Is life meaningless? And other absurd questions - Nina Medvinskaya

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Alsa Saal

Albert Camus grew up surrounded by violence.

אלבר קאמי גדל מוקף באלימות.

His homeland of Algeria was mired in conflict between native Algerians

ארץ מולדתו אלג'יריה היתה שקועה בקונפליקט בין אלג'ריאים מקומיים

and colonizing French Europeans.

לבין ארופאים צרפתים קולוניאליסטים.

He lost his father in the First World War,

הוא איבד את אביו במלחמת העולם הראשונה,

and was deemed unfit to fight in the second.

והוכרז לא כשיר ללחום בשניה.

Battling tuberculosis in France and confronting the war's devastation

במלחמה בשחפת בצרפת והתעמתות עם ההרס של המלחמה

as a resistance journalist, Camus grew despondent.

כעיתונאי התנגדות, קאמי נעשה מיואש.

He couldn’t fathom any meaning behind all this endless bloodshed and suffering.

הוא לא יכל להבין את המשמעות מאחורי כל מרחץ הדמים האין סופי הזה והסבל.

He asked: if the world was meaningless,

הוא שאל: אם העולם חסר משמעות,

could our individual lives still hold value?

האם יתכן שחייו של אדם בודד עדיין בעלי ערך?

Many of Camus’ contemporaries were exploring similar questions

רבים מבני זמנו של קאמו חקרו שאלות דומות

under the banner of a new philosophy called existentialism.

תחת הכותרת של פילוסופיה חדשה שנקראה אקזיסטנציאליזם.

Existentialists believed people were born as blank slates,

אקזיסטנציאליסטים האמינו שאנשים נולדו כדף חלק,

each responsible for creating their life’s meaning amidst a chaotic world.

כל אחד מהם אחראי ליצירת משמעות החיים שלו בעולם הכאוטי.

But Camus rejected their school of thought.

אבל קאמי דחה את צורת החשיבה שלהם.

He argued all people were born with a shared human nature

הוא טען שאנשים נולדו עם טבע אנושי משותף

that bonded them toward common goals.

שקשר אותם למטרות משותפות.

One such goal was to seek out meaning despite the world’s arbitrary cruelty.

מטרה אחת כזו היא לחפש משמעות למרות האכזריות האקראית של העולם.

Camus viewed humanity’s desire for meaning and the universe’s silent indifference

קאמי ראה את היצר של האנושות למשמעות וחוסר האכפתיות הדומם של היקום

as two incompatible puzzle pieces,

כשתי פיסות פאזל לא תואמות,

and considered trying to fit them together to be fundamentally absurd.

וחשב שהנסיונות להתאים אותן היו אבסורדיים ביסודם.

This tension became the heart of Camus’ Philosophy of the Absurd,

המתח הזה הפך ללב פילוסופית האבסורד של קאמי,

which argued that life is inherently futile.

שטען שהחיים הם חסרי תוחלת ביסודם.

Exploring how to live without meaning

חקירה איך לחיות ללא משמעות

became the guiding question behind Camus’ early work,

הפכה לשאלה המובילה מאחורי העבודה המוקדמת של קאמי,

which he called his “cycle of the absurd.”

לה הוא קרא "מחזור האבסורד."

The star of this cycle, and Camus’ first published novel,

כוכב המחזור הזה, והספר הראשון שפורסם של קאמי,

offers a rather bleak response.

הציע תגובה די עגומה.

"The Stranger" follows Meursault, an emotionally detached young man

"הזר" עוקב אחרי מארסו, איש צעיר ומנותק רגשית

who doesn’t attribute much meaning to anything.

שלא מייחס הרבה משמעות לשום דבר.

He doesn’t cry at his mother’s funeral,

הוא לא בוכה בהלווית אימו,

he supports his neighbor’s scheme to humiliate a woman,

הוא תומך בתוכנית השכן שלו להשפיל אישה,

he even commits a violent crime — but Meaursault feels no remorse.

הוא אפילו מבצע פשע אלים -- אבל מרסו לא מרגיש חרטה.

For him the world is pointless and moral judgment has no place in it.

בשבילו העולם חסר משמעות ולשיפוט ערכי אין בו מקום.

This attitude creates hostility between Meursault

הגישה הזו יוצרת עוינות בין מארסו

and the orderly society he inhabits,

והחברה המסודרת בה הוא חי,

slowly increasing his alienation until the novel’s explosive climax.

מה שמגביר באיטיות את הניתוק שלו עד הסיום הנפיץ של הספר.

Unlike his spurned protagonist, Camus was celebrated for his honest philosophy.

בניגוד לגיבור המזלזל שלו, קאמי מהולל בשל הפילוסופיה הכנה שלו.

"The Stranger" catapulted him to fame, and Camus continued producing works

"הזר" שיגר אותו לתהילה, וקאמי המשיך לייצר עבודות

that explored the value of life amidst absurdity

שחקרו את ערך החיים בתוך האבסורד

many of which circled back to the same philosophical question:

רבים מהם חזרו לאותה שאלה פילוסופית:

if life is truly meaningless,

אם החיים באמת חסרי משמעות,

is committing suicide the only rational response?

האם התאבדות היא התגובה הרציונלית היחידה?

Camus’ answer was an emphatic “no.”

התשובה של קאמי היתה "לא" אמפתי.

There may not be any explanation for our unjust world,

אולי אין כל הסבר לעולם הלא צודק שלנו,

but choosing to live regardless is the deepest expression

אבל בחירה בחיים בכל מקרה היא ההבעה הכי עמוקה

of our genuine freedom.

לחרות האמיתית שלנו.

Camus explains this in one of his most famous essays

קאמי מסביר את זה באחד המאמרים הכי מפורסמים שלו

which centers on the Greek myth of Sisyphus.

שמתרכז במיתוס היווני של סיזיפוס.

Sisyphus was a king who cheated the gods,

סיזיפוס היה מלך שבגד באלים,

and was condemned to endlessly roll a boulder up a hill.

ונידון לגלגל סלע במעלה גבעה לתמיד.

The cruelty of his punishment lies in its singular futility,

האכזריות של העונש טמונה בחוסר המשמעות היחידנית שלו

but Camus argues all of humanity is in the same position.

אבל קאמי טוען שכל האנושות נמצאת באותו מצב.

And only when we accept the meaninglessness of our lives

ורק כשאנחנו מקבלים את חוסר המשמעות של חיינו

can we face the absurd with our heads held high.

נוכל לעמוד בפני האבסורד כשראשינו מורמים.

As Camus says, when the king chooses to begin his relentless task once more,

כמו שקאמי אומר, כשהמלך בוחר להתחיל את המשימה הקשה שלו שוב,

“One must imagine Sisyphus happy.”

"אדם צריך לדמיין את סיזיפוס שמח."

Camus’ contemporaries weren’t so accepting of futility.

בני זמנו של קאמי לא קיבלו בהבנה רבה את חוסר המשמעות.

Many existentialists advocated for violent revolution

אקזסטיאליסטים רבים תמכו במהפכה אלימה

to upend systems they believed were depriving people of agency and purpose.

כדי להפיל מערכות שהם האמינו שהן מונעות מאנשים את השליטה והמטרה.

Camus responded with his second set of work: the cycle of revolt.

קאמי הגיב עם העבודה השניה שלו: מחזור ההתנגדות.

In "The Rebel," he explored rebellion as a creative act,

ב"המורד," הוא חקר את המרד כפעולה יצירתית,

rather than a destructive one.

במקום הרסנית.

Camus believed that inverting power dynamics

קאמי האמין שהפיכת דינמיקת הכוח

only led to an endless cycle of violence.

הובילה רק למחזור אין סופי של אלימות.

Instead, the way to avoid needless bloodshed

במקום, הדרך להמנע משפיכות דמים מיותרת

is to establish a public understanding of our shared human nature.

היא לכונן הבנה ציבורית של הטבע האנושי השיתופי שלנו.

Ironically, it was this cycle of relatively peaceful ideas

באופן אירוני, היה זה המחזור הזה של רעיונות יחסית שלווים

that triggered his fallout with many fellow writers and philosophers.

שהציתו את הויכוח שלו עם כותבים עמיתים ופילוסופים רבים.

Despite the controversy,

למרות המחלוקת,

Camus began work on his most lengthy and personal novel yet:

קאמי החל לעבוד על הספר הכי ארוך ואישי שלו עד אז:

an autobiographical work entitled "The First Man."

עבודה אוטוביוגרפית בשם "האדם הראשון."

The novel was intended to be the first piece in a hopeful new direction:

הספר היה אמור להיות החלק הראשון בכיוון חדש בעל תקווה:

the cycle of love.

מחזור האהבה.

But in 1960, Camus suddenly died in a car accident

אבל ב 1960, קאמי מת באופן פתאומי בתאונת דרכים

that can only be described as meaningless and absurd.

שאפשר לתאר רק כחסרת משמעות ואבסורדית.

While the world never saw his cycle of love,

בעוד העולם מעולם לא ראה את מחזור האהבה שלו,

his cycles of revolt and absurdity continue to resonate with readers today.

המחזורים של מרד ואבסורד שלו ממשיכים להדהד בקרב קוראים היום.

His concept of absurdity has become a part of world literature,

הרעיון שלו של אבסורד הפך לחלק מהספרות העולמית,

20th century philosophy, and even pop culture.

הפילוסופיה של המאה ה 20, ואפילו תרבות פופולרית.

Today, Camus remains a trusted guide for moments of uncertainty;

היום, קאמי נותר מדריך אמין לרגעים של חוסר וודאות:

his ideas defiantly imbuing a senseless world with inspiration

הרעיונות שלו שילבו בהתרסה את העולם חסר המשמעות עם השראה

rather than defeat.

במקום תבוסה.