Siddharthan Chandran: Can the damaged brain repair itself?

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

I'm very pleased to be here today

אני שמח מאד להיות כאן היום

to talk to you all about how we might repair

כדי לספר לכם כיצד נוכל אולי

the damaged brain,

לתקן מוח פגוע.

and I'm particularly excited by this field,

ואני מתרגש במיוחד מההרצאה בנושא המוח,

because as a neurologist myself,

מפני שכנוירולוג בהכשרתי,

I believe that this offers one of the great ways

אני מאמין שזו יכולה להיות אחת מהדרכים

that we might be able to offer hope

שעשויות להציע תקוה

for patients who today live with devastating

לחולים שחייהם נהרסו

and yet untreatable diseases of the brain.

ושחיים עם נזק מוחי שאינו ניתן לטיפול.

So here's the problem.

וזו הבעיה.

You can see here the picture of somebody's brain

ניתן לראות כאן תמונת מוח של מישהו

with Alzheimer's disease

עם מחלת אלצהיימר

next to a healthy brain,

ולידו תמונת מוח בריא,

and what's obvious is, in the Alzheimer's brain,

ומה שברור לעין, במוחו של חולה האלצהיימר,

ringed red, there's obvious damage -- atrophy, scarring.

מוקף באדום, רואים נזק ברור -- הידלדלות של הרקמה, הצטלקות.

And I could show you equivalent pictures

ויכולתי להראות לכם תמונות דומות

from other disease: multiple sclerosis,

ממחלות אחרות: טרשת נפוצה,

motor neuron disease, Parkinson's disease,

מחלת הנוירון המוטורי, מחלת פרקינסון,

even Huntington's disease,

אפילו מחלת האנטינגטון,

and they would all tell a similar story.

וכולם יציגו תמונה דומה.

And collectively these brain disorders represent

ובאופן גורף הפגיעות המוחיות הללו מייצגות

one of the major public health threats of our time.

את אחד מהאיומים הגדולים על מערכת הבריאות הציבורית בימינו.

And the numbers here are really rather staggering.

והמספרים ממש מדהימים.

At any one time, there are 35 million people today

בכל רגע נתון, יש 35 מיליון איש

living with one of these brain diseases,

שחיים עם אחת ממחלות המוח הללו,

and the annual cost globally

והעלות העולמית השנתית

is 700 billion dollars.

היא כ- 700 מיליארד דולר.

I mean, just think about that.

תחשבו על זה.

That's greater than one percent

מדובר על יותר מאחוז שלם

of the global GDP.

מהתוצר העולמי השנתי.

And it gets worse,

והמצב מחמיר,

because all these numbers are rising

כי שיעורי התחלואה נמצאים בעלייה

because these are by and large

מכיוון שמדובר באופן כללי

age-related diseases, and we're living longer.

במחלות ששכיחותן עולה עם הגיל, ואנחנו חיים שנים רבות יותר.

So the question we really need to ask ourselves is,

כך שהשאלה האמתית אותה אנו צריכים לשאול היא,

why, given the devastating impact of these diseases

למה, כאשר אנחנו מכירים את ההשפעה ההרסנית של מחלות אלו

to the individual,

על החולה,

never mind the scale of the societal problem,

ואפילו אם נתעלם מממדי הבעיה החברתית שגורמות המחלות,

why are there no effective treatments?

למה אין עדיין טיפולים יעילים?

Now in order to consider this,

על מנת לדון בנושא,

I first need to give you a crash course

אני צריך ללמד אתכם במהירות

in how the brain works.

כיצד עובד המוח.

So in other words, I need to tell you

במילים אחרות, אני צריך לספר לכם

everything I learned at medical school.

את כל מה שלמדתי בבית הספר לרפואה.

(Laughter)

(צחוק)

But believe me, this isn't going to take very long.

תאמינו לי, זה לא ייקח הרבה זמן.

Okay? (Laughter)

טוב? (צחוק)

So the brain is terribly simple:

המוח הוא איבר מאד פשוט:

it's made up of four cells,

מרכיבים אותו ארבעה סוגי תאים,

and two of them are shown here.

שניים מהם מוצגים כאן.

There's the nerve cell,

תא עצב,

and then there's the myelinating cell,

ותא שמייצר מיאלין,

or the insulating cell.

או תא מבודֵד.

It's called oligodendrocyte.

קוראים לו אוליגודנדרוציט.

And when these four cells work together

וכאשר ארבעת סוגי התאים במוח עובדים יחד

in health and harmony,

בהרמוניה בריאה,

they create an extraordinary symphony of electrical activity,

הם מנגנים סימפוניה חשמלים יוצאת מהכלל,

and it is this electrical activity

וזוהי הפעילות החשמלית

that underpins our ability to think, to emote,

שעומדת בבסיס היכולת שלנו לחשוב, להתרגש,

to remember, to learn, move, feel and so on.

לזכור, ללמוד, לזוז, להרגיש וכולי.

But equally, each of these individual four cells

אבל באופן דומה, כל אחד מארבעת סוגי התאים הללו

alone or together, can go rogue or die,

לבד או יחדיו, יכולים להתקלקל או למות,

and when that happens, you get damage.

וכאשר אירוע כזה קורה, נוצר נזק.

You get damaged wiring.

נוצרת הפרעה בחיווט של המוח.

You get disrupted connections.

התקשורת מופרעת.

And that's evident here with the slower conduction.

וכאן ניתן לראות את ההולכה האיטית של המסר החשמלי.

But ultimately, this damage will manifest

אבל המשמעות העיקרית של הנזק

as disease, clearly.

תהיה הופעת מחלה.

And if the starting dying nerve cell

ואם התאים שמתחילים למות

is a motor nerve, for example,

הם תאים מוטוריים (תאי תנועה), לדוגמה,

you'll get motor neuron disease.

נקבל מחלת נוירון מוטורי (ALS).

So I'd like to give you a real-life illustration

ואני רוצה להראות לכם דוגמה מהחיים

of what happens with motor neuron disease.

של מחלת הנוירון המוטורי (ALS).

So this is a patient of mine called John.

זהו חולה שלי ששמו ג'ון.

John I saw just last week in the clinic.

פגשתי אותו לאחרונה לפני שבוע במרפאה שלי.

And I've asked John to tell us something about what were his problems

וביקשתי ממנו לספר לנו בקצרה על הבעיות

that led to the initial diagnosis

שהביאו לאבחנת מחלתו בפעם הראשונה

of motor neuron disease.

כחולה במחלת הנוירון המוטורי.

John: I was diagnosed in October in 2011,

ג'ון: "אובחנתי באוקטובר 2011,

and the main problem was a breathing problem,

והבעיה העיקרית ממנה סבלתי הייתה בעיית נשימה,

difficulty breathing.

היה לי קשה לנשום."

Siddharthan Chandran: I don't know if you caught all of that, but what John was telling us

סידהארתן צ'נדרן: אני לא יודע אם הבנתם הכל, אבל ג'ון סיפר לנו

was that difficulty with breathing

שהוא סבל מקשיי נשימה

led eventually to the diagnosis

שהובילו לבסוף לאבחנה

of motor neuron disease.

של מחלת הנוירון המוטורי.

So John's now 18 months further down in that journey,

ג'ון נמצא כיום 18 חודשים לאחר האבחנה,

and I've now asked him to tell us something about

וביקשתי ממנו להמשיך ולספר לנו מעט

his current predicament.

לגבי מצבו הנוכחי.

John: What I've got now is the breathing's gotten worse.

ג'ון: "מה שקורה כיום הוא שמצב הנשימה שלי הדרדר.

I've got weakness in my hands, my arms and my legs.

אני סובל מחולשה בכפות הידיים בזרועות וברגליים.

So basically I'm in a wheelchair most of the time.

המשמעות היא שאני נעזר בכיסא גלגלים רוב הזמן."

SC: John's just told us he's in a wheelchair

ס"צ: ג'ון מספר לנו שהוא נעזר בכיסא גלגלים

most of the time.

רוב הזמן.

So what these two clips show

ומה ששני הסרטונים הללו מראים לנו

is not just the devastating consequence of the disease,

הוא לא רק את ההשפעה ההרסנית של המחלה,

but they also tell us something about

אלא גם מדגימים לנו

the shocking pace of the disease,

את קצב ההתקדמות המזעזע של המחלה,

because in just 18 months,

בתקופה של 18 חודשים בלבד,

a fit adult man has been rendered

אדם כשיר לחלוטין הפך

wheelchair- and respirator-dependent.

לתלוי בכיס גלגלים ובמַנשֵם.

And let's face it, John could be anybody's father,

ובואו נודה על האמת, ג'ון יכול להיות אבא של כל אחד מאיתנו,

brother or friend.

או אח, או חבר.

So that's what happens when the motor nerve dies.

זה מה שקורה כשתאי עצב מתים.

But what happens when that myelin cell dies?

אבל מה קורה כשתא המייצר מיאלין מת?

You get multiple sclerosis.

מתקבלת טרשת נפוצה.

So the scan on your left

הסריקה משמאל

is an illustration of the brain,

מראה תרשים של המוח,

and it's a map of the connections of the brain,

והיא ממפה את הקשרים של המוח,

and superimposed upon which

ועליה ניתן לראות

are areas of damage.

את אזורי הנזק.

We call them lesions of demyelination.

אנחנו קוראים להם נגעים של חסר במיאלין.

But they're damage, and they're white.

ומדובר בנזק מוחי, והם לבנים.

So I know what you're thinking here.

וברור לי מה אתם חושבים עכשיו.

You're thinking, "My God, this bloke came up

אתם חושבים, "אוי אלוהים, הבחור הזה הגיע

and said he's going to talk about hope,

ואמר שהוא ידבר על תקוה,

and all he's done is give a really rather bleak

וכל מה שהוא מספר הוא עגמומי

and depressing tale."

ומדכא."

I've told you these diseases are terrible.

אמרתי לכם שמדובר במחלות נוראות.

They're devastating, numbers are rising,

הן הרסניות, ושכיחותן עולה,

the costs are ridiculous, and worst of all,

עלויות הטיפול עצומות, והכי גרוע,

we have no treatment. Where's the hope?

אין להן טיפול. איפה התקווה?

Well, you know what? I think there is hope.

יודעים מה? אני רואה כאן תקוה.

And there's hope in this next section,

ויש תקוה בחלק הבא,

of this brain section of somebody else with M.S.,

של המוח הזה של חולה טרשת נפוצה,

because what it illustrates

כי מה שניתן לראות

is, amazingly, the brain can repair itself.

הוא, באפן מדהים, שהמוח מתקן את עצמו.

It just doesn't do it well enough.

הוא פשוט לא מתקן מספיק טוב.

And so again, there are two things I want to show you.

שוב, אני רוצה להראות לכם שני דברים.

First of all is the damage of this patient with M.S.

הראשון הוא הנזק שנגרם לחולה הטרשת הזה.

And again, it's another one of these white masses.

ושוב, אנחנו רואים את הגושים הלבנים הללו.

But crucially, the area that's ringed red

אבל מה שחשוב יותר, האזור שמוקף באדום

highlights an area that is pale blue.

ובתוכו יש אזור כחול בהיר.

But that area that is pale blue was once white.

אבל האזור הכחול בהיר היה פעם לבן.

So it was damaged. It's now repaired.

הוא נפגע בעבר. כיום הוא מתוקן.

Just to be clear: It's not because of doctors.

בואו נהייה ברורים: זה לא קרה בזכות הרופאים.

It's in spite of doctors, not because of doctors.

זה קרה למרות הרופאים, לא בזכותם.

This is spontaneous repair.

מדובר בהחלמה ספונטנית.

It's amazing and it's occurred

זה מדהים וזה קרה

because there are stem cells in the brain, even,

משום שיש תאי גזע גם במוח,

which can enable new myelin, new insulation,

שיכולים לייצר מיאלין חדש, בידוד חדש,

to be laid down over the damaged nerves.

שיצפה את העצבים הפגועים.

And this observation is important for two reasons.

והתצפית הזו חשובה משתי סיבות.

The first is it challenges one of the orthodoxies

הראשונה, היא שהיא מאתגרת את אחת המוסכמות

that we learnt at medical school,

שלמדנו בבית הספר לרפואה,

or at least I did, admittedly last century,

או לפחות שאני למדתי, במאה שעברה,

which is that the brain doesn't repair itself,

שקבעה שהמוח לא מתקן את עצמו,

unlike, say, the bone or the liver.

בניגוד, לדוגמה, לעצם או כבד.

But actually it does, but it just doesn't do it well enough.

אבל למעשה המוח מסוגל לתקן את עצמו, הוא פשוט לא מתקן ממש טוב.

And the second thing it does,

והדבר השני שהוא עושה,

and it gives us a very clear direction of travel for new therapies --

שנותן לנו כיוון מחקר אפשרי לפיתוח טיפולים חדשים --

I mean, you don't need to be a rocket scientist

לא חייבים להיות גאונים גדולים

to know what to do here.

כדי להבין מה צריך לעשות כאן.

You simply need to find ways of promoting

פשוט צריך למצוא דרכים לעודד

the endogenous, spontaneous repair that occurs anyway.

את התיקון העצמי, הספונטני, שקורה בכל מקרה.

So the question is, why, if we've known that

והשאלה הבאה היא, מדוע, אם אנחנו יודעים

for some time, as we have,

שהמוח מסוגל לתקן את עצמו,

why do we not have those treatments?

מדוע אין לנו טיפולים כאלה?

And that in part reflects the complexity

חלק מהתשובה טמונה במורכבות

of drug development.

של פיתוח תרופות.

Now, drug development you might think of

כשאתם חושבים על פיתוח תרופות אתם בטח חושבים

as a rather expensive but risky bet,

שמדובר בתהליך יקר ומסוכן,

and the odds of this bet are roughly this:

ושסיכויי ההצלחה נמוכים מאד:

they're 10,000 to one against,

בערך 10,000 ל- 1 נגדכם,

because you need to screen about 10,000 compounds

בגלל שצריך לבדוק 10,000 תרכובות כימיות

to find that one potential winner.

על מנת למצוא תרופה מנצחת אחת.

And then you need to spend 15 years

ואז צריך לבלות 15 שנה

and spend over a billion dollars,

ויותר ממיליארד דולר,

and even then, you may not have a winner.

ואפילו אז, יתכן שהתרופה לא תצליח.

So the question for us is,

השאלה שלנו היא לכן,

can you change the rules of the game

האם ניתן לשנות את חוקי המשחק

and can you shorten the odds?

ולשפר את הסיכויים?

And in order to do that, you have to think,

וכדי להצליח, צריך לחשוב,

where is the bottleneck in this drug discovery?

היכן נמצאים צווארי הבקבוק בתהליך פיתוח התרופות?

And one of the bottlenecks is early in drug discovery.

ואחד מצווארי הבקבוק הוא השלבים המוקדמים בפיתוח התרופות.

All that screening occurs in animal models.

כל הבדיקות הראשונות מתבצעות בבעלי חיים.

But we know that the proper study of mankind is man,

אבל אנחנו יודעים שמחקר אמתי של בני האדם חייב להתבצע באנשים,

to borrow from Alexander Pope.

אם נצטט את המשורר אלכסנדר פופ.

So the question is, can we study these diseases

אז השאלה הבאה היא, האם נוכל לחקור את המחלות הללו

using human material?

תוך שימוש בחומרים ממקור אנושי?

And of course, absolutely we can.

והתשובה חיובית בהחלט.

We can use stem cells,

ניתן להשתמש בתאי גזע,

and specifically we can use human stem cells.

ובמיוחד תאי גזע אנושיים.

And human stem cells are these extraordinary

ותאי גזע אנושיים הם תאים מדהימים

but simple cells that can do two things:

אך פשוטים שעושים שני דברים:

they can self-renew or make more of themselves,

הם מסוגלים להתחדש או להתרבות,

but they can also become specialized

והם יכולים לעבור תהליך של התמחות

to make bone, liver or, crucially, nerve cells,

ולהפוך לתאי עצם, תאי כבד, והכי חשוב, תאי עצב,

maybe even the motor nerve cell

ואפילו תאי עצב מוטוריים

or the myelin cell.

או תאים מייצרי מיאלין.

And the challenge has long been,

והאתגר שעומד בפנינו בשנים האחרונות הוא,

can we harness the power,

כיצד לרתום את הכוח,

the undoubted power of these stem cells

את היכולות העצומות של תאי הגזע

in order to realize their promise

על מנת ליהנות מהפוטנציאל העצום שלהם

for regenerative neurology?

לשקם תאי עצב פגועים?

And I think we can now, and the reason we can

ואני חושב שהיום אנחנו יכולים, והסיבה ליכולת שלנו

is because there have been several major discoveries

היא שגילינו מספר תגליות עיקריות

in the last 10, 20 years.

בעשר או עשרים שנה האחרונות.

One of them was here in Edinburgh,

אחת מהן התגלתה כאן, באדינבורג,

and it must be the only celebrity sheep, Dolly.

ומדובר בכבשה המפורסמת, דולי.

So Dolly was made in Edinburgh,

דולי נוצרה במעבדה באדינבורג,

and Dolly was an example

ודולי היא דוגמה

of the first cloning of a mammal

לשיבוט הראשון של יונק

from an adult cell.

מתאי חיה בוגרת.

But I think the even more significant breakthrough

אבל נראה לי שפריצת דרך חשובה אפילו יותר

for the purposes of our discussion today

לנושא השיחה שלנו היום

was made in 2006 by a Japanese scientist

בוצעה בשנת 2006 על ידי מדען יפני

called Yamanaka.

בשם ימנקה.

And what Yamaka did,

ומה שימנקה עשה,

in a fantastic form of scientific cookery,

ביכולות מדהימות של כישורים מדעיים,

was he showed that four ingredients,

הוא הראה שארבעה מרכיבים,

just four ingredients,

רק ארבעה מרכיבים,

could effectively convert any cell, adult cell,

יכולים להפוך כל תא, תא בוגר,

into a master stem cell.

לתא גזע ראשוני.

And the significance of this is difficult to exaggerate,

וקשה לי להסביר לכם עד כמה התגלית הזו חשובה,

because what it means that from anybody in this room,

כי משמעותה היא שכל אחד בחדר זה,

but particularly patients,

ובעיקר חולים,

you could now generate

יכולים כיום לייצר

a bespoke, personalized tissue repair kit.

רקמות אישיות לתיקון נזקים.

Take a skin cell, make it a master pluripotent cell,

קחו תא עור, תהפכו אותו לתא גזע ראשוני,

so you could then make those cells

ואז תוכלו להפוך את התאים הללו

that are relevant to their disease,

לתאים שרלוונטיים למחלה,

both to study but potentially to treat.

לשם מחקר ואולי גם לשם טיפול.

Now, the idea of that at medical school --

הרעיון הזה נחשב בימי בית הספר לרפואה שלי --

this is a recurring theme, isn't it, me and medical school? —

זה נושא שחוזר על עצמו, אני ובית הספר לרפואה? --

would have been ridiculous,

נחשב לרעיון מגוחך,

but it's an absolute reality today.

אבל הוא מציאות מוכחת כיום.

And I see this as the cornerstone

ואני חושב שהוא מהווה בסיס איתן

of regeneration, repair and hope.

להתחדשות, תיקון ותקוה.

And whilst we're on the theme of hope,

ואם כבר התחלנו לדבר במונחים של תקוה,

for those of you who might have failed at school,

למי מכם שנכשל בבית הספר,

there's hope for you as well,

יש תקוה גם עבורכם,

because this is the school report of John Gerdon.

כי זו התעודה של ג'ון גֶרדון. ["אני מאמין שהוא חושב להיות מדען, למרות שביצועיו בלימודים מגוחכים ממש."]

["I believe he has ideas about becoming a scientist; on his present showing this is quite ridiculous."]

So they didn't think much of him then.

הם לא חשבו שהוא תלמיד מצטיין.

But what you may not know is that he got the Nobel Prize for medicine

אבל מה שכדאי להוסיף הוא, שהוא זכה בפרס נובל לרפואה

just three months ago.

לפני שלושה חודשים.

So to return to the original problem,

בואו נחזור לבעיה המקורית שלנו,

what is the opportunity of these stem cells,

מה הפוטנציאל שטמון באותם תאי גזע,

or this disruptive technology,

ובטכנולוגיה המהפכנית הזו,

for repairing the damaged brain,

לתיקן המוח הפגוע,

which we call regenerative neurology?

לה אנחנו קורים נוירולוגיה משקמת?

I think there are two ways you can think about this:

אני חושב שיש שתי דרכים לחשוב על הנושא:

as a fantastic 21st-century drug discovery tool,

ככלי מדהים של המאה ה- 21 לגילוי תרופות חדשות,

and/or as a form of therapy.

ו\או כסוג של טיפול.

So I want to tell you a little bit about both of those

ורציתי לדבר בקצרה על שניהם

in the next few moments.

בדקות הקרובות.

Drug discovery in a dish is how people often

שיטה לגילוי תרופות במעבדה היא הדרך בה אנשים בדרך כלל

talk about this.

מדברים על נושא הזה.

It's very simple: You take a patient with a disease,

זה פשוט מאד: לוקחים חולה במחלה מסוימת,

let's say motor neuron disease,

לדוגמה, חולה במחלת נוירון מוטורי,

you take a skin sample,

לוקחים דגימה של תאי עור,

you do the pluripotent reprogramming,

הופכים אותו לתא גזע מוקדם,

as I've already told you,

כמו שסיפרתי לכם מוקדם יותר,

and you generate live motor nerve cells.

ויוצרים תאי עצב מוטוריים חדשים.

That's straightforward, because that's what

זה כבר פשוט, כי זה מה

pluripotent cells can do.

שתאי גזע יודעים לעשות.

But crucially, you can then compare their behavior

אבל מה שהכי חשוב, ניתן בשלב הזה לבחון את ההתנהגות של התאים החדשים

to their equivalent but healthy counterparts,

בהשוואה לתאים בריאים,

ideally from an unaffected relative.

עדיף מקרוב משפחה בריא.

That way, you're matching for genetic variation.

כך, ניתן למצוא פגמים גנטיים.

And that's exactly what we did here.

וזה בדיוק מה שעשינו כאן.

This was a collaboration with colleagues:

מדוב בשיתוף פעולה של מספר מדענים:

in London, Chris Shaw; in the U.S., Steve Finkbeiner and Tom Maniatis.

בלונדון, כריס שו. בארה"ב, סטיב פינקביינר וטום מניאטיס.

And what you're looking at, and this is amazing,

ומה שאתם רואים בסרטון, וזה ממש מדהים,

these are living, growing, motor nerve cells

אלו תאים חיים, גדלים, תאי עצב מוטוריים

from a patient with motor neuron disease.

מחולה הסובל ממחלת הנוירון המוטורי.

It happens to be an inherited form.

מדובר בצורה התורשתית של המחלה.

I mean, just imagine that.

רק תדמיינו את האפשרויות.

This would have been unimaginable 10 years ago.

לפני 10 שנים לא ניתן היה לדמיין דבר כזה.

So apart from seeing them grow and put out processes,

וחוץ מלצפות בהם גדלים ומוציאים סעיפים,

we can also engineer them so that they fluoresce,

אנחנו יכולים גם לגרום להם לזרוח,

but crucially, we can then track their individual health

אבל הכי חשוב, אנחנו מסוגלים לבחון את בריאותו של כל אחד מהם

and compare the diseased motor nerve cells

ולהשוות את תאי העצב החולים

to the healthy ones.

לתאי עצב בריאים.

And when you do all that and put it together,

וכאשר עושים את כל השלבים הלו יחד,

you realize that the diseased ones,

ניתן לראות שהתאים החולים,

which is represented in the red line,

שמוצגים בקו האדום,

are two and a half times more likely to die

הם בעלי סיכוי גבוה פי שתיים וחצי למות

than the healthy counterpart.

בהשוואה לתאים הבריאים.

And the crucial point about this is that you then have

והנקודה החשובה ביותר היא שעכשיו ניתן

a fantastic assay to discover drugs,

להשתמש בהם לשם גילוי תרופות,

because what would you ask of the drugs,

כי ניתן לבדוק את התרופות השונות,

and you could do this through a high-throughput

וניתן לבדוק אותן במערכת מעבדתית עם תפוקה גבוהה

automated screening system,

בתהליך מיון אוטומטי,

you'd ask the drugs, give me one thing:

נבדוק את התרופות על פי קריטריון אחד:

find me a drug that will bring the red line

למצוא את התרופה שתקרב את הקו האדום

closer to the blue line,

קרוב ככל הניתן לקו הכחול,

because that drug will be a high-value candidate

כי מדובר בתרופה שהיא בעלת סיכויים טובים

that you could probably take direct to human trial

שניתן אולי לבדוק מיד בבני אדם

and almost bypass that bottleneck

ולעקוף כמעט לגמרי את צוואר הבקבוק

that I've told you about in drug discovery

עליו דיברנו בתהליך פיתוח התרופות

with the animal models,

הכרוך בניסויים בבעלי חיים,

if that makes sense. It's fantastic.

אם זה יעבוד. זה פנטסי.

But I want to come back

אבל אני רוצה לחזור

to how you might use stem cells directly

לאפשרות להשתמש בתאי גזע באופן ישיר

to repair damage.

לשם תיקון הנזק.

And again there are two ways to think about this,

ושוב, יש שתי דרכים לחשוב על הנושא,

and they're not mutually exclusive.

שאינן סותרות זו את זו.

The first, and I think in the long run

הדרך הראשונה, ואני חושב שבטווח הארוך

the one that will give us the biggest dividend,

היא תתן את התוצאות הטובות ביותר,

but it's not thought of that way just yet,

אבל לא רבים חושבים כך כיום,

is to think about those stem cells that are already

היא לחשוב על תאי הגזע שכבר נמצאים

in your brain, and I've told you that.

בתוך המוח, עליהם סיפרתי כבר.

All of us have stem cells in the brain,

לכולנו יש תאי גזע במוח,

even the diseased brain,

אפילו במוח חולה,

and surely the smart way forward

והדרך החכמה להתקדם בטיפול

is to find ways that you can promote and activate

היא למצוא את הדרך לקדם ולהפעיל

those stem cells in your brain already

את אותם תאי גזע שקיימים כבר במוח

to react and respond appropriately to damage

על מנת להגיב בצורה יעילה לנזק

to repair it.

ולתקן אותו.

That will be the future.

זה יקרה בעתיד.

There will be drugs that will do that.

יהיו תרופות שיעשו זאת.

But the other way is to effectively parachute in cells,

והדרך השנייה היא להצניח פנימה תאים,

transplant them in,

להשתיל אותם במוח,

to replace dying or lost cells, even in the brain.

להחליף תאים גוססים או מתים, אפילו במוח.

And I want to tell you now an experiment,

ואני רוצה לספר לכם על ניסוי, מדובר בניסוי קליני שערכנו,

it's a clinical trial that we did,

which recently completed,

שהושלם לאחרונה,

which is with colleagues in UCL,

בעזרת מדענים עמיתים מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון,

David Miller in particular.

בעיקר דייויד מילר.

So this study was very simple.

המחקר היה פשוט מאד.

We took patients with multiple sclerosis

לקחנו חולים עם טרשת נפוצה

and asked a simple question:

ושאלנו שאלה פשוטה:

Would stem cells from the bone marrow

האם תאי גזע ממוח העצמות יכולים להגן על העצבים שלהם?

be protective of their nerves?

So what we did was we took this bone marrow,

אז לקחנו דגימות מוח עצם,

grew up the stem cells in the lab,

גידלנו תאי גזע במעבדה,

and then injected them back into the vein.

ואז הזרקנו אותם בחזרה לווריד.

I'm making this sound really simple.

זה נשמע ממש פשוט.

It took five years off a lot of people, okay?

הניסוי לקח לנו 5 שנים בהשתתפות המון אנשים, כן?

And it put gray hair on me

והוסיף לי שערות לבנות

and caused all kinds of issues.

וגרר כל מיני בעיות.

But conceptually, it's essentially simple.

אבל ברמת הרעיון, זה די פשוט.

So we've given them into the vein, right?

אז הזרקנו אותם לווריד, כן?

So in order to measure whether this was successful or not,

וכדי למדוד אם הצלחנו או לא,

we measured the optic nerve

מדדנו את עצב הראייה

as our outcome measure.

כמדד ההצלחה העיקרי שלנו.

And that's a good thing to measure in M.S.,

ומדובר במדד טוב בחולי טרשת נפוצה,

because patients with M.S. sadly suffer

כי חולי טרשת, למרבה הצער,

with problems with vision --

סובלים מבעיות ראייה --

loss of vision, unclear vision.

אבדן ראייה, ראייה מטושטשת.

And so we measured the size of the optic nerve

כך שמדדנו את גודל עצב הראייה

using the scans with David Miller

על ידי סריקות שביצע דייויד מילר

three times -- 12 months, six months,

שלוש פעמים - 12 חודשים, 6 חודשים

and before the infusion --

ומיד לפני הזרקת תאי הגזע --

and you can see the gently declining red line.

וניתן לראות את הקו האדום היורד בעדינות.

And that's telling you that the optic nerve is shrinking,

וזה מראה לנו שעצב הראייה מתכווץ,

which makes sense, because their nerves are dying.

מה שנשמע הגיוני, כי אנחנו יודעים שתאי העצב מתים.

We then gave the stem cell infusion

ואז הזרקנו להם את תאי הגזע

and repeated the measurement twice --

ומדדנו את עצב הראייה פעמיים --

three months and six months --

אחרי שלושה ושישה חודשים --

and to our surprise, almost,

ולהפתעתנו, כמעט,

the line's gone up.

הקו התחיל לטפס.

That suggests that the intervention

הוא הראה שהטיפול עשוי

has been protective.

להגן על עצב הראייה.

I don't think myself that what's happened

אני לא חושב שמה שקרה

is that those stem cells have made new myelin

הוא שתאי הגזע יצרו מיאלין חדש

or new nerves.

או עצבים חדשים.

What I think they've done is they've promoted

אני חושב שמה שהם עשו היה לעודד

the endogenous stem cells, or precursor cells,

את תאי הגזע העצמיים של המוח,

to do their job, wake up, lay down new myelin.

לבצע את תפקידם, להתעורר, ולייצר ציפוי מיאלין מבודד חדש.

So this is a proof of concept.

מדובר בהדגמת התכנות ראשונית.

I'm very excited about that.

אני ממש נרגש מהממצאים.

So I just want to end with the theme I began on,

אני רוצה לסיים בנימה בה פתחתי,

which was regeneration and hope.

שעסקה בשיקום ובתקווה.

So here I've asked John

אז שאלתי את ג'ון

what his hopes are for the future.

מה התקווה שלו לעתיד?

John: I would hope that

ג'ון: "אני מקווה

sometime in the future

שמתישהוא בעתיד

through the research that you people are doing,

תודות למחקר שאתם עורכים,

we can come up with a cure

נמצא תרופה

so that people like me can lead a normal life.

שתאפשר לאנשים כמוני לחיות חיים רגילים."

SC: I mean, that speaks volumes.

ס"צ: זו בקשה ברורה.

But I'd like to close by first of all thanking John --

אבל אני רוצה לסיים ולהודות לג'ון --

thanking John for allowing me to share

להודות לג'ון שהרשה לי לחלוק

his insights and these clips with you all.

את המחשבות שלו והסרטונים שלו אתכם היום.

But I'd also like to add to John and to others

ואני רוצה להגיד לג'ון ולאחרים

that my own view is, I'm hopeful for the future.

שבעיני, העתיד נראה מבטיח.

I do believe that the disruptive technologies

אני חושב שטכנולוגיות מהפכניות

like stem cells that I've tried to explain to you

כמו טיפול בתאי גזע שתיארתי היום

do offer very real hope.

מציעות תקוה אמיתית.

And I do think that the day that we might be able

ואני חושב שהיום בו נוכל

to repair the damaged brain

לתקן נזקים במוח

is sooner than we think.

קרוב מתמיד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)