעת, טרם פגשתם אותם.

But this is why, you know, they're not in the queue behind you

אבל בגלל זה הם לא עומדים בתור מאחוריכם

at the grocery store or the ATM -- you know, they don't do this stuff.

במכולת או בכספומט - הם לא עושים את הדברים האלה.

So now we faced, you know, a little bit of a problem here.

אז היתה לנו כאן בעיה.

How are we actually going to ask monkeys about money

איך נשאל את קופים על כסף

if they don't actually use it?

כשהם לא באמת משתמשים בו?

So we said, well, maybe we should just, actually just suck it up

אז אמרנו, טוב, אולי פשוט צריך

and teach monkeys how to use money.

ללמד אותם איך להשתמש בכסף.

So that's just what we did.

וזה בדיוק מה שעשינו.

What you're looking at over here is actually the first unit that I know of

מה שאתם רואים כאן זו היחידה הראשונה הידועה לי

of non-human currency.

של מטבע לא אנושי.

We weren't very creative at the time we started these studies,

לא היינו מאוד יצירתיים,

so we just called it a token.

אז קראנו לזה אסימון.

But this is the unit of currency that we've taught our monkeys at Yale

אבל זהו המטבע שלימדנו את הקופים בייל

to actually use with humans,

להשתמש בו עם אנשים,

to actually buy different pieces of food.

לקנות באמצעותו חתיכות מזון שונות.

It doesn't look like much -- in fact, it isn't like much.

זה לא נראה משהו - זה באמת לא משהו.

Like most of our money, it's just a piece of metal.

כמו רוב הכסף שלנו, זו רק חתיכת מתכת.

As those of you who've taken currencies home from your trip know,

כפי שאתם יודעים אם לקחתם מטבעות מחו"ל,

once you get home, it's actually pretty useless.

כשמגיעים הביתה, הם די חסרי ערך.

It was useless to the monkeys at first

זה היה חסר ערך עבור הקופים בתחילה,

before they realized what they could do with it.

לפני שהם הבינו מה הם יכולים לעשות איתו.

When we first gave it to them in their enclosures,

כשנתנו להם את זה במתחם שלהם,

they actually kind of picked them up, looked at them.

הם הרימו אותם, הסתכלו עליהם.

They were these kind of weird things.

הם היו עבורם דברים מוזרים.

But very quickly, the monkeys realized

אבל מהר מאוד הקופים הבינו

that they could actually hand these tokens over

שהם יכולים לתת את האסימונים האלה

to different humans in the lab for some food.

לאנשים במעבדה ולקבל תמורתם מזון.

And so you see one of our monkeys, Mayday, up here doing this.

אז כאן רואים את מיידיי עושה את זה.

This is A and B are kind of the points where she's sort of a little bit

בנקודה A בB היא קצת

curious about these things -- doesn't know.

סקרנית לגבי זה, לא יודעת.

There's this waiting hand from a human experimenter,

הנה היד המחכה של הנסיין האנושי,

and Mayday quickly figures out, apparently the human wants this.

ומיידיי מבינה מהר שהאדם רוצה את זה.

Hands it over, and then gets some food.

היא מושיטה לו, ומקבלת קצת אוכל.

It turns out not just Mayday, all of our monkeys get good

מתברר שכל הקופים שלנו משתפרים

at trading tokens with human salesman.

בסחר האסימונים עם איש המכירות האנושי.

So here's just a quick video of what this looks like.

אז הנה וידאו קצר שמראה את זה.

Here's Mayday. She's going to be trading a token for some food

הנה מיידיי. היא עומדת להחליף אסימון עבור מזון,

and waiting happily and getting her food.

מחכה בשמחה ומקבלת את האוכל שלה.

Here's Felix, I think. He's our alpha male; he's a kind of big guy.

הנה פליקס. הוא זכר האלפא שלנו, די גדול.

But he too waits patiently, gets his food and goes on.

אבל גם הוא מחכה בסבלנות, מקבל את האוכל וממשיך.

So the monkeys get really good at this.

אז הקופים ממש נהיים טובים בזה.

They're surprisingly good at this with very little training.

באופן מפתיע, עם מעט מאוד אימון.

We just allowed them to pick this up on their own.

רק נתנו להם לתפוס את זה בעצמם.

The question is: is this anything like human money?

השאלה היא: האם זה דומה לכסף אנושי?

Is this a market at all,

האם זה באמת שוק,

or did we just do a weird psychologist's trick

או שזה סתם טריק פסיכולוגי

by getting monkeys to do something,

שגורם לקופים לעשות משהו,

looking smart, but not really being smart.

להיראות חכמים, אבל בעצם לא להיות חכמים.

And so we said, well, what would the monkeys spontaneously do

אז שאלנו, מה הקופים היו עושים באופן ספונטני

if this was really their currency, if they were really using it like money?

אם זה באמת היה הכסף שלהם?

Well, you might actually imagine them

אפשר לדמיין אותם

to do all the kinds of smart things

עושים את כל הדברים החכמים

that humans do when they start exchanging money with each other.

שבני אדם עושים כשהם מחליפים כסף זה עם זה.

You might have them start paying attention to price,

אולי הם ישימו לב למחיר,

paying attention to how much they buy --

ישימו לב לכמות שהם קונים,

sort of keeping track of their monkey token, as it were.

בעצם עוקבים אחרי ערך הכסף.

Do the monkeys do anything like this?

האם הקופים עושים משהו כזה?

And so our monkey marketplace was born.

אז שוק הקופים שלנו נולד.

The way this works is that

וכך זה עובד.

our monkeys normally live in a kind of big zoo social enclosure.

הקופים שלנו חיים במתקן חברתי גדול.

When they get a hankering for some treats,

כשמתחשק להם ממתק,

we actually allowed them a way out

אפשרנו להם לצאת

into a little smaller enclosure where they could enter the market.

למתחם קטן יותר דרכו הם נכנסים לשוק.

Upon entering the market --

כשהם נכנסים לשוק,

it was actually a much more fun market for the monkeys than most human markets

זה בעצם יותר כיף אצלהם מאשר אצלנו,

because, as the monkeys entered the door of the market,

כי כשהם נכנסים בדלת של השוק

a human would give them a big wallet full of tokens

אדם נותן להם ארנק גדול מלא אסימונים

so they could actually trade the tokens

כך שהם יכולים להחליף את האסימונים

with one of these two guys here --

עם אחד מהשניים האלה -

two different possible human salesmen

שני אנשי מכירות שונים

that they could actually buy stuff from.

מהם ניתן לקנות דברים.

The salesmen were students from my lab.

אנשי המכירות היו סטודנטים מהמעבדה שלי.

They dressed differently; they were different people.

הם התלבשו אחרת, הם היו אנשים שונים.

And over time, they did basically the same thing

ולאורך זמן הם עשו למעשה את אותו הדבר.

so the monkeys could learn, you know,

כך הקופים יכלו ללמוד

who sold what at what price -- you know, who was reliable, who wasn't, and so on.

מי מכר מה ובאיזה מחיר. אתם יודעים - מי אמין וכן הלאה.

And you can see that each of the experimenters

ואתם יכולים לראות שכל אחד מהנסיינים

is actually holding up a little, yellow food dish.

מחזיק צלחת אוכל צהובה

and that's what the monkey can for a single token.

וזה מה שהקוף יכול לקבל תמורת אסימון אחד.

So everything costs one token,

אז הכל עולה אסימון אחד,

but as you can see, sometimes tokens buy more than others,

אבל לפעמים האסימון קונה יותר,

sometimes more grapes than others.

לפעמים מקבלים יותר ענבים.

So I'll show you a quick video of what this marketplace actually looks like.

אז אראה לכם וידאו קצר של השוק.

Here's a monkey-eye-view. Monkeys are shorter, so it's a little short.

כאן מזוית הראייה של הקופים, שהם יותר נמוכים.

But here's Honey.

והנה האני.

She's waiting for the market to open a little impatiently.

היא מחכה שהשוק יפתח, מעט בחוסר סבלנות.

All of a sudden the market opens. Here's her choice: one grapes or two grapes.

פתאום השוק נפתח. הנה הבחירה שלה: ענב אחד או שניים.

You can see Honey, very good market economist,

אתם רואים שהאני, כלכלנית שוק טובה,

goes with the guy who gives more.

הולכת לבחור שנותן יותר.

She could teach our financial advisers a few things or two.

היא יכולה ללמד את המומחים כמה דברים.

So not just Honey,

ולא רק האני,

most of the monkeys went with guys who had more.

רוב הקופים הלכו למי שנתן יותר.

Most of the monkeys went with guys who had better food.

רוב הקופים הלכו למי שנתן אוכל טוב יותר.

When we introduced sales, we saw the monkeys paid attention to that.

כשהכנסנו מבצעים ראינו שהקופים שמו לב לכך.

They really cared about their monkey token dollar.

הם ממש דאגו לאסימונים שלהם.

The more surprising thing was that when we collaborated with economists

מה שהפתיע אותנו יותר היה שכששיתפנו פעולה עם כלכלנים

to actually look at the monkeys' data using economic tools,

כדי לראות איך הקופים משתמשים בכלים כלכליים,

they basically matched, not just qualitatively,

הם התאימו, לא רק איכותנית,

but quantitatively with what we saw

אלא גם כמותית למה שראינו

humans doing in a real market.

שאנשים עושים בשוק אמיתי.

So much so that, if you saw the monkeys' numbers,

עד כדי כך שאם ראיתם את הנתונים מהקופים,

you couldn't tell whether they came from a monkey or a human in the same market.

לא יכולתם לדעת אם הם הגיעו מקוף או מאדם באותו שוק.

And what we'd really thought we'd done

ומה שחשבנו שעשינו

is like we'd actually introduced something

היה שיצרנו משהו

that, at least for the monkeys and us,

שלפחות עבורנו ועבור הקופים,

works like a real financial currency.

פועל כמו מטבע פיננסי אמיתי.

Question is: do the monkeys start messing up in the same ways we do?

השאלה היא: האם הקופים מתחילים לפשל באותן דרכים שאנחנו מפשלים?

Well, we already saw anecdotally a couple of signs that they might.

אז כבר ראינו באנקדוטה כמה סימנים שכן.

One thing we never saw in the monkey marketplace

מה שלא ראינו אף פעם אצל הקופים

was any evidence of saving --

הוא עדות לחסכון -

you know, just like our own species.

אתם יודעים, כמו אצלנו.

The monkeys entered the market, spent their entire budget

הקופים נכנסו לשוק, בזבזו את כל התקציב שלהם

and then went back to everyone else.

ואז חזרו לשאר.

The other thing we also spontaneously saw,

מה שעוד ראינו

embarrassingly enough,

וזה היה מביך,

is spontaneous evidence of larceny.

זו עדות ספונטנית לגניבה.

The monkeys would rip-off the tokens at every available opportunity --

הקופים היו גונבים אסימונים בכל הזדמנות,

from each other, often from us --

מקופים אחרים, לפעמים גם מאיתנו,

you know, things we didn't necessarily think we were introducing,

אתם יודעים, תופעות שלא ידענו שאנחנו בודקים,

but things we spontaneously saw.

אבל ראינו באופן ספונטני.

So we said, this looks bad.

אז אמרנו, זה נראה רע.

Can we actually see if the monkeys

האם אפשר ממש לבדוק אם הקופים

are doing exactly the same dumb things as humans do?

עושים בדיוק את אותן השטויות שאנשים עושים?

One possibility is just kind of let

אפשרות אחת היא פשוט

the monkey financial system play out,

למצות את המערכת הפיננסית של הקופים,

you know, see if they start calling us for bailouts in a few years.

לראות אם הם יבקשו מאיתנו למנוע את קריסתם בעוד כמה שנים.

We were a little impatient so we wanted

היינו חסרי סבלנות, אז רצינו

to sort of speed things up a bit.

להאיץ את התהליכים.

So we said, let's actually give the monkeys

אז אמרנו, בואו נציג לקופים

the same kinds of problems

את אותן הבעיות

that humans tend to get wrong

בהן אנשים נוטים לשגות

in certain kinds of economic challenges,

באתגרים כלכליים מסויימים,

or certain kinds of economic experiments.

בניסויים כלכליים מסויימים.

And so, since the best way to see how people go wrong

אז מכיוון שהדרך הטובה ביותר לראות היכן אנשים טועים

is to actually do it yourself,

היא לנסות זאת בעצמכם,

I'm going to give you guys a quick experiment

אני אתן לכם ניסוי קטן

to sort of watch your own financial intuitions in action.

כדי לראות את האינטואיציות הפיננסיות שלכם בפעולה.

So imagine that right now

אז דמיינו שעכשיו

I handed each and every one of you

הייתי נותנת לכ"א מכם

a thousand U.S. dollars -- so 10 crisp hundred dollar bills.

1000 דולר. 10 שטרות חדשים של $100.

Take these, put it in your wallet

שימו אותם בארנק שלכם

and spend a second thinking about what you're going to do with it.

ותחשבו כמה שניות על מה תעשו איתם.

Because it's yours now; you can buy whatever you want.

כי הם עכשיו שלכם, אתם יכולים לקנות מה שתרצו.

Donate it, take it, and so on.

לתרום, לקחת וכן הלאה.

Sounds great, but you get one more choice to earn a little bit more money.

נשמע מצוין, אבל יש לכם אפשרות להרוויח יותר כסף.

And here's your choice: you can either be risky,

והנה הבחירה: אתם יכולים להסתכן,

in which case I'm going to flip one of these monkey tokens.

ואז אני אזרוק את מטבע הקופים הזה.

If it comes up heads, you're going to get a thousand dollars more.

אם זה עץ - אתם מקבלים עוד 1000 דולר,

If it comes up tails, you get nothing.

אם זה פלי, אתם לא מקבלים כלום.

So it's a chance to get more, but it's pretty risky.

אז יש אפשרות להרוויח, אבל יש סיכון.

Your other option is a bit safe. Your just going to get some money for sure.

האפשרות השניה היא יותר בטוחה. אתם בטוח תקבלו כסף.

I'm just going to give you 500 bucks.

אני אתן לכם 500 דולר.

You can stick it in your wallet and use it immediately.

אתם יכולים להכניס אותם לארנק ולהשתמש בהם מיד.

So see what your intuition is here.

אז מה האינטואיציה שלכם כאן.

Most people actually go with the play-it-safe option.

רוב האנשים מעדיפים את האפשרות הבטוחה.

Most people say, why should I be risky when I can get 1,500 dollars for sure?

רוב האנשים אומרים, למה להסתכן אם אני יכול לקבל 1500 דולר בודאות?

This seems like a good bet. I'm going to go with that.

זה נשמע כמו הימור טוב.

You might say, eh, that's not really irrational.

אתם יכולים לומר שזה לא ממש אי-רציונלי.

People are a little risk-averse. So what?

אנשים הם קצת שונאי סיכון, אז מה?

Well, the "so what?" comes when start thinking

נסו לחשוב

about the same problem

על אותה הבעיה

set up just a little bit differently.

אבל מוצגת קצת שונה.

So now imagine that I give each and every one of you

דמיינו שכ"א מכם מקבל ממני

2,000 dollars -- 20 crisp hundred dollar bills.

2000 דולר, 20 שטרות חדשים של 100 דולר.

Now you can buy double to stuff you were going to get before.

עכשיו אתם יכולים לקנות פי שניים מאשר קודם.

Think about how you'd feel sticking it in your wallet.

דמיינו אתכם מכניסים את הכסף לארנק.

And now imagine that I have you make another choice

עכשיו דמיינו שיש לכם בחירה

But this time, it's a little bit worse.

אבל הפעם זה קצת יותר קשה.

Now, you're going to be deciding how you're going to lose money,

עכשיו אתם צריכים להחליט איך תפסידו את הכסף,

but you're going to get the same choice.

אבל עם אותן אפשרויות.

You can either take a risky loss --

או שתבחרו הפסד בסיכון -

so I'll flip a coin. If it comes up heads, you're going to actually lose a lot.

אז אני אזרוק מטבע, אם זה עץ תפסידו הרבה,

If it comes up tails, you lose nothing, you're fine, get to keep the whole thing --

אם זה פלי לא תפסידו כלום, תישארו עם כל הכסף.

or you could play it safe, which means you have to reach back into your wallet

או שתשחקו בזהירות, כלומר תתנו לי

and give me five of those $100 bills, for certain.

500 דולר, בוודאות.

And I'm seeing a lot of furrowed brows out there.

ואני רואה כאן גבות מורמות.

So maybe you're having the same intuitions

אז אולי יש לכם את אותן האינטואיציות

as the subjects that were actually tested in this,

של הנבדקים שנבחנו בזה באמת,

which is when presented with these options,

והן שכשמציגים להם את האופציות הללו,

people don't choose to play it safe.

אנשים לא בוחרים להיות זהירים.

They actually tend to go a little risky.

הם בוחרים לקחת קצת יותר סיכון.

The reason this is irrational is that we've given people in both situations

הסיבה לכך שזה לא רציונלי היא משום שבשני המצבים האנשים מקבלים

the same choice.

את אותה הבחירה.

It's a 50/50 shot of a thousand or 2,000,

זה סיכוי של 50/50 לקבל 1000 או 2000

or just 1,500 dollars with certainty.

או ודאות לקבל 1500.

But people's intuitions about how much risk to take

אבל האינטואיציות של אנשים לגבי רמת הסיכון שהם יקחו

varies depending on where they started with.

משתנה בהתאם למצב ההתחלתי שלהם.

So what's going on?

אז מה קורה כאן?

Well, it turns out that this seems to be the result

נראה שזו התוצאה

of at least two biases that we have at the psychological level.

של לפחות שתי הטיות ברמה הפסיכולוגית.

One is that we have a really hard time thinking in absolute terms.

הראשונה היא שקשה לנו מאוד לחשוב במושגים אבסולוטיים.

You really have to do work to figure out,

צריך לעבוד קשה כדי לחשב,

well, one option's a thousand, 2,000;

טוב, אפשרות אחת היא 1000, 2000

one is 1,500.

אחרת היא 1500.

Instead, we find it very easy to think in very relative terms

במקום זה, קל לנו מאוד לחשוב במושגים יחסיים

as options change from one time to another.

כשאפשרויות משתנות עם הזמן.

So we think of things as, "Oh, I'm going to get more," or "Oh, I'm going to get less."

אז אנחנו חושבים: "אה, אני אקבל יותר" או "אה, אני אקבל פחות."

This is all well and good, except that

זה בסדר, פרט לכך

changes in different directions

ששינויים בכיוונים שונים

actually effect whether or not we think

משפיעים על ההערכה

options are good or not.

שלנו את האפשרויות כטובות או לא.

And this leads to the second bias,

וזה מוביל להטיה השנייה,

which economists have called loss aversion.

שכלכלנים קוראים לה שנאת סיכון.

The idea is that we really hate it when things go into the red.

הרעיון הוא שאנחנו ממש שונאים להיכנס לחוב.

We really hate it when we have to lose out on some money.

אנחנו ממש שונאים להפסיד כסף.

And this means that sometimes we'll actually

וזה אומר שלפעמים אנחנו

switch our preferences to avoid this.

נשנה את ההעדפות שלנו כדי להימנע מכך.

What you saw in that last scenario is that

מה שראיתם בסצנריו האחרון הוא

subjects get risky

שנבדקים מסתכנים יותר

because they want the small shot that there won't be any loss.

כי הם רוצים סיכוי קטן שלא יהיה הפסד.

That means when we're in a risk mindset --

זה אומר שכשאנחנו בסט מחשבתי --

excuse me, when we're in a loss mindset,

כשאנחנו בסט מחשבתי של הפסד,

we actually become more risky,

אנחנו בעצם לוקחים יותר סיכונים,

which can actually be really worrying.

וזה עלול להיות ממש מדאיג.

These kinds of things play out in lots of bad ways in humans.

הדברים האלה יכולים לפעול לרעתם של בני האדם.

They're why stock investors hold onto losing stocks longer --

הם הסיבה לכך שמשקיעים בבורסה מחזיקים מניות מפסידות יותר מדי זמן -

because they're evaluating them in relative terms.

כי הם מעריכים אותם במושגים יחסיים.

They're why people in the housing market refused to sell their house --

הם הסיבה לכך שאנשים מסרבים למכור את הבית שלהם -

because they don't want to sell at a loss.

כי הם לא רוצים למכור במחיר הפסד.

The question we were interested in

השאלה שמעניינת אותנו

is whether the monkeys show the same biases.

היא אם הקופים מראים את אותן ההטיות.

If we set up those same scenarios in our little monkey market,

אם נייצר את אותם סצנריו בשוק הקופים שלנו,

would they do the same thing as people?

האם הם יפעלו כמו בני אדם?

And so this is what we did, we gave the monkeys choices

אז זה מה שעשינו, נתנו לקופים בחירות

between guys who were safe -- they did the same thing every time --

בין מוכרים שהיו בטוחים - תמיד עשו את אותו הדבר -

or guys who were risky --

לבין מוכרים שהיו עם סיכון -

they did things differently half the time.

עשו דברים שונים מחצית מהזמן.

And then we gave them options that were bonuses --

ואז נתנו להם אפשרויות בונוס -

like you guys did in the first scenario --

כמו שנתנו לכם בסצנריו הראשון -

so they actually have a chance more,

כך שיש להם יותר סיכוי,

or pieces where they were experiencing losses --

או קטעים בהם הם חווים הפסדים -

they actually thought they were going to get more than they really got.

הם חשבו שהם יקבלו יותר ממה שהם קיבלו.

And so this is what this looks like.

וכך זה נראה.

We introduced the monkeys to two new monkey salesmen.

הצגנו לקופים שלנו שני מוכרים חדשים.

The guy on the left and right both start with one piece of grape,

הבחורים משמאל ומימין מתחילים עם ענב אחד,

so it looks pretty good.

אז זה נראה טוב.

But they're going to give the monkeys bonuses.

אבל הם עומדים לתת לקופים בונוסים.

The guy on the left is a safe bonus.

הבחור משמאל הוא בונוס בטוח.

All the time, he adds one, to give the monkeys two.

הוא תמיד מוסיף אחד כך שהקוף מקבל שניים.

The guy on the right is actually a risky bonus.

הבחור מימין הוא בעצם בונוס עם סיכון.

Sometimes the monkeys get no bonus -- so this is a bonus of zero.

לפעמים הקוף לא קיבל בונוס - כלומר בונוס 0,

Sometimes the monkeys get two extra.

לפעמים הקוף קיבל 2 בונוס,

For a big bonus, now they get three.

לבונוס גדול, עכשיו הם מקבלים שלושה.

But this is the same choice you guys just faced.

אבל זו אותה בחירה שעמדה בפניכם.

Do the monkeys actually want to play it safe

האם הקופים רוצים לשחק על בטוח

and then go with the guy who's going to do the same thing on every trial,

וללכת עם הבחור שתמיד עושה אותו הדבר,

or do they want to be risky

או שהם רוצים להסתכן

and try to get a risky, but big, bonus,

ולנסות ללכת על בונוס גדול,

but risk the possibility of getting no bonus.

אך עם סיכון לא לקבל בונוס.

People here played it safe.

אנשים כאן שיחקו על בטוח.

Turns out, the monkeys play it safe too.

מתברר שגם הקופים שחקו על בטוח.

Qualitatively and quantitatively,

איכותית וכמותית,

they choose exactly the same way as people,

הם בוחרים בדיוק באותו אופן כמו בני האדם,

when tested in the same thing.

שנבדקים במצב דומה.

You might say, well, maybe the monkeys just don't like risk.

אתם יכולים לומר - אולי הקופים פשוט לא אוהבים סיכון.

Maybe we should see how they do with losses.

אולי צריך לראות איך הם מתמודדים עם הפסדים.

And so we ran a second version of this.

אז הרצנו את הגרסה השנייה של זה.

Now, the monkeys meet two guys

עכשיו הקופים פוגשים שני מוכרים

who aren't giving them bonuses;

שלא נותנים להם בונוסים,

they're actually giving them less than they expect.

הם בעצם נותנים להם פחות ממה שהם מצפים.

So they look like they're starting out with a big amount.

אז נראה שהם מתחילים עם כמות גדולה.

These are three grapes; the monkey's really psyched for this.

אלה 3 ענבים, הקופים ממש רוצים את זה.

But now they learn these guys are going to give them less than they expect.

אבל עכשיו הם לומדים שהמוכרים יתנו להם פחות ממה שהם מצפים.

They guy on the left is a safe loss.

הבחור משמאל הוא הפסד בטוח.

Every single time, he's going to take one of these away

כל פעם הוא יוריד את אחד הענבים

and give the monkeys just two.

ויתן לקופים רק שניים.

the guy on the right is the risky loss.

הבחור מימין הוא הפסד עם סיכון.

Sometimes he gives no loss, so the monkeys are really psyched,

לפעמים לא יהיה הפסד, כך שהקופים ממש מתלהבים,

but sometimes he actually gives a big loss,

אבל לפעמים יש הפסד גדול,

taking away two to give the monkeys only one.

הוא מוריד שניים ומשאיר רק אחד.

And so what do the monkeys do?

אז מה הקופים עושים?

Again, same choice; they can play it safe

שוב, אותה בחירה, הם יכולים ללכת על בטוח

for always getting two grapes every single time,

ותמיד לקבל שני ענבים,

or they can take a risky bet and choose between one and three.

או שהם יכולים להסתכן ולקבל 1 או 3.

The remarkable thing to us is that, when you give monkeys this choice,

מה שמדהים עבורנו הוא שכשנותנים לקופים לבחור,

they do the same irrational thing that people do.

הם עושים את אותה פעולה לא רציונלית שאנשים עושים.

They actually become more risky

הם לוקחים יותר סיכונים

depending on how the experimenters started.

בהתאם למצב בו החלו הנסיינים.

This is crazy because it suggests that the monkeys too

זה מטורף, כי זה רומז לכך שגם הקופים

are evaluating things in relative terms

מעריכים דברים באופן יחסי

and actually treating losses differently than they treat gains.

ובעצם מתייחסים אחרת להפסדים ולרווחים.

So what does all of this mean?

אז מה המשמעות של כל זה?

Well, what we've shown is that, first of all,

אז קודם כל, מה שהראינו

we can actually give the monkeys a financial currency,

זה שאנחנו יכולים לתת לקופים כסף,

and they do very similar things with it.

והם יעשו איתו דברים דומים לנו.

They do some of the smart things we do,

הם עושים דברים חכמים כמונו,

some of the kind of not so nice things we do,

כמה דברים לא יפים כמונו,

like steal it and so on.

כמו לגנוב ועוד.

But they also do some of the irrational things we do.

אבל הם גם עושים כמה דברים לא רציונליים כמונו.

They systematically get things wrong

באופן שיטתי הם טועים

and in the same ways that we do.

ובאותן דרכים בה אנו טועים.

This is the first take-home message of the Talk,

זה המסר הראשון של ההרצאה,

which is that if you saw the beginning of this and you thought,

והוא שאם חשבתם

oh, I'm totally going to go home and hire a capuchin monkey financial adviser.

לשכור קוף קפוצ'ין כיועץ כלכלי.

They're way cuter than the one at ... you know --

הם הרבה יותר חמודים מהיועץ...

Don't do that; they're probably going to be just as dumb

אל תעשו את זה. הם כנראה יהיו טפשים

as the human one you already have.

בדיוק כמו היועץ האנושי שלכם.

So, you know, a little bad -- Sorry, sorry, sorry.

אז - סליחה, סליחה, סליחה,

A little bad for monkey investors.

חדשות רעות לקופים משקיעים.

But of course, you know, the reason you're laughing is bad for humans too.

אבל כמובן, הסיבה שאתם צוחקים היא רעה גם עבור בני אדם.

Because we've answered the question we started out with.

כי ענינו על השאלה שאיתה התחלנו.

We wanted to know where these kinds of errors came from.

רצינו לדעת מאין מגיעות השגיאות האלה.

And we started with the hope that maybe we can

והתחלנו עם התקווה שאולי נוכל

sort of tweak our financial institutions,

לתקן את המוסדות הפיננסיים שלנו,

tweak our technologies to make ourselves better.

לתקן את הטכנולוגיות כדי לשפר את עצמנו.

But what we've learn is that these biases might be a deeper part of us than that.

אבל מה שלמדנו הוא שההטיות האלה הן אולי חלק עמוק בנו.

In fact, they might be due to the very nature

למעשה, יתכן שהן נובעות מהטבע

of our evolutionary history.

של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

You know, maybe it's not just humans

אתם יודעים, אולי לא רק בני האדם

at the right side of this chain that's duncey.

בצד הימני של השרשרת הם טיפשים.

Maybe it's sort of duncey all the way back.

אולי יש כאן טפשות לאורך כל הדרך.

And this, if we believe the capuchin monkey results,

ואם אנחנו מקבלים את הממצאים של קופי הקפוצ'ין,

means that these duncey strategies

זה אומר שהאסטרטגיות הטיפשות האלה

might be 35 million years old.

הן אולי בנות 35 מיליון שנה.

That's a long time for a strategy

זה זמן ארוך מאוד לאסטרטגיה

to potentially get changed around -- really, really old.

כדי שניתן יהיה להפוך אותן - ממש, ממש עתיקות.

What do we know about other old strategies like this?

מה אנחנו יודעים על אסטרטגיות עתיקות כמו אלה?

Well, one thing we know is that they tend to be really hard to overcome.

אחד הדברים שאנחנו יודעים הוא שקשה מאוד לשנות אותן.

You know, think of our evolutionary predilection

חשבו למשל על הנטיה האבולוציונית שלנו

for eating sweet things, fatty things like cheesecake.

לאכול דברים מתוקים ושומניים כמו עוגת גבינה.

You can't just shut that off.

אי אפשר לכבות את זה.

You can't just look at the dessert cart as say, "No, no, no. That looks disgusting to me."

אי אפשר להסתכל על עגלת הקינוחים ולומר "לא, לא, לא, זה מגעיל אותי."

We're just built differently.

אנחנו פשוט בנויים אחרת.

We're going to perceive it as a good thing to go after.

אנחנו נראה בזה דבר טוב שצריך לשאוף אליו.

My guess is that the same thing is going to be true

הניחוש שלי הוא שאותו הדבר קורה

when humans are perceiving

כשאנשים תופסים

different financial decisions.

החלטות פיננסיות שונות.

When you're watching your stocks plummet into the red,

כשאתם רואים את המניות שלכם מתרסקות,

when you're watching your house price go down,

כשאתם רואים את מחיר הבית שלכם נופל,

you're not going to be able to see that

אתם לא תוכלו לראות את זה

in anything but old evolutionary terms.

במושגים שונים מהמושגים האבולוציוניים הישנים.

This means that the biases

זה אומר שההטיות

that lead investors to do badly,

שהובילו את המשקיעים להיכשל,

that lead to the foreclosure crisis

שגרמו למשבר העיקולים,

are going to be really hard to overcome.

יהיו קשות לשינוי.

So that's the bad news. The question is: is there any good news?

אז אלה החדשות הרעות. השאלה היא: האם יש חדשות טובות?

I'm supposed to be up here telling you the good news.

אני אמורה לספר לכם כאן על החדשות הטובות.

Well, the good news, I think,

אז החדשות הטובות, אני חושבת,

is what I started with at the beginning of the Talk,

הם מה שדיברתי עליו בפתיחה,

which is that humans are not only smart;

והוא שבני האדם לא סתם חכמים,

we're really inspirationally smart

אנחנו חכמים באופן מעורר השראה

to the rest of the animals in the biological kingdom.

יחסית לשאר החיות בממלכה הביולוגית.

We're so good at overcoming our biological limitations --

אנחנו כ"כ טובים בהתגברות על המגבלות הביולוגיות שלנו -

you know, I flew over here in an airplane.

אתם יודעים, אני הגעתי לכאן במטוס.

I didn't have to try to flap my wings.

לא הייתי צריכה לנופף בכנפי.

I'm wearing contact lenses now so that I can see all of you.

יש לי עדשות מגע כך שאוכל לראות אתכם.

I don't have to rely on my own near-sightedness.

אני לא צריכה להסתמך על קוצר-הראייה שלי.

We actually have all of these cases

יש לנו הרבה מקרים

where we overcome our biological limitations

בהם התגברנו על המגבלות הביולוגיות שלנו

through technology and other means, seemingly pretty easily.

באמצעות טכנולוגיה ודרכים אחרות, די בקלות.

But we have to recognize that we have those limitations.

אבל אנחנו צריכים להכיר בכך שיש לנו את אותן מגבלות.

And here's the rub.

והנה הבעיה.

It was Camus who once said that, "Man is the only species

קאמי היה זה שאמר: "האדם הוא המין היחיד

who refuses to be what he really is."

המסרב להיות מה שהוא באמת."

But the irony is that

אבל האירוניה היא

it might only be in recognizing our limitations

שרק באמצעות הכרה במגבלות שלנו

that we can really actually overcome them.

אנחנו יכולים באמת להתגבר עליהן.

The hope is that you all will think about your limitations,

התקווה היא שכל אחד מכם יחשוב על המגבלות שלו,

not necessarily as unovercomable,

לא בהכרח כבלתי-ניתנות להתמודדות,

but to recognize them, accept them

אבל להכיר בהם, לקבל אותן

and then use the world of design to actually figure them out.

ואז להשתמש בעולם התכנון כדי ממש להבין אותם.

That might be the only way that we will really be able

זו אולי הדרך היחידה בה נוכל באמת

to achieve our own human potential

להגשים את הפוטנציאל האנושי שלנו

and really be the noble species we hope to all be.

ולהיות אותו מין אצילי שכולנו מקווים להיות.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)