Nancy Kanwisher: A neural portrait of the human mind

Translator: Joseph Geni Reviewer: Madeleine Aronson

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Sigal Tifferet

Today I want to tell you

היום ברצוני לספר לכם

about a project being carried out

על מיזם שמבוצע

by scientists all over the world

בידי מדענים מכל רחבי העולם

to paint a neural portrait of the human mind.

שמטרתו לצייר דיוקן עצבי של מוח האדם.

And the central idea of this work

והרעיון המרכזי של העבודה הזו

is that the human mind and brain

טוען שהמוח האנושי

is not a single, general-purpose processor,

איננו מעבד רב-תכליתי אחד,

but a collection of highly specialized components,

אלא אוסף של רכיבים מתמחים,

each solving a different specific problem,

כל אחד מהם פותר בעיה מסוימת,

and yet collectively making up

ויחד הם יוצרים

who we are as human beings and thinkers.

את מי שאנחנו כבני אדם חושבים.

To give you a feel for this idea,

כדי להמחיש לכם את הרעיון הזה,

imagine the following scenario:

דמיינו את התרחיש הבא:

You walk into your child's day care center.

אתם נכנסים לגן הילדים של בִתכם.

As usual, there's a dozen kids there

כרגיל, יש שם עוד עשרה ילדים

waiting to get picked up,

שמחכים שיבואו לקחת אותם,

but this time,

אבל הפעם,

the children's faces look weirdly similar,

פני הילדים נראים דומים באופן מוזר,

and you can't figure out which child is yours.

ואתם לא מצליחים להבין מי מהם היא ילדתכם.

Do you need new glasses?

האם אתם זקוקים למשקפיים?

Are you losing your mind?

האם יצאתם מדעתכם?

You run through a quick mental checklist.

אתם בודקים את עצמכם בזריזות.

No, you seem to be thinking clearly,

לא, נראה שאתם עדיין שפויים,

and your vision is perfectly sharp.

והראייה שלכם חדה ומדויקת.

And everything looks normal

והכל נראה תקין

except the children's faces.

פרט לפני הילדים.

You can see the faces,

אתם רואים את הפנים,

but they don't look distinctive,

אבל אין בינם הבדלים,

and none of them looks familiar,

ואף אחד מהם לא נראה מוכר,

and it's only by spotting an orange hair ribbon

ורק כאשר אתם מזהים את סרט השער הכתום

that you find your daughter.

אתם מוצאים את בתכם.

This sudden loss of the ability to recognize faces

אובדן פתאומי של היכולת לזהות פנים

actually happens to people.

קורה באמת לאנשים.

It's called prosopagnosia,

המצב מכונה פרוסופגנוזיה,

and it results from damage

והוא נובע מנזק

to a particular part of the brain.

לחלק ספציפי במוח.

The striking thing about it

הממצא המפתיע במצב הזה

is that only face recognition is impaired;

הוא שרק זיהוי הפנים נפגע,

everything else is just fine.

כל שאר תפקודי המוח פועלים כרגיל.

Prosopagnosia is one of many surprisingly specific

פרוסופגנוזיה הוא אחד ממספר רב של מצבי מחלה ספציפיים

mental deficits that can happen after brain damage.

שיכולים להופיע אחרי פגיעה מוחית.

These syndromes collectively

באופן כללי מצבים אלו

have suggested for a long time

הצביעו על כך

that the mind is divvied up into distinct components,

שהמוח מחולק לאזורים יחודיים,

but the effort to discover those components

אבל הניסיון לזהות את אותם החלקים

has jumped to warp speed

צבר מהירות עצומה

with the invention of brain imaging technology,

עם המצאת טכנולוגיות להדמיית המוח,

especially MRI.

במיוחד טכנולוגיית ה- MRI (סורק תהודה מגנטית).

So MRI enables you to see internal anatomy

MRI מאפשר לנו לראות את המבנה הפנימי

at high resolution,

ברזולוציה גבוהה,

so I'm going to show you in a second

אראה לכם מיד

a set of MRI cross-sectional images

סדרת תמונות חתך של MRI

through a familiar object,

של חפץ מוכר

and we're going to fly through them

ואנחנו נעבור עליהם

and you're going to try to figure out what the object is.

ואתם תנסו לזהות את החפץ המדובר.

בואו נתחיל

Here we go.

It's not that easy. It's an artichoke.

זה לא קל. מדובר בארטישוק.

Okay, let's try another one,

בואו ננסה חפץ נוסף,

starting from the bottom and going through the top.

מהבסיס ועד לקצה העליון.

Broccoli! It's a head of broccoli.

ברוקולי! זה ראש ברוקולי.

Isn't it beautiful? I love that.

זה לא מדהים? אני מתה על זה.

Okay, here's another one. It's a brain, of course.

והנה עוד אחד. זה מוח כמובן.

In fact, it's my brain.

בעצם, זה המוח שלי.

We're going through slices through my head like that.

אנחנו מביטים בחתכים של הראש שלי.

That's my nose over on the right, and now

זה האף שלי מימין, וכאן

we're going over here, right there.

אנחנו נמצאים כאן, בדיוק כאן.

So this picture's nice, if I do say so myself,

התמונות יפות, אם יורשה לי להחמיא לעצמי,

but it shows only anatomy.

אבל הן מראות רק את המבנה האנטומי.

The really cool advance with functional imaging

היתרון המדהים של הדמיה תפקודית

happened when scientists figured out how to make

התברר כשמדענים מצאו דרך

pictures that show not just anatomy but activity,

להראות לא רק מבנה, אלא גם פעילות,

that is, where neurons are firing.

כלומר, אילו תאי עצב פעילים.

So here's how this works.

וככה זה עובד.

Brains are like muscles.

המוח דומה לשרירים.

When they get active,

כאשר התאים עובדים,

they need increased blood flow to supply that activity,

הם זקוקים לזרימת דם מוגברת עבור הפעילות,

and lucky for us, blood flow control to the brain is local,

ולמזלנו, השליטה בזרימת הדם למוח נעשית ברמה המקומית,

כך שאם מספר תאי עצב, נגיד, אלו כאן

so if a bunch of neurons, say, right there

get active and start firing,

מתחילים לפעול ולשדר,

then blood flow increases just right there.

זרימת הדם תעלה בדיוק כאן.

So functional MRI picks up on that blood flow increase,

כך ש- MRI תפקודי מסוגל לקלוט את העלייה בזרימת הדם,

producing a higher MRI response

ולהציג תגובת MRI מוגברת

where neural activity goes up.

היכן שיש פעילות עצבית מוגברת.

So to give you a concrete feel

על מנת להמחיש לכם

for how a functional MRI experiment goes

כיצד מתבצע ניסוי ב- MRI תפקודי,

and what you can learn from it

ומה ניתן ללמוד ממנו,

and what you can't,

ומה לא,

אספר לכם על אחד הניסויים הראשונים שערכתי.

let me describe one of the first studies I ever did.

We wanted to know if there was a special part of the brain for recognizing faces,

רצינו לדעת אם יש אזור מיוחד במוח שמזהה פנים,

and there was already reason to think there might be such a thing

והייתה לנו סיבה טובה לחשוב שיש אזור כזה במוח

based on this phenomenon of prosopagnosia

בהתבסס על תופעת הפרוסופגנוזיה

that I described a moment ago,

שתיארתי בתחילת ההרצאה,

but nobody had ever seen that part of the brain

אבל איש לא ראה מעולם את אזור המוח הזה

in a normal person,

באדם בריא,

so we set out to look for it.

אז החלטנו לחפש אותו.

So I was the first subject.

אני הייתי הנבדקת הראשונה.

I went into the scanner, I lay on my back,

נכנסתי לסורק, שכבתי על הגב,

I held my head as still as I could

החזקתי את הראש יציב ככל שיכולתי

while staring at pictures of faces like these

בזמן שהבטתי בתמונות פנים כאלו

and objects like these

ובחפצים כאלו

and faces and objects for hours.

ופנים וחפצים במשך שעות.

So as somebody who has pretty close to the world record

וכמישהי שמחזיקה כמעט בשיא העולמי

of total number of hours spent inside an MRI scanner,

בשעות השכיבה בתוך סורק ה- MRI,

I can tell you that one of the skills

אני יכולה להעיד שאחד הכישורים,

that's really important for MRI research

החשובים למחקר ב- MRI

is bladder control.

הוא שליטה בשלפוחית השתן.

(Laughter)

(צחוק)

When I got out of the scanner,

כשיצאתי מהסורק,

I did a quick analysis of the data,

עברתי בזריזות על הנתונים,

looking for any parts of my brain

וחיפשתי את האזורים במוח

that produced a higher response when I was looking at faces

שהגיבו חזק יותר כשהבטתי בפנים

than when I was looking at objects,

בהשוואה לחפצים,

and here's what I saw.

וזה מה שראיתי.

Now this image looks just awful by today's standards,

תמונות הסורק האלו נראות ממש גרוע בהשוואה לתמונות שמופקות כיום,

but at the time I thought it was beautiful.

אבל בזמנו חשבתי שהן נפלאות.

What it shows is that region right there,

הן מראות את האזור שם,

that little blob,

את הגוש הקטן הזה,

it's about the size of an olive

בערך בגודל של זית

and it's on the bottom surface of my brain

שנמצא בחלק התחתון של המוח שלי

about an inch straight in from right there.

בערך 3 ס"מ פנימה מכאן.

And what that part of my brain is doing

ומה שהחלק הזה במוח שלי עושה

is producing a higher MRI response,

הוא להראות תגובה חזקה יותר ב- MRI,

that is, higher neural activity,

כלומר פעילות עצבית חזקה יותר,

when I was looking at faces

כשהבטתי בפנים

than when I was looking at objects.

בהשוואה להסתכלות בעצמים.

So that's pretty cool,

זה ממש מדהים,

but how do we know this isn't a fluke?

אבל איך נדע שלא מדובר בממצא מקרי?

Well, the easiest way

ובכן, הדרך הקלה

is to just do the experiment again.

היא לחזור על הניסוי שוב.

So I got back in the scanner,

אז נכנסתי שוב לסורק,

I looked at more faces and I looked at more objects

והבטתי בעוד פנים ועוד חפצים

and I got a similar blob,

והתוצאה הראתה כתם דומה,

and then I did it again

ואז עשיתי זאת שוב

and I did it again

ושוב

and again and again,

ושוב ושוב,

and around about then

ובערך אז

I decided to believe it was for real.

התחלתי להאמין שהממצא אמיתי.

But still, maybe this is something weird about my brain

ועדיין, אולי מדובר במשהו שייחודי רק למוח שלי

and no one else has one of these things in there,

ולאף אחד אחר אין משהו דומה במוח,

so to find out, we scanned a bunch of other people

אז סרקנו מוחות של אנשים נוספים

and found that pretty much everyone

ומצאנו שכמעט לכולם

has that little face-processing region

יש את אותו אזור שמזהה פנים

in a similar neighborhood of the brain.

במיקום דומה במוח.

So the next question was,

והשאלה הבאה שעלתה הייתה,

what does this thing really do?

מה בדיוק עושה האזור הזה?

Is it really specialized just for face recognition?

האם הוא מתמחה רק בזיהוי פנים?

Well, maybe not, right?

אולי לא?

Maybe it responds not only to faces

אולי הוא מגיב לא רק לפנים

but to any body part.

אלא גם לחלקי גוף אחרים.

Maybe it responds to anything human

אולי הוא מגיב לכל דבר אנושי

or anything alive

או כל דבר חי

or anything round.

או כל דבר עגול.

The only way to be really sure that that region

הדרך היחידה לדעת בוודאות שהאזור הזה

is specialized for face recognition

מתמחה בזיהוי פנים

is to rule out all of those hypotheses.

היא לבדוק ולשלול את כל האפשרויות האחרות.

So we spent much of the next couple of years

ובמהלך רוב השנתיים הבאות

scanning subjects while they looked at lots

סרקנו מתנדבים בזמן שהם הביטו

of different kinds of images,

במגוון רחב של תמונות,

and we showed that that part of the brain

והראינו שאותו חלק של המוח

responds strongly when you look at

מגיב בעצמה חזקה כשמביטים

any images that are faces of any kind,

בכל תמונה של פנים מכל סוג,

and it responds much less strongly

ומגיב חלש בהרבה

to any image you show that isn't a face,

לתמונות שאינן פנים,

like some of these.

כמו אלו.

So have we finally nailed the case

אז האם הצלחנו לקבוע בוודאות

that this region is necessary for face recognition?

שהאזור הזה נחוץ לזיהוי פנים?

No, we haven't.

לא, עדיין לא.

Brain imaging can never tell you

הדמיה מוחית לא מסוגלת להוכיח

if a region is necessary for anything.

אם אזור נחוץ למשהו.

All you can do with brain imaging

כל מה שהדמיית המוח עושה

is watch regions turn on and off

היא להראות אזור נדלק וכבה

as people think different thoughts.

כשאנשים חושבים על דברים שונים.

To tell if a part of the brain is necessary for a mental function,

על מנת להוכיח שחלק במוח נחוץ לפעילות מוחית כלשהי,

you need to mess with it and see what happens,

חייבים להתעסק אתו ולראות מה קורה,

and normally we don't get to do that.

ובד"כ לא נותנים לנו לעשות את זה.

But an amazing opportunity came about

אבל אז היה לנו מזל

very recently when a couple of colleagues of mine

כאשר שני עמיתים שלי

tested this man who has epilepsy

בדקו חולה אפילפסיה

and who is shown here in his hospital bed

שמוצג כאן במיטת בית החולים

where he's just had electrodes placed

מחלים מניתוח השתלת אלקטרודות

on the surface of his brain

על גבי המוח שלו

to identify the source of his seizures.

במטרה לזהות את מקור האפילפסיה שלו.

So it turned out by total chance

ומתברר שבמקרה

that two of the electrodes

2 מהאלקטרודות

happened to be right on top of his face area.

מוקמו בדיוק מעל אזור זיהוי הפנים שלו.

So with the patient's consent,

ואחרי שקיבלנו ממנו אישור

the doctors asked him what happened

הרופאים שאלו אותו מה קורה

when they electrically stimulated that part of his brain.

כאשר הוא מקבל גירוי חשמלי לאותו אזור במוח.

Now, the patient doesn't know

חשוב להבין, החולה לא מודע

where those electrodes are,

למיקום האלקטרודות,

and he's never heard of the face area.

והוא מעולם לא שמע על אזור זיהוי הפנים.

So let's watch what happens.

אז בואו נראה מה קורה.

It's going to start with a control condition

הסרטון מתחיל במצב ביקורת

that will say "Sham" nearly invisibly

ויהיה כתוב Sham בכתב בהיר

in red in the lower left,

ואדום בפינה השמאלית,

when no current is delivered,

כאשר לא מועבר זרם,

and you'll hear the neurologist speaking to the patient first. So let's watch.

ותשמעו את הנוירולוג מדבר עם החולה. בואו נראה.

(Video) Neurologist: Okay, just look at my face

נוירולוג: תביט בפנים שלי

and tell me what happens when I do this.

ותגיד לי מה קורה כשאני עושה כך.

All right?

בסדר?

Patient: Okay.

חולה: בסדר.

Neurologist: One, two, three.

נוירולוג: אחת, שתיים, שלוש.

Patient: Nothing. Neurologist: Nothing? Okay.

חולה: כלום. נוירולוג: כלום? בסדר.

I'm going to do it one more time.

בוא נעשה זאת שוב.

Look at my face.

תביט בפנים שלי.

One, two, three.

אחת, שתיים, שלוש.

Patient: You just turned into somebody else.

חולה: הרגע הפכת למישהו אחר.

Your face metamorphosed.

הפנים שלך השתנו.

Your nose got saggy, it went to the left.

האף שלך שקע, הוא סטה שמאלה.

You almost looked like somebody I'd seen before,

אתה דומה למישהו שראיתי פעם,

but somebody different.

מישהו אחר.

That was a trip.

איזה טריפ.

(Laughter)

(צחוק)

Nancy Kanwisher: So this experiment —

ננסי קנוישר: אז הניסוי הזה -

(Applause) —

(מחיאות כפיים) -

this experiment finally nails the case

הניסוי הזה מוכיח באופן מוחלט את התאוריה

that this region of the brain is not only

שהאזור הזה במוח לא רק

selectively responsive to faces

מגיב סלקטיבית לפנים

אלא גם מראה קשר סיבתי לזיהוי הפנים.

but causally involved in face perception.

So I went through all of these details

אז עברתי על כל הנתונים

about the face region to show you what it takes

על אזור זיהוי הפנים שמראים את כל המידע

to really establish that a part of the brain

הדרוש על מנת להוכיח שחלק זה במוח

is selectively involved in a specific mental process.

מעורב באופן ייעודי בתהליך מוחי מסוים.

Next, I'll go through much more quickly

בהמשך, אני אעבור במהירות

some of the other specialized regions of the brain

על האזורים המתמחים הנוספים במוח

that we and others have found.

שאנחנו ואחרים גילינו.

So to do this, I've spent a lot of time

על מנת לעשות זאת, ביליתי זמן רב

in the scanner over the last month

בתוך הסורק בחודש האחרון

so I can show you these things in my brain.

כדי להראות לכם את האזורים הללו במוח שלי.

So let's get started. Here's my right hemisphere.

בואו נתחיל. זהו צד המוח הימני שלי.

So we're oriented like that. You're looking at my head this way.

בואו נבין את הכיוונים. אתם מביטים בראשי מהכיוון הזה.

Imagine taking the skull off

דמיינו שהסרנו את הגולגולת

and looking at the surface of the brain like that.

ואנו מביטים בפני השטח של המוח כך.

Okay, now as you can see,

עכשיו תוכלו לראות,

the surface of the brain is all folded up.

שפני השטח של המוח מקופלים.

So that's not good. Stuff could be hidden in there.

וזה לא טוב. דברים יכולים להתחבא שם.

We want to see the whole thing,

אנחנו רוצים לראות הכל,

so let's inflate it so we can see the whole thing.

אז בואו ננפח את המוח כדי לראות את כולו.

Next, let's find that face area I've been talking about

עכשיו, בואו נמצא את אזור זיהוי הפנים עליו דיברתי עד עכשיו

that responds to images like these.

האזור שמגיב לתמונות כאלו.

To see that, let's turn the brain around

כדי לראות אותו, בואו נסובב את המוח

and look on the inside surface on the bottom,

ונביט על השטח הפנימי בתחתית,

and there it is, that's my face area.

והנה הוא, זהו אזור זיהוי הפנים שלי.

Just to the right of that is another region

וממש לימינו, יש אזור נוסף

that is shown in purple

שמוצג בסגול

that responds when you process color information,

שמגיב בעת עיבוד של צבעים,

and near those regions are other regions

ולידם יש אזורים נוספים

that are involved in perceiving places,

שמעורבים בתפיסת מקומות,

like right now, I'm seeing this layout of space around me

כמו עכשיו, אני רואה את סידור הדברים במרחב סביבי

and these regions in green right there

והאזורים הצבועים בירוק

are really active.

פעילים מאד.

There's another one out on the outside surface again

יש עוד אזור על גבי השטח החיצוני

where there's a couple more face regions as well.

יש שם עוד שני אזורים השותפים בזיהוי פנים.

Also in this vicinity

ובאותו אזור

is a region that's selectively involved

יש אזור שמעורב

in processing visual motion,

בעיבוד של ראיית תנועה,

like these moving dots here,

כמו הנקודות הנעות הללו,

and that's in yellow at the bottom of the brain,

זה האזור הצהוב בתחתית המוח,

and near that is a region that responds

ולידו נמצא האזור שמגיב

when you look at images of bodies and body parts

כשמסתכלים על תמונות גוף וחלקי גוף

like these, and that region is shown in lime green

כאלה, האזור מוצג בירוק בהיר

at the bottom of the brain.

בתחתית המוח.

Now all these regions I've shown you so far

כל האזורים שהצגתי עד כה

are involved in specific aspects of visual perception.

מעורבים בהיבטים שונים של תפיסת הראייה.

Do we also have specialized brain regions

האם יש לנו גם אזורים ספציפיים במוח

for other senses, like hearing?

לחושים האחרים, כמו שמיעה?

Yes, we do. So if we turn the brain around a little bit,

כן, בוודאי. אם נסובב את המוח מעט,

here's a region in dark blue

הנה אזור כחול כהה

that we reported just a couple of months ago,

עליו דיווחנו לפני חודשיים,

and this region responds strongly

והאזור הזה מגיב באופן חזק

when you hear sounds with pitch, like these.

כאשר שומעים קולות בגובה משתנה, כמו אלה.

(Sirens)

(סירנות)

(Cello music)

(צלילי צ'לו)

(Doorbell)

(פעמון דלת)

In contrast, that same region does not respond strongly

מצד שני, האזור הזה כמעט ולא מגיב

when you hear perfectly familiar sounds

כאשר אנו שומעים קולות מוכרים

that don't have a clear pitch, like these.

בלי שינוי בגובה הצליל, כאלה.

(Chomping)

(גריסה)

(Drum roll)

(תופים)

(Toilet flushing)

(שטיפת אסלה)

Okay. Next to the pitch region

וליד אזור גובה הצליל

is another set of regions that are selectively responsive

קיימים מספר אזורים שמגיבים באופן ייעודי

when you hear the sounds of speech.

לצלילים של דיבור.

Okay, now let's look at these same regions.

בואו נביט בהם.

In my left hemisphere, there's a similar arrangement —

בצד השמאלי של מוחי, קיים סידור דומה -

not identical, but similar —

לא זהה, אבל דומה -

and most of the same regions are in here,

ורוב האזורים הדומים ממוקמים כאן,

albeit sometimes different in size.

למרות הבדלים מסוימים בגודל.

Now, everything I've shown you so far

כל מה שהראיתי לכם עד כה

are regions that are involved in different aspects of perception,

הם אזורים המעורבים בסוגים שונים של חישה:

vision and hearing.

ראיה ושמיעה.

Do we also have specialized brain regions

האם יש גם אזורים מתמחים במוח

for really fancy, complicated mental processes?

עבור תהליכים מורכבים שמבצע המוח?

Yes, we do.

כן, בודאי.

So here in pink are my language regions.

כאן בורוד נמצאים אזורי השפה שלי.

So it's been known for a very long time

זו עובדה שידועה כבר הרבה שנים

that that general vicinity of the brain

שהאזור הזה במוח

is involved in processing language,

מעורב בעיבוד השפה,

but we showed very recently

אבל הראינו לאחרונה

that these pink regions

שהאזורים הורודים

respond extremely selectively.

מגיבים בצורה מאד סלקטיבית.

They respond when you understand the meaning of a sentence,

הם מגיבים כשאתם מבינים את משמעות המשפט,

but not when you do other complex mental things,

אבל לא מגיבים כשאתם עושים פעילות מוחית מורכבת אחרת,

like mental arithmetic

כמו חישובים

or holding information in memory

או שינון מידע

or appreciating the complex structure

או מעקב אחרי המבנים המורכבים

in a piece of music.

ביצירה מוזיקלית.

The most amazing region that's been found yet

האזור המדהים ביותר שגיליתי עד כה

is this one right here in turquoise.

הוא האזור הצבוע בטורקיז.

This region responds

זה אזור שמגיב

when you think about what another person is thinking.

כאשר אתם חושבים על מה שמישהו אחר חושב.

So that may seem crazy,

זה נשמע מופרך,

but actually, we humans do this all the time.

אבל למעשה, בני אדם עושים את כל הזמן.

You're doing this when you realize

אתם עושים זאת כשאתם מבינים

that your partner is going to be worried

שבן זוגכם עלול לדאוג

if you don't call home to say you're running late.

אם לא תתקשרו לעדכן שאתם מאחרים.

I'm doing this with that region of my brain right now

אני עושה זאת עם אזור המוח שלי כרגע

when I realize that you guys

כאשר אני מבינה שאתם

are probably now wondering about

בוודאי שואלים את עצמכם עכשיו

all that gray, uncharted territory in the brain,

מה קורה באזור האפור, האזור הלא ממופה במוח,

and what's up with that?

מה קורה שם?

Well, I'm wondering about that too,

גם אני שואלת את אותה שאלה,

and we're running a bunch of experiments in my lab right now

ואנחנו מנהלים כיום מספר ניסויים במעבדה שלי

to try to find a number of other

על מנת לנסות ולזהות

possible specializations in the brain

מספר התמחויות אפשריות של המוח

for other very specific mental functions.

של פעילויות מוח שונות.

But importantly, I don't think we have

אבל חשוב שתבינו, אני לא חושבת שיש

specializations in the brain

התמחות של המוח

for every important mental function,

לכל פעילות מוחית חשובה,

even mental functions that may be critical for survival.

אפילו לא לפעולות החיוניות להישרדות.

In fact, a few years ago,

למעשה, לפני מספר שנים,

there was a scientist in my lab

היה מדען במעבדה שלי

who became quite convinced

שהיה משוכנע

that he'd found a brain region

שהוא מצא את אזור המוח

for detecting food,

שמזהה מזון,

and it responded really strongly in the scanner

והאזור הגיב בעצמה רבה בסורק

when people looked at images like this.

כאשר נבדקים הביטו בתמונות כאלו.

And further, he found a similar response

מעבר לכך, הוא מצא תגובה דומה

in more or less the same location

באותו אזור

in 10 out of 12 subjects.

ב-10 מתוך 12 נבדקים.

So he was pretty stoked,

כך שהוא היה משוכנע לגמרי

and he was running around the lab

והוא הסתובב במעבדה

telling everyone that he was going to go on "Oprah"

וסיפר לכולם שהוא יופיע בתכנית של אופרה

with his big discovery.

שם יציג את התגלית שלו.

But then he devised the critical test:

אבל אז הוא תכנן את הניסוי החשוב ביותר:

He showed subjects images of food like this

הוא הראה לנבדקים תמונות של מזון כמו אלה

and compared them to images with very similar

והשווה אותן לתמונות דומות

color and shape, but that weren't food, like these.

מבחינת צבע וצורה, אבל לא של מזון, כמו אלו.

And his region responded the same

והאזור במוח הגיב באופן דומה

to both sets of images.

לשני סוגי התמונות.

So it wasn't a food area,

כך שלא מדובר באזור המזון,

it was just a region that liked colors and shapes.

זה סתם אזור שאוהב צבעים וצורות.

So much for "Oprah."

הלכה ההופעה אצל אופרה.

But then the question, of course, is,

אבל אז עולה השאלה,

how do we process all this other stuff

איך אנחנו מעבדים את כל סוגי המידע

that we don't have specialized brain regions for?

שאין עבורו אזור מתמחה במוח?

Well, I think the answer is that in addition

נראה לי שהתשובה טמונה בכך שבנוסף

to these highly specialized components that I've been describing,

לאזורים המתמחים אותם תיארתי,

we also have a lot of very general- purpose machinery in our heads

יש לנו המון אזורים במוח לעיבוד כללי,

that enables us to tackle

שמאפשרים לנו להתמודד

whatever problem comes along.

עם כל בעיה בה ניתקל.

In fact, we've shown recently that

למעשה, הוכחנו לאחרונה

these regions here in white

שהאזורים המסומנים כאן בלבן

respond whenever you do any difficult mental task

מגיבים בביצוע כל בעיית חשיבה קשה.

at all —

well, of the seven that we've tested.

לפחות מבין 7 הבעיות שבדקנו.

So each of the brain regions that I've described

כך שכל אזורי המוח אותם תיארתי

to you today

במהלך ההרצאה היום

is present in approximately the same location

נמצאים בערך באותם מקומות

in every normal subject.

בכל נבדק נורמלי.

I could take any of you,

יכולתי לקחת כל אחד מכם,

pop you in the scanner,

להכניס אתכם לסורק,

and find each of those regions in your brain,

ולאתר את האזורים הללו במוח שלכם,

and it would look a lot like my brain,

והם ייראו מאוד בדומה למוח שלי,

although the regions would be slightly different

למרות שיהיו הבדלים קטנים

in their exact location and in their size.

במיקום המדויק ובגודל שלהם.

What's important to me about this work

מה שחשוב במחקר הזה

is not the particular locations of these brain regions,

הוא לא המיקום המדויק של אזורי המוח,

but the simple fact that we have

אלא העובדה הפשוטה שיש לנו

selective, specific components of mind and brain

חלקים סלקטיביים, ספציפיים במוח.

in the first place.

I mean, it could have been otherwise.

זה יכול היה להיות אחרת.

The brain could have been a single,

המוח יכול היה לפעול כגוף אחד,

general-purpose processor,

מעבֵד רב-תכליתי,

more like a kitchen knife

יותר דומה לסכין מטבח מאשר לאולר שוויצרי.

than a Swiss Army knife.

Instead, what brain imaging has delivered

אבל מה שגילינו בהדמיות המוח

is this rich and interesting picture of the human mind.

היא תמונה עשירה ומרתקת של המוח האנושי.

So we have this picture of very general-purpose

כך שאנו מדמיינים את המוח כמעבד רב-תכליתי

machinery in our heads

שמצוי בראשנו

in addition to this surprising array

בתוספת למגוון מפתיע

of very specialized components.

של רכיבים מתמחים.

It's early days in this enterprise.

זוהי רק תחילת המיזם.

We've painted only the first brushstrokes

רק החלנו לצבוע את המפה העצבית

in our neural portrait of the human mind.

של המוח האנושי.

The most fundamental questions remain unanswered.

השאלות היסודיות ביותר טרם נענו.

So for example, what does each of these regions do exactly?

לדוגמה, מה בדיוק עושה כל אזור כזה?

Why do we need three face areas

מדוע דרושים לנו 3 אזורי זיהוי פנים?

and three place areas,

ושלושה אזורים למיקום,

and what's the division of labor between them?

ומה חלוקת העבודה בינם?

Second, how are all these things

שנית, איך האזורים הללו

connected in the brain?

מחוברים במוח?

With diffusion imaging,

עם הדמיית דיפוזיה,

you can trace bundles of neurons

ניתן לאתר קבוצות תאי עצב

that connect to different parts of the brain,

שמחברות חלקים שונים במוח,

and with this method shown here,

ובשיטה שרואים כאן,

you can trace the connections of individual neurons in the brain,

ניתן לאתר חיבורים של תאי עצב בודדים במוח,

potentially someday giving us a wiring diagram

וייתכן שבעתיד תהיה לנו 'מפת חיווט'

of the entire human brain.

של כל המוח האנושי.

Third, how does all of this

שלישית, איך נבנית

very systematic structure get built,

כל המערכת המסודרת הזו,

both over development in childhood

גם במהלך ההתפתחות בילדות

and over the evolution of our species?

וגם במהלך התפתחות המין האנושי?

To address questions like that,

על מנת לענות על שאלות כאלה,

scientists are now scanning

מדענים סורקים כיום

other species of animals,

מינים שונים של בעלי חיים,

and they're also scanning human infants.

וגם תינוקות אנושיים.

Many people justify the high cost of neuroscience research

אנשים רבים מצדיקים את ההשקעה העצומה בחקר המוח

by pointing out that it may help us someday

בתקווה שנגלה יום אחד

to treat brain disorders like Alzheimer's and autism.

כיצד לרפא מחלות מוח כמו אלצהיימר ואוטיזם.

That's a hugely important goal,

אלו מטרות חשובות להדהים,

and I'd be thrilled if any of my work contributed to it,

ואהיה מאושרת אם העבודה שלי תתרום למטרה זו,

but fixing things that are broken in the world

אבל תיקון הדברים השבורים בעולם

is not the only thing that's worth doing.

אינו המטרה החשובה היחידה.

The effort to understand the human mind and brain

המאמץ להבין את המוח האנושי

is worthwhile even if it never led to the treatment

חשוב כשלעצמו, גם אם לא נמצא טיפול

of a single disease.

לאף מחלה.

What could be more thrilling

מה יכול להיות מרגש יותר

than to understand the fundamental mechanisms

מאשר להבין את המנגנונים הבסיסיים

that underlie human experience,

המצויים בלב החוויה האנושית,

to understand, in essence, who we are?

להבין, בעצם, מי אנחנו?

This is, I think, the greatest scientific quest

זאת, לדעתי, השאלה המדעית הגדולה ביותר

of all time.

של כל הזמנים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)