What is “normal” and what is “different”? - Yana Buhrer Tavanier

תרגום: natalie elkhoury עריכה: Naama Lieberman

In 1945, two sculptures meant to represent the average man and woman

בשנת 1945, שני פסלים שאמורים לייצג גבר ואישה ממוצעים

in the United States

בארצות הברית

went on exhibit at the American Museum of Natural History.

הוצגו במוזיאון הטבע האמריקאי.

Based on measurements taken from tens of thousands of young men and women,

הם התבססו על מידות של עשרות אלפי גברים ונשים צעירים,

they were called Norma and Normman.

קראו לפסלים “נורמה” ו“נורמן“.

That same year, a contest launched to find a living embodiment of Norma.

באותה שנה עשו תחרות למצוא כפילה חיה של “נורמה”.

Normal is often used as a synonym for “typical,” “expected,”

לעתים קרובות משתמשים במילה “נורמלי” כמילה נרדפת ל“טיפוסי“, “צפוי“,

or even “correct.”

או אפילו “נכון“.

By that logic, most people should fit the description of normal.

לפי ההיגיון הזה, רוב האנשים צריכים להתאים להגדרה של נורמלי.

And yet, not one of almost 4,000 women who participated in the contest

אבל אף אחת מ-4000 נשים שהשתתפו בתחרות

matched Norma, the supposedly “normal” woman.

לא התאימה לנורמה, כביכול האישה הנורמלית.

This puzzle isn’t unique to Norma and Normman, either—

התעלומה הזאת לא ייחודית לנורמה ולנורמן,

time and time again, so-called normal descriptions

שוב ושוב, מה שנתפס כתיאורים נורמליים

of our bodies, minds, and perceptions have turned out to match almost no one.

של הגוף, השכל והתפיסות שלנו התגלו כלא תואמים לכמעט אף אחד.

And yet, a lot of the world is constructed around a foundation of normalcy.

למרות זאת, הרבה מהעולם מובנה על בסיס של נרמול.

So what does normal actually mean— and should we be relying on it so much?

אז מה זה “נורמלי” בעצם? והאם אנחנו צריכים להסתמך על זה כל כך?

In statistics, a normal distribution describes a set of values

בסטטיסטיקה, התפלגות נורמלית מתארת סט ערכים

that fall along a bell curve.

שמתפזר על פני עקומת פעמון.

The average, or mean, of all the values is at the very center,

הערך הממוצע נמצא בדיוק באמצע,

and most other values fall within the hump of the bell.

ורוב הערכים האחרים נמצאים בחלק האמצעי של הפעמון.

These curves can be tall, with most values inside a narrow range,

העקומות יכולות להיות גבוהות ורוב הערכים בטווח קטן,

or long and flat, with only a slight bias towards the average.

או ארוכות ושטוחות עם הטיה קטנה בלבד סביב הממוצע.

What makes the distribution normal is that it follows this curved shape.

מה שגורם להתפלגות להיות נורמלית זו הצורה המקומרת.

Normal doesn’t describe a single data point, but a pattern of diversity.

“נורמלי” לא מתאר נתון אחד, אלא דפוס של גיוון.

Many human traits, like height, follow a normal distribution.

הרבה תכונות אנושיות, כמו גובה, מתפלגות בצורה נורמלית.

Some people are very tall or very short,

יש אנשים גבוהים מאוד או נמוכים מאוד,

but most people fall close to the overall average.

אבל רוב האנשים די קרובים לממוצע הכללי.

Outside of statistics, normal often refers to an average—

מחוץ לסטטיסטיקה, “נורמלי” מתייחס לממוצע-

like the single number pulled from the fattest part of the bell curve—

כמו המספר הבודד שנלקח מהחלק הכי שמן בעקומת הפעמון -

that eliminates all the nuance of the normal distribution.

ומבטל את הדקויות של התפלגות נורמלית.

Norma and Norman’s proportions came from such averages.

הפרופורציות של נורמה ונורמן נלקחו מהממוצעים האלה.

Applied to individuals, whether someone is considered normal

בנוגע לאנשים יחידים, מישהו ייחשב נורמלי

usually depends on how closely they hew to this average.

על פי מידת הקרבה שלו לממוצע הזה.

At best, such definitions of normal fail to capture variation.

במקרה הטוב, הגדרות כאלה של נורמלי לא משקפות גיוון.

But oftentimes, our calculations of normal are even more flawed.

אבל לרוב, החישוב מהו נורמלי בעייתי הרבה יותר.

Take the BMI— or Body Mass Index.

קחו לדוגמה את ה-BMI או Body mass Index.

BMI is a measure of weight relative to height,

BMI מחושב כיחס בין משקל לגובה,

with different ratios falling into “underweight,”

ערכים שונים נחשבים “תת משקל“,

“normal weight,” “overweight,” and “obese” ranges.

“משקל נורמלי“, “משקל יתר” ו“השמנת יתר“.

Generally, only BMIs that correspond to normal weight are considered healthy.

לרוב, רק BMI בטווח של משקל נורמלי נחשב לבריא.

But BMI is not always an accurate predictor of health,

אבל BMI לא תמיד מעיד על בריאות תקינה,

or even of what’s a healthy weight.

או אפילו על משקל בריא.

BMI doesn’t take into account body fat percentage,

BMI לא מתחשב באחוזי השומן בגוף,

body fat distribution, levels of physical activity, or blood pressure.

חלוקת השומן בגוף, מידת פעילות גופנית או לחץ דם.

And yet, those who fall outside the so-called normal range

ולמרות זאת, כל מי שנמצא מחוץ לטווח שנחשב “נורמלי”

are commonly advised that losing or gaining weight

שומע לא מעט שלרדת או לעלות במשקל,

will improve their health.

ישפר את הבריאות שלו.

When we apply a standard of normal to all of humanity

כשאנחנו מציבים סטנדרט נורמלי לכל האנושות

that’s based on data from a non-representative slice,

שמבוסס על נתונים שלא מייצגים את הכלל,

we’re not just choosing one point on the distribution,

אנחנו לא רק בוחרים נקודה אחת בהתפלגות,

we’re choosing it from the wrong distribution.

אנחנו בוחרים אותה מההתפלגות הלא נכונה.

A lot of behavior science research draws from samples that are pretty WEIRD—

הרבה ממדעי ההתנהגות מבוסס על מדגמי מממע“ד -

meaning Western, educated, industrialized, rich, and democratic.

כלומר, מערבי, משכיל, מתועש, עשיר ודמוקרטי.

These features can skew norms

מאפיינים אלה יכולים לסלף את הנורמות

even in research that doesn’t have an obvious link to them.

גם במחקרים שבהם אין קשר ישיר אליהם.

Take the famed Muller-Lyer optical illusion:

לדוגמה, האשליה האופטית Muller-Lyer:

it’s normal to think one of the two lines is longer,

זה נורמלי לחשוב שאחד משני הקווים ארוך יותר,

when they’re actually the same length.

אבל הם בעצם באורך זהה.

At least, it is if you’re an American undergraduate.

לפחות אם אתה סטודנט אמריקאי לתואר ראשון.

A team of anthropologists and psychologists

קבוצה של אנתרופולוגים ופסיכולוגים

found other demographic groups were much less susceptible—

מצאו שקבוצות דמוגרפיות אחרות היו פחות פגיעות -

members of the San people of the Kalahari

חברים בשבט הסאן בקלהרי

weren’t susceptible to the illusion at all.

לא היו פגיעים לאשליה בכלל.

When these limited or inaccurate definitions of normal

כשההגדרות המוגבלות והלא מדויקות האלה של “נורמלי”

are used to make decisions that impact people’s lives,

משמשות כבסיס לקבלת החלטות שמשפיעות על חיי אדם,

they can do real harm.

הן יכולות לעשות נזק אמיתי.

Historically, such concepts of normal have been hugely influential.

היסטורית, אנחנו רואים שלתפיסה מהו נורמלי יש השפעה אדירה.

The Eugenics Movement of the early 20th century weaponized the concept of normal,

תנועת האיגניקה שקמה בתחילת המאה ה-20, הפכה את הנורמלי לנשק,

using it to justify exclusion, violence, and even extermination

והשתמשה ברעיון כתירוץ לאפליה, לאלימות ואפילו למוות

of those deemed not normal.

של אלו שלא נחשבו נורמליים.

To this day, people are often targeted and discriminated against

גם בימינו, אנשים מהווים מטרה ומופלים

on the basis of disabilities, mental health issues, sexual orientations,

בגלל מוגבלויות, בעיות נפשיות, נטייה מינית,

gender identities, and other features deemed “not normal.”

זהות מגדרית ומאפיינים אחרים שנתפסים כ“לא נורמליים“.

But the reality is that the differences in our bodies, minds,

אבל במציאות השוני בגוף, בשכל,

perceptions, and ideas about the world around us—

בתפיסות ובמחשבות שלנו על העולם שסביבנו -

in short, diversity— is the true normal.

ובקיצור, הגיוון - הוא הנורמלי האמתי.