The dawn of the age of holograms | Alex Kipman

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Thousands of years from now,

בעוד אלפי שנים,

we'll look back at the first century of computing

נביט חזרה למאה הראשונה של המחשוב

as a fascinating but very peculiar time --

כזמן מאוד מרתק אבל מוזר --

the only time in history where humans were reduced to live in 2D space,

הזמן היחיד בהסטוריה בו אנשים הופחתו לחיים במרחב דו מימדי,

interacting with technology as if we were machines;

ותקשרו עם הטכנולוגיה כאילו היינו מכונות;

a singular, 100-year period in the vastness of time

תקופה יחודית בת 100 שנים במרחב הזמן

where humans communicated,

בה אנשים תקשרו,

were entertained and managed their lives

בידרו וניהלו את חייהם

from behind a screen.

מאחורי מסך.

Today, we spend most of our time tapping and looking at screens.

היום, אנחנו מבלים את רוב זמננו בלחיצות ובהסתכלות על מסכים.

What happened to interacting with each other?

מה קרה לאינטראקציה אחד עם השני?

I don't know about you, but I feel limited

אני לא יודע בנוגע אליכם, אבל אני מרגיש מוגבל

inside this 2D world of monitors and pixels.

בתוך העולם הדו מימדי של מסכים ופיקסלים.

And it is this very limitation

וזו ההגבלה הזו

and my desire to connect with people

והתשוקה שלי להתחבר עם אנשים

that inspires me as a creator.

שנותנת לי השראה כיוצר.

Put simply: I want to create a new reality,

בפשטות: אני רוצה ליצור מציאות חדשה,

a reality where technology brings us infinitely closer to each other,

מציאות בה טכנולוגיה מביאה אותנו קרוב בהרבה אחד לשני,

a reality where people, not devices,

מציאות בה אנשים, לא מכשירים,

are the center of everything.

הם המרכז של הכל.

I dream of a reality where technology senses what we see, touch and feel;

אני חולם על מציאות בה טכנולוגיה חשה מה אנחנו רואים, נוגעים ומרגישים;

a reality where technology no longer gets in our way,

מציאות בה טכנולוגיה לא מפריעה לנו יותר,

but instead embraces who we are.

אלא במקום מקבלת מי שאנחנו.

I dream of technology

אני חולם על טכנולוגיה

on a human path.

במסלול האנושי.

We have all experienced technology

כולנו חווינו טכנולוגיה

that enables people to act more like people,

שמאפשרת לאנשים לפעול יותר כמו אנשים,

products that enable natural interactions, voice controls or biometrics.

מוצרים שמאפשרים פעילות טבעית, שליטה קולית וביומטריקה.

This is the next step in the evolution.

זה השלב הבא באבולוציה.

This is Microsoft HoloLens,

זה ההולולנס של מיקרוסופט,

the first fully untethered holographic computer.

המחשב ההולגרפי הראשון האל חוטי.

Devices like this will bring 3D holographic content

מכשירים כמו זה יביאו תוכן הולוגרפי תלת מימדי

right into our world,

ישר לתוך העולם שלנו,

enhancing the way we experience life

יוסיפו לדרך בה אנחנו חווים את החיים

beyond our ordinary range of perceptions.

מעבר לטווח הרגיל של התפיסה שלנו.

Now, I'm not thinking about a distant future.

עכשיו, אני לא חושב על העתיד הרחוק.

I'm talking about today.

אני מדבר על היום.

We are already seeing car companies like Volvo

אנחנו כבר רואים חברות רכב כמו ולוו

designing cars differently with HoloLens;

שמתכננות מכוניות שונה עם הולולנס;

universities like Case Western redefining the way medical students learn;

אוניברסיטאות כמו קייס ווסטרן מגדירות מחדש את הדרך בה סטודנטים לרפואה לומדים;

and my personal favorite,

והחביב עלי ביותר,

NASA is using HoloLens to let scientists explore planets

NASA משתמשים בהולולנס כדי לאפשר למדענים לחקור פלנטות

holographically.

הולוגרפית.

Now, this is important.

עכשיו, זה חשוב.

By bringing holograms into our world,

על ידי הבאת הולוגרמות לעולם,

I'm not just talking about a new device or a better computer.

אני לא רק מדבר על מכשיר חדש או מחשב טוב יותר,

I'm talking about freeing ourselves from the 2D confines

אני מדבר על לשחרר את עצמנו מהמגבלות הדו מימדייות

of traditional computing.

של מחשוב מסורתי.

Put it this way:

נשים זאת כך:

temporally adjusted, we're like cave people in computer terms.

יחסית לזמן, אנחנו כמו אנשי מערות במונחי מחשוב.

We've barely discovered charcoal

בקושי גילינו את הפחם

and started drawing the first stick figures in our cave.

והתחלנו לצייר את דמויית המקל הראשונות במערה שלנו.

Now, this is the perspective I apply to my work every single day.

עכשיו, זו נקודת המבט שאני מיישם לעבודה שלי כל יום.

And now for the next few minutes,

ועכשיו, בדקות הבאות,

I invite all of you to apply the same perspective

אני מזמין את כולכם ליישם את אותה נקודת מבט

to the journey ahead of us.

למסע שלפנינו.

Now, as I put this HoloLens on,

עכשיו, כשאני שם עלי את ההולולנס,

let me explain the setup a little bit.

תנו לי להסביר את המתקן מעט.

It's probably the most risky demo we have ever done on any stage

זה כנראה הדמו הכי מסוכן שאי פעם עשינו על במה כלשהי

with HoloLens,

עם ההולולנס,

and I can't think of a better place to do it than here at TED.

ואני לא יכול לחשוב על מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר ב TED.

Momentarily, I am going to be seeing holograms

עוד רגע, אני עומד לראות הולוגרמות

right on this stage,

ממש על הבמה,

just as clearly as I can see all of you.

בברור כמו שאני רואה את כולכם.

Now at the same time, we have also this special camera

עכשיו באותו זמן, יש לנו גם את המצלמה המיוחדת הזו

that just walked in onstage

שרק נכנסה לבמה

so that all of you can share in this experience with me

כך שכולכם תוכלו לחלוק את החויה איתי

up on all the monitors.

על כל המסכים.

So let's start our journey.

אז בואו נתחיל את המסע שלנו.

And what better place to begin our journey,

ואיזה מקום טוב יותר להתחיל את המסע,

than in the computer cave of 2D.

מאשר במערת המחשב של הדו מימד.

Let's explore the world all around us with this new lens,

בואו נחקור את העולם סביבנו עם העדשה החדשה הזו,

and understand the computer world from a brand new perspective.

ונבין את העולם הממוחשב מנקודת מבט חדשה לגמרי.

The computer universe is both marvelous and primitive.

עולם המחשוב הוא גם מופלא וגם פרימיטיבי.

It's a universe based on causality.

זה עולם שמבוסס על סיבתיות.

As developers, we dream the different causes

כמפתחים, אנחנו חולמים את הסיבות השונות

and then we program the different effects.

ואז אנחנו מתכנתים את הההשפעות השונות.

Double click on an icon, that's a cause.

לחיצה כפולה על האייקון, זו סיבה.

Open an application, that's an effect.

פתיחת אפיליקציה, זו השפעה.

Now when we compare this to our physical universe,

עכשיו כשאנחנו משווים את זה לעולם הפיזי שלנו,

it is overly constraining,

זה מאוד מגביל,

because our universe is not digital.

בגלל שהיקום שלנו הוא לא דיגיטלי.

Our universe is analog.

היקום שלנו הוא אנלוגי.

Our universe doesn't think in terms of zero or one,

היקום שלנו לא חושב במונחים של אפס ואחד,

true or false, or black or white.

אמת או שקר, או שחור ולבן.

We exist in a world governed by quantum physics,

אנחנו קיימים בעולם שנשלט על ידי פיזיקה קוואנטית,

a universe of zero and one both at the same time,

יקום של אפסים ואחדים באותו הזמן,

a reality based on infinite probabilities and shades of gray.

מציאות מבוססת על אפשריות בלתי מוגבלות וגוונים של אפור.

You can see how these two worlds collide.

אתם יכולים לראות איך שני העולמות האלו מתנגשים.

So why are screens so pervasive in our analog life?

אז למה המסכים כל כך נפוצים בחיים האנלוגים שלנו?

We see screens from the moment we wake up,

אנחנו רואים מסכים מהרגע שאנחנו מתעוררים,

to the moment we fall asleep.

לרגע שאנחנו נרדמים.

Why?

למה?

I think it's because computers give us superpowers.

אני חושב שזה בגלל שמחשבים נותנים לנו כוחות על.

Within the digital universe, we have the power to displace space

בתוך היקום הדיגיטלי, יש לנו כוח להזיז חלל

and the power to displace time.

והכוח להזיז זמן.

It doesn't matter if you're using technology for entertainment,

זה לא משנה אם אתם משתמשים בטכנולוגיה לבידור,

productivity or communication.

יצירתיות או תקשורת.

Think of it this way:

חשבו על זה כך:

let's all go home tonight

בואו כולנו נלך הביתה הערב

and watch our favorite show on television.

ונצפה בתוכנית האהובה עלינו בטלוויזיה.

This is theater -- time and space displaced.

זה תאטרון -- מקום וחלל מוזחים.

As soon as I'm done with this TED Talk,

ברגע שאני אסיים את הרצאת TED הזו,

I'm going to immediately call my lovely family in Seattle.

אני מייד אתקשר למשפחה האהובה שלי בסיאטל.

That's displacement of space.

זה הזחה של מקום.

Now, these are such great superpowers

עכשיו, אלה כאלה כוחות על מעולים

that we put up with the two-dimensional limitations

שאנחנו מסכימים להתמודד עם המגבלות הדו מימדיות

of our current digital world.

של העולם הדיגיטלי הנוכחי שלנו.

But what if we didn't have to?

אבל מה אם לא היינו חייבים?

What if we could have these same digital powers

מה אם יוכלו להיות לנו את אותם כוחות דיגיטליים

in our world?

בעולם שלנו?

You can already see glimmers of this,

אתם יכולים כבר לראות ניצוצות של זה,

but I believe our children's children

אבל אני מאמין שהילדים של הילדים שלנו

will grow up in a world devoid of 2D technology.

יגדלו בעולם חסר טכנולוגיה דו מימדית.

It's remarkable to dream of this world,

זה יוצא דופן לחלום על העולם הזה,

a world where technology truly understands us --

עולם בו טכנולוגיה באמת מבינה אותנו --

where we live, work and communicate --

היכן אנחנו חיים, עובדים ומתקשרים --

with tools that enhance the human experience,

עם כלים שמגבירים את החוויה האנושית,

not machines that limit our humanity.

לא מכונות שמגבילות את האנושות.

So how do we get there?

אז איך אנחנו מגיעים לשם?

For me, the answer required looking at the problem

בשבילי, התשובה דורשת להביט בבעיה

from a different perspective.

מנקודת מבט שונה.

It required sensing the world from the perspective of a machine.

היא דורשת לחוש את העולם מפרספקטיבה של מכונה.

If you're a machine trying to sense our world,

אם אתם מכונה שמנסה לחוש את העולם,

how would you actually break the problem down?

איך למעשה תפרקו את הבעיה?

You'd probably try to classify things

כנראה תנסו לקטלג דברים

as a human,

כאנשים,

an environment

סביבה

or an object.

או עצם.

But how would that machine then interact with reality?

אבל איך המכונה הזו תתקשר עם המציאות?

And I can think of three ways.

ואני יכול לחשוב על שלושה דברים.

First, as a machine,

ראשית, כמכונה,

I would observe or I would input reality.

הייתי מסתכל או הייתי קולט את המציאות.

Speech recognition and biometric authentication

זיהוי דיבור וזיהוי ביומטרי

are great examples of a machine interacting with humans

הן דוגמאות מעולות למכונה שמתקשרת עם אנשים

from an input perspective.

מנקודת מבט של קלט.

Secondly, as a machine,

שנית, כמכונה,

I could place digital information, or output information,

אני יכול למקם מידע דיגיטלי, או מידע פלט,

into reality.

לתוך המציאות.

Holograms are examples of a machine interacting with an environment

הולוגרמות הן דוגמאות למכונות מתקשרות עם סביבה

from an output perspective.

מנקודת מבט של פלט.

Finally, as a machine,

לבסוף, כמכונה,

I could exchange energy with the world via haptics.

אני אוכל להחליף אנרגיה עם העולם דרך ממשק האפטי.

Now, imagine being able to feel the temperature of a virtual object,

עכשיו, דמיינו להיות מסוגלים להרגיש את הטמפרטורה של עצם וירטואלי,

or better yet, imagine pushing a hologram

או טוב יותר, דמיינו לדחוף הולוגרמה

and having it push you back with equal force.

ושהיא תדחוף אתכם חזרה עם כוח שווה.

With this perspective,

עם הפרספקטיבה הזו,

we are able to collapse reality into a simple matrix.

אנחנו מסוגלים למוטט את המציאות למטריצה פשוטה.

Now here's a secret:

עכשיו הנה סוד:

as an engineer, I get really excited

כמהנדס אני ממש מתרגש

anytime I can reduce something to the matrix.

כל פעם שאני יכול להפחית משהו למטריצה.

From self-driving cars

ממכוניות נהיגה עצמית

to smartphones

לסמרטפונים

to this holographic computer on my head,

למחשב ההולוגרפי הזה על ראשי,

machines are becoming capable of understanding our world.

מכונות הופכות לבעלות יכולת להבין את העולם שלנו.

And they are starting to interact with us

והן מתחילות לתקשר איתנו

in significantly more personal ways.

בדרכים אישיות יותר באופן משמעותי.

Now, imagine having granular control

עכשיו, דמיינו שיש לכם שליטה גרעינית

over everything in the world.

על הכל בעולם.

Move the dial one way,

הניעו את החוגה לכיוון אחד,

and you get reality.

ואתם מקבלים מציאות.

Move the dial the other way,

הניעו את החוגה לצד השני,

and you get virtual reality.

ואתם מקבלים מציאות מדומה.

Now, imagine dialing your entire environment

עכשיו, דמיינו לכוון את כל הסביבה שלכם

between virtual and real worlds.

בין העולם הוירטואלי למציאותי.

I love it down here.

אני אוהב את זה פה.

Now, imagine if I could look at all of you

עכשיו, דמיינו שאוכל להביט בכולכם

and dial from real humans into elves.

ולכוון מאנשים אמיתיים לאלפים.

When technology truly understands our world,

כשטכנולוגיה באמת מבינה את העולם שלנו,

it will again transform the ways we interact,

היא תהפוך את הדרכים בה אנחנו מתקשרים,

the ways we work and the ways we play.

הדרכים בהן אנחנו עובדים והדרכים בהן אנחנו משחקים.

Less than half a century ago,

לפני פחות ממאה,

two courageous men landed on the moon,

שני גברים אמיצים נחתו על הירח,

using computers that were less powerful than the phones in your pockets.

בשימוש במחשבים שהיו פחות חזקים מהטלפונים בכיסים שלכם.

Six hundred million humans watched them

שש מאות מליון אנשים צפו בהם

on grainy, black-and-white televisions.

על מסכי טלביזיה מגורענים בשחור לבן.

And the world?

והעולם?

The world was mesmerized.

העולם הוקסם.

Now imagine how our children and their children

עכשיו דמיינו איך הילדים שלנו וילדיהם

will experience the continued exploration of space

יחוו את החקר המתמשך של החלל

with technology that understands this world.

עם טכנולוגיה שמבינה את העולם.

We already live in a world where real-time universal translators exist.

אנחנו כבר חיים בעולם בו תרגום אוניברסלי בזמן אמת קיים.

And I can squint, and I can already see holographic telepresence

ואני יכול למצמץ, ואני יכול כבר לראות נוכחות הולוגרפית

in our near future.

בעתיד הקרוב.

In fact, since we've been lucky with our demo so far,

למעשה, מאחר והיינו ברי מזל עם הדמו שלנו עד עכשיו,

let's try doing something else even more crazy.

בואו ננסה לעשות משהו אחר אפילו יותר משוגע.

I invite you to experience,

אני מזמין אתכם לחוות,

for the first time anywhere in the world,

בפעם הראשונה בעולם,

here on the TED stage,

פה על במת TED,

a real-life holographic teleportation,

טלפורטציה הולוגרפית בזמן אמת,

between me and my friend, Dr. Jeffrey Norris,

ביני וחברי, דר' ג'פרי נוריס,

from NASA's Jet Propulsion Laboratory.

ממעבדת הנעת הסילון של נאסא.

Finger crossed. Hi, Jeff.

נחזיק אצבעות. היי ג'ףץ

Jeff Norris: Hey, Alex.

ג'ף נוריס: היי אלכס.

Alex Kipman: Phew! That worked. How are you doing today, Jeff?

אלכס קיפמן: פיו! זה עבד. מה קורה היום, ג'ף?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

JN: Doing great. I had an awesome week.

ג'נ: הכל מעולה. היה לי שבוע נפלא.

AK: So, can you tell us a little bit, Jeff, about where you are?

אק: אז, אתה יכול לספר לנו קצת, ג'ף, על איפה אתה?

JN: Well, I'm actually in three places.

ג'נ: ובכן, אני למעשה בשלושה מקומות.

I'm standing in a room across the street,

אני עומד בחדר מעבר לרחוב,

while I'm standing on this stage with you,

בזמן שאני עומד על הבמה איתך.

while I'm standing on Mars, a hundred million miles away.

בזמן שאני על מאדים, במרחק מאה ושישים מליון קילומטר.

AK: Wow, a hundred million miles away. This is crazy!

א': וואו, במרחק מאה ושישים מיליון קילומטר. זה מטורף!

Can you tell us a little bit more about where all this data

אתה יכול לספר לנו קצת יותר על מאיפה כל המידע הזה

from Mars is coming from?

ממאדים מגיע?

JN: Absolutely.

ג'נ: בהחלט.

This is a precise holographic replica of Mars,

זו רפליקה הולוגרפית מדוייקת של מאדים,

built from data captured by the Curiosity Mars Rover,

שנבנתה ממידע שנאסף על ידי הרובר קוריוסיטי,

that I can explore as easily as a place on Earth.

שאני יכול לחקור בקלות כמו מקום על כדור הארץ.

Humans are natural explorers.

אנשים הם חוקרים טבעיים.

We can instantly understand an environment,

אנחנו יכולים להבין מיידית סביבה,

just by being present in it.

פשוט בלהיות נוכחים בה.

We've built tools like our Mars Rover

בנינו כלים כמו רובר מאדים

to extend our vision and lengthen our reach.

כדי להרחיב את הראיה שלנו ולהאריך את ההגעה שלנו.

But for decades,

אבל במשך עשורים,

we've explored from a seat behind screens and keyboards.

חקרנו מכיסא מאחורי מסכים ומקלדות.

Now, we're leaping over all of that,

עכשיו, אנחנו קופצים מעל כל זה,

over the giant antennas and the relay satellites

מעל האנטנות העצומות וממסרי הלווינים

and the vastness between worlds

והמרחק העצום בין העולמות

to take our first steps on this landscape as if we were truly there.

כדי לקחת את הצעדים הראשונים שלנו על פני השטח האלו כאילו היינו שם באמת.

Today, a group of scientists on our mission

היום, קבוצה של מדענים במשימה שלנו

are seeing Mars as never before --

רואים את מאדים כמו שלא נראה מעולם --

an alien world made a little more familiar,

עולם חייזרי שהופך למעט יותר מוכר,

because they're finally exploring it as humans should.

בגלל שהם חוקרים לבסוף כמו שאנשים צריכים.

But our dreams don't have to end with making it just like being there.

אבל החלומות שלנו לא צריכים להסתיים עם לעשות את זה כמו להיות שם.

When we dial this real world to the virtual,

כשאנחנו מכוונים את העולם האמיתי הזה לווירטואלי,

we can do magical things.

אנחנו יכולים לעשות דברים קסומים.

We can see in invisible wavelengths

אנחנו יכולים לראות אורכי גל בלתי נראים

or teleport to the top of a mountain.

או לשגר את עצמנו לקצה של הר.

Perhaps someday, we'll feel the minerals in a rock just by touching it.

אולי יום אחד, נרגיש מינרלים בסלע רק מלגעת בו.

We're taking the first steps.

אנחנו לוקחים את הצעדים הראשונים.

But we want the whole world to join us in taking the next,

אבל אנחנו רוצים שכל העולם יצטרף אלינו בלקחת את הבאים,

because this is not a journey for a few,

מפני שזה לא מסע למעטים,

but for all of us.

אלא לכולנו.

AK: Thank you Jeff, this was amazing.

אק: תודה לך, ג'ף, זה היה מדהים.

Thank you so much for joining us on the TED stage today.

תודה רבה לך שהצטרפת אלינו על במת TED היום.

(Applause)

(מחיאות כפים)

JN: Thank you Alex, bye bye.

ג'נ: תודה לך אלכס, בי בי.

AK: Bye, Jeff.

אק: ביי ג'ף.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I dream about this future

אני חולם על העתיד הזה

every single day.

כל יום ויום.

I take inspiration from our ancestors.

אני מקבל השראה מאבותנו.

We used to live in tribes where we interacted,

היינו חיים בשבטים שם חיינו יחד,

communicated and worked together.

תקשרנו ועבדנו יחד.

We are all beginning to build technology that will enable us to return

כולנו מתחילים לבנות טכנולוגיה שתאשפר לנו לחזור

to the humanity that brought us where we are today --

לאנושיות שהביאה אותנו למקום בו אנחנו נמצאים היום --

technology that will let us stop living inside this 2D world

טכנולוגיה שתאפשר לנו להפסיק לחיות בתוך עולם דו מימדי

of monitors and pixels,

של מסכים ופיקסלים,

and let us start remembering what it feels like

ותאפשר לנו להתחיל לזכור איך זה מרגיש

to live in our 3D world.

לחיות בעולם התלת מימדי שלנו.

It's a phenomenal time to be human.

זה זמן יוצא דופן להיות אנושי.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Helen Walters: Thanks so much. I have some questions.

הלן וולטרס: תודה רבה לך. יש לי כמה שאלות.

AK: OK.

אק: אוקיי.

HW: So there's been some talk in the press.

הו: אז היו כמה דיבורים בעיתונות.

And I'll just ask you straight, then we have a straight answer.

ואני אשאל אותך ישירות, ואז תהיה לנו תשובה ישירה.

There's been talk about the difference between the demos

היו דיבורים על ההבדל בין הדמו

and the reality of the commercial product.

והמציאות של המכשירים המסחריים.

Talk about this field of view issue.

דבר איתנו על נושא שדה הראיה.

Is this type of experience what someone who buys the product will get?

האם זה סוג החוויה שמי שיקנה מכשיר כזה יקבל

AK: It's a great question,

אק: זו שאלה מעולה,

Or, said better, this is a question we've been receiving

או, אני אנסח את זה טוב יותר, זו שאלה שקיבלנו

in the media for possibly the last year.

במדיה כנראה במשך השנה האחרונה.

If you do your research, I haven't answered that question.

אם אתם עושים את המחקר, לא עניתי על השאלה הזו.

I've purposely ignored it,

התעלמתי ממנה בכוונה,

because ultimately, it's the wrong question to ask.

מפני שבסופו של דבר, זו השאלה הלא נכונה לשאול.

That's the equivalent of me showing holograms to someone for the first time,

זה המקבילה ללהראות הולוגרמות למישהו בפעם הראשונה,

and you then saying, "What's the size of your television?"

ואז הוא יגיד, "באיזה גודל הטלוויזיה שלכם?"

The field of view for the product is almost irrelevant.

שדה הראיה של המוצר הוא כמעט לא רלוונטי.

What we should be talking about is the density of lights,

מה שאנחנו צריכים לדבר עליו זה הדחיסות של האור,

or radiance, that shows up.

או קרינה, שנראית.

Better said, what the angular resolution is of the things that you see.

ובניסוח טוב יותר, מה הרזולוציה הזוויתית של הדבר שאתם רואים.

So from that perspective, what you saw --

אז מנקודת המבט הזו, מה שראיתם --

you know, the camera is wearing a HoloLens.

אתם יודעים, המצלמה חובשת הולולנס.

So even if I wanted to cheat, I can't.

אז אפילו אם הייתי רוצה לרמות, אני לא יכול.

HW: But the camera has a different lens on it than our eye. Right?

הו: אבל למצלמה יש עדשה שונה מהעין שלנו. נכון?

AK: The camera has a fish-eye lens on it.

אק: למצלמה יש עדשת עין דג עליה.

It's seeing a much wider view than the human eye is.

היא רואה מבט רחב בהרבה מהעין האנושית.

So if you think about the points of light that show up radially

אז אם אתם חושבים על נקודות האור שנראות זויתית

from the vision of the camera,

מנקודת המבט של המצלמה,

which is the thing that matters:

שזה מה שמשנה:

how many points of light can I get in a given volume?

כמה נקודות אור אני יכול לקבל בנפח מסויים?

That's the same as I get on this HoloLens as I will on that one.

זה אותו דבר כמו שאני מקבל על ההולולנס הזה כמו שאני אקבל על ההוא.

Now, this camera sees a much wider view of the world, right?

עכשיו, המצלמה הזו רואה שדה ראיה רחב בהרבה של העולם, נכון?

HW: Jesus Christ!

הו: אלוהים!

(Laughter)

(צחוק)

AK: He did show up! I told you he'd show up.

אק: הוא הופיע! אמרתי לך שהוא יופיע.

Come this way.

בואי לפה.

(Laughter)

(צחוק)

HW: Oh, shit.

הו: אוה, שיט.

AK: And there's holographic Jeff Norris.

אק: והנה ג'ף נוריס ההולוגרפי.

HW: I knew something was happening, but I really wasn't sure what.

הו: ידעתי שמשהו קורה, אבל לא ממש ידעתי מה.

AK: So in short: to be super crisp,

אק: אז בקיצור: כדי להיות ברור לגמרי,

the camera that you see on the screen has a wider field of view

למצלמה שאת רואה על המסך יש שדה ראיה רחב יותר

than the human eye.

מהעין האנושית.

But the angular resolution of the holograms that you see,

אבל הרזולוציה הזויתית של ההולוגרמה שאת רואה,

the points of light per unit of area,

נקודות האור ליחידת שטח,

are actually the same.

הן למעשה זהות.

HW: So you spent -- Jeff, I'll get to you in a minute --

הו: אז אתה בילית -- ג'ף, אני אגיע אליך עוד רגע --

so you spent a lot of time mapping the stage --

אז בילית הרבה זמן בלמפות את הבמה --

AK: That's right.

אק: זה נכון.

HW: So help me out here:

הו: אז תעזור לי פה:

if I buy a HoloLens and have it at home,

אם אני קונה הולולנס ויש לו אותו בבית,

I don't need to map my apartment, right?

אני לא צריכה למפות את הדירה, נכון?

AK: The HoloLens maps in real time at about five frames per second,

אק: ההולולנס ממפה בזמן אמת בבערך חמישה פריימים בשניה,

with this technology that we call spatial mapping.

עם טכנולוגיה שאנחנו קוראים לה מיפוי מרחבי.

So in your home, as soon as you put it on,

אז בבית שלך, ברגע שתחבשי אותו,

holograms will start showing up, and you'll start placing them

הולוגרמות יתחילו להופיע, ואת תתחילי למקם אותן

and they'll start learning your home.

והן יתחילו ללמוד את הבית שלך.

In a stage environment where we're trying to get something on my head

בסביבת במה בה אני מנסה לשים משהו על ראשי

to communicate with something over there

כדי לתקשר עם מישהו שם

with all of the wireless connectivity that usually brings all conferences down,

עם כל הקישוריות האלחוטית שבדרך כלל מפילה כל כינוס,

we don't take the risk of trying to do this live.

אנחנו לא רוצים לקחת סיכון של לנסות לעשות את זה חי.

So what we do is pre-map the stage at five frames per second

אז מה שעשינו זה למפות מראש את הבמה בחמישה פריימים לשניה

with the same spatial-mapping technology

עם אותה טכנולוגית מיפוי מרחבית

that you'll use with the product at home,

שאתם תשתמשו בה במוצר בבית,

and then we store it,

ואז שמרנו אותו,

so that when there's shenanigans of wireless in an environment like this,

כך שכשיש שטויות של הרשת האלחוטית בסביבה כזו,

between the camera's HoloLens and the one on my head,

בין ההולולנס של המצלמה וזה שעל ראשי,

we don't have things disappear.

דברים לא יעלמו לנו.

Because ultimately, the holograms are coming from this HoloLens,

בגלל שבסופו של דבר, ההולוגרמות מגיעות מההולולנס הזה,

and that one is just viewing the HoloLens.

וההוא רק צופה בהולולנס.

So if I lose connectivity,

אז אם אני מאבד קישוריות,

you would stop seeing beautiful things on the screen.

אתם תפסיקו לראות דברים יפים על המסך.

HW: And it was beautiful.

הו: וזה היה יפיפה.

Um ... Jeff?

אממ... ג'ף?

JN: Yes?

ג'נ: כן?

HW: Hi.

הו: היי.

AK: I'll take a step back.

אק: אני אקח צעד אחורה.

HW: So Jeff, you were on Mars,

הו: אז ג'ף, אתה על מאדים,

you were here, you were in a room across the street.

היית פה, היית בחדר מעבר לרחוב.

Tell me more about the fact that, with holograms, you have sight

ספר לי יותר על העובדה, שעם הולוגרמות, אתה יכול לראות

but you don't have touch, you don't have smell.

אבל אאין לך מגע, אין לך ריח.

Is this scientifically useful now?

האם זה מועיל לך מדעית עכשיו?

That's my question for a hologram.

זו השאלה שלי להולוגרמה.

JN: Thanks for the question.

ג'נ: תודה על השאלה.

Absolutely, I believe that these technologies

בהחלט, אני מאמין שהטכנולוגיות האלו

are scientifically useful right now,

מועילות מדעית ממש עכשיו,

and that's why we're using them in multiple parts of our work at NASA.

ולכן אנחנו משתמשים בהן בחלקים רבים של העבודה שלנו בנאסא.

So we're using it to improve the ways that we explore Mars.

אז אנחנו משתמשים בה כדי לשפר את הדרכים שאנחנו חוקרים את מאדים.

We're also using it for our astronauts on the space station.

אנחנו גם משתמשים בה לאסטרונאוטים שלנו על תחנת החלל.

We're even using it now to design

אנחנו אפילו משתמשים בה כדי לתכנן

the next generation of our spacecraft.

את הדור הבא של החלליות שלנו.

HW: Amazing. OK, Jeff, please go away. Thank you very much.

הו: מדהים. אוקיי, ג'ף, בבקשה לך מפה. תודה רבה לך.

(Laughter)

(צחוק)

Alex, really, that was amazing. Thank you so much.

אלכס, באמת, זה היה מדהים. תודה רבה לך כל כך.

AK: Thank you.

אק: תודה לך.

HW: Thank you. Thank you.

הו. תודה לך, תודה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)