How Syria's architecture laid the foundation for brutal war | Marwa Al-Sabouni

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Hi. My name is Marwa, and I'm an architect.

היי. שמי מרווה, ואני אדריכלית.

I was born and raised in Homs,

נולדתי וגדלתי בחומס,

a city in the central western part of Syria,

עיר בחלק המרכזי המערבי של סוריה,

and I've always lived here.

ותמיד חייתי כאן.

After six years of war,

אחרי שש שנים של מלחמה,

Homs is now a half-destroyed city.

חומס כיום היא עיר חצי הרוסה.

My family and I were lucky; our place is still standing.

משפחתי ואני היינו ברי מזל, המקום שלנו עדיין עומד על תלו

Although for two years, we were like prisoners at home.

למרות שבמשך שנתיים, היינו כמו אסירים בבית.

Outside there were demonstrations and battles and bombings and snipers.

בחוץ היו הפגנות, קרבות הפצצות וצלפים,

My husband and I used to run an architecture studio

בעלי ואני ניהלנו סטודיו לאדריכלות

in the old town main square.

בכיכר המרכזית של העיר העתיקה.

It's gone, as is most of the old town itself.

הוא נעלם, כמו רובה של העיר העתיקה עצמה.

Half of the city's other neighborhoods

מחצית מהשכונות האחרות של העיר

are now rubble.

הן גלי אבנים כעת.

Since the ceasefire in late 2015,

מאז הפסקת האש בסוף 2015,

large parts of Homs have been more or less quiet.

חלקים גדולים של חומס כבר פחות או יותר שקטים.

The economy is completely broken, and people are still fighting.

הכלכלה מרוסקת לגמרי, ואנשים עדיין נלחמים.

The merchants who had stalls in the old city market

הסוחרים שהיו להם דוכנים בשוק של העיר העתיקה

now trade out of sheds on the streets.

סוחרים כעת מתוך סככות ברחובות.

Under our apartment, there is a carpenter,

תחת דירתנו יש נגר,

sweetshops, a butcher, a printing house, workshops, among many more.

חנויות ממתקים, קצב, בית דפוס, בתי מלאכה, והרבה אחרים.

I have started teaching part-time,

התחלתי ללמד במשרה חלקית,

and with my husband, who juggles several jobs,

ויחד עם בעלי, שמלהטט בכמה משרות,

we've opened a small bookshop.

פתחנו חנות ספרים קטנה.

Other people do all sorts of jobs to get by.

אנשים אחרים עובדים בכל מיני משרות כדי להסתדר.

When I look at my destroyed city, of course, I ask myself:

כשאני מסתכלת על עירי ההרוסה כמובן, שאני שואלת את עצמי:

What has led to this senseless war?

מה הוביל למלחמה חסרת טעם זו?

Syria was largely a place of tolerance,

סוריה הייתה במובן רחב מקום של סובלנות,

historically accustomed to variety,

מורגלת לגיוון מבחינה היסטורית,

accommodating a wide range of beliefs, origins, customs,

מכילה טווח רחב של אמונות, שורשים, מנהגים,

goods, food.

סחורות, מזון.

How did my country --

איך המדינה שלי --

a country with communities living harmoniously together

מדינה עם קהילות שחיות בהרמוניה יחד

and comfortable in discussing their differences --

ודנות בנוחות על ההבדלים ביניהן --

how did it degenerate into civil war, violence, displacement

איך היא התדרדרה למלחמת אזרחים, אלימות, עקירה

and unprecedented sectarian hatred?

ושנאה עדתית חסרת תקדים?

There were many reasons that had led to the war --

היו סיבות רבות שהוליכו למלחמה -

social, political and economic.

חברתיות, פוליטיות וכלכליות.

They all have played their role.

כולן שיחקו את תפקידן.

But I believe there is one key reason that has been overlooked

אבל אני מאמינה שיש סיבה מרכזית אחת שרבים מתעלמים ממנה

and which is important to analyze,

ושחשוב לנתח,

because from it will largely depend

כי בה תהיה תלויה במידה רבה

whether we can make sure that this doesn't happen again.

היכולת שלנו לוודא שזה לא יקרה שוב.

And that reason is architecture.

וסיבה זו היא אדריכלות.

Architecture in my country has played an important role

אדריכלות בארצי מלאה תפקיד חשוב

in creating, directing and amplifying conflict between warring factions,

ביצירה, ניתוב והעצמת הסכסוך בין הפלגים הלוחמים,

and this is probably true for other countries as well.

וזה כנראה נכון עבור מדינות אחרות גם כן.

There is a sure correspondence between the architecture of a place

יש הקבלה בטוחה בין האדריכלות של מקום

and the character of the community that has settled there.

לאופי הקהילה שהתיישבה שם.

Architecture plays a key role in whether a community crumbles

אדריכלות ממלאת תפקיד מרכזי במצב שבו קהילה מתפוררת

or comes together.

או מתאחדת.

Syrian society has long lived the coexistence

החברה הסורית חייתה מזה זמן רב את הדו-קיום

of different traditions and backgrounds.

של מסורות שונות ורקעים שונים.

Syrians have experienced the prosperity of open trade

הסורים חוו את השגשוג של סחר חופשי

and sustainable communities.

וקהילות בנות-קיימא

They have enjoyed the true meaning of belonging to a place,

הם נהנו מהמשמעות האמתית של שייכות למקום,

and that was reflected in their built environment,

וזה השתקף בסביבה הבנויה שלהם,

in the mosques and churches built back-to-back,

במסגדים ובכנסיות שנבנו גב אל גב,

in the interwoven souks and public venues,

בשווקים המשולבים ובמקומות ציבוריים,

and the proportions and sizes based on principles of humanity and harmony.

והפרופורציות והמידות היו מבוססות על עקרונות של אנושיות והרמוניה.

This architecture of mixity can still be read in the remains.

ניתן עדיין לקרוא את האדריכלות של המגוון בהריסות

The old Islamic city in Syria was built over a multilayered past,

העיר האיסלמית העתיקה בסוריה נבנתה על עבר רב שכבתי,

integrating with it and embracing its spirit.

משולבת איתו ומחבקת את רוחו.

So did its communities.

כך עשו גם קהילותיה.

People lived and worked with each other

אנשים חיו ועבדו זה עם זה

in a place that gave them a sense of belonging

במקום שנתן להם תחושת שייכות

and made them feel at home.

וגרם להם להרגיש בבית.

They shared a remarkably unified existence.

הם חלקו קיום מאוחד להפליא.

But over the last century,

אבל במהלך המאה האחרונה,

gradually this delicate balance of these places has been interfered with;

איזון עדין זה במקומות האלה הופרע בהדרגה;

first, by the urban planners of the colonial period,

ראשית, על ידי מתכנני ערים של התקופה הקולוניאלית,

when the French went enthusiastically about,

כשהצרפתים הלכו בהתלהבות על,

transforming what they saw as the un-modern Syrian cities.

שינוי של מה שהם ראו כערים הסוריות הלא מודרניות.

They blew up city streets and relocated monuments.

הם פוצצו רחובות בעיר והעבירו אנדרטאות.

They called them improvements,

הם קראו לזה שיפורים,

and they were the beginning of a long, slow unraveling.

ואלה היו תחילתה של פרימה ארוכה ואיטית,

The traditional urbanism and architecture of our cities

של אורבניות מסורתית ואדריכלות של הערים שלנו

assured identity and belonging not by separation,

שהבטיחו זהות ושייכות לא על ידי הפרדה,

but by intertwining.

אלא על ידי שילוב.

But over time, the ancient became worthless, and the new, coveted.

אבל עם הזמן, העתיק הפך חסר ערך, והחדש, נחשק.

The harmony of the built environment and social environment

ההרמוניה של הסביבה הבנויה והסביבה החברתית

got trampled over by elements of modernity --

נרמסו על ידי אלמנטים של מודרניות --

brutal, unfinished concrete blocks,

קוביות בטון ברוטליות לא גמורות,

neglect, aesthetic devastation,

הזנחה, הרס אסתטי,

divisive urbanism that zoned communities by class, creed or affluence.

אורבניות שחילקה קהילות לאזורים על פי מעמד, אמונה או עושר.

And the same was happening to the community.

ואותו דבר קרה לקהילה.

As the shape of the built environment changed,

כשצורת הסביבה הבנויה השתנתה,

so the lifestyles and sense of belonging of the communities

כך סגנון החיים ותחושת השייכות של הקהילות

also started changing.

התחילו גם להשתנות.

From a register of togetherness, of belonging,

מדרך של שותפות, של שייכות,

architecture became a way of differentiation,

אדריכלות הפכה להיות דרך לבידול,

and communities started drifting apart

וקהילות התחילו להתרחק זו מזו

from the very fabric that used to unite them,

מהמרקם שנהג לאחד אותם,

and from the soul of the place that used to represent their common existence.

ומנשמת המקום שהיה מייצג את הקיום המשותף שלהם.

While many reasons had led to the Syrian war,

בעוד סיבות רבות הובילו למלחמה הסורית,

we shouldn't underestimate the way in which,

אל לנו להמעיט בערכה של הדרך שבה,

by contributing to the loss of identity and self-respect,

על ידי תרומה לאובדן הזהות והכבוד העצמי,

urban zoning and misguided, inhumane architecture

אזרור עירוני ומוטעה אדריכלות לא אנושית

have nurtured sectarian divisions and hatred.

טיפחו מחלוקות עדתיות ושנאה.

Over time, the united city has morphed into a city center

במשך הזמן העיר המאוחדת שינתה צורה למרכז עיר

with ghettos along its circumference.

עם גטאות לאורך ההיקף שלה.

And in turn, the coherent communities became distinct social groups,

ומכאן, שהקהילות הקוהרנטיות נעשו לקבוצות חברתיות מובדלות,

alienated from each other and alienated from the place.

מנוכרות זו לזו ומנוכרות למקום.

From my point of view,

מנקודת המבט שלי,

losing the sense of belonging to a place

אובדן תחושת השייכות למקום

and a sense of sharing it with someone else

ותחושת שיתופו עם מישהו אחר

has made it a lot easier to destroy.

הפכה את יכולת ההרס לקלה יותר.

The clear example can be seen in the informal housing system,

ניתן לראות את הדוגמה הברורה במערכת הדיור הלא פורמלית,

which used to host, before the war, over 40 percent of the population.

שאיכסנה, לפני המלחמה, מעל ל-40 אחוז מהאוכלוסיה.

Yes, prior to the war, almost half of the Syrian population

כן, לפני המלחמה, כמעט מחצית האוכלוסייה הסורית

lived in slums,

התגוררה בשכונות עוני,

peripheral areas without proper infrastructure,

באזורי פריפריה ללא תשתית ראויה,

made of endless rows of bare block boxes

עשויים משורות אינסופיות של תיבות בלוקים חשופים

containing people,

שמכילים אנשים,

people who mostly belonged to the same group,

אנשים שהשתייכו בעיקר לאותה קבוצה,

whether based on religion, class, origin or all of the above.

בין אם על בסיס דת, מעמד, מוצא או כל אלה גם יחד.

This ghettoized urbanism proved to be a tangible precursor of war.

אורבניזם גטאות זה הוכיח עצמו כסימן מקדים מוחשי למלחמה,

Conflict is much easier between pre-categorized areas --

הקונפליקט הוא הרבה יותר קל בין אזורים מסווגים מראש -

where the "others" live.

היכן שה"אחרים" חיים.

The ties that used to bind the city together --

הקשרים שנהגו לקשור את העיר ביחד --

whether they were social, through coherent building,

בין אם היו חברתיים, באמצעות בנייה קוהרנטית,

or economic, through trade in the souk,

או כלכליים באמצעות הסחר בשוק,

or religious, through the coexistent presence --

או דתיים באמצעות הנוכחות של דו-קיום --

were all lost in the misguided and visionless modernization

אבדו כולם במודרניזציה המוטעית ונטולת החזון

of the built environment.

של הסביבה הבנויה.

Allow me an aside.

הרשו לי לציין במאמר מוסגר,

When I read about heterogeneous urbanism in other parts of the world,

כשקראתי על אורבניות הטרוגנית בחלקים אחרים של העולם,

involving ethnic neighborhoods in British cities

שנוגעת לשכונות אתניות בערים בריטיות

or around Paris or Brussels,

או סביב פריס או בריסל,

I recognize the beginning of the kind of instability

אני מזהה את תחילתו של סוג זה של חוסר יציבות

we have witnessed so disastrously here in Syria.

שהיינו עדים לו באסון שנגרם כאן בסוריה

We have severely destroyed cities,

השמדנו ערים באופן חמור,

such as Homs, Aleppo, Daraa and many others,

כמו חומס, חאלב, דרעא ורבות אחרות,

and almost half of the population of the country is now displaced.

וכמעט מחצית מאוכלוסיית המדינה היא עקורה עכשיו.

Hopefully, the war will end,

יש לקוות, שהמלחמה תסתיים,

and the question that, as an architect, I have to ask, is:

והשאלה שאני כאדריכלית חייבת לשאול, היא:

How do we rebuild?

איך אנחנו בונים מחדש?

What are the principles that we should adopt

מהם העקרונות שעלינו לאמץ?

in order to avoid repeating the same mistakes?

על מנת למנוע חזרה על אותן השגיאות?

From my point of view, the main focus should be on creating places

מנקודת המבט שלי, המוקד העיקרי צריך להיות על יצירת מקומות

that make their people feel they belong.

שיגרמו לאנשים שלהם להרגיש שייכים.

Architecture and planning need to recapture

ארכיטקטורה ותכנון צריכים לשקם

some of the traditional values that did just that,

חלק מהערכים המסורתיים שעשו ממש את זה,

creating the conditions for coexistence and peace,

יצירת התנאים לדו קיום ושלום,

values of beauty that don't exhibit ostentation,

ערכים של יופי שאינם מציגים ראוותנות,

but rather, approachability and ease,

אלא נגישות ושלווה,

moral values that promote generosity and acceptance,

ערכי מוסר שמקדמים נדיבות וקבלה,

architecture that is for everyone to enjoy, not just for the elite,

אדריכלות מהנה עבור כולם לא רק עבור האליטה,

just as used to be in the shadowed alleys of the old Islamic city,

בדיוק כמו פעם בסמטאות המוצלות של העיר האסלאמית העתיקה,

mixed designs that encourage a sense of community.

עיצובים מעורבים המעודדים תחושה של קהילה.

There is a neighborhood here in Homs that's called Baba Amr

יש שכונה כאן בחומס שנקראת באבא עמר

that has been fully destroyed.

שנהרסה כליל.

Almost two years ago, I introduced this design

לפני קרוב לשנתיים, הצגתי את העיצוב הזה

into a UN-Habitat competition for rebuilding it.

בתחרות האו"ם UN-Habitat עבור בנייתה מחדש.

The idea was to create an urban fabric inspired by a tree,

הרעיון היה ליצור מרקם עירוני בהשראת עץ,

capable of growing and spreading organically,

שמסוגל לצמוח ולהתפשט באופן אורגני,

echoing the traditional bridge hanging over the old alleys,

שמהדהד את הגשר המסורתי התלוי מעל הסמטאות העתיקות,

and incorporating apartments, private courtyards, shops,

ושילוב דירות, חצרות פרטיות, חנויות,

workshops, places for parking and playing and leisure,

בתי מלאכה, מקומות חנייה מגרשי משחקים ופנאי,

trees and shaded areas.

עצים ופינות מוצלות.

It's far from perfect, obviously.

זה רחוק מלהיות מושלם, ללא ספק.

I drew it during the few hours of electricity we get.

שרטטתי אותו בשעות הספורות שאנו מקבלים חשמל.

And there are many possible ways to express belonging and community

וישנן דרכים רבות אפשריות לבטא שייכות לקהילה

through architecture.

באמצעות אדריכלות.

But compare it with the freestanding, disconnected blocks

אבל להשוות את זה עם הבלוקים, הבודדים המנותקים

proposed by the official project for rebuilding Baba Amr.

שמוצעים על ידי הפרויקט הרשמי לשיקום באבא עמר.

Architecture is not the axis around which all human life rotates,

אדריכלות היא לא ציר שסביבו כל חיי האדם סובבים,

but it has the power to suggest and even direct human activity.

אבל יש בכוחה להציע ואפילו לכוון פעילות אנושית ישירה.

In that sense, settlement, identity and social integration

במובן זה, התיישבות, זהות ושילוב חברתי

are all the producer and product of effective urbanism.

כל אלה הם המפיק והמוצר של אורבניות אפקטיבית.

The coherent urbanism of the old Islamic city

האורבניות הקוהרנטית של העיר האיסלמית העתיקה

and of many old European towns, for instance,

ושל הרבה ערים עתיקות אירופאיות, למשל,

promote integration,

מקדמת אינטגרציה,

while rows of soulless housing or tower blocks,

בעוד שורות של שיכונים חסרי נשמה, או מגדלים,

even when they are luxurious,

גם כאשר הם מפוארים,

tend to promote isolation and "otherness."

נוטים לקדם בידוד ו"זולתיות."

Even simple things

אפילו דברים פשוטים

like shaded places or fruit plants or drinking water inside the city

כמו מקומות מוצלים של עצי פרי או מי שתייה בתוך העיר

can make a difference in how people feel towards the place,

יכולים לעשות הבדל באופן בו אנשים מרגישים כלפי המקום

and whether they consider it a generous place that gives,

ואם הם רואים בו מקום נדיב שמעניק,

a place that's worth keeping, contributing to,

מקום ששווה להמשיך לתרום עבורו,

or whether they see it as an alienating place,

או שמא הם רואים אותו כמקום מנוכר,

full of seeds of anger.

מלא זרעים של כעס.

In order for a place to give, its architecture should be giving, too.

על מנת שמקום יהיה מקום של נתינה, האדריכלות שלו צריך לתת גם כן.

Our built environment matters.

הסביבה הבנויה שלנו חשובה.

The fabric of our cities is reflected in the fabric of our souls.

המרקם של ערינו משתקף במרקם של נשמותינו.

And whether in the shape of informal concrete slums

ואם בצורה של שכונות עוני לא פורמליות מבטון

or broken social housing

או דיור סוציאלי שבור

or trampled old towns

או ערים עתיקות רמוסות

or forests of skyscrapers,

או יערות של גורדי שחקים,

the contemporary urban archetypes

הארכיטיפים העירוניים בני זמננו

that have emerged all across the Middle East

שצצו בכל רחבי המזרח התיכון

have been one cause of the alienation and fragmentation of our communities.

היוו סיבה אחת של ניכור ופיצול של הקהילות שלנו.

We can learn from this.

אנו יכולים ללמוד מכך.

We can learn how to rebuild in another way,

אנחנו יכולים ללמוד איך לבנות מחדש בדרך אחרת,

how to create an architecture that doesn't contribute only

כיצד ליצור ארכיטקטורה שאינה תורמת רק

to the practical and economic aspects of people's lives,

להיבטים המעשיים והכלכליים של חייהם של אנשים,

but also to their social, spiritual and psychological needs.

אלא גם לצרכיהם החברתיים, הרוחניים והפסיכולוגים.

Those needs were totally overlooked in the Syrian cities before the war.

מצרכים אלה התעלמו לגמרי בערים הסוריות שמלפני המלחמה.

We need to create again cities that are shared

עלינו ליצור שוב ערים שישתפו אותן

by the communities that inhabit them.

הקהילות שמאכלסות אותן.

If we do so, people will not feel the need

אם נעשה זאת, אנשים לא ירגישו את הצורך

to seek identities opposed to the other identities all around,

לחפש זהויות מנוגדות לזהויות האחרות שמסביב,

because they will all feel at home.

כי כולם ירגישו בבית.

Thank you for listening.

תודה לכם על ההקשבה.