How does alcohol make you drunk? - Judy Grisel

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Ethanol: this molecule, made of little more than a few carbon atoms,

אתאנול: המולקולה הזו, שעשויה מקצת יותר מכמה אטומי פחמן,

is responsible for drunkenness.

אחראית לשכרות.

Often simply referred to as alcohol,

הרבה פעמים קוראים לו אלכוהול,

ethanol is the active ingredient in alcoholic beverages.

אבל אתאנול הוא המרכיב הפעיל במשקאות אלכוהוליים.

Its simplicity helps it sneak across membranes

הפשטות שלו עוזרת לו להתגנב דרך קרומי התא,

and nestle into a many different nooks,

לקנן בהרבה מקומות שונים,

producing a wide range of effects compared to other, clunkier molecules.

ולייצר מגוון רחב של השפעות, יחסית למולקולות אחרות מורכבות יותר.

So how exactly does it cause drunkenness,

אז איך בדיוק הוא גורם לשכרות,

and why does it have dramatically different effects on different people?

ולמה יש לו השפעה ממש שונה על אנשים שונים?

To answer these questions,

כדי לענות על השאלות האלה,

we’ll need to follow alcohol on its journey through the body.

נצטרך לעקוב אחרי האלכוהול במסעו בגוף.

Alcohol lands in the stomach and is absorbed into the blood

אלכוהול נוחת בקיבה ונספג בדם

through the digestive tract, especially the small intestine.

דרך מערכת העיכול, בעיקר המעי הדק.

The contents of the stomach impact alcohol’s ability

תוכן הקיבה משפיע על יכולת האלכוהול להיספג בדם,

to get into the blood because after eating, the pyloric sphincter,

כי אחרי אכילה, השוער הפילורי,

which separates the stomach from the small intestine, closes.

שמפריד בין הקיבה למעי הדק, נסגר.

So the level of alcohol that reaches the blood after a big meal

אז כמות האלכוהול שמגיעה לדם אחרי ארוחה גדולה

might only be a quarter that from the same drink on an empty stomach.

אולי תהיה רבע מאותה כמות משקה על בטן ריקה.

From the blood, alcohol goes to the organs,

מהדם, אלכוהול מגיע לאיברים,

especially those that get the most blood flow:

בעיקר לאלה עם זרימת הדם הגבוהה:

the liver and the brain.

הכבד והמוח.

It hits the liver first, and enzymes in the liver

הוא מגיע לכבד קודם, והאנזימים של הכבד

break down the alcohol molecule in two steps.

מפרקים את מולקולת האלכוהול בשני שלבים.

First, an enzyme called ADH turns alcohol into acetaldehyde, which is toxic.

ראשית, האנזים שנקרא ADH הופך את האלכוהול לאצטלדהייד, שהוא רעיל.

Then, an enzyme called ALDH converts the toxic acetaldehyde to non-toxic acetate.

אז, אנזים שנקרא ALDH ממיר את האצטלדהייד לאצטט לא רעיל.

As the blood circulates, the liver eliminates alcohol continuously—

כשהדם זורם, הכבד מסלק את האלכוהול ללא הרף --

but this first pass of elimination determines how much alcohol

אבל המעבר הראשון הזה של הסילוק קובע כמה אלכוהול

reaches the brain and other organs.

מגיע למוח ולאיברים אחרים.

Brain sensitivity is responsible for the emotional, cognitive,

הרגישות של המוח קובעת מה יהיו ההשפעות הרגשיות, הקוגניטיביות,

and behavioral effects of alcohol— otherwise known as drunkenness.

וההתנהגויות של האלכוהול -- שידועות גם כשכרות.

Alcohol turns up the brain’s primary brake, the neurotransmitter GABA,

אלכוהול מפעיל את הבלם העיקרי של המוח, המעביר העצבי GABA,

and turns down its primary gas, the neurotransmitter glutamate.

ועוצר את דוושת הגז העיקרית, המעביר העצבי גלוטמאט.

This makes neurons much less communicative,

זה גורם לתאי העצב לתקשר פחות בינהם,

and users feel relaxed at moderate doses, fall asleep at higher doses,

ולמשתמשים להרגיש רגועים בכמויות מתונות, להירדם בכמויות גדולות יותר,

and can impede the brain activity necessary for survival at toxic doses.

ובמנות רעילות יכול להפריע לפעילות המוח ההכרחית להישרדות.

Alcohol also stimulates a small group of neurons

אלכוהול גם ממריץ קבוצה קטנה של תאי עצב

that extends from the midbrain to the nucleus accumbens,

שיוצאים מהמוח המרכזי לגרעין האקומבנס,

a region important for motivation.

אזור שחשוב למוטיבציה.

Like all addictive drugs,

כמו כל הסמים הממכרים,

it prompts a squirt of dopamine in the nucleus accumbens

הוא משחרר נתז של דופמין בגרעין האקומבנס

which gives users a surge of pleasure.

שמעניק למשתמשים פרץ של עונג.

Alcohol also causes some neurons to synthesize and release endorphins.

אלכוהול גורם גם לכמה תאי עצב לסנטז ולשחרר אנדורפינים.

Endorphins help us to calm down in response to stress or danger.

אנדורפינים עוזרים לנו להירגע בתגובה ללחץ או סכנה.

Elevated levels of endorphins contribute to the euphoria

רמות גבוהות של אנדורפינים תורמות לאופוריה

and relaxation associated with alcohol consumption.

ולרגיעה שנקשרים עם צריכת אלכוהול.

Finally,

as the liver’s breakdown of alcohol outpaces the brain’s absorption,

לבסוף,

כשפירוק האלכוהול בכבד גובר על הספיגה במוח,

drunkenness fades away.

השכרות שוככת.

Individual differences at any point in this journey

בהרבה נקודות במסע, הבדלים אישיים

can cause people to act more or less drunk.

יכולים לגרום לאנשים להיות יותר או פחות שיכורים.

For example, a man and a woman who weigh the same and drink the same amount

לדוגמה, לאיש ואישה באותו משקל ושותים אותה כמות אלכוהול בארוחה זהה

during an identical meal will still have different blood alcohol concentrations,

עדיין יהיה ריכוז שונה של אלכוהול בדם,

or BACs.

או BAC.

This is because women tend to have less blood—

זה בגלל שלנשים יש בד"כ פחות דם --

women generally have a higher percentage of fat,

ככלל, לנשים יש אחוז שומן גבוה יותר,

which requires less blood than muscle.

שדורש פחות דם מאשר שרירים.

A smaller blood volume, carrying the same amount of alcohol,

נפח דם קטן יותר, שנושא את אותה כמות של אלכוהול,

means the concentration will be higher for women.

אומר שהריכוז יהיה גבוה אצל נשים.

Genetic differences in the liver’s alcohol processing enzymes also influence BAC.

הבדלים גנטיים בתהליך האנזימתי בכבד משפיעים גם על ה-BAC.

And regular drinking can increase production of these enzymes,

ושתיה תכופה יכולה להגביר את ייצור האנזימים האלה,

contributing to tolerance.

ולתרום להסתגלות.

On the other hand, those who drink excessively for a long time

מצד שני, אלה ששותים באופן מוגזם למשך זמן רב

may develop liver damage, which has the opposite effect.

עלולים לפתח פגיעה בכבד, שיש לה השפעה הפוכה.

Meanwhile, genetic differences in dopamine, GABA,

פרט לכך, הבדלים גנטיים בדופמין, GABA,

and endorphin transmission may contribute to risk

והעברת אנדורפינים יכולים להגביר את הסיכון לפתח תסמונת התמכרות לאלכוהול.

for developing an alcohol use disorder.

Those with naturally low endorphin or dopamine levels may self-medicate

אלו שבאופן טבעי יש להם רמות נמוכות של אנדורפינים או דופמין,

עלולים לטפל בעצמם דרך שתיית אלכוהול.

through drinking.

Some people have a higher risk for excessive drinking

לכמה אנשים יש סיכון גבוה יותר לשתיה מופרזת

due to a sensitive endorphin response that increases the pleasurable effects

בשל תגובה רגישה לאנדורפינים,

שמגבירה את ההשפעות המענגות של האלכוהול.

of alcohol.

Others have a variation in GABA transmission

לאחרים יש וריאציה בהולכת GABA

that makes them especially sensitive to the sedative effects of alcohol,

שהופכת אותם לרגישים במיוחד להשפעות המרגיעות של אלכוהול,

which decreases their risk of developing disordered drinking.

מה שמפחית את הסיכון שלהם לפתח הפרעת שתייה.

Meanwhile, the brain adapts to chronic alcohol consumption by reducing GABA,

בינתיים, המוח מסתגל לצריכת אלכוהול כרונית על ידי הפחתת מוליכי GABA,

dopamine, and endorphin transmission, and enhancing glutamate activity.

דופאמין ואנדורפינים, והגברת פעילות הגלוטומט.

This means regular drinkers tend to be anxious, have trouble sleeping,

זה אומר ששתיינים קבועים נוטים להיות חרדתיים, לסבול מבעיות שינה,

and experience less pleasure.

ולחוות פחות הנאה.

These structural and functional changes can lead to disordered use

השינויים המבניים והתפקודיים האלה יכולים להוביל לשימוש בעייתי,

when drinking feels normal, but not drinking is uncomfortable,

כששתיה נראית נורמלית, אבל חוסר שתייה גורר אי-נוחות,

establishing a vicious cycle.

מה שמביא למעגל קסמים אכזרי.

So both genetics and previous experience impact how a person experiences alcohol—

אז גם גנטיקה וגם חוויות קודמות משפיעות על איך אדם חווה אלכוהול --

which means that some people are more prone

מה שאומר שכמה אנשים רגישים יותר

to certain patterns of drinking than others,

לתבניות מסויימות של שתייה מאחרים,

and a history of consumption leads to neural and behavioral changes.

והיסטוריה של צריכה מובילה לשינויים עצביים והתנהגותיים.