Why should you read “The Master and Margarita”? - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

The Devil has come to town.

השטן בא לעיר.

But don’t worry – all he wants to do is stage a magic show.

אבל אל תדאגו - כל מה שהוא רוצה זה להעלות מופע קסמים.

This absurd premise forms the central plot

ההנחה האבסורדית הזו יוצרת את העלילה המרכזית של יצירת המופת של מיכאיל בולגקוב,

of Mikhail Bulgakov’s masterpiece, "The Master and Margarita."

"האמן ומרגריטה."

Written in Moscow during the 1930s,

הוא נכתב במוסקווה במהלך שנות ה 30 של המאה ה 20,

this surreal blend of political satire, historical fiction,

השילוב הסוריאליסטי של סאטירה פוליטית, בדיון הסטורי, ומיסטיות סמויה

and occult mysticism

has earned a legacy as one of the 20th century’s greatest novels–

הפכה למסורת כאחד מהסיפורים הכי טובים של המאה ה 20 -

and one of its strangest.

ואחד המוזרים שבהם.

The story begins when a meeting between two members

הסיפור מתחיל כשפגישה בין שני חברים באליטה הספרותיתת של מוסקווה

of Moscow’s literary elite

is interrupted by a strange gentleman named Woland,

מופרעת על ידי ג'נטלמן מוזר בשם וולאנד,

who presents himself as a foreign scholar

שמציג את עצמו כמלומד זר

invited to give a presentation on black magic.

שהוזמן לתת מצגת על קסם שחור.

As the stranger engages the two companions in a philosophical debate

כשהזר מערב את שני העמיתים בדיון הפילוסופי

and makes ominous predictions about their fates,

ועושה ניבויים מאיימים על עתידם,

the reader is suddenly transported to 1st century Jerusalem.

הקוראים פתאום מועברים לירושלים של המאה הראשונה.

There a tormented Pontius Pilate

פונטיוס פילאטוס המעונה

reluctantly sentences Jesus of Nazareth to death.

דן שם בניגוד לרצונו את ישו מנצרת למוות.

With the narrative shifting between the two settings,

עם נרטיב שנע בין שני המיקומים,

Woland and his entourage– Azazello, Koroviev, Hella,

וולאנד והפמליה שלו - אזזלה, קורובייב, הלה,

and a giant cat named Behemoth–

והחתול הענק בשם בהמות -

are seen to have uncanny magical powers,

נראים שיש להם כוחות קסומים לא הגיוניים,

which they use to stage their performance

בהם הם משתמשים כדי להעמיד את ההופעה שלהם

while leaving a trail of havoc and confusion in their wake.

בעודם משאירים שביל של הרס ובלבול בדרכם.

Much of the novel’s dark humor comes not only from this demonic mischief,

הרבה מההומור השחור של הסיפור מגיע לא רק מההתנהגות הדמונית הזו,

but also the backdrop against which it occurs.

אלא גם מהרקע עליו הוא מתרחש.

Bulgakov’s story takes place in the same setting where it was written–

הסיפור של בולגאקוב מתרחש באותו מיקום בו הוא נכתב --

the USSR at the height of the Stalinist period.

ברית המועצות בשיאה של התקופה הסטליניסטית.

There, artists and authors worked under strict censorship,

שם, אמנים וסופרים עבדו תחת צנזורה קשוחה,

subject to imprisonment, exile, or execution

שנתונה לכליאה, הגלייה, והוצאות להורג

if they were seen as undermining state ideology.

אם נראה שהם חותרים תחת אידיאולוגיית המדינה.

Even when approved, their work–

אפילו אם היא מאושרת, העבודה שלהם --

along with housing, travel, and everything else–

יחד עם דיור, נסיעות, וכל השאר --

was governed by a convoluted bureaucracy.

נשלטת על ידי בירוקרטיה מסובכת.

In the novel,

בסיפור, וולאנד משנה את המערכת יחד עם מארג המציאות,

Woland manipulates this system along with the fabric of reality,

to hilarious results.

לתוצאות מצחיקות.

As heads are separated from bodies and money rains from the sky,

כשראשים מופרדים מהגוף וכסף יורד מהשמיים,

the citizens of Moscow react with petty-self interest,

האזרחים של מוסקווה מגיבים עם אינטרסים עצמיים קטנוניים,

illustrating how Soviet society bred greed and cynicism

מה שמראה איך החברה הסובייטית גידלה חמדנות וציניות למרות האידיאלים שלה.

despite its ideals.

And the matter-of-fact narration

הקריינות העובדתית מערבת בכוונה

deliberately blends the strangeness of the supernatural events

את המוזרות והארועים העל טבעיים

with the everyday absurdity of Soviet life.

עם האבסורדיות היום יומית של החיים הסובייטיים.

So how did Bulgakov manage to publish such a subversive novel

אז איך בולגקוב מצליח לפרסם סיפור כזה חתרני

under an oppressive regime?

תחת משטר מדכא?

Well… he didn’t.

ובכן... הוא לא.

He worked on "The Master and Margarita" for over ten years.

הוא עבד על "האמן ומרגריטה" במשך יותר מעשר שנים.

But while Stalin’s personal favor

אבל בעוד הטובה האישית של סטאלין

may have kept Bulgakov safe from severe persecution,

אולי שמרה על בולגקוב בטוח מתביעה חמורה,

many of his plays and writings were kept from production,

הרבה מהמחזות והכתבים שלו לא פורסמו,

leaving him safe but effectively silenced.

מה שהשאיר אותו בטוח אבל מושתק בפועל.

Upon the author’s death in 1940,

עם מותו של הסופר ב 1940,

the manuscript remained unpublished.

כתב היד נותר לא מפורסם.

A censored version was eventually printed in the 1960s,

גרסה מצונזרת הודפסה לבסוף בשנות ה 60,

while copies of the unabridged manuscript

בעוד עותקים של כתב היד הלא מצונזר המשיכו להסתובב

continued to circulate among underground literary circles.

בין חוגי ספרות מחתרתיים.

The full text was only published in 1973,

הטקסט המלא פורסם רק ב 1973,

over 30 years after its completion.

יותר מ 30 שנה אחרי השלמתו.

Bulgakov’s experiences with censorship and artistic frustration

החוויות של בולגקוב עם הצנזורה ותסכול אמנותי

lend an autobiographical air to the second part of the novel,

הוסיפו אווירה אוטוביוגרפית לחלק השני של הסיפור,

when we are finally introduced to its namesake.

כשסוף סוף מציגים אותנו לנשוא הסיפור.

"The Master" is a nameless author who’s worked for years on a novel

"האמן" הוא סופר חסר שם שעבד שנים על סיפור

but burned the manuscript after it was rejected by publishers–

אבל שרף את כתב היד שלו אחרי שנדחה על ידי מוציאים לאור --

just as Bulgakov had done with his own work.

ממש כמו שבולגאקוב עשה עם עבודתו שלו.

Yet the true protagonist is the Master’s mistress Margarita.

ועדיין הפרוטגוניסט האמיתי היא הפילגש של האמן, מרגריטה.

Her devotion to her lover’s abandoned dream

המסירות שלה לחלום הנטוש של אהובה נושא חיבור מוזר

bears a strange connection to the diabolical company’s escapades–

למעללים של החבורה השטנית --

and carries the story to its surreal climax.

ונושאת את הסיפור לשיא סוריאליסטי.

Despite its dark humor and complex structure,

למרות ההומור השחור והמבנה המורכב,

"The Master and Margarita" is, at its heart,

"האמן ומרגריטה" הוא, בליבו, מדיטציה על אמנות, אהבה, וגאולה

a meditation on art, love, and redemption,

that never loses itself in cynicism.

שלעולם לא מאבד את עצמו בציניות.

And the book’s long overdue publication and survival against the odds

הפרסום המאוד מאוחר של הספר וההישרדות בניגוד לסיכויים

is a testament to what Woland tells the Master:

הם עדות למה שוולאנד מספר לאמן:

“Manuscripts don’t burn.”

"כתבי יד לא נשרפים."