A new way to study the brain's invisible secrets | Ed Boyden

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Roni Ravia

Hello, everybody.

שלום לכולם.

I brought with me today a baby diaper.

הבאתי איתי היום חיתול.

You'll see why in a second.

תיכף תראו למה.

Baby diapers have interesting properties.

לחיתולים יש תכונה מעניינת.

They can swell enormously when you add water to them,

הם יכולים להתרחב מאוד כשמוסיפים להם מים,

an experiment done by millions of kids every day.

ניסוי שנערך על-ידי מיליוני ילדים בכל יום.

(Laughter)

(צחוק)

But the reason why

אבל הסיבה לכך

is that they're designed in a very clever way.

היא שהם מתוכננים בחוכמה רבה.

They're made out of a thing called a swellable material.

הם עשויים מחומר מתנפח.

It's a special kind of material that, when you add water,

זה חומר מיוחד מאוד שכאשר מוסיפים לו מים,

it will swell up enormously,

הוא מתנפח בצורה משמעותית,

maybe a thousand times in volume.

אולי פי אלף מנפחו המקורי.

And this is a very useful, industrial kind of polymer.

וזה פולימר תעשייתי שימושי מאוד.

But what we're trying to do in my group at MIT

אבל מה שהצוות שלי ב- MIT מנסה לעשות,

is to figure out if we can do something similar to the brain.

הוא להבין אם אפשר לבצע דבר דומה למוח.

Can we make it bigger,

האם אפשר להגדיל אותו,

big enough that you can peer inside

באופן שיאפשר לנו להציץ לתוכו

and see all the tiny building blocks, the biomolecules,

ולראות את כל אבני הבנייה הזעירות, הביו-מולקולות,

how they're organized in three dimensions,

איך הן מסודרות בתלת-מימד,

the structure, the ground truth structure of the brain, if you will?

המבנה הבסיסי של המוח,

If we could get that,

אם נוכל לעשות זאת,

maybe we could have a better understanding of how the brain is organized

אולי נוכל להבין טוב יותר איך המוח מאורגן

to yield thoughts and emotions

לייצור מחשבות ורגשות,

and actions and sensations.

פעולות ותחושות.

Maybe we could try to pinpoint the exact changes in the brain

אולי נוכל לזהות במדוייק את השינויים החלים במוח

that result in diseases,

הגורמים להיווצרות מחלות,

diseases like Alzheimer's and epilepsy and Parkinson's,

כמו אלצהיימר, אפילפסיה ופרקינסון,

for which there are few treatments, much less cures,

עבורן יש מעט סוגי טיפול, ועוד פחות אמצעי ריפוי,

and for which, very often, we don't know the cause or the origins

ושלעיתים קרובות מאוד, איננו יודעים מה מקורן

and what's really causing them to occur.

ומה באמת גורם להיווצרותן.

Now, our group at MIT

ובכן, הקבוצה שלנו ב- MIT

is trying to take a different point of view

מנסה לבחון זווית שונה

from the way neuroscience has been done over the last hundred years.

מזו המקובלת בתחום מדעי המוח במאה האחרונה.

We're designers. We're inventors.

אנחנו מעצבים. אנחנו ממציאים.

We're trying to figure out how to build technologies

אנחנו מנסים להבין איך לבנות טכנולוגיות

that let us look at and repair the brain.

שיאפשרו לנו לבחון ולתקן את המוח.

And the reason is,

והסיבה היא

the brain is incredibly, incredibly complicated.

שהמוח הוא מאוד מאוד מסובך.

So what we've learned over the first century of neuroscience

אז מה שלמדנו במאה הראשונה של חקר מדעי המוח

is that the brain is a very complicated network,

הוא שהמוח הוא מערכת מאוד מסובכת,

made out of very specialized cells called neurons

העשויה מתאים ייחודיים הנקראים נוירונים,

with very complex geometries,

בעלי צורות מורכבות.

and electrical currents will flow through these complexly shaped neurons.

וזרמים חשמליים זורמים דרך הנוירונים המורכבים הללו.

Furthermore, neurons are connected in networks.

יתרה מכך, הנוירונים מחוברים ברשתות.

They're connected by little junctions called synapses that exchange chemicals

הם מחוברים זה לזה בצמתים קטנים הנקראים סינפסות,

דרכם מוחלפים כימיקלים המאפשרים לנוירונים לשוחח בינהם.

and allow the neurons to talk to each other.

The density of the brain is incredible.

צפיפות המוח היא מדהימה.

In a cubic millimeter of your brain,

במילימטר מעוקב במוחכם

there are about 100,000 of these neurons

יש בערך 100,000 נוירונים כאלה

and maybe a billion of those connections.

ואולי מיליארד חיבורים כאלה.

But it's worse.

אבל זה גרוע מכך.

So, if you could zoom in to a neuron,

אם הייתם יכולים לעשות זום על נוירון,

and, of course, this is just our artist's rendition of it.

וזו כמובן רק הדמיה,

What you would see are thousands and thousands of kinds of biomolecules,

הייתם רואים אלפי סוגי ביו-מולקולות,

little nanoscale machines organized in complex, 3D patterns,

מכונות ננו זעירות המאורגנות בדפוסי תלת-מימד מורכבים,

and together they mediate those electrical pulses,

אשר יחד מתווכות את הזרמים החשמליים הללו,

those chemical exchanges that allow neurons to work together

השינויים הכימיים המאפשרים לנוירונים לפעול יחד

to generate things like thoughts and feelings and so forth.

כדי לייצר דברים כמו מחשבות, רגשות ועוד.

Now, we don't know how the neurons in the brain are organized

אז, איננו יודעים כיצד מאורגנים הנוירונים במוח

to form networks,

ליצירת רשתות,

and we don't know how the biomolecules are organized

וכיצד מאורגנות הביו-מולקולות

within neurons

בתוך הנוירונים

to form these complex, organized machines.

ליצירת המכונות המאורגנות והמורכבות הללו.

If we really want to understand this,

אם אנחנו באמת רוצים להבין זאת,

we're going to need new technologies.

יידרשו לנו טכנולוגיות חדשות.

But if we could get such maps,

אבל אם היינו יכולים להשיג מפות כאלה,

if we could look at the organization of molecules and neurons

אם היינו יכולים לראות את הארגון של מולקולות ונוירונים,

and neurons and networks,

של נוירונים ורשתות,

maybe we could really understand how the brain conducts information

אולי היינו יכולים להבין ממש איך המוח מעביר מידע

from sensory regions,

מהאיזורים התחושתיים,

mixes it with emotion and feeling,

מערבב אותו עם רגשות ותחושות,

and generates our decisions and actions.

ומייצר את ההחלטות והפעולות שלנו.

Maybe we could pinpoint the exact set of molecular changes that occur

אולי היינו יכולים להצביע במדויק על השינויים המולקולריים המתרחשים

in a brain disorder.

בזמן הפרעה מוחית.

And once we know how those molecules have changed,

וכשנדע איך המולקולות השתנו,

whether they've increased in number or changed in pattern,

אם הן גדלו במספרן או שינו את דפוסן,

we could use those as targets for new drugs,

נוכל להשתמש בזה כמטרה לתרופות חדשות,

for new ways of delivering energy into the brain

לגילוי דרכים שונות להעברת אנרגיה לתוך המוח,

in order to repair the brain computations that are afflicted

על מנת לתקן את החישובים המוחיים שנפגעו

in patients who suffer from brain disorders.

בחולים הסובלים מהפרעות מוחיות.

We've all seen lots of different technologies over the last century

כולנו ראינו הרבה טכנולוגיות שונות במאה האחרונה

to try to confront this.

המנסות לאפשר לנו מבט שכזה

I think we've all seen brain scans

לדעתי כולנו ראינו סריקות מוחיות

taken using MRI machines.

שנעשו בעזרת מכשירי MRI.

These, of course, have the great power that they are noninvasive,

יתרונן, כמובן, הוא שהן אינן פולשניות,

they can be used on living human subjects.

ניתן לבצען על בני אדם חיים.

But also, they're spatially crude.

יחד עם זאת, הן גסות מבחינה מרחבית.

Each of these blobs that you see, or voxels, as they're called,

כל כתם כזה, שנקרא ווקסל,

can contain millions and millions of neurons.

יכול להכיל מילוני מיליונים של נוירונים.

So it's not at the level of resolution

אז רמת הרזולוציה הזו

where it can pinpoint the molecular changes that occur

לא יכולה להראות במדוייק אילו שינויים מולקולריים התרחשו

or the changes in the wiring of these networks

או אילו שינויים חלו בחיווט הרשתות

that contributes to our ability to be conscious and powerful beings.

שתורמות להיותנו יצורים מודעים ועוצמתיים.

At the other extreme, you have microscopes.

בקצה האחר ישנם מיקרוסקופים.

Microscopes, of course, will use light to look at little tiny things.

מיקרוסקופים, כמובן, משתמשים באור כדי להתבונן בדברים זעירים,

For centuries, they've been used to look at things like bacteria.

ובמשך מאות השתמשו בהם כדי לבחון דברים כמו חיידקים.

For neuroscience,

במדעי המוח,

microscopes are actually how neurons were discovered in the first place,

המיקרוסקופים אפשרו למעשה לגלות את הנוירונים,

about 130 years ago.

לפני כ-130 שנה.

But light is fundamentally limited.

אבל לאור יש מגבלה בסיסית.

You can't see individual molecules with a regular old microscope.

אי אפשר לראות מולקולות בודדות עם מיקרוסקופ ישן ורגיל.

You can't look at these tiny connections.

לא ניתן לבחון את החיבורים הזעירים האלה.

So if we want to make our ability to see the brain more powerful,

אז אם אנחנו רוצים להעצים את יכולתנו לבחון את המוח,

to get down to the ground truth structure,

לאפשר את זיהוי האמת הבסיסית המבנית,

we're going to need to have even better technologies.

נזדקק לטכנולוגיות טובות עוד יותר.

My group, a couple years ago, started thinking:

הקבוצה שלי החלה לחשוב לפני כמה שנים:

Why don't we do the opposite?

למה שלא נעשה את ההיפך?

If it's so darn complicated to zoom in to the brain,

אם כל-כך קשה לעשות זום על המוח,

why can't we make the brain bigger?

למה שלא נגדיל אותו?

It initially started

זה התחיל עם שני תלמידי MA בקבוצה שלי, פאי צ'אן ופול טילברג.

with two grad students in my group, Fei Chen and Paul Tillberg.

Now many others in my group are helping with this process.

עכשיו רבים אחרים בקבוצה הצטרפו לתהליך.

החלטנו לנסות לבדוק אם אפשר לקחת פולימרים,

We decided to try to figure out if we could take polymers,

like the stuff in the baby diaper,

כמו החומר שבתוך החיתולים,

and install it physically within the brain.

ולהתקין אותם פיזית בתוך המוח.

If we could do it just right, and you add water,

אם ניתן לעשות זאת נכון, ואז להוסיף מים,

you can potentially blow the brain up

אפשר בעקרון לנפח את המוח

to where you could distinguish those tiny biomolecules from each other.

לרמה בה ניתן יהיה להבחין בין הביו-מולקולות הזעירות.

You would see those connections and get maps of the brain.

תוכלו לראות את החיבורים האלה, ולקבל מפות של המוח.

This could potentially be quite dramatic.

בפוטנציאל, זה יכול להיות די דרמתי.

We brought a little demo here.

הבאנו לכאן הדגמה קטנה.

We got some purified baby diaper material.

השגנו חומר חיתולים טהור.

It's much easier just to buy it off the Internet

הרבה יותר קל לקנות את זה באינטרנט

than to extract the few grains that actually occur in these diapers.

מאשר להוציא את הגרגרים הבודדים הנמצאים בתוך החיתולים.

I'm going to put just one teaspoon here

אני אשים כאן רק כפית אחת

of this purified polymer.

מהפולימר הטהור הזה.

And here we have some water.

וכאן יש קצת מים.

What we're going to do

מה שנעשה

is see if this teaspoon of the baby diaper material

הוא לראות אם נפח כפית מחומר החיתולים הזה

can increase in size.

יכול לגדול במימדיו.

You're going to see it increase in volume by about a thousandfold

ומיד תראו שהוא גדל בערך פי אלף מנפחו המקורי

before your very eyes.

ממש מול עיניכם.

I could pour much more of this in there,

הייתי יכול לשפוך לכאן הרבה יותר מזה,

but I think you've got the idea

אבל אני חושב שהבנתם את הרעיון

that this is a very, very interesting molecule,

שזו מולקולה מאוד, מאוד מעניינת,

and if can use it in the right way,

ואם נשתמש בה בדרך נכונה,

we might be able to really zoom in on the brain

אולי נוכל ממש לעשות זום על המוח

in a way that you can't do with past technologies.

בדרך שלא התאפשרה בטכנולוגיות קודמות.

OK. So a little bit of chemistry now.

אוקיי. בואו נדבר קצת על כימיה.

What's going on in the baby diaper polymer?

מה קורה בתוך הפולימר של החיתול?

If you could zoom in,

אם הייתם יכולים לעשות זום,

it might look something like what you see on the screen.

זה אולי היה נראה כמו מה שאתם רואים על המסך.

Polymers are chains of atoms arranged in long, thin lines.

פולימרים הם שרשראות אטומים המסודרות בקווים ארוכים ודקים.

The chains are very tiny,

השרשראות זעירות מאוד,

about the width of a biomolecule,

בערך ברוחב של ביו-מולקולה,

and these polymers are really dense.

והפולימרים האלה מאוד צפופים.

They're separated by distances

המרחק בינהם הוא בערך בגודל של ביו-מולקולה.

that are around the size of a biomolecule.

This is very good

זה מצוין,

because we could potentially move everything apart in the brain.

כי בפוטנציאל ניתן להפריד כל דבר במוח.

If we add water, what will happen is,

אם נוסיף מים, מה שיקרה הוא

this swellable material is going to absorb the water,

שהחומר המתנפח יספוג את המים,

the polymer chains will move apart from each other,

שרשראות הפולימר יתרחקו זו מזו,

and the entire material is going to become bigger.

וכל החומר יהפוך לגדול יותר.

And because these chains are so tiny

ומשום שהשרשראות הללו כה זעירות

and spaced by biomolecular distances,

ומופרדות במרווחים של ביו-מולקולה,

we could potentially blow up the brain

בפונטציאל נוכל לנפח את המוח

and make it big enough to see.

ולהפוך אותו לגדול דיו כדי לאפשר התבוננות.

Here's the mystery, then:

אז הנה התעלומה:

How do we actually make these polymer chains inside the brain

איך אנחנו מחדירים את שרשראות הפולימר למוח,

so we can move all the biomolecules apart?

כך שיפרידו בין כל הביו-מולקולות?

If we could do that,

אם היינו יכולים לעשות זאת,

maybe we could get ground truth maps of the brain.

אולי היינו יכולים להגיע למפות אמיתיות של המוח.

We could look at the wiring.

היינו יכולים להסתכל על החיווטים.

We can peer inside and see the molecules within.

היינו יכולים להביט פנימה ולראות את המולוקולות.

To explain this, we made some animations

כדי להסביר זאת, יצרנו כמה הדמיות

where we actually look at, in these artist renderings,

בהן אנחנו ממש רואים, בדרך אמנותית,

what biomolecules might look like and how we might separate them.

איך עשויות להיראות ביו-מולקולות, ואיך ניתן להפריד אותן.

Step one: what we'd have to do, first of all,

שלב ראשון: מה שצריך לעשות, קודם כל,

is attach every biomolecule, shown in brown here,

זה לחבר כל ביו-מולקולה, שרואים כאן בחום,

to a little anchor, a little handle.

לעוגן קטן, ידית קטנה.

We need to pull the molecules of the brain apart from each other,

אנחנו צריכים לנתק את המולקולות של המוח זו מזו,

and to do that, we need to have a little handle

וכדי לעשות זאת, אנחנו צריכים ידית קטנה

that allows those polymers to bind to them

שתאפשר לפולימרים הללו להיקשר אליהן

and to exert their force.

ולהפעיל את כוחם.

Now, if you just take baby diaper polymer and dump it on the brain,

אבל אם סתם תקחו פולימר של חיתול ותזרקו אותו על המוח,

obviously, it's going to sit there on top.

הוא כמובן ישאר שם למעלה.

So we need to find a way to make the polymers inside.

אז אנחנו צריכים למצוא דרך להכניס את הפולימרים פנימה.

And this is where we're really lucky.

וכאן יש לנו הרבה מזל.

It turns out, you can get the building blocks,

מסתבר שאפשר לקחת את אבני הבניין,

monomers, as they're called,

מונומרים, כפי שקוראים להם,

and if you let them go into the brain

ואם נכניס אותם לתוך המוח

and then trigger the chemical reactions,

ונפעיל את התגובות הכימיות,

you can get them to form those long chains,

אפשר לגרום להם ליצור את השרשראות הארוכות הללו,

right there inside the brain tissue.

ממש בתוך רקמת המוח.

They're going to wind their way around biomolecules

הם יפתלו את דרכם סביב ביו-מולקולות

and between biomolecules,

ובין ביו-מולקולות,

forming those complex webs

וייצרו את הרשתות המורכבות הללו

that will allow you, eventually, to pull apart the molecules

שיאפשרו לנו, בסוף של דבר, למשוך ולהפריד בין המולקולות.

from each other.

And every time one of those little handles is around,

ובכל פעם שאחת הידיות הללו נמצאת באיזור,

the polymer will bind to the handle, and that's exactly what we need

הפולימר יתחבר לידית, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים

in order to pull the molecules apart from each other.

כדי להפריד בין המולקולות.

All right, the moment of truth.

אוקיי, רגע האמת.

We have to treat this specimen

אנחנו צריכים לטפל בדגימה הזו

with a chemical to kind of loosen up all the molecules from each other,

עם כימיקל שירפה את הקשרים בין המולקולות,

and then, when we add water,

ואז, כשנוסיף מים,

that swellable material is going to start absorbing the water,

החומר המתנפח יתחיל לספוג את המים,

the polymer chains will move apart,

שרשראות הפולימר יתחילו להיפרד,

but now, the biomolecules will come along for the ride.

אבל עכשיו הביו-מולקולות יתפסו טרמפ,

And much like drawing a picture on a balloon,

ובאופן דומה לציור על גבי בלון,

and then you blow up the balloon,

אחרי שמנפחים את הבלון,

the image is the same,

התמונה נראית אותו הדבר,

but the ink particles have moved away from each other.

אבל חלקיקי הדיו התרחקו זה מזה.

And that's what we've been able to do now, but in three dimensions.

וזה מה שאנו מסוגלים כעת לעשות, אבל בתלת-מימד.

There's one last trick.

יש עוד טריק אחד אחרון.

As you can see here,

כפי שניתן לראות כאן,

we've color-coded all the biomolecules brown.

צבענו את כל הביו-מולקולות בחום.

That's because they all kind of look the same.

כי הן נראות די דומה.

Biomolecules are made out of the same atoms,

ביו-מולקולות בנויות מאותם אטומים,

but just in different orders.

רק בסדר שונה.

So we need one last thing

אז צריך עוד דבר אחד

in order to make them visible.

כדי שניתן יהיה להבחין בינהן.

We have to bring in little tags,

צריך להכניס תגיות קטנות,

with glowing dyes that will distinguish them.

עם צבעים זוהרים שיבחינו ביניהן.

So one kind of biomolecule might get a blue color.

אז ביו-מולקולה אחת יכולה להיצבע בכחול,

Another kind of biomolecule might get a red color.

ביו-מולקולה אחרת יכולה להיצבע באדום,

And so forth.

וכן הלאה.

And that's the final step.

וזה הצעד האחרון.

Now we can look at something like a brain

עכשיו, אנחנו יכולים להסתכל על משהו כמו מוח

and look at the individual molecules,

ולראות את המולקולות הבודדות,

because we've moved them far apart enough from each other

כי הרחקנו אותן מספיק זו מזו

that we can tell them apart.

כדי להבחין בינהן.

So the hope here is that we can make the invisible visible.

אז אנו מקווים שנוכל להפוך את הבלתי נראה לנראה.

We can turn things that might seem small and obscure

שנוכל לקחת דברים שנראים קטנים ומעורפלים,

and blow them up

לנפח ולהגדיל אותם

until they're like constellations of information about life.

עד שיהפכו למערך מידע על החיים.

Here's an actual video of what it might look like.

הנה סרטון אמיתי של איך זה יכול להיראות.

We have here a little brain in a dish --

יש לנו כאן מוח קטן בצלחת --

a little piece of a brain, actually.

חתיכת מוח, בעצם.

We've infused the polymer in,

החדרנו לתוכו את הפולימר,

and now we're adding water.

ועכשיו אנחנו מוסיפים מים.

What you'll see is that, right before your eyes --

מה שתראו הוא איך ממש מול עיניכם --

this video is sped up about sixtyfold --

הסרטון הואץ במהירות של פי 60 מהמציאות --

this little piece of brain tissue is going to grow.

פיסת רקמת המוח הקטנה תגדל.

It can increase by a hundredfold or even more in volume.

היא יכולה לגדול בנפחה פי 100 או יותר.

And the cool part is, because those polymers are so tiny,

והחלק היפה הוא שמשום שהפולימרים האלה כה זעירים,

we're separating biomolecules evenly from each other.

אנחנו מצליחים להפריד בין הביו-מולקולות באופן שווה.

It's a smooth expansion.

זו התרחבות אחידה.

We're not losing the configuration of the information.

אנחנו לא מאבדים את התצורה של המידע.

We're just making it easier to see.

אנחנו רק מקלים על הצפייה.

So now we can take actual brain circuitry --

אז ניתן לקחת מעגלים חשמליים מוחיים אמיתיים --

here's a piece of the brain involved with, for example, memory --

הנה פיסת מוח הקשורה למשל בזיכרון --

and we can zoom in.

ולעשות עליה זום.

We can start to actually look at how circuits are configured.

אנחנו יכולים ממש לראות איך המעגלים בנויים.

Maybe someday we could read out a memory.

יום אחד אולי נוכל לקרוא זיכרון.

Maybe we could actually look at how circuits are configured

אולי נוכל ממש לראות איך המעגלים פועלים,

to process emotions,

לעיבוד רגשות,

how the actual wiring of our brain is organized

איך מאורגן החיווט המוחי שלנו

in order to make us who we are.

שהופך אותנו למי שאנחנו.

And of course, we can pinpoint, hopefully,

וכמובן, יש תקוה שנוכל לזהות במדוייק

the actual problems in the brain at a molecular level.

בעיות אמיתיות במוח, ברמה המולקולרית.

What if we could actually look into cells in the brain

מה היה קורה אילו יכולנו להסתכל על תאים בתוך המוח

and figure out, wow, here are the 17 molecules that have altered

ולגלות -- וואו! הנה 17 המולקולות שעברו שינוי

in this brain tissue that has been undergoing epilepsy

ברקמת המוח הזו שחווה התקפי אפילפסיה,

or changing in Parkinson's disease

או שינויים שקורים במחלת הפרקינסון,

or otherwise being altered?

או שינויים אחרים.

If we get that systematic list of things that are going wrong,

אם היינו יכולים להשיג רשימה מסודרת של כל הדברים שמשתבשים,

those become our therapeutic targets.

הם היו הופכים למטרות הטיפוליות שלנו.

We can build drugs that bind those.

היינו יכולים לייצר תרופות שמונעות אותם.

We can maybe aim energy at different parts of the brain

היינו יכולים אולי לכוון אנרגיה לחלקים שונים במוח,

in order to help people with Parkinson's or epilepsy

על מנת לסייע לאנשים עם פרקינסון או אפילפסיה,

or other conditions that affect over a billion people

או הפרעות אחרות המשפיעות על מעל מיליארד איש

around the world.

ברחבי העולם.

Now, something interesting has been happening.

ובכן, משהו מעניין קורה.

It turns out that throughout biomedicine,

מתברר שבכל תחומי הביו-רפואה,

there are other problems that expansion might help with.

ישנן בעיות נוספות שההגדלה יכולה לסייע בפתרונן.

This is an actual biopsy from a human breast cancer patient.

זו ביופסיה אמיתית מפציינטית עם סרטן השד.

It turns out that if you look at cancers,

מתברר שאם מסתכלים על מחלות סרטניות,

if you look at the immune system,

אם מסתכלים על מערכת החיסון,

if you look at aging, if you look at development --

אם מסתכלים על הזדקנות, אם מסתכלים על התפתחות --

all these processes are involving large-scale biological systems.

כל התהליכים הללו מערבים מערכות ביולוגיות בקנה מידה גדול.

But of course, the problems begin with those little nanoscale molecules,

אבל כמובן שהבעיות מתחילות ברמה של הננו-מולקולות,

the machines that make the cells and the organs in our body tick.

אותן מכונות שגורמות לתאים ולאיברים בגופנו לפעול.

So what we're trying to do now is to figure out

אז מה שאנחנו מנסים לעשות כעת זה לגלות

if we can actually use this technology to map the building blocks of life

אם אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזו כדי למפות את אבני הבניין של החיים,

in a wide variety of diseases.

במגוון רחב של מחלות.

Can we actually pinpoint the molecular changes in a tumor

האם נוכל להצביע במדוייק על השינויים המולקולריים החלים בגידול,

so that we can actually go after it in a smart way

כך שנוכל להילחם בו בדרך חכמה,

and deliver drugs that might wipe out exactly the cells that we want to?

ולהמציא תרופות שיכולות לחסל בדיוק את התאים הרצויים?

You know, a lot of medicine is very high risk.

אתם יודעים, חלק גדול מהרפואה מסתמך על לקיחת סיכונים

Sometimes, it's even guesswork.

לפעמים זה אפילו ברמה של ניחוש.

My hope is we can actually turn what might be a high-risk moon shot

אני מקוה שנוכל להפוך משהו בעל סיכון גבוה כמו שיגור חללית לירח,

into something that's more reliable.

לדבר יותר מהימן.

If you think about the original moon shot,

אם תחשבו על השיגור הראשון לירח,

where they actually landed on the moon,

כשהם ממש נחתו על הירח,

it was based on solid science.

זה היה מבוסס על מדע איתן.

We understood gravity;

הבנו את כוח הכבידה,

we understood aerodynamics.

הבנו את האוירודינמיקה,

We knew how to build rockets.

ידענו איך לבנות טילי שיגור.

The science risk was under control.

רמת הסיכון במדע היתה תחת שליטה.

It was still a great, great feat of engineering.

אבל עדיין זה היה הישג הנדסי אדיר.

But in medicine, we don't necessarily have all the laws.

אבל ברפואה, אין לנו בהכרח את כל החוקים.

Do we have all the laws that are analogous to gravity,

האם יש בידינו את כל החוקים המקבילים לכוח הכבידה?

that are analogous to aerodynamics?

המקבילים לאוירודינמיקה?

I would argue that with technologies

אני טוען שבעזרת הטכנולוגיות עליהן אני מדבר היום,

like the kinds I'm talking about today,

maybe we can actually derive those.

אולי נוכל להסיק אותם.

We can map the patterns that occur in living systems,

נוכל למפות את הדפוסים הקיימים במערכות חיות

and figure out how to overcome the diseases that plague us.

ולהבין איך לגבור על מחלות הטורדות אותנו.

You know, my wife and I have two young kids,

אתם יודעים, לאשתי ולי יש שני ילדים קטנים,

and one of my hopes as a bioengineer is to make life better for them

ואחת התקוות שלי כביו-מהנדס היא ליצור עבורם חיים טובים יותר מאלה שיש לנו כיום.

than it currently is for us.

And my hope is, if we can turn biology and medicine

והתקווה שלי היא שאם נהפוך את הביולוגיה והרפואה

from these high-risk endeavors that are governed by chance and luck,

מניסיונות בסיכון גבוה, הנשלטים על-ידי מזל ומקריות,

and make them things that we win by skill and hard work,

לדברים שמצליחים בהם בזכות כישורים ועבודה קשה,

then that would be a great advance.

זאת תהיה התקדמות אדירה.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)