Freeman Hrabowski: 4 pillars of college success in science | TED

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Neta Nitzan מבקר: Nimrod Drori

So I'll be talking about the success of my campus,

ובכן, אני אדבר על הצלחת הקמפוס שלי

the University of Maryland, Baltimore County, UMBC,

האוניברסיטה של מארילנד , מחוז באלטימור ,( UMBC )

in educating students of all types,

בהקניית השכלה לסטודנטים מכל הסוגים

across the arts and humanities and the science and engineering areas.

בתחומי אמנות, מדעי הרוח, מדע והנדסה.

What makes our story especially important

הדבר שהופך את סיפרנו לכל כך חשוב

is that we have learned so much from a group of students

הוא שלמדנו הרבה מקבוצות סטודנטים

who are typically not at the top of the academic ladder --

שלרוב מקומן אינו בראש הסולם האקדמי...

students of color, students underrepresented in selected areas.

סטודנטים צבעוניים , שהינם בתת ייצוג בתחומי לימוד מסוימים.

And what makes the story especially unique

מה שעוד הופך את הסיפור למאד מיוחד

is that we have learned how to help African-American students, Latino students,

הוא העובדה שלמדנו איך לעזור לסטודנטים אפרו- אמריקנים, סטודנטים ממוצא לטיני

students from low-income backgrounds,

סטודנטים מרקע כלכלי דל

to become some of the best in the world in science and engineering.

לההפך לכאלו הנמנים על הטובים ביותר בעולם בתחום מדע והנדסה.

And so I begin with a story about my childhood.

ואתחיל בסיפור על ילדותי.

We all are products of our childhood experiences.

כולנו תוצר של חוויות ילדותינו.

It's hard for me to believe that it's been 50 years

קשה לי לחשוב שחלפו 50 שנים

since I had the experience of being a ninth grade kid in Birmingham, Alabama,

מאז הייתי תלמיד בכיתה ט' בבירמינגהם, אלבאמה.

a kid who loved getting A's,

תלמיד שאהב לקבל "מאיות"

a kid who loved math, who loved to read,

שאהב מתמטיקה , אהב לקרוא,

a kid who would say to the teacher --

אחד שהיה אומר למורה--

when the teacher said, "Here are 10 problems," to the class,

כשהמורה אמר לכיתה : "הרי לכם 10 בעיות "

this little fat kid would say, "Give us 10 more."

הילד הקטן והשמן הזה היה אומר : " תן לנו עוד 10 "

And the whole class would say, "Shut up, Freeman."

וכל הכיתה היתה אומרת לו " שתוק, פריימן "...

And there was a designated kicker every day.

ובכל יום "מונה" בועט תורן....( בי )

And so I was always asking this question:

ובכן, תמיד העסיקה אותי השאלה :

"Well how could we get more kids to really love to learn?"

כיצד נגרום ליותר ילדים לאהוב ללמוד ?

And amazingly, one week in church,

למרבית ההפתעה, שבוע אחד, בכנסייה,

when I really didn't want to be there

כשבאמת לא רציתי כלל להיות שם,

and I was in the back of the room being placated by doing math problems,

שרצתי לי בחלקו האחורי של החדר, מעסיק עצמי בפתרון בעיות במתמטיקה,

I heard this man say this:

שמעתי את "האיש" אומר דבר כזה :

"If we can get the children

" אם נוכל להביא לכך שהילדים

to participate in this peaceful demonstration here in Birmingham,

ישתתפו בהפגנה שוחרת השלום כאן בבירמינגהם,

we can show America that even children know the difference between right and wrong

נוכל להראות לאמריקה שאפילו ילדים יודעים להבחין בין טוב ורע,

and that children really do want to get the best possible education."

וילדים אכן רוצים לקבל את ההשכלה האפשרית הטובה ביותר "

And I looked up and said, "Who is that man?"

הבטתי ושאלתי " מי האיש הזה ? "

And they said his name was Dr. Martin Luther King.

וענו לי ששמו ד"ר מרטין לותר קינג.

And I said to my parents, "I've got to go.

אמרתי להוריי : אני חייב ללכת .

I want to go. I want to be a part of this."

אני רוצה ללכת. רוצה להיות חלק מזה ".

And they said, "Absolutely not."

והם ענו " בשום פנים ואופן ! "

(Laughter)

( צחוק )

And we had a rough go of it.

והיה לנו ויכוח קשה בנושא

And at that time, quite frankly, you really did not talk back to your parents.

ובזמנו, אם נודה על האמת, לא היה מקובל שבכלל תענה להורים שלך.

And somehow I said, "You know, you guys are hypocrites.

ואיכשהו אמרתי : " אתם יודעים, אתם צבועים ,

You make me go to this. You make me listen.

הכרחתם אותי לבוא לכאן , להקשיב.

The man wants me to go, and now you say no."

האיש מבקש שאלך ( להפגנה) ואתם אומרים- לא."

And they thought about it all night.

והם חשבו על זה , לאורך כל הלילה,

And they came into my room the next morning.

ונכנסו לחדרי בבוקר

They had not slept.

הם כלל לא ישנו,

They had been literally crying and praying and thinking,

הם בכו , פשוטו כמשמעו, התפללו וחשבו

"Will we let our 12-year-old

" האם נניח לילדנו בן ה-12

participate in this march and probably have to go to jail?"

להשתתף בצעדה הזו וסביר להניח - להגיע לכלא ? "

And they decided to do it.

והם החליטו לאפשר לי.

And when they came in to tell me,

וכשהם באו לספר לי

I was at first elated.

הרגשתי בתחילה התרוממות רוח

And then all of a sudden I began thinking about the dogs and the fire hoses,

ואז , לפתע, התחלתי לחשוב על הכלבים והזרנוקים

and I got really scared, I really did.

והפכתי מפוחד, ממש מפוחד.

And one of the points I make to people all the time

אחת הנקודות שאני מעלה בפני אנשים

is that sometimes when people do things that are courageous,

היא שלעיתים כשאנשים עושים מעשים אמיצים

it doesn't really mean that they're that courageous.

זה לא אומר שהם אכן אמיצים עד כדי כך

It simply means that they believe it's important to do it.

זה רק אומר שהם מאמינים בחשיבות המעשה.

I wanted a better education.

רציתי אפשרות לחינוך יותר טוב,

I did not want to have to have hand-me-down books.

לא רציתי להיות חייב להסתפק בספרים משומשים

I wanted to know that the school I attended

רציתי לדעת שבביה"ס אותו אפקוד

not only had good teachers, but the resources we needed.

יהיו לא רק מורים טובים אלא יהיו לו גם המשאבים הדרושים.

And as a result of that experience,

וכתוצאה מהחוויה הזו,

in the middle of the week, while I was there in jail,

באמצע השבוע, בהיותי בכלא

Dr. King came and said with our parents,

ד"ר קינג בא ואמר לנו ולהורינו ,

"What you children do this day

" מה שאתם, ילדים, עושים היום

will have an impact on children who have not been born."

יהיה בעל השפעה על ילדים שאפילו לא נולדו עדיין "

I recently realized that two-thirds of Americans today

לאחרונה נוכחתי כי שני שליש מהאמריקאים כיום

had not been born at the time of 1963.

עדיין לא נולדו, אז , ב- 1963 .

And so for them, when they hear about the Children's Crusade in Birmingham,

לכן, לגביהם ,כשהם שומעים על מצעד הילדים בבירמינגהם

in many ways, if they see it on TV,

אם הם צופים בזה בטלויזיה, מבחינות רבות

it's like our looking at the 1863 "Lincoln" movie:

זה כמו עבורנו לצפות בסרט "לינקולן" שמתרחש ב- 1863

It's history.

זו היסטוריה.

And the real question is, what lessons did we learn?

והשאלה האמיתית כאן היא : אילו לקחים למדנו ?

Well amazingly, the most important for me was this:

ובכן, למרבית ההפתעה, הלקח החשוב ביותר עבורי היה:

That children can be empowered to take ownership of their education.

ילדים יכולים לקבל על עצמם לקחת אחריות על השכלתם

They can be taught to be passionate

ניתן ללמד אותם להיות חדורי רצון

about wanting to learn and to love the idea of asking questions.

ללמוד ולאהוב את הרעיון של הצגת שאלות.

And so it is especially significant

יש משמעות מיוחדת

that the university I now lead,

לעובדה שהאוניברסיטה שבראשה אני עומד כיום

the University of Maryland, Baltimore County, UMBC,

האוניברסיטה של מארילנד , מחוז באלטימור , UMBC

was founded the very year I went to jail with Dr. King, in 1963.

נוסדה באותה שנה בה נכלאתי בכלא יחד עם ד"ר קינג, שנת 1963.

And what made that institutional founding especially important

המיוחד בייסודה של האוניברסיטה הזו

is that Maryland is the South, as you know,

הוא שמארילנד היא בדרום, כפי שידוע לכם,

and, quite frankly, it was the first university in our state

וזו היתה למעשה האוניברסיטה הראשונה שנוסדה במדינתנו

founded at a time when students of all races could go there.

בתקופה שבה הורשו ללמוד סטודנטים מכל גזע.

And so we had black and white students and others who began to attend.

כך שהיו לנו סטודנטים שחורי עור , לבנים ואחרים

And it has been for 50 years an experiment.

ולמעשה זה היה ניסוי שארך 50 שנה

The experiment is this:

והניסוי הוא כדלקמן :

Is it possible to have institutions in our country, universities,

האם אפשרי שיהיו בארצנו מוסדות, אוניברסיטאות

where people from all backgrounds can come and learn

אותם יכולים אנשים מרקעים מגוונים לפקוד וללמוד בהם,

and learn to work together and learn to become leaders

ללמוד כיצד לעבוד יחד וללמוד להפוך מנהיגים

and to support each other in that experience?

תוך כדי תמיכה הדדית במהלך החוויה הזו ?

Now what is especially important about that experience for me is this:

נקודה חשובה במיוחד עבורי בתהליך הזה היא

We found that we could do a lot in the arts and humanities and social sciences.

שמצאנו כי נוכל להגיע להשגים נכבדים בתחומי אמנות וסוציולוגיה

And so we began to work on that, for years in the '60s.

אז התחלנו לעבוד בתחומים אלו עוד בשנות ה-60

And we produced a number of people in law, all the way to the humanities.

ומתוכנו צמחו בוגרים בתחום המשפט ובתחומי לימוד הומאני.

We produced great artists. Beckett is our muse.

הצמחנו מתוכנו אמנים גדולים, ( בקט הוא המוזה שלנו )

A lot of our students get into theater.

רבים מבוגרינו נכנסו לתחום התיאטרון,

It's great work.

נעשתה עבודה מצויינת.

The problem that we faced was the same problem America continues to face --

הבעיה שעמדה בפנינו היא אותה בעיה בפניה ניצבת אמריקה כיום

that students in the sciences and engineering,

שתלמידים לא הגיעו להשגים בתחום מדע והנדסה,

black students were not succeeding.

כוונתי לסטודנטים שחורים.

But when I looked at the data,

אבל כשהתבוננתי בנתונים,

what I found was that, quite frankly, students in general,

ראיתי שסטודנטים בכלל, ( לא רק מבין השחורים)

large numbers were not making it.

מרביתם לא הצליחו בתחומים אלו.

And as a result of that,

כתוצאה מכך,

we decided to do something that would help, first of all,

החלטנו לעשות מעשה שיעזור, קודם כל

the group at the bottom, African-American students, and then Hispanic students.

לקבוצה שבתחתית, סטודנטים אפריקו-אמריקאים ואח"כ סטודנטים היספאנים.

And Robert and Jane Meyerhoff, philanthropists, said, "We'd like to help."

ורוברט וג'יין מאירוף , תורמים, אמרו : "היינו רוצים לסייע"

Robert Meyerhoff said, "Why is it that everything I see on TV about black boys,

רוברט מאירוף אמר : " מדוע בכל פעם שבטלויזיה מוצגים נערים שחורים,

if it's not about basketball, is not positive?

מלבד בסיטואציות הקשורות לכדורסל, הופעתם הינה בהקשר שלילי?

I'd like to make a difference, to do something that's positive."

הייתי רוצה לשנות, לעשות שינוי חיובי "

We married those ideas, and we created this Meyerhoff Scholars program.

אמצנו את רעיונותיו, ויצרנו תוכנית לימוד ע"ש מאירוף

And what is significant about the program

ותוכנית זאת

is that we learned a number of things.

לימדה אותנו מס' דברים,

And the question is this:

והשאלה שצריכה להישאל היא

How is it that now we lead the country in producing African-Americans

כיצד זה שאנו המובילים כיום , במדינה, ביצירת בוגרים אפריקו-אמריקנים

who go on to complete Ph.D.'s in science and engineering and M.D./Ph.D.'s?

המסיימים תארי דוקטורט במדעים , הנדסה ורפואה?

That's a big deal. Give me a hand for that. That's a big deal.

זה הישג נכבד, תנו מחיאות כפיים על כך,

That's a big deal. It really is.

הישג נכבד, לכל הדעות.

(Applause)

( מחיאות כפיים)

You see, most people don't realize

ראו נא , מרבית האנשים לא מבינים

that it's not just minorities who don't do well in science and engineering.

שלא רק המיעוטים הם אלו שאינם מצליחים במדע והנדסה,

Quite frankly, you're talking about Americans.

זו תופעה כלל אמריקאית.

If you don't know it, while 20 percent of blacks and Hispanics

אם אתם לא יודעים זאת, 20% מהשחורים וההיספנים

who begin with a major in science and engineering

שמתחילים תואר במדע והנדסה

will actually graduate in science and engineering,

יסיימו אותו.

only 32 percent of whites who begin with majors in those areas

ורק 32% מהלבנים שיתחילו ללמוד תחומים אלו

actually succeed and graduate in those areas,

יצליחו ויסיימו,

and only 42 percent of Asian-Americans.

ולגבי אסיאתים-אמריקנים , רק 42%.

And so, the real question is, what is the challenge?

ובכן, השאלה שיש לשאול היא כיצד מתמודדים עם נתון זה?

Well a part of it, of course, is K-12.

ובכן, התשובה בחלקה נעוצה בשנות הלימוד לאורך בי"ס יסודי- תיכון,

We need to strengthen K-12.

עלינו לחזק שם,

But the other part has to do with the culture

אך חלק מהותי מהתשובה הוא תרבות

of science and engineering on our campuses.

הלמידה של מדע והנדסה בקמפוסים שלנו.

Whether you know it or not, large numbers of students with high SAT's

לידיעתכם, חלק ניכר מהסטודנטים המתקבלים עם ציונים גבוהים

and large numbers of A.P. credits

ושעברו מבחני מיון בתוצאות גבוהות

who go to the most prestigious universities in our country

והחלו ללמוד באוניברסיטאות היוקרתיות יותר

begin in pre-med or pre-engineering and engineering, and they end up changing their majors.

התחילו מסלול קדם רפואה, קדם הנדסה או הנדסה, חלק גדול מהם שינה מסלול לימוד בהמשך.

And the number one reason, we find, quite frankly,

והסיבה העיקרית לכך, מצאנו,

is they did not do well in first year science courses.

היא שהם לא הצליחו מאד בשנת הלימודים הראשונה בקורסי המדע.

In fact, we call first year science and engineering, typically around America,

למעשה, הקורסים במדע והנדסה של שנת הלימודים הראשונה, בכל רחבי ארה"ב

weed-out courses or barrier courses.

נקראים קורסי הניפוי , המחסום.

How many of you in this audience know somebody

כמה מכם, היושבים בקהל, מכירים מישהו

who started off in pre-med or engineering

שהתחיל במסלול קדם רפואה או הנדסה

and changed their major within a year or two?

ושינה את מסלול לימודיו בשנה, שנתיים הראשונות?

It's an American challenge. Half of you in the room.

חצי מהקהל ! הקורסים האלו הם ממש אתגר אמריקאי,

I know. I know. I know.

אני יודע, אני יודע,

And what is interesting about that

והמעניין הוא

is that so many students are smart and can do it.

שרבים מהסטודנטים האלו חכמים והיו יכולים לסיים מסלול זה.

We need to find ways of making it happen.

עלינו למצוא דרך לגרום לזה לקרות.

So what are the four things we did to help minority students

ובכן, מה הם ארבעת הדברים שעשינו כדי לעזור לסטודנטים מקבוצת המיעוטים

that now are helping students in general?

ושנוכל להסתייע בהם לגבי כלל הסטודנטים?

Number one: high expectations.

דבר ראשון: ציפיות גבוהות.

It takes an understanding of the academic preparation of students --

יש צורך בהבנה של ההכנה האקדמאית של סטודנטים --

their grades, the rigor of the course work,

ציוניהם, רצינותם בעבודת הקורס,

their test-taking skills, their attitude,

מיומנותם בעשיית מבחנים, גישתם,

the fire in their belly, the passion for the work, to make it.

האש שבבטנם, התשוקה אל העבודה, כדי להצליח.

And so doing things to help students prepare to be in that position, very important.

לכן עשייה של דברים שיעזרו לסטודנטים להתכונן להיותם במצב כזה, מאוד חשוב.

But equally important, it takes an understanding that it's hard work that makes the difference.

אבל חשוב לא פחות, יש צורך בהבנה שזוהי עבודה קשה שעושה את ההבדל.

I don't care how smart you are or how smart you think you are.

לא אכפת לי כמה אתה חכם או כמה חכם אתה חושב שאתה.

Smart simply means you're ready to learn.

חכם משמעותו היא שאתה מוכן ללמוד.

You're excited about learning and you want to ask good questions.

אתה מתרגש לגבי למידה ואתה רוצה לשאול שאלות טובות.

I. I. Rabi, a Nobel laureate, said that when he was growing up in New York,

א. א. רבי, חתן פרס נובל, אמר שכשגדל בניו יורק,

all of his friends' parents would ask them

כל הורי חבריו נהגו לשאול אותם

"What did you learn in school?" at the end of a day.

"מה למדת בבית הספר?" בסוף היום.

And he said, in contrast, his Jewish mother would say,

והוא אמר, שבניגוד לכך, אמו היהודייה נהגה לומר,

"Izzy, did you ask a good question today?"

"איזי, האם שאלת שאלה טובה היום?"

And so high expectations have to do with curiosity

אם כך ציפיות גבוהות קשורות לסקרנות

and encouraging young people to be curious.

ולעידוד של אנשים צעירים להיות סקרנים.

And as a result of those high expectations,

וכתוצאה של הציפיות הגבוהות הללו,

we began to find students we wanted to work with

התחלנו למצוא סטודנטים שרצינו לעבוד איתם

to see what could we do to help them,

כדי לראות מה יכולנו לעשות על מנת לעזור להם,

not simply to survive in science and engineering,

לא סתם לשרוד במדעים ובהנדסה

but to become the very best, to excel.

אלא להפוך לטובים ביותר, להצטיין.

Interestingly enough, an example:

הנה דוגמה מעניינת לכך:

One young man who earned a C in the first course and wanted to go on to med school,

איש צעיר אחד שהשיג רק ציון " C " בקורס הראשון ורצה להמשיך לבית ספר לרפואה,

we said, "We need to have you retake the course,

אמרנו, "אנחנו צריכים שתעשה את הקורס מחדש,

because you need a strong foundation if you're going to move to the next level."

בגלל שאתה צריך בסיס חזק אם אתה מתכוון להתקדם לשלב הבא".

Every foundation makes the difference in the next level.

כל בסיס עושה את ההבדל בשלב הבא.

He retook the course.

הוא עשה את הקורס מחדש.

That young man went on to graduate from UMBC,

האיש הצעיר הזה סיים את לימודיו באוניברסיטת מרילנד

to become the first black to get the M.D./Ph.D. from the University of Pennsylvania.

ונהפך לשחור הראשון לקבל M.D/Ph.d מאוניברסיטת פנסילבניה.

He now works at Harvard.

עכשיו הוא עובד בהרווארד.

Nice story. Give him a hand for that too.

סיפור נחמד. תנו גם לו מחיאות כפיים.

(Applause)

( מחיאות כפיים )

Secondly, it's not about test scores only.

דבר שני, אין זה קשור לציוני מבחנים בלבד.

Test scores are important, but they're not the most important thing.

ציוני מבחנים הם חשובים, אך הם אינם הדבר החשוב ביותר.

One young woman had great grades, but test scores were not as high.

לאישה צעירה אחת היו ציונים טובים, אבל ציוני מבחנים לא גבוהים באותה מידה.

But she had a factor that was very important.

אבל היה לה יתרון שהיה חשוב ביותר.

She never missed a day of school, K-12.

היא מעולם לא פספסה יום לימודים, מהגן עד סוף התיכון.

There was fire in that belly.

הייתה אש בבטן הזאת.

That young woman went on, and she is today with an M.D./Ph.D. from Hopkins.

האישה הצעירה הזאת המשיכה בדרכה, והיום היא בעלת M.D/Ph.D. מאוניברסיטת הופקינס.

She's on the faculty, tenure track in psychiatry, Ph.D. in neuroscience.

היא בצוות ההוראה, מסלול קביעות בפסיכיאטריה, Ph.D במדעי המוח.

She and her adviser have a patent on a second use of Viagra for diabetes patients.

היא ויועצה רשמו פטנט על שימוש שני בוויאגרה לטיפול בחולי סוכרת.

Big hand for her. Big hand for her.

מגיעות לה מחיאות כפיים.

(Applause)

( מחיאות כפיים )

And so high expectations, very important.

אז ציפיות גבוהות, מאוד חשובות.

Secondly, the idea of building community among the students.

שנית, הרעיון של בניית קהילה בין התלמידים.

You all know that so often in science and engineering

כולכם יודעים שכל כך הרבה פעמים במדעים ובהנדסה

we tend to think cutthroat.

אנחנו נוטים לחשוב בצורה צמאת דם.

Students are not taught to work in groups.

סטודנטים לא נלמדים לעבוד בקבוצות.

And that's what we work to do with that group

וזה מה שאנחנו עובדים על לעשות עם הקבוצה הזאת

to get them to understand each other,

לגרום להם להבין אחד את השני,

to build trust among them, to support each other,

לבנות אמון ביניהם, לתמוך אחד בשני,

to learn how to ask good questions,

ללמוד איך לשאול שאלות טובות,

but also to learn how to explain concepts with clarity.

אבל גם ללמוד איך להסביר מושגים בבהירות.

As you know, it's one thing to earn an A yourself,

כמו שאתם יודעים, זהו דבר אחד לקבל ציון "A" בעצמך,

it's another thing to help someone else do well.

ודבר שני לעזור לאחר לאדם אחר לקבל ציונים טובים.

And so to feel that sense of responsibility makes all the difference in the world.

אם כך להרגיש את האחריות הזאת עושה את כל ההבדל שבעולם.

So building community among those students, very important.

לכן בניית קהילה בין התלמידים הללו, מאוד חשוב.

Third, the idea of, it takes researchers to produce researchers.

דבר שלישי, הרעיון שיש צורך בחוקרים כדי להפיק חוקרים.

Whether you're talking about artists producing artists

בין אם אתה מדבר על אומנים היוצרים אומנים

or you're talking about people getting into the social sciences,

או שאתה מדבר על אנשים המתחילים לימודי מדעי החברה,

whatever the discipline -- and especially in science and engineering, as in art, for example --

בכל תחום מחקר -- ובמיוחד במדע ובהנדסה, כמו גם באמנות,

you need scientists to pull the students into the work.

אתה צריך מדענים שימשכו את הסטודנטים אל תוך העבודה.

And so our students are working in labs regularly.

ולכן הסטודנטים שלנו עובדים במעבדה בצורה קבועה.

And one great example that you'll appreciate:

ודוגמה נהדרת אחת שתעריכו:

During a snowstorm in Baltimore several years ago,

בזמן סופת שלגים בבולטימור לפני כמה שנים,

the guy on our campus with this Howard Hughes Medical Institute grant

האיש הזה בקמפוס שלנו עם המלגה הזאת מהמכון הרפואי של הרווארד יוז

literally came back to work in his lab after several days,

פשוטו כמשמעו חזר לעבוד במעבדתו אחרי כמה ימים,

and all these students had refused to leave the lab.

וכל הסטודנטים האלה סירבו לעזוב את המעבדה.

They had food they had packed out.

היה להם אוכל שהם ארזו.

They were in the lab working,

הם היו במעבדה, עובדים,

and they saw the work, not as schoolwork, but as their lives.

והר ראו את העבודה לא כמטלות לימודיות, אלא כחייהם.

They knew they were working on AIDS research.

הם ידעו שהם עובדים על מחקר לגבי איידס,

They were looking at this amazing protein design.

הם הסתכלו על מבנה החלבון המדהים הזה.

And what was interesting was each one of them focused on that work.

ומה שהיה מדהים הוא שכל אחד מהם התמקד בעבודה הזאת.

And he said, "It doesn't get any better than that."

והוא אמר "זה לא נהיה טוב יותר מזה."

And then finally, if you've got the community

ואז לבסוף, אם יש לך את הקהילה

and you've got the high expectations and you've got researchers producing researchers,

ויש לך את הציפיות הגבוהות ויש לך חוקרים היוצרים חוקרים,

you have to have people who are willing as faculty

יש לך את האנשים אשר נכונים כצוות הוראה

to get involved with those students, even in the classroom.

להיות מעורבים עם התלמידים הללו, אפילו בכיתה.

I'll never forget a faculty member calling the staff and saying,

לעולם לא אשכח חבר סגל קורא לצוות ההוראה ואמור,

"I've got this young man in class, a young black guy,

"יש לי את האיש הצעיר הזה בכיתה שלי, בחור שחור צעיר,

and he seems like he's just not excited about the work.

והוא נראה כאילו הוא פשוט לא מרוגש לגבי העבודה.

He's not taking notes. We need to talk to him."

הוא לא רושם הערות. אנחנו צריכים לדבר אתו."

What was significant was that the faculty member was observing every student

מה שהיה חשוב הוא שחבר הסגל צפה בכל תלמיד

to understand who was really involved and who was not

כדי להבין מי היה באמת מעורב ומי לא היה

and was saying, "Let me see how I can work with them.

והוא אמר, "בוא נראה איך אני יכול לעבוד איתם.

Let me get the staff to help me out."

אביא את צוות ההוראה שיעזור לי."

It was that connecting.

היתה זו ההתחברות הזאת.

That young man today is actually a faculty member M.D./Ph.D. in neuroengineering at Duke.

היום האיש הצעיר הזה הוא למעשה חבר סגל M.D./Ph.D. בהנדסה עצבית באוניברסיטת דיוק.

Give him a big hand for that.

תנו לו מחיאות כפיים בשביל זה.

(Applause)

( מחיאות כפיים )

And so the significance is that we have now developed this model

ובכן החשיבות היא שעכשיו אנחנו פיתחנו את המודל הזה

that is helping us, not only finally with evaluation, assessing what works.

שעוזר לנו, לא רק בסופו של דבר בהערכת הסטודנטים, אומדן לגבי מה עובד.

And what we learned was that we needed to think about redesigning courses.

ומה שלמדנו הוא שאנחנו צריכים לחשוב על עיצוב מחדש של הקורסים.

And so we redesigned chemistry, we redesigned physics.

וכך אנחנו תכננו מחדש כימיה, תכננו מחדש פיזיקה.

But now we are looking at redesigning the humanities and social sciences.

אבל עכשיו אנחנו מסתכלים על עיצוב מחדש של מדעי הרוח ומדעי החברה.

Because so many students are bored in class.

בגלל שכל כך הרבה תלמידים משועממים בכיתה.

Do you know that?

אתם יודעים את זה?

Many students, K-12 and in universities,

סטודנטים רבים, בבתי הספר ובאוניברסיטאות,

don't want to just sit there and listen to somebody talk.

לא רוצים סתם לשבת שם ולהקשיב למישהו מדבר.

They need to be engaged.

הם צריכים להיות מעורבים.

And so we have done -- if you look at our website at the Chemistry Discovery Center,

וכך עשינו -- אם תסתכלו על אתר האינטרנט שלנו ב "מרכז גילויי הכימיה",

you'll see people coming from all over the country

תראו אנשים מגיעים מכל רחבי הארץ

to look at how we are redesigning courses,

כדי להסתכל על הצורה בה אנו מעצבים מחדש קורסים,

having an emphasis on collaboration, use of technology,

שמים דגש על שיתופי פעולה, שימוש בטכנולוגיה,

using problems out of our biotech companies on our campus,

משתמשים בבעיות מתוך החברות הביוטכנולוגיות שבקמפוס שלנו,

and not giving students the theories,

ולא נותנים לסטודנטים את התאוריות,

but having them struggle with those theories.

אלא נותנים להם להיאבק עם התאוריות הללו.

And it's working so well that throughout our university system in Maryland,

וזה עובד כל כך טוב שבכל מערכת האוניברסיטה שלנו במרילנד,

more and more courses are being redesigned.

יותר ויותר קורסים נהיים מעוצבים מחדש.

It's called academic innovation.

זה נקרא חדשנות אקדמית.

And what does all of that mean?

ומה כל זה אומר?

It means that now, not just in science and engineering,

זה אומר שעכשיו, לא רק במדע והנדסה,

we now have programs in the arts, in the humanities, in the social sciences,

יש לנו עכשיו תוכניות באומנויות, במדעי הרוח, במדעי החברה,

in teacher education, even particularly for women in I.T.

בהכשרת מורים, אפילו, במיוחד לנשים בטכנולוגית מידע.

If you don't know it, there's been a 79-percent decline

אם אתם לא יודעים את זה, ישנה ירידה של 79 אחוז

in the number of women majoring in computer science just since 2000.

במספר הנשים המתמחות במדעי המחשב רק מאז שנת 2000.

And what I'm saying is that what will make the difference

ומה שאני אומר הוא שמה שיעשה את ההבדל

will be building community among students,

תהיה בניית קהילה בין הסטודנטים,

telling young women, young minority students and students in general,

אמירה לנשים צעירות, סטודנטים צעירים מהמיעוטים ותלמידים בכלל,

you can do this work.

אתם יכולים לעשות את העבודה הזאת.

And most important, giving them a chance to build that community

והחשוב ביותר, לתת להם סיכוי לבנות את הקהילה הזאת

with faculty pulling them into the work

עם צוות הוראה אשר מושך אותם לתוך העבודה

and our assessing what works and what does not work.

והערכתנו לגבי מה עובד ומה לא עובד.

Most important, if a student has a sense of self,

החשוב ביותר, אם לסטודנט קיימת הבנה עצמית,

it is amazing how the dreams and the values

מדהים זה כמה החלומות והערכים

can make all the difference in the world.

יכולים לעשות את כל ההבדל שבעולם.

When I was a 12-year-old child in the jail in Birmingham,

כשהייתי ילד בן 12 בכלא בברנינגהם,

I kept thinking, "I wonder what my future could be."

המשכתי לחשוב, "מעניין מה יהיה העתיד שלי."

I had no idea that it was possible for this little black boy in Birmingham

לא היה לי מושג שהיה זה אפשרי בשביל הילד השחור הקטן הזה בברנינגהם

to one day be president of a university that has students from 150 countries,

להיות יום אחד נשיא של אוניברסיטה שיש בה סטודנטים מ-150 מדינות,

where students are not there just to survive,

איפה שהתלמידים לא שם רק כדי לשרוד,

where they love learning, where they enjoy being the best,

איפה שהם אוהבים ללמוד, איפה שהם נהנים להיות הטובים ביותר,

where they will one day change the world.

איפה שהם יום אחד ישנו את העולם.

Aristotle said, "Excellence is never an accident.

אריסטו אמר, "מצוינות היא לעולם אינה תאונה.

It is the result of high intention, sincere effort and intelligent execution.

היא התוצאה של כוונות גבוהות, מאמץ כנה והוצאה לפועל של אינטליגנציה.

It represents the wisest option among many alternatives."

היא משקפת את האפשרות הנבונה ביותר בין אלטרנטיבות רבות."

And then he said something that gives me goosebumps.

ואז הוא אמר משהו שגורם לי צמרמורת.

He said, "Choice, not chance, determines your destiny."

הוא אמר, "בחירה, לא מזל, קובעת את גורלך."

Choice, not chance, determines your destiny, dreams and values.

בחירה, לא מזל, קובעת את גורלך, חלומותיך וערכיך.

Thank you all very much.

תודה רבה לכולכם.

(Applause)

( מחיאות כפיים )