The rise and fall of the medieval Islamic Empire - Petra Sijpesteijn & Birte Kristiansen

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

In the 7th century CE, one man started a chain of events

במאה ה-7 לספירה, אדם אחד התחיל שרשרת אירועים

that would change the world order for good.

שישנו את סדר העולם לתמיד.

The prophet Muhammad united the people of the Arabian Peninsula

הנביא מוחמד איחד את האנשים של חצי האי ערב

through the formation of Islam.

באמצעות היווצרות האיסלאם.

These people included both nomadic Bedouin tribes

האנשים האלה כללו גם שבטים בדואים נוודים

and the inhabitants of oasis cities like Mecca and Medina.

וגם תושבי ערי נווה מדבר כמו מכה ומדינה.

Until Muhammad’s time, the region hadn’t been considered a serious match

עד זמנו של מוחמד, האזור לא נחשב כשידוך מתאים

for the powerful neighboring Persian and Byzantine empires.

עבור השכנות החזקות, האימפריות הפרסיות והביזנטיות.

But the alliance Muhammad formed was political as well as religious,

אבל הברית שיצר מוחמד היתה פוליטית כמו גם דתית,

an empire with Medina as its political heart

אימפריה עם “מדינה” כלב הפוליטי שלה

and a force to be reckoned with.

וכוח שיש להתחשב בו.

Muhammad was a one-of-a-kind leader.

מוחמד היה מנהיג יחיד במינו.

He had been a member of the Quraysh, the tribe that controlled Mecca.

הוא היה חבר בקורייש, השבט ששלט במכה.

After Muhammad’s death,

לאחר מותו של מוחמד,

those close to him deliberated who should succeed him—

הקרובים אליו התלבטו מי צריך לרשת אותו -

a contentious question.

שאלה שנויה במחלוקת.

Abū Bakr, Muhammad’s father-in-law,

אבו בכר, חותנו של מוחמד,

emerged victorious and became the new caliph, or successor.

יצא מנצח והפך לח’ליף החדש, או היורש.

Over the next 30 years, four caliphs, all from Muhammad's tribe,

במהלך 30 השנים הבאות, ארבעה ח’ליפים, כולם מהשבט של מוחמד,

conquered vast areas beyond Arabia,

כבשו שטחים נרחבים מעבר לערב,

including their mighty neighbors, the Persians and the Byzantines.

כולל שכניהם האדירים, הפרסים והביזנטים.

But as the empire expanded, dissent within it grew

אבל ככל שהאימפריה התרחבה, חוסר ההסכמה בתוכה גדל

and a civil war erupted.

ופרצה מלחמת אזרחים.

The fourth caliph, Ali, was assassinated.

הח’ליף הרביעי, עלי, נרצח.

Afterwards, the Umayyad Dynasty came to power.

לאחר מכן, שושלת אומייה עלתה לשלטון.

The Umayyads were from the same tribe as Muhammad,

האומיים היו מאותו שבט כמו מוחמד,

but from a different, rival clan.

אבל מקבוצה אחרת, מתחרה.

They extended the empire’s reach from present-day Spain to India

הם הרחיבו את טווח האימפריה מספרד של היום ועד הודו

and made Damascus their capital.

והפכו את דמשק לבירתם.

But an empire this vast, full of many different peoples,

אבל אימפריה כל כך עצומה, מלאה בעמים רבים ושונים,

was at risk of conflict and fracture.

היתה בסיכון לסכסוך ושבר.

The Umayyads stabilized it by replacing the ruling elite in conquered territories

האומיים ייצבו אותה על ידי החלפת האליטה השלטת בשטחים שנכבשו

with Muslim officials,

בבכירים מוסלמים,

while largely allowing the day-to-day customs of local populations—

תוך שהיא מאפשרת במידה רבה את מנהגי היום-יום של האוכלוסיות המקומיות-

including their religious preferences— to continue.

כולל העדפותיהם הדתיות- להמשיך.

Arabic was used as the administrative language,

הערבית שימשה כשפה המנהלית,

unifying political affairs across the empire,

שמאחדת עניינים פוליטיים ברחבי האימפריה,

but people continued to speak and write local languages, too.

אבל אנשים המשיכו לדבר ולכתוב גם בשפות המקומיות.

Still, many in the empire were dissatisfied with Umayyad rule

ובכל זאת, רבים באימפריה היו לא מרוצים מהשלטון האומיי

and questioned the dynasty's legitimacy.

והטילו ספק בלגיטימציה של השושלת.

The Abbasid family capitalized on these sentiments,

המשפחה העבאסית ניצלה את התחושות הללו

promoting themselves as more direct descendants of the prophet,

כשהם מקדמים את עצמם כצאצאיו הישירים יותר של הנביא,

though their actual relation to Muhammad was more tenuous than they claimed.

למרות שהקשר האמיתי שלהם למוחמד היה קלוש יותר ממה שהם טענו.

They overthrew the Umayyad caliphate in 750 CE,

הם הפילו את הח’ליפות האומיית בשנת 750 לספירה,

becoming the second great dynasty of the Islamic Empire.

והפכו לשושלת הגדולה השנייה של האימפריה האסלאמית.

To establish themselves as the new rulers,

כדי לבסס את עצמם כשליטים החדשים,

they relocated the capital once more,

הם העתיקו את הבירה פעם נוספת,

this time building a new city: Baghdad.

כשהם הפעם בונים עיר חדשה: בגדאד.

Under Abbasid rule, the elite enjoyed a lifestyle of luxury,

תחת השלטון העבאסי, האליטה נהנתה מאורח חיים של מותרות,

thanks to extensive trade networks that brought both products and people

הודות לרשתות סחר נרחבות שהביאו גם מוצרים וגם אנשים

from all over the known world to Baghdad.

מכל העולם הידוע ועד בגדד.

Byzantine, Persian, Indian and Arab cultures and knowledge intermingled,

תרבויות וידע פרסיים ביזנטיים הודיים וערביים שהתערבבו,

leading to artistic and scientific advancement.

הובילו לקידום אומנותי ומדעי.

The caliph was wealthy and powerful beyond imagination.

הח’ליף היה עשיר וחזק מעבר לכל דמיון.

But there was never a clear line of succession

אבל אף פעם לא היה קו ברור של ירושה

dictating who would become the next caliph.

שמכתיב מי יהיה הח’ליף הבא.

Any male relative of the former caliph was eligible,

כל קרוב משפחה זכר של הח’ליף הקודם היה כשיר,

so brothers, nephews, and uncles fought to gain power.

אז אחים, אחיינים ודודים נלחמו כדי להשיג כוח.

Within the court, army officers, wives, concubines, and government officials

בתוך בית המשפט קציני צבא, נשים, פילגשים, ופקידי ממשל

all demanded their share of the treasury.

כולם דרשו את חלקם באוצר.

Because the caliph depended on his entourage to stay in power,

בגלל שהח’ליף היה תלוי בפמליה שלו כדי להישאר בשלטון,

each transition of rulership opened the doors for favoritism and corruption.

כל מעבר של שלטון פתח דלתות לפרוטקציות ושחיתות.

Outside the court,

מחוץ לחצר,

many questioned the legitimacy of the caliph,

רבים הטילו ספק בלגיטימיות של הח’ליף,

noting that the caliph’s religious duty to moral excellence

מצייינים שחובתו הדתית של הח’ליף למצוינות מוסרית

was at odds with the court’s decadent displays of wealth.

סתרה את מופעי העושר הדקדנטיים של ביהמ“ש.

In 1258 CE, the Mongols approached Baghdad.

בשנת 1258 לספירה, המונגולים התקרבו לבגדד

They encountered little resistance as they thoroughly destroyed the city.

ונתקלו בהתנגדות מועטה כשהם הרסו את העיר ביסודיות.

Legend has it that they rolled the caliph in a rug

האגדה מספרת שהם גילגלו את הח’ליף בשטיח

and had horses trample him to death,

והסוסים רמסו אותו למוות,

and that the Tigris River ran black from the ink of the manuscripts

וכי נהר החידקל זרם שחור מהדיו של כתבי היד

that were thrown into it.

שהושלכו לתוכו.

The siege of Baghdad laid bare a longstanding reality:

המצור על בגדד חשף מציאות ארוכת שנים:

for centuries, the caliphs had ruled mostly symbolically.

במשך מאות שנים, הח’ליפים שלטו בעיקר באופן סמלי.

Local leaders throughout the empire had grown more powerful,

מנהיגים מקומיים ברחבי האימפריה הפכו לעוצמתיים יותר,

and they refused to pay taxes,

והם סירבו לשלם מיסים,

spending the money on their own courts instead.

והוציאו את הכסף על החצרות שלהם במקום.

The time of one united Islamic Empire was over,

זמנה של אימפריה אסלאמית מאוחדת אחת תם,

but its influence through written and spoken Arabic,

אבל השפעתה באמצעות ערבית כתובה ומדוברת,

Islam, and the ideas of its greatest intellectuals,

האיסלאם, והרעיונות של גדולי האינטלקטואלים שלה,

left a lasting mark on the world.

הותירו חותם מתמשך בעולם.