Debra Jarvis: Yes, I survived cancer. But that doesn't define me

מתרגם: Neta Lefort מבקר: Ido Dekkers

I just met you on a bus,

רק הרגע הכרתי אותך באוטובוס,

and we would really like to get to know each other,

ובאמת שהיינו רוצים להכיר זה את זו,

but I've got to get off at the next stop,

אבל אני חייבת לרדת בתחנה הבאה,

so you're going to tell me three things about yourself

אז, אתה הולך לספר לי שלושה דברים על עצמך

that just define you as a person,

שפשוט מגדירים אותך כאדם,

three things about yourself

שלושה דברים על עצמך

that will help me understand who you are,

שיעזרו לי להבין מי אתה

three things that just get to your very essence.

שלושה דברים שפשוט מגיעים למהות שלך

And what I'm wondering

ומה שאני תוהה

is, of those three things,

הוא, מתוך שלושת הדברים הללו,

is any one of them

האם אחד מהם

surviving some kind of trauma?

ששרדת איזו טראומה?

Cancer survivor, rape survivor,

שרדת סרטן, שרדת אונס,

Holocaust survivor, incest survivor.

שרדת שואה, שרדת גילוי עריות.

Ever notice how we tend to identify ourselves

האם אי פעם שמתם לב שאנחנו נוטים לזהות עצמנו

by our wounds?

על פי הפצעים שלנו?

And where I have seen this survivor identity

ואיפה שראיתי של"זהות השורד" הזו

have the most consequences

יש הכי הרבה השפעות

is in the cancer community.

זה בקהילת חולי הסרטן.

And I've been around this community for a long time,

ואני מסתובבת בקהילה הזו כבר זמן רב,

because I've been a hospice and a hospital chaplain

כי אני תומכת בחולים סופניים בהוספיס ובבית חולים

for almost 30 years.

במשך כמעט 30 שנה.

And in 2005, I was working at a big cancer center

ובשנת 2005, עבדתי במרכז גדול לחולי סרטן

when I received the news that

כשקיבלתי את החדשות ש..

my mother had breast cancer.

אמא שלי חלתה בסרטן השד.

And then five days later,

ואז כעבור חמישה ימים,

I received the news that I had breast cancer.

קיבלתי את החדשות שלי יש סרטן השד.

My mother and I can be competitive —

אמי ואני יכולות להיות תחרותיות-

(Laughter) —

(צחוק)-

but I was really not trying to compete with her on this one.

אבל באמת לא ניסיתי להתחרות בה במקרה זה.

And in fact, I thought, well,

למעשה, חשבתי, טוב,

if you have to have cancer,

אם צריך להיות לך סרטן,

it's pretty convenient to be working

זה די נוח לעבוד

at a place that treats it.

במקום שמטפל בזה.

But this is what I heard from a lot of outraged people.

אבל זה מה ששמעתי מהרבה אנשים עצבניים:

What?

מה?

You're the chaplain.

את התומכת.

You should be immune.

את צריכה להיות חסינה.

Like, maybe I should have just gotten off

כאילו, אולי הייתי צריכה לקבל

with a warning instead of an actual ticket,

רק אזהרה במקום ממש קנס,

because I'm on the force.

בגלל שאני מכוחותינו.

So I did get my treatment at the cancer center where I worked,

אז אכן טופלתי במרכז לחולי סרטן בו עבדתי,

which was amazingly convenient,

מה שהיה נוח בצורה מדהימה,

and I had chemotherapy

ועברתי כימותרפיה

and a mastectomy, and a saline implant put in,

וכריתת שד, ושתל סיליקון,

and so before I say another word, let me just say right now,

אז לפני שאומר עוד מילה, תנו לי להגיד את זה עכשיו וזהו,

this is the fake one. (Laughter)

זה המלאכותי. (צחוק)

I have found that I need to get that out of the way,

גיליתי שאני צריכה לסלק את זה קודם כל,

because I'll see somebody go

אחרת אראה מישהו אומר

"Oh, I know it's this one."

"אה, אני יודע שזה זה."

And then I'll move or I'll gesture and they'll go,

ואז אזוז או אעשה מחווה ויגידו

"No, it's that one."

"לא, זה זה"

So now you know.

אז עכשיו אתם יודעים.

I learned a lot being a patient,

למדתי הרבה כשהייתי המטופלת,

and one of the surprising things was

ואחד מהדברים המפתיעים היה

that only a small part of the cancer experience

שרק חלק קטן מחווית הסרטן

is about medicine.

הוא תרופות.

Most of it is about feelings and faith

מרבית החוויה, היא אודות רגשות ואמונה

and losing and finding your identity

ולאבד ולמצוא את הזהות שלך

and discovering strength

ולגלות כוחות

and flexibility you never even knew you had.

וגמישות שמעולם לא ידעת שיש בך.

It's about realizing that

זה להבין

the most important things in life are

שהדברים החשובים ביותר בחיים הם

not things at all, but relationships,

בעצם לא דברים, אלא מערכות יחסים,

and it's about laughing in the face of uncertainty

וזה לצחוק לאור חוסר הוודאות

and learning that the way to get out of almost anything

וללמוד שהדרך להתחמק כמעט מכל דבר

is to say, "I have cancer."

זה להגיד: "יש לי סרטן."

So the other thing I learned was that

אז, הדבר השני שלמדתי היה

I don't have to take on "cancer survivor"

שאני לא צריכה לאמץ את "שורדת הסרטן"

as my identity,

כזהותי,

but, boy, are there powerful forces

אבל, וואו, ישנם כוחות חזקים

pushing me to do just that.

שדוחפים אותי לעשות את זה בדיוק.

Now, don't, please, misunderstand me.

עכשיו, בבקשה, אל תבינו אותי לא נכון.

Cancer organizations

ארגוני סרטן

and the drive for early screening

וההנעה לגילוי מוקדם

and cancer awareness and cancer research

ומודעות לסרטן וחקר הסרטן

have normalized cancer,

הפכו את הסרטן לנורמלי,

and this is a wonderful thing.

וזה דבר נפלא.

We can now talk about cancer

עכשיו אנחנו יכולים לדבר על סרטן

without whispering.

בלי ללחוש.

We can talk about cancer and we can support one another.

אנחנו יכולים לדבר על סרטן ואנחנו יכולים לתמוך אחד בשני.

But sometimes, it feels

אבל לפעמים, זה מרגיש

like people go a little overboard

כאילו אנשים קצת מגזימים

and they start telling us how we're going to feel.

והם מתחילים להגיד לנו איך נרגיש.

So about a week after my surgery,

אז בערך שבוע אחרי הניתוח שלי,

we had a houseguest.

היה לנו אורח בבית.

That was probably our first mistake.

זו בטח היתה הטעות הראשונה שלנו.

And keep in mind that

ואל תשכחו

at this point in my life

שבשלב זה של חיי

I had been a chaplain for over 20 years,

הייתי תומכת בחולים כבר מעל 20 שנה,

and issues like dying and death

ונושאים כמו גסיסה ומוות

and the meaning of life,

ומשמעות החיים,

these are all things I'd been yakking about forever.

אלה הם כל הדברים שאני מקשקשת עליהם כל הזמן.

So at dinner that night,

אז בארוחת ערב באותו הערב,

our houseguest proceeds to stretch his arms up over his head,

האורח שלנו מתמתח עם זרועותיו עד מעל לראשו,

and say, "You know, Deb,

ואומר: "את יודעת, דב,

now you're really going to learn what's important.

עכשיו את באמת תלמדי מה חשוב.

Yes, you are going to make some big changes

כן, את הולכת לעשות שינויים גדולים

in your life,

בחייך,

and now you're going to start thinking about your death.

ועכשיו את הולכת להתחיל לחשוב על המוות שלך.

Yep, this cancer is your wakeup call."

כן, הסרטן הזה הוא קריאת ההשכמה שלך."

Now, these are golden words

עכשיו, אלו הן מילות זהב

coming from someone who is speaking about

כשמגיעות ממישהו שמדבר על

their own experience,

נסיונו האישי,

but when someone is telling you

אבל כשמישהו אומר לך

how you are going to feel,

איך את הולכת להרגיש,

it's instant crap.

זה שטויות במיץ.

The only reason I did not kill him

הסיבה היחידה שלא הרגתי אותו

with my bare hands

במו ידיי

was because I could not lift my right arm.

היא כי לא יכולתי להרים את זרוע ימין שלי.

But I did say a really bad word to him,

אבל כן אמרתי לו מילה מאוד לא יפה,

followed by a regular word, that —

שבאה אחרי מילה רגילה, מה ש-

(Laughter) —

(צחוק)-

made my husband say, "She's on narcotics."

גרם לבעלי להגיד, "היא על סמים."

(Laughter)

(צחוק)

And then after my treatment, it just felt like

ואז אחרי הטיפול שלי , פשוט הרגשתי כאילו

everyone was telling me what my experience was going to mean.

שכולם אומרים לי מה הולכת להיות המשמעות של החוויה שלי

"Oh, this means you're going to be doing the walk."

"אה, זה אומר שאת הולכת להשתתף בצעדה."

"Oh, this means you're coming to the luncheon."

"אה, זה אומר שתבואי לארוחת הצהריים."

"This means you're going to be wearing

"זה אומר שאת הולכת לענוד

the pink ribbon and the pink t-shirt

את הסרט הורוד וללבוש את החולצה הורודה

and the headband and the earrings

ואת סרט השיער והעגילים

and the bracelet and the panties."

ואת הצמיד והתחתונים."

Panties. No, seriously, google it.

תחתונים. לא, ברצינות, גגלו את זה.

(Laughter)

(צחוק)

How is that raising awareness?

איך זה מעורר מודעות?

Only my husband should be seeing my panties.

רק בעלי אמור לראות את התחתונים שלי.

(Laughter)

(צחוק)

He's pretty aware of cancer already.

הוא כבר די מודע לסרטן.

It was at that point where I felt like, oh my God,

זה היה בשלב זה, שהרגשתי כאילו, אלוהים אדירים,

this is just taking over my life.

זה משתלט לי על החיים.

And that's when I told myself, claim your experience.

ואז אמרתי לעצמי, שלטי בחוויה שלך.

Don't let it claim you.

אל תתני לה לשלוט בך.

We all know that

כולנו יודעים ש

the way to cope with trauma, with loss,

הדרך להתמודדות עם טראומה, עם כאב,

with any life-changing experience,

עם כל חוויה משנת-חיים,

is to find meaning.

היא דרך מציאת משמעות.

But here's the thing:

אבל זה העניין:

No one can tell us

אף אחד לא יכול להגיד לנו

what our experience means.

מה היא משמעות החוויה שלנו.

We have to decide what it means.

אנחנו צריכים להחליט מה המשמעות.

And it doesn't have to be some gigantic,

וזו לא חייבת להיות משמעות עצומה

extroverted meaning.

עם השפעות על הסביבה.

We don't all have to start a foundation

לא כולנו צריכים להקים אגודה

or an organization or write a book

או ארגון, או לכתוב ספר,

or make a documentary.

או לעשות סרט דוקומנטרי.

Meaning can be quiet

משמעות יכולה להיות שקטה

and introverted.

ופנימית.

Maybe we make one small decision about our lives

אולי אנחנו מחליטים משהו אחד קטן על חיינו

that can bring about big change.

שיכול להביא לשינוי גדול.

Many years ago, I had a patient,

לפני הרבה שנים, היה לי מטופל,

just a wonderful young man

בחור צעיר ופשוט נפלא

who was loved by the staff,

שכל העובדים אהבו,

and so it was something of a shock to us to realize

ולכן זה היה סוג של הלם בשבילנו כשגילינו

that he had no friends.

שלא היו לו חברים.

He lived by himself,

הוא גר לבד,

he would come in for chemotherapy by himself,

הוא היה בא לכימותרפיה לבד,

he would receive his treatment,

הוא היה מקבל את הטיפול שלו,

and then he'd walk home alone.

ואז היה הולך הביתה לבד.

And I even asked him. I said, "Hey,

ואפילו שאלתי אותו, אמרתי: "הי,

how come you never bring a friend with you?"

איך זה שאתה אף פעם לא מביא איתך חבר?"

And he said, "I don't really have any friends."

והוא אמר: "אין לי ממש חברים."

But he had tons of friends on the infusion floor.

אבל היו לו המון חברים בקומת הטיפולים.

We all loved him, and people were going in and out of his room all the time.

כולנו אהבנו אותו, ואנשים נכנסו ויצאו מחדרו כל הזמן.

So at his last chemo,

אז בטיפול האחרון שלו,

we sang him the song

אתם יודעים, שרנו לו את השיר

and we put the crown on his head and we blew the bubbles,

ושמנו לו את הכתר על הראש והפרחנו בועות סבון,

and then I asked him, I said,

ואז שאלתי אותו, אמרתי:

"So what are you going to do now?"

"אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?"

And he answered,

והוא ענה:

"Make friends."

"להכיר חברים"

And he did.

וכך הוא עשה.

He started volunteering and he made friends there,

הוא התחיל להתנדב והכיר חברים שם,

and he began going to a church and he made friends there,

והוא התחיל ללכת לכנסיה, והכיר חברים שם

and at Christmas he invited my husband and me to a party in his apartment,

ובחג המולד הוא הזמין את בעלי ואותי למסיבה אצלו בדירה

and the place was filled with his friends.

והמקום היה מלא בחברים שלו.

Claim your experience.

שלטו בחוויה שלכם

Don't let it claim you.

אל תתנו לה לשלוט בכם.

He decided that the meaning of his experience

הוא החליט שהמשמעות של החוויה שלו

was to know the joy of friendship,

היא להכיר את השמחה שבחברות,

and then learn to make friends.

ואז למד להכיר חברים.

So what about you?

אז מה איתכם?

How are you going to find meaning

איך אתם הולכים למצוא משמעות

in your crappy experience?

בחוויה המזופתת שלכם?

It could be a recent one,

זה יכול להיות משהו שקרה לאחרונה

or it could be one that you've been carrying around

או שזה יכול להיות משהו שאתם סוחבים על הגב

for a really long time.

כבר הרבה מאוד זמן

It's never too late to change what it means,

זה לעולם לא מאוחר מדי לשנות את המשמעות,

because meaning is dynamic.

כי משמעות היא דינאמית

What it means today

המשמעות של משהו היום

may not be what it means a year from now,

יכולה להיות שונה לגמרי בעוד שנה מהיום

or 10 years from now.

או בעוד 10 שנים מהיום.

It's never too late to become someone other

זה לעולם לא מאוחר מדי להפוך למשהו שונה

than simply a survivor.

מפשוט שורד

Hear how static that word sounds?

שומעים כמה המילה הזו נשמעת קבועה?

Survivor.

שורד.

No movement, no growth.

אין תנועה, אין גדילה,

Claim your experience.

שלטו בחוויה שלכם.

Don't let it claim you, because if you do,

אל תתנו לה לשלוט בכם, כי אם תתנו,

I believe you will become trapped,

אני מאמינה שתמצאו עצמכם לכודים,

you will not grow, you will not evolve.

אתם לא תצמחו, אתם לא תתפתחו.

But of course, sometimes it's not outside pressures

אבל כמובן, לפעמים זה לא לחץ חיצוני

that cause us to take on that identity of survivor.

שגורם לנו לאמץ את זהות השורד.

Sometimes we just like the perks.

לפעמים אנחנו פשוט אוהבים את ההטבות.

Sometimes there's a payoff.

לפעמים יש תמורה.

But then we get stuck.

אבל אז אנחנו נתקעים.

Now, one of the first things I learned

עכשיו, אחד מהדברים הראשונים שלמדתי

as a chaplain intern was the three C's

כשהייתי תומכת מתמחה היה שלושת הכללים

of the chaplain's job:

של עבודת התומכים:

Comfort, clarify and, when necessary, confront

ניחום, הבהרה וכשצריך, עימות

or challenge.

או קריאת תיגר.

Now, we all pretty much love the comforting

עכשיו, כולנו די אוהבים את הניחום

and the clarifying.

ואת ההבהרה

The confronting, not so much.

את העימות- פחות.

One of the other things that I loved

אחד הדברים האחרים שאהבתי

about being a chaplain was

בלהיות תומכת, היה

seeing patients a year, or even several years

לראות מטופלים כשנה, או אפילו כמה שנים

after their treatment, because

אחרי הטיפול שלהם, בגלל

it was just really cool to see how they had changed

שזה היה ממש מגניב לראות איך הם השתנו

and how their lives had evolved

ואיך החיים שלהם התפתחו

and what had happened to them.

ומה קרה להם.

So I was thrilled one day

אז התרגשתי יום אחד

to get a page down into the lobby of the clinic

לקבל קריאה ללובי המרפאה

from a patient who I had seen the year before,

ממטופלת שראיתי שנה לפני-כן

and she was there with her two adult daughters,

והיא הגיעה עם שתי בנותיה הבוגרות,

who I also knew, for her one year follow-up exam.

שגם אותן הכרתי, לבדיקת שיגרה שנתית.

So I got down to the lobby, and they were ecstatic

אז ירדתי ללובי, והן היו נלהבות

because she had just gotten all of her test results back

כי היא קיבלה את כל תוצאות הבדיקות שלה

and she was NED: No Evidence of Disease.

והיא היתה ב.מ.פ: בלי ממצא פתולוגי

Which I used to think meant Not Entirely Dead.

שפעם חשבתי שכוונתו- עוד לא מת לגמרי

So they were ecstatic, we sat down to visit,

אז הן היו נרגשות מאוד, ישבנו לביקור

and it was so weird, because

וזה היה מוזר,

within two minutes, she started retelling me the story

כי תוך שתי דקות, היא התחילה לספר לי מחדש את הסיפור

of her diagnosis and her surgery and her chemo,

של האבחנה שלה והניתוח והכימו,

even though, as her chaplain, I saw her every week,

אפילו שכתומכת שלה, ראיתי אותה בכל שבוע,

and so I knew this story.

ולכן הכרתי את הסיפור הזה.

And she was using words like suffering,

והיא השתמשה במילים כמו סבל,

agony, struggle.

כאב רב, מאבק.

And she ended her story with,

והיא סיימה את הסיפור שלה

"I felt crucified."

ב "הרגשתי נצלבת".

And at that point, her two daughters got up and said,

ובשלב זה, שתי בנותיה נעמדו ואמרו:

"We're going to go get coffee."

"אנחנו הולכות להביא קפה".

And they left.

והן עזבו.

Tell me three things about yourself before the next stop.

ספרו לי שלושה דברים על עצמכם לפני התחנה הבאה.

People were leaving the bus before she even got

אנשים עזבו את האוטובוס לפני שהיא אפילו הגיעה

to number two or number three.

למספר שתיים או למספר שלוש.

So I handed her a tissue,

אז הגשתי לה טישיו,

and I gave her a hug,

וחיבקתי אותה,

and then, because I really cared for this woman,

ואז, בגלל שבאמת אכפת לי מהאשה הזו,

I said,

אמרתי:

"Get down off your cross."

"רדי מהצלב שלך".

And she said, "What?"

והיא אמרה: "מה?"

And I repeated, "Get down off your cross."

וחזרתי: "רדי מהצלב שלך."

And to her credit, she could talk about her reasons

ולזכותה יאמר, שהיא יכלה לדבר על הסיבות שלה

for embracing and then clinging to this identity.

לחבק ולהיאחז בזהות הזאת.

It got her a lot of attention.

היא קיבלה כך המון תשומת לב.

People were taking care of her for a change.

אנשים טיפלו בה לשם שינוי.

But now, it was having the opposite effect.

אבל עכשיו, היתה לזה השפעה נגדית.

It was pushing people away.

זה הרחיק אנשים.

People kept leaving to get coffee.

אנשים התרחקו כדי להביא קפה.

She felt crucified by her experience,

היא הרגישה צלובה על-ידי החוויה שלה,

but she didn't want to let that crucified self die.

אבל היא לא רצתה לתת לעצמה הצלובה למות.

Now, perhaps you are thinking

עכשיו, אולי אתם חושבים

I was a little harsh with her,

שהייתי איתה קשה מדי,

so I must tell you that

אז אני חייבת לאמר לכם

I was speaking out of my own experience.

שדיברתי מתוך החוויה האישית שלי.

Many, many years before,

שנים רבות, רבות לפני-כן,

I had been fired from a job that I loved,

פוטרתי מעבודה שאהבתי,

and I would not stop talking about my innocence

ולא הפסקתי לדבר על התום שלי

and the injustice and the betrayal and the deceipt,

וחוסר הצדק והבגידה וההונאה,

until finally, just like this woman,

עד שלבסוף, בדיוק כמו האישה הזו,

people were walking away from me,

אנשים התחילו להתרחק ממני,

until I finally realized

עד שסוף-סוף הבנתי

I wasn't just processing my feelings,

שלא רק עיבדתי את הרגשות שלי,

I was feeding them.

ליביתי אותם.

I didn't want to let that crucified self die.

לא רציתי לתת לעצמי הצלובה למות.

But we all know that with any resurrection story,

אבל כולנו יודעים שבכל סיפור של תחייה מחדש,

you have to die first.

אתה חייב למות קודם.

The Christian story,

בסיפור הנוצרי,

Jesus was dead a whole day in the tomb

ישו היה מת יום שלם בקבר

before he was resurrected.

לפני שקם לתחייה.

And I believe that for us,

ואני מאמינה שעבורנו,

being in the tomb

להיות בקבר

means doing our own deep inner work

משמעו לעשות את העבודה הפנימית העמוקה שלנו

around our wounds

סביב פצעינו

and allowing ourselves to be healed.

ולהרשות לעצמו להרפא.

We have to let that crucified self die

אנחנו חייבים לתת לעצמי הצלוב שלנו למות

so that a new self, a truer self,

כדי שעצמי חדש, אמיתי יותר,

is born.

יוולד.

We have to let that old story go

אנחנו חייבים לשחרר את הסיפור הישן הזה

so that a new story, a truer story,

כדי שסיפור חדש, סיפור נכון יותר,

can be told.

יסופר.

Claim your experience. Don't let it claim you.

שלטו בחוויה שלכם. אל תניחו לה לשלוט בכם.

What if there were no survivors,

מה אם לא היו שורדים,

meaning, what if people decided

כלומר, מה אם אנשים היו מחליטים

to just claim their trauma as an experience

פשוט לקבל את הטראומה שלהם כחוויה

instead of taking it on as an identity?

במקום לקחת אותה כזהות?

Maybe it would be the end of being

אולי זה היה הסוף של להיות

trapped in our wounds

לכודים בתוך פצעינו

and the beginning of amazing

וההתחלה של תהליך מדהים של

self-exploration and discovery and growth.

חיפוש-עצמי וגילוי וצמיחה.

Maybe it would be the start of defining ourselves

אולי זו היתה ההתחלה של הגדרה עצמית שלנו

by who we have become

על פי מי שנהיינו

and who we are becoming.

ומי שאנחנו נהיים.

So perhaps survivor was not

אז אולי שורד זה לא

one of the three things that you would tell me.

אחד משלושת הדברים שתספרו לי.

No matter.

בכל מקרה.

I just want you all to know that

אני רק רוצה שכולכם תדעו

I am really glad that we are on this bus together,

שאני ממש שמחה שאנחנו באוטובוס הזה ביחד,

and this is my stop.

וזו התחנה שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)