Taylor Wilson: My radical plan for small nuclear fission reactors

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Yael Goraly מבקר: Ido Dekkers

Well, I have a big announcement to make today,

יש לי היום הכרזה חשובה,

and I'm really excited about this.

ואני מאד נרגש מכך.

And this may be a little bit of a surprise

זה אולי יפתיע מעט

to many of you who know my research

רבים מכם, שמכירים היטב את המחקר שלי

and what I've done well.

ואת מה שעשיתי טוב.

I've really tried to solve some big problems:

ניסיתי באמת לפתור כמה בעיות גדולות:

counterterrorism, nuclear terrorism,

מלחמה בטרור, טרור גרעיני,

and health care and diagnosing and treating cancer,

שירותי בריאות ואבחון וטיפול בסרטן,

but I started thinking about all these problems,

אבל התחלתי לחשוב על כל הבעיות האלה,

and I realized that the really biggest problem we face,

והבנתי מהי הבעיה הגדולה ביותר שניצבת לפנינו,

what all these other problems come down to,

שמסכמת את כל הבעיות האחרות,

is energy, is electricity, the flow of electrons.

והיא אנרגיה, חשמל, זרם האלקטרונים.

And I decided that I was going to set out

והחלטתי שהמשימה שלי תהיה

to try to solve this problem.

לנסות לפתור בעיה זו.

And this probably is not what you're expecting.

ואת זה ודאי לא חזיתם.

You're probably expecting me to come up here

ודאי ציפיתם שאבוא לכאן

and talk about fusion,

ואדבר על נושא ההיתוך,

because that's what I've done most of my life.

כי זה מה שעשיתי רוב חיי.

But this is actually a talk about, okay --

אבל ההרצאה הזו עוסקת בעצם--

(Laughter) —

[צחוק]--

but this is actually a talk about fission.

אבל ההרצאה הזו עוסקת בעצם בנושא הביקוע.

It's about perfecting something old,

מדובר בשכלול של משהו ישן,

and bringing something old into the 21st century.

בהבאת משהו ישן אל המאה ה-21.

Let's talk a little bit about how nuclear fission works.

הבה נדבר קצת על תהליך הביקוע הגרעיני.

In a nuclear power plant, you have

בתחנת כוח גרעינית

a big pot of water that's under high pressure,

יש מיכל מים גדול בלחץ גבוה,

and you have some fuel rods,

ויש כמה מוטות דלק,

and these fuel rods are encased in zirconium,

ומוטות הדלק האלה ארוזים בזירקוניום,

and they're little pellets of uranium dioxide fuel,

והם כדוריות קטנות של דלק דו-תחמוצת האורניום,

and a fission reaction is controlled and maintained at a proper level,

ומתבצע ביקוע גרעיני מבוקר ונשמר ברמה הנכונה,

and that reaction heats up water,

והתגובה הזו מחממת את המים,

the water turns to steam, steam turns the turbine,

המים הופכים לאדים, הקיטור מסובב את הטורבינה,

and you produce electricity from it.

וכך מפיקים חשמל.

This is the same way we've been producing electricity,

זו אותה הדרך בה ייצרנו חשמל,

the steam turbine idea, for 100 years,

רעיון טורבינת הקיטור, מזה 100 שנה,

and nuclear was a really big advancement

והגרעין היה באמת התקדמות גדולה

in a way to heat the water,

מבחינת חימום המים,

but you still boil water and that turns to steam and turns the turbine.

אבל עדיין מדובר בהרתחת מים והפיכתם לקיטור כדי לסובב טורבינה.

And I thought, you know, is this the best way to do it?

ואני שאלתי האם זו הדרך הכי טובה לעשות זאת.

Is fission kind of played out,

האם רעיון הביקוע מיצה את עצמו,

or is there something left to innovate here?

או שיש מה לחדש כאן?

And I realized that I had hit upon something

והבנתי שעליתי על משהו

that I think has this huge potential to change the world.

שלדעתי טמון בו פוטנציאל עצום לשנות את העולם.

And this is what it is.

והנה זה.

This is a small modular reactor.

זהו כור מודולרי קטן.

So it's not as big as the reactor you see in the diagram here.

הוא לא גדול כמו הכור שראיתם כאן בשרטוט.

This is between 50 and 100 megawatts.

זהו כור של בין 50-100 מגה-וואט.

But that's a ton of power.

אבל זה המון חשמל.

That's between, say at an average use,

בשימוש ממוצע,

that's maybe 25,000 to 100,000 homes could run off that.

מדובר אולי ב-25,000-100,000 בתים שיכולים להשתמש בזה.

Now the really interesting thing about these reactors

ומה שבאמת מעניין בקשר לכורים האלה

is they're built in a factory.

הוא שבונים אותם במפעל.

So they're modular reactors that are built

אלה כורים מודולריים שמיוצרים

essentially on an assembly line,

למעשה בקו-ייצור,

and they're trucked anywhere in the world,

ואפשר להוביל אותם לכל מקום בעולם,

you plop them down, and they produce electricity.

מציבים אותם, והם מפיקים חשמל.

This region right here is the reactor.

האזור הזה הוא הכור.

And this is buried below ground, which is really important.

הוא מוטמן בקרקע, וזה באמת חשוב.

For someone who's done a lot of counterterrorism work,

בתור מישהו שעסק הרבה בפעילות אנטי-חבלנית,

I can't extol to you

אני לא יכול להגזים בחשיבות

how great having something buried below the ground is

של הטמנת משהו מתחת לאדמה

for proliferation and security concerns.

מבחינת שיקולים של זליגת אמצעי לחימה ובטחון.

And inside this reactor is a molten salt,

ובתוך הכור יש מלח מומס,

so anybody who's a fan of thorium,

אז למי שחסיד של השימוש בתוריום,

they're going to be really excited about this,

זה מאד ישמח אתכם,

because these reactors happen to be really good

כי מסתבר שהכורים האלה טובים מאד

at breeding and burning the thorium fuel cycle,

בניהול ושריפת מחזור דלק התוריום,

uranium-233.

אורניום 233.

But I'm not really concerned about the fuel.

אבל הדלק לא מדאיג אותי.

You can run these off -- they're really hungry,

אתם יכולים להפעיל את הכורים האלה... הם ממש רעבים,

they really like down-blended weapons pits,

מה שהם באמת אוהבים זה חומרים ממוחזרים מכלי נשק אטומיים,

so that's highly enriched uranium and weapons-grade plutonium

זה אומר אורניום מועשר מאוד ופלוטוניום ברמה של נשק.

that's been down-blended.

שמוחזרו.

It's made into a grade where it's not usable for a nuclear weapon,

זה מגיע לרמה בה זה לא שמיש בשביל נשק גרעיני,

but they love this stuff.

אבל הכורים מתים על זה.

And we have a lot of it sitting around,

ויש לנו מלא חומר שסתם שוכב לו בצד.

because this is a big problem.

כי זו בעיה גדולה.

You know, in the Cold War, we built up this huge arsenal

אתם יודעים, במהלך המלחמה הקרה מילאנו מחסן עצום

of nuclear weapons, and that was great,

בנשקים גרעיניים, וזה היה נהדר,

and we don't need them anymore,

אנחנו לא זקוקים להם יותר.

and what are we doing with all the waste, essentially?

ומה אנחנו עושים עם כל הפסולת הזאת בעצם?

What are we doing with all the pits of those nuclear weapons?

מה אנחנו עושים עם כל כלי הנשק הגרעיניים הלא שמישים האלה?

Well, we're securing them, and it would be great

ובכן, אנחנו שומרים עליהם, וזה היה נהדר

if we could burn them, eat them up,

אם היינו יכולים לשרוף אותם, לאכול אותם,

and this reactor loves this stuff.

והכור הזה אוהב את החומרים האלה.

So it's a molten salt reactor. It has a core,

אז זהו כור מלח מותך. יש לו ליבה,

and it has a heat exchanger from the hot salt,

ויש לו וסת חום מהמלח החם,

the radioactive salt, to a cold salt which isn't radioactive.

המלח הרדיואקטיבי, למלח קר שאינו רדיואקטיבי.

It's still thermally hot but it's not radioactive.

זה עדיין חם, אבל זה לא רדיואקטיבי.

And then that's a heat exchanger

ובנוסף לזה יש וסת חום

to what makes this design really, really interesting,

למה שעושה את העיצוב הזה למעניין באמת,

and that's a heat exchanger to a gas.

וזה וסת חום לגז.

So going back to what I was saying before about all power

אז אם נחזור למה שאמרתי קודם בקשר לזה שכל הכוח

being produced -- well, other than photovoltaic --

שמיוצר... ובכן, חוץ מאנרגיה סולרית...

being produced by this boiling of steam and turning a turbine,

מיוצר על ידי אדים רותחים וטורבינות מסתובבות,

that's actually not that efficient, and in fact,

למעשה זה לא כל כך יעיל ובעצם

in a nuclear power plant like this,

במפעל לייצור אנרגיה גרעינית כמו זה

it's only roughly 30 to 35 percent efficient.

זה יעיל רק בכ-30 עד 35 אחוז.

That's how much thermal energy the reactor's putting out

זוהי כמות האנרגיה שהכור צורך

to how much electricity it's producing.

לעומת כמות האנרגיה שהוא מייצר.

And the reason the efficiencies are so low is these reactors

והסיבה שאחוז היעילות נמוך כל כך היא שהכורים האלה

operate at pretty low temperature.

פועלים בטמפרטורות נמוכות למדי.

They operate anywhere from, you know,

הם פועלים בטווח של, אתם יודעים,

maybe 200 to 300 degrees Celsius.

אולי 200-300 מעלות צלזיוס.

And these reactors run at 600 to 700 degrees Celsius,

והכורים האלה יפעלו ב- 600-700 מעלות צלזיוס,

which means the higher the temperature you go to,

מה שאומר שככל שתפעל בטמפרטורה גבוהה יותר

thermodynamics tells you that you will have higher efficiencies.

לפי התרמודינמיקה, תהיה לך יעילות גבוהה יותר.

And this reactor doesn't use water. It uses gas,

והכור הזה לא משתמש במים. הוא משתמש בגז,

so supercritical CO2 or helium,

זאת אומרת פחמן דו חמצני או הליום שעברו את נקודת הרתיחה שלהם

and that goes into a turbine,

נכנסים לתוך הטורבינה,

and this is called the Brayton cycle.

וזה נקרא מעגל ברייטון.

This is the thermodynamic cycle that produces electricity,

זהו המעגל התרמודינמי שמייצר חשמל,

and this makes this almost 50 percent efficient,

וזה מביא את זה ליעילות של כמעט 50 אחוז.

between 45 and 50 percent efficiency.

יעילות של בין 45 ל-50 אחוזים.

And I'm really excited about this,

ואני ממש נרגש בקשר לזה,

because it's a very compact core.

בגלל שזו ליבה קטנה מאוד.

Molten salt reactors are very compact by nature,

כורים של מלח מומס הם קטנים מאוד מטבעם,

but what's also great is you get a lot more electricity out

אבל דבר נהדר נוסף הוא שאתם מקבלים מזה הרבה יותר חשמל

for how much uranium you're fissioning,

ביחס לכמות האורניום שאתם מבקעים,

not to mention the fact that these burn up.

וזה בלי להזכיר אפילו את העובדה שהאורניום בוער

Their burn-up is much higher.

והבעירה שלו הרבה יותר חמה

So for a given amount of fuel you put in the reactor,

כך שביחס לכמות נתונה של דלק ששמים בכור,

a lot more of it's being used.

משתמשים בפועל בכמות גדולה יותר.

And the problem with a traditional nuclear power plant like this

והבעיה עם כורים גרעיניים כגון אלה

is, you've got these rods that are clad in zirconium,

היא שיש לכם את המוטות האלו שעטויים זירקוניום,

and inside them are uranium dioxide fuel pellets.

ובתוכם יש כדורי דלק המכילים דו תחמוצת האורניום.

Well, uranium dioxide's a ceramic,

תחמוצת אורניום היא חומר קרמי,

and ceramic doesn't like releasing what's inside of it.

וחומרים קרמיים לא משחררים את מה שנמצא בתוכם.

So you have what's called the xenon pit,

וכך נוצר מה שנקרא xenon pit

and so some of these fission products love neutrons.

וכמה ממוצרי הביקוע האלה אוהבים ניוטרונים.

They love the neutrons that are going on

הם אוהבים ניוטרונים שממשיכים

and helping this reaction take place.

ועוזרים לתגובה הזאת להתקיים.

And they eat them up, which means that, combined with

והאם אוכלים אותם, זאת אומרת, יחד עם העובדה

the fact that the cladding doesn't last very long,

שהציפוי לא מחזיק מעמד זמן רב,

you can only run one of these reactors

אפשר להפעיל את הכורים האלה

for roughly, say, 18 months without refueling it.

רק, 18 חודשים, נניח, בלי לתדלק אותם מחדש.

So these reactors run for 30 years without refueling,

אז הכורים האלה רצים 30 שנה בלי תדלוק,

which is, in my opinion, very, very amazing,

שזה לדעתי, ממש, ממש מדהים,

because it means it's a sealed system.

כי זה אומר שזאת מערכת סגורה.

No refueling means you can seal them up

לא צריך לתדלק אותם, מה שאומר שאפשר לנעול אותם

and they're not going to be a proliferation risk,

והם לא הולכים לסכן אותנו מבחינת זליגת נשק גרעיני,

and they're not going to have

וחומרים

either nuclear material or radiological material

גרעיניים או רדיולוגיים

proliferated from their cores.

לא יזלגו מהליבה.

But let's go back to safety, because everybody

אבל בואו נחזור לעניין הבטיחות, כי כולם

after Fukushima had to reassess the safety of nuclear,

אחרי פוקושימה צריכים לבדוק שוב את עניין הבטיחות של הגרעין,

and one of the things when I set out to design a power reactor

ואחד הדברים כשרציתי לתכנן כור גרעיני

was it had to be passively and intrinsically safe,

היה שהוא חייב להיות בטוח ברמה פסיבית, במהות שלו הוא בטוח,

and I'm really excited about this reactor

ואני מאד נרגש מהכור הזה

for essentially two reasons.

בעצם משתי הסיבות הבאות.

One, it doesn't operate at high pressure.

אחת, הוא לא פועל בלחץ גבוה.

So traditional reactors like a pressurized water reactor

אז כורים מסורתיים כמו כור שפועל בלחץ מים

or boiling water reactor, they're very, very hot water

או כור שמרתיח מים, אלה מים מאד, מאד חמים

at very high pressures, and this means, essentially,

בלחץ מאד גבוה, וזה אומר, בעצם,

in the event of an accident, if you had any kind of breach

שבמקרה של תאונה, אם יש לך איזשהי פרצה

of this stainless steel pressure vessel,

בכלי של פלדת אל-חלד שיש בו לחץ,

the coolant would leave the core.

החומר המקרר ידלוף החוצה מהליבה.

These reactors operate at essentially atmospheric pressure,

הכורים פועלים באופן עקרוני בלחץ אטמוספרי,

so there's no inclination for the fission products

ואין סיבה לתוצרים של הביקוע

to leave the reactor in the event of an accident.

לברוח מהכור במקרה של תאונה.

Also, they operate at high temperatures,

וגם, הם פועלים בטמפרטורה גבוהה,

and the fuel is molten, so they can't melt down,

והדלק מותך, כך שהם לא יכולים להיות מותכים,

but in the event that the reactor ever went out of tolerances,

אבל במקרה שהכור יוצא משיווי משקל,

or you lost off-site power in the case

או שמאבדים את החשמל מחוץ לאתר במקרה

of something like Fukushima, there's a dump tank.

של משהו שדומה לפוקושימה, אז יש מיכל להפטר המחומר.

Because your fuel is liquid, and it's combined with your coolant,

כי הדלק שלך נוזלי, והוא מחובר לחומר המקרר,

you could actually just drain the core

אפשר בעצם פשוט לרוקן את הליבה

into what's called a sub-critical setting,

לתוך מה שנקרא "מערך תת-קריטי",

basically a tank underneath the reactor

בעצם זה מיכל שנמצא מתחת לכור

that has some neutrons absorbers.

שיש בו סופגי ניוטרונים.

And this is really important, because the reaction stops.

וזה מאד חשוב, כי התגובה מפסיקה.

In this kind of reactor, you can't do that.

בסוג הזה של כור, אי אפשר לעשות את זה.

The fuel, like I said, is ceramic inside zirconium fuel rods,

הדלק, כמו שאמרתי, הוא קרמי ונמצא בתוך מוטות דלק זירקוניים,

and in the event of an accident in one of these type of reactors,

ובמקרה של תאונה באחד מהכורים מהסוג הזה,

Fukushima and Three Mile Island --

פוקושימה ואי שלושת המיילים -

looking back at Three Mile Island, we didn't really see this for a while —

אם אנחנו מסתכלים על אי שלושת המיילים, לא באמת הבנו את זה זמן מה -

but these zirconium claddings on these fuel rods,

אבל ציפוי הזירקוניום על מוטות הדלק האלה,

what happens is, when they see high pressure water,

מה שקרה הוא, כשהם רואים מים בלחץ גבוה,

steam, in an oxidizing environment,

קיטור, בסביבה מחומצנת,

they'll actually produce hydrogen,

הם למעשה ייצרו מימן,

and that hydrogen has this explosive capability

והמימן הזה הוא נפיץ

to release fission products.

ויכול לשחרר תוצרים של ביקוע.

So the core of this reactor, since it's not under pressure

אז הליבה של הכור הזה, כיוון שהיא לא תחת לחץ

and it doesn't have this chemical reactivity,

והיא לא פעילה מבחינה כימית,

means that there's no inclination for the fission products

זה אומר שאין לתוצרי הביקוע האלה נטייה

to leave this reactor.

לעזוב את הכור.

So even in the event of an accident,

כך שאפילו במקרה של תאונה,

yeah, the reactor may be toast, which is, you know,

כן, הכור ייצלה, שזה, אתם יודעים,

sorry for the power company,

עצוב לחברת החשמל,

but we're not going to contaminate large quantities of land.

אבל אנחנו לא הולכים לזהם אזורים גדולים של קרקע.

So I really think that in the, say,

אז אני באמת חושב ש, נגיד,

20 years it's going to take us to get fusion

ב-20 השנים שבהן אנחנו הולכים להשיג היתוך

and make fusion a reality,

ולהפוך את ההיתוך למציאות

this could be the source of energy

זה יכול להיות מקור אנרגיה

that provides carbon-free electricity.

שמספק חשמל ללא פליטת פחמן דו חמצני.

Carbon-free electricity.

חשמל ללא פליטת פחמן דו חמצני.

And it's an amazing technology because

וזאת טכנולוגיה מדהימה, כי

not only does it combat climate change,

לא רק שהיא נלחמת בשינויי האקלים,

but it's an innovation.

אלא זהו חידוש.

It's a way to bring power to the developing world,

זוהי דרך להביא כוח לעולם המתפתח,

because it's produced in a factory and it's cheap.

כי הוא מיוצר במפעל וזה זול.

You can put them anywhere in the world you want to.

אפשר לשים אותם בכל מקום בעולם שרוצים.

And maybe something else.

ואולי יש עוד משהו.

As a kid, I was obsessed with space.

בתור ילד, הייתי אובססיבי לגבי החלל.

Well, I was obsessed with nuclear science too, to a point,

טוב, הייתי אובססיבי גם לגבי מדע הגרעין, במידה מסויימת,

but before that I was obsessed with space,

אבל לפני כן הייתי אובססיבי לגבי החלל,

and I was really excited about, you know,

והייתי מאד נרגש לגבי, אתם יודעים,

being an astronaut and designing rockets,

להיות אסטרונאוט, לתכנן טילים,

which was something that was always exciting to me.

זה משהו שתמיד הלהיב אותי.

But I think I get to come back to this,

אבל אני חושב שאני זוכה לחזור לזה,

because imagine having a compact reactor in a rocket

כי דמיינו לעצמכם שיש לכם כור קטן על טיל

that produces 50 to 100 megawatts.

שמייצר בין 50 ל-100 מגה-וואט.

That is the rocket designer's dream.

זהו החלום של מתכנני טילים.

That's someone who is designing a habitat on another planet's dream.

כלומר, זה החלום של מי שמתכנן להקים סביבת מחייה על כוכב אחר.

Not only do you have 50 to 100 megawatts

לא רק שיש לך בין 50 ל-100 מגה-וואט

to power whatever you want to provide propulsion to get you there,

שאתה יכול להתשמש בהם כדי להגיע לשם,

but you have power once you get there.

אלא שיש לך חשמל כשאתה כבר שם.

You know, rocket designers who use solar panels

אתם יודעים, מתכנני טילים שמתשתמשים בלוחות סולאריים

or fuel cells, I mean a few watts or kilowatts --

או תאי דלק, כלומר כמה וואט או קילוואט-

wow, that's a lot of power.

וואו, זה המון חשמל.

I mean, now we're talking about 100 megawatts.

אני מתכוון, עכשיו אנחנו מדברים על 100 מגוואט.

That's a ton of power.

זאת כמות עצומה של חשמל.

That could power a Martian community.

זה יכול לספק אנרגיה לקהילה על מאדים.

That could power a rocket there.

זה יכול להביא לשם טיל.

And so I hope that

ואני מקווה שגם

maybe I'll have an opportunity to kind of explore

אולי תהיה לי הזדמנות בעצם לבדוק

my rocketry passion at the same time that I explore my nuclear passion.

את התשוקה שלי לטילים בו בזמן שאני בודק את התשוקה שלי לביקוע גרעיני.

And people say, "Oh, well, you've launched this thing,

אנשים אומרים, "נו, טוב, שיגרת הדבר הזה,

and it's radioactive, into space, and what about accidents?"

שהוא רדיואקטיבי, לחלל החיצון, אז מה לגבי תאונות?"

But we launch plutonium batteries all the time.

אבל אנחנו כל הזמן משגרים סוללות פלוטוניום.

Everybody was really excited about Curiosity,

כולם מאד התלהבו מרכב החלל קוריוסיטי

and that had this big plutonium battery on board

והיתה עליו סוללת פלוטוניום גדולה

that has plutonium-238,

עם פלוטוניום-238

which actually has a higher specific activity

שבעצם יש לו פעילות ספיציפית גבוהה יותר

than the low-enriched uranium fuel of these molten salt reactors,

מאשר דלק אורניום מועשר פחות, שכורי המלח המותך האלה משתמשים בו,

which means that the effects would be negligible,

מה שאומר שההשפעות יהיו זניחות,

because you launch it cold,

כי משגרים אותו קר,

and when it gets into space is where you actually activate this reactor.

ורק כאשר הוא מגיע לחלל החיצון באמת מפעילים את הכור.

So I'm really excited.

אז אני ממש נרגש.

I think that I've designed this reactor here

אני חושב שתיכננתי את הכור הזה

that can be an innovative source of energy,

שיכול להיות מקור חדשני של אנרגיה,

provide power for all kinds of neat scientific applications,

לספק חשמל לכל מיני יישומים מדעיים,

and I'm really prepared to do this.

אני באמת מוכן לעשות את זה.

I graduated high school in May, and --

סיימתי תיכון במאי, ו-

(Laughter) (Applause) —

(צחוק) (מחיאות כפיים) —

I graduated high school in May,

סיימתי תיכון במאי,

and I decided that I was going to start up a company

החלטתי שאני הולך להקים חברת סטארט-אפ

to commercialize these technologies that I've developed,

כדי למסחר את הטכנולוגיות האלה שפיתחתי,

these revolutionary detectors for scanning cargo containers

הגלאים המהפכניים האלה, לסריקת מטענים

and these systems to produce medical isotopes,

והמערכות האלה לייצור איזוטופים רפואיים,

but I want to do this, and I've slowly been building up

אבל אני רוצה לעשות זאת, ובהדרגה אני בונה

a team of some of the most incredible people

צוות של כמה מהאנשים הכי מדהימים

I've ever had the chance to work with,

שאי פעם היתה לי ההזדמנות לעבוד איתם

and I'm really prepared to make this a reality.

ואני ממש מוכן להפוך את זה למציאות.

And I think, I think, that looking at the technology,

ואני חושב, ואני חושב, שאנחנו רואים פה טכנולוגיה

this will be cheaper than or the same price as natural gas,

שתהיה זולה יותר, או תעלה כמו גז טבעי,

and you don't have to refuel it for 30 years,

ולא צריך לתדלק אותה במשך 30 שנה,

which is an advantage for the developing world.

שזה יתרון עבור העולם המתפתח.

And I'll just say one more maybe philosophical thing

ואני אומר רק עוד דבר אחד, אולי זה משהו פילוסופי

to end with, which is weird for a scientist.

לסיום, וזה מוזר עבור מדען

But I think there's something really poetic

אבל אני חושב שיש משהו באמת פואטי

about using nuclear power to propel us to the stars,

בשימוש בכח גרעיני שיביא אותנו לכוכבים

because the stars are giant fusion reactors.

כי הכוכבים הם עצמם כור גרעיני ענק.

They're giant nuclear cauldrons in the sky.

הם קדרות גרעיניות ענקיות בשמיים.

The energy that I'm able to talk to you today,

האנרגיה הזאת, שמאפשרת לי לדבר אליהם היום

while it was converted to chemical energy in my food,

היא אמנם הפכה לאנרגיה כימית במזון שלי,

originally came from a nuclear reaction,

אבל במקורה, היא תוצאה של תגובה גרעינית,

and so there's something poetic about, in my opinion,

כך שיש לדעתי משהו פואטי

perfecting nuclear fission

בהבאת הביקוע הגרעיני לשלמות

and using it as a future source of innovative energy.

ובשימוש בו כמקור עתידי של אנרגיה חדשנית.

So thank you guys.

אז תודה לכם, חברים

(Applause)

(מחיאות כפיים)