Alice Dreger: Is anatomy destiny?

מתרגם: Shahar Kaiser מבקר: Ido Dekkers

I want you to imagine two couples in the middle of 1979

הייתי רוצה שתדמיינו שני זוגות

באמצע שנת 1979

on the exact same day, at the exact same moment,

בדיוק באותו יום, בדיוק באותו הרגע,

each conceiving a baby, OK?

כל זוג הביא ילד לעולם - אוקיי.

אז כל אחד מהזוגות ילד תינוק אחד.

So two couples each conceiving one baby.

כעת, אינני רוצה שתקדישו זמן רב מדי לדמיין את רגע ההתעברות,

Now I don't want you to spend too much time imagining the conception,

כיוון שאם תקדישו זמן רב מדי לדמיין את ההתעברות הזו,

because if you do, you're not going to listen to me,

אתם לא תוכלו להקשיב לי.

so just imagine that for a moment.

אז פשוט דמיינו זאת לרגע.

And in this scenario, I want to imagine that, in one case,

ובתרחיש זה,

אני רוצה לדמיין שבמקרה אחד,

the sperm is carrying a Y chromosome,

הזרע נושא עימו כרומוזום Y,

meeting that X chromosome of the egg.

שנפגש עם כרומוזום X של הביצית.

And in the other case, the sperm is carrying an X chromosome,

ובמקרה השני,

הזרע נושא כרומוזום X,

meeting the X chromosome of the egg.

שנפגש עם כרומוזום X של הביצית.

Both are viable; both take off.

שניהם במצב תקין; שניהם מסוגלים לצאת לדרך.

נחזור אל האנשים האלה מאוחר יותר.

We'll come back to these people later.

אם כן, אני חובשת שני כובעים

So I wear two hats in most of what I do.

ברוב התחומים בהם אני עוסקת.

בכובעי הראשון,

As the one hat, I do history of anatomy.

אני עוסקת בהיסטוריה של האנטומיה.

I'm a historian by training, and what I study in that case

אני הסטוריונית בהכשרתי,

ומה שאני חוקרת במקרה זה

is the way that people have dealt with anatomy --

הוא האופן שבו אנשים התמודדו עם אנטומיה -

meaning human bodies, animal bodies --

כלומר הגוף האנושי, הגוף החייתי -

how they dealt with bodily fluids, concepts of bodies;

איך הייתה התמודדות עם נוזלי גוף, המשגות של גוף;

how have they thought about bodies.

כיצד חשבו על אודות הגוף.

The other hat that I've worn in my work is as an activist,

הכובע השני שאני חובשת בעבודתי

הוא של אקטיביסטית,

as a patient advocate --

תומכת בזכויות מטופלים (גם: סבלני) -

or, as I sometimes say, as an impatient advocate --

או, כפי שאני נוהגת לומר לעיתים, תומכת באופן לא-סבלני -

for people who are patients of doctors.

באנשים שהנם מטופלים של רופאים.

In that case, what I've worked with is people who have body types

במקרה הזה, אנשים שעבדתי איתם

הנם אנשים שיש להם מבנה גוף

that challenge social norms.

שמתאגר נורמות חברתיות.

So some of what I've worked on, for example,

אז, כמה מהאנשים שעבדתי איתם, לשם דוגמא,

is people who are conjoined twins --

היו אנשים שהם תאומים מחוברים,

two people within one body.

שני אנשים בתוך גוף אחד.

Some of what I've worked on is people who have dwarfism --

חלק מעבודתי עסק באנשים בעלי גמדות --

אנשים שהם הרבה יותר נמוכים מהמקובל.

so people who are much shorter than typical.

And a lot of what I've worked on is people who have atypical sex --

וחלק גדול מעבודתי

הוא באנשים בעלי מערכת מינית שונה --

so people who don't have the standard male or the standard female body types.

אנשים שאין להם גוף גבר טיפוסי

או גוף אישה טיפוסי.

And as a general term, we can use the term "intersex" for this.

וכמונח כללי, אנחנו יכולים להשתמש במונח "בין-מיניים" לכך.

Intersex comes in a lot of different forms.

"בין-מיניות" מגיעה בצורות שונות ומגוונות.

I'll just give you a few examples of the types of ways you can have sex

אתן לכם מספר דוגמאות

לסוגים בהם ניתן להיות בעלי מין

that isn't standard for male or female.

אשר אינו סטנדרטי עבור זכר או נקבה.

So in one instance,

כך, שבדוגמא אחת,

you can have somebody who has an XY chromosomal basis,

אפשרי אדם אשר לו בסיס כרומוזומלי XY,

and that SRY gene on the Y chromosome

ושהגן SRY שבכרומוזום Y

tells the proto-gonads, which we all have in the fetal life,

מורה לבלוטות המין (גונאדות), אשר ישנן

לכולנו בשלב העוברי, להתפתח לאשכים.

to become testes.

So in the fetal life, those testes are pumping out testosterone.

וכך, בשלב העוברי האשכים מפרישים טסטוסטרון

אך כיוון שלאדם המסויים הזה חסרים קולטנים

But because this individual lacks receptors to hear that testosterone,

לקלוט את הטסטוסטרון,

הגוף אינו מגיב לטסטוסטרון.

the body doesn't react to the testosterone.

וזוהי תסמונת הקרויה תסמונת אי-רגישות לאנדרוגן (AIS).

And this is a syndrome called androgen insensitivity syndrome.

So lots of levels of testosterone, but no reaction to it.

כך שיש רמות גבוהות של טסטוסטרון, אך ללא ריאקציה אליו.

As a consequence, the body develops more along the female typical path.

כתוצאה מכך, העובר מתפתח

יותר במסלול של גוף נקבי טיפוסי.

When the child is born, she looks like a girl.

כאשר התינוק נולד, היא נראית כמו ילדה.

היא ילדה. מגדלים אותה כילדה.

She is a girl, she is raised as a girl.

ולעיתים רק עם הכניסה לגיל ההתבגרות --

And it's often not until she hits puberty and she's growing and developing breasts,

כאשר מתחיל אצלה תהליך של התפתחות השדיים,

אך היא לא מקבלת מחזור,

but she's not getting her period,

מישהו מתחיל להבין מה מתרחש כאן.

that somebody figures out something's up here.

ועורכים בדיקות ומגלים

And they do some tests and figure out

שלמעשה, במקום שחלות ורחם,

that, instead of having ovaries inside and a uterus,

יש לה אשכים פנימיים, והיא בעלת כרומוזום Y.

she has testes inside, and she has a Y chromosome.

כעת, מה שחשוב להבין הוא

Now what's important to understand

שאתם עשויים לתפוס את האדם הזה כגבר, באופן ממשי,

is you may think of this person as really being male,

אך הן אינן כאלה, למעשה.

but they're really not.

Females, like males,

לנקבות, כמו גם זכרים,

have in our bodies something called the adrenal glands.

יש בגוף משהו שנקרא "בלוטות יותרת הכליה".

הן נמצאות בצד האחורי של גופנו.

They're in the back of our body.

ובלוטות יותרת הכליה מפיקות אנדרוגנים,

And the adrenal glands make androgens, which are a masculinizing hormone.

אשר הנם הורמונים מֵזַכרֵרים (מפתחים מאפיינים מיניים זכריים).

Most females like me -- I believe myself to be a typical female --

רוב הנקבות כמותי -- אני רואה בעצמי נקבה טיפוסית --

אני למעשה לא יודעת מהו ההרכב הכרומוזומלי שלי

I don't actually know my chromosomal make-up,

אך אני משערת שקרוב לוודאי הוא טיפוסי --

but I think I'm probably typical --

רוב הנקבות כמוני הן למעשה רגישות לאנדרוגן.

most females like me are actually androgen-sensitive.

אנחנו מפיקות אנדרוגן ומגיבות לאנדרוגנים.

We're making androgen, and we're responding to androgens.

The consequence is that somebody like me

ההשלכה היא שמישהי כמוני,

has actually had a brain exposed to more androgens

הייתה בחשיפה גדולה יותר של אנדרוגנים למוחה

ביחס לאישה שנולדה עם אשכים

than the woman born with testes who has androgen insensitivity syndrome.

שיש לה תסמונת אי-רגישות לאנדרוגן.

So sex is really complicated --

כך שמין הוא מאד מסובך; לא זו בלבד שאנשים בין-מיניים

it's not just that intersex people

נמצאים באמצע של הטווח המיני --

are in the middle of all the sex spectrum --

במובן מסויימים, הם עשויים להיות מפוזרים בכולו.

in some ways, they can be all over the place.

דוגמא נוספת:

Another example:

לפני מספר שנים, קיבלתי שיחת טלפון מגבר בן 19,

a few years ago I got a call from a man who was 19 years old,

who was born a boy, raised a boy,

שנולד כזכר, גודל כילד,

had a girlfriend, had sex with his girlfriend,

הייתה לו חברה, קיים יחסי מין עם חברתו,

had a life as a guy,

חי את חייו כבחור

and had just found out that he had ovaries and a uterus inside.

ובדיוק גילה שיש לו שחלות ורחם בתוכו.

What he had was an extreme form

מה שהיה לו, הוא צורה קיצונית

of a condition called congenital adrenal hyperplasia.

של מצב שקרוי הִיפֶּרְפְּלַזְיָה של יותרת הכליה.

יש לו כרומוזומי XX,

He had XX chromosomes,

ובתוך הרחם,

and in the womb, his adrenal glands were in such high gear

בלוטות יותרת הכליה שלו היו בתפוקה כה גבוהה

that it created, essentially, a masculine hormonal environment.

עד שהם יצרו, למעשה, סביבה הורמונלית גברית.

And as a consequence, his genitals were masculinized,

וכתוצאה מכך, אברי המין שלו עברו זכרור,

מוחו היה נתון

his brain was subject to the more typical masculine component of hormones.

לרכיב שבהורמונים, הטיפוסי יותר לגברים.

And he was born looking like a boy -- nobody suspected anything.

והוא נולד ונראה כילד -- איש לא חשד בדבר.

And it was only when he had reached the age of 19

ורק כאשר הגיע לגיל 19

that he began to have enough medical problems from menstruating internally,

הוא התחיל לצבור כמות של בעיות רפואיות

שנבעו למעשה מווסת פנימית,

that doctors figured out that, in fact, he was female, internally.

כך שהרופאים הסיקו שלמעשה, הוא היה נקבה מבפנים.

אוקיי, אז עוד דוגמא אחרונה ומהירה

OK, so just one more quick example of a way you can have intersex.

לדרך שבה ניתן להיות בין-מיני.

Some people who have XX chromosomes develop what are called ovotestis,

אנשים מסויימים אשר להם כרומוזומי XX

מפתחים משהו שנקרא ovotestis,

which is when you have ovarian tissue with testicular tissue wrapped around it.

שהוא מצב שבו יש רקמה שחלתית

אשר עטופה סביב ברקמות של אשכים.

And we're not exactly sure why that happens.

ואיננו בטוחים לחלוטין ממה נובע מצב זה.

So sex can come in lots of different varieties.

כך שמין יכול לבוא במגוון שלם של אפיונים.

The reason that children with these kinds of bodies --

הסיבה

שילדים עם סוגי גוף כאלה --

אם מדובר בגמדות, או תאומים מחוברים,

whether it's dwarfism, or it's conjoined twinning,

או במקרה של בין-מיניות --

or it's an intersex type --

are often "normalized" by surgeons

עוברים לעיתים קרובות ניתוחי נירמול

is not because it actually leaves them better off in terms of physical health.

היא לא שזה מותיר אותם במצב טוב יותר

מבחינת בריאות פיזיולוגית.

In many cases, people are actually perfectly healthy.

במקרים רבים, מדובר באנשים שמכתחילה הם בריאים לחלוטין.

The reason they're often subject to various kinds of surgeries

הסיבה שבגללה הם עוברים לרוב סוגים שונים של ניתוחים

is because they threaten our social categories.

היא כיוון שהם מאיימים על הקטגוריות החברתיות שלנו.

Our system has been based typically on the idea

המערכת שלנו מבוססת בעיקר על ההנחה

that a particular kind of anatomy comes with a particular identity.

שאנטומיה מסויימת מגיעה עם זהות מסויימת.

So we have the concept that what it means to be a woman

אז קיימת אצלנו התפיסה, שהמשמעות של "להיות אישה"

זה להיות בעל "זהות נשית";

is to have a female identity;

מה המשמעות של להיות אדם כהה עור, לכאורה,

what it means to be a black person is, allegedly, to have an African anatomy

זה להיות בעל אנטומיה אפריקאית

in terms of your history.

במובנים של ההסטוריה שלכם.

And so we have this terribly simplistic idea.

וכך, קיימת אצלנו התפיסה השטחית הזו.

וכאשר אנו ניצבים אל מול גוף

And when we're faced with a body

that actually presents us something quite different,

אשר מציג בפנינו משהו שונה מכך,

it startles us in terms of those categorizations.

הדבר מבהיל אותנו בהקשר של הקטגוריות הללו.

So we have a lot of very romantic ideas in our culture about individualism.

ויש לנו תפיסות רומנטיות רבות בתרבות שלנו

על אינדיבידואליזם.

And our nation's really founded on a very romantic concept of individualism.

והאומה שלנו ממש נוסדה על תפיסות רומנטיות מאד של אינדיבידואליזם.

ותוכלו וודאי לדמיין כמה מפחיד הדבר

You can imagine how startling then it is

when you have children who are born who are two people inside of one body.

כאשר נולדים לכם ילדים

שהם שני אנשים בתוך גוף אחד.

Where I ran into the most heat from this most recently

המקום אשר בו נתקלתי בהכי הרבה להט בזמן האחרון

was last year when South African runner, Caster Semenya,

היה בשנה שעברה, עם האצנית הדרום אפריקאית, קסטר סמניה,

had her sex called into question at the International Games in Berlin.

כאשר המין שלה הועמד בסימן שאלה, באליפות העולם באתלטיקה בברלין.

הרבה מאד עיתונאים התקשרו אלי, ושאלו אותי

I had a lot of journalists calling me, asking me,

"Which is the test they're going to run

"מהי הבדיקה שהם עומדים לערוך

that will tell us whether or not Caster Semenya is male or female?"

שתוכל להגיד לנו האם

קסטר סמניה היא גבר או אישה?"

And I had to explain to the journalists there isn't such a test.

ונאלצתי להסביר לעיתונאים שאין כלל בדיקה כזו.

In fact, we now know that sex is complicated enough

למעשה, אנו יודעים כעת

שמין הוא מורכב דיו

that we have to admit:

שאנו חייבים להודות

Nature doesn't draw the line for us between male and female,

שהטבע לא תוחם גבול ברור עבורנו בין זכר ובין נקבה,

or between male and intersex and female and intersex;

או בין זכר ובין-מיניים ונקבה ובין-מיניים;

we actually draw that line on nature.

למעשה, אנו כופים את הגבול הזה על הטבע.

So what we have is a sort of situation where the farther our science goes,

וכך, מה שיש בפנינו היא סיטואציה שכזו,

שבה ככל שהמדע שלנו מתקדם יותר,

כך אנו צריכים להודות בפני עצמנו

the more we have to admit to ourselves that these categories

שהקטגוריות הללו

that we thought of as stable anatomical categories,

שחשבנו שהן קטגוריות גופניות יציבות

that mapped very simply to stable identity categories

שמיפו באופן פשוט ונהיר

בקטגוריות יציבות של זהות

are a lot more fuzzy than we thought.

הן הרבה יותר מעורפלות ממה שחשבנו.

And it's not just in terms of sex.

וזה לא רק במובן של מין.

It's also in terms of race,

כך גם במובן של גזע,

which turns out to be vastly more complicated

שמתגלה כהרבה יותר מורכב

than our terminology has allowed.

ביחס לעולם המונחים שהתרנו.

As we look, we get into all sorts of uncomfortable areas.

כאשר אנו מתבוננים, אנו ניצבים אל מול סוגים שונים של אזורים בלתי נעימים.

We look, for example, about the fact

אנו מסתכלים, למשל, על העובדה

that we share at least 95 percent of our DNA with chimpanzees.

שאנו שותפים ב-95% מה-DNA שלנו

עם שימפנזים.

מה עלינו לעשות עם העובדה

What are we to make of the fact

that we differ from them only, really, by a few nucleotides?

שאנו שונים מהם למעשה רק במספר נוקלאוטידים?

וכאשר אנו מתקדמים יותר ויותר במדע שלנו,

And as we get farther and farther with our science,

we get more and more into a discomforted zone,

אנו נכנסים יותר ויותר אל אזור של אי נחת

שבו אנו צריכים להכיר בכך

where we have to acknowledge that the simplistic categories we've had

שהקטגוריות הפשטניות שהיו לנו

are probably overly simplistic.

הן ככל הנראה פשטניות מדי.

So we're seeing this in all sorts of places in human life.

וכך, אנו יכולים לראות זאת

בכל מיני מקומות בחיי האדם.

One of the places we're seeing it, for example,

מקום אחד שבו ניתן לראות זאת, למשל,

in our culture, in the United States today,

בתרבות הנוכחית שלנו, כיום בארצות הברית,

is battles over the beginning of life and the end of life.

הוא הקרב בשאלה על התחלת החיים וסיום החיים.

We have difficult conversations

יש לנו דיונים קשים

about at what point we decide a body becomes a human,

על השאלה באיזו נקודה הופך הגוף להיות בן אנוש,

such that it has a different right than a fetal life.

ובכך הוא מובדל בזכויות ביחס לחיי עובר.

We have very difficult conversations nowadays --

יש לנו דיונים קשים כיום --

probably not out in the open as much as within medicine --

כנראה פחות בדיון הפתוח, ויותר בתוך עולם הרפואה --

about the question of when somebody's dead.

לגבי השאלה מתי מישהו מוכרז כמת.

בעבר, אבותינו מעולם לא נאלצו להיאבק כל כך

In the past, our ancestors never had to struggle so much

בשאלת הכרזתו של מישהו כמת.

with this question of when somebody was dead.

לכל היותר, הם דחפו נוצה תחת לאפו של מישהו,

At most, they'd stick a feather on somebody's nose,

ואם הוא עיווה באפו, עדיין לא קברו אותם.

and if it twitched, they didn't bury them yet.

אם האף פסק בכך, קברו אותם.

If it stopped twitching, you bury them.

אך כיום, יש בפנינו מצב

But today, we have a situation

where we want to take vital organs out of beings

שבו אנו מעוניינים לקחת איברים חיוניים מאנשים

ולתת אותם לאנשים אחרים.

and give them to other beings.

And as a consequence,

וכתוצאה מכך,

we have to struggle with this really difficult question

אנו תקועים עם המאבק בשאלה הקשה הזו

about who's dead,

לגבי מי נחשב למת.

and this leads us to a really difficult situation

והדבר מוביל אותנו למצב קשה במיוחד

where we don't have such simple categories as we've had before.

שבו אין לנו קטגוריות פשוטות כמו שהיו בעבר.

Now you might think that all this breaking-down of categories

אם כן, תוכלו לחשוב שכל השבירה הזו לקטגוריות

would make somebody like me really happy.

תשמח מאד מישהי כמותי.

I'm a political progressive, I defend people with unusual bodies,

אני פרוגרסיבית מבחינה פוליטית, אני מגינה על אנשים עם גופים בלתי רגילים,

אך אני חייבת להודות בפניכם שעניין זה מלחיץ אותי.

but I have to admit to you that it makes me nervous.

ההבנה שהקטגוריות הללו

Understanding that these categories

הן למעשה הרבה פחות יציבות ממה שחשבנו, מלחיצה אותי.

are really much more unstable than we thought makes me tense.

וזה מלחיץ אותי

It makes me tense from the point of view of thinking about democracy.

מנקודת המבט של חשיבה על דמוקרטיה.

So in order to tell you about that tension,

ועל מנת להסביר לכם על המתח הזה,

I have to first admit to you a huge fan of the Founding Fathers.

ראשית עלי להודות בפניכם שאני מעריצה גדולה של האבות המייסדים של האומה.

I know they were racists, I know they were sexist,

אני יודעת שהם היו גזעניים, אני יודעת שהם היו סקסיסיטיים,

אך הם היו אדירים.

but they were great.

I mean, they were so brave and so bold and so radical in what they did,

כלומר, הם היו כה אמיצים ונועזים

וכה רדיקליים במה שעשו

that I find myself watching that cheesy musical "1776" every few years,

שאני מוצאת את עצמי צופה במחזמר המיופייף "1776" פעם בכמה שנים,

וזה לא בשל המוזיקה, שהיא לחלוטין נשכחת.

and it's not because of the music, which is totally forgettable.

אלא בגלל מה שקרה ב-1776

It's because of what happened in 1776 with the Founding Fathers.

עם האבות המייסדים.

The Founding Fathers were, for my point of view,

האבות המייסדים היו, לדידי,

האקטיביסטים הראשונים בנושא הגוף,

the original anatomical activists,

וזו הסיבה לכך:

and this is why.

What they rejected was an anatomical concept

מה שהם דחו היתה תפיסה אנטומית

אשר הוחלפה בתפיסה חדשה

and replaced it with another one

that was radical and beautiful and held us for 200 years.

והיא היתה רדיקלית ויפיפיה, והחזיקה מעמד 200 שנה.

So as you all recall,

אז, כמו שתוכלו לזכור,

what our Founding Fathers were rejecting was a concept of monarchy,

מה שהאבות המייסדים שלנו דחו, הייתה תפיסת המונרכיה.

והמונרכיה, למעשה, התבססה

and the monarchy was basically based on a very simplistic concept of anatomy.

על רעיון פשטני של אנטומיה.

The monarchs of the old world didn't have a concept of DNA,

המונארכים של העולם העתיק

לא הכירו ברעיון של DNA,

but they did have a concept of birthright.

אך הם הכירו ברעיון של "זכות אבות".

They had a concept of blue blood.

הם הכירו במושג של דם כחול.

They had the idea that the people who would be in political power

הם הכירו ברעיון שהאנשים אשר נמצאים בעמדות כוח פוליטיות

should be in political power because of the blood being passed down

אמורים להיות בעמדות כוח פוליטיות

בזכות הדם שהועבר אליהם

from grandfather to father to son and so forth.

מסב אל אב, אל בן וכן הלאה.

האבות המייסדים דחו רעיון זה,

The Founding Fathers rejected that idea,

והחליפו רעיון זה ברעיון אנטומי חדש,

and they replaced it with a new anatomical concept,

והרעיון הזה

and that concept was "all men are created equal."

היה שכל בני האדם נולדו שווים.

They leveled that playing field and decided the anatomy that mattered

הם יישרו את מגרש המשחקים הזה

והחליטו שמה שחשוב באנטומיה

was the commonality of anatomy, not the difference in anatomy,

הוא מה שאחיד באנטומיה,

ולא מה ששונה באנטומיה.

and that was a really radical thing to do.

וזה היה מעשה רדיקלי מאד לעשותו.

Now they were doing it in part

הם עשו זאת, בין היתר,

because they were part of an Enlightenment system

כיוון שהם היו חלק מתנועת ההשכלה

where two things were growing up together.

שבה שני דברים צמחו זה לצד זה.

And that was democracy growing up,

ואלה היו צמיחת הדמוקרטיה

but it was also science growing up at the same time.

אך גם המדע, אשר צמח בו בעת.

וזה ברור, אם תביטו בהיסטוריה של האבות המייסדים,

And it's really clear, if you look at the history of the Founding Fathers,

רבים מהם התעניינו מאד במדע,

a lot of them were very interested in science,

והם התעניינו במושג

and they were interested in the concept of a naturalistic world.

של עולם נטורליסטי.

הם התרחקו מהסברים על-טבעיים,

They were moving away from supernatural explanations,

והם דחו תפיסות על-טבעיות של כוח,

and they were rejecting things like a supernatural concept of power,

כאשר הוא הועבר

where it transmitted because of a very vague concept of birthright.

מכורח סיבה עמומה כמו זכות אבות.

They were moving towards a naturalistic concept.

הם נעו לכיוון של תפיסה נטורליסטית.

ואם תביטו, למשל, בהכרזת העצמאות,

And if you look, for example, in the Declaration of Independence,

הם מדברים שם על הטבע ועל הטבע השייך לאלוהים.

they talk about nature and nature's God.

They don't talk about God and God's nature.

הם לא מדברים על הטבע, או על טבעו של האל.

הם מדברים על כוחו של הטבע

They're talking about the power of nature to tell us who we are.

לומר לנו מי אנחנו.

So as part of that, they were coming to us with a concept

וכחלק מכך,

הם הגיעו אלינו עם תפיסה

that was about anatomical commonality.

שעסקה באחידות אנטומית.

And in doing so, they were really setting up in a beautiful way

ובעשותם כך, הם סללו, בדרך יפה ביותר

את תנועת זכויות האדם העתידה לקום.

the Civil Rights Movement of the future.

הם לא חשבו על כך בצורה זו, אך הם עשו זאת בעבורנו, וזה אדיר.

They didn't think of it that way, but they did it for us, and it was great.

אז מה התרחש שנים לאחר מכן?

So what happened years afterwards?

מה שקרה הוא שנשים, לשם דוגמא,

What happened was women, for example, who wanted the right to vote,

אשר רצו בזכות להצביע,

took the Founding Fathers' concept of anatomical commonality

לקחו את הרעיון של האבות המייסדים

על האחידות האנטומית אשר חשובה יותר

being more important than anatomical difference

מהשוני האנטומי

and said, "The fact that we have a uterus and ovaries

ואמרו, "העובדה שיש לנו רחם ושחלות

is not significant enough in terms of a difference

היא לא משמעותית דיה במובן של שוני

to mean that we shouldn't have the right to vote,

כדי להוביל לתפיסה שלא יכולה להיות לנו הזכות להצביע,

הזכות לאזרחות מלאה,

the right to full citizenship, the right to own property, etc."

הזכות לקניין, וכיוצא בזה".

And women successfully argued that.

ונשים טענו זאת בהצלחה.

Next came the successful Civil Rights Movement,

לאחר מכן הגיעה ההצלחה של התנועה לזכויות האזרח,

where we found people like Sojourner Truth

שבה מצאנו אנשים כמו סוג'רנר תרות'

talking about, "Ain't I a woman?"

אשר דיברה על "האם אינני אישה?"

We find men on the marching lines of the Civil Rights Movement

מצאנו גברים

בשורות המפגינים שצעדו בתנועה לזכויות האזרח

saying, "I am a man."

שקוראים "אני בן אדם".

Again, people of color appealing to a commonality of anatomy

שוב, אנשים בעלי צבע עור שונה

פונים אל המשותף שבאנטומיה מעבר לשוני שבאנטומיה,

over a difference of anatomy, again, successfully.

שוב, בהצלחה.

אנו רואים תופעה דומה גם בתנועה לזכויות אנשים עם מוגבלויות.

We see the same thing with the disability rights movement.

The problem is, of course,

הבעיה היא, כמובן,

that, as we begin to look at all that commonality,

שכאשר אנו מתחילים להביט במה שמשותף,

עלינו להתחיל בשאלה

we have to begin to question why we maintain certain divisions.

מדוע אנחנו משמרים חלוקות מסויימות.

Mind you, I want to maintain some divisions,

שימו לב עתה, אני כן מעוניינת לשמור על חלוקות מסויימות,

אנטומיות, בתרבות שלנו.

anatomically, in our culture.

למשל, אינני רוצה

For example, I don't want to give a fish the same rights as a human.

לתת לדגים את אותן זכויות כמו לבני אדם.

I don't want to say we give up entirely on anatomy.

אינני רוצה שנוותר לגמרי על האנטומיה.

אינני רוצה להגיד שלילדים בני חמש

I don't want to say a five-year-old

צריכה להיות הזכות למין בהסכמה או הסכמה לנישואים.

should be allowed to consent to sex or consent to marry.

So there are some anatomical divisions

אם כן, קיימות חלוקות אנטומיות

that make sense to me and that I think we should retain.

שהגיוניות לתפיסתי, ושאני חושבת שעלינו לשמר.

אך האתגר הוא להסיק מי אלה

But the challenge is trying to figure out which ones they are

and why do we retain them, and do they have meaning.

ומדוע אנו משמרים אותם, והאם יש להם משמעות.

So let's go back to those two beings conceived at the beginning of this talk.

אז בואו נחזור אל שתי הישויות

אשר נוצרו בתחילת ההרצאה.

We have two beings, both conceived

יש לנו שתי ישויות, שתיהם נוצרו

in the middle of 1979 on the exact same day.

באמצע שנת 1979, בדיוק באותו היום.

Let's imagine one of them, Mary, is born three months prematurely,

הבא נניח כי אחת מהן, מרי,

נולדה שלושה חודשים מוקדם מן הצפוי,

so she's born on June 1, 1980.

כך שהיא נולדה ב-1 ביוני, 1980.

הנרי, לעומתה, נולד בעיתו,

Henry, by contrast, is born at term, so he's born on March 1, 1980.

כך שהגיע לעולם ב-1 למרץ, 1980.

Simply by virtue of the fact

אך ורק בשל העובדה

that Mary was born prematurely three months,

שמרי נולדה שלושה חודשים מוקדם יותר,

היא מקבלת שלל זכויות

she comes into all sorts of rights three months earlier than Henry does --

שלושה חודשים מוקדם יותר ביחס להנרי --

the right to consent to sex, the right to vote, the right to drink.

הזכות להסכמה ליחסי מין,

הזכות להצביע, הזכות לשתות אלכוהול.

Henry has to wait for all of that,

על הנרי יהיה להמתין עבור זכויות אלה,

not because he's actually any different in age, biologically,

לא בשל העובדה שהוא שונה בגיל, מבחינה ביולוגית,

except in terms of when he was born.

אלא רק בשל המועד בו נולד.

אנו מוצאים מוזרויות אחרות בהקשר של הזכויות שלהם.

We find other kinds of weirdness in terms of what their rights are.

הנרי, בשל שההנחה שהוא זכר --

Henry, by virtue of being assumed to be male --

although I haven't told you that he's the XY one --

למרות שלא ציינתי בפניכם שהוא מסוג של XY --

בשל ההנחה שהוא זכר

by virtue of being assumed to be male is now liable to be drafted,

הוא עתה נושא בחובה לגיוס צבאי,

which Mary does not need to worry about.

מה שמרי לא צריכה לדאוג ממנו.

Mary, meanwhile, cannot in all the states have the same right

מרי, באותה העת, לא מקבלת בכל המדינות

את אותן זכויות אשר הנרי מקבל בכל המדינות,

that Henry has in all the states,

במיוחד, הזכות לנישואים.

namely, the right to marry.

הנרי רשאי לשאת אישה בכל המדינות,

Henry can marry, in every state, a woman,

but Mary can only marry today in a few states, a woman.

אך מרי רשאית לשאת אישה רק בחלק קטן מהמדינות.

So we have these anatomical categories that persist,

כך שיש לנו קטגוריות אנטומיות שמשתמרות

that are in many ways problematic and questionable.

והן בעייתיות במובנים רבים ומוטלות בספק.

והשאלה שעולה אצלי היא:

And the question to me becomes:

What do we do, as our science gets to be so good in looking at anatomy,

מה אנו עושים,

כאשר המדע שלנו הולך ומתקדם

באופן שבו תופס אנטומיה,

that we reach the point where we have to admit

שהגענו לנקודה שאין לנו אלא להודות

that a democracy that's been based on anatomy

שהדמוקרטיה אשר התבססה על אנטומיה -

might start falling apart?

ייתכן והיא מתמוטטת?

אינני רוצה לוותר על המדע,

I don't want to give up the science, but at the same time,

אך בו בעת זה מרגיש לעיתים

it feels sometimes like the science is coming out from under us.

שהטבע חותר מתחתינו.

אז לאן נפנה?

So where do we go?

נראה כי מה שמתרחש בתרבות שלנו

It seems like what happens in our culture is a sort of pragmatic attitude:

היא עמדה מעשית:

"ובכן, עלינו לשרטט את הקו במקום כלשהו,

"We have to draw the line somewhere, so we will draw the line somewhere."

ולכן נשרטט את הקו במקום כלשהו".

But a lot of people get stuck in a very strange position.

אך אנשים רבים נתקעים במקומות משונים.

כך, למשל,

So for example, Texas has at one point decided that what it means to marry a man

טקסס החליטה בנקודה מסויימת

שהמשמעות של "לשאת גבר לבעל"

is to mean that you don't have a Y chromosome,

היא להיות נטול כרומוזום Y,

and what it means to marry a woman means you have a Y chromosome.

והמשמעות של "לשאת אישה" היא להיות בעל כרומוזום Y.

בפועל, אין עורכים בדיקות כרומוזומליות לאנשים.

In practice they don't test people for their chromosomes.

אך העניין הזה גם הוא הזוי ביותר,

But this is also very bizarre,

בשל הסיפור שסיפרתי לכם בתחילה

because of the story I told you at the beginning

על תסמונת אי-רגישות לאנדרוגן.

about androgen insensitivity syndrome.

אם נביט על אחד מהאבות המייסדים של הדמוקרטיה המודרנית,

If we look at one of the Founding Fathers of modern democracy,

ד"ר מרטין לות'ר קינג,

Dr. Martin Luther King,

he offers us something of a solution in his "I have a dream" speech.

הוא מציע לנו אפשרות לפתרון בנאומו "יש לי חלום".

הוא מציע שנשפוט אנשים "לא על פי צבע עורם,

He says we should judge people "based not on the color of their skin,

אלא על פי תוחלת תכונותיהם",

but on the content of their character,"

נעים אל מעבר לאנטומיה.

moving beyond anatomy.

And I want to say, "Yeah, that sounds like a really good idea."

ואני רוצה לומר, "כן, זה נשמע כמו רעיון ממש טוב".

But in practice, how do you do it?

אך בפועל, איך עושים זאת?

How do you judge people based on the content of character?

כיצד שופטים אנשים על פי תוחלת תכונותיהם?

הייתי רוצה לציין, בנוסף,

I also want to point out

that I'm not sure that is how we should distribute rights in terms of humans,

שאינני בטוחה שזו הדרך להפיץ זכויות בהקשר של בני אדם,

שכן, אני חייבת להודות, שאני מכירה כמה כלבי גולדן רטריבר

because, I have to admit, that there are some golden retrievers I know

שראויים כנראה ליותר זכויות סוציאליות

that are probably more deserving of social services than some humans I know.

מכמה אנשים שאני מכירה.

אני רוצה לציין, בנוסף, שככל הנראה קיימים כמה כלבי לברדור

I also want to say there are probably also some yellow Labradors that I know

שהם בעלי יכולת גבוהה יותר להחלטות מבוססות, חכמות ובוגרות

that are more capable of informed, intelligent, mature decisions

על יחסים מיניים מאשר כמה בני 40 שאני מכירה.

about sexual relations than some 40-year-olds that I know.

אז איך ניתן להמשיג בצורה אופרציונלית

So how do we operationalize the question of content of character?

את השאלה על תוחלת התכונות?

It turns out to be really difficult.

מסתמן שזה עומד להיות קשה מאד.

And part of me also wonders,

וחלק בתוכי עדיין תוהה,

what if content of character

מה אם תוחלת תכונות

turns out to be something that's scannable in the future --

יתגלה כמשהו שניתן בעתיד לסרוק אותו --

able to be seen with an fMRI?

שיהיה אפשר לזהותו בסריקת fMRI?

האם באמת אנחנו רוצים ללכת לשם?

Do we really want to go there?

אינני בטוחה לאן אנו צועדים.

I'm not sure where we go.

What I do know is that it seems to be really important

מה שאני יודעת הוא, שנראה שישנה משמעות

לחשיבה על הרעיון שארצות הברית מובילה

to think about the idea of the United States being in the lead

בחשיבה על הנושא של דמוקרטיה.

of thinking about this issue of democracy.

עשינו עבודה טובה מאד במאבק על הדמוקרטיה,

We've done a really good job struggling with democracy,

ואני מאמינה שנעשה עבודה טובה גם בעתיד.

and I think we would do a good job in the future.

אין אצלנו סיטואציה כמו שיש באירן, למשל,

We don't have a situation that Iran has, for example,

שבה גבר אשר נמשך לגברים אחרים

where a man who's sexually attracted to other men

מועד להירצח,

is liable to be murdered,

unless he's willing to submit to a sex change,

אלא אם כן מסכים לעבור ניתוח לשינוי מין,

in which case he's allowed to live.

אשר במקרה זה מורשה לו להמשיך לחיות.

אין אצלנו סיטואציה כזו.

We don't have that kind of situation.

I'm glad to say we don't have the kind of situation with --

אני שמחה להגיד שאין אצלנו את הסיטואציה הזו, שבה --

מנתח ששוחתי איתו לפני מספר שנים

a surgeon I talked to a few years ago

אשר הביא זוג תאומים מחוברים

who had brought over a set of conjoined twins

in order to separate them, partly to make a name for himself.

על מנת להפריד אותם, גם בשביל לעשות לעצמו מוניטין.

אך כאשר שוחחתי איתו בטלפון,

But when I was on the phone with him, asking why he'll do this surgery --

ושאלתי אותו מדוע הוא מבצע את הניתוח --

זה ניתוח בעל סיכון גבוה מאד --

this was a very high-risk surgery -- his answer was that, in this other nation,

תשובתו הייתה, שבאומה ממנה הגיעו,

these children were going to be treated very badly, and so he had to do this.

הילדים הללו עתידים לקבל יחס רע מאד, ולכן עליו לעשות זאת.

תשובתי אליו הייתה, "ובכן, שקלת אולי מקלט מדיני

My response to him was, "Well, have you considered political asylum

במקום ניתוח הפרדה?"

instead of a separation surgery?"

The United States has offered tremendous possibility

ארצות הברית הציעה אפשרויות אין קץ

for allowing people to be the way they are,

עבור אנשים להיות בדיוק כפי שהם,

without having them have to be changed for the sake of the state.

מבלי להכריח אותם להשתנות עבור המדינה.

So I think we have to be in the lead.

וכך, אני חושבת שעלינו להיות חוד החנית.

אם כן, לסיום, הייתי רוצה להזכיר לכם

Well, just to close, I want to suggest to you

that I've been talking a lot about the Fathers.

שדיברתי רבות על האבות המייסדים.

והייתי רוצה לחשוב על האפשרות

And I want to think about the possibilities

of what democracy might look like, or might have looked like,

של איך הדמוקטיה עשויה להיראות, או הייתה נראית,

אם היינו מערבים יותר את האמהות.

if we had more involved the mothers.

And I want to say something a little bit radical for a feminist,

והייתי רוצה לומר משהו מעט רדיקלי עבור פמיניסטית,

and that is that I think that there may be different kinds of insights

והוא שאני חושבת שייתכנו

תובנות שונות לחלוטין

that can come from different kinds of anatomies,

שיבואו מסוגי גופים שונים לחלוטין,

particularly when we have people thinking in groups.

במיוחד במצבים בהם קיימת חשיבה קבוצתית.

For years, because I've been interested in intersex,

במשך שנים, בגלל ההתעניינות שלי בבין-מיניים,

התעניינתי בנוסף גם במחקר על שוני מיני.

I've also been interested in sex-difference research.

ואחד הדברים שעניינו אותי במיוחד

And one of the things that I've been interested in

הוא השוני בין זכרים ובין נקבות

is looking at the differences between males and females

באופן שבו הם חושבים ומתפקדים בעולם.

in terms of the way they think and operate in the world.

ומה שאנו למדים ממחקרים בין תרבותיים

And what we know from cross-cultural studies

is that females, on average --

הוא שנשים, בממוצע --

not everyone, but on average --

לא כולן, אך בממוצע --

are more inclined to be very attentive to complex social relations

הן נוטות יותר להיות קשובות

למצבים חברתיים מורכבים

ובטיפול באנשים

and to taking care of people

who are, basically, vulnerable within the group.

אשר נתפסים כפגיעים בקבוצה.

And so if we think about that,

וכך, אם חושבים על כך,

יש בידינו מצב מעניין.

we have an interesting situation in hands.

לפני שנים, כאשר הייתי תלמידת תואר שני,

Years ago, when I was in graduate school,

אחד מהמנחים שלי, שידע שאני מתעניינת בפמיניזם --

one of my graduate advisors who knew I was interested in feminism --

ראיתי בעצמי פמיניסטית, כפי שאני רואה גם כיום --

I considered myself a feminist, as I still do,

שאל אותי שאלה משונה מאד.

asked a really strange question.

הוא אמר, "אמרי לי מה נשי בפמיניזם".

He said, "Tell me what's feminine about feminism."

ואני חשבתי, "ובכן, זו השאלה המטופשת ביותר ששמעתי.

And I thought, "Well, that's the dumbest question I've ever heard.

פמיניזם נסוב כולו על פירוק סטראוטיפים על מגדר,

Feminism is all about undoing stereotypes about gender,

כך שאין שום דבר נשי בפמיניזם".

so there's nothing feminine about feminism."

But the more I thought about his question,

אך ככל שחשבתי יותר על שאלתו,

the more I thought there might be something feminine about feminism.

כך חשבתי יותר שייתכן שיש משהו נשי בפמיניזם.

כלומר, ייתכן שיש משהו, בממוצע,

That is to say, there might be something, on average,

different about female brains from male brains

ששונה במוח הנשי ביחס למוח הגברי

that makes us more attentive to deeply complex social relationships,

שהופך אותנו קשובות יותר

ליחסים חברתיים מורכבים

and more attentive to taking care of the vulnerable.

וקשובות יותר לדאגה עבור מי שפגיע.

So whereas the Fathers were extremely attentive

כך, בעוד שהאבות המייסדים היו קשובים ביותר,

to figuring out how to protect individuals from the state,

כדי להבין כיצד להגן על היחיד מפני המדינה,

ייתכן כי אם נחדיר יותר אמהות

it's possible that if we injected more mothers into this concept,

אל תוך הרעיון הזה,

what we would have is more of a concept of not just how to protect,

מה שנקבל הוא רעיון בכיוון

של - לא רק כיצד להגן,

but how to care for each other.

אלא כיצד לדאוג זה לזה.

And maybe that's where we need to go in the future,

ואולי זהו הכיוון שבו אנו צריכים ללכת בעתיד,

when we take democracy beyond anatomy,

לקחת את הדמוקרטיה מֵעבר לאנטומיה --

is to think less about the individual body in terms of the identity,

לחשוב פחות על הגוף של הפרט,

בהיבט של הזהות,

and think more about those relationships.

ולחשוב יותר על היחסים.

So that as we the people try to create a more perfect union,

כך שבעוד אנחנו - האזרחים, מנסים ליצור איחוד טוב יותר,

נחשוב על מה אנו יכולים לעשות זה למען זה.

we're thinking about what we do for each other.

תודה לכם.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)